הזיקנה היא לא בהכרח דבר משעשע, לכן בשביל להקל על השלב הזה נשאר לנו בעיקר לספר בדיחות ולצחוק. כאן תמצאו בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?"
ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ."
הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?"
"אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא.
הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר."
הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?"
"אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא.
הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה".
הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?"
"לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן"
"מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?"
"מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."
ארבעה אחים עזבו את הבית לטובת לימודיהם בקולג' והפכו כל אחד למצליח מאוד בתחומו, האחד היה רופא מצליח, השני עו"ד בכיר, השלישי מרצה מבוקש והרביעי מהנדס בעל שם עולמי.
התיישבו הארבעה וחשבו מה לקנות במתנה לאימם שחיה לבדה בביתה.
אמר הראשון: "אני אבנה לאמא בית גדול ויפה על הים"
אמר השני: "שלחתי לה, עם שליח אקספרס, את המכונית הכי יקרה שיש"
אמר השלישי: "אמא אוהבת הצגות, בניתי לה תיאטרון פרטי יוקרתי"
אמר הרביעי: "אמא מאוד אוהבת לקרוא בתנ"ך, אבל הראיה שלה הדרדרה. פגשתי כומר אחד שאמר לי שיש תוכי שקורא את כל התנ"ך. במשך 12 שנה לימדו אותו 20 כמרים את כל התנ"ך, התחייבתי בתמורה לשלם 100 אלף דולר בחודש למשך 20 השנים הקרובות, אבל זה שווה את זה.
אמא רק צריכה לומר את הספר והפרק שהיא רוצה, והוא ידקלם זאת בצורה מדהימה".
לאחר החגים שלחה האם לבניה מכתבים:
"מילטון, הבית שבנית לי עצום. אני חיה רק בחדר אחד אבל צריכה לנקות את כולו. תודה בכל מקרה".
"מארווין, אני זקנה מדי בשביל לטייל ועושה משלוח לקניות, אז אני לא משתמשת במרצדס. תודה על הכוונה".
"מייקל, קנית לי תיאטרון יוקרתי באיכות שמע מדהימה עם 50 מקומות, אבל אני כבר לא שומעת טוב וכל החברים שלי נפטרו, גם הראיה לא משהו ואני כמעט עיוורת. לא אשתמש במתנה, אבל תודה שחשבת עלי".
"מלווין היקר, אתה הבן היחידי שזיהה בדיוק מה אני צריכה ואוהבת. העוף היה טעים מאוד. תודה".
לאחר 60 שנות נישואים, זוג מבוגר בני 85 מתו בתאונת דרכים ועלו לשמיים.
הם היו זוג בריא מאוד, בעשור האחרון לחייהם במיוחד, זאת הודות למודעות הגבוהה של האישה לנהל אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה. האישה נהגה לקחת את בעלה להתעמל והכינה לו מאכלי בריאות.
כשהגיעו לגן עדן, בהתחשב בעובדה שהיו אנשים הגונים, לקח אותם המלאך לסיור באחוזה מדהימה, שבה היה מטבח מאובזר עם שף צמוד, 14 חדרים עם ג'קוזי, מרפסות שמש, בריכה ושאר מותרות. "וואו, מדהים!" התפעלו השניים. "כמה זה עולה?" שאל הבעל. "זה חינם", צחק המלאך, "פה זה גן עדן".
לאחר מכן, המשיכו בסיור בשטח האחוזה והגיעו למגרשי הגולף הפרטיים. "המגרש הזה פתוח עבורכם כל הזמן וכל שבוע - המסלול מתחלף לבד", יידע אותם המלאך.
"נהדר, וכמה זה יעלה לנו?" שאל הבעל. "כלום" השיב המלאך "זה לא יעלה לכם כלום, כי אתם בגן עדן".
התחנה הבאה בסיור היא המועדון. כאן הם גילו מזנון עשיר עם כל מטעמי העולם, מרתפי יינות, בקבוקי אלכוהול משובח, סיגרים וכל טוב. "זה ממש מדהים, אבל לא נראה לי שאנו יכולים להרשות זאת לעצמנו" אמר הבעל.
"עוד לא הבנת? אתה נמצא בגן עדן! כל זה שלך", החל המלאך לאבד סבלנות. "טוב, היכן השולחנות הדיאטטיים, אם כן?" שאל הבעל במבוכה.
"הא! זה החלק הכי טוב כאן. אתה יכול לאכול, לשתות ולעשן כאוות נפשך, ללא כל השפעה על בריאותך. ברוך הבא לגן עדן..."
איך ששמע את המשפט האחרון של המלאך, נכנס הבעל להתקף זעם, גידף וזרק את כובעו על הריצפה בכעס נורא. המלאך והאישה ניסו להרגיע אותו ושאלו "מה קרה?!"
הבעל הביט באישתו ואמר "הכל באשמתך! אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!!!"
איש זקן וערירי היה בעלים של חווה גדולה ומבודדת. בקצה החווה היה לו אגם גדול, עם שולחנות פיקניק נאים וכמה עצי פרי מסביב. הוא נהג לבקר במקום מדי שבוע; לקטוף מפירות העצים ולרחוץ באגם.
רק שערב אחד, החוואי הזקן גילה שהוא לא לבד. בזמן שקטף פירות כדי להביא איתו חזרה לחווה, שמע קולות וצחקוקים. הוא התקרב לאגם וזיהה קבוצה של בחורות צעירות, שרחצו בעירום באגם שלו.
הבנות הנבוכות שראו את הזקן, מיהרו לשחות אל הצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
"לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום" ענה הזקן בנימוס "או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את דלי הפירות הוסיף: "באתי כדי להאכיל את התנין..."
רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון אופניים בוורשה שבפולין. מכיוון שהודיעו לו שהתיקון ייערך זמן והיות והוא גר קרוב, הוא החליט ללכת הביתה ברגל.
בדרך, עצר הבחור בחנות כלי בית וקנה דלי וסדן. אחר כך המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז.
בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים?
בזמן שחשב וגירד בראשו, נעצרה לידו אשה מבוגרת בשם גברת כהן, שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב זוקצ'ינסקי 160?"
רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב זוקצ'ינסקי 161. הייתי מלווה אותך, אך איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי..."
גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע ואת האווז תחזיק ביד השנייה?"
הוא הודה לה מאוד והחל ללוותה הביתה.
בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטה הזאת, כך נגיע ממש מהר"
גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה גלמודה בלי בעל להגן עליי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטה לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותכבוש אותי?"
"בחייך, גברת" השיב הרוכב, "אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?"
גברת כהן מיד השיבה "זו בכלל לא בעיה; תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ואני אחזיק לך את התרנגולות!"
מיומנו של גימלאי:
"אנשים שעובדים, הרבה פעמים שואלים פנסיונרים מה הם עושים כדי שהימים יעברו בלי שיעמום בגימלאות.
אז הנה סיפור שקרה לי למשל. יום אחד אני ואישתי נכנסו לחנות עתיקות. לאחר זמן מה בחנות, יצאנו החוצה וראינו פקח כותב דו"ח.
ניגשנו אליו ואני אמרתי 'בחייך, תעשה טובה לאזרח ותיק...' הפקח התעלם ממני בהפגנתיות והמשיך לכתוב את הדו"ח.
אני התרגזתי מההתנהגות הבוטה, אז קראתי לו אידיוט. הפקח הביט בי בלי להוציא מילה והתחיל לכתוב דו"ח נוסף, על בלאי בגלגלים.
אז אישתי בטי, שעמדה בשקט עד עכשיו, קראה לו חמור. הוא סיים את הדו"ח השני, הניח אותו על השמשה והתחיל לכתוב עוד אחד.
הוא המשיך לכתוב עוד ועוד דו"חות כשאנו ממשיכים לכנות אותו בכינויים.
זה נמשך כ-20 דקות עד שהגיע האוטובוס שלנו ונסענו הביתה. ככה זה, אין יום משעמם בגימלאות!"
יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות.
אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן".
משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה".
משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה".
בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך".
"תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."
לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים?
אז מה אתם מעדיפים?
1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים?
2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב?
3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים?
4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן?
5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם?
6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים?
7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים?
8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב?
9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2?
10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן?
11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב?
12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם?
13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק?
14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים?
15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?
במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן...
1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן?
2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו...
3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?!
4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת!
5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות...
6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש?
7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%.
8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר...
9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות...
10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה.
11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון.
12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות.
13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?"
14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה.
15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה.
16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק.
[related_articles]
17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום...
לסיום, קצת על ניקיונות פסח:
18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים.
19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ!
20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?
לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון:
לקוחה נכבדה,
אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית.
סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו:
ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך.
ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה.
ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים.
ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים.
ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה.
ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו.
ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון.
ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!"
ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם?
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.
היה היו איש ואישה שהיו נשואים באושר יותר מ-60 שנה. הם שיתפו זה את זו בכל עניין ושוחחו ביניהם על כל נושא, לא הסתירו זו מזה וזה מזו כלום כל שנות נישואיהם מלבד דבר אחד. לאישה הזקנה הייתה קופסת נעליים מוסתרת בארון למעלה, והיא דאגה להזהיר את בעלה, לבל ישאל אותה מה פשר הקופסה אי פעם.
במשך כל שנות נישואיהם הוא לא שאל לפשר הקופסה ומה יש בה, אבל, יום אחד חלתה מאוד האישה הזקנה והרופא אמר שהיא כבר לא תחלים לעולם. אז סבר הבעל כי עליו לפתור את התעלומה. הוא הוריד את הקופסה ממרומי הארון והניחה על המיטה בצד, ליד רעייתו. גם היא ידעה שזה הזמן הנכון לספר לבעלה מה יש בה בקופסה. בפותחו את הקופסה, נדהם לגלות בה 2 מפיות ארוגות וחבילת מזומנים בסך 25,000$. בעלה שאל: "מה פשר העניין והקשר?"
השיבה לו אשתו: "כשעמדנו להינשא, סבתי סיפרה לי מהו סוד הנישואין המאושרים, באמרה כי אסור לעולם לכעוס וכי אם פעם ארגיש בי כעס או עלבון צורב, עלי לנצור לשוני, להיות שקטה ולרקום מפית כדי להעביר את התחושות".
האיש הזקן היה נרגש ונסער וניסה לעצור את דמעותיו, "רק שתי מפיות אצורות בקופסה?" חשב לעצמו, "זה אומר שהיא כעסה עלי או התווכחה איתי רק פעמיים במשך כל שנות חיינו הארוכות, המשותפות והאהובות?" גל של שמחה ואושר פרץ בו.
"זה פשוט מדהים!" אמר הבעל, "אבל זה ההסבר למפיות הארוגות. מה ההסבר של סכום כה מכובד של כסף? מאין זה בא?"
"אוי יקירי" השיבה האישה, "זה הכסף שעשיתי ממכירת המפיות!"
זוג מבוגרים בני 80 הרגישו שהמוח מתחיל לבגוד בהם וקבעו תור אצל הרופא. הרופא בודק אותם ואומר להם שמבחינה פיזית הכול בסדר, אבל אם הם מרגישים שהזיכרון הולך ואובד, אולי כדאי שיתחילו לרשום לעצמם את הדברים שהם צריכים לעשות כדי שלא ישכחו. הזוג מודה לרופא וחוזר הביתה.
בערב, בזמן שהם צופים בטלוויזיה, הבעל קם מכיסאו.
"לאן אתה הולך?" שואלת האישה.
"למטבח," הוא עונה לה.
"תוכל להביא לי בבקשה צלוחית גלידה כשתחזור?"
"בשמחה!"
"אתה לא חושב שכדאי שתרשום את זה כדי שלא תשכח?"
"לא, זה בסדר," עונה הבעל, "אני אזכור."
"אבל אני רוצה גם תותים מעל," הוסיפה האישה, "עכשיו באמת כדאי שתרשום לעצמך כדי שלא תשכח."
"אני לא אשכח," עונה הבעל, "צלוחית גלידה עם תותים מעל, אין בעיה"
"אתה יכול גם להוסיף לי סירופ שוקולד?" היא שואלת בחביבות.
"אין בעיה," הוא עונה.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לרשום את זה?"
"אני לא צריך לרשום!" הבעל מאבד סבלנות, "את רוצה צלוחית גלידה עם תותים מעל וסירופ שוקולד!"
הבעל הולך למטבח ואחרי 20 דקות חוזר ומגיש לאשתו חביתה בפיתה.
"אתה רואה?" האישה מתפרצת בזעם, "אמרתי לך לרשום! שכחת לשים לי בצל!"
בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת:
אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה.
כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן.
אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא.
אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה.
אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן.
אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר.
בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר.
אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח.
אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים.
אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות.
בסוף היום:
המכונית עדיין מלוכלכת.
החשבונות לא שולמו.
יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק.
לפרחים אין מספיק מים.
עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי.
אני לא יודע איפה השלט.
אני לא מוצא את המשקפיים שלי.
אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית.
ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון.
"שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!"
'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון.
"אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה".
האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים".
האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה.
אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי.
"אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה."
'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה:
"אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
3 גברים בגיל הזהב ישבו על ספסל בפארק וניהלו שיחה.
"אין גיל גרוע יותר מ-60", אמר הצעיר שביניהם, "אני תמיד מרגיש שאני צריך להשתין, ורוב הזמן אני מנסה ומנסה וכלום לא יוצא".
"זה שטויות!", אמר בן ה-70, "גיל 70 הוא הרבה יותר גרוע. אתה אפילו לא יכול לעשות צרכים כמו שצריך. אתה נוטל חומרים משלשלים, מתיישב על האסלה ומחכה שעות עד שמשהו מגיע".
"למען האמת", פתח את פיו בן ה-80, "גיל 80 הוא הגרוע יותר מכל!"
"גם לך יש בעיות עם השתן?" שאל בן ה-60.
"לא באמת. אני משתין בכל יום כמו שעון בשעה 6:00 בבוקר."
"אז יש לך בעיות עם הצרכים?" שאל בן ה-70.
"ממש לא. אני עושה צרכים בכל יום באופן קבוע בשעה 6:30 בבוקר"
בן ה-60 הסתכל על בן ה-80 ואמר "תן לי להבין, אתה משתין בשעה 6:00 בבוקר, עושה צרכים בשעה 6:30, אז מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה?"
"אני מתעורר רק בשעה 7:00!"
יום אחד ביקש סבא יעקב מנכדתו דניאל שתעזור לו לשתול צמחים בגינה. לאחר כחצי שעה של עבודה ראה הסבא שנכדתו הפסיקה לשתול צמחים ורק עמדה והביטה על האדמה. סבא יעקב ניגש אליה ושאל: "מה קרה? כבר התעייפת?"
"לא סבא", ענתה דניאל, "מצאתי תולעת קטנה ומסכנה שלא מצליחה להיכנס לחור שלה באדמה".
סבא יעקב ניגש לראות במה מדובר, וראה שדניאל מחזיקה בתולעת ומנסה להכניס אותה בחזרה לחור באדמה, אולם היא אינה משתפת איתה פעולה. לאחר כמה רגעים של צפייה בנכדתו נאבקת בתולעת הוא פנה לדניאל ואמר לה: "מתוקה תוותרי, את לא תצליחי כי זה בלתי אפשרי. התולעת הזו יותר מדי רפויה ומידלדלת כדי שתוכלי לדחוף אותה לשם".
דניאל התעלמה מסבה ולכן אחרי מספר שניות הוא אמר לה: "את יודעת מה, בואי נעשה התערבות; אתן לך עוד 2 דקות לנסות להכניס את התולעת לחור. אם תצליחי, תקבלי ממני 50 שקלים, אבל אם לא תצליחי אחרי 2 הדקות אנחנו חוזרים לשתול צמחים ולא משחקים עוד עם התולעת, טוב?"
דניאל חשבה קצת, ואז רצה הביתה עם התולעת בידה. כשחזרה לגינה היה בידה השנייה תרסיס לשיער. היא ריססה את התולעת עד שנהייתה ישרה ונוקשה כמסמר והיא הכניסה אותה בקלות לתוך החור באדמה.
סבא יעקב הרים גבה, נתן לדניאל את 50 השקלים שהבטיח לה, חטף מידה את תרסיס השיער ורץ בחזרה לתוך הבית.
כעבור חצי שעה סבא יעקב חזר לגינה ונתן לנכדתו 50 שקלים נוספים. דניאל המופתעת אמרה: "סבא, כבר הבאת לי כסף, הכל בסדר... אתה מרגיש טוב?"
"אני מרגיש מצוין!", אמר סבא יעקב, "50 השקלים שנתתי לך קודם היו ממני, וה-50 האלה זה מסבתא שלך כאות תודה על הרעיון המעולה שלך!"
איש צעיר שטייל בקניון ראה זוג קשישים שהתיישבו לאכול המבורגר שהזמינו במסעדת מזון מהיר. הוא הבחין בכך ששניהם הזמינו יחדיו רק ארוחה אחת – המבורגר אחד, צ'יפס אחד וכוס שתייה אחת.
האיש הצעיר המשיך להסתכל על הקשישים וראה שהגבר מחלק כל פריט לשתיים – את ההמבורגר הוא חצה לחצי, את הצ'יפס הוא ספר כך שלכל אחד מבני הזוג תהיה אותה כמות, ואת השתייה הוא מזג לכוס נפרדת עד שהגיעה לגובה החצי.
הקשיש התיישב מול אשתו והתחיל לאכול, בעוד שהיא רק ישבה וצפתה בו עם ידיים שלובות.
האיש הצעיר החליט לשאול את הזוג אם הוא יכול לעזור להם לרכוש ארוחה נוספת, כך שלא יצטרכו לחלק את שלהם לשתיים.
"הו לא...", אמר הקשיש, "תודה על ההצעה, אבל אנחנו נשואים כבר 50 שנה ותמיד חולקים כל דבר בינינו שווה בשווה".
"זה ממש מרגש לשמוע," אמר האיש הצעיר, "אבל זה לא מסביר מדוע את לא אוכלת גברתי?"
"אני מחכה שיגיע תורי להשתמש בשיניים..."
במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו.
למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?".
אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו.
"כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו".
"אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?".
"תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".
אישה אחת יצאה לגמלאות אחרי שנות עבודה ארוכות ופנתה לבעלה מזה 40 שנה בבקשה שיעשו משהו מעניין יחד: "תמיד רצינו לצאת לשייט, אולי נעשה טיול של שבוע ונחזור להיות כמו שני צעירים משוחררים ונשכב כמו שלא שכבנו שנים." הבעל המופתע חשב על ההצעה המפתה של אשתו והסכים.
למחרת היום הבעל החליט להיערך לקראת החופשה הקרבה, ויצא אל בית המרקחת הקרוב לביתו כדי לקנות קופסה של כדורים נגד בחילה וקופסה של כדורי ויאגרה. כשחזר הביתה, אשתו פנתה אליו ואמרה: "חשבתי על זה קצת, אם אנחנו באמת רוצים ליהנות ולחזור להיות שובבים, למה שנסתפק רק בשבוע?! בוא נצא לשייט של חודש שלם."
הבעל שהתלהב מההצעה של אשתו והחל לדמיין כבר את החופשה האינטימית שלהם יחד, יצא למחרת לבית המרקחת פעם נוספת, והפעם קנה 4 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-4 קופסאות של כדורי ויאגרה.
כעבור יום, האישה שוב פנתה אל בעלה וביקשה ממנו לשקול לשנות עוד פעם את התכניות: "למה אנחנו עוצרים את עצמנו?! הילדים כבר עזבו את הבית, אין לנו עבודה ללכת אליה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למה שלא נצא לשייט מסביב לעולם ונבלה כמו אדם וחווה על חופי נודיסטים?"
הבעל הנרגש החליט לאמץ את הגישה המשוחררת של אשתו ויצא שוב לבית המרקחת, הפעם כדי לקנות 15 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-15 קופסאות של כדורי ויאגרה.
הרוקח שראה אותו יום אחרי יום, לא יכול היה להתאפק יותר עוד ושאל את הגבר:
"אני לא מצליח להבין! אם זה גורם לך לבחילה, למה אתה ממשיך לעשות את זה???"
מלון קטן ואלגנטי שנערכו בו חתונות רבות רחש וגעש לקראת החתונה המדוברת של גבר בן 95 עם צעירה יפיפייה בת 23. היה נראה שעובדי המלון והאורחים בו התרגשו יותר לקראת החתונה מאשר החתן, שנראה שברירי וכאילו הוא לא יעמוד בערב הכלולות עם כלתו הצעירה והנמרצת.
בערב החתונה הכל התנהל כרגיל – החופה התקיימה בבית הכנסת של המלון, טבעות הוחלפו והחתן אפילו הצליח לשבור את הכוס. לאחר החתונה הזוג הטרי פרש לחדר הכלולות שלו ונעל את הדלת מאחוריו. האורחים נסעו לביתם ועובדי המלון היו סקרנים לראות מה יקרה בבוקר שלמחרת...
בבוקר שלאחר ליל הכלולות, דלת חדרו של הזוג הטרי נפתחה ועובדי המלון הסקרנים חיכו לראות באיזה מצב יהיה החתן. למרבה ההפתעה, הייתה זו הכלה הצעירה שירדה למטה ונראתה תשושה ופרועה.
הכלה ירדה אט אט במדרגות, תוך כדי שהיא אוחזת במעקה שלא ליפול ומבט המום על פניה.
פקיד הקבלה נחלץ לעזרתה ושאל "מה קרה לך יקירתי? את נראית כאילו היית בשדה קרב!"
הכלה פעורת העיניים הביטה בו והצליחה להגיב "אלוהים אדירים!!!" היא אמרה "הוא... הוא אמר לי שהוא התאפק, הצליח לעמוד בפיתויים וחסך במשך 75 שנים!!!" ענתה הכלה לפקיד.
"ומה הבעיה בזה?" השיב הפקיד "תוכלו להשתמש בכסף שהוא חסך לכל מטרה."
הכלה הסתכלה עליו במבט מותש ואמרה "הוא לא התכוון לכסף..."
הזקן עם השלייקעס והקטנוע או הרופא עם הפרארי - מי ינצח?
רופא אחד ניצל את המשכורת הגבוהה שקיבל בשנים האחרונות ופינק את עצמו בפרארי GTO חדשהוירקה, והוא החליט לקחת אותה לסיבוב ברגע שהוא קיבל אותה. כשעצר ברמזור אדום, לידו עצר גם איש זקן בקטנוע עם סירה, לבוש בבגדים ישנים ושלייקעס. האיש הזקן ראה את המכונית, התלהב מיד, סימן לרופא לפתוח את החלון ואמר לו "איזה רכב זה?"
"זו פרארי GTO – היא עולה 2.5 מיליון דולר!"
"זה הרבה כסף", אמר הזקן והוסיף, "למה היא עולה כל כך הרבה?"
"זה בגלל שהיא מגיעה למהירות של 300 קמ"ש תוך שניות ספורות!", אמר הרופא בגאווה.
האיש הזקן שאל "אכפת לך אם אסתכל עליה מבפנים?"
"כמובן שלא" ענה רופא.
האיש הזקן הכניס את הראש שלו דרך החלון של הפרארי והסתכל פנימה. לאחר מכן הוא התיישב בחזרה על הקטנוע שלו ואמר, "זו בהחלט מכונית מדהימה, אבל אני אשאר עם הקטנוע שלי".
כשהאור התחלף בחזרה לירוק, הרופא החליט להראות לזקן מה הרכב שלו באמת יכול לעשות. הרופא לחץ על דוושת הגז ותוך שניות הגיע למהירות 120 קמ"ש. לפתע הוא הבחין במראה האחורית בנקודה קטנה שמתקרבת אליו במהרה. "מה לעזאזל יכול להיות יותר מהיר מהפרארי שלי?" שאל את עצמו הרופא, והגביר את המהירות ל-150 קמ"ש. לאחר מכן הוא ראה את האיש הזקן על הקטנוע שלו צובר מהירות אט אט מאחוריו. הרופא נדהם והחליט להגביר את המהירות של הפרארי ל-180 קמ"ש. הוא הרגיש די טוב עם עצמו עד שראה את הזקן מאחוריו שוב צובר תאוצה!
לאחר 10 שניות הקטנוע של הזקן השיג אותו שוב מאחור, ולא משנה כמה הרופא לחץ על הגז, הקטנוע רק המשיך להתקדם לכיוונו במראה. לפתע האופנוע פגע בפרארי מאחור, ולמרבה המזל הזקן הצליח להישאר עליו בריא ושלם, גם לאחר התאונה.
הרופא עצר מיד, קפץ מתוך מושב הנהג והלך לבדוק מה שלומו של האיש הזקן. הוא ניגש אליו במהירות ושאל אותו "אתה בסדר?! אני רופא! אם נפצעת אוכל לעזור לך! יש משהו שאני יכול לעשות?"
האיש הזקן היה נראה מבוהל ומבולבל, ומהר מאוד הבהלה שלו התחלפה בכעס כשאמר "שחרר את השלייקעס שלי מהמראה שלך!"
יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות.
יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים".
הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר.
עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם.
עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל".
"זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!".
ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...
אחרי שנים רבות של נישואים, זוג פנסיונרים קשישים החליט לצאת קצת מהבית וללכת לראות ביחד סרט בקולנוע. הם הגיעו מוקדם, החליטו להתפנק וקנו לעצמם פופקורן, שתייה וממתקים, ונכנסו לאולם.
כמה דקות אחרי שהסרט התחיל פתח הבעל חבילת דובוני גומי והתחיל לאכול בהנאה, אך במקום להמשיך לשבת וליהנות מהסרט הוא פתאום החל לזוז מצד לצד ולחפש משהו מסביבו.
"למה אתה זז כל כך הרבה, מה קרה?" שאלה האישה.
"נפלה לי סוכריה על הרצפה" ענה הבעל.
הבעל ממשיך בחיפושים במשך כמה דקות ולבסוף מתחיל לזחול על הרצפה ולהאיר אותה עם הטלפון הנייד שלו.
"אתה מוכן להסביר לי מה אתה עושה שם? אתה מפריע לכולם לראות את הסרט!" נזפה האישה בבעלה.
"אמרתי לך, נפל לי דובון גומי על הרצפה" השיב הבעל.
"שב במקום ותפסיק להיות ילד" התעצבנה האישה, "גם ככה הרצפה מטונפת אז לא יהיה לך מה לעשות איתו".
"אבל..." החל הבעל להגיד, אך אשתו השתיקה אותו במהירות והכריחה אותו להישאר במקומו, שם הוא ישב עם הבעת פנים חמוצה במשך כל שאר הסרט ולא אכל דבר...
בסוף הסרט הבעל מיד החל לזחול שוב על הרצפה ולחפש. "משה, זאת רק סוכריית גומי אחת קטנה ומסכנה, אתה מוכן פעם אחת בחיים להפסיק להיות כזה קמצן ולקום?" אמרה האישה.
"היא שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת" ענה הבעל.
"איך זה ייתכן שהיא שווה כל כך הרבה?"
"כי השיניים שלי נדבקו אליה!"
קשיש בן 80 הלך להיבדק אצל הרופא כדי לבדוק שהכל כשורה. כשהרופא שאל אותו כיצד הוא מרגיש, ענה הקשיש: "אף פעם לא היה טוב יותר! אני עומד להתחתן עם צעירה בת 20 שהכנסתי להריון, הולך להיות לי ילד! מה יש לך להגיד על זה?"
הרופא חשב לרגע, ואז אמר: "תן לי לספר לך סיפור על צייד שאני מכיר. הוא מעולם לא פספס ירייה, אך יום אחד הוא מיהר לצאת מהבית, ובטיפשותו לקח את המטרייה במקום את הרובה שלו. הוא נכנס ליער ונתקל בדוב גריזלי. הוא הרים את המטריה, כיוון על הדוב ולחץ על ההדק".
"נו, ומה קרה?" שאל הקשיש.
"הדוב נפל מולו ומת", ענה הרופא.
"זה בלתי אפשרי!" אמר הקשיש. "מישהו אחר בטח ירה בדוב הזה."
"בדיוק!" ענה הרופא.
אזרח ותיק מוציא מהסוכנות את רכב היוקרה החדש שקנה, יוצא אל הכביש המהיר ומדביק את הדוושה.
במהירות של 160 קמ"ש הוא מפסיק ללחוץ על הדוושה ונהנה מהרוח שמעיפה את השיערות הבודדות שנשארו על ראשו.
"מדהים!" הוא חושב בזמן שהוא נוסע. כשהוא הסתכל למראה המרכזית, הוא שם לב שיש אחריו ניידת עם סירנה רועמת. "אני יכול לברוח להם, אין לי בעיה", והוא הדביק שוב את הדוושה.. 190 קמ"ש.. 230 קמ"ש.. 260 קמ"ש.
לפתע עברה מחשבה בראשו, "מה לעזאזל אני עושה? אני זקן מדיי בשביל השטויות האלה!", הוא עצר את רכבו בצד הדרך וחיכה לניידת שתגיע אליו.
כשהגיעה הניידת, ניגש השוטר אל הנהג הזקן ברכב הפאר, הביט בשעונו ואמר: "אדוני, המשמרת שלי מסתיימת עוד 10 דקות. היום זה יום שישי ואני טס לסוף שבוע. אם תיתן לי סיבה מספיק טובה, שמעולם לא שמעתי, מדוע נסעת במהירות כזאת, אני אשחרר אותך בלי לעשות לך כלום".
הזקן מביט ברצינות לעבר השוטר ואומר לו: "לפני שנים, אשתי ברחה עם שוטר. חשבתי שאתה בא להחזיר לי אותה".
"שיהיה לך יום טוב, אדוני". אמר השוטר.
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם."
"למה?", שאלתי.
"כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר."
"אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...."
"עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
בבית משפט בעיירה דרומית שכוחת אל בטקסס, עורך הדין של התביעה קורא לעדה הראשונה שלו, סבתל'ה מבוגרת, לדוכן העדים.
הוא ניגש אליה ושואל אותה "האם את מכירה אותי, גברת ג'ונס?"
והיא עונה: "כן, כמובן שאני מכירה אותך מר וויליאמס, הכרתי אותך מאז שהיית ילד קטן, ולמען האמת אתה אכזבה גדולה מבחינתי. אתה משקר, בוגד באשתך, אתה מניפולטיבי ומדבר על אנשים מאחורי הגב. אתה חושב שאתה איזה סיפור הצלחה ואין לך את השכל להבין שלעולם לא יצא ממך כלום. כן אני מכירה אותך".
עורך הדין נעמד במקום המום, לא בטוח מה לעשות. לבסוף הוא מצביע לצדו השני של האולם ושואל "גברת ג'ונס, האם את מכירה את עורך הדין של ההגנה?"
והגברת שוב עונה: "כן, כמובן. אני מכירה את מר בראדלי מאז שהיה צעיר, גם כן. הוא עצלן, דו פרצופי ויש לו בעיית שתייה. הוא לא מסוגל לנהל מערכת יחסים נורמלית, והוא אחד מעורכי הדין הגרועים במדינה. שלא לדבר על זה שהוא בגד באישתו עם שלוש נשים שונות. אחת מהן הייתה אשתך. כן, אני מכירה אותו"
עורך הדין מטעם ההגנה כמעט מתעלף במקום.
פתאום השופט מבקש מעורכי הדין לגשת אליו לדלפק ובקול מאוד שקט הוא אומר להם:
"תקשיבו מטומטמים, אם אחד משניכם שואל אותה אם היא מכירה אותי, אני שולח את שניכם לכיסא החשמלי!"
שתי סבתות ישבו על המרפסת בבית האבות ודיברו על המשפחה שלהן. אמרה הראשונה: "אני כל הזמן שולחת לנכדים שלי כרטיסי ברכה, מתנות, אפילו צ'קים! ולא משנה כמה אני נותנת להם הם בקושי באים לבקר אותי..."
"זה מעניין", אמרה החברה שלה, "כי גם אני שולחת צ'קים לנכדים שלי כל שבוע והם באים לבקר אותי כל הזמן."
"יש לך מזל", אמרה הסבתא הראשונה, "הנכדים שלך כנראה הרבה יותר אסירי תודה ומנומסים משלי..."
- "לא לא, אני בטוחה שהם עצלנים וכפויי טובה בדיוק כמו הנכדים שלך."
- "אז מה את עושה שאני לא עושה? למה אחרי שאת שולחת להם צ'קים מבקרים אותך ואותי לא?"
- "כי אני לא חותמת על הצ'קים שלי..."
איש זקן היה בעלים של חווה גדולה מזה שנים. היה לו אגם גדול בקצה החווה, עם שולחנות פיקניק נאים, מגרש טניס וכמה עצי תפוח ואגס. ערב אחד, החוואי הזקן החליט לרדת לאגם, מאחר שלא היה שם כבר זמן רב, ולבדוק מה העניינים. הוא לקח דלי גדול עימו להביא בחזרה קצת מהפירות. כאשר התקרב לאגם, שמע קולות צועקים וצוחקים באושר.
כאשר התקרב, ראה כי הייתה זו קבוצה של בחורות שרחצו בעירום באגם שלו. כאשר הבנות הרגישו בנוכחותו, כולן שחו ונעמדו בצד של המים העמוקים באגם. אחת מהן צעקה לו: "לא נצא החוצה עד שתעזוב"!
הזקן ענה: "לא באתי הנה כדי לצפות בכן שוחות בעירום או לגרום לכן לצאת מהאגם ערומות". וכשהוא מרים את הדלי אמר: "באתי הנה כדי להאכיל את התנין"...
מוסר השכל : גם זקנים יכולים לחשוב מהר...
3 אופנוענים קשוחים עוצרים בתחנת התרעננות של משאיות באמצע הדרך.
הם ניגשים לגזלן המקומי, קונים כמה בירות, יושבים לשתות יחדיו וסוקרים את האנשים במקום.
מתוך כל האנשים שישבו שם, צד את עיניהם דווקא הזקן הצנום שאכל לו להנאתו את ארוחת הבוקר שלו.
שלושת האופנוענים הסתכלו אחד על השני במבט זומם ובקריצת עין החליטו לגשת אל הזקן ולהתנכל לו. האופנוען הראשון כיבה את הסיגריה שלו בתוך הקפה של הזקן, האופנוען השני ירק לו על החביתה והשלישי העיף את מגש האוכל כולו לרצפה.
הזקן קם מכיסאו, ומבלי הגיד מילה לשלושת האופנוענים שילם את חשבונו ועזב את המקום.
"הוא לא ממש גבר, אה?" שאל אחד האופנוענים את חבריו.
המלצר, שבמקרה שמע את ההערה, אמר: "כן, הוא גם לא נהג משהו, בדיוק ראיתי אותו דורס עם המשאית שלו 3 אופנועים שחנו ביציאה מהחנייה"