בדיחות בנושא קמצנות

לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה". "יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה". "יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?" "מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון. "אתה בטוח?" הקשתה המחנכת. "ב-100% המורה" ענה התלמיד. "אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..." "אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."

זוג עם שלושה ילדים חגג יום נישואים 50 והחליט לארגן ערב משפחתי. "אימא, אבא, מזל טוב!" הגיע הבן הבכור וחיבק את הוריו "אני מצטער שאיחרתי. היה לי מצב חירום בבית החולים ואתם יודעים איך זה, אז לא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "אל תדאג", אמר האב "הדבר החשוב הוא שהצלחת להגיע". הבן השני הגיע מיד אחריו "יום נישואים שמח!" הבן הכריז וחיבק את הוריו "אימא, אבא, אתם נראים נהדר. אני מצטער שאיחרתי, פשוט הטיסה התעכבה ומיד לקחתי מונית משדה התעופה הנה, אז לא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "זה שום דבר", אמר האב "אנחנו שמחים שהצלחת להגיע". בדיוק אז נכנסה הבת "יובל שמח!" צהלה וחיבקה את הוריה "סליחה שאיחרתי, פשוט עברתי משרד והייתי מאוד עסוקה באריזה, כך שלא היה לי זמן להביא לכם מתנה". "אל תדאגי חמודה", אמר האב "הדבר החשוב הוא שהגעת ושאנחנו כאן היום כולנו ביחד". אחרי שהם גמרו את הקינוח, אמר האב "יש משהו שאימא שלכם ואני רוצים להגיד לכם כבר זמן רב. אתם מבינים, במרוצת 50 השנים האחרונות, היינו די עניים, אבל בכל זאת הצלחנו לחסוך יפה כדי לשלוח כל אחד מכם לאוניברסיטה. אני ואימא שלכם תמיד ידענו שאנחנו אוהבים זה את זה מאוד, אבל פשוט לא מצאנו זמן כדי להתחתן". שלושת הילדים קפאו במקומם "אתה מתכוון לכך שאנחנו ממזרים?" "כן", אמר האב "ממזרים וקמצנים".

תימני עשיר וקמצן מאוד הרגיש שימיו קרובים לסופם והחליט להוכיח לעולם שאין אמת בטענה שאי אפשר לקחת את הכסף לקבר. הוא חשב וחשב מה לעשות עד שהחליט על תוכנית וביקש מאשתו לעשות עבורו 2 דברים: למשוך את כל הכסף שלו מהבנק ולהביא אותו אליו יחד עם 2 שקים ענקיים מאריג זהב, שבורכו במים קדושים במיוחד עבורו. האיש מילא את השקים בשטרות עד שהם כבר כמעט ולא נסגרו, והניח אותם בעליית הגג - ממש מעל חדר השינה שלו ומיטתו. "כל מה שאני צריך לעשות עכשיו", הוא חשב לעצמו, "זה לתפוס את השקים הקדושים האלה ברגע שנשמתי תעזוב את גופי ותעלה לגן עדן". זמן קצר לאחר מכן האיש נפטר בשנתו וכעבור מספר שבועות החליטה אלמנתו לעלות לעליית הגג לבדוק האם תוכניתו של בעלה הקמצן עבדה. היא ראתה ששקי הזהב נותרו בדיוק במקום בו הם היו ומיד נאנחה בקול: "אתה עם הרעיונות המטומטמים שלך… אמרתי לך שהיית צריך לשים את הכסף במרתף!"

גבר אחד טייל ליד אגם בפארק ולפתע החליק, נפל למים והתחיל לטבוע. מיד רצה אליו חבורה של אנשים שראתה את הנפילה לעזור לו. "תן לי יד!" צעק אחד מהאנשים שרכן מעבר לשפת האגם, אך הגבר לא הגיב והמשיך להיאבק ולהישאר עם ראש מעל המים. "אולי הוא לא שומע?" חשבו המצילים והמשיכו לצעוק: "תן לו יד! תן לו יד!" אך לא הייתה שום תגובה. פתאום רץ אל החבורה גבר נוסף, רכן מעבר לשפת האגם וצעק לעבר הגבר הטובע: "קח את היד שלי!" הגבר הטובע לקח את היד, נמשך לאדמה ונאבק להסדיר את הנשימה שלו. "אנחנו לא מבינים, איך אותך הוא שמע ואותנו לא?" שאלו האנשים את הזר. - "הוא שמע אתכם בסדר גמור, אבל אני מכיר אותו והוא פרסי." - "מה הקשר?" - "אתם אמרתם לו לתת לכם יד ואני אמרתי לו לקחת…"

תייר ישראלי אחד מטייל בחו"ל ומגיע למלון בשעה מאוחרת כדי לבלות בו את הלילה. הוא ניגש לדלפק הקבלה ושואל לגבי מחירי הלינה. “אני מצטער להגיד שהמעליות במלון התקלקלו ולכן הלילה המחירים משתנים בהתאם לקומה”, מספר הפקיד בקבלה, “חדר בקומה הראשונה עולה 250 דולר; בקומה השנייה – 200 דולר; בקומה השלישית – 150 דולר; ובקומה הרביעית – 100 דולר.” אחרי מספר שניות של התלבטות התייר הישראלי אומר לפקיד, “לא תודה, אני לא מעוניין.” “מדוע לא?”, התעניין הפקיד, “המחירים גבוהים מידי?” “לא”, השיב התייר, “המלון נמוך מדי…”

משפחה תימנית קטנה יושבת סביב שולחן החג בערב פסח, כשכולם קוראים את ההגדה, מברכים ואוכלים בשקט. פתאום שואל אחד מהילדים את אבא שלו: "אבא, למה אנחנו אף פעם לא מארחים את כל המשפחה ואת החברים בפסח?" "כי בראש השנה דוד שלך אוהב לטוס לחו"ל," עונה האבא. "ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בסוכות?" ממשיך הילד. "כי בסוכות דודה שלך אוהבת להיות עם המשפחה של בעלה," עונה האבא. "ולמה אנחנו לא מזמינים לארוחה את המשפחה והחברים בשבועות?" מתעקש הילד. "אתה יודע מה?" משיב האבא, "ביום כיפור נזמין את כל מי שאתה רוצה!"

בעל ואישה ישבו בבית קפה בתל אביב ודיברו ביניהם עד שלפתע דעתה של האישה הוסחה בגלל בחורה צעירה עם הנעליים היפות ביותר שהיא אי פעם ראתה. הבחורה הלכה לצד השני של בית הקפה והתיישבה לשוחח עם כמה חברות. הבעל מיד שם לב שאשתו איבדה ריכוז ושאל אותה מה קרה. "לבחורה שעברה פה עכשיו היו נעליים מדהימות ואני מתה לדעת איפה היא קנתה אותן. אתה חושב שזה יהיה מוזר אם אני אלך לשאול אותה מאיפה הן?" "אם זה לא נעים לך יקירתי אז תרשי לי לעזור לך ולשאול" אמר הבעל, קם והלך לכיוון הבחורה עם הנעליים. 'איזה גבר מקסים ומתחשב יש לי', חשבה האישה בשמחה. בינתיים הבעל הגיע לשולחן של הבחורה הצעירה ופנה אליה: "סליחה, את יכולה בבקשה להגיד לי איפה קנית את הנעליים האלו?" "כן בטח" ענתה הצעירה, "מחנות שמצאת פה ממש מעבר לפינה ברחוב מקביל". "וכמה הן עולות?" המשיך הבעל. "2,000 שקל" אמרה לו הבחורה. הבעל הודה לבחורה הצעירה, חזר לשבת ליד אשתו ואמר לה: "היא קנתה את הנעליים באמריקה".

שייח' פרסי מפורסם ועשיר הגיע לבית חולים בעקבות בעיה רפואית דחופה ומיד נשלח לחדר ניתוח כדי שהרופאים יוכלו לנסות להציל את חייו, הייתה רק בעיה אחת, לשייח' היה סוג דם נדיר מאוד ובבית החולים לא היו מנות דם מתאימות, למרבה המזל, לאחר בירור קצר הרופאים גילו שבבית החולים מבקר יהודי צעיר שיש לו את סוג הדם המתאים. השייח' הבטיח לצעיר פיצוי הולם אם הוא יסכים לתרום לו דם כדי שהוא יוכל לעבור את הניתוח, והיהודי הסכים בשמחה. הניתוח עבר בהצלחה והשייח' היה נאמן להבטחתו – כמה ימים לאחר שהוא יצא מבית החולים הוא קנה ליהודי שעון רולקס יוקרתי ומכונית BMW חדשה. שבוע ימים לאחר מכן השייח' הגיע לבית החולים כדי לעבור ביקורת לאחר הניתוח ולרוע המזל הרופאים גילו שמשהו השתבש בצורה נוראית ושיש צורך לערוך ניתוח דחוף נוסף. בצירוף מקרים מדהים, אותו צעיר יהודי שתרם לשייח' דם עבור הטיפול הקודם שלו ביקר בבית החולים שוב בדיוק באותו היום, וכדי לאפשר לו לעבור את הניתוח הדחוף ומציל החיים השייח' ביקש מהרופאים לפנות אליו לצורך קבלת תרומת דם נוספת בתמורה לפיצוי הולם. היהודי הסכים בשמחה להעניק תרומת דם נוספת, וכעבור כמה ימים כשהוא כבר חזר לביתו, הוא שמע דפיקה בדלת וגילה שם שליח שנתן לו מעטפה יוקרתית עם החותמת האישית של השייח'. 'כרטיסי טיסה? צ'ק על סכום כסף מטורף? מעניין מה הוא הביא לי הפעם...' חשב הצעיר. אך כשהוא פתח אותה הוא מצא בפנים רק כרטיס ברכה פשוט שעליו היו כתובות כמה מילות תודה. מבולבל ומאוכזב, התקשר הצעיר לשייח' הפרסי ושאל אותו "תגיד, איך זה יכול להיות שבפעם הקודמת שעזרתי לך אתה היית כל כך נדיב והענקת לי מתנות נפלאות, ובפעם השנייה שאני מציל את החיים שלך כל מה שאני מקבל זה כרטיס ברכה מסכן?" "תראה..." ענה השייח', "בפעם הראשונה שעזרת לי הייתי 100% פרסי גאה והייתי חייב לך פיצוי הולם. עכשיו כשיש לי את הדם שלך בגוף אני כבר כמעט כמוך! אז לא צריך לעשות עניין גדול מקצת עזרה של יהודי ליהודי..."

שני חברים ותיקים , אשכנזי ופרסי, מתכננים יחד נסיעה לחופשה בחו"ל. לאחר שסגרו עסקה עם סוכנות נסיעות הגיעה לפתע לביתם מעטפה חומה בדואר ובה צו מילואים. שירות המילואים שנרשם להם היה מיועד בדיוק לימי החופשה המתוכננת. שני החברים, אשר משרתים יחד מזה כמה שנים, ניגשו יחד ליחידה וביקשו לדחות להם את שירות המילואים, אך לצערם הם לא הצליחו לקבל דחייה. בלית ברירה החליטו שניהם להתחזות לחולים בתקווה שזה ידחה להם את המילואים. והלכו שניהם לרופא. הראשון שנכנס לרופא היה האשכנזי. עלה לו רעיון כיצד לגרום לרופא לתת לו תעודת מחלה. גלגל האשכנזי שטר כחול של 200 ש"ח ודחף אותו לעצמו בתחת. בקליניקה של הרופא הוא הלך בקושי, ולשאלת הרופא ענה: "לא יודע מה יש לי , אני סובל מכאבים נוראים בפי הטבעת...". הרופא ציווה עליו להתפשט, בחן היטב את פי הטבעת וגילה שם את שטר 200 השקלים הכחול המגולגל. הרופא הבין מיד מה צריך לעשות... שלף את השטר הכחול ורשם מיד תעודת מחלה המשחררת אותו מהמילואים. החבר הפרסי התלהב מההצלחה של חברו האשכנזי והחליט לנסות גם הוא את אותו התרגיל. אלא שלדעתו 200 ש"ח זה יותר מידי בשביל דבר כזה. "מספיק לרופא רק 20 שקל..." - אמר לעצמו הפרסי, "יימח שמו רק עכשיו הוא קיבל 200 ש"ח מהחבר שלי...על כלום...". לקח הפרסי שטר אדום של 20 ש"ח, גלגל אותו היטב , דחף אותו לעצמו לתחת והלך לרופא. "תראה אדון רופא" הוא אומר, "אני לא יודע מה יש לי, אבל אני סובל מכאבים נוראים בפי הטבעת... אתה בוודאי יודע למה זה..." רמז הפרסי לרופא. חיטט הרופא בפי הטבעת, גילה שם שטר אדום של 20 שקלים, חייך לעצמו ו...דחף את השטר האדום עמוק יותר פנימה, מרח משחה בפי הטבעת של הפרסי ורשם לו מרשם לטיפול. "מה ? זה כל מה שאתה יכול לעשות ?" שאל הפרסי באכזבה עמוקה. תשובת הרופא : "הפצע שלך עדיין אדום, זה לא נורא... כשהוא יהיה כחול תחזור אליי."