בדיחות בנושא בדיחות לילדים

בלונדינית אחת התקבלה לעבודה כמורה לחינוך גופני של ילדים בכיתה ט'. בשיעור הראשון שלה היא נתנה לילדים לשחק כדורגל, אך הבחינה לפתע שבזמן שכל הילדים רצים אחרי הכדור, ילד אחד עומד לבד, רחוק מכולם, ולא נראה שהוא נהנה בכלל. היא ניגשה אליו ושאלה אם הוא בסדר. "כן", הילד ענה. "אתה יכול ללכת לשחק עם האחרים, אתה יודע", היא אמרה לו. "לא, נראה לי עדיף שאני אשאר פה", ענה הילד. "למה מתוק?", היא שאלה, "הם לא נותנים לך להשתתף?" הילד גלגל את עיניו ואמר "כי אני השוער."

לאורך כל שנות הנישואים של מיכל וקובי, היא טיפלה בכל מטלות הבית והוא היה חוזר מהעבודה מאוחר בלי לעזור יותר מדי. ערב אחד המצב השתנה... כשמיכל חזרה הביתה מהעבודה, היא ראתה שארוחת הערב כבר מוכנה, שהבגדים שהיו על החבל מקופלים, הבית היה נקי ואפילו הילדים כבר סיימו את שיעורי הבית! מתברר שבזמן העבודה קובי קרא מאמר על כך נשים שעובדות במשרה מלאה ונאלצות לאחר מכן לעשות את עבודות הבית, עייפות מדי בשביל לקיים יחסי מין. אז הוא החליט לקחת יוזמה... מיכל המופתעת כמובן מאוד שמחה, ולמחרת היא סיפרה לחברותיה על הערב שלה. "זה היה נפלא! הוא אפילו ניקה את המטבח, שטף את הכלים, החליף מצעים ועזר לילדים להכין את התיק לבית הספר." "ומה היה אחרי זה?" התעניינו חברותיה. "זה היה החלק הכי טוב!" ענתה מיכל. "הוא השקיע גם במיטה?" המשיכו החברות לחקור. "מה פתאום?! אחרי שהשכבנו את הילדים הוא אמר לי שהוא עייף מדי ונשפך על המיטה!"

את הבדיחה הבאה מספרים מרצים למדעי המחשב באוניברסיטאות ברחבי העולם, כשהם רוצים להסביר את המונח "לולאה אינסופית". בהחלט מונח מבלבל, אבל אנחנו בטוחים שאחרי שתקראו אותה, תבינו הכל! מנהל חברה אומר למזכירתו: "בשבוע הבא אני טס לוועידה בחו"ל, ואני מבקש ממך להצטרף. עשי את כל ההכנות הנחוצות לנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "אני טסה עם הבוס לוועידה בחו"ל לשבוע. בבקשה, יקירי, שמור על עצמך בזמן הזה." הבעל מתקשר למאהבת: "אשתי נוסעת לחו"ל לשבוע. בואי נבלה את השבוע הבא יחד." המאהבת, שהיא מורה בבית ספר פרטי, מודיעה מיד לתלמידים: "בגלל בעיה משפחתית שעלי לפתור בשבוע הבא, אהיה מחוץ לבית הספר. אז בשבוע הבא יש לכם חופש מבית הספר." אחד התלמידים מתקשר מיד לסבא שלו ואומר: "סבא, בשבוע הבא אני לא צריך ללכת לבית הספר. הבטחת לי שאם יש לנו זמן ניסע לטיול מחנאות בהרים יחד." הסבא (שהוא לגמרי במקרה מנהל החברה) מאוד אוהב את הנכד. הוא מתקשר למזכירה ואומר לה: "הנכד שלי ביקש ממני להיות בשבוע הבא איתו, אז אנחנו לא טסים לוועידה בחו"ל. אנא בצעי הסידורים כדי לבטל את הנסיעה." המזכירה מתקשרת לבעלה: "המנהל ביטל את הנסיעה, כך שאנחנו נשארים יחד, יקירי." הבעל מתקשר למאהבת: "אנחנו לא יכולים לבלות יחד כי בשבוע הבא אשתי כבר לא נוסעת." המאהבת מודיעה לילדים מבית הספר: "הבעיה המשפחתית נפתרה ובשבוע הבא כולם מגיעים לבית הספר!" הילד מתקשר אל הסבא ואומר: "סבא, בשבוע הבא עליי ללכת לבית הספר ואני כל כך מצטער, אבל לא נוכל לצאת אל הטיול יחד." הסבא המנהל פונה שוב אל המזכירה ומכריז: "הנכד שלי הודיע לי שהוא לא יוכל לבלות את שבוע הבא איתי. המשיכי בהכנות ליציאה לוועידה…"

אני שואלת אם השמנתי... מצד שני יש רק תשובה אחת שמותר לו לענות אני אוהבת להשמיץ את המשפחה שלי... מצד שני אוי לו אם הוא מסכים. גם את המשפחה שלו אני אוהבת להשמיץ... ואם הוא לא מסכים איתי, הוא עיוור! כשהוא לא מנקה, זה מעצלנות. כשאני לא מנקה, זה מתשישות. אם לא נאה לו, אפשר להתגרש... מצד שני רק לי מותר לחשוב על זה. אני לא צריכה להגיד, הוא צריך לדעת! מצד שני, אם הוא לא אומר לי, איך אני אדע? צריך לטפח את הזוגיות. מצד שני צריך לישון. הוא לא יודע לבקש סליחה. אני יודעת לבקש סליחה, אבל אף פעם אין לי על מה. מה יש אם יוותר כשזה חשוב לי. מצד שני הכל חשוב לי. כשהוא לא מגיב אני צועקת שיגיד משהו. כשהוא מגיב אני צועקת שישתוק. זה מרגיז כשהוא לוקח לי מהצלחת. מצד שני אני רק רוצה לטעום. כשאני מחליטה על הילדים, חשוב שהוא יתן לי גיבוי. כשהוא מחליט על הילדים, טוב שהם ישמעו מגוון דיעות... אסור לו לצעוק על הילדים ככה! אסור לילדים לגרום לי לצעוק עליהם ככה! מה יש אם הוא יכין לי קפה? מצד שני אני לא המשרתת שלו. כשהוא קונה, הוא מבזבז.. כשאני קונה, אני חיה רק פעם אחת.

ילד שאל את אמא שלו: "אמא למה לבת דודה שלי קוראים ורד?" אמו ענתה לו: "כי אמא שלה כל הזמן רצתה ורדים כשהיא הייתה בהריון". אחרי כמה דקות הוא שוב פנה אליה: "אמא למה לבן דוד שלי קוראים גפן?" אמו ענתה לו: "כי אמא שלו כל הזמן רצתה ענבים כשהיא הייתה בהריון". לבסוף הילד שאל: "אמא, ומה את רצית כשהיית בהריון?" ענתה האם: "אויש נו פיני... מספיק עם השאלות שלך..."

יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו... אלו הם 20 הדברים הכי ישראליים שיש! 1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף. 2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?" 3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!" 4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?" 5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו". 6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום. 7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש. 8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים. 9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא. 10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל. 11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה. 12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב. 13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!" 14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך. 15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש! 16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר... 17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר. 18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, וישר להתחיל לחלום על הרגע שבו תעוף מכאן שוב. 19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!" 20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שאני לא כזה!"

לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים? אז מה אתם מעדיפים? 1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים? 2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב? 3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים? 4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן? 5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם? 6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים? 7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים? 8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב? 9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2? 10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן? 11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב? 12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם? 13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק? 14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים? 15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?

- שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הערב? - נו ברור, שעד שאת סוף סוף מתקשרת זה בגלל שאת צריכה משהו... את יוצאת? - כן. - עם מי? - עם ידיד. - מה פתאום את יוצאת עם ידידים באמצע השבוע? אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב, תמיד היה אומר לי שאני נראת נפלא לגילי. - אני לא נפרדתי ממנו, אימא, הוא עזב אותי וברח לקפריסין. - את אפשרת לו לעזוב כי לא תמכת בו מספיק. עכשיו סתם את מסתובבת לך עם כל אחד. - אני לא מסתובבת עם כל אחד, זה פשוט ידיד טוב שאני רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. אז אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים או לא? - אני אף פעם לא השארתי אותך אצל ההורים שלי רק כי רציתי לצאת עם מישהו, מלבד אבא שלך. - יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה. - מה את רומזת לי בזה? - שום דבר, כלום תשכחי מזה שאמרתי משהו... אני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים הלילה. - קודם זה היה לערב ועכשיו זה כבר ללילה? את נשארת לישון אצלו? מה בעלך היה אומר על זה... - בעלי לשעבר, ל-ש-ע-ב-ר!!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו. מהיום שנפרד ממני הוא בטח לא ישן אף לילה לבד. - אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה, ידעתי! - הוא לא בטלן!!!! - גבר שיוצא עם גרושה ואימא לילדים הוא בטלן ופרזיט. - אני לא רוצה להתווכח. להביא לך את הילדים או לא? - מסכנים הילדים, עם אימא כזאת!!!! - כזאת איך? - עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך!!! - די!!!!! - ובנוסף את צועקת עלי. ככה לא חינכתי אותך! את בוודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת. - עכשיו את כבר דואגת לבטלן??? - אז את מודה שהוא בטלן, מיד שמתי לב לזה. - שלום!!!! - חכי רגע מה את מנתקת! באיזו שעה את מביאה לי את הילדים? - אני לא מביאה את הילדים, אני נשארת בבית. - אויש מתוקה שלי, אם את אף פעם לא יוצאת איך את הולכת לשקם את החיים שלך?

כולם מרוקאים, רק גבי אשכנזי כולם אשכנזים, רק אבי מזרחי כולם ישראלים, רק צדי צרפתי כולם שואלים, רק לאיציק תשובה כולם קוצים, רק גבי שושן כולם נצים, רק אבי נשר כולם אשמים, רק דודו זכאי כולם קונים בתים, רק סנדרה שדה כולם התפתחו, רק שלמה ניצן כולם עורכי-דין, רק ארי שמאי כולם בני-זקונים, רק גיא בכור כולם ישבו, רק מיקי קם כולם אוהבים פטרוזיליה, רק יצחק שמיר כולם קבלנים, רק יוסי בנאי כולם מרובעים, רק הרב כדורי כולם בני אדם, רק יצחק בן צבי כולם בתולים, רק מארק שגל כולם חכמים, רק יצחק נבון כולם זורקים סלעים, רק אבא אבן בכרמל נשרפו עצי אורן, רק בבית של דפנה דקל כולם חיות, רק עומר אדם כולם נכשלים, רק בעלה של רינה מצליח כולן בנות, רק זהבה בן כולם גדולים, רק יניב קטן כולם אקדמאים, רק אבא של לילית נגר כולם סיגליות, רק ליאור נרקיס כולם טיפשים, רק יהורם גאון כולם מדליקים נר, רק יאיר לפיד כולם בארץ, רק אמא של דודו טסה

זוג חרדים הגיעו לגן החיות בניו יורק עם כל שמונה עשר ילדיהם, אבל בכניסה נאמר להם על ידי הקופאי שהשעה מאוחרת וגן החיות כבר סגור. ההורים: "אבל הבטחנו להראות לילדים את הגורילה" הקופאי: "כל הילדים האלה שלכם?" ההורים: "ברוך השם, כן" הקופאי: "אז תמתינו כמה דקות כאן אני אביא את הגורילה לכאן. היא חייבת לראות את זה!"

בבית משפחת גרין מאז ומעולם עבודות הבית היו תפקידה של האישה, אבל ערב אחד הכול השתנה. כשמירי חזרה הביתה מהעבודה, היא מצאה את הבית מסודר, את הבגדים שהיו על החבל מקופלים ואת הילדים מקולחים ונקיים. ארוחת הערב הייתה בתנור והשולחן היה ערוך לכבודה. היא נדהמה. מסתבר שדני, בעלה, קרא מאמר שבו נטען כי 'נשים שעובדות במשרה מלאה ונאלצות לאחר מכן לעשות את עבודות הבית, עייפות מדיי מכדי לקיים יחסי מין'. הלילה הזה עבר היטב. למחרת, סיפרה מירי לחברותיה על הערב הנהדר "זה היה נפלא ממש! דני אפילו ניקה את המטבח, שטף את הכלים, עזר לילדים להכין את שיעורי הבית והכניס בגדים למכונת הכביסה..." "ומה אחר כך?" התעניינו החברות "אה, זה..." מלמלה מיאי "דני היה עייף מדיי"

ברגעים האחרונים לחייו של יעקב הקשיש, הקיפו אותו כל בני משפחתו. כשהוא הרגיש שהוא עומד לקחת את נשימותיו האחרונות, הוא אסף את כל כוחו ולחש: "אני חייב לספר לכם את הסוד הכמוס ביותר שלי". משפחתו מיד התקרבה אליו והאיצה בו להמשיך לדבר לפני שיגיע זמנו. "לפני שהתחתנתי, היה לי הכל", אמר יעקב. "הייתה לי מכונית מהירה, הרבה נשים יפות ויותר כסף משהייתי יכול לספור, אך חבר טוב הזהיר אותי ואמר לי: 'עליך להתחתן ולהקים משפחה, אחרת לא יהיה איש שיביא לך כוס מים כשתהיה על ערש דווי'. אז לקחתי את עצתו, הפסקתי להיפגש עם הבנות היפות והכרתי את אימא שלכם, הפסקתי לשתות אלכוהול והתחלתי להיות מבוגר אחראי. מכרתי את מכונית הספורט שלי, השקעתי כסף בתוכנית חיסכון לילדים, לימדתי אתכם את כל מה שאני יודע והנה אנחנו כאן עכשיו..." יעקב לקח כמה נשימות והמשיך בלחישה, "ואתם יודעים מה?" "מה?" שאלו כל בני המשפחה של יעקב והתקרבו אליו כדי לשמוע את תשובתו. "עכשיו כשאני עומד למות אני אפילו לא צמא!"

כשנעמה הביאה את יוסף החבר שלה לפגוש את הוריה, אביה הזמין אותו לחדר העבודה שלו כדי שיוכלו לנהל שיחה בארבע עיניים, במהלכה יכיר אותו ואת תכנוניו לעתיד המשותף עם בתו. "אז מה התוכניות שלך לעתיד?", שאל האב את יוסף. "אני אלמד תורה", ענה יוסף. "מכובד מאוד", אמר האב. "אבל מה בדיוק תעשה כדי לספק לבתי בית נחמד לגור בו?" "אני אלמד, ואלוהים לבטח יספק לנו אחד", ענה יוסף. "ואיך בדיוק תקנה לבתי טבעת נחמדה?", שאל האב. "אני אלמד הרבה ואלוהים יעזור לי", אמר יוסף. "ומה בקשר לילדים?", שאל האב בספקנות, "כיצד תוכל לתת להם את כל מה שהם צריכים?" "אל תדאג אדוני, אלוהים יעזור לנו ולילדינו", אמר יוסף. השיחה המשיכה באותו האופן, ואחרי שיוסף ונעמה הלכו, האם שאלה את האב מה גילה על יוסף. האב ענה: "ובכן, אין לו עבודה או תוכניות, אבל החדשות הטובות הן שכבר עכשיו הוא חושב שאני אלוהים!"

אחרי יום ארוך וקשה עם הקטנים שלי שפשוט לא הסכימו להקשיב לשום דבר, הגעתי לאחותי המבוגרת, שכבר הספיקה לעבור את השלב הזה עם הילדים שלה והתרסקתי על הספה... "נמאס לי, אני לא מבינה מה אני עושה איתם יותר... נראה לי שאני פשוט אמכור אותם למישהו וזהו" אמרתי לה בעייפות. "אויש יש משוגעת אחת" היא ענתה לי. - "למה משוגעת, כי אני רוצה למכור אותם?" - "לא, כי את חושבת שמישהו אחר ירצה לקנות אותם..."

יש פוליטיקאים שממשיכים להבטיח לנו שממש עוד מעט כל החרדים יתגייסו. אם אתם כמונו, נוטים שלא להאמין לו, אפשר לפחות לספר כמה בדיחות על הדרך... אז מה יקרה כשהחרדים יתגייסו לצה"ל? 1. השק"מ יהפוך לסניף של "סופר שפע מהדרין". 2. מפקד שהוא כהן יחויב למנות סגן שהוא לוי. 3. מדיניות החיסולים תוחלף בפולסא דנורא. 4. במקום תרבות יום א' יהיה "תיקון יום א'". 5. הם יילחמו בעוז בכל אויבנו – אלא אם בדיוק יש סעודה שלישית. 6. כל טיל יכיל ברכת הדרך. 7. הפלוגות יוחלפו בחצרות. 8. יתווספו פאות לכומתה. 9. במקום פטור זקן, החיילים יוציאו פטור מזקן. 10. יוסיפו גרפיטי של "נ נח נחמ נחמן מאומן" לכל טנק מרכבה. 11. רובה התבור יוחלף ברובה הר סיני. 12. המקלחות המטונפות בבסיסי הטירונות יהפכו למקווה טוהרה. 13. הרב ה"רטנגן" ימונה לקצין רפואה ראשי. 14. הרס"רים יוחלפו בנטורי קרתא. 15. המשטרה הצבאית תהפוך למשמרות הצניעות. 16. לא ייערך מסדר ניקיון בלי מניין. 17. המשכורת הצבאית תועבר בכפולות של ח"י. 18. עיתון "במחנה" יופץ באמצעות פשקווילים.

האוכלוסייה של ישראל מונה כ-8.5 מיליון תושבים. 2,840,625 מתוכם הם ילדים ונערים מתחת לגיל 18. זה משאיר רק 5,659,375 אנשים מעל לגיל העבודה המקובל. 2,254,692 מתוכם כבר יצאו לפנסיה. זה משאיר רק 3,404,683 אנשים כדי לעבוד. 1,368,943 מתוכם סובלים מנכות. זה משאיר רק 2,035,740 אנשים כדי לעבוד. 904,433 מתוכם עובדים בממשלה וברשויות מקומיות. זה משאיר רק 1,131,307 אנשים כדי לעבוד. בכל זמן נתון יש כ-200,000 אנשים בחופש. זה משאיר רק 931,307 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 278,552 הם סטודנטים שמחפשים רק משרות חלקיות. זה משאיר רק 652,775 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 237,266 אנשים נמצאים בשירות סדיר או קבע בצבא. זה משאיר רק 415,489 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 176,247 אנשים הם אברכים. זה משאיר רק 239,242 אנשים לעבוד. מתוכם 143,588 אנשים מובטלים. זה משאיר רק 95,654 אנשים לעבוד. מתוכם 74,923 אנשים מאושפזים בבית חולים. זה משאיר רק 20,731 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 20,729 אנשים בישראל נמצאים בכלא. זה משאיר רק 2 אנשים בשוק התעסוקה בישראל, אנחנו. אז בזמן שאני עושה את כל העבודה, כל מה שמעניין אותך זה לשבת מול המסך ולקרוא בדיחות. כל הכבוד לך, ממש כל הכבוד...

יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות. יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים". הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר. עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם. עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל". "זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!". ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...

המרצה באוניברסיטה כמעט בכה, רמת הסטודנטים היא כה נמוכה, ברור לגמרי מה מקור הביזיון, הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון. איך ניתן איתם משהו לעשות? אמרו מורות התיכון הכעוסות, הבעיה נעוצה בשלב המקדים, בחטיבת הביניים כלל לא מלמדים. מורי החטיבה הרימו גבה, דבר כזה עוד לא היה. מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים אז מה בעצם ביסודי עושים? אמרה המורה בביה"ס היסודי תלמידים כה חלשים לא ראיתי מעודי את האשמה החמורה יש לתלות כמובן, במי אם לא בבגננות? והגננת? היא אמרה כך: איזה מין ילד לא מחונך נו, ולמה כבר אפשר לצפות מילד שיש לו אמא כזאת. והאם אמרה - ילד כה חסר ישע, זה גובל פחות או יותר בפשע. אבל עם אבא כאביו אין עצה ולא פלא שכך הוא יצא. נאנח לבסוף האב מה לעשות? אלי, הוי אלי, אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.