בדיחות בנושא חלב

המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו. יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!" כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".

בעל שעובד בחו"ל כתב מכתב לאשתו: אהובתי! אני לא יכול לשלוח לך החודש את משכורתי, לכן, אני שולח לך 100 נשיקות. אוהב אותך! בעלך, חיים. אישתו ענתה לו: אהובי שלי! הרבה תודות על 100 הנשיקות. להלן רשימת ההוצאות: 1. החלבן הסכים לספק חלב, תמורת 2 נשיקות... 2. החשמלאי הסכים להחליף פיוז, רק אחרי 7 נשיקות... 3. בעל הבית, בא כל יום, בשביל 2 או 3 נשיקות במקום שכר דירה... 4. בעל המכולת, לא הסכים לנשיקות בלבד, אז נתתי לו, עוד כמה דברים... 5. הוצאות אחרות – 4 נשיקות... אל תדאג לי, יש לי עוד 35 נשיקות, ואני מקווה, שזה יספיק לי עד סוף החודש. האם עלי לתכנן אותו דבר גם לחודש הבא? בבקשה תענה לי מהר. אוהבת אותך! אישתך, שרה.

לכל אותם גברים שאומרים: "למה לקנות פרה אם אפשר לקבל חלב בחינם?", הנה לכם עדכון קטן: 80% מהנשים בימינו מתנגדות לנישואין. למה? מאחר שנשים מבינות שאין צורך לקנות עגל שלם בשביל לקבל נקניקיה קטנה. למעשה, גברים הם כמו.. 1. גברים הם כמו חומר משלשל. הם גורמים לכל הרע לצאת ממך. 2. גברים הם כמו בננות. ככל שהם מתבגרים ככה הם פחות קשים. 3. גברים הם כמו מזג האוויר. לא ניתן לעשות דבר כדי לשנות אותם. 4. גברים הם כמו בלנדר. צריך אחד כזה, אבל אף אחד לא בטוח למה. 5. גברים הם כמו חטיפי שוקולד. מתוקים מתוקים, אבל יגיעו ישר לירכיים שלך. 6. גברים הם כמו פרסומות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים. 7. גברים הם כמו אג"ח ממשלתיות. לוקח להם כל כך הרבה זמן להבשיל. 8. גברים הם כמו מסקרה. הם בדרך כלל בורחים עם הבעת הרגש הראשונה. 9. גברים הם כמו פופקורן. הם מספקים אותך, אבל רק לזמן קצר. 10. גברים הם כמו סופת שלגים. אי אפשר לדעת מתי יגיעו, כמה סנטימטר תקבלי וכמה זמן זה ימשך. 11. גברים הם כמו חנייה. כל הטובים תפוסים ואלה שפנויים יוציאו אותך עם קנס.

מהנדס, רפתן, קונדיטור ופקיד מס הכנסה נפגשו כדי להשוויץ ביכולות של החתולים המדהימים שלהם. המהנדס שאירח את החבורה בביתו היה הראשון להדגים את הכישרון של חיית המחמד שלו. "לימדתי את החתול שלי טריק שקשור לעבודה שלי", הוא הסביר, "פיתגורס, ציור!" כתגובה חתולו של המהנדס הרים עיפרון בפיו וצייר על חתיכת נייר מרובע, משולש ועיגול מושלם. כולם הסכימו שמדובר בטריק מרשים. "זה כישרון שרטוט נחמד, אבל אני חושב שהחתולה שלי יותר מוכשרת", אמר הרפתן, "גם אני לימדתי אותה משהו שקשור לעבודה שלי - בוץ, חלב!" כתגובה החתולה של הרפתן זינקה למטבח וחזרה עם כוס חלב מלאה עד הקצה, אותה היא הגישה לבעלים שלה בלי לשפוך טיפה אחת. גם במקרה הזה כולם הסכימו שמדובר בטריק מרשים מאוד. "זה כישרון איזון נחמד, אבל אני חושב שהחתול שלי יותר מוכשר", אמר הקונדיטור, "גם אני לימדתי אותו משהו שקשור לעבודה שלי - שוקו, עוגיות!" כתגובה החתול של הקונדיטור זינק למזווה, שם הוא החל לפתוח את כל הארונות עד שמצא חבילת עוגיות, פתח אותה והביא לכל אחד מארבעת האנשים צלחת עם עוגייה. כולם הסכימו שמדובר בטריק מרשים מאוד מאוד. שלושת המשתתפים פנו לפקיד מס ההכנסה ושאלו אותו האם החתול שלו יכול לעשות טריק יותר מורכב ומרשים מזה. "לא תאמינו", הוא אמר להם, "אבל גם אני לימדתי את החתול שלי משהו בהשראת העבודה שלי - ביורוקרטיה, לעבוד!" כתגובה החתול הרביעי התמתח באיטיות ואז השתין על הציור, שתה את כל החלב, אכל את כל העוגיות, ליקק את עצמו 2 דקות ואז הלך לישון...

מתכנת אחד הלך למכולת, עם פתק שעליו אישתו כתבה הוראות: "קנה בבקשה שקית חלב אחת, ואם יש ביצים - קח שש." המתכנת חזר מהמכולת עם שש שקיות חלב. אישתו שאלה: "מה?! למה קנית שש שקיות חלב?!" המתכנת ענה: "כי היו שם ביצים."

אדם נכנס למסעדה כשלצידו יען בוגר. הוא מתיישב ומלצרית ניגשת אליו לקבל הזמנה. "אני רוצה המבורגר צ’יפס וקולה", אומר האיש ופונה ליען, "מה בשבילך?" "אני אקח אותו דבר", אומר היען. כעבור זמן מה מביאה להם המלצרית את המנות, "זה יעלה 66.4 ש"ח." האיש מכניס יד לכיסו ומושיט לה את הסכום המדויק. למחרת שוב נכנסים האיש והיען למסעדה והאיש אומר, "אני רוצה המבורגר צ’יפס וקולה." היען אומר: "בשבילי אותו דבר." ושוב, בעת התשלום האיש מכניס יד לכיסו ושולף משם את הסכום המדויק. העניין הופך לשגרה, עד שערב אחד נכנסים השניים למסעדה. "כרגיל?" שואלת המלצרית. "לא", אומר האיש, "היום יום שישי, לכן אבקש סטייק, תפוח אדמה אפוי וסלט." "אותו דבר בשבילי", אומר היען. כעבור זמן מה חוזרת המלצרית עם המנות ועם החשבון 186.73 ש"ח. שוב שולח האיש יד לכיסו ושולף את הסכום המדויק. המלצרית לא יכולה להתאפק יותר, "סלח לי אדוני, איך אתה מצליח תמיד להוציא את הסכום המדויק?" "ובכן", משיב האיש, "לפני מספר שנים מצאתי מנורה עתיקה. שפשפתי אותה והופיע שד שהציע לי 2 משאלות. המשאלה הראשונה שלי הייתה שבכל פעם שאצטרך לשלם עבור דבר מה - רק אכניס את היד לכיסי והסכום המתאים יהיה שם." "זה מבריק", התלהבה המלצרית, "רוב האנשים היו מבקשים מיליון דולר או משהו כזה, אבל אתה תמיד תהיה עשיר מספיק לכל מה שתרצה כל ימי חייך!" "נכון מאוד. אם זה קרטון חלב ואם זה מכונית חדשה, הסכום הנדרש תמיד יהיה שם." "רק עוד דבר אחד", ביקשה המלצרית, "מה העניין עם היען?" האיש נאנח והסביר, "המשאלה השנייה שלי הייתה פרגית גבוהה עם רגליים ארוכות שתמיד תסכים לכל מה שאומר…"

ביום קיץ שטוף שמש נכנסה אישה צעירה ונאה עם עגלת תינוק לקצבייה השכונתית ובפיה חדשות מרעישות לבעלים: התינוק שבעגלה הוא שלו! הקצב היה מבולבל מאוד, כי הוא היה משוכנע שהוא מעולם עוד לא פגש את האישה הזו, אך עם זאת אי אפשר היה להכחיש את הדמיון בינו לבין התינוק הקטן והאישה המסתורית התעקשה שהם נפגשו במסיבה לפני כשנה ושכבו זה עם זו. הקצב לא ידע מה לעשות שכן למרות שהוא לא זכר את האישה, הוא זכר במעורפל שהוא יצא לאיזו מסיבה בלי אשתו לפני כשנה והשתכר כהוגן... לאחר שיחה ארוכה מאוד הוא הסכים לעסקה עם האישה המסתורית: היא תשמור על סודו מפני משפחתו והוא בתמורה יספק לה ולתינוק בשר בחינם עד שהילד יגיע לגיל 16. במשך שנים רבות הייתה האישה מגיעה ולוקחת את מנת הבשר שהובטחה לה, וכאשר הילד היה בן 10, היא החלה לשלוח אותו במקומה. הקצב מעולם לא אמר להם מילה, אבל ככל שעבר הזמן הוא שם לב שהילד כלל לא דומה לו והוא הבין שהוא כנראה נפל בפח. היות ועברו כבר 10 מתוך 16 השנים שכללה העסקה, הוא המשיך לכבד את ההסכם ולהביא לילד בשר מדי יום. בכל יום שעבר הוא ידע שהוא מתקרב לסופו של הסיוט המייגע הזה. בוקר אחד נכנס הילד, שהיה כבר נער גבוה ונאה, לקח את הבשר והכריז בפני הקצב בגאווה "אתה יודע שאני בן 16 היום?". "וודאי שאני יודע..." אמר הקצב "ולכבוד האירוע החגיגי הזה יש לי בקשה מיוחדת אליך. כשאתה חוזר אל אמא שלך היום תן לה את מנת הבשר הזאת ותגיד לה שזה הדבר האחרון שהיא אי פעם תקבל ממני. אם היא תנסה להמשיך לסחוט אותי אני מוכן ללכת איתה לבית המשפט ואני יודע שאני אנצח! ואם אתה רוצה לעשות לי טובה, תחזור אחר כך הנה ותתאר לי את הפנים שלה אחרי שהיא הבינה שאיתי היא סיימה את הסיפור!" הילד היה קצת מבולבל אבל הוא החליט לספר לאימו את דברי הקצב במלואם, הרי בכל זאת מדובר באדם שנתן לו אוכל בחינם במשך כל חייו. לאחר שהיא שמעה את דבריו היא פשוט הנהנה והפטירה, "אתה מוזמן לחזור ולהגיד לו איך הפנים שלי נראות, ובאותה ההזדמנות תגיד לו שבשנים האחרונות קיבלתי גם חלב, לחם, ירקות וביצים בחינם, אבל אף אחד מהגברים האחרים לא היה מספיק פראייר כדי להסכים ליותר מ-10 שנים!".

מורה בבית ספר אמריקאי העבירה שיעור חברה בנושא חג המולד. היא שאלה את הילדים כיצד הם חוגגים. הראשון ענה לה "אנחנו מתחילים בכנסייה, שם אנו קוראים מזמורים ושרים שירים במיסת חצות. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה לאכול פאי טעים ואז תולים את הגרביים על האח. בסוף אנו הולכים לישון ומחכים לבוקר למצוא מלא מתנות וצעצועים מתחת לעץ האשוח". "יפה מאוד!" אמרה המורה ופנתה לתלמיד הבא. "אני אחותי אמא ואבא הולכים לכנסייה ושרים שירים. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה וכולנו אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס עם חלב ליד האח ותולים מעליו את הגרביים. אנו מבלים כמעט את כל הלילה ערים וממתינים לסנטה קלאוס שיבוא עם מלא צעצועים ומתנות". "מעולה! ומה איתך?" פנתה המורה אל ג'ק, התלמיד היהודי, "מה עושים במשפחה שלכם בזמן החג?" "הו, אצלנו חג המולד הוא חגיגה גדולה מאוד!" המורה המופתעת המשיכה לחקור מתוך סקרנות "כן, תמשיך בבקשה..." "אנחנו מתחילים את היום בבית, ממתינים לאבא. איך שהוא חוזר מהמשרד, כולנו נכנסים לרולס רויס ושרים שירי חג המולד בדרך למפעל הצעצועים שלו. כשאנו מגיעים ורואים את המחסנים הריקים, אנו שרים 'ישו הוא חבר שלנו', ואז כולנו עולים למטוס הפרטי וטסים לחופשה בקאריביים!"

כתב אחד מגיע לחווה כדי לעשות כתבה על משק הפרות. הוא פונה לחוואי כורדי שעומד ליד שתי פרות ומראיין אותו. מראיין: "כמה חלב מייצרות הפרות שלך?" חוואי: "איזו, השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "שני ליטר ביום." מראיין: "איפה הן ישנות?" חוואי: "השחורה או הלבנה?" מראיין: "השחורה." חוואי: "באסם." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "באסם." מראיין: "הפרות נראות בריאות מאוד... מה אתה נותן להן לאכול?" חוואי: "לשחורה או ללבנה?" מראיין: "לשחורה." חוואי: "חציר." מראיין: "וללבנה?" חוואי: "חציר." המראיין התחיל להתעצבן ואמר: "למה אתה ממשיך לשאול אותי אם אני מתכוון לשחורה או ללבנה אם התשובות הן אותו דבר?!" חוואי: "אהה, זה כי השחורה שלי." מראיין: "והלבנה?" חוואי: "גם שלי."

שאלה: אני בת 17 וחצי יש לי חבר צדיק בן 16 וחצי ואנחנו רוצים להתחתן. אבא שלי מתנגד ואמא שלי בעד. אגב, הם גרושים, מה עושים? תשובה: שואלים שוב בעוד שנתיים. שאלה: פועל ערבי בונה אצלי מרפסת. האם צריך להגיש לו פירות מהיתר מכירה או מיבול נוכרים? תשובה: תלוי מה נהוג אצלו בבית אבא... שאלה: מה מקור המנהג לאכול סופגניות בחנוכה? תשובה: היועץ הכלכלי של מאפיית אנג'ל. שאלה: האם מותר לאכול נקניקיית פרווה עם חלב סויה או שזה משום "מראית עין"? תשובה: זה סתם טעם רע. שאלה: לפני חצי שנה ביטלתי מנוי שלי על עיתון ימני בגלל כתבה נגד סרבנות. עכשיו יש עוד מאמר. מה עושים? תשובה: מפסיקים להציץ בעיתון של השכן. שאלה: לאחרונה נודע לי שהרצל ובן גוריון לא היו דתיים. האם צריך לומר הלל ביום העצמאות? תשובה: גם מוטה גור לא אוכל "גלאט" ובכל זאת אנו אומרים הלל ביום ירושלים (ועושים על האש...) שאלה: כיצד מבטלים מנוי על עיתון המופץ בחינם? תשובה: בלי ברכה. שאלה: אני נער גבעות בשומרון. כשבאים לפנות אותנו-האם ראוי לצעוק "נאצים" או מתאים יותר "יודנראט"? תשובה: לא יודע, תברר ב"יד ושם". שאלה: מדי בוקר אני ממהר מאוד לעבודה ולכן נוסע 130 קמ"ש וחוצה פס לבן. האם צריך להגיד "הגומל" כל שני וחמישי או לרכז את כל ה"גומלים" בשבת? תשובה: לא משנה - העיקר שתלמד את ילדיך להגיד קדיש יתום.

כמדי בוקר, דוד נוהג לקום לפני שאשתו הילה מתעוררת ולהכין לה ארוחת בוקר גדולה שכוללת 2 ביצי עין הפוכות, סלט ישראלי חתוך גס וכוס קפה גדולה. בוקר אחד, אשתו התפרצה לפתע למטבח בהפתעה: "זהירות!" היא צעקה, "אתה תרסק את הביצים, תעשה את זה ביותר בעדינות!" דוד היה מופתע מעצם העובדה שאשתו קמה לפני שהשעון המעורר צלצל ומההיסטריה שלה, אך הקשיב לה מבלי לומר מילה. "תוסיף עוד שמן למחבת לפני שהביצים ידבקו!" גערה בו הילה בזעם. דוד הביט בה בתדהמה אבל המשיך לעשות כדבריה. "אלוהים אדירים הביצים עוד רגע נהרסות! מה קורה איתך?! עוד שמן, עוד שמן!", היא המשיכה. כשהוא מופתע מן התגובות, החליט דוד להניח לביצים ועבר להכין את סלט הירקות שלו. "אתה לא נורמלי!" צעקה הילה, "אתה לא רואה שאתה עוד רגע נחתך מהסכין? איך אפשר לסמוך עליך?! מי לימד אותך להשתמש בסכין חיתוך?" אחרי שספג את תגובתה בשקט, הוא המשיך להכנת הקפה. "למה אתה שם כל כך הרבה חלב בנס קפה, אתה נפלת על הראש?!" דוד הפסיק הכל, הביט בה בזעם ושאל: "מה קורה איתך? אני עושה את זה מדי יום! מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני לא יודע להכין ארוחת בוקר?" אשתו הביטה בו במבט שליו ואמרה: "רק רציתי שתראה איך זה מרגיש כשאני נוהגת ואתה יושב לידי".

כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם." "למה?", שאלתי. "כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר." "אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...." "עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".

הפרה היחידה בעיר קטנה בפולין הפסיקה לפתע לתת חלב. האנשים עשו סקר שווקים בסביבה, ומצאו שיש אפשרות לרכוש פרה במוסקבה תמורת 2,000 רובל. לעומת זאת, במינסק יש פרות גם ב-1,000 רובל. בהיותם חסכנים הם קנו פרה חדשה במינסק. להפתעתם, הפרה הייתה נהדרת והניבה חלב רב כל הזמן. האנשים היו מאושרים, והחליטו לרכוש פר שירביע את הפרה, כדי שתמליט עוד פרות כמותה, וכך לעולם לא יצטרכו לדאוג עוד לאספקת חלב. וכך עשו. הם קנו פר והביאוהו לשדה המרעה עם פרתם האהובה. ואולם, לצערם הרב, בכל פעם שהפר התקרב אל הפרה, היא התרחקה ממנו. שום דרך שניסה הפר להתקרב אל הפרה לא הועילה והיא המשיכה להתרחק ממנו. האנשים התאכזבו מאוד והחליטו להתייעץ ברב שלהם, שהיה מאוד חכם. הם סיפרו לרבי מה קרה: "בכל פעם שהפר מתקרב לפרה היא מתרחקת ממנו. אם הוא מתקרב מאחור, היא לפנים. אם הוא מתקרב מלפנים - היא זזה לאחור. כל ניסיון להתקרב אליה מהצד נכשל, היא מיד מתרחקת לצד האחר". הרבי חשב על כך דקות אחדות ושאל: "האם קניתם את הפרה הזו במינסק?" תדהמת הכל הייתה עצומה, היות שאיש מהם לא הזכיר אפילו ברמז היכן הם השיגו את הפרה. "אתה כל כך חכם, רבי" הם אמרו, "איך זה ידעת שקנינו את הפרה במינסק?" נאנח הרבי והשיב בעצב: "גם אשתי ממינסק".

סבא אחד ביקש עזרה מהנכד שלו, שייקח את רשימת המצרכים שלו ויקפוץ לחנות כדי לעשות קניות בשבילו. הנכד הסכים בשמחה לבקשה, לקח את הרשימה ויצא לדרך. לאחר כשעה הוא חזר לבית סבו עם שקית עמוסה בכל טוב, ועזר לו לסדר את כל האוכל והמצרכים בבית. לפני שהנכד עזב, שאל אותו הסבא, "כמה כסף אני צריך להחזיר לך על הקניות?". "הכל ביחד היה 67 שקלים" ענה הנכד ובתגובה לכך סבו נאנח בקול גדול... "מה קרה סבא?", שאל הנכד. "זה פשוט מדהים אותי כמה שדברים יקרים היום. פעם הייתי יכול להשיג 2 תבניות ביצים, 2 כיכרות לחם, 6 תפוחי אדמה, חלב ושלושה בקבוקים של בירה, ועדיין היה נשאר לי עודף מ-10 שקלים! פעם המצב היה ממש אחרת..." "טוב היום כבר אין דברים כאלה יותר סבא", אמר הנכד. "כן", נאנח הסבא, "היום כבר יש יותר מדי מצלמות אבטחה בכל מקום".