כאן תמצאו מאגר ענק של בדיחות על יהודים, בדיחות על הראש היהודי, בדיחות על קומבינה יהודית, בדיחות על כלכלה יהודית, בדיחות על יהודים עשירים, בדיחות על יהודים קמצנים, בדיחות על יהודים תחמנים, בדיחות על יהודים אמריקאים.
בדיחות על יהודים, בדיחות על הראש היהודי, בדיחות על קומבינה יהודית, בדיחות על כלכלה יהודית, בדיחות על יהודים עשירים, בדיחות על יהודים קמצנים, בדיחות על יהודים תחמנים, בדיחות על יהודים אמריקאים.
בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?"
עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?"
שואל הנשיא: "מה זה?"
"ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל".
הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך.
הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין.
תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?"
הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."
טראמפ מתקשר לראש הסי.איי.איי (CIA) ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?"
עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים ביטוי: וואס הרצעך?!"
הנשיא: "מה זה?"
"ובכן אדוני הנשיא", עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: 'מה קורה?!' הם פשוט שואלים אחד את השני ומבררים, וכך הם יודעים הכל."
כדי לבחון את העניין, הנשיא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי. חובש כובע שחור מסורתי, מדביק זקן, שם על עצמו מעיל שחור ארוך, וטס בחשאי לניו-יורק. שם הוא עולה על מונית אקראית ויורד ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בעיר. תוך זמן קצר חולף לידו יהודי זקן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצעך?"
אז הזקן לוחש חזרה: "טראמפ השמוק הגיע לברוקלין!"
זוג חסידים עמדו להתחתן, וכבר סגרו את הכול – אולם, הזמנות, להקה, רב. רק דבר אחד נשאר...
"אתה יודע..." אמרה הכלה, "בקשר למה שעושים זוגות נשואים... יש ימים שמותר ויש ימים שאסור, אבל אני לא בדיוק יודעת מתי מותר ומתי אסור".
"תשאלי את הרבנית, היא תסביר לך", אמר בעלה לעתיד.
"אני מתביישת", היא ענתה, "אולי תשאל את הרב?"
הבחור הלך לרב שלו, בן 85 שכבר לא כל כך שומע טוב ושבדיוק היה עסוק בדף גמרא. הוא העלה את השאלה שלו, אבל הרב לא ממש הבין מה רוצה, על איזה ימים אסורים ומותרים הוא מדבר? הוא פשוט ענה לו: "כל יום שאין בו האות נ' אסור", וחזר לדף הגמרא שלו.
הזוג התחתן.
הגיע יום ראשון. יש נ'! מזל טוב!
יום שני. גם יש נ'! חוגגים!
יום שלישי. אין נ' – נחים
יום רביעי. שוב אין נ'. נו, מה לעשות...
יום חמישי. שוב אין נ'! בדקו פעמיים ואין נ'!
יום שישי. הם כבר כמעט רבו אחד עם השני – אין נ'!
שבת בבוקר, מתעוררים:
"שבנת שלום בעלי!"
"שבנת שלום אשתי!"
בקהילה קטנה אחת הייתה בעיה: האם צריך לעמוד או לשבת כשקוראים את הקדיש? תמיד כשהגיעו לקדיש בסוף התפילה, חצי היו עומדים וחצי יושבים. העומדים צעקו "לעמוד, לעמוד!", היושבים צעקו "לשבת, לשבת!" והתפילה הייתה מסתיימת במהומה ומריבה גדולה.
כשהבינו שאי אפשר להמשיך ככה, הלכו לרב גדול ושאלו אותו: "האם צריך לעמוד או לשבת כשקוראים את הקדיש?"
הרב בדק במקורות ובפוסקים, וקבע: "אין הלכה בעניין, הכל לפי מנהג הקהילה."
"אבל איך יודעים מה אמור להיות מנהג הקהילה?" שאלו אותו.
"תשאלו את אחד ממייסדי הקהילה, איך היה בזמנו." כך השיב הרב, וזה מה שעשו.
חברי הקהילה חיפשו ומצאו קשיש בן 90 מוותיקי הקהילה, שכבר הפסיק להגיע לתפילות, ושלחו משלחת של נציגי שני הצדדים לשאול אותו מה המנהג.
"האם צריך לעמוד?" שאלו "העומדים".
"לא!" ענה הזקן, "זה לא מנהג הקהילה!"
שמחו "היושבים" ושאלו "אז צריך לשבת?"
"לא!" ענה הזקן שוב, "גם זה לא מנהג הקהילה!"
"אז מה עושים?" שאלו חברי המשלחת, "מה שקורה עכשיו, זה שחצי עומדים, וחצי יושבים. העומדים צועקים "לעמוד, לעמוד!", היושבים צועקים "לשבת, לשבת!" והתפילה מסתיימת במהומה ומריבה גדולה!"
אוֹרוּ פניו של הישיש והוא השיב: "או! זה מנהג הקהילה!"
מספרים על קמצן אחד שחזר בערב לביתו ואשתו אמרה לו שהגיע הזמן לזרוק את העוף המקולקל שבמקרר.
"לזרוק?!" הזדעזע הקמצן, "אפשר לתת את העוף לשכן העני שלנו שלא אכל בשר כבר שבוע".
אז הם נתנו את העוף לשכן העני, שאכל אותו בשמחה ומיד אושפז בבית חולים. בבוקר שמע הקמצן את מה שקרה והלך לבקר את השכן שלו בבית החולים. בלילה נפטר העני ולמחרת התקיימה הלוויה.
אחרי שהקמצן ואשתו חזרו מבית הקברות, הוא פנה אליה ואמר: "הכל בזכות העוף הזה…"
"אתה צודק" אמרה האישה, "הייתי צריכה לזרוק אותו".
"חס וחלילה! ארבע מצוות קיימנו בעזרתו: מתן בסתר, ביקור חולים, הלווית המת וגם ניחום אבלים… כזה עוף לזרוק?!"
מקור תמונה: depositphotos.comבסיום השיעור היומי, פנה התלמיד לרבו בשאלה:
"רבי, זה עתה למדנו שאין בן דוד בא, עד שתכלה הפרוטה מן הכיס. משמע שבזה תלויה ביאת המשיח."
"אמת", ענה הרבי, מה הבעיה?"
"שבוע שעבר נאמר לנו בשיעור שביאת המשיח תלויה בזכות נשים צדקניות."
"תלמידי היקר, כשתגדל תבין שאין סתירה", אמר הרבי, "בזכות נשים צדקניות – תכלה הפרוטה מהכיס..."
בואו נעשה קצת סדר במה שקרה, עדיין קורה ועומד לקרות לפי התקשורת והפרשנים השונים...
איראן תתקוף הלילה
או מחר
או בתשעה באב
או בפורים כנקמה על אחשוורוש.
איראן תתקוף לבד
או עם חיזבאללה
או עם עירק
או עם החותים
או עם חמאס
או עם סוריה
או שכולם ביחד.
ישראל תתקוף לפני איראן אלא אם איראן תתקוף לפני ישראל.
אין שינוי בהנחיות של פיקוד העורף - רק תהיו בבית ליד ממ"ד, ליד מקלט וליד מיגונית.
שיהיו לידכם פנס, ערכת עזרה ראשונה, מטענים, גנרטור, דיפיברילטור ומשאית סיוע.
לפי מקורות זרים הנייה חוסל ממטען בחדר, או טיל מהבית ממול, או טיל מצוללת, או ממטוס מחוץ לאיראן או שהוא נפל במדרגות.
ממוחמד דף נשארה רק אוזן, והיא עדיין נושמת.
אם האיראנים ירו את כל ה-15,000 טילים שלהם על הצפון, ישראל תבליג כדי לא להיכנס למלחמה כוללת.
אם יזרקו בקבוק תבערה בתל אביב, ישראל לא תשתוק ותצא למלחמה כוללת.
לפי הפרשנים אין מה לדאוג הצבא מוכן וערוך לכל תרחיש, חוץ מהעובדה שחסרים לו חיילים וחסרה תחמושת.
לא לדאוג כל העולם איתנו ונגדנו בו זמנית.
ביחד ננצח ואז נחזור לאכול אחד את השני.
2 יהודים שיכורים נפגשים בבר יום אחד ומתחילים לשתות, לצחוק ולדבר על החיים. פתאום אחד אומר לשני, "יום שישי היום ועדיין לא התפללנו! מה נעשה?"
עונה לו השני: "אל תדאג, בוא נצא החוצה ונחפש צדיקים טובים שישלימו איתנו מניין כדי שנתפלל ואז נוכל לחזור."
ברגע ששני השיכורים יוצאים מהבר הם רואים שכבר שעת לילה מאוחרת ושכמעט אין אף אחד ברחוב - אז איך הם ישלימו מניין?
אומר הראשון: "תראה לפי מה שאני חושב... אני ואתה, אתה ואני, שנינו ביחד - כבר יש לנו 6!"
עונה לו השני: "אתה ואני.. אני ואתה... אנחנו שניים... - זה גם 6!"
"מעולה" אומר היהודי הראשון, "ביחד זה 12!"
אומר השני: "יופי, יש 2 מיותרים אז אפשר לחזור לבר."
שני ישראלים, אמנון ויצחק, התרסקו עם מטוס באמצע מדבר. למרבה המזל שניהם שרדו, אולם לא היה סביבם דבר והם פשוט התחילו לצעוד בחיפוש אחר מים, מזון ומחסה. אחרי 3 ימים במדבר הם לפתע מצאו מסגד ענק בלב השממה.
אמנון מיד החל לרוץ לעבר המבנה, אך יצחק עצר אותו ואמר, "חכה רגע אמנון, הם מוסלמים! אי אפשר ללכת אליהם סתם ככה. צריך להגיד שאנחנו גם מוסלמים. אני אהיה מוחמד, איך יקראו לך?"
"תקרא לי אמנון, אני לא משחק אותה מוסלמי. אני יהודי גאה!"
אמנון כבר התחיל ללכת בזמן שיצחק צעק לו "הם לא יעזרו לך, הם יסלקו אותך, אולי אפילו יחטפו אותך!"
כשהגיעו למסגד יצחק הציג את עצמו בפני האימאם כמוסלמי אדוק בשם מוחמד, ואמנון אמר, "אני אמנון, מישראל!"
האימאם קרא לכמה מוסלמים שייקחו את אמנון למקום אחר במסגד ובינתיים הוא הוביל את "מוחמד" לחלל התפילה.
"מה זה, לאן לקחתם אותו, אתם תעשו לו משהו רק כי הוא יהודי?!" שאל יצחק בלחץ.
"אל תדאג אח יקר, נביא לו אוכל, שתייה וכל מה שהוא צריך כדי להחזיר לעצמו את כוחותיו. אתה בינתיים בוא תתפלל איתנו, יש עוד כמה שעות עד שנגמר צום הרמדאן!"
ביום סוער אחד, רבי הלך ברחוב כשלפתע רוח חזקה העיפה את הכובע מראשו. הרבי רדף אחרי הכובע, אך הרוח הייתה חזקה מדי. היא סחפה את הכובע שלו הרחק הרחק, עד שבחור צעיר שראה מה קרה התחיל גם הוא לרדוף אחרי הכובע, תפס אותו והחזיר לרבי.
הרבי היה אסיר תודה, נתן לבחור הצעיר שטר של 20 דולר ובירך אותו. הבחור הצעיר כה התרגש, והחליט ללכת להמר על סוסים עם ברכתו של הרב. הוא הסתכל על רשימת הסוסים ושם את כל 20 הדולר על סוס אחד. אחרי שסיים להמר הוא חזר הביתה וסיפר את כל מה שקרה באותו היום לאביו.
"... הסתכלתי על רשימת הסוסים, והיה שם סוס פולני בשם 'שטריימל' שהסיכויים שלו לנצח היו 1 ל-100, אבל מאחר שקיבלתי את ברכתו של הרב שמתי את כל 20 הדולר שהביא לי עליו, ונחש מה... הוא ניצח! במרוץ הבא היה סוס אמריקאי בשם 'מגבעת' עם סיכויים של 1-30, אז שמתי עליו את כל כספי הזכייה, ונחש מה... גם כאן זכיתי!"
"אז איפה הכסף?" שאל אביו.
"הפסדתי את כולו במרוץ האחרון..." אמר הבן. "היה ברשימה סוס צרפתי בשם 'שאטו' עם סיכויים של 1 ל-5 ששמתי עליו את כל כספי הזכייה. בגלל ש'שאטו' בצרפתית זה כובע, חשבתי שהוא יהיה הבחירה הנכונה."
"אידיוט!" צעק אביו, "שאטו זה אחוזה, שאפו זה כובע!". האבא רתח מזעם, ואחרי שנרגע קצת שאל, "אז מי ניצח במרוץ?"
הבן ענה, "איזה סוס ספרדי אחד שאף אחד לא ציפה שיהיה לו סיכוי – 'סומבררו'..."
קצין רוסי נכנס לספרייה הרוסה באוקראינה וראה שם יהודי קשיש אחד קורא ספר ליד אחד המדפים שנשארו עומדים.
"מה אתה קורא שם?" שאל הקצין.
"אני לומד עברית. מעולם לא הספקתי ללמוד ואני חושב שעכשיו זה הזמן", ענה היהודי הזקן.
הקצין הרוסי שאל: "בשביל מה אתה לומד עברית? עד שתגיע לישראל כבר תמות".
"אני לומד עברית כדי שכשאגיע לגן עדן אוכל לשוחח עם משה ואברהם", הגיב הזקן.
"איך אתה יודע בוודאות שתגיע לגן עדן? ומה אם תגיע לגיהינום?" שאל הקצין הרוסי.
"אני כבר דובר רוסית", אמר הזקן.
מקור תמונה: Alanרב אחד נכנס במקרה למסעדה לא כשרה בניו יורק. הוא היה רעב מאוד ואמר לעצמו: ״טוב, למה לא...״ וביקש שייסדרו לו מקום ישיבה בחוץ.
הרב התיישב, הסתכל בתפריט של המסעדה ואמר לעצמו שאם הוא כבר הולך לאכול לא כשר, אז כדאי לו לעשות את זה בדרך הכי גדולה ומשמעותית שאפשר. הוא הזמין לעצמו חזיר צלוי שלם עם מגוון רטבים עליו ואפילו תפוח שתקוע בפה שלו.
בדיוק כשהמנה הייתה מוכנה והוגשה בפאר לשולחנו של הרב, הוא ראה לפתע את אחד מחברי הקהילה בבית הכנסת שלו עובר לצד המסעדה ומביט בו.
הרב היה מבועת שהחבר יתפוס אותו אוכל לא כשר, ומתוך חרדה ופניקה הוא התחיל לצעוק: ״לא יאומן! ראיתם איך הם מגישים עוגת תפוחי עץ כאן???״
מקור תמונה: Marco Verch Professional Photographerרב וכומר נקלעו לתאונת דרכים כשהמכוניות שלהם התנגשו זו בזו ונמחצו לגמרי.
הרב והכומר זחלו החוצה כל אחד ממכוניתו. הרב הסתכל על הכומר ואמר לו: ״תראה מה זה! המכוניות שלנו נהרסו לחלוטין, ועדיין אנחנו חיים וקיימים! זה חייב להיות סימן מאלוהים שעלינו להיות חברים טובים״.
הכומר הסתכל על שרידי המכוניות של שניהם והסכים עם הרב.
הרבי שלח יד לעבר המכונית ההרוסה שלו, שלף משם משהו ואמר לכומר: ״ותראה מה זה, למרות שכל מה שהיה במכונית שלי נמחץ לחלוטין, בקבוק היין היקר הזה נשאר שלם. זה חייב להיות סימן מאלוהים שאנחנו צריכים לפתוח ולשתות אותו עכשיו כדי לחגוג את החברות החדשה שלנו״.
הכומר שוב הסכים, אז הרב לקח את בקבוק היין ודחף לידיו של הכומר. הכומר גמע מן היין כמה לגימות גדולות והעביר אותו לידיו של הרב. אבל במקום לשתות, הרב פשוט סגר את בקבוק היין והעביר אותו שוב לידי הכומר.
הכומר, מבולבל לגמרי, שאל את הרב: ״אתה לא הולך לשתות מזה קצת לחיי החברות החדשה שלנו, כמו שאמרת?״
״אהה, אתה יודע...״ אמר לו הרב בחיוך ״אני חושב שאני אחכה עם זה עד שהשוטרים יגיעו!״
רב וכומר יצאו לטיול בפארק, והתהלכו ליד אגם גדול. פתאום אמר הרב: ״בוא ניכנס לעשות איזו טבילה, המים נראים ממש צלולים״
״אבל אין לנו בגדי ים״ אמר לו הכומר.
״אז מה?״ ענה הרב, ״בוא נכנס למים כמו שאלוהים יצר אותנו״
הכומר חשב לרגע ואז הסכים איתו. הם פשטו את בגדיהם, הניחו אותם על פיסת דשא בשפת האגם ונכנסו לטבילה קצרה. אחרי כמה דקות הם יצאו מהאגם והלכו חזרה לכיוון המקום בו הניחו את הבגדים.
פתאום שמו השניים לב לקבוצה קטנה של אנשים שבהתה בהם בעודם עירומים.
בוש ונכלם, ניסה הכומר לכסות את מבושיו בידיו. הוא הסתכל הצידה וגילה שהרב מכסה בכלל את פניו בידיו.
״מה אתה עושה״? שאל הכומר.
ענה לו הרבי: ״האנשים שלי, בניגוד לאלו שלך, מזהים אותי בזכות הפנים שלי.״
גבר אחד פונה אל הרבי שלו בפאניקה: "רבי, משהו נורא התרחש ואני חייב לדבר איתך".
הרבי שואל: "מה קרה?"
עונה לו הגבר: "אשתי מרעילה אותי".
הרבי מאוד מופתע והוא מסביר לגבר שזה ממש לא הגיוני, אך הבעל מתעקש: "אני אומר לך, אני בטוח, היא מרעילה אותי, מה לעשות?"
הרבי חושב וחושב, ובסוף מציע: "תן לי לדבר איתה, אני אראה מה אפשר לברר ואעדכן אותך".
למחרת הרבי מתקשר אל הגבר ומעדכן: "ובכן, דיברתי עם אשתך אתמול במשך 3 שעות. רוצה לשמוע בעצתי?"
"כמובן" ענה האיש.
"קח את הרעל..."
מקור תמונה: /depositphotos.comרופא יהודי צעיר שטס ללמוד רפואה בארה"ב סיים את הלימודים שלו בהצלחה ויצא למסע התנדבות בשמורת אינדיאנים בניו מקסיקו.
כעבור שלושה שבועות הוא מתקשר לאימו ומספר בהתרגשות: "אימא יקרה, בעוד שבוע אני מגיע הביתה עם ארוסתי החדשה לסעודת החג, היא אינדיאנית ושמה 'כוכב זורח'".
"נחמד לשמוע..." אומרת האימא.
"גם לי יש עכשיו שם אינדיאני" ממשיך הבן, "מהיום אני 'צבי מנתר!' מה את חושבת על זה?"
"נחמד," אומרת האימא.
"למען האמת," הוסיף הבן אחרי מחשבה, "אני חושב שגם את צריכה עכשיו שם אינדיאני כדי לקרב את כל המשפחה".
"אתה לא צריך לדאוג," השיבה האם "יש לי שם ואני גם חושבת שהוא יקרב את המשפחה מאוד".
"באמת?" התפלא הבן "איזה יופי! מה השם?"
"אתה יכול לקרוא לי 'יושבת שבעה'".
משפחה תימנית קטנה יושבת סביב שולחן החג בערב פסח, כשכולם קוראים את ההגדה, מברכים ואוכלים בשקט.
פתאום שואל אחד מהילדים את אבא שלו: "אבא, למה אנחנו אף פעם לא מארחים את כל המשפחה ואת החברים בפסח?"
"כי בראש השנה דוד שלך אוהב לטוס לחו"ל," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בסוכות?" ממשיך הילד.
"כי בסוכות דודה שלך אוהבת להיות עם המשפחה של בעלה," עונה האבא.
"ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בשבועות?" מתעקש הילד.
"אתה יודע מה?" משיב האבא, "ביום כיפור נזמין את כל מי שאתה רוצה!"
חוואי אחד עבר לגור בעיר והחליט ללכת להתפלל לראשונה בבית הכנסת השכונתי. הוא מגלה שהאנשים בבית הכנסת רכלנים מאוד, וכולם נידו אותו בגלל המראה המוזנח שלו. אחרי שהסתיימה התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו, "תראה... בבית הכנסת הזה אנחנו נוהגים להתלבש יפה לפני שאנחנו באים."
"אבל אני רק חוואי פשוט. אין לי בגדים אחרים חוץ מאלה. מה אני יכול לעשות?"
"נסה לדבר עם אלוהים", אמר הרב, "סמוך עליו, הוא יגיד לך מה לעשות."
בשבוע שלאחר מכן החוואי חזר לבית הכנסת עם בגדים מעט שונים, אך הם לא היו טובים יותר מאלו שלבש לפני כן. הרב קטע את התפילה ופנה אל החוואי בתקיפות, "לא אמרתי לך לדבר עם אלוהים ולשאול אותו מה ללבוש לפני שאתה בא לפה?"
"אמרת, בטח שאמרת, כבוד הרב," ענה החוואי.
"ועשית את זה?", נזף בו הרב.
"ברור שעשיתי את זה, כבוד הרב." אמר החוואי.
"ומה אלוהים אמר לך ללבוש?" שאל הרב.
החוואי אמר, "האמת, כבוד הרב, הוא לא ממש ידע. הוא אמר שאף פעם לא יצא לו להתפלל בבית הכנסת הזה."
כומר קתולי, אימאם מוסלמי ורב יהודי נפגשו והסבירו אחד לשני איך כל אחת מהדתות שלהם מכבדת את אלוהים ומעניקה לו מנחה.
הכומר הקתולי צייר עיגול על האדמה, זרק באוויר מטבעות שהוענקו בתרומה לכנסייה, ואמר שכל מה שנוחת בתוך המעגל שייך לאלוהים.
האימאם המוסלמי אמר שבדת שלו יש מנהג זהה, אלא שהמטבעות שנוחתות מחוץ למעגל הן אלו שניתנות לאלוהים.
הרב היהודי אמר: "אנחנו לא מתעסקים עם מעגלים. אצלנו זורקים מטבעות באוויר ומה שאלוהים תופס - שלו."
בחור ערבי נכנס לחנות הלבשה תחתונה של מוכר יהודי...
מקור תמונה: ThisParticularGregבחור ערבי אחד משוטט בניו יורק ונכנס לחנות הלבשה תחתונה בבעלותו של יהודי אחד.
הוא מסתובב קצת בחנות, מוצא איזה חזייה, ושואל את בעל הבית כמה היא עולה. המוכר היהודי, כאיש העסקים הממולח שהוא, עונה לו: "זו חזייה מעולה, היא מתחילה לצבור פופולאריות עכשיו. אני יכול למכור לך כל חזייה כזו ב-50 דולר לאחת". הבחור הערבי מהנהן בראש בחיוב ואומר: "מעולה, אז אני אקנה 100 מהן".
יום לאחר מכן הבחור הערבי חוזר לחנות ההלבשה התחתונה של היהודי, מסתכל מסביב ומוצא שוב חזייה שמוצאת חן בעיניו. המוכר היהודי מבחין בו, מתקרב אליו ואומר לו : "הו, כן, זאת חזיית תחרה מעולה. היא מיובאת מאיטליה, מאוד פופולארית, אפילו מפורסמים לובשים אותה. אני יכול לעשות לך אותה ב-75 דולר לחזייה". הבחור הערבי מניד באשו ואומר: "בטח, אני אקח 150 מהן".
כשהבחור הערבי מגיע יום אחרי, המוכר היהודי כבר בהלם מוחלט, מרוצה מאוד מהלקוח החוזר. איך שהוא נכנס, המוכר כבר מתקרב אליו ואומר לו: "תראה את החזייה הזו, זו חזיית המשי החדשה שלנו שמיובאת מצרפת. רק הרכיבים הכי משובחים והיא הכי נוחה שיש. אני יכול למכור לך אותה ב-100 דולר לחזייה". הערבי שוב מהנהן ואומר: "אני אקח 200 מהם".
אז הם הולכם לקופה לעשות חשבון, אבל בדרך המוכר היהודי מתחיל להיות קצת סקרן לגבי הלקוח השב וחוזר שלו. אז הוא שואל את הבחור הערבי:" תגיד, אני יכול לשאול אותך משהו – מה אתה עושה עם כל החזיות האלה?"
אז הבחור הערבי מחייך, מסתכל עליו ואומר: "אני גוזר אותן באמצע ואז מוכר את זה ככיפות ב-200 דולר לכיפה".
אבא יהודי מפלורידה מתקשר לבן שלו דיוויד שבניו יורק, ואומר לו: ״בן, אני ממש לא אוהב את מה שאני הולך לספר לך, אבל אני ואימא שלך כבר לא יכולים לסבול האחד את השנייה ואנחנו מתגרשים. זהו זה! אני הולך לחיות את שארית חיי בשלווה ובנחת. אני אומר לך את זה עכשיו כדי שאתה ואחותך לא תהיו בהלם אחרי שאני אעזוב את הבית״.
האבא מנתק, ודיוויד מתקשר ישר לאחותו ג׳ינה כדי לב לבשר לה את החדשות. ג׳ינה אומרת לו: ״אני מטפלת בזה ועכשיו!״. היא ישר מרימה טלפון לאביה וצועקת עליו: ״אבא, אל תעשה שום דבר עד שאני ודייוויד נגיע אליכם הביתה! נהיה אצלכם בחג הקרוב! אל תעשה כלום בינתיים!״ האב אומר: ״אוקיי, אוקיי, אני אחכה״ ומנתק את הטלפון.
ואז הוא קורא לאישתו ואומר לה: ״ברברה, הכל טוב, הם יבואו לסדר פסח. עכשיו, מה אנחנו הולכים להגיד להם בראש השנה?״
זוג חרדים הגיעו לגן החיות בניו יורק עם כל שמונה עשר ילדיהם, אבל בכניסה נאמר להם על ידי הקופאי שהשעה מאוחרת וגן החיות כבר סגור.
ההורים: "אבל הבטחנו להראות לילדים את הגורילה"
הקופאי: "כל הילדים האלה שלכם?"
ההורים: "ברוך השם, כן"
הקופאי: "אז תמתינו כמה דקות כאן אני אביא את הגורילה לכאן. היא חייבת לראות את זה!"
בימי המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב של שנות ה-30', יהודים רבים חסרי כל הגיעו בגלי הגירה ממזרח אירופה וחיפשו עבודה. שניים מהם הסתובבו ברחובות ניו יורק כדי למצוא עבודה מזדמנת. באחד הרחובות הם רואים שלט JOBS ואיכשהו הם מצליחים להבין שזו לשכת עבודה. אומר יענק'ל לחיים: "אתה משכיל יותר, לך תראה במה מדובר".
חיים מצליח להגיע לחדר המראיינים, אולם כעבור 10 דקות הוא חוזר לחברו. "נו?!" שואל יענק'ל.
עונה לו חיים: "אז ככה... נכנסתי לחדר שבו ישבו שלושה גברים וגברת אחת, והם מיד התחילו לבחון אותי.
שאל הגבר הראשון: "?Do you speak english"
עשיתי חשבון שאם אגיד 'לא' - יזרקו אותי מיד, אז עשיתי עם הראש למטה-למעלה.
אמר השני: "Show us your hands"
עשיתי חשבון ש-Hand זה בטח כמו 'האנט' ביידיש, אז הרמתי את היד.
אמר השלישי: "Show us your foot"
עשיתי חשבון ש-Foot זה כמו 'פוס' ביידיש, אז הרמתי את הרגל".
"נו..." דוחק בו יענק'ל בקוצר רוח, "ואז...?"
עונה לו חיים: "ואז האישה שאלה: "?Do you smoke"
עשיתי חשבון שזה כמו 'שמוק' ביידיש ונראה לי שכאן טעיתי..."
המעשה ארע בבית הכנסת במהלך תפילת חג...
לפתע נפתחה הדלת ובפתח עמד השטן.
בקרב הנוכחים פרצה פאניקה, והציבור נמלט על נפשו מפחד הפגישה איתו.
רק יהודי זקן אחד נשאר יושב שלו על מקומו.
נגש אליו השטן ושאלו: "מה קרה לך, אינך פוחד ממני?"
"בכלל לא" השיב היהודי בנחת.
"ואיך זה שאתה מחוסן מהפחד מפני?" תמה השטן.
"48 שנות נישואין לאחותך" השיב הקשיש בשלווה...
בחור שכלבו נפטר הולך בית הכנסת ומבקש מהרבי לערוך הלוויה מכובדת.
"הלוויה לכלב?" שואל הרבי.
הבחור עונה: "היינו ממש קשורים, אני וחומי"
הרבי מתנצל ואומר: "שמע, אנחנו לא ממש עושים דברים כאלה. פה ממול יש כנסייה קתולית, בטוח שהם ישמח לעזור"
הבחור נראה מעט מאוכזב, רוכן אל הרבי ואומר בלחש: "תגיד, אם אני אציע לך 5,000 שקל עבור כל העניין הזה, תארגן לנו משהו?"
"ידידי" מתפלא הרבי כשהוא רואה את השטרות, "למה לא אמרת מלכתחילה שהכלב עליו השלום היה יהודי?"
אלוהים כעס על בני ישראל שלא שמעו מצוותיו. לכן הוא התגלה אליהם ואמר: "כשנתתי לכם את התורה, אמרתם 'נעשה ונשמע'. מאז לא עשיתם כלום, ולכן אני דורש שתחזירו לי את מה שנתתי לכם".
אמרו היהודים: "ולא תעניש אותנו?"
ענה אלוהים: "אם תחזירו את הכל, אז גמרנו את החשבון בינינו"
התאספו כל היהודים: רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים וכל שאר הזרמים, והבינו שעומדת מולם הזדמנות חד-פעמית לעשות סדר בדת היהודית.
התחיל מבצע ענק של איסוף כל ארון הספרים היהודי, מדרש, פשט, תלמוד בבלי, ירושלמי, ראשונים, אחרונים, קונטרסים ובקיצור, הכל.
במועד המיועד לכך הניחו את כל ספריהם על הר סיני וקראו לאלוהים לבוא ולבדוק שקיבל את כל מה שהביא להם.
"מה זה?" שאל אלוהים.
"החזרנו הכל" ענה העם.
ענה אלוהים: "אבל מה זה? אני נתתי לכם רק חמישה ספרים...".
עיתונאית מחו"ל ביקרה בכותל המערבי והסתכלה בעניין על המתרחש. היא ראתה יהודי קשיש שבדיוק סיים להתפלל, מקפל את הטלית ומתחיל ללכת משם. היא ניגשה אליו ושאלה: "האם אפשר לשוחח איתך?"
היהודי: "בבקשה."
הכתבת: "באיזה תכיפות אתה מתפלל כאן ככה?"
היהודי ענה: "כל יום מזה כבר ארבעים שנה."
העיתונאית: "ולמה אתה מתפלל?"
היהודי: "אני מתפלל שהיהודים והפלסטינים יחיו בשלום בלי ריבים ומלחמות ושכל הילדים שלנו יגדלו בשובע בשלווה ובביטחון."
העיתונאית: "ממש נהדר, ואיך אתה מרגיש אחרי שאתה מתפלל ככה כבר ארבעים שנה?"
היהודי: "כאילו אני מדבר לקיר."
כשנעמה הביאה את יוסף החבר שלה לפגוש את הוריה, אביה הזמין אותו לחדר העבודה שלו כדי שיוכלו לנהל שיחה בארבע עיניים, במהלכה יכיר אותו ואת תכנוניו לעתיד המשותף עם בתו.
"אז מה התוכניות שלך לעתיד?", שאל האב את יוסף.
"אני אלמד תורה", ענה יוסף.
"מכובד מאוד", אמר האב. "אבל מה בדיוק תעשה כדי לספק לבתי בית נחמד לגור בו?"
"אני אלמד, ואלוהים לבטח יספק לנו אחד", ענה יוסף.
"ואיך בדיוק תקנה לבתי טבעת נחמדה?", שאל האב.
"אני אלמד הרבה ואלוהים יעזור לי", אמר יוסף.
"ומה בקשר לילדים?", שאל האב בספקנות, "כיצד תוכל לתת להם את כל מה שהם צריכים?"
"אל תדאג אדוני, אלוהים יעזור לנו ולילדינו", אמר יוסף.
השיחה המשיכה באותו האופן, ואחרי שיוסף ונעמה הלכו, האם שאלה את האב מה גילה על יוסף.
האב ענה: "ובכן, אין לו עבודה או תוכניות, אבל החדשות הטובות הן שכבר עכשיו הוא חושב שאני אלוהים!"
אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה.
הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו.
האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..."
בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?"
"טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"
שני יהודים, צעיר ומבוגר, נסעו ברכבת לוורשה. שואל הצעיר את המבוגר: "מה השעה?"
המבוגר מביט בו, אבל לא עונה. מתעטף במעילו ונרדם.
בבוקר, בדיוק כשהרכבת עמדה להגיע לתחנה אמר המבוגר: "שאלת אותי מה השעה. עכשיו שמונה ועשרים. הגענו."
הצעיר שאל: "אבל למה לא ענית לי אמש?"
ענה המבוגר: "כי הדרך ארוכה, אם הייתי עונה לך היית פותח איתי בשיחה, אחר כך היית מברר אם אני גר בוורשה ובאיזה רחוב. אחר כך מעניין לעניין בין השאר, האם יש לי בת. כך, באחד הימים היית בא להתארח אצלי ולבסוף מבקש את ידה של בתי. ואני ממש לא מתכוון לחתן את בתי לאיש שאפילו שעון אין לו!"
עבור לבא-במייל
