בדיחות בנושא לוויה

שני גברים מזדקנים ישבו מתחת לגשר, שתו קצת בירות ודגו בשלווה. לפתע אחד מהם שם לב שעל הגשר מעליהם עוברת שיירה של הלוויה. אז הוא נעמד על רגליו, הוריד את הכובע שלו והרכין את ראשו. הגבר השני לא הגיב, ואחרי שהשיירה חלפה הגבר הראשון התיישב שוב לידו וחזר לדוג. הגבר השני פנה לבסוף אל הגבר הראשון ואמר: "שמע, זה היה ממש מרגש איך שקמת ככה לחלוק כבוד. לא ידעתי שבכלל אכפת לך מדברים כאלה". אז הגבר הראשון ענה לו: "שמע, בדרך כלל זה באמת לא משהו שהייתי עושה, אבל בכל זאת היינו נשואים 40 שנה..."

איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה. כעבור שנה... האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה. כעבור שנה... האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים. האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..." "למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..." "חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל. "מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו. "מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."

אישה אחת שכבה על ערש דווי והרגישה כי רגעיה ספורים. היא קראה לבעלה ואמרה לו שיש לה בקשה אחרונה לפני המוות. "אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה..." לחשה "שבהלוויה שלי תלך יד ביד עם אמא שלי. אני יודעת שלא הסתדרתם אף פעם, אבל אני מאוד רוצה שכולם יחשבו שהכול בסדר. האם תהיה מוכן לעשות זאת עבורי?" "אני מכבד את הבקשה האחרונה שלך" ענה לה הבעל "ואני מבטיח לך שאקיים אותה, אבל שיהיה לך ברור - אני מההלוויה הזו כבר לא אהנה..."

לאחר שנים רבות שבהן חי בצניעות וחסך שקל לשקל, עבר נמרוד סוף כל סוף לבית חדש ומרווח בשכונה טובה במרכז העיר. ביום הראשון בביתו החדש קיבל נמרוד זר פרחים ענק מאפי, חברו הקרוב, ועליו פתק ברכה שבו כתוב: "נוח על משכבך בשלום". עיניו של נמרוד חשכו. הוא מיד התקשר אל אפי וגער בו: "תגיד לי, מה זה הפתק הזה ששלחת לי?! נפלת על הראש?!" אפי לא הבין כיצד זה קרה, והחליט להתקשר אל חנות הפרחים שממנה הזמין את הזר וצעק על המוכרת: "זה נראה לך הגיוני מה שכתבתם על הפתק של זר הפרחים ששלחתי?!" בעלת חנות הפרחים השתיקה אותו וענתה בתקיפות: "חביבי, יש לנו צרות גדולות יותר. את הזר שלך שלחנו בטעות ללוויה עם פתק שכתוב עליו 'מזל טוב על הבית החדש'!"

אליזבת' הייתה קתולית אדוקה שהתחתנה בגיל יחסית צעיר והולידה 10 ילדים בריאים וחמודים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גבר מבוגר ונאה ובין השניים החלה אהבה ממבט ראשון. לאחר מספר שבועות השניים החליטו להתחתן ולזוג המאושר נולדו 10 ילדים בריאים וחמודים נוספים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון, בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה... במשפחתה של אליזבת' היה אבל גדול, אך חודש ימים לאחר השבעה שוב הייתה להם סיבה למסיבה: חתונה נוספת! אליזבת' ובעלה השלישי התחתנו בטקס גדול עם כל הילדים, הקרובים והחברים, אך למרבה הצער אליזבת' הותקפה על ידי מחלה קשה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. אחרי הלוויה, הכומר של אליזבת' נעמד ליד ארון הקבורה שלה, מחה דמעה ואמר באנחה: "סופסוף ביחד..." אחד מהאבלים האחרים ששמע אותו שאל את הכומר אם הוא התכוון לאליזבת' ולבעלה הראשון, או לאליזבת' ולבעלה השני. "לא הוא ולא הוא" אמר הכומר, "התכוונתי לרגליים שלה!"