בדיחות על נשים

אחרי תקופה ארוכה מאוד ללא חופשה, דודו ואשתו מירי טסו לקלאב מפנק לנופש מלא בחוויות. ביום הראשון הם בילו במגרש הגולף ומירי חבטה בעוצמה ובדיוק מושלם שהשאירו את דודו בהלם. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית גולף טובה ולא ידעתי?", הוא אמר. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי. ביום השני דודו ומירי בילו במגרש הטניס ושיחקו נגד זוג אחר. דודו כמעט ולא הורגש במשחק, כי מירי רצה לכל פינה ותקפה בלי הפסקה את הזוג השני. "וואו, תגידי, תמיד היית כזאת שחקנית טניס טובה ולא ידעתי?", שאל דודו בסוף המשחק. "לא, אבל בזמן האחרון לקחתי כמה שיעורים", ענתה מירי. באותו הערב לדודו כבר התחיל לכאוב הגוף והוא ביקש ממירי לעסות לו את הגב. למרבה הפתעתו כבר אחרי מספר רגעים הוא הרגיש הקלה עצומה, פנה אל אישתו ואמר: "את לא מאמינה מה עשית לי עכשיו, אני מרגיש כמו גבר בן 20, איך עשית את זה?". "לקחתי שיעורים" ענתה מירי. כדי להודות לה על העיסוי החליט דודו לקחת את מירי לארוחת ערב רומנטית במסעדה מפוארת. כשהם חזרו לחדרם דבר הוביל לדבר, הם הורידו את הבגדים ונכנסו למיטה… אחרי 30 דקות דודו הסתובב לצד שלו במיטה ואמר: "וואו, זה היה טוב… אני לא מאמין שתמיד היית כזאת טובה ולא ידעתי! אני רוצה להתגרש".

בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?". "אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני". האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע". מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"

אחרי שבעלה אבי התקבל לעבודה שהצריכה ממנו לקום מוקדם מאוד, החליטה ציפי שהיא תכין לו ארוחות בוקר בריאה וביתית כדי שהוא לא יאכל בחוץ כל הזמן. זה לא היה קל, אך היא הכינה לו באופן קבוע סלטים, שייקים ירוקים, גרנולה, סנדוויצ'ים מלחם שיפון עם גבינה דלת שומן ועוד. בכל ערב היא הייתה מכניסה למקרר קופסה עם ארוחת הבוקר הבריאה שהכינה לבעלה וכל מה שהוא היה צריך לעשות זה לקחת אותה. אחרי תקופה ארוכה שהמצב הזה התנהל ככה, אבי פנה ערב אחד לאישתו ואמר: "אני יודע שאני לא אומר את זה הרבה, אבל לגבי האוכל שאת עושה לי, קודם כל תודה". "אוי מותק שלי! זה כל כך כיף לשמוע, אתה אף פעם לא אומר לי כלום על האוכל שלי ואני עובדת ממש קשה בשבילך", ענתה ציפי. "את מרגישה שאף פעם לא אמרתי לך שהאוכל שאת עושה טעים?", המשיך אבי. "מאמי!", ענתה ציפי בהתרגשות, "אף פעם לא שמעתי ממך מחמאות כאלה על אוכל שלי!". "אז למה לכל הרוחות את ממשיכה לבשל את הדברים המגעילים האלה כל הזמן???"

בדרכם לחתונה שלהם, זוג צעיר נהרג בתאונת דרכים נוראית ומגיע לשערי גן עדן... תור ארוך של אנשים עומד מול המלאך גבריאל שמקבל את פני כל המגיעים לגן עדן, ובזמן ההמתנה בני הזוג מתחילים לתהות האם הם יכולים להתחתן בגן עדן משום שהם לא הספיקו לעשות זאת בעודם בחיים. בסופו של דבר הם מגיעים לראש התור ושואלים את המלאך בנוגע לנושא. "תראו, זו הפעם הראשונה שמישהו מבקש להתחתן בגן עדן בנסיבות שכאלה... אני צריך קצת זמן כדי לבדוק מה אפשר לעשות עבורכם" אומר להם גבריאל. עבר שבוע, חלפו שבועיים, והזוג עודנו מחכה בשערי גן עדן לתשובתו של המלאך גבריאל. עבר חודש ואחריו עוד חודשיים, ועדיין אין מענה… ככל שהזמן חלף, התחילו לעלות תהיות ושאלות בקרב בני הזוג הממתינים: האם זה בכלל חכם להתחתן במצב הזה? האם הם באמת רוצים לבלות את הנצח בגן עדן מחוייבים זו לזה וזה לזו? מה יקרה אם הם ירצו להתגרש? בסופו של דבר, כעבור 3 חודשים התייצב המלאך גבריאל מול הזוג עם ערימת מסמכים ענקית בידיו כשהוא נראה תשוש ומיואש, והכריז מולם בקצרה: "כן, אתם יכולים להתחתן בגן עדן". "נהדר!" אמרו בני הזוג, "אבל תשמע... בזמן שחלף מאז ששאלנו אותך התחלנו לתהות קצת בקשר לנושא הזה, ויש לנו עוד שאלה - האם זה גם אפשרי להתגרש בגן עדן?" בתגובה לשאלה פניו של המלאך גבריאל האדימו מכעס והוא זרק את כל המסמכים שבידיו על הרצפה. "מה קרה?" שאלו אותו בני הזוג בתדהמה. "מה קרה?!" השיב המלאך גבריאל, "לקח לי חודשים למצוא כאן נציג מהרבנות שיאשר לי לחתן אתכם פה! יש לכם מושג כמה זמן ייקח ואיזה כאב ראש זה יהיה לי למצוא לכם כאן עורך דין?!".

בלונדינית אחת עלתה על טיסה לתאילנד; כשעה לאחר ההמראה שמעו הנוסעים הדים עמומים מצידי המטוס והרגישו טלטול קל באוויר. כמה רגעים לאחר מכן הטייס פתח את המיקרופון, כחכח קלות בגרונו והודיע: "נוסעים נכבדים, כאן הקברניט. אנחנו מצטערים להודיע שאחד המנועים שלנו הלך. אנחנו ננחת ביעד ב-15 דקות איחור מהמתוכנן". קולות של נוסעים מודאגים עלו מן המושבים, אך הטיסה נמשכה כסדרה – והבלונדינית ישבה במקומה בנוחות ולא נראתה מודאגת. חצי שעה לאחר מכן, שוב תקפו רעד וטלטלה עזים את המטוס. נוסעים אחדים החלו לצעוק, ורגע לאחר מכן הטייס שוב פתח את המיקרופון והודיע בקול מודאג: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים להודיע שגם מנוע מספר 2 שלנו הלך", הוא נשנק לרגע ואז המשיך: "אנחנו ננחת ביעד 30 דקות מאוחר יותר מהמתוכנן". קולות רמים של נוסעים מודאגים עלו ממחלקת התיירים, רבים קמו ממקומם והחלו להסתובב במטוס בעצבנות, אך הבלונדינית נותרה לשבת מהורהרת בכסאה. עוד רבע שעה חלפה, ופיצוץ עז נשמע מצידי המטוס והוא החל להטלטל באוויר לפה ולשם. צרחות רמות החלו לעלות מכיוון הנוסעים ופניקה השתלטה על המטוס. הטייס שוב פתח את המיקרופון וזעק: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים אבל איבדנו גם את המנוע השלישי מתוך ארבעה שלנו!", בקול מרוסק ומתחנן הוא קרא: "אנא שבו במקומותיכם והדקו חגורות! אנחנו עושים הכל כדי שננחת ביעד בשעה איחור מהזמן המתוכנן, ושאלוהים יהיה איתנו!". הנוסעים השתוללו וצרחות עזות של פחד נשמעו בכל רחבי המטוס. רק הבלונדינית המשיכה לשבת במקומה ופשוט נראתה זעופה. היא הסתובבה בחוסר נוחות במקומה, פנתה לגבר שישב לידה ואמרה לו: "אוף, זה לא יאמן, אני מה זה מבינה את כל אלו שצורחים... הרי אם גם המנוע האחרון שלנו יילך אנחנו עוד נתקע כאן כל היום!".

רופא צעיר ותמים עבר לגור בעיירה קטנה שם הוא עתיד היה להחליף את הרופא הזקן שעבד עם הקהילה הזו במשך שנים ועמד לפרוש בקרוב. כדי להקל עליו למלא את תפקידו בעתיד, הרופא הזקן לקח איתו את הרופא הצעיר לסבב ביקורי בית אצל אנשים שלא הרגישו טוב בעיירה. בבית הראשון שהם הגיעו אליו התגוררה אישה שהתלוננה על כאבי בטן נוראיים. "ככל הנראה את אוכלת יותר מדי פירות לאחרונה" אמר לה הרופא הזקן, "תשני את התזונה שלך ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר." אחרי שהם עזבו, פנה הרופא הצעיר אל הזקן ושאל: "תגיד, איך אתה יודע שזה מה שלא היה בסדר עם האישה הזאת? בכלל לא בדקת כלום!". הרופא הזקן חייך וענה: "לא הייתי צריך לבדוק אותה. תוך כדי שהיא סיפרה לי מה היא מרגישה הפלתי את הסטטוסקופ שלי ליד הפח שלה וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי שהוא מלא בקליפות של בננות ופירות הדר. ככה הבנתי שזה כנראה מה שגרם לה לא להרגיש טוב." "זה מרשים מאוד" אמר הרופא הצעיר, "אני רוצה בבקשה לנסות את זה בבית הבא". הרופא הזקן הסכים והשניים המשיכו לתחנה הבאה בסבב, שם הם פגשו אישה צעירה שהתלוננה על כאבים בישבן. "את מבלה יותר מדי זמן בכנסייה" אמר לה הרופא הצעיר כעבור דקות ספורות בלי שום בדיקה, "ככל הנראה כל הזמן שבו את יושבת שם גורם לכאבים האלה. תישארי בבית ותנוחי, ותוך כמה ימים תרגישי טוב יותר." כשהם יצאו מהבית פנה הרופא הזקן לצעיר ואמר "אני מכיר את הבחורה הזאת טוב מאוד וככל הנראה האבחנה שלך נכונה. בזמן האחרון היא מבלה כמעט את כל היום והלילה בכנסייה. איך הגעת למסקנה שזאת הייתה הבעיה שלה?" "עשיתי בדיוק את מה שראיתי אותך עושה" ענה הרופא הצעיר, "הפלתי את הסטטוסקופ שלי וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי את הכומר מתחת למיטה שלה".

שני חברים אלמנים נפגשו לערב של העלאת זכרונות ושיתוף סיפורים מהעבר. "החרטה הכי גדולה שלי" אמר האלמן הראשון, "היא שבגדתי באשתי בתחילת הנישואים שלנו. אף פעם לא הודיתי בזה כשהיא הייתה בחיים, אבל עכשיו אני סוף סוף מסוגל לפרוק את הסוד הזה. אני הייתי צעיר וטיפש, לאשתי היה הרפס ולא שכבנו חודשים, אז יצאתי לפאב ופגשתי שם ג'ינג'ית משגעת. כבר אחרי שעה יצאנו משם ביחד אל בית מלון, אני זוכר שקראו לה…" "רגע רגע רגע" עצר אותו חברו, "קראו לה במקרה אמיליה וזה היה בפאב הישן ברחוב הרצל?" "כן" ענה חברו בבלבול. "זאת הייתה אשתי הראשונה! היינו נשואים ממש מעט זמן, התחתני איתה רק בגלל איך שהיא נראתה ונפרדנו כי היו לנו מלא בעיות של בגידות בקשר" אמר האלמן השני. "איזו פאדיחה נוראית, אני כנראה חייב לך התנצלות ענקית שהרסתי את הנישואים שלכם. לא הכרתי אותך אז ולא הייתה לי מושג שזאת אישתך לשעבר אחרי שהכרנו, אחרת בטוח הייתי מספר לך קודם" אמר האלמן הראשון. "אין לך מה להתנצל, אם לומר את האמת זאת בעצם אשמתי" הרגיע אותו האלמן השני. "איך ייתכן שזאת אשמתך?" שאל החבר שלו. "אני זה שלא אמר לאישתך שיש לו הרפס והתחיל את כל הבלגן הזה…"

גבר אחד החליט לפנק את אשתו עם ארוחת בוקר טעימה ולהגיש לה אותה ברגע שהיא תתעורר. אחרי מספר דקות של התלבטויות, הוא החליט להכין את מנת הדגל שלו - שקשוקה. במרץ רב הוא הוציא כמה עגבניות, בצלים ושיני שום והחל לקצוץ הכול במהירות ובמקצועיות רבה. ריח הבישולים המשכר החל להתפזר אט אט בכל הבית והגיע אפילו עד לחדר השינה שבקומה השנייה. אשתו של הבחור, שהתעוררה מהריח וצלילי הבישולים, ירדה למטה בצעדים מהירים, התפרצה למטבח והחלה לגעור בבעלה. "מה אתה עושה?!" היא צעקה, "תוסיף עוד שמן, שלא תשרוף את הבצל!". היא לא הפסיקה והמשיכה מיד: "תיזהר!!! אתה לא רואה שאתה משפריץ על הקיר?! תראה איך הוא נראה, רק אתמול ניקיתי פה!". "תערבב שוב את הבצל, הוא נדבק לך!" העירה בתקיפות והתקרבה כדי להתבונן מקרוב על המחבת, "ותוסיף כבר את העגבניות, למה אתה מחכה? אתה רוצה שהן יירקבו בחוץ?!". הגבר הלחוץ התחיל להזיע והסתכל על אשתו במבט חסר אונים. "נו קדימה" היא האיצה בו מצידה, "מה אתה מסתכל עלי?! השקשוקה הזו לא תכין את עצמה!". הגבר, שלא הבין מדוע אשתו עצבנית עליו כל כך, שאל בטון כועס: "מה לעזאזל קרה לך?! למה את צורחת עלי ככה, את חושבת שאני לא יודע להכין שקשוקה בעצמי?!" אשתו חייכה וענתה לו מיד: "אז עכשיו אתה מבין איך זה מרגיש כשאני נוהגת ואתה יושב לידי?!"