ניו יורק

אם וילדה הקטן טסו לטיול בניו יורק ומיד לאחר שהם נחתו בשדה התעופה בעיר, הם לקחו מונית עם נהג ישראלי לשעבר שלקח אותם אל בית המלון שלהם. כל הדרך הילד קצר הרוח הטריד את אימו בשאלות: "מתי מגיעים?" "למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?" "למה יש פה כל כך הרבה פקקים?" וכדומה. בשלב מסוים נהג המונית מסתובב אל האם שמנסה להרגיע את בנה, וגוער בה: "גברת, תפסיקי כבר את כל הדיבורים של הילד, זה מפריע לי להתרכז בנהיגה". לפתע, חולפת המונית על פני קבוצה של נערות ליווי שעמדו בפינת אחד מהרחובות הקטנים של העיר. הילד מביט בנערות העובדות דרך חלון הרכב כמשתאה, לא מאמין למראה עיניו. "אימא, מה כל הבנות האלו עושות כאן?" הוא שואל. האם מסמיקה למשמע השאלה, חושבת לרגע, ועונה במבוכה: "הן כולן מחכות לבעלים שלהן שעובדים כאן, שיסיימו את העבודה". "אז למה הן לבושות ככה, אימא?" מקשה הילד. האם מנסה להמשיך ולגונן על תמימותו של בנה, ועונה: "כי ככה הן מכבדות את הבעלים שלהן בסוף היום". באותו רגע מסתובב אליהם נהג המונית, כולו נזעם, וצועק: "גברת, חלאס כבר לשקר ככה לילד – אלו זונות, והן שוכבות עם גברים זרים תמורת כסף!" עיניו של הילד הקטן נפערו לרווחה והוא פונה אל אימו: "זה נכון מה שהוא אומר, אימא?" האם מביטה בזעם אל הנהג ומסננת מבין שפתיה: "כן חמוד, אני מצטערת". הילד ההמום מתכווץ אל תוך מושבו, וממשיך לבהות בנערות הליווי מבעד לחלון השקוף. מקץ שתי דקות של מחשבה הוא שואל את האם: "תגידי אימא, לבנות האלו ששוכבות עם גברים זרים, נולדים ילדים?" "כן, מתוק, זה קורה" עונה האם. "ומה קורה עם הילדים האלו, אימא? מה הם עושים בחיים?" שואל הילד. האם מישירה מבט אל בנה הקטן ואומרת בקול: "בדרך כלל חמוד שלי, הם הופכים לנהגי מוניות בניו יורק".

ישראלי אחד מסתובב בלילה ברחובות ניו יורק. לפתע רכב מדליק עוצר לידו ובחלון הוא מבחין בג'ניפר לופז. היא שואלת אותו: "בא לך להיכנס, לבלות ביחד?" הבחור נדהם ממה שקורה וחר מילים לכמה רגעים וכשהוא מתאושש הוא עונה לה: "לההה... עזבי, גם ככה אין סיכוי שמישהו יאמין לי".

שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק. מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!" עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..." כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר. "או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?" אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה. "אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"

בוקר אחד מתקשר הנשיא האמריקאי לראש הסי.איי.איי ושואל אותו: "איך תמיד קורה שהיהודים יודעים הכל לפנינו?" עונה ראש הסי.איי.איי: "יש ליהודים את הביטוי: וואס הרצך?" שואל הנשיא: "מה זה?" "ובכן אדוני הנשיא" עונה ראש הסי.איי.איי, "זה ביטוי ביידיש שבגדול אומר: "מה קורה?" היהודים פשוט שואלים אותו אחד את השני ואז אוטומטית יודעים הכל". הנשיא מחליט ללכת בתחפושת כדי לברר אם זה באמת נכון. הוא מתלבש כמו יהודי אורתודוקסי, לובש את הכובע השחור המסורתי, עוטה זקן מזויף ומעיל שחור ארוך. הוא טס בחשאי במטוס נוסעים לניו-יורק, עולה על מונית תמימה, ויורד ממנה ב"קראון הייטס", השכונה הכי יהודית בברוקלין. תוך זמן קצר עובר לידו יהודי זקן קטן. הנשיא עוצר אותו ולוחש: "וואס הרצך?" הזקן לוחש חזרה: "הנשיא השמוק הגיע לברוקלין..."

בחור ערבי אחד משוטט בניו יורק ונכנס לחנות הלבשה תחתונה בבעלותו של יהודי אחד. הוא מסתובב קצת בחנות, מוצא איזה חזייה, ושואל את בעל הבית כמה היא עולה. המוכר היהודי, כאיש העסקים הממולח שהוא, עונה לו: "זו חזייה מעולה, היא מתחילה לצבור פופולאריות עכשיו. אני יכול למכור לך כל חזייה כזו ב-50 דולר לאחת". הבחור הערבי מהנהן בראש בחיוב ואומר: "מעולה, אז אני אקנה 100 מהן". יום לאחר מכן הבחור הערבי חוזר לחנות ההלבשה התחתונה של היהודי, מסתכל מסביב ומוצא שוב חזייה שמוצאת חן בעיניו. המוכר היהודי מבחין בו, מתקרב אליו ואומר לו : "הו, כן, זאת חזיית תחרה מעולה. היא מיובאת מאיטליה, מאוד פופולארית, אפילו מפורסמים לובשים אותה. אני יכול לעשות לך אותה ב-75 דולר לחזייה". הבחור הערבי מניד באשו ואומר: "בטח, אני אקח 150 מהן". כשהבחור הערבי מגיע יום אחרי, המוכר היהודי כבר בהלם מוחלט, מרוצה מאוד מהלקוח החוזר. איך שהוא נכנס, המוכר כבר מתקרב אליו ואומר לו: "תראה את החזייה הזו, זו חזיית המשי החדשה שלנו שמיובאת מצרפת. רק הרכיבים הכי משובחים והיא הכי נוחה שיש. אני יכול למכור לך אותה ב-100 דולר לחזייה". הערבי שוב מהנהן ואומר: "אני אקח 200 מהם". אז הם הולכם לקופה לעשות חשבון, אבל בדרך המוכר היהודי מתחיל להיות קצת סקרן לגבי הלקוח השב וחוזר שלו. אז הוא שואל את הבחור הערבי:" תגיד, אני יכול לשאול אותך משהו – מה אתה עושה עם כל החזיות האלה?" אז הבחור הערבי מחייך, מסתכל עליו ואומר: "אני גוזר אותן באמצע ואז מוכר את זה ככיפות ב-200 דולר לכיפה".

אבא יהודי מפלורידה מתקשר לבן שלו דיוויד שבניו יורק, ואומר לו: ״בן, אני ממש לא אוהב את מה שאני הולך לספר לך, אבל אני ואימא שלך כבר לא יכולים לסבול האחד את השנייה ואנחנו מתגרשים. זהו זה! אני הולך לחיות את שארית חיי בשלווה ובנחת. אני אומר לך את זה עכשיו כדי שאתה ואחותך לא תהיו בהלם אחרי שאני אעזוב את הבית״. האבא מנתק, ודיוויד מתקשר ישר לאחותו ג׳ינה כדי לב לבשר לה את החדשות. ג׳ינה אומרת לו: ״אני מטפלת בזה ועכשיו!״. היא ישר מרימה טלפון לאביה וצועקת עליו: ״אבא, אל תעשה שום דבר עד שאני ודייוויד נגיע אליכם הביתה! נהיה אצלכם בשישי בערב! אל תעשה כלום בינתיים!״ האב אומר: ״אוקיי, אוקיי, אני אחכה״ ומנתק את הטלפון. ואז הוא קורא לאישתו ואומר לה: ״ברברה, הכל טוב, הם יבואו לסדר פסח. עכשיו, מה אנחנו הולכים להגיד להם בראש השנה?״

שלושה מיליארדרים, האחד בעל הון אמריקאי, האחד שייח' ערבי והשלישי עשיר רומני טסים יחד מסביב לעולם במטוס פרטי משוכלל וחדשני במיוחד. בשלב מסוים בטיסה, הם רוצים לדעת איפה בעולם הם כרגע; למיליארדר האמריקאי עוברת פתאום מחשבה איך לעשות זאת מבלי לשאול את הטייס, והוא אומר לחבריו: "אני חושב שאנחנו בניו יורק, תנו לי רגע לבדוק את זה". הוא פותח את חלון המטוס, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה פנימה ואומר: "יס, צדקתי! בדיוק עכשיו נגעתי בקצה הלפיד של פסל החירות". הוא סוגר את החלון והמיליארדרים ממשיכים בטיסתם. כמה שעות אחרי הם שוב מתעניינים איפה הם בעולם. אז השייח' הערבי אומר פתאום: "אני חושב שאנחנו בדובאי. תנו לי לבדוק את זה" הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה ואומר לחבריו: "אשכרה צדקתי! נגעתי הרגע בקודקוד של הבורג' חליפה" וסוגר את החלון. עוד כמה שעות טיסה עוברות והמיליארדר הרומני אומר: "עכשיו תורי! נראה לי שאנחנו מעל בוקרשט". הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו לרגע, מחזיר ואומר: "מאמא מיה, כמו שחשבתי, אנחנו בבוקרשט חברים!". "איך אתה יודע?" שואלים אותו המיליארדרים האמריקאי והערבי, "נגעת בקצה של בניין הפרלמנט?" "ממש לא" אומר המיליארדר הרומני "היד שלי לא נגעה בשום דבר". "אז איך אתה כל כך בטוח שאנחנו בבוקרשט?" שואלים אותו חבריו. עונה הרומני: "זה פשוט, איך שהוצאתי את היד שלי החוצה - שעון הרולקס שלי נגנב!".

בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?". "אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני". האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע". מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק עם כסף כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"