קשיש בן 80 הלך להיבדק אצל הרופא כדי לבדוק שהכל כשורה. כשהרופא שאל אותו כיצד הוא מרגיש, ענה הקשיש: "אף פעם לא היה טוב יותר! אני עומד להתחתן עם צעירה בת 20 שהכנסתי להריון, הולך להיות לי ילד! מה יש לך להגיד על זה?"
הרופא חשב לרגע, ואז אמר: "תן לי לספר לך סיפור על צייד שאני מכיר. הוא מעולם לא פספס ירייה, אך יום אחד הוא מיהר לצאת מהבית, ובטיפשותו לקח את המטרייה במקום את הרובה שלו. הוא נכנס ליער ונתקל בדוב גריזלי. הוא הרים את המטריה, כיוון על הדוב ולחץ על ההדק".
"נו, ומה קרה?" שאל הקשיש.
"הדוב נפל מולו ומת", ענה הרופא.
"זה בלתי אפשרי!" אמר הקשיש. "מישהו אחר בטח ירה בדוב הזה."
"בדיוק!" ענה הרופא.
שני כורדים חובבי צייד טסו לצוד פילים באפריקה. הם שכרו מטוס קטן, והטייס הזהיר אותם שהמטוס יכול לשאת רק שני נוסעים ופיל אחד, מאחר שפיל שני ייצור עומס משקל שעלול להפיל אותם.
"זה מה שאמרת לנו גם בשנה שעברה", השיבו הציידים, "ואז שילמנו לך עוד אלף דולר והרשית לנו להעמיס פיל נוסף". הטייס הסכים, והציידים העמיסו שני פילים על המטוס.
המטוס התרומם בקושי, וכעבור שתי דקות טיסה, נפל והתרסק ביער. הציידים נחלצו בקושי משברי המטוס, ושאלו את הטייס: "איפה אנחנו נמצאים?"
הסתכל הטייס סביבו והשיב: "בדיוק באותו מקום שבו התרסקנו בשנה שעברה"...
כורדי אחד תמיד רצה לצאת לצוד ביערות עצומים עם בעלי חיים פראיים, ולכן החליט לטוס לאלסקה לציד דובים. הוא הצליח לצוד דוב קטן, אך רגע אחרי הירייה, טפחה יד על כתפו. זו הייתה יד של דוב גריזלי אימתני, שפתח את פיו ואמר: "אתה הרגת את הבן דוד שלי, עשית טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאני הורג אותך מוות אכזרי, או שאנחנו שוכבים ביחד". הכורדי כמובן בחר באפשרות שתשמור עליו בחיים, אך עדיין, ההחלמה הייתה ארוכה...
כעבור שנה הוא החליט לטוס בחזרה לאלסקה ולדרוש נקמה. הוא מצא את הדוב שהשפיל אותו, ירה בו, אך כעבור רגע הרגיש טפיחה על הכתף וראה מאחוריו דוב ענק. "הרגת את האחיין שלי – טעות גדולה. עכשיו יש לך שתי אפשרויות: או שאשמיד אותך בלי רחמים, או שנשכב ביחד". שוב הכורדי בחר שלא למות, אך ההחלמה הייתה ארוכה.
כעבור שנה הוא חזר לשם כדי לדרוש נקמה, ואחרי שירה בדוב שהשפיל אותו בשנית, הוא הרגיש טפיחה על הכתף, והדוב שעמד מאחוריו אמר: "תקשיב, מתחילות לרוץ פה שמועות שאתה לא פה כדי להרוג דובים באמת..."
שני ציידים פסעו ביער, כשלפתע אחד מהם התמוטט ונפל ארצה.
חברו הצייד נזעק מיד לעזרתו, ניסה לשפוך על פניו מים קרים ולהנשימו, אך לא הצליח לראות ממנו שום תגובה או רוח חיים.
לחוץ ומבוהל חייג הצייד באמצעות הנייד שלו אל מוקד החירום הרפואי: "אני חושב שהחבר שלי מת" הוא צעק, "מה אני יכול לעשות?!".
הנציג אמר בקול רגוע וסמכותי: "תירגע אדוני, הכל בסדר. בוא נוודא קודם שהוא באמת מת..."
כעבור שניות בודדות שמע הנציג מן העבר השני של הקו ירייה מחרישת אוזניים, ואז שמע את הצייד שואל בקולו: "כן, מה עכשיו?!"
בן 80 הגיע לבדיקות אצל הרופא. הרופא נדהם מהכושר והבריאות של הזקן ושאל אותו :"מה לדעתך עושה אותך כל כך בריא?"
ענה הזקן: "אני צייד טווסי בר. כל בוקר אני קם לפני הנץ החמה, ורץ אחרי טווסים עד הערב ."
הרופא אמר: "לא נראה לי שזאת הסיבה, בוודאי יש כאן משהו עמוק יותר. תגיד באיזה גיל מת אביך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת ?"
"אתה רוצה לומר שאביך עדיין בחיים? בן כמה הוא?", שאל הרופא.
הזקן אמר: "לאבי מלאו 99 שנה, ולמעשה הוא היה איתי הבוקר בצייד. זה מה שמחזיק אותו בכושר."
הרופא אמר: "מדהים, אבל עדיין לא נראה לי שזאת הסיבה. תגיד באיזה גיל מת סבך?"
שאל הזקן: "מי אמר שהוא מת?"
"אתה רוצה לומר שסבך בחיים? הוא צריך להיות בן 120 לערך", אמר הרופא.
הזקן השיב: "לסבי מלאו 118 שנה".
הרופא המתוסכל אמר: "אני מניח שגם הוא צד איתך הבוקר?"
"לא", אמר הזקן, "סבא לא היה יכול לבוא היום כי הוא מתחתן"
"מתחתן?", נדהם הרופא, "מדוע בן 118 ירצה להתחתן?"
"מי אמר שהוא רוצה?", השיב הזקן, "ההורים לוחצים .."
ביולוג, כימאי וסטטיסטיקאי יצאו יחד לצוד ביער.
הם הסתובבו במשך פרק זמן לא קצר, עד שלבסוף איתרו דוב גדול.
הביולוג החליט לתפוס פיקוד, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ ימינה.
הכימאי ניסה לכפר על כישלונו של הביולוג, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ שמאלה.
הסטטיסטיקאי חשב לשנייה, חייך חיוך גדול וצעק: "יש! פגענו בו!"
כורדי אחד יצא לצוד ביער. הוא לקח רובה צייד, הסתובב שם קצת ומצא חור קטן באדמה. הוא השמיע קול לתוך החור: "ווו... ווו"... משהו מתוך בור ענה לו: "ווואא". אז יצא ארנב קטן, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מבסוט המשיך הצייד הכורדי וראה חור יותר גדול. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מתוך החור ענה לו: "ווואא". אז יצא שועל מהחור, והכורדי צד אותו בלי בעיה.
מרוצה המשיך הצייד הכורדי וראה מערה גדולה. הוא קרא פנימה: "ווו... ווו"... וקול מבפנים ענה לו: "ווואאא". אז יצא דוב גדול, הכורדי ירה בו וצד אותו בלי בעיה.
גאה בהצלחתו, המשיך הצייד וראה מערה ענקית. הוא נעמד בפתח וקרא: "ווו... ווו"... משהו מבפנים ענה לו: "שיק... שיק"... הכורדי קרא שוב: "ווו... ווו"... ומשהו מבפנים ענה לו: "טווו... טווו"... הכורדי התרגש והכין את הנשק שלו לקראת הצייד...
אז יצאה הרכבת ודרסה אותו.
עורך דין אחד יצא לצוד בצפון, ליד כפר ערבי. הוא ירה בברווז שעף בשמיים, אך הוא נפל ישירות לתוך חצר של אחד הבתים שבכפר. עורך הדין טיפס על הגדר ומולו עמד בעל הבית הקשיש, שביקש לדעת מה הוא עושה בדיוק. "יריתי בברווז הזה והוא נפל לתוך החצר שלך, אז אני רק רוצה לקחת אותו".
"אבל עכשיו זה הברווז שלי", אמר בעל הבית הקשיש. "זה השטח שלי, אז הוא שלי".
עורך הדין אמר: "אם לא תיתן לי לקחת את הברווז הזה אני אתבע אותך ואקח ממך את כל מה שיש לך. אל תנסה אותי, אני אחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארץ!"
בעל הבית הקשיש נאנח ואמר: "יודע מה? אצלנו בכפר יש התערבות שאנחנו עושים כשיש לנו בעיות שכאלה. כל אחד יבעט בשני 3 פעמים, ומי שייכנע ראשון יקבל את הברווז. מאחר שזה השטח שלי, אני אתחיל ראשון". עורך הדין שיער שהוא יכול לגרום לקשיש להיכנע בקלות, לכן הסכים להתערבות.
בעל הבית הקשיש בעט קודם כל באשכים של עורך הדין, וזה גרם לו ליפול על ברכיו. לאחר מכן הוא בעט לו בבטן, וזה גרם לו להקיא את כל ארוחת הבוקר שלו. לבסוף הוא בעט לו בישבן, מה שגרם לפניו ליפול ישירות לתוך צואה של כלב שהייתה על האדמה.
עורך הדין ניסה לקום והצליח בקושי, אזר את כל הכוחות שנותרו לו ואמר: "עכשיו... תורי..."
בעל הבית הקשיש אמר לו: "עזוב, אני מוותר. הברווז שלך".
שמוליק, יהודי שחי בקנדה, יצא לצוד ברווזים באונטריו. לאחר יום מלא במאמץ, הוא הצליח לצוד 3 ברווזים. הוא הניח אותם בחלק האחורי של האוטו שלו ונסע הביתה. בדרך חזור, עצר אותו פקח שלא אהב אותו במיוחד.
"שלום לך, אתה יכול בבקשה להראות לי את רישיון הציד שלך?"
בלי מילים, שלח שמוליק את ידו לכיסו והוציא משם רישיון ציד התקף לאונטריו.
הפקח לקח את הרישיון לידיו והביט בו היטב. לאחר מכן הוא פסע לכיוון הרכב, הוציא את אחד הברווזים, הריח את אחוריו ופנה שוב לשמוליק: "הברווז הזה לא מאונטריו, זה ברווז של קוויבק. יש לך רשיון ציד של קוויבק, בחור?"
שוב, בשתיקה, הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד התקף בקוייבק.
הפקח הביט בו, שלח את ידו ותפס את הברווז השני, רחרח את אחוריו ואמר: "הברווז הזה לא מקוויבק, זה ברווז של מניטובה, יש לך רישיון ציד של מניטובה??"
הכניס שמוליק את ידו לכיסו והוציא רישיון ציד התקף במניטובה והציג אותו לפקח.
הפקח לקח את הרישיון, שלח את ידו השנייה, תפס בברווז השלישי, רחרח את אחוריו ואמר: "זה לא ברווז ממניטובה, זה ברווז מנובה סקוטיה. יש לך רישיון ציד התקף בנובה סקוטיה??"
שמוליק הכניס את ידו לכיסו והוציא רישיון צייד לנובה סקוטיה.
הפקח, כשהוא מאוד מתוסכל בשלב זה, צעק על שמוליק: "מאיפה אתה לעזאזל?!?!"
שמוליק חייך, הסתובב, התכופף, הפשיל את מכנסיו ואמר: "תגיד לי אתה, אדוני הפקח, אתה המומחה!"
צייד ותיק ומנוסה מחליט שהוא רוצה להכניס קצת פלפל לציד שלו, הוא יוצא אל היער כדי לצוד דוב כשהוא משתמש ברובה בעל הקליבר הקטן ביותר שיש לו, קליבר 0.22. ביער הוא רואה דוב, מכוון ויורה - אבל הדוב נעלם.
הצייד צועד למקום שבו היה הדוב, ולא מוצא אותו. פתאום הוא מרגיש טפיחה קלה על הכתף. הוא מסתובב ורואה מולו דוב גריזלי ענק וחום, עם מבט כועס בעיניים. הגריזלי אומר לו בזעם: "אתה חוצפן אמיתי! באמת חשבת שתוכל להרוג אותי עם הרובה הקטנטן הזה? יש לך שתי אופציות, או שאני קורע אותך לגזרים ואוכל אותך, או שאתה עכשיו מוריד את המכנסיים..."
הצייד חשב, והחליט לבחור בחיים. הוא הוריד את המכנסיים והדוב עשה בו את מעשיו.
הצייד חוזר לרכבו כשהוא מושפל ועצבני. כשהוא מגיע למכונית, הדם עולה לו לראש, והוא שולף את רובה הציד הגדול שלו. הוא חוזר ליער כדי להרוג את הדוב. הוא רואה אותו בקרחת יער, מכוון, יורה – והדוב שוב נעלם.
הצייד מגיע לקרחת היער, וגם הפעם לא מוצא את הדוב. הוא מרגיש טפיחה קלה על הכתף. "אתה מתחיל לעצבן אותי" כועס הדוב "הפעם, או שאני קורע אותך לגזרים ואוכל אותך, או שאתה מוריד את המכנסיים ואני קורא גם לחברים שלי."
הצייד, בלית ברירה, מוריד גם הפעם את המכנסיים, ונותן לדוב ולחבריו לעשות בו שפטים.
כשהוא חוזר למכונית שלו, הוא כבר משוגע מרוב זעם. הוא לוקח את רובה הפילים הגדול ביותר שיש לו וחוזר ליער. איך שהוא רואה את הדוב, הוא יורה, והפעם הדוב נופל. הצייד מגיע למקום שבו הדוב נפל, ושוב הוא איננו. הוא מרגיש טפיחה קלה על הכתף. "תגיד" אומר הדוב "אתה לא פה באמת בשביל לצוד, נכון?"
שלושה ציידים סיפרו אחד לשני עד כמה הכלבים שלהם חכמים.
אחד אמר: "פעם יצאתי לצוד, לקחתי את הרובה אבל שכחתי את התחמושת בבית. נתתי לכלב שלי להריח את הקנה והוא מיד רץ והביא לי את התחמושת."
"זה כלום", אמר השני, "אני פעם יצאתי לצוד, לקחתי את התחמושת ושכחתי את הרובה. נתתי לכלב שלי להריח את התחמושת והוא מיד רץ והביא לי את הרובה."
"זה לא מרשים אותי", אמר השלישי, "אני פעם יצאתי לשחות עם אשתי באגם והיא שכחה לקחת בגד ים. נתתי לכלב שלי להריח את השמלה שלה והוא מיד רץ והביא לי את הרובה, התחמושת ואת השכן."
עבור לבא-במייל
