בדיחות בנושא טיטאניק ספא חדרים

איש אחד איבד את עבודתו. לאחר שחיפש עבודה חדשה במשך מספר חודשים, הוא ראה מודעת דרושים של חברת סלולר המחפשת עובדי ניקיון. האיש הגיע לראיון ומנהל כוח האדם שאל על פרטיו האישיים, ערך לו מבחן בלטאטא חדרים ובירך אותו על תוצאות הבחינה. מנהל כוח האדם אמר לו: "הג'וב שלך. תן לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך ואעביר לך את המקום והשעה שבהם עליך להתחיל לעבוד." האיש המיואש השיב שאין לו דואר אלקטרוני. מנהל כוח האדם השיב שהוא מצטער מאוד, אבל אם אין לו דואר אלקטרוני הוא אינו קיים באופן וירטואלי, ומכיוון שאינו קיים, הוא אינו יכול לתת לו את הג'וב. האיש יצא מיואש ולא ידע מה לעשות, יש לו רק 20 ₪ בכיס‎. לאחר מחשבה ארוכה, החליט האיש ללכת לשוק הסיטונאי של פירות וירקות וקנה קופסא של עגבניות במשקל 10 ק"ג. הוא הלך מבית לבית ומכר כל ק"ג ב-4 ₪. תוך פחות משעתיים הכפיל את כספו‎. כך חזר על התהליך עוד מספר פעמים, ולאחר שאכל בעבור 50 ₪, חזר לביתו עם 270 ₪. בצורה זו הוא הצליח להתקיים, וכך השכים קום וחזר מאוחר לביתו, כאשר הוא מצליח להכפיל ולשלש את כספו מדי יום. עם הרבה מזל לצדו, הצליח לרכוש טנדר שתוך שנה הוחלף במשאית, וכעבור שלוש שנים היה לו צי רכבים. כעבור חמש שנים האיש הפך לבעל אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד קיבל לשיחה סוכן ביטוח חיים שהציע לו פוליסת ביטוח ושאל אותו בתום הפגישה מה כתובת הדואר האלקטרוני שלו, על מנת שיוכל לשלוח לו את הפוליסה. כאשר השיב שאין לו דואר אלקטרוני, ענה לו סוכן הביטוח: "אם אין לך דואר אלקטרוני והקמת כזו אימפריה, איני רוצה לדמיין מה היה קורה לו היה לך דואר אלקטרוני". השיב לו האיש: "לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי עובד ניקיון בחברת סלולר"...

ערבי אחד אבד במדבר, ושוטט שם לבדו ימים על גבי ימים, רעב וצמא למים, עד שכמעט וגסס למוות. כשראייתו כבר החלה להיטשטש והוא קרס אט אט אל הקרקע, אצבעותיו הרגישו לפתע במנורת זהב שנקברה בחול. בתקווה לכמה טיפות מים, הוא פתח את המנורה רק כדי לראות ענן עשן מתמר ממנה ואז דמותו של ג'יני מופיעה בפניו. "מושיעי!" קרא הג'יני אל הערבי, "הייתי כלוא במנורה הזו במשך מאות שנים, וכאות הוקרה לכך ששחררת אותי אני מעניק לך שלוש משאלות". "מים!" חרחר הערבי בגרון ניחר, ולפתע בריכה של מים מתוקים וזכים הופיעה באמצע המדבר. הערבי רץ אל המים והחל ללגום מהם במהירות ובדחיפות, עד שלבסוף רווה ונרגע. "מה היא משאלתך השנייה, מושיעי?", שאל אותו הג'יני. הערבי, שכבר היה רגוע יותר והתפנה לחשוב על נוחותו, אמר: "אני רוצה שיהיה לי ארמון עם מיליון חדרים, עם כמה משרתים שרק ארצה ועם עושר שלא היה לאף מלך לפניי!". רגע אחרי שסיים את בקשתו, ארמון מופלא שכזה הופיע מאחורי בריכת המים והערבי הולבש בבגדי מלך מרהיבים. "ומה היא בקשתך השלישית והאחרונה, מושיעי?" שאל כעת הג'יני. הערבי תהה ותמה קצת ואז אמר: "תראה ג'יני, עם המשאלה הראשונה שלי הצלתי את חיי, עם המשאלה השנייה שלי הבטחתי את עתידי ואת עתיד משפחתי. אז עם המשאלה השלישית אני רוצה לשרת את העם שלי, את האומה הערבית ואת אללה – אז אני מבקש שכל היהודים ייעלמו מהעולם!" באותו רגע בא ברק ולקח את בריכת המים יחד עם הארמון, המשרתים, הביגוד המפואר וכל העושר, וגם הג'יני נעלם כלא היה. הערבי נשאר שוב לבדו במדבר, גוסס מרעב ומצמא. מסקנה: יש גם ג'ינים יהודים, מתברר...

דיילת בלונדינית שובצה בפעם הראשונה לטיסה אל ארה"ב, והקפטן של המטוס עזר לה להבין בדיוק מה עושים כשמבלים לילה בחו"ל עם הצוות. "אנחנו מקבלים הסעה למלון, דואגים לנו לאוכל, לחדר ולכל מה שצריך. את בסך הכול צריכה להישאר בחדר ולישון במשך הלילה, למחרת ב-7 בבוקר להתייצב בלובי עם שאר הצוות ואנחנו יוצאים חזרה לשדה התעופה". הדיילת הבלונדינית אמרה שהכול ברור והם יצאו לטיסה. המסע עבר בלי תקלות מיוחדות, הצוות הגיע למלון, אכל, קיבל חדרים וכולם נפרדו לישון. למחרת ב-7 בבוקר ירד הקפטן ללובי של המלון וראה שכל הצוות שלו שם חוץ מהדיילת הבלונדינית החדשה. הוא ניגש לקבלה והתקשר לחדר שלה. "מזל שהתקשרת, אני בפאניקה מוחלטת!" אמרה הדיילת, "אני לא מצליחה לצאת מהחדר!" "מה קרה?" שאל הקפטן, "למה את לא מצליחה לצאת?" "כל הדלתות במלון הזה דפוקות!" התלוננה הדיילת. "למה את מתכוונת?" אמר הקפטן המבולבל. "דלת אחת מובילה לשירותים, דלת שנייה מובילה לארון, מהדלת השלישית נפל עלי מגהץ ועל הידית של הדלת הרביעית תלוי שלט 'כאן ישנים - לא להיכנס!'"

לאחר 60 שנות נישואים, זוג מבוגר בני 85 מתו בתאונת דרכים ועלו לשמיים. הם היו זוג בריא מאוד, בעשור האחרון לחייהם במיוחד, זאת הודות למודעות הגבוהה של האישה לנהל אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה. האישה נהגה לקחת את בעלה להתעמל והכינה לו מאכלי בריאות. כשהגיעו לגן עדן, בהתחשב בעובדה שהיו אנשים הגונים, לקח אותם המלאך לסיור באחוזה מדהימה, שבה היה מטבח מאובזר עם שף צמוד, 14 חדרים עם ג'קוזי, מרפסות שמש, בריכה ושאר מותרות. "וואו, מדהים!" התפעלו השניים. "כמה זה עולה?" שאל הבעל. "זה חינם", צחק המלאך, "פה זה גן עדן". לאחר מכן, המשיכו בסיור בשטח האחוזה והגיעו למגרשי הגולף הפרטיים. "המגרש הזה פתוח עבורכם כל הזמן וכל שבוע - המסלול מתחלף לבד", יידע אותם המלאך. "נהדר, וכמה זה יעלה לנו?" שאל הבעל. "כלום" השיב המלאך "זה לא יעלה לכם כלום, כי אתם בגן עדן". התחנה הבאה בסיור היא המועדון. כאן הם גילו מזנון עשיר עם כל מטעמי העולם, מרתפי יינות, בקבוקי אלכוהול משובח, סיגרים וכל טוב. "זה ממש מדהים, אבל לא נראה לי שאנו יכולים להרשות זאת לעצמנו" אמר הבעל. "עוד לא הבנת? אתה נמצא בגן עדן! כל זה שלך", החל המלאך לאבד סבלנות. "טוב, היכן השולחנות הדיאטטיים, אם כן?" שאל הבעל במבוכה. "הא! זה החלק הכי טוב כאן. אתה יכול לאכול, לשתות ולעשן כאוות נפשך, ללא כל השפעה על בריאותך. ברוך הבא לגן עדן..." איך ששמע את המשפט האחרון של המלאך, נכנס הבעל להתקף זעם, גידף וזרק את כובעו על הריצפה בכעס נורא. המלאך והאישה ניסו להרגיע אותו ושאלו "מה קרה?!" הבעל הביט באישתו ואמר "הכל באשמתך! אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!!!"

בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"

גב' רוזנברג ירדה מהמטוס שנחת זה הרגע במיאמי וחיפשה מקום להעביר בו את הלילה. בעודה נכנסת אל המלון הראשון שנקרה בדרכה, היא רואה את פקיד הקבלה: "שלום, אני גב' יטה רוזנברג, נחתתי לפני שעה קלה בעיר, אני עייפה מאוד ואשמח לחדר ללילה". פקיד הקבלה הסתכל עליה במבט מנוכר ואמר בקרירות: "מצטער גבירתי, אנחנו מלאים עד אפס מקום". באותו הרגע אדם עם מזוודה הגיעה לקבלה והניח את מפתחות חדרו בדרך ליציאתו מהמלון. "אוי, איזה יופי!", אמרה גב' רוזנברג, "אוכל לקחת את החדר שלו!" "מצטער, גבירתי", אמר הפקיד, "אך קיוויתי שתביני את הרמז. אנחנו לא משכירים חדרים ליהודים". "יהודים?", קראה בקול הגב', "מי כאן יהודי? אני קתולית!" בחוסר אמונה מוחלט, שאל אותה הפקיד: "אם את קתולית, אז תעני לי על השאלה: מיהו בנו של אלוהים?" "זה קל. ישו, כמובן". הפקיד, עדיין מסרב להשתכנע, שאל שוב: "ומי היו הוריו של ישו?" "מריה ויוסף", השיבה גב' רוזנברג בחוסר סבלנות. ״אם כך״, הקשה הפקיד, ״היכן נולד ישו?״ "באסם, בכלי בו היו מאכילים בהמות", ענתה גב' רוזנברג. "ומדוע ישו נולד דווקא באסם? ועוד בכלי בו מאכילים בהמות?", שאל הפקיד. וגברת רוזנברג, שהסבלנות שלה כבר נגמרה, אמרה לו: "כי שמוקים כמוך לא משכירים חדרים ליהודים!"

ביל קלינטון מת והגיע לגיהינום. השטן קיבל את פניו ואמר לו: "אל תדאג ביל, לא כל כך רע פה כמו שאתה חושב... אני אתן לך לבחור את העונש הנצחי שלך בעצמך." "מה האפשרויות שלי?" שאל ביל, והשטן הראה לו כמה חדרים עם נשיאים אחרים שקיבלו את עונשם לנצח... מאחורי הדלת הראשונה היה רונלד רייגן. הוא היה קשור בשלשלות בזמן ששדונים קטנים הצליפו בו בשיא הכוח ללא הרף. ביל כמובן סירב לעונש דומה. מאחורי הדלת השנייה היה ג'ון פ. קנדי. הוא היה קשור לגלגל שמסתובב וטובל כל פעם חלק מגופו בלבה לוהטת. ביל כמובן סירב לעונש דומה. מאחורי הדלת השלישית היה ג'ורג' בוש. הוא היה קשור לקיר, ותחתיו מוניקה לווינסקי עינגה אותו. ביל אמר: "נהדר! אני אקח את העונש הזה!" השטן קרא לתוך החדר: "אוקי מוניקה את יכולה ללכת עכשיו."