בדיחות בנושא טיטאניק חדר בריחה

תימני עשיר וקמצן מאוד הרגיש שימיו קרובים לסופם והחליט להוכיח לעולם שאין אמת בטענה שאי אפשר לקחת את הכסף לקבר. הוא חשב וחשב מה לעשות עד שהחליט על תוכנית וביקש מאשתו לעשות עבורו 2 דברים: למשוך את כל הכסף שלו מהבנק ולהביא אותו אליו יחד עם 2 שקים ענקיים מאריג זהב, שבורכו במים קדושים במיוחד עבורו. האיש מילא את השקים בשטרות עד שהם כבר כמעט ולא נסגרו, והניח אותם בעליית הגג - ממש מעל חדר השינה שלו ומיטתו. "כל מה שאני צריך לעשות עכשיו", הוא חשב לעצמו, "זה לתפוס את השקים הקדושים האלה ברגע שנשמתי תעזוב את גופי ותעלה לגן עדן". זמן קצר לאחר מכן האיש נפטר בשנתו וכעבור מספר שבועות החליטה אלמנתו לעלות לעליית הגג לבדוק האם תוכניתו של בעלה הקמצן עבדה. היא ראתה ששקי הזהב נותרו בדיוק במקום בו הם היו ומיד נאנחה בקול: "אתה עם הרעיונות המטומטמים שלך… אמרתי לך שהיית צריך לשים את הכסף במרתף!"

אישה אחת חזרה הביתה מ"ערב בנות" מהנה עם חברותיה. כשהיא נכנסה בפתח הדלת, היא ראתה שהשעה הייתה מאוד מאוחרת, אז היא פסעה על קצות האצבעות ובזהירות אל תוך חדר השינה החשוך, ולפתע ראתה כי מתחת לשמיכה מבצבצות ארבע כפות רגליים. "הבוגדני העלוב הזה!" חשבה לעצמה, "אני יוצאת לערב אחד וכבר הוא מביא לפה מישהי?!" רותחת מעצבים יצאה האישה מהחדר וניגשה אל המחסן, אספה משם את מחבט הטניס של בעלה, נכנסה לחדר והחלה להכות נמרצות את השניים שהיו מתחת לשמיכה, עד שכבר לא הייתה תזוזה. מסופקת ומחויכת יצאה האישה מהחדר וניגשה למטבח למזוג לעצמה לשתות. כשנכנסה ראתה להפתעתה את בעלה יושב שם, שותה קפה וקורא עיתון. הבעל הרים את הראש, חייך לאשתו ואמר: "היי אהובתי, את בבית כבר? ההורים שלך קפצו הערב לביקור והם היו עייפים, אז הם נשארו לישון. כבר אמרת שלום?"

אדם מגיע לפני שופט באשמת גניבה. שואל אותו השופט: "האם אתה מודה באשמה?" עונה החשוד: "אדוני השופט, אין לך מושג מה עובר עלי, כמה ימים כבר שאין לי אוכל..." קוטע אותו השופט ושואל שנית: "תענה לי במילה אחת, כן או לא?". ממשיך אותו אדם בשלו: "אדוני השופט, באמת שאין לך מושג מה עובר עלי. רק פיטרו אותי מהעבודה..." קוטע אותו השופט שוב: "אל תספר לי סיפורים, פשוט תן לי תשובה ישירה, תענה כן או לא". המואשם מתעלם מהבקשה של השופט, וממשיך: "אדוני השופט, אתמול הם עיקלו לי את השולחן של חדר האוכל...". בשלב זה השופט כבר מתעצבן, דופק בפטישו ושואל: "אתה מוכן לענות במילה אחת, כן או לא?" עונה לו אותו אדם: "כבוד השופט, יש שאלות שלא ניתן לתת להן תשובות של מילה אחת. אני אשאל את כבוד השופט שאלה ואם כבודו עונה לי במילה אחת, כן או לא, גם אני אעשה כך". מסתקרן השופט ומסכים לבסוף לאתגר. שואל אותו המואשם: "האם זה נכון, מה שאומרים לאחרונה, שכבודו הפסיק לקחת שוחד?"

גבר ואישה נפגשו בפאב והתחילו לדבר. דבר הוביל לדבר והם החליטו לעזוב ביחד ולעלות לדירה שלו. כשהגיעו לשם הגבר עשה לה סיור קטן בבית, וכשהגיעו לחדר השינה הבחורה ראתה משהו שלא חזתה בו אצל אף גבר אחר. לאורך כל הקיר של חדר השינה שלו היו שלושה מדפים עם בובות דובי בכל מיני צורות וגדלים - מאות בובות! רואים שמי שסידר אותן על המדפים עשה זאת באהבה ובמסירות רבה; לכל אורך המדף התחתון היו דובים קטנטנים וחמודים, לכל אורך המדף האמצעי היו דובים בינוניים ומתוקים, ולכל אורך המדף העליון היו דובים ענקיים ורכים. הבחורה חשבה שזה קצת מוזר שלגבר חסון ושרירי כמו זה שפגשה יהיה אוסף בובות שכזה, אך בה בעת מאוד התרשמה מהצד הרגיש שבו. היא כמובן לא אמרה לו דבר, והם פשוט חלקו בקבוק יין במרפסת והמשיכו לדבר. אחרי כמה דקות ארוכות של שיחה מרתקת הבחורה חשבה לעצמה שאולי זה האחד - הגבר שיהיה האב של ילדיה. היא נשענה קדימה ונישקה אותו קלות על השפתיים, והוא חיבק ונישק אותה בחזרה. התשוקה התגברה, הרומנטיקה הייתה באוויר, ולפתע הבחור פשוט הרים את הבחורה בידיים ולקח אותה לחדר השינה. הוא קרע ממנה את הבגדים והם עשו אהבה לוהטת. הבחורה הייתה כל כך מופתעת מהבחור שהיא החליטה לשחרר כל עכבה שהייתה לה והתמסרה לו כל כולה. לבסוף היא התגלגלה הצדה, ליטפה את לחיו המסוקסת של הגבר ואמרה: "אז מה אתה אומר? איך זה היה?" הבחור חייך אליה, ליטף את לחייה הרכה, הסתכל לה עמוק לתוך העיניים ואמר: "את יכולה לקחת דובי מהמדף התחתון, בינתיים אני אזמין לך מונית".

3 צפרדעים טיילו ביער כשלפתע התחיל מבול נוראי והן חיפשו מקום להסתתר מהגשם. באמצע היער הן מצאו בית עם חלון פתוח ונכנסו לתוך חדר המקלחת. כל אחת מהצפרדעים החליטה לישון במקום אחר; הראשונה נכנסה לסל הכביסה, השנייה קפצה לתוך האמבטיה והשלישית החליטה ללכת לישון באסלה. למחרת בבוקר שלושת הצפרדעים נפגשות ומספרות על הלילה שלהן. "אני ישנתי מעולה!" אמרה הצפרדע הראשונה. "הסל היה מלא במגבות רכות וחמות!" "אני ישנתי בסדר," אמרה הצפרדע השנייה. "האמבטיה הייתה קצת קרה וקשה, אבל בסוף נרדמתי." "אני ישנתי מדהים, אבל היה לי בוקר נוראי," אמרה הצפרדע השלישית. "אחרי שהשמש זרחה פתאום נהייה חושך מוחלט, התחיל גשם חזק, שמעתי רעם נוראי והכי גרוע זה שבסוף גם נפלה עלי אבן ענקית מהשמיים!"

אישה נכנסה לפאב בטקסס וראתה קאובוי צעיר ומטופח שישב עם הרגליים שלו על אחד מהשולחנות. הוא נעל את המגפיים הכי גדולים שהאישה אי פעם ראתה, אז היא ניגשה אליו ושאלה "תגיד לי, זה נכון מה שאומרים על גברים עם רגליים גדולות?". הקאובוי חייך אל האישה, "כמובן יקירתי, בזכות אלה אני חי טוב מאוד", הוא אמר ומתח את רגליו קדימה. "מה דעתך שנמצא לנו פה חדר ואני אראה לך?" הוא המשיך ושאל. האישה הסתקרנה, אז היא בילתה את הלילה עם הקאובוי. למחרת בבוקר, אחרי שהשניים קמו והתלבשו, היא נתנה לו שטר של 100$. "פשששש… טוב תשמעי זאת ממש מחמאה, פעם ראשונה שמישהי משלמת לי כסף על 'שירות' שכזה" אמר הצעיר. "תרגיע את ההתלהבות שלך" ענתה לו האישה, "פשוט קח את הכסף הזה ולך תקנה לעצמך מגפיים שבאמת יתאימו לך".

אישה אחת ממתינה בהתרגשות למאהב שלה. כשהוא סופסוף מגיע, הוא מגיש לה צלחת ספגטי שהכין לה במיוחד. היא מודה לו על המחווה, מניחה את הצלחת במטבח ומוליכה אותו לחדר השינה. פתאום נשמעים צעדים בכניסה לבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!" האישה מזנקת אל הדלת, פותחת אותה בבהלה ומגלה את המאהב השני שלה, עומד מחויך כשבידיו צלחת עם עוגת שוקולד. האישה מודה על המחווה, מניחה את צלחת העוגה במטבח ומוליכה אותו אל חדר השינה. פתאום, צלצול בדלת. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!" האישה מזנקת אל הדלת ושם עומד המאהב השלישי, הוא לעומת האחרים לא מביא לה דבר והיא מודה לו על זה. היא מוליכה אותו אל חדר השינה ושוכחת משני המאהבים האחרים. פתאום, רכב נכנס לחניית הבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!" היא מזנקת אל הדלת, הפעם היא צודקת ואכן זה הבעל, מותש ומורעב אחרי יום עבודה ארוך. הוא מתיישב על הספה, מניח את רגליו בכבדות ואומר "אני כל כך רעב שאני יכול לטרוף עכשיו הכול!" המאהב הראשון שומע את זה, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת הספגטי ויוצא לסלון. "מה זה? מי אתה?!" משתומם הבעל. "אמרת שאתה רעב", עונה המאהב, "אלוהים שמע את בקשתך ושלח אותי עם הספגטי" הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את המנה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה. כשהבעל מסיים את ארוחת הערב, הוא נאנח בקול "אוי, איך בא לי משהו מתוק..." חיש מהר מזנק המאהב השני, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת העוגה וניגש אל הבעל. "מה זה? מי אתה?!" מופתע הבעל "אמרת שבא לך מתוק" ענה המאהב "אלוהים שמע אותך ושלח אותי עם העוגה" הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את העוגה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה. בינתיים, המאהב השלישי שהתחבא בארון הנעליים התחיל לאבד סבלנות. הוא פותח את הדלת וניגש אל הבעל בידיים ריקות. "אלוהים אדירים! לא ביקשתי כלום. מי אתה???" צועק הבעל. "אל תדאג!" מרגיע אותו המאהב "אלוהים שלח אותי כדי לקחת את הצלחות"

תימני ומרוקאי נפטרים יחד ועולים השמימה. השניים מגיעים לשער הראשי בשמים ושם מקבל אותם מלאך. המלאך פותח את גיליון החיים של המרוקאי, מביט בו בעיון וסוגר אותו. הוא אומר למרוקאי: "אתה היית אדם רשע כל החיים שלך. צעקת, רבת וקיללת ואתה הולך מכאן ישר לגיהנום". לאחר מכן המלאך פותח את הגיליון של התימני ומביט בו. הוא מסתכל עליו במבט מתרשם ואומר לו: "אני רואה שכל החיים שלך היית צדיק, שקט ועניו. מקומך בגן עדן". המלאך בכניסה חותם על הניירת וקורא לשומרים. הם לוקחים את המרוקאי ומכניסים אותו לחדר בגודל מטר על מטר, בלי חלונות, בלי ריהוט ועם מלא קוצים על הקירות. הם משליכים אותו פנימה ונועלים את הדלת. כל הלילה המרוקאי מנסה למצוא תנוחה להירדם בלי להידקר ולא מצליח. בבוקר המרוקאי מרוט מעייפות, פתאום רואה את הדלת של החדר נפתחת ולהפתעתו התימני נכנס ומבקש שיעשה לו מקום. המרוקאי נדהם ושואל את התימני: "מה קרה, גם אותך זרקו לגיהנום?" התימני עונה לו: "מה פתאום! נתנו לי אחוזה ענקית בגן עדן עם 3 מפלסים, 2 בריכות, סאונה, חדר כושר וטבח פרטי". "אז מה לעזאזל אתה עושה פה?" שואל המרוקאי. עונה לו התימני, "מה אני צריך את כל זה, השכרתי אותה..."

ג'ון ומרי, שני בפטיסטים דרומיים נהגו ללכת לאותה הכנסייה. מרי הייתה הולכת בכל יום ראשון ונשארת אחרי התפילה לשיעורי דת. ג'ון היה הולך רק בחגים, ולעיתים גם בימי ראשון. באחד מאותם ימי ראשון, ישב ג'ון בכיסא מאחורי מרי ושם לב עד כמה יפה ומושכת היא הייתה. באחת ההפסקות בתפילה, ג'ון התכופף לעברה ואמר: "היי מרי, מה דעתך שבשבת הבאה נצא שנינו לסעוד?" "בוודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" אמרה מרי. ג'ון התקשה להאמין שכך התמזל מזלו... במשך כל השבוע רחץ ומירק את המכונית, ובשבת בערב אסף את מרי ולקח אותה לארוחה, למסעדה הכי הכי בעיר. כשישבו לשולחן פנה ג'ון למרי ושאל: "היי מרי, איזה קוקטייל תשתי לפני הארוחה?" "הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון?" ג'ון נשאר לשבת בכיסאו וכמעט שלא אמר דבר במשך כל זמן הארוחה. כשגמרו לאכול, הוציא ג'ון חפיסת סיגריות מכיסו ואמר: "היי מרי, רוצה לעשן?" "הו לא ג'ון!" ענתה מרי, "מה אגיד לחברי כיתתי בשעורי הדת ביום ראשון?" ג'ון נבוך מעט, לקח את מרי למכוניתו והחל לנסוע לכיוון ביתה. בדרך הם חלפו ליד מוטל דרכים וג'ון החל לחשוב לעצמו: "פישלתי פעמים, מה כבר אני יכול להפסיד...?" ואז הוא שאל: "היי מרי, מה דעתך שנשאר ללון במוטל הלילה?" "בודאי ג'ון, זה יהיה מאוד נחמד!" ענתה מרי. ג'ון התקשה להאמין ששוב התמזל מזלו, ובהזדמנות הראשונה פנה פניית פרסה, חזר למוטל ושכר חדר ללילה. למחרת בבוקר התעורר ג'ון לפני מרי, הסתכל עליה כשעדיין שכבה במיטה, וחשב לעצמו: "אוי ואבוי, מה עשיתי? מה עשיתי...?" הוא העיר את מרי משנתה ואמר: "מרי, יש לי שאלה אחת אלייך, מה תגידי לחברי כיתתך בשעורי הדת?" ענתה מרי, "את מה שאני תמיד אומרת להם... לא חייבים לשתות ולעשן כדי לעשות חיים!"

תייר ישראלי אחד מטייל בחו"ל ומגיע למלון בשעה מאוחרת כדי לבלות בו את הלילה. הוא ניגש לדלפק הקבלה ושואל לגבי מחירי הלינה. “אני מצטער להגיד שהמעליות במלון התקלקלו ולכן הלילה המחירים משתנים בהתאם לקומה”, מספר הפקיד בקבלה, “חדר בקומה הראשונה עולה 250 דולר; בקומה השנייה – 200 דולר; בקומה השלישית – 150 דולר; ובקומה הרביעית – 100 דולר.” אחרי מספר שניות של התלבטות התייר הישראלי אומר לפקיד, “לא תודה, אני לא מעוניין.” “מדוע לא?”, התעניין הפקיד, “המחירים גבוהים מידי?” “לא”, השיב התייר, “המלון נמוך מדי…”

מרבית האנשים יעדיפו לקרוא לכלב שלהם בשמות כמו 'רוקי' או 'רקסי', אבל אני קראתי לכלב שלי 'סקס', וזה עשה לי לא מעט צרות בחיים. זה הסיפור שלי: יום אחד הלכתי לעשות רישיון לכלב שלי, ניגשתי לאיש מאחורי החלון הקטן ואמרתי: "אני רוצה לעשות רישיון לסקס." "גם אני", הוא ענה. "לא, אני מדבר על חיה פרוותית שאני מגדל." "זה לא משנה איך היא נראית, אתה נראה מספיק מאושר איתה." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס היה אצלי מאז שהייתי מאוד צעיר." "בטח היית בחור פרוע." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת הצלחתי להשיג רישיון לכלב. תוך זמן קצר אחרי כן התחתנתי עם בחורה יפיפייה, ובירח הדבש שלנו נסענו למלון שקט, והבאתי איתי את הכלב כיוון שאף אחד לא רצה לשמור עליו בזמן שנעדרנו. מאר שידעתי שהכלב יהיה בחדר ויגרום לאי נוחות לי ולאישתי, אמרתי למנהל, "אפשר לקבל חדר נוסף לסקס?" המנהל ענה: "אני נותן לך את המילה שלי אדוני. כל החדרים שלנו מתאימים לסקס." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס לא נותן לי ולאישתי לישון כל הלילה." "גם לי! זה אמור להיות כך!" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אבל בכל זאת השגתי חדר נוסף לכלב. לאחר שנה שמתי לב שנערכת תערוכת כלבים בעיר. כמובן שהייתי מאוד גאה בסקס ולכן רצתי עם סקס להירשם לתחרות. "סליחה, אני יכול לקבל ביתן תצוגה לסקס?" "אני מצטער אדוני, אך אני לא יכול להרשות זאת." "בבקשה, אני רוצה להראות את הסקס שלי בטלוויזיה ולכל הקהל שכאן." "אני נורא מצטער, אבל אני לא חושב שנוכל למלא את בקשתך." "לא! לא! אתה לא מבין! סקס מאוד נחמד." "ובכן, אני מודע לכך אבל עדיין לא נוכל להרשות זאת, במיוחד לא בטלוויזיה." אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, מאוכזב וממורמר לקחתי את הכלב הביתה בזמן שתערוכת הכלבים נמשכה. לאחר מספר שנים התעייפתי מלגור עם אישתי, ויום אחד החלטנו להתגרש. כשהיינו בבית המשפט ורבנו על המשמורת על הכלב. אמרתי לשופט: "כבוד השופט, אני רוצה לקבל את הסקס שלי." "עכשיו? ממש עכשיו? אבל זה בית משפט." "לא! לא! אתה לא מבין! היה לי סקס עוד לפני החתונה." "גם לי." "אתה לא מבין, בבקשה, אני רוצה סקס עד כמה שאוכל." "אני מצטער, אני לא יכול לעשות כלום בנידון…" אני לא הבנתי אותו והוא לא אותי, אך לבסוף הייתי די שמח מכך שקיבלתי משמורת על הכלב. עברתי לחיות לבד בדירה קטנה, שם הייתי צריך לטייל עם הכלב לעתים קרובות, כיוון שסקס לא אהב מקומות קטנים. יום אחד בזמן שהזמנתי המבורגר, סקס חטף לי אותו וברח עם הרצועה. שכחתי לשלם ורצתי אחריו, כל היום אל תוך הלילה רק חיפשתי אותו ברחובות העיר ובסמטאות חשוכות. בסמטה אחת ניגש אליי שוטר ושאל: "סליחה אדוני, אבל מה אתה עושה בסמטה הזאת בארבע בבוקר?" "שלום אדוני השוטר. אני לא עשיתי שום דבר מיוחד, רק חיפשתי סקס." אני לא הבנתי אותו, והוא לא אותי, והמשפט שלי מתקיים ביום רביעי הבא.

איציק הרווק גר ליד זוג בשם גבי ועדי - למרות שהאישה הייתה נשואה, השניים פלירטטו לעיתים קרובות ולאיציק תמיד הייתה הרגשה שיכול להיות ביניהם משהו… יום אחד בזמן שיחה אגבית בחדר המדרגות, גבי סיפר לאיציק שהוא צריך לצבוע את הדירה שלו, אבל הוא עובד כמעט כל הזמן וכל אנשי המקצוע שהוא דיבר איתם דרשו סכומים מוגזמים. באותו רגע לאיציק היה רעיון ערמומי והוא מיד אמר לגבי: "אל תדאג אחי! אני בדיוק בחופש השבוע והתחביב שלי זה שיפוץ וצביעת קירות! אני יכול לעשות את זה בשבילך בחינם בכיף". גבי כמובן התלהב מאוד מהרעיון ולמחרת בבוקר איציק התייצב לעבודה עם סולם, דלי, צבע, מברשות ומחשבות על נושא אחר לחלוטין. גבי נפרד ממנו לשלום והשאיר אותו בבית עם אשתו עדי - איציק מיד התחיל לעבוד, אבל לא על הקירות… כעבור דקות בודדות השניים כבר היו ערומים במיטה, אבל אז הם פתאום שמעו את דלת הכניסה נפתחת והבינו שגבי חזר הביתה באופן פתאומי... "מהר! תתחיל לצבוע את הקירות! אני אתחבא באמבטיה כדי שבעלי יחשוב שהלכתי להתקלח" אמרה עדי ורצה למקלחת. לאיציק לא היה הרבה זמן להתכונן, אז הוא פשוט תפס מהר את הציוד שהיה לידו וטיפס על הסולם לצד הקיר בדיק ברגע שגבי נכנס לחדר. "מה קורה כאן?! למה אתה צובע את חדר השינה שלי ערום?" צעק גבי בהלם. "שמע אחי, אני עובד בחינם אז אני מתחיל מאיזה חדר שנוח לי" ענה איציק. "אבל למה ערום???" "מה למה? כדי לא ללכלך את הבגדים שלי בצבע." "ולמה לעזאזל עומד לך?" "אני עובד פה לבד, איפה נראה לך שאני יכול לתלות את הדלי שלי???"

לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו. "מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?" משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?" "בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי. משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?" "בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי. המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'" "כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?" "כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."

בלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה. "אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה. "אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה. "זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו". "אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?" "אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?". "תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים". "מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה. "קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?" - "ישו" - "איך קראו לאימא שלו?" - "מרים" - "איפה הוא נולד?" - "בבית לחם" - "איפה בדיוק?" - "בתוך מערה" - "למה?" - "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"

איש אחד נכנס לתוך חדר הכס המפואר של המלך הכי חזק בעולם ופונה אליו: "מלכי, אני רוצה להצטרף לחיל המשמר האישי שלך ולשרת את הממלכה כאביר". "לשרת כאביר שלי זה כבוד אדיר, לכן אני אעניק לך אותו רק אם תוכיח את היכולת שלך במסגרת 3 מבחנים שאני אתן לך" ענה המלך. האיש הסכים בשמחה והאזין בקשב רקב להוראות המלך: "במרתפי הארמון שלי יש מחסן יין ענק. עליך למצוא את חבית היין הגדולה ביותר בו, לסחוב אותה בחזרה לכאן ולשתות את כל היין שבה בלי להתעלף. לאחר מכן עליך לחזור למרתפים ולמצוא את המערה בה ישן דרקון ענק. ברגלו של הדרקון תקועה סכין יקרת ערך, אני רוצה שתחזיר אותו אלי. לבסוף, באחד מתאי הכלא שבמרתף כלואה מכשפה בת 200 שנה. עליך לשכב איתה ולאחר שתצליח בכך, תקבל את תואר האבירות שלך." האיש לא נרתע מהמשימות, ירד למחסן וחזר עם חבית יין ענקית ומלאה עד סופה. למרות גודלה העצום, האיש הצליח לשתות את כל היין ועשה את דרכו בחזרה למרתפים כשהוא מתנדנד מצד לצד ושר בקולי קולות שירים על גיבורים והרפתקאות. הוא נכנס למערה וכמה דקות לאחר מכן כל דיירי הארמון שמעו שאגות אדירות, צרחות וצעקות. לבסוף יצא האיש מהמערה כשהוא מכוסה דם ופצעים, והתנדנד בחזרה אל חדר הכס של המלך. "אוקי! סיימתי 2 משימות! עכשיו רק תגיד לי שוב רגע... איפה המכשפה עם הסכין ברגל?"

גבר אחד חוזר לביתו מוקדם מהעבודה, נכנס לחדר השינה ומגלה את אישתו במיטה עם מישהו אחר... הבעל הנסער רותח מזעם, מוציא שני אקדחים מהכספת שבארון הבגדים ומכריז על דו קרב בינו לבין הגבר הזר - מי שיצליח לשלוף מהר יותר ולהרוג את השני, יזכה באישה. הזר מסכים והשניים מחליטים שכדי למנוע את המראה הקשה של הקרב מהאישה, הם יערכו אותו במטבח. ברגע שהם נכנסים למטבח וסוגרים אחריהם את הדלת, פונה הבעל למאהב ואומר לו: "תשמע, האמת היא שאף אחד מאיתנו לא צריך למות... אני מציע שפשוט נשפוך קצת קטשופ על הרצפה, נירה שתי יריות באוויר ונישכב על הרצפה כאילו שאנחנו מתים. כשאשתי תשמע את היריות היא בטוח תיכנס לכאן כדי לראות מה קרה, ומי מאיתנו שהיא תיגש אליו ראשון - הוא זה שצריך להיות איתה". הגבר השני הסכים לתוכנית וכעבור כמה רגעים נשמעו בבית שתי יריות חזקות אחת אחרי השנייה. אחרי שניות בודדות האישה פרצה למטבח, ראתה את שתי "הגופות" על הרצפה, הסתובבה וצעקה לכיוון חדר המקלחת, "מותק אתה יכול לצאת, הם הרגו אחד את השני!"

הפסיכיאטר הראשי בבית המשוגעים ערך למבקר במוסד, סטודנט לפסיכיאטריה, סיור במקום. לקראת סיום הסיור הוא תיאר למבקר את המבחן שמבצע הצוות הרפואי של המוסד כדי לוודא אם אדם אכן צריך לשהות בו כמטופל: ״אנחנו ממלאים אמבט במים ונותנים לנבדק כפית, כוס ודלי...״ ״אה!״ אמר המבקר עוד לפני שהפסיכיאטר הספיק להשלים את דבריו, ״אז האדם הנורמלי ישתמש בדלי כדי לרוקן את האמבטיה, נכון דוקטור?״ ״לא״ השיב הפסיכיאטר בנימה רצינית וחמורת סבר, ״למעשה האדם הנורמלי פשוט יוציא את הפקק של האמבטיה ויוריד את המים. אז תגיד... אתה תרצה שאסדר לך כאן חדר פרטי או עם שותפים?״

מנשה חסר המזל נסע עם חבריו לחופשה בתאילנד ובלילה האחרון של הנופש גבר עליו יצרו והוא הלך עם אחת הבנות שפגש ברחוב השוקק של בנגקוק אל חדר המלון שלו. לרוע מזלו, שכח מנשה להביא עימו אמצעי מניעה, אך זה לא יימנע מבחור שכמוהו להגיע לפרקו... מנשה בילה את הלילה עם הבחורה ובבוקר כשהתעורר לבדו במיטה בחדר המלון, מצא לחרדתו שפריחה מוזרה מכסה את איבר מינו. ברגע שחזר ארצה, מיהר מנשה אל רופא העור שלו והציג בפניו את "החבר מכוכב אחר" שהופיע בתחתוניו. הדוקטור, שמעולם לא ראה דבר שכזה לפני כן, הורה למנשה לבצע סדרת בדיקות, שבסופה הודיע לו: "מצאנו שנדבקת בזיבה מונגולית, מחלת מין נדירה וקטלנית". "מה עושים דוקטור? איך אפשר לטפל בזה?" אמר מנשה ההמום. "הטיפול היחידי למחלה היא כריתת האיבר לצמיתות" ענה הרופא. פניו של מנשה החווירו כסיד: "כריתה? אין שום מצב! אני עוד צעיר ויש לי עוד הרבה להספיק! אני דורש חוות דעת שניה!". "זוהי ההחלטה שלך" ענה הרופא, "אתה מוזמן להתייעץ עם מומחים אחרים אם אתה מעוניין, אבל אני אומר לך שלפי כל הבדיקות שביצענו, הסרה היא האפשרות היחידה שלך". מנשה הנסער קם מכיסאו וללא מילה נוספת נמלט מחדרו של הרופא. כבר ביום שלאחר מכן הזדרז מנשה להגיע אל מרפאתו של צ'אנג, עובד תאילנדי ששימש גם כמומחה ב"רפואה אלטרנטיבית". מנשה, ששמע מחבר של חבר על סגולותיו של ה"רופא" בריפוי מחלות אקזוטיות קיווה שיימצא עבורו פתרון אחר... לצ'אנג הספיק מבט חטוף באיברו ההולך ונצבע בצבעים הזויים של מנשה, כדי להפטיר בעברית רצוצה: "אה, זיבה מונגולית... מאוד מאוד נדירה מחלה זאת". "כן, נו, את זה אני כבר יודע" זירז אותו מנשה חסר הסבלנות "הרופא שלי אמר לי שכדי לטפל בזה חייבים לכרות לי את האיבר!" צ'אנג פצח בצחוק רם, ניגש אל מנשה, טפח על שכמו ואמר "רופא טומטום, איזה בלאגן עושה. קופת חולים רק ניתוח לרצות. ניתוח הרבה כסף. רק כסף בראש של רופאים בישראל. ניתוח לא צריך". "וואו! אני לא מאמין!" צהל מנשה הנדהם והחל לקפוץ בחדר מרוב שמחה, "תודה לך דוקטור! תודה רבה! לא צריך לחתוך לי כלום!". "כן, ניתוח לא צריך" אמר צ'אנג עם חיוך ענק על פניו, "מחכה אתה בשקט שבועיים שלוש, המה שמו שלך כבר נופל לבד".

קרב היאבקות חשוב בין אלוף הארץ לבין סגנו , עמד להיערך בזירת היאבקות הומת אדם. רגע לפני תחילת הקרב, ישבו הטוען לכתר ומאמנו בחדר ההלבשה ושוחחו ביניהם. המאמן אמר: "אני אומר לך עוד פעם את מה שאמרתי לך כבר אלף פעמים: לא משנה מה קורה, אל תיתן לו לעשות עליך את אחיזת הבייגלה! אף אחד עוד לא הצליח להשתחרר ממנה!" המתאבק הנהן בראשו בהסכמה, קם מן המקום והחל להתאמן על תנועותיו תוך כדי שהוא קורא: "אני לא אתן לו לעשות עליי את הבייגלה, המאמן!". "טוב מאוד!" קרא לעברו חזרה המאמן, "תזכור: אל תיתן לו שום צ'אנס לעשות את הבייגלה!" האורות סביב הזירה נדלקו, הקהל שאג בהתלהבות ושני המתאבקים נכנסו לתוך הזירה, לקול הכרוז שהציג אותם ותשועות הקהל. רגע לפני שהקרב התחיל, הסגן נעמד בפינת הזירה וקיבל תזכורת אחרונה מן המאמן שלו: "אל תשכח – אסור לך לתת לו לעשות עליך את הבייגלה, שמעת?". המתמודד הנהן בראשו בחיוב והתקדם לעבר מרכז הזירה. הפעמון צלצל – והקרב החל! שני המתמודדים החלו להתאבק זה מול זה, הגופים התנגשו והתערבלו במלוא הכוח, הקהל געש, שאג והריע. תוך רגעים קצרים המתאבקים מצאו עצמם מתגוששים זה עם זה על רצפת הזירה. לפתע שם לב מאמנו של הסגן לתנועה מהירה שעושה האלוף. "הבייגלה..." לחש לעצמו בייאוש, אחז במגבת והתכוון לזרוק אותה לכיוון הזירה כדי להכריז על כניעה – הוא ידע שלמתאבק שלו אין שום סיכוי. "3...2..." החל שופט הקרב לספור לאחור. לפתע, נשמעה צרחה מחרישת אוזניים ממרכז הזירה. שני המתאבקים נפרדו בתנועה מהירה זה מזה, חזרו להתגושש לעוד רגע קצר, ולפני שמישהו בכלל שם לב – הסגן ריתק את האלוף לרצפה. "3...2...1..." ספר השופט, ואז הניף את ידו של הסגן והכריז עליו כאלוף החדש. פיו של מאמנו של הסגן, שהפך ברגע אחד לאלוף הארץ, נשמט אל הרצפה, כשידו עדיין אוחזת במגבת שהתכוון לזרוק פנימה. הוא עמד לצד הזירה נדהם והמום, לא מסוגל לזוז. האלוף החדש נישא אל חדר ההלבשה על ידי אוהדיו החוגגים, והמאמן אחריו. כשהם ניצבו זה מול זה, צעק המאמן אל עבר המתאבק בחיוך גדול: "מדהים אתה! איך עשית את זה??? אף אחד לא הצליח להשתחרר מהבייגלה אף פעם!" ענה לו האלוף החדש: "אני יודע שהזהרת אותי מהבייגלה אלף פעם... אבל מה יכולתי לעשות? הוא היה ממש טוב. לפני שבכלל הבנתי מה קורה, שמעתי את הספירה ולא יכולתי לזוז". "אז מה עשית?" שאל המאמן. השיב המתאבק: "באותו רגע הסתכלתי למעלה וראיתי מפשעה ממש מול הפנים שלי. קלטתי שאין לי מה להפסיד, אז פשוט נשכתי אותה הכי חזק שיכולתי... אתה לא מאמין כמה כוח אתה יכול לקבל רק מלנשוך את האשכים של עצמך!"

בלונדינית אחת החליטה שנמאס לה מכל הבדיחות שמציגות נשים בלונדיניות כטיפשות, ורצתה להוכיח לבעלה שזה לא נכון דרך מעשים. ביום קיץ חם אחד, אחרי שהוא יצא לעבודה בבוקר, היא החליטה לצבוע מחדש את חלק מחדרי הבית שלהם והתחילה לעבוד… כשבעלה של הבלונדינית חזר הביתה הוא מיד הריח צבע טרי ולא ראה את אשתו בשום מקום. אחרי חיפוש מהיר הוא מצא אותה שוכבת על הרצפה של חדר השינה לבושה במעיל פרווה מעל לחולצתה. הפנים שלה היו אדומות מאוד והמעיל שלבשה היה ספוג לחלוטין בצבע ובזיעה. -"מה קרה? הכול בסדר?" שאל הבעל בבהלה. -"מצוין!" ענתה האישה. - "מה את עשית פה?" - "רציתי להוכיח לך שלא כל הנשים הבלונדיניות טיפשות, אז צבעתי את הבית בעצמי!" - "זה מדהים מאמי, כל הכבוד ותודה רבה, אבל רק תגידי... למה את לבושה ככה? בטח נורא חם לך." - "רציתי לעשות עבודה יסודית, ועל הפחית של הצבע היה רשום 'לתוצאות הטובות ביותר, שימו שתי שכבות'".

לילה אחד, משה הקטן נכנס לתוך חדר השינה של ההורים שלו וראה את אבא ואימא שלו משתובבים במיטה. "אבא, מה אתה עושה?" שאל הילד המבולבל. אחרי כמה רגעים של היסוס האבא ענה: "זה משחק מיוחד של מבוגרים, כמו קלפים". "אז מה אימא עושה במשחק הזה?" המשיך הילד הסקרן לחקור. "אימא שלך היא המלכה שלי" השיב האבא בלי להסס, ואז שלח את בנו לישון בחדר שלו. באותו סוף השבוע, משה הקטן הלך לישון אצל קרובי משפחה ובאמצע הלילה הוא התגנב לחדר השינה של דוד שלו שם הוא מצא אותו משתובב במיטה עם אשתו. "דוד אורי, מה אתם עושים שם במיטה?" שאל משה. הדוד, שדיבר עם אחיו על ההתנהגות של משה, ענה בלי להסס: "אנחנו משחקים קלפים!". "ומה אשתך עושה?" המשיך הילד הקטן. "היא המלכה שלי, עכשיו לך לישון בחדר שלך!" בהמשך סוף השבוע משה בילה הרבה זמן עם בן דודו וביקש ממנו ללמד אותו איך משחקים את "משחק הקלפים של המבוגרים", וכך יצא שכשהוא חזר הביתה להוריו, הוא ידע איך לשחק פוקר. בארוחת הערב של אותו היום שאלו הוריו של משה איך היה הביקור שלו אצל המשפחה. "היה ממש כיף! ראיתי את דוד אורי ואת אשתו משחקים באותו משחק קלפים כמוכם ואז למדתי איך לשחק אותו בעצמי!" שני ההורים היו מבולבלים מאוד, ובחשש גדול הם שאלו את בנם "מה בדיוק למדת?" "האמת שאני לא זוכר הרבה כי זה משחק ממש מורכב, אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי זה שאתה לא צריך מלכה אם יש לך יד טובה!"

אחרי לילה בפאב אפלולי, הזמין בחור אחד בחורה אליו לדירה החדשה. כששניהם שיכורים, החל להציג בפניה את הדירה. כשהגיעו אל חדר השינה היא ראתה גונג ענקי שתלוי מעל המיטה. "מה הגונג הזה עושה פה?" שאלה הבחורה. "זה שעון מדבר" ענה הבחור השיכור. הבחורה הייתה די בהלם ושאלה "איך זה עובד?" הבחור לקח את מוט מעץ שהיה לידו והכה בעוצמה בגונג. הבחורה נחרדה מהרעש הנורא ועדיין לא הבינה איך השעון מדבר... באותו הרגע נשמעו דפיקות על הקיר, וצעקה איומה: "שקט שם אידיוט! השעה ארבע לפנות בוקר!!!"

אשה אחת מגיעה למספרה ומבקשת להסתפר לקראת טיול רומנטי שהיא מתכננת עם בן זוגה ברומא. "רומא?" משתוממת הספרית "למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא! איך את טסה לשם?" "אנחנו טסים בקונטיננטל" עונה האישה, "קיבלנו מחיר מצוין". "קונטיננטל?" נדהמת הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים, הדיילות מכוערות והאוכל מסריח! איפה תתאכסנו ברומא?" "הזמנו מקומות במלון בוטיק" אומרת האישה, "נראה לי שקוראים למלון ׳טסטה׳ והוא... " "אל תמשיכי!" קוטעת אותה הספרית בחרדה "אני מכירה את המקום. כולם מאמינים שזה מקום מיוחד, אבל שתדעי לך שזה חור! החדרים שם קטנים, השירות חצוף והמחירים מוגזמים! יש לכם תוכניות מיוחדות?" "נלך לראות את הוותיקן" משיבה האישה בעליזות "בתקווה לפגוש את האפיפיור". "זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים... מה אני אגיד לך, שיהיה לך בהצלחה בטיול הזה, את כנראה תזדקקי לה". לאחר כחודש, האישה חוזרת למספרה לחדש את התספורת. הספרית שואלת על הטיול לרומא ומופתעת לשמוע שהיה מוצלח. "פשוט חלום!" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג, אז שדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים והיית צריכה לראות איזה דיילים חתיכים שירתו אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר, ובגלל שהוא היה מלא עד אפס מקום, המנהל התנצל ונתן לנו את הסוויטה המלכותית, ללא תוספת מחיר!" "נו..." מזלזלת הספרית "ומה עם האפיפיור? הצלחתם לראות אותו?" "למען האמת" משיבה האישה "היה לנו מזל. כשהיינו שם איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים. הוא הציע לנו להתלוות אל חדר פרטי בו נמצא האפיפיור, כדי שיברך אותנו האופן אישי. כשהגענו לשם, כרעתי ברך, האפיפיור לחץ את ידי ואמר לי מספר מילים..." "באמת?" מסתקרנת הספרית "מה הוא אמר?" הוא אמר: "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזו?" החוכמה בחיים היא לדעת לפרגן. אחרת, הכול חוזר אלינו... אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לקלקל לכם את השמחה - זכרו את זה!

תייר אחד שהגיע מארה"ב לתל אביב התארח בבית מלון חדש ומפואר. בדלפק הוא קיבל את המפתח לחדר מספר 13, והוא מיד עלה אליו, התקלח ונכנס למיטה כדי לנוח אחרי הטיסה הארוכה. בשעה 2:00 בלילה נכנסו לתוך המיטה שלו שתי נשים ערומות יפהפיות שהתחילו לעשות איתו אהבה. הוא לא האמין למה שקורה, אך זרם עם זה, ועבר את הלילה הכי טוב בחיים שלו. בבוקר, כשהוא הלך לדלפק לשלם על החדר עם חיוך גדול על הפנים, אמר לו פקיד הקבלה: "אני רואה שאהבת את החדר. אתה תשמח עוד יותר לדעת שיש לנו מבצע מיוחד למתארחים חדשים, ואתה לא חייב לשלם, כשלמעשה אנחנו נביא לך 10 דולר במתנה!". התייר חשב לעצמו שזה בית המלון הטוב ביותר בעולם, וכשחזר הביתה הוא סיפר עליו לכל חבריו. ואכן, חבריו הגיעו לבית המלון המפורסם בתל אביב - כל אחד בתורו - התארחו בחדר מספר 13, חוו את הלילה הטוב ביותר בחייהם ואף קיבלו על כך 10 דולר במתנה. לאורך הזמן השמועה על בית המלון הגיעה לאוזניו של הנשיא, והוא החליט שהוא חייב לנסות את חדר מספר 13 בעצמו. כשהגיע הוא אכן זכה בחוויה שכולם תיארו בפניו, וגם הוא עבר את הלילה הטוב ביותר בחייו. כשניגש לקבלה בבוקר שלמחרת, אמר לו הפקיד: "אני רואה שאהבת את החדר, אדוני הנשיא. אתה תשמח עוד יותר לדעת שיש לנו מבצע מיוחד למתארחים חדשים, ואתה לא חייב לשלם על החדר, כשלמעשה אנחנו נביא לך 50 דולר במתנה!". "50 דולר?" שאל הנשיא, "חשבתי שזה 10, למה אני מקבל 50?" "זו הפעם הראשונה שאנחנו מצלמים סרט פורנו עם נשיא ארצות הברית!"

מתברר שיש לא מעט קווי דמיון בין גוף של בלונדינית לבית מגורים: כפות הרגליים שלה הן המרתף... בין הרגליים נמצא חדר העבודה.... הבטן היא כמובן חדר הילדים... החזה, חדר המשחקים... והראש... החדר האטום!

אישה אחת הייתה במיטה עם המאהב שלה, כשלפתע באמצע הלילה היא שמעה את המפתחות של בעלה בדלת הכניסה. "תישאר איפה שאתה ואל תזוז," היא אמרה למאהב, "הוא כל כך שיכור שהוא בכלל לא ישים לב שאתה במיטה." הבעל דידה לתוך חדר השינה, השיל מעליו את בגדיו, נפל על המיטה, ואחרי כמה דקות הבחין בכך שמקצה השמיכה מציצות שש כפות רגליים במקום רק ארבע. הוא פנה לאשתו, גיהק ואמר: "איך יש שש כפות רגליים שם, צריך להיות רק ארבע. מה קורה פה לעזאזל?!" "אתה שיכור יקירי", אמרה לו אשתו. "פשוט לא ספרת נכון. צא מהמיטה ולך תסתכל מקרוב." הבעל קם מהמיטה, התבונן היטב בכפות הרגליים וספר עם האצבע: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע... וואללה את צודקת!"

נער צעיר קיבל זה עתה את רישיון הנהיגה שלו. הוא ניגש אל אביו, שהיה רב ושאל אם יוכלו לדון בסוגיית שימושו ברכב המשפחתי. האב לקח את בנו אל חדר הלימוד ואמר: "אני אעשה איתך עיסקה. אתה תשפר את הציונים שלך, תלמד קצת גמרא, תסתפר ואז נמשיך לדון בבקשה שלך" כחודש לאחר מכן, חזר הנער אל אביו ושוב שאל אותו אם יוכלו לדון בעניין השימוש ברכב. הם הלכו יחד לחדר הלימוד. "בני, אני מאוד גאה בך". אמר האב, "העלית את הציונים שלך, למדת גמרא בהתמדה, אבל מה? לא הסתפרת". הנער חשב לרגע ואז אמר: "אתה יודע אבא, חשבתי על זה. לשמשון הגיבור היה שיער ארוך, למשה רבינו היה שיער ארוך, לנוח היה שיער ארוך ואפילו לישו היה שיער ארוך" ענה האב: "ולכל מקום אליו הם הלכו, הם הגיעו ברגל!"

שלושה סופרים, משה יוסי ודודי, נסעו לכנס מיוחד של סופרים בארה"ב והזמינו עצמם חדר בקומה 75 של מלון ענק שממוקם באחד מגורדי השחקים של ניו יורק. בשעות הלילה המאוחרות, כשהכנס כבר נגמר, שלושת הסופרים הגיעו למלון שלהם וניגשו לקבלה כדי לקבל את המפתחות לחדר שלהם. "אני ממש ממש מצטער רבותי, אבל כל המעליות עוברות כרגע תחזוקה ואי אפשר יהיה להשתמש בהן עד ל-6 בבוקר" אמר פקיד הקבלה. "לבינתיים הדרך היחידה שלכם להגיע לחדריכם היא בעזרת המדרגות". משה היה סופר שהתמחה בקומדיה וסאטירה, יוסי במותחנים וספרי אימה, ודודי כתב רומנים וספרים טרגיים. בשל השוני בין הסגנונות השונים שלהם, השלושה החליטו שכדי להפוך את העלייה במדרגות לפחות משעממת, כל אחד מהם יספר סיפורים תוך כדי הטיפוס כדי להעביר את הזמן לאחרים. הם התחילו לטפס ומשה סיפר לחבריו את הסיפורים הכי מצחיקים שלו על מערכות יחסים בין גברים לנשים, סיפורים מהצבא וטיולים בעולם. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-25 הם צחקו כל הזמן והיו במצב רוח מרומם מאוד. כשהם המשיכו לטפס יוסי התחיל לספר כמה סיפורים משלו על מעשי רצח שמעולם לא פוענחו, היעלמויות מסתוריות ותעלומות שהותירו בלשים חסרי אונים. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-50 הם היו מרותקים לכל מילה שיצאה לו מהפה ומפוחדים לחלוטין… ואז דודי התחיל לדבר ואמר לחבריו: "אני רוצה להתחיל בסיפור הכי עצוב וטרגי שכנראה שמעתם עד היום" הוא פתח ואמר. "היה היה אדם בשם דודי ששכח את המפתח לחדר בקבלה…"

שלושה מרגלים זרים – האחד גרמני, השני צרפתי והשלישי ישראלי – נחשפים ונלכדים במדינה עוינת. הם נכלאים יחד בתא קטן בכלא מבודד ומוצאים בזה אחר זה לחקירה על ידי כוחות הביטחון המקומיים. ראשון מוציאים החוקרים את המרגל הצרפתי וגוררים אותו על הרצפה לעבר חדר החקירות. הם קושרים לו את הידיים לכיסא ומענים אותו למשך שעתיים עד שלבסוף הוא נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. השובים גוררים חזרה את המרגל הצרפתי לתא, זורקים אותו פנימה ואז לוקחים באותה צורה גם את המרגל הגרמני. גם לו הם קושרים את הידיים לכיסא, מענים וחוקרים במשך שעתיים - אבל הוא לא אומר מילה. רק לאחר 4 שעות של עינויים, גם הגרמני נשבר ומספר להם את כל מה שהם רצו לדעת. החוקרים המרוצים מחזירים את המרגל הגרמני לתא ולוקחים איתם כעת את המרגל הישראלי. הם קושרים את ידיו לכיסא ומתחילים לענות ולחקור אותו. עוברות שעתיים והמרגל הישראלי לא אומר מילה, עוברות 4 שעות והוא עדיין שומר על זכות השתיקה, לא מדבר כלל ולא מסגיר שום פרט לשוביו. עוברות עוד 8 שעות של חקירה בעינויים, ואז עוד 16, ואז עוד 24 – והחוקרים פשוט לא מצליחים להוציא מהמרגל הישראלי שום דבר. בסוף, אחרי יממה של חקירה צולבת, החוקרים משחררים אותו מהכיסא וזורקים אותו שבור ורצוץ חזרה אל התא. לפני שהם הולכים, צועקים לו החוקרים: "נכון שלא אמרת כלום - אבל אל תדאג, אנחנו עוד נוציא את זה ממך!". המרגל הגרמני והמרגל הצרפתי המומים לגמרי, ניגשים ישר למרגל הישראלי נדהמים ושואלים אותו: "מה זה? איך הצלחת לא להגיד להם כלום בחקירה בעינויים כזו? זאת הרוח הציונית שבך?" עונה להם המרגל הישראלי: "איזה רוח ציונית תגידו לי? אחרי שעה רציתי כבר לזמר להם הכל, אבל לא הייתי מסוגל לדבר כי לא יכולתי להזיז את הידיים!"

מאז ומתמיד יואב היה ידוע בקרב חבריו כבחור עם חוש הומור ייחודי. יום אחד הוא ערך חנוכת בית בדירה חדשה שרכש, וכשכל חבריו הגיעו למשכנו בשעת לילה מאוחרת, הוא התחיל לערוך להם סיור בכל חדר בבית. החברים ציפו לראות חפצים מוזרים ומשעשעים, אך המטבח, הסלון וחדר המקלחת היו כולם מאובזרים בפריטים רגילים לחלוטין, כיאה לאדם בוגר – לא משהו שמתאים לחברם יואב. זאת עד שהגיעו לחדר השינה, שם ראו גונג מתכת עצום. "מה הקטע של הגונג?" שאל אחד מחבריו של יואב. "מה, זה? זה שעון מדבר!" ענה יואב. "איך זה עובד" שאל חבר אחר. "שימו לב..." אמר יואב, הרים פטיש ענק והכה בגונג בכל הכוח. לפתע נשמע קול צעקה מעבר לקיר: "לעזאזל, עכשיו 2 בבוקר יא משוגע!"

מנכ"ל של אחת החברות הידועות בעיר מקבל יום אחד דפיקה על דלת המשרד שלו, וניגש לפתוח. מולו עמד אדם זקן שבירך אותו לשלום ואמר לו: "אני יכול להיכנס? עבדתי במשרד הזה לפני 30 שנה, כשהייתי המנכ"ל פה." "המממ... האמת זה לא זמן מתאים כל כך," ענה המנכ"ל הנוכחי, "אבל תוכל להיכנס לכמה שניות..." האדם הזקן הודה למנכ"ל הצעיר והחל לטייל בחדר ולסקור את כל הפריטים בו. "אותו חדר ישן, אותו שולחן עבודה מעץ, אותו מאוורר חורק ואותו חלון שלעולם לא נסגר כמו שצריך," אמר הזקן, "בדיוק כמו שאני זוכר את המקום הזה." המנכ"ל הסתכל עליו בחיוך קל, והזקן הנחמד המשיך במסע הנוסטלגי שלו. לפתע, הוא נתקל בבחורה צעירה שמתחבאת מתחת לשולחן העבודה. המנכ"ל הצעיר הסתכל במבוכה על האדם הזקן ומיד התעשת ואמר: "זה לא מה שאתה חושב! זו המנקה של המשרד שלנו. היא פשוט הפילה בטעות את העגיל שלה על הרצפה, והוא התגלגל מתחת לשולחן." הזקן העלה חיוך על שפתיו ואמר למנכ"ל: "ואותו סיפור ישן וטוב..."