בדיחות בנושא בית קברות

גופתו של גבר אחד הובאה לבית הקברות לבושה בחליפה שחורה יוקרתית, והאלמנה של הגבר לא הפסיקה לבכות. הקברן ניגש אל האישה כדי לנחם אותה וניסה להסביר לה שצריך לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים. "לא רק שהוא נפטר, הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא רוצה להיקבר בחליפה שחורה אלא במשהו קצת יותר שמח כדי שאנשים לא יהיה עצובים מדי בלוויה שלו," הסבירה האישה המתייפחת. הקברן הבטיח לאישה שהכול יהיה בסדר, ואכן ברגע שהגיע הזמן לטקס של בעלה, האלמנה הטרייה עברה ליד הארון שלו וראתה שהוא לבוש בחליפה כחולה והוא נראה רגוע ומלא שלווה. האישה הנרגשת פנתה אל הקברן ואמרה לו: "אתה לא מבין עד כמה זה חשוב לי מה שעשית, כמה כסף אני חייבת לכם על השירות הזה?" "זה בחינם," הוא ענה לה, "באמת שזה לא היה הרבה עבודה". "אל תהיה צנוע," השיבה האישה "אני בטוחה שזה לא היה קל למצוא את החליפה היפה הזאת ושהיא גם עלתה לא מעט". "אם לומר לך את האמת גברת," ענה הקברן, "לא קניתי את החליפה. זמן קצר לפני שבעלך הגיע לכאן, הגיע גבר אחר עם בערך אותו מבנה גוף שלבש את החליפה הזאת". האישה הייתה קצת מזועזעת מהגילוי, אך המשיכה להתעקש: "ועדיין, להוריד לבעלי את החליפה, להחליף עם החליפה השנייה בצורה יפה כל כך ושהגוף שלו יישאר כל כך טבעי ושלו. זה בטוח הרבה עבודה ומגיע לך פיצוי". "זה באמת נשמע כמו הרבה עבודה" אמר הקברן, "אבל כל מה שעשיתי היה להחליף את הראשים..."

בבית הקברות הקטן של עיירה באירופה התקיימה הלווייתה של אישה שנפטרה בגיל 50… בגלל הדוחק שהיה במקום, תוך כדי מסע הלוויה נושאי הארון של האישה נתקעו בעוצמה בקיר, ולפתע שמעו אנחה חלשה. לתדהמת כל הנוכחים, התברר שהאישה חזרה לחיים! הרופא המקומי בדק אותה, אישר לה לחזור הביתה עם בעלה והסיפור זכה למעמד של נס מקומי. האישה הוסיפה לחיות 20 שנים נוספות שבמהלכן בעלה תרם הרבה כסף והשקיע הרבה מאוד בבית הקברות הצנוע שבו היא חזרה לחיים. כאשר התקיים טקס הלוויה השני שלה, המקום היה אתר גדול ומפואר. אלפי משתתפים מכל עיירות האזור בו להשתתף בהלוויה של האישה שחזרה לחיים, ורבים הגיעו לנחם את הבעל בסיום הטקס. אחד מהאורחים אמר לו: "תשמע, אתה עשית כאן משהו מדהים, אני בכלל לא מזהה את המקום הזה!" "טוב אי אפשר היה להתעלם ממה שקרה כאן לפני 20 שנה, הייתי חייב לעשות משהו", הסביר הבעל. "מה אתה חושב שאשתך הייתה אומרת על זה שההלוויה השנייה שלה נערכה בכזה אולם רחב ידיים עם כל כך הרבה אנשים?" שאל האורח. "למי אכפת?" ענה הבעל, "העיקר שעכשיו הקירות הרבה יותר רחוקים..."

אלי ביקר את הקבר של אמו שנה לאחר פטירתה. הוא אמר כמה מילים לזכרה, הניח פרחים על יד המצבה, לקח צעד לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין. בדרך, הוא שמע לפתע בכי חזק שמגיע מאזור חלקת הקברים, ונזכר בהרגשה שחווה בעצמו כשהיה במקום לפני שנה. הוא חש שעליו לנחם את אותו אדם שבוכה בקול גדול כל כך, ולכן חזר לחלקת הקברים כדי למצוא אותו. ככל שהתקרב לאותו האיש שבכה, שמע אלי את מילותיו שנאמרו ביגון, "למה הלכת? למה זה מגיע לי? איך אני יכול להתמודד עם זה?" כשהגיע אלי לאיש הבוכה הוא נגע בכתפו ואמר, "אדוני אני מצטער, אינני מעוניין להפריע לך בזמן האבל שלך, אבל אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שנה ואני חושב שאני יכול לעזור לך להתגבר על הכאב. מי נפטר? אמא, אבא, אישה... ילד חס ושלום?" כשהאיש מצא בתוכו את הכוח להפסיק לבכות לרגע, הוא הסתכל על אלי ואמר לו "בעלה לשעבר של אשתי!"

לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות: "אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע". "אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?" "אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה. "הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד". "זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?" "הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה. "ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל". "תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...". "ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"