הזיקנה היא לא בהכרח דבר משעשע, לכן בשביל להקל על השלב הזה נשאר לנו בעיקר לספר בדיחות ולצחוק. כאן תמצאו בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
בדיחות על זקנים, בדיחות על זקנות, בדיחות על זיקנה, בדיחות על להזדקן, בדיחות על מבוגרים.
לאחר 60 שנות נישואים, זוג מבוגר בני 85 מתו בתאונת דרכים ועלו לשמיים.
הם היו זוג בריא מאוד, בעשור האחרון לחייהם במיוחד, זאת הודות למודעות הגבוהה של האישה לנהל אורח חיים בריא, בדגש על תזונה נכונה. האישה נהגה לקחת את בעלה להתעמל והכינה לו מאכלי בריאות.
כשהגיעו לגן עדן, בהתחשב בעובדה שהיו אנשים הגונים, לקח אותם המלאך לסיור באחוזה מדהימה, שבה היה מטבח מאובזר עם שף צמוד, 14 חדרים עם ג'קוזי, מרפסות שמש, בריכה ושאר מותרות. "וואו, מדהים!" התפעלו השניים. "כמה זה עולה?" שאל הבעל. "זה חינם", צחק המלאך, "פה זה גן עדן".
לאחר מכן, המשיכו בסיור בשטח האחוזה והגיעו למגרשי הגולף הפרטיים. "המגרש הזה פתוח עבורכם כל הזמן וכל שבוע - המסלול מתחלף לבד", יידע אותם המלאך.
"נהדר, וכמה זה יעלה לנו?" שאל הבעל. "כלום" השיב המלאך "זה לא יעלה לכם כלום, כי אתם בגן עדן".
התחנה הבאה בסיור היא המועדון. כאן הם גילו מזנון עשיר עם כל מטעמי העולם, מרתפי יינות, בקבוקי אלכוהול משובח, סיגרים וכל טוב. "זה ממש מדהים, אבל לא נראה לי שאנו יכולים להרשות זאת לעצמנו" אמר הבעל.
"עוד לא הבנת? אתה נמצא בגן עדן! כל זה שלך", החל המלאך לאבד סבלנות. "טוב, היכן השולחנות הדיאטטיים, אם כן?" שאל הבעל במבוכה.
"הא! זה החלק הכי טוב כאן. אתה יכול לאכול, לשתות ולעשן כאוות נפשך, ללא כל השפעה על בריאותך. ברוך הבא לגן עדן..."
איך ששמע את המשפט האחרון של המלאך, נכנס הבעל להתקף זעם, גידף וזרק את כובעו על הריצפה בכעס נורא. המלאך והאישה ניסו להרגיע אותו ושאלו "מה קרה?!"
הבעל הביט באישתו ואמר "הכל באשמתך! אם לא קשקושי הבריאות שלך, הייתי יכול להיות פה כבר 15 שנה!!!"
בחור צעיר שישב באוטובוס וקרא ספר, לפתע הרגיש נגיעות קלות על כתפו מאחור. הוא הסתובב וראה אישה זקנה שהושיטה לעברו שקית מלאה ואמרה: "נער צעיר, אתה רוצה קצת בוטנים? יש לי הרבה."
"בוודאי", ענה הבחור, לקח חופן בוטנים מהשקית והזקנה חזרה לשבת עם החברות שלה. חמש דקות מאוחר יותר, הרגיש הבחור שוב כמה נגיעות קלות על כתפו, הוא הסתובב וראה את אותה הזקנה ששוב הציעה לו בוטנים. הוא נענה בחיוב ולקח חופן בוטנים נוסף. לאחר מכן הזקנה חזרה לשבת עם חברותיה.
עשר דקות מאוחר יותר הזקנה נגעה שוב בכתפו, הוא הסתובב וראה שהיא מושיטה לעברו את שקית הבוטנים בחיוך. הבחור הסקרן לא הצליח להתאפק ושאל אותה: "גברתי, למה את לא אוכלת את הבוטנים בעצמך?"
"כי אין לי שיניים, נערי הצעיר" ענתה.
"אז למה קנית אותם בכלל?" שאל בפליאה.
הזקנה השיבה: "אני והחברות שלי אוהבות למצוץ את השוקולד שמסביב".
גבר הולך לרופא ואומר לו: "דוקטור, אני חושב שאשתי נעשית חירשת."
מאיזה מרחק היא לא שומעת?" שואל אותו הרופא.
"אין לי מושג," השיב הגבר התמה. "היא פשוט כבר לא שומעת טוב."
"אני צריך לדעת מאיזה מרחק, אז או שתביא אותה או שתבדוק בעצמך."
הבעל החליט לבדוק בעצמו ולחסוך כסף של בדיקת רופא. כשהוא מגיע הביתה אשתו עומדת בגבה אליו ומבשלת.
הוא מחליט לנצל את ההזדמנות, נעמד כ-8 מטרים מאחוריה וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?"
היא לא מסתובבת ולא עונה.
הוא מתקדם למרחק של 5 מטרים וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?"
שוב, אין תשובה.
עתה הוא מתקדם למרחק 2 מטרים ושוב צועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב??"
דממה.
הוא מחליט להתקרב עד אוזנה ממש, וצועק: "חיה, מה יש לארוחת ערב?!??"
היא מסתובבת אליו בעצבים: "סטייק! סטייק! כבר עניתי לך שלוש פעמים, זה סטייק!"
קשיש בן 80 הלך להיבדק אצל הרופא כדי לבדוק שהכל כשורה. כשהרופא שאל אותו כיצד הוא מרגיש, ענה הקשיש: "אף פעם לא היה טוב יותר! אני עומד להתחתן עם צעירה בת 20 שהכנסתי להריון, הולך להיות לי ילד! מה יש לך להגיד על זה?"
הרופא חשב לרגע, ואז אמר: "תן לי לספר לך סיפור על צייד שאני מכיר. הוא מעולם לא פספס ירייה, אך יום אחד הוא מיהר לצאת מהבית, ובטיפשותו לקח את המטרייה במקום את הרובה שלו. הוא נכנס ליער ונתקל בדוב גריזלי. הוא הרים את המטריה, כיוון על הדוב ולחץ על ההדק".
"נו, ומה קרה?" שאל הקשיש.
"הדוב נפל מולו ומת", ענה הרופא.
"זה בלתי אפשרי!" אמר הקשיש. "מישהו אחר בטח ירה בדוב הזה."
"בדיוק!" ענה הרופא.
רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון אופניים בוורשה שבפולין. מכיוון שהודיעו לו שהתיקון ייערך זמן והיות והוא גר קרוב, הוא החליט ללכת הביתה ברגל.
בדרך, עצר הבחור בחנות כלי בית וקנה דלי וסדן. אחר כך המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז.
בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים?
בזמן שחשב וגירד בראשו, נעצרה לידו אשה מבוגרת בשם גברת כהן, שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב זוקצ'ינסקי 160?"
רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב זוקצ'ינסקי 161. הייתי מלווה אותך, אך איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי..."
גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע ואת האווז תחזיק ביד השנייה?"
הוא הודה לה מאוד והחל ללוותה הביתה.
בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטה הזאת, כך נגיע ממש מהר"
גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה גלמודה בלי בעל להגן עליי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטה לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותכבוש אותי?"
"בחייך, גברת" השיב הרוכב, "אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?"
גברת כהן מיד השיבה "זו בכלל לא בעיה; תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ואני אחזיק לך את התרנגולות!"
יום אחד ביקש סבא יעקב מנכדתו דניאל שתעזור לו לשתול צמחים בגינה. לאחר כחצי שעה של עבודה ראה הסבא שנכדתו הפסיקה לשתול צמחים ורק עמדה והביטה על האדמה. סבא יעקב ניגש אליה ושאל: "מה קרה? כבר התעייפת?"
"לא סבא", ענתה דניאל, "מצאתי תולעת קטנה ומסכנה שלא מצליחה להיכנס לחור שלה באדמה".
סבא יעקב ניגש לראות במה מדובר, וראה שדניאל מחזיקה בתולעת ומנסה להכניס אותה בחזרה לחור באדמה, אולם היא אינה משתפת איתה פעולה. לאחר כמה רגעים של צפייה בנכדתו נאבקת בתולעת הוא פנה לדניאל ואמר לה: "מתוקה תוותרי, את לא תצליחי כי זה בלתי אפשרי. התולעת הזו יותר מדי רפויה ומידלדלת כדי שתוכלי לדחוף אותה לשם".
דניאל התעלמה מסבה ולכן אחרי מספר שניות הוא אמר לה: "את יודעת מה, בואי נעשה התערבות; אתן לך עוד 2 דקות לנסות להכניס את התולעת לחור. אם תצליחי, תקבלי ממני 50 שקלים, אבל אם לא תצליחי אחרי 2 הדקות אנחנו חוזרים לשתול צמחים ולא משחקים עוד עם התולעת, טוב?"
דניאל חשבה קצת, ואז רצה הביתה עם התולעת בידה. כשחזרה לגינה היה בידה השנייה תרסיס לשיער. היא ריססה את התולעת עד שנהייתה ישרה ונוקשה כמסמר והיא הכניסה אותה בקלות לתוך החור באדמה.
סבא יעקב הרים גבה, נתן לדניאל את 50 השקלים שהבטיח לה, חטף מידה את תרסיס השיער ורץ בחזרה לתוך הבית.
כעבור חצי שעה סבא יעקב חזר לגינה ונתן לנכדתו 50 שקלים נוספים. דניאל המופתעת אמרה: "סבא, כבר הבאת לי כסף, הכל בסדר... אתה מרגיש טוב?"
"אני מרגיש מצוין!", אמר סבא יעקב, "50 השקלים שנתתי לך קודם היו ממני, וה-50 האלה זה מסבתא שלך כאות תודה על הרעיון המעולה שלך!"
3 אופנוענים קשוחים עוצרים בתחנת התרעננות של משאיות באמצע הדרך.
הם ניגשים לגזלן המקומי, קונים כמה בירות, יושבים לשתות יחדיו וסוקרים את האנשים במקום.
מתוך כל האנשים שישבו שם, צד את עיניהם דווקא הזקן הצנום שאכל לו להנאתו את ארוחת הבוקר שלו.
שלושת האופנוענים הסתכלו אחד על השני במבט זומם ובקריצת עין החליטו לגשת אל הזקן ולהתנכל לו. האופנוען הראשון כיבה את הסיגריה שלו בתוך הקפה של הזקן, האופנוען השני ירק לו על החביתה והשלישי העיף את מגש האוכל כולו לרצפה.
הזקן קם מכיסאו, ומבלי הגיד מילה לשלושת האופנוענים שילם את חשבונו ועזב את המקום.
"הוא לא ממש גבר, אה?" שאל אחד האופנוענים את חבריו.
המלצר, שבמקרה שמע את ההערה, אמר: "כן, הוא גם לא נהג משהו, בדיוק ראיתי אותו דורס עם המשאית שלו 3 אופנועים שחנו ביציאה מהחנייה"
אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו.
במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים.
למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית!
אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?".
הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!"
"כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר.
"לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"
השטן ישב בשערי הגיהינום כשרפי בן ה-80 פתאום הופיע לפניו מבולבל ואבוד. "הייתי איש טוב כל חיי!", הוא אמר בטון מיואש והשטן כמובן לא הופתע מדבריו, הוא הרי רגיל לשמוע את המשפט הזה מכל אדם שהוא פוגש, לכן הוא ביקש מרפי להסביר איך הוא מת, ואולי הם יגלו את התשובה יחדיו.
"ובכן, מאז שהראייה שלי החלה להידרדר אני נפגש פחות עם הנכד הבכור שלי, לכן החלטתי לעשות עימו יום כיף, הלכנו ביחד לפארק ואז פתאום ראיתי משהו זז ישר לעברו והבנתי שזה עכבר ענקי! עכשיו, כאילו שזה לא מספיק מפחיד ומבהיל, אין לדעת איפה הוא היה קודם ואילו מחלות הוא מעביר. לא רציתי שהוא ינשוך את הנכד שלי, בטח לא כשאני שומר עליו!".
"אז מה עשית?", שאל השטן בעודו מוציא משום מקום קופסת פופקורן ומתחיל לאכול כאילו שהוא צופה בסרט מתח. רפי ענה: "אתה לא מבין כמה ענק היה העכבר הזה! אז התחלתי להלום חזק בראשו בעזרת מקל ההליכה שלי. נכון שאני כבר לא ממש רואה טוב, אבל אני ממש כיסחתי לו את הצורה! הנכד שלי וכל הילדים שהיו בסביבה התחילו לצרוח ולבכות בטירוף – אתה הרי יודע איך הם כשהורגים לידם בעל חיים, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לוודא שהעכבר לא יחזור עם החברים שלו!".
"אז הרגת אותו?", שאל השטן המסוקרן. "ודאי!", השיב רפי והמשיך, "וכעבור רגע הלב שלי הפסיק לפעום, כנראה שחטפתי התקף לב והנה אני כאן". השטן גירד בראשו ואמר שמשהו לא מסתדר לו בסיפור כי נראה שהסב נהג בתום לב ומכוונה טובה, לכן הוא התקשר למלאך האחראי בגן עדן כדי לברר מה עושים. שניהם ניסו להבין מה קרה ואיך נוצר הבלבול, ואז השטן כיסה לפתע את פומית הטלפון ופנה לרפי, "אני חושב שהבנתי מה קרה, תגיד רגע, איפה כל הסיפור הזה קרה?".
רפי גירד לרגע את הראש וענה: "אה, זה קרה בדיסנילנד".
בצהרי יום שישי אחד, איש זקן נכנס לחנות תכשיטים עם בחורה צעירה ויפה לצידו. הוא אומר לתכשיטן שהוא מחפש תכשיט מיוחד מאוד עבור החברה שלו.
הצורף מסתכל על הזוג המוזר ובלי לשאול שאלות הוא מראה להם צמיד טניס יפה בשווי 5000 שקלים. הזקן מביט בחטף על הצמיד ואומר: "אדוני, כנראה לא הבנת אותי, אני מחפש תכשיט מאוד מאוד מיוחד"
התכשיטן מציית לבקשה, פותח את הכספת ומוציא משם טבעת יהלומים מדהימה ונוצצת: "זו טבעת יהלומים עתיקה השוקלת 5 קראט ומשובצת ביהלומים קטנים ומלוטשים", מסביר התכשיטן.
"מה המחיר של הטבעת?" שואל הזקן.
"אמ... 40,000 שקלים" עונה התכשיטן ומחליף צבעים במבוכה.
באותו הרגע, העיניים של הבחורה נצצו וכל גופה רעד מהתרגשות. הזקן שראה את גודל שמחתה, משיב בביטחון: "אנחנו ניקח אותה".
התכשיטן שואל איך הם ירצו לשלם והזקן שולף פנקס צ'קים "אני יודע שאתה צריך לוודא שאכן יש לי את הסכום הדרוש בחשבון" הוא אומר, "לכן, אכתוב את הצ'ק היום, אתה תאמת זאת מול הבנק ביום ראשון ואני אבוא ביום שני לקחת את הטבעת"
התכשיטן מסכים.
בבוקר יום ראשון, התכשיטן מתקשר נרגז אל הזקן ואומר לו: "התקשרתי לבנק ואין לך סכום כזה בחשבון!"
"אני יודע" אומר לו הזקן, "אבל אתה יכול לדמיין לך איזה סוף שבוע עבר עליי?"
במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו.
למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?".
אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו.
"כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו".
"אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?".
"תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".
3 גברים בגיל הזהב ישבו על ספסל בפארק וניהלו שיחה.
"אין גיל גרוע יותר מ-60", אמר הצעיר שביניהם, "אני תמיד מרגיש שאני צריך להשתין, ורוב הזמן אני מנסה ומנסה וכלום לא יוצא".
"זה שטויות!", אמר בן ה-70, "גיל 70 הוא הרבה יותר גרוע. אתה אפילו לא יכול לעשות צרכים כמו שצריך. אתה נוטל חומרים משלשלים, מתיישב על האסלה ומחכה שעות עד שמשהו מגיע".
"למען האמת", פתח את פיו בן ה-80, "גיל 80 הוא הגרוע יותר מכל!"
"גם לך יש בעיות עם השתן?" שאל בן ה-60.
"לא באמת. אני משתין בכל יום כמו שעון בשעה 6:00 בבוקר."
"אז יש לך בעיות עם הצרכים?" שאל בן ה-70.
"ממש לא. אני עושה צרכים בכל יום באופן קבוע בשעה 6:30 בבוקר"
בן ה-60 הסתכל על בן ה-80 ואמר "תן לי להבין, אתה משתין בשעה 6:00 בבוקר, עושה צרכים בשעה 6:30, אז מה לעזאזל יכולה להיות הבעיה?"
"אני מתעורר רק בשעה 7:00!"
לאברהם בן ה-80 היה מנהג קבוע בכל יום שישי בבוקר, להיפגש עם חבריו הטובים והוותיקים לכוס קפה באחת ממסעדות העיר ולדבר על כל נושא שבעולם החל מפוליטיקה וספורט, ועד להעלאת זיכרונות מהעבר.
לאחד ממפגשי הקפה האלו אברהם הגיע בדיוק אחרי שעבר עקירת שיניים מורכבת והתאמת שיניים תותבות, וביום הזה הוא בקושי היה יכול לדבר.
בשבוע שלאחר מכן הוא כבר הצליח לדבר במשך כעשר דקות, והוא תרם משפט לשיחה מפעם לפעם.
שבועיים לאחר העקירות אברהם דיבר במשך כ-20 דקות ואף סיפר סיפור או שניים לחבריו.
שלושה שבועות אחרי הפגישה עם רופאי השיניים אברהם לא הפסיק לדבר במשך כל המפגש, נכנס לדבריהם של חבריו בהתלהבות ללא הרף והיה לו מה להגיד על כל דבר ונושא שרק עלה.
חבריו היו מאוד מבולבלים מהתנהגותו של אברהם והם החליטו לשאול אותו על כך במפגש שנערך שבוע לאחר מכן.
"תגיד לנו אברהם, מה קרה לך בשבועות האחרונים? קודם אתה בקושי מוציא מילה מהפה ואחר כך אי אפשר להשתיק אותך לרגע!"
"יש לזה הסבר מאוד פשוט" הוא ענה, "בשבוע הראשון כאבו לי החניכיים ובקושי יכולתי לדבר, אז כמעט ולא אמרתי כלום. בשבוע השני התחלתי להתרגל לשיניים החדשות שלי והכאב ירד אז יכולתי לדבר יותר."
"אבל איך קפצת ממצב כזה ללדבר בלי הפסקה במשך כמעט כל היום???"
"כי בשבוע שעבר לקחתי בטעות את השיניים התותבות של אשתי..."
אישה אחת יצאה לגמלאות אחרי שנות עבודה ארוכות ופנתה לבעלה מזה 40 שנה בבקשה שיעשו משהו מעניין יחד: "תמיד רצינו לצאת לשייט, אולי נעשה טיול של שבוע ונחזור להיות כמו שני צעירים משוחררים ונשכב כמו שלא שכבנו שנים." הבעל המופתע חשב על ההצעה המפתה של אשתו והסכים.
למחרת היום הבעל החליט להיערך לקראת החופשה הקרבה, ויצא אל בית המרקחת הקרוב לביתו כדי לקנות קופסה של כדורים נגד בחילה וקופסה של כדורי ויאגרה. כשחזר הביתה, אשתו פנתה אליו ואמרה: "חשבתי על זה קצת, אם אנחנו באמת רוצים ליהנות ולחזור להיות שובבים, למה שנסתפק רק בשבוע?! בוא נצא לשייט של חודש שלם."
הבעל שהתלהב מההצעה של אשתו והחל לדמיין כבר את החופשה האינטימית שלהם יחד, יצא למחרת לבית המרקחת פעם נוספת, והפעם קנה 4 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-4 קופסאות של כדורי ויאגרה.
כעבור יום, האישה שוב פנתה אל בעלה וביקשה ממנו לשקול לשנות עוד פעם את התכניות: "למה אנחנו עוצרים את עצמנו?! הילדים כבר עזבו את הבית, אין לנו עבודה ללכת אליה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למה שלא נצא לשייט מסביב לעולם ונבלה כמו אדם וחווה על חופי נודיסטים?"
הבעל הנרגש החליט לאמץ את הגישה המשוחררת של אשתו ויצא שוב לבית המרקחת, הפעם כדי לקנות 15 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-15 קופסאות של כדורי ויאגרה.
הרוקח שראה אותו יום אחרי יום, לא יכול היה להתאפק יותר עוד ושאל את הגבר:
"אני לא מצליח להבין! אם זה גורם לך לבחילה, למה אתה ממשיך לעשות את זה???"
יום אחד, נועה הקטנה התיישבה ליד שולחן המטבח וצפתה באימה בזמן ששטפה את הכלים.
לפתע היא הבחינה שלאמא שלה יש מספר שיערות לבנות שבולטות על ראשה בעל השיער הברונטי.
נועה הסתכלה על אימה במבט מתעניין ושאלה, "אמא, למה יש לך כמה שיערות לבנות?"
אימה של נועה ענתה, "ובכן, בכל פעם שאת עושה משהו שגורם לי להרגיש עצובה, אחת השיערות שלי הופכת לאפורה."
נועה הקטנה חשבה על כך מספר דקות, ואז שאלה, "אמא, למה כל השיערות של סבתא לבנות?"
כשהייתי קטן, סבי הניח אותי על ברכיו ואמר לי: "נכד יקר, העולם היום זה לא מה שהיה פעם."
"למה?", שאלתי.
"כשהייתי ילד אימי הייתה מביאה לי שקל, בזה הייתי יכול להביא שני כיכרות לחם טריים, חצי קילו מלפפונים, 6 ביצים, מעט גבינה וכד חלב. אבל היום... המצב לא מאפשר זאת, ילדי היקר."
"אתה צודק..." אמרתי, "מחירי המזון הבסיסי לא מפסיקים לעלות...."
"עזוב מחירים," ענה לי סבא "בכל מכולת היום יש מצלמות אבטחה!".
היה היו איש ואישה שהיו נשואים באושר יותר מ-60 שנה. הם שיתפו זה את זו בכל עניין ושוחחו ביניהם על כל נושא, לא הסתירו זו מזה וזה מזו כלום כל שנות נישואיהם מלבד דבר אחד. לאישה הזקנה הייתה קופסת נעליים מוסתרת בארון למעלה, והיא דאגה להזהיר את בעלה, לבל ישאל אותה מה פשר הקופסה אי פעם.
במשך כל שנות נישואיהם הוא לא שאל לפשר הקופסה ומה יש בה, אבל, יום אחד חלתה מאוד האישה הזקנה והרופא אמר שהיא כבר לא תחלים לעולם. אז סבר הבעל כי עליו לפתור את התעלומה. הוא הוריד את הקופסה ממרומי הארון והניחה על המיטה בצד, ליד רעייתו. גם היא ידעה שזה הזמן הנכון לספר לבעלה מה יש בה בקופסה. בפותחו את הקופסה, נדהם לגלות בה 2 מפיות ארוגות וחבילת מזומנים בסך 25,000$. בעלה שאל: "מה פשר העניין והקשר?"
השיבה לו אשתו: "כשעמדנו להינשא, סבתי סיפרה לי מהו סוד הנישואין המאושרים, באמרה כי אסור לעולם לכעוס וכי אם פעם ארגיש בי כעס או עלבון צורב, עלי לנצור לשוני, להיות שקטה ולרקום מפית כדי להעביר את התחושות".
האיש הזקן היה נרגש ונסער וניסה לעצור את דמעותיו, "רק שתי מפיות אצורות בקופסה?" חשב לעצמו, "זה אומר שהיא כעסה עלי או התווכחה איתי רק פעמיים במשך כל שנות חיינו הארוכות, המשותפות והאהובות?" גל של שמחה ואושר פרץ בו.
"זה פשוט מדהים!" אמר הבעל, "אבל זה ההסבר למפיות הארוגות. מה ההסבר של סכום כה מכובד של כסף? מאין זה בא?"
"אוי יקירי" השיבה האישה, "זה הכסף שעשיתי ממכירת המפיות!"
אדון עלה למטוס מאנגליה לארה"ב והתיישב במקומו. על ידו התיישבה גברת מבוגרת. רגע לפני שהתחיל המטוס להמריא, פתחה את פיה הגברת והתחילה לדבר עם האדון.
"שלום לך, קוראים לי גרטרוד. כל כך נחמד לפגוש אותך! אני טסה לניו יורק ליום ההולדת השלישי של הנכד שלי. אני כל כך מתרגשת!"
'נחמד' חשב לעצמו האדון, והתכונן לשים את כיסוי העיניים וללכת לישון.
"אני זוכרת שהוא היה רק בוטן קטן ועכשיו הוא כבר בן 3, אני לא מאמינה!" המשיכה הגברת. "הוא הדבר הכי חמוד שראית, חכה אני אראה לך תמונה".
האדון ניסה לפתוח את פיו ולהגיד לגברת שהוא רק רוצה לישון, אך היא המשיכה לדבר. "אתה רואה את הגומות המתוקות שלו? הוא כל כך חמוד! אני יכולה לבהות בתמונה הזו כל היום. או! אתה צריך לשמוע אותו בטלפון, הוא הכי חמוד בעולם! הוא אומר בקול המתוק שלו 'היי סבתא' ומיד יורדות לי דמעות מהעיניים".
האדון ניסה להפסיק את הגברת לפני שתמשיך, אך היא לא נתנה לו להשחיל מילה.
אחרי משך זמן שנראה לאדון כמו נצח, בו דיברה הגברת ללא הפסקה, היא הבינה שכנראה דיברה יותר מדי.
"אוי אני מצטערת," היא אמרה, "תראה אותי מדברת בלי הפסקה על הנכד המתוק שלי ולא נותנת לך להשחיל מילה."
'סוף סוף!' חשב האדון, אך לפני שהספיק לפתוח את פיו הגברת המשיכה ואמרה:
"אז תגיד לי, מה אתה חושב על הנכד שלי?"
מיומנו של גימלאי:
"אנשים שעובדים, הרבה פעמים שואלים פנסיונרים מה הם עושים כדי שהימים יעברו בלי שיעמום בגימלאות.
אז הנה סיפור שקרה לי למשל. יום אחד אני ואישתי נכנסו לחנות עתיקות. לאחר זמן מה בחנות, יצאנו החוצה וראינו פקח כותב דו"ח.
ניגשנו אליו ואני אמרתי 'בחייך, תעשה טובה לאזרח ותיק...' הפקח התעלם ממני בהפגנתיות והמשיך לכתוב את הדו"ח.
אני התרגזתי מההתנהגות הבוטה, אז קראתי לו אידיוט. הפקח הביט בי בלי להוציא מילה והתחיל לכתוב דו"ח נוסף, על בלאי בגלגלים.
אז אישתי בטי, שעמדה בשקט עד עכשיו, קראה לו חמור. הוא סיים את הדו"ח השני, הניח אותו על השמשה והתחיל לכתוב עוד אחד.
הוא המשיך לכתוב עוד ועוד דו"חות כשאנו ממשיכים לכנות אותו בכינויים.
זה נמשך כ-20 דקות עד שהגיע האוטובוס שלנו ונסענו הביתה. ככה זה, אין יום משעמם בגימלאות!"
לכול הסבים והסבתות
כידוע לכולנו נכדים, הם, בדרך כלל, השתקפות/בבואה של הוריהם
וככאלה הם בדרך כלל חוזרים על דברים ששמעו מהוריהם.
סיפור ששמעתי, לפני מספר ימים, על סב ונכדתו – הולך ככה:
סבא הגיע לבקר את נכדתו. לאחר שעייף מלשחק איתה הוא התיישב לנוח, במרפסת, השגיח על נכדתו בעין אחת, ועצם את עינו השנייה.
ניגשה אליו נכדתו הקטנה ולשאלה: "סבא, למה אתה לא עוצם גם את העין השנייה?"
הסב המופתע הביט בנכדתו ושאל: "מדוע זה כל כך חשוב לך, יקירתי?"
ללא היסוס, השיבה הילדה: "כי אימא תמיד אומרת - כשסבא יעצום את שתי העיניים, אנחנו נהיה עשירים מאד...".
מאז שיצאתי לגמלאות, כל יום קורה לי משהו אחר. היום לא תכננתי תכניות מיוחדות ולא ידעתי מה אעשה, אז נסעתי למרכז העיר ונכנסתי לאחת מחנויות הבגדים הגדולות. הייתי שם בערך 5 דקות, וכשיצאתי היה שם שוטר תנועה שרשם דו"ח חנייה. ניגשתי אליו בחיוך ומבט אדיב ואמרתי לו, "בחייך בחור צעיר, אולי תקל קצת על פנסיונר?"
הוא התעלם והמשיך לרשום את הדו"ח.
אמרתי לו: "אתה מתעלם? זו הבעיה במדינה שלנו, אנשים כמוך!"
שוב הוא לא הגיב, אז צעקתי לו "חתיכת זבל פאשיסט!"
הוא הסתכל עליי והתחיל לרשום דו"ח נוסף על צמיגים שחוקים.
אז עברתי לכנות את אמו בכינויים שונים, וגם את אחותו. הוא כתב דו"ח שלישי על כתם על הפנס ושם אותו מתחת למגב יחד עם הראשון. "אפס עלוב" הפטרתי, אז הוא התחיל לרשום דו"ח רביעי.
כך העניין נמשך בערך חצי שעה. ככל שקיללתי אותו יותר, כך הוא רשם יותר דו"חות.
אישית, זה לא ממש היה אכפת לי. אני נוסע באוטובוס, אבל אני מנסה לעשות קצת כיף בכל יום מאז שיצאתי לגמלאות. זה מאוד חשוב בגילי...
יושב לו זקן בלובי של בית האבות ומחייך מאוזן לאוזן ...
שואל אותו חברו "מה אתה כל כך מבסוט? "
עונה לו הזקן:
"לא חשבתי שאהיה כל כך עשיר בערבות ימי...
הנה אני יושב למולך
פי מלא זהב
שערי כולו כסף
יש לי אבנים בכליות
סוכר בכמויות בדם
פלטינה באגן הירכיים
פלטינה במפרקים
עודף ברזל בדם
ומלאי בלתי נגמר של גז טבעי ..."
במהלך הפטרול הלילי הקבוע, אחד מסיירי המשטרה עבר ליד מגרש של רכבים משומשים וראה שם שתי זקנות בלונדיניות יושבות בתוך אחד הרכבים. הוא התקרב בזהירות עם הפנס בידו ושאל את השתיים: "מה אתן עושות פה?"
הזקנות הבלונדיניות ענו בהתרגשות: "קנינו את הרכב הזה ממש היום."
השוטר כמובן היה מבולבל: "אוקי, ולמה אתן לא נוסעות מפה עכשיו?"
"אין לנו רישיון" ענו הזקנות.
השוטר הסתכל עליהן במבט מבולבל עוד יותר ושאל: "אז למה קניתן רכב בכלל?"
הזקנות חייכו אליו ואמרו: "סיפרו לנו שאם נבוא לקנות פה רכב בטוח ידפקו אותנו, אז אנחנו מחכות..."
3 חברות החליטו לחגוג יחדיו יום הולדת 50.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי המלצרים שם חתיכים לאללה".
עברו 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 60.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי האוכל שם בריא ונוח לעיכול".
עברו עוד 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 70.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: "ל"בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי יש שם רווח גדול בין השולחנות ויותר נוח עם ההליכון".
עברו עוד 10 שנים ושוב החליטו החברות לחגוג יחדיו יום הולדת 80.
שואלת האחת: "לאן נלך?"
עונה חברתה: "ל'בננה ביץ'"
שואלת האחת: "למה דווקא לשם?"
עונה חברתה: "כי שם עוד אף פעם לא היינו..."
ד"ר לוי יצא לגמלאות בשעה טובה, וכל המטופלים שלו עברו להשגחתו של ד"ר אבנרי הצעיר. אחת מהמטופלים האלו הייתה ברכה פרלשטיין בת ה-85, והיא זומנה לפגישת היכרות עם הרופא החדש שלה כדי לעבור על ההיסטוריה הרפואית שלה ולבדוק את התרופות שהיא נוטלת.
בזמן שד"ר אבנרי בדק את כל התרופות שגברת פרלשטיין קונה באופן קבוע, עיניו נפקחו בתדהמה כשהוא ראה שהאישה המבוגרת שיושבת מולו קונה גלולות נגד היריון מדי חודש כבר במשך יותר משנה.
"גברת פרלשטיין", שאל הרופא המופתע, "את יודעת שהכדורים האלה שאת קונה כל הזמן הם אמצעי מניעה נגד היריון?"
"כן דוקטור", היא השיבה עם חיוך גדול על פניה, "בזכותם אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"
- "אני לא יודע מה הרופא שטיפל בך לפני סיפר לך, אבל לכדורים האלו אין שום קשר לאיכות השינה שלך."
- "בחור יקר, תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. בזכות הכדורים האלו אני הולכת לישון רגועה מתמיד."
- "אני עדיין מבולבל גברת, גם אם את פעילה מינית, קשה לי מאוד להאמין שיש לך צורך בגלולות שכאלו...".
- "ברור שאין לי צורך בהן! אבל הנכדה בת ה-17 שלי אוכלת אצלנו ארוחת ערב בכל יום, אז אני מכניסה את הגלולות האלו לעוגה שאני תמיד נותנת לה ואז אני ישנה הרבה יותר טוב בלילה!"
לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים?
אז מה אתם מעדיפים?
1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים?
2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב?
3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים?
4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן?
5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם?
6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים?
7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים?
8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב?
9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2?
10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן?
11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב?
12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם?
13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק?
14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים?
15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?
אזרח ותיק מוציא מהסוכנות את רכב היוקרה החדש שקנה, יוצא אל הכביש המהיר ומדביק את הדוושה.
במהירות של 160 קמ"ש הוא מפסיק ללחוץ על הדוושה ונהנה מהרוח שמעיפה את השיערות הבודדות שנשארו על ראשו.
"מדהים!" הוא חושב בזמן שהוא נוסע. כשהוא הסתכל למראה המרכזית, הוא שם לב שיש אחריו ניידת עם סירנה רועמת. "אני יכול לברוח להם, אין לי בעיה", והוא הדביק שוב את הדוושה.. 190 קמ"ש.. 230 קמ"ש.. 260 קמ"ש.
לפתע עברה מחשבה בראשו, "מה לעזאזל אני עושה? אני זקן מדיי בשביל השטויות האלה!", הוא עצר את רכבו בצד הדרך וחיכה לניידת שתגיע אליו.
כשהגיעה הניידת, ניגש השוטר אל הנהג הזקן ברכב הפאר, הביט בשעונו ואמר: "אדוני, המשמרת שלי מסתיימת עוד 10 דקות. היום זה יום שישי ואני טס לסוף שבוע. אם תיתן לי סיבה מספיק טובה, שמעולם לא שמעתי, מדוע נסעת במהירות כזאת, אני אשחרר אותך בלי לעשות לך כלום".
הזקן מביט ברצינות לעבר השוטר ואומר לו: "לפני שנים, אשתי ברחה עם שוטר. חשבתי שאתה בא להחזיר לי אותה".
"שיהיה לך יום טוב, אדוני". אמר השוטר.
גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות".
"זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת.
"מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון".
"אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה.
"באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?"
"שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".
מוריס ואסתר הולכים ליריד המטוסים הישנים בכל שנה, ובכל שנה מוריס אומר לאסתר: "אני רוצה לעלות על המטוס!" אסתר מגיבה לכך בכל שנה באומרה: "הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!"
פעם אחת הלכו מוריס ואסתר ליריד המטוסים, ומוריס אמר לאסתר: "אסתר, יקירתי. אני כבר בן 85 שנה. אם לא אעלה היום על המטוס הזה, אולי לא תהיה לי עוד הזדמנות בחיים." אסתר ענתה, "מוריס, הטיסה עולה 500 שקל! 500 שקל זה לא קצת!"
טייס המטוס שהיה לצידם, שמע את הזוג ואמר מיד: "אני אעשה אתכם עסקה. אקח את שניכם לטיסה, ואם תצליחו להישאר בשקט לכל אורכה, לא אגבה מכם כסף! אך אם תוציאו הגה אחד, הטיסה תעלה לכם 500 שקל." מוריס ואסתר הסכימו לעסקה ועלו למטוס.
הטייס עשה פעלולים באוויר, אך שום הגה לא נשמע מבני הזוג. המטוס התהפך והסתובב, אך אף מילה לא נשמעה. כשנחת המטוס, פנה הטייס למוריס ואמר: "עשיתי כל מה שיכולתי, אבל לא צעקתם אפילו פעם אחת. הרשמתם אותי".
מוריס אמר לו בחזרה: "ובכן, למען האמת, כמעט אמרתי משהו כשאסתר נפלה מהמטוס, אבל אתה יודע... 500 שקל זה לא קצת."
שלום, כאן סבתא. אני לא בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת.
אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1.
אם אתה זקוק לבייביסיטר – הקש 2.
אם המכונית שלך במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3.
אם היום יום שישי, לא קנית חלה ואני צריכה לרוץ לקנות עבורך – הקש 4.
אם עלי לקחת את הנכדים לגן, לבית הספר, למשחק כדורגל, לבלט, לחוג שחייה או לקייטנה – הקש 5.
אם עלי להחזיר את הנכדים מהגן, מבית הספר, ממשחק כדורגל, מבלט, מהשחייה או מהקייטנה – הקש 6.
אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי כדי לקחת את הנכדים לרופא שיניים, שיעורי עזר, קלינאי תקשורת או פסיכולוג ילדים – הקש 7.
אם ברצונך שהנכדים יבואו לישון אצלי למרות שהערב אני משחקת רמי עם החברות – הקש 8.
אם את אחת מחברותיי – מה את חושבת? למי יש זמן לדבר אתך?! אני סבתא!