ראש

גופתו של גבר אחד הובאה לבית הקברות לבושה בחליפה שחורה יוקרתית, והאלמנה של הגבר לא הפסיקה לבכות. הקברן ניגש אל האישה כדי לנחם אותה וניסה להסביר לה שצריך לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים. "לא רק שהוא נפטר, הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא רוצה להיקבר בחליפה שחורה אלא במשהו קצת יותר שמח כדי שאנשים לא יהיה עצובים מדי בלוויה שלו," הסבירה האישה המתייפחת. הקברן הבטיח לאישה שהכול יהיה בסדר, ואכן ברגע שהגיע הזמן לטקס של בעלה, האלמנה הטרייה עברה ליד הארון שלו וראתה שהוא לבוש בחליפה כחולה והוא נראה רגוע ומלא שלווה. האישה הנרגשת פנתה אל הקברן ואמרה לו: "אתה לא מבין עד כמה זה חשוב לי מה שעשית, כמה כסף אני חייבת לכם על השירות הזה?" "זה בחינם," הוא ענה לה, "באמת שזה לא היה הרבה עבודה". "אל תהיה צנוע," השיבה האישה "אני בטוחה שזה לא היה קל למצוא את החליפה היפה הזאת ושהיא גם עלתה לא מעט". "אם לומר לך את האמת גברת," ענה הקברן, "לא קניתי את החליפה. זמן קצר לפני שבעלך הגיע לכאן, הגיע גבר אחר עם בערך אותו מבנה גוף שלבש את החליפה הזאת". האישה הייתה קצת מזועזעת מהגילוי, אך המשיכה להתעקש: "ועדיין, להוריד לבעלי את החליפה, להחליף עם החליפה השנייה בצורה יפה כל כך ושהגוף שלו יישאר כל כך טבעי ושלו. זה בטוח הרבה עבודה ומגיע לך פיצוי". "זה באמת נשמע כמו הרבה עבודה" אמר הקברן, "אבל כל מה שעשיתי היה להחליף את הראשים..."

מתברר שיש לא מעט קווי דמיון בין גוף של בלונדינית לבית מגורים: כפות הרגליים שלה הן המרתף... בין הרגליים נמצא חדר העבודה.... הבטן היא כמובן חדר הילדים... החזה, חדר המשחקים... והראש... החדר האטום!

כורדי אחד חזר מהעבודה לביתו ופתאום גילה שהציר של הדלת תקוע והוא לא מסוגל לסובב את המפתח שלו. ניסה וניסה לפתוח את הדלת, סובב את המפתח בכל זווית אפשרית ובכל הכוח, אבל הדלת נשארה נעולה. אחרי שעה השכנים שלו הגיעו לדירה שלהם וראו את הכורדי מעולף על הרצפה ליד הדלת עם חבלה ענקית על המצח שלו. מיד הם הזמינו לו אמבולנס והכורדי הגיע לחדר מיון. "איך קיבלת את הפציעה הזאת אדוני?" שאל הרופא את הכורדי בבית החולים. "לא הצלחתי לפתוח את הדלת של הבית, אבל אז נזכרתי במה שאימא שלי לימדה אותי" ענה הכורדי. "מה לכל הרוחות היא לימדה אותך?" נדהם הרופא. "אימא שלי תמיד אמרה: 'כשאתה נתקל בבעיה - תשתמש בראש שלך!'"