אוסף בדיחות קורע על בעלי חיים

חקלאי מארה"ב שמע הרבה מאוד סיפורים על נפלאות הסוסים הישראליים ובפרט על הכוח והסיבולת שלהם, לכן הוא החליט לטוס לארץ ולקנות לו סוס שכזה. הוא הגיע אל חוות גידול בישראל ופגש את אבי, מגדל סוסים שהסכים למכור לו את סוסו החכם והחזק ביותר: שמשון. לפני החתימה על החוזה ביקש החקלאי האמריקאי מאבי הזדמנות לבחון את היכולות של שמשון ואבי נענה בשמחה. השניים יצאו עם שמשון לשדה, שם אבי קשר את הסוס לעגלה ענקית ומלאה בחציר. "אתה בטוח שהסוס שלך יצליח לסחוב את זה?" שאל החקלאי האמריקאי בחשש, "זה נראה כמו משא כבד מאוד." "לא רק שהוא יסחוב את זה לבד, אני גם הולך לכוון אותו רק לפי הקול שלי והוא יעשה סיבוב שלם בשדה ויחזור אלינו בעיניים עצומות!" השיב אבי. "את זה אני חייב לראות..." אמר החקלאי האמריקאי בציפייה ועמד לצד אבי בעודו קושר את שמשון לעגלה ומכסה את העיניים שלו בצעיף עבה. ואז, לתדהמתו של החקלאי, אבי החל לקשור לעגלה רצועות נוספות שאותן הוא חיבר לעגלה וזו לזו, מדי פעם הוא קרא בקול: "לפה ברון, לפה חנה, כל הכבוד חץ..." לאחר מכן אבי נעמד ליד החקלאי ואמר לו: "עכשיו תראה מה זה סוס חכם! דיו חץ! קדימה חנה! יאללה ברון! קדימה שמשון!" למרבה ההפתעה שמשון החל למשוך את העגלה הענקית לבדו ולא הראה שום סימני עייפות או קושי. כשהוא הגיע לפינת השדה אבי החל לצעוק שוב: "חנה, לפה! חץ, סיבוב! ברון, הביתה! שמשון, אלי!" ושמשון הסתובב בנינוחות וחזר אל אבי והחקלאי ההמום כשהוא סוחב את העגלה. "מעולם לא ראיתי דבר כזה!" אמר החקלאי, "כל מה ששמעתי על הסוסים הישראליים באמת נכון! אני מאוד אשמח לקנות את שמעון אבל קודם אני פשוט חייב לשאול משהו. למה אחרי שקשרת את הסוס לעגלה התחלת להתעסק עם רתמות מיותרות? ולמה כל הזמן אתה נתת פקודות לארבע סוסים ולא רק לאחד?" "יש לזה הסבר מאוד פשוט", ענה אבי, "הסוסים הישראליים מאוד חזקים וחכמים, אבל הם לא מוכנים להיות פראיירים שעושים הכל לבד..."

אישה נכנסת לחנות חיות מחמד ומבקשת לקנות כלב מיוחד ומקסים. המוכר מסתכל סביבו בין כל החיות שבכלובים ואומר לה "חכי כאן, גברתי, אני חושב שיש לי את הכלב המושלם בשבילך!" הוא נעלם אל החדר האחורי וחוזר אחרי מספר שניות עם כלבלב קטן וחמוד. "הכלב הזה מאוד מיוחד..." הוא אומר לה. "מה כל כך מיוחד בו?" האישה לא מתרשמת. "הוא מסוגל לעוף!" "לעוף?!" מתפלאת האישה. "בהחלט!" אומר המוכר וזורק את הכלב באוויר. הכלב לא צונח למטה, אלא נשאר לשייט באוויר ומעופף ברחבי החנות. האישה לא מאמינה למראה עיניה. "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" היא צועקת אל המוכר. "יש רק בעיה אחת..." אומר המוכר. "בכל פעם שתאמרי את המילה "שלי" הוא יאכל את מה שהזכרת. הנה, שימי לב" ממשיך המוכר "התפוח שלי..." למשמע המילה, צונח הכלב אל ריצפת החנות ומתחיל לרוץ באטרף אל המוכר, ששולף מכיסו תפוח והכלב מתחיל לכרסם אותו. "אוי... זה כל כך חמוד!" אומרת האישה "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" כשהיא מגיעה הביתה עם הכלב, היא מראה לבעלה בהתרגשות את הכלב המיוחד. "מה כל כך מיוחד בו?" הבעל לא מתרשם. "הוא מסוגל לעוף!" "לעוף?" שואל הבעל "בתחת שלי!"

מנהל חנות בגדים סיים את הפסקת הצהריים שלו וחזר לעמדת הקופה של החנות, שם להפתעתו הרבה הוא ראה שאיש המכירות המוביל שלו עובד עם תחבושת ענקית על היד שלא הייתה שם בבוקר. לפני שהוא הספיק לשאול אותו מה קרה, איש המכירות פנה בהתלהבות אל המנהל ואמר שיש לו חדשות נהדרות. "בחיים לא תאמין, אני סוף סוף מכרתי את החליפה המכוערת שלא הצלחנו להעיף מהמלאי כל השנה!" "אתה מתכוון לחליפה המזעזעת עם ציור הטווס והפסים בצבע ורוד וזהב?" שאל המנהל. "בדיוק!" ענה העובד הנלהב. "זה מדהים" אמר המנהל, "הייתי בטוח שאנחנו בחיים לא נמכור את הזוועה הזאת, היא הייתה אחת מהחליפות הכי נוראיות שאי פעם ראיתי. רק תגיד לי רגע, למה היד שלך מכוסה בתחבושת הענקית הזאת?" "אחרי שמכרתי את החליפה ללקוח כלב הנחייה שלו התחיל לנשוך אותי..."

קצב אחד רואה כלב ליד החנות ומגרש אותו, אך הכלב לא זז. לפתע הוא מבחין בפתק בפיו עליו כתוב "2 ק"ג כרעיים" ובתוך הפתק שטר של 50 ש"ח. הקצב ההמום מכין לכלב שקית עם העוף, שם בפנים את העודף והכלב יוצא לדרכו. יצר הסקרנות של הקצב כבש אותו והוא החליט לעקוב אחרי הכלב. הוא רואה אותו מגיע למעבר חצייה, ממתין שהרמזור יתחלף לירוק, מסתכל לשני הכיוונים, חוצה ונעצר בתחנת אוטובוס. הכלב בודק את לוח הזמנים ומחכה עד שמגיע האוטובוס. הוא בודק את המספר, מוציא את העודף מהשקית, משלם לנהג ומתיישב. הקצב עולה אחריו ומתיישב. לאחר שהם יוצאים מהעיר ומגיעים לפרברים, נעמד הכלב על רגליו האחוריות, מצלצל בפעמון ויורד. הקצב עדיין בעקבותיו. הכלב ממהר לבית עם חצר, מניח את השקית עם העוף בצד ודופק בדלת. אחרי כמה רגעים יוצא איש מהבית ואומר "כלב טיפש שכמוך!" הקצב נדהם ואף כועס, הוא ניגש אל בעל הבית ואומר: "אתה לא נורמלי! הכלב הזה הוא גאון!" "איזה גאון?!" עונה האיש, "זו פעם שנייה השבוע שהוא שוכח את המפתחות של האוטו!"

יום אחד בא יוסי בהפתעה לבית של דני חברו, וראה אותו יושב לצד השולחן בחצר עם לוח דמקה ויונה שעומדת מולו בצד השני. ״תגיד לי, מה אתה עושה?״ שאל יוסי המופתע. ״מה זאת אומרת?״ ענה דני, ״אני מלמד את היונה הזו לשחק דמקה!״ ״אתה רציני?״ השיב לו יוסי, ״זה הדבר הכי מוזר ששמעתי כל החיים״. ״למה מוזר? זה פשוט מאוד״ אמר בתגובה דני. ״תשמע זה מטורף, יונה שמשחקת דמקה בטוח צריכה להיות היונה הכי חכמה בעולם!״ אמר יוסי. ״היא דווקא לא כזאת חכמה...״ אמר לו דני בזלזול, ״מתוך 10 משחקים ששיחקנו היא ניצחה אותי רק פעמיים״.

מורה אחת שאלה את תלמידיה: "האם בני האדם חכמים יותר מבעלי החיים?" קמה תלמידה אחת וענתה: "לא. בעלי החיים חכמים יותר מבני אדם. כשאני מדברת אל הכלב שלי הוא תמיד מבין אותי אבל כשהוא מדבר אלי אני אף פעם לא מבינה אותו..."

גורילה נמלט מגן החיות. לאחר זמן מה, שומרי גן החיות התייאשו ממסע החיפושים הלא מוצלח וחדלו מלהמשיך. 3 שבועות לאחר מכן מתקבל טלפון בגן החיות מאדם היסטרי שאומר כי הגורילה נמצא אצלו בחצר. שומר גן החיות ממהר למקום וכעבור זמן לא רב, הוא יוצא מהרכב עם רשת, מחבט בייסבול, כלב תקיפה ורובה הרדמה. האיש ניגש אליו ושואל: "למה אתה צריך את כל הדברים האלה?" השומר עונה לו: "אני אטפס על העץ ואחבוט לגורילה בראש עם האלה. כשהוא ייפול, אתה תזרוק עליו מיד את הרשת והכלב ירוץ ישר לביצים שלו". "אוקיי, נעשה את זה" עונה האיש, "אז למה צריך רובה?" "ובכן" עונה השומר, "אם העניינים על העץ מסתבכים ואני נופל לרצפה, אל תהסס לירות בכלב!"

פעם הייתה ילדה קטנה בשם כיפה אדומה. אמה שלחה אותה להביא מצרכים לבית סבתה אשר גרה בבית קטן בלב היער. "דרך צלחה!" אמה האם לכיפה האדומה, "ועוד דבר אחד, היזהרי מהזאב הרשע שביער..." יצאה כיפה אדומה לדרכה והחלה פוסעת בין שבילי היער. כשהגיעה למעבר היער האפל, לפתע הבחינה כיפה אדומה בזאב גדול המסתתר מאחורי עץ. מיד צעקה לעברו: "ראיתי אותך זאב רשע! אתה לא מפחיד אותי, הסתלק מכאן מהר!" הזאב חשף שיניים, רטן בכעס והסתלק לדרכו. כיפה אדומה חשה הקלה עצומה על שניצלה משיני הטורף והמשיכה אל מעמקי היער. אחרי שעה קלה של צעידה, לפתע הבחינה שוב בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי שיח: "עוף מכאן זאב רשע! ראיתי אותך ולא תוכל לפגוע בי!" הזאב יצא ממחבואו, רטן לעבר כיפה אדומה והסתלק לדרכו. כיפה אדומה המשיכה לכיוון בית סבתה החולה, כדי להביא לה את מצרכים. בעודה פוסעת ממש בלב היער, הבחינו עיניה החדות פעם נוספת בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי סלע: "צא משם זאב רשע!" קראה לעברו כיפה אדומה, "גילית את מסתורך ואתה כלל לא מפחיד אותי!" הפעם הזאב קם ממקומו ופנה אליה: "תגידי ילדה נודניקית, אולי תתני לחרבן בשקט כבר??!!"

נהג אחד סטה מהדרך באזור כפרי, שקע בבוץ ולא הצליח להיחלץ. למזלו, זמן קצר לאחר מכן עבר במקום איכר עם סוס ענק והסכים לחלץ אותו תמורת סכום סמלי.הנהג הסכים. האיכר רתם את הסוס למכונית והחל לצעוק: "משוך הרקולס!" הסוס לא זז. "משוך רומיאו!" הסוס לא זז. "משוך אפולו!" הסוס לא זז. "משוך שמשון!" הסוס החל לאמץ את שריריו וחילץ את המכונית מהבוץ. "תודה רבה" הודה הנהג כששילם לאיכר. "דרך אגב, איך קוראים לסוס שלך?" "שמשון." ענה האיכר "אז למה לא קראת לו בשמו בפעם הראשונה?" תמה הנהג, השיב לו האיכר: "שמע, שמשון הוא עיוור ואם הוא היה שומע שהוא הסוס היחידי שמושך, הוא לא היה מנסה אפילו."

3 חברים בעלים של כלבים, התווכחו ביניהם למי יש כלב יותר חכם. הראשון אמר: "הכלב שלי ממש חכם! כל בוקר הוא מחכה למחלק העיתונים, מביא לי את העיתון למטבח ופותח אותו בעמוד הספורט". השני אומר: "הכלב שלי הרבה יותר חכם, כל בוקר הוא מכין לי חביתה, טוסט וגם סוחט לי מיץ תפוזים טרי!" השלישי עונה להם בביטול: "את כל זה אני כבר יודע, ספרו לי משהו חדש..." "איך אתה יודע?" שואלים השניים. הוא עונה להם: "הכלב שלי מספר לי הכל..."

שלושה חתולים התווכחו מי מהם יותר עצלן. אמר הראשון: "אני כל-כך עצלן, שאתמול הביאו לי דג ענק, עסיסי כזה, עם ריח נהדר וכולו בשבילי! אבל לא היה לי כוח לקום ולאכול אותו..." ענה השני: "זוהי עצלנות? אתמול עברה לידי חתולה מהממת, מיוחמת, עם הזנב למעלה, כבר היו לי בראש כאלה פנטזיות... אבל מה? בדיוק התיישבתי, ולא רציתי לקום." השלישי צחק ואמר: "אתם עצלנים? שמעתם אתמול את היללות בלילה?" שניהם ענו: "כן, זה היה נורא, זה היית אתה?" ענה החתול: "כן. התיישבתי על הביצים שלי ולא היה לי כוח לקום..."

בגן חיות ישן, מוזנח וכושל, מתה יום אחד הגורילה הבודדת שעוד נותרה חיה בו – ממש כמה דקות לפני שהמקום נפתח לקהל. הגורילה הייתה האטרקציה הכמעט יחידה שנותרה במקום מלבד כמה אריות שהוצגו שם, ובעל המקום לא יכול היה להרשות לעצמו להעביר יום אפילו בלי שהיא בסביבה. אז הוא הציע לאחד העובדים שלו ללבוש תחפושת גורילה שבמקרה הייתה במחסן, להיכנס לחצר הגורילות ו"לשחק" אותה קצת כאילו הוא הקוף הענק – תמורת 1,000 שקל נוספים למשכורת. העובד - שהיה צריך את הכסף - לא היסס, נכנס לתחפושת הגורילה ומיהר לתפוס את מקומו בחצר הגורילות השוממה. איך שהמבקרים הראשונים נכנסו לגן החיות, הוא החל ממש להעמיד פני גורילה, לשאוג, להתרוצץ ברחבי החצר ולהכות בחזהו בחוזקה – הכל לקול תרועות המבקרים הנלהבים, שהתפלאו לראות איך הגורילה הזקנה קמה פתאום לחיים. מהר מאוד הפך העובד בתחפושת הגורילה לכוכב החדש של גן החיות, ואנשים נהרו לראות את "הגורילה-האנושית" שאף אחד לא ידע מה מתחבא מאחוריה. בעל המקום, שהיה מרוצה מאוד, העלה לעובד את המשכורת בעוד 1,000 שקל לכל יום בתחפושת הגורילה. אחרי חודש בערך שהעובד המשיך להתחפש לגורילה מדי יום ביומו ולמשוך אל גן החיות מבקרים רבים מאוד, ההתלהבות החלה להישכח. העובד שהיה מודאג שהוא הולך להפסיד את הבונוס הנאה שלו, הבין שהוא צריך לעורר שוב את תשומת הלב – אז הוא החליט לעשות להטוט: לטפס על קיר החצר, לקפוץ על הרשת שמתוחה מחצר הגורילות ועד לגוב האריות ולהיתלות עליה תוך כדי שהוא מתקדם אל מעל חתולי הענק. התרגיל של העובד המחופש הצליח וקהל רב התאסף סביב כדי לצפות בפחד וחרדה בטריק החדש של "הגורילה". תוך כדי הביצוע האקרובטי שלו, העובד המחופש היה כל כך מופתע מתעוזתו עד שהוא איבד פתאום את אחיזתו ברשת – ונפל על הרצפה, בדיוק באמצע גוב האריות, שהחלו להקיף אותו במעגלים. משקשק ורועד מפחד, החל העובד המפוחד לצעוק בקול רם: "הצילו! הצילו! הצילו!" לפתע אחד מן האריות התנפל עליו מאחור, ושאג לתוך האוזן שלו: "תסתום את הפה שלך עכשיו מטומטם, או שתגרום לזה שכולנו נפוטר!"

שלושה ציידים סיפרו אחד לשני עד כמה הכלבים שלהם חכמים. אחד אמר: "פעם יצאתי לצוד, לקחתי את הרובה אבל שכחתי את התחמושת בבית. נתתי לכלב שלי להריח את הקנה והוא מיד רץ והביא לי את התחמושת." "זה כלום", אמר השני, "אני פעם יצאתי לצוד, לקחתי את התחמושת ושכחתי את הרובה. נתתי לכלב שלי להריח את התחמושת והוא מיד רץ והביא לי את הרובה." "זה לא מרשים אותי", אמר השלישי, "אני פעם יצאתי לשחות עם אשתי באגם והיא שכחה לקחת בגד ים. נתתי לכלב שלי להריח את השמלה שלה והוא מיד רץ והביא לי את הרובה, התחמושת ואת השכן."

איש אחד הגיע לבית של חבר שלו ורואה שיש על דלת הכניסה לחצר שלו שלט גדול עם הכיתוב: "זהירות חתול!" האיש חושב לעצמו שאם יש לו שלט כזה, אז החתול שלו בטח עושה קציצות מכלבי דוברמן... הוא נכנס לחצר ורואה חתול ג'ינג'י קטנטן וחמוד עם עיניים כחולות גדולות. מגחך לעצמו פנה אל חברו ושאל אותו: "למה שמת את השלט הזה?" החבר ענה: "אתה יודע כמה פעמים כבר דרכו לי עליו?"

תושבי ממלכת החיות החליטו לקיים טורניר כדורגל, בעלי החיים הגדולים מול בעלי החיים הקטנים. יום המשחק הגיע וכל המשתתפים מקטן ועד גדול עלו על המגרש והתחילו לשחק. המחצית הראשונה התנהלה כמצופה, כשהחיות הגדולות שולטות במשחק. אף אחד לא הצליח לעבור את הפיל, הסוס דהר לאורך כל המגרש, הדוב הפחיד את כל מי שהתקרב לשער והטיגריס הבקיע שער אחרי שער. החיות הקטנות היו בפיגור נוראי, אבל הן החליטו שלא להתייאש וחזרו למגרש כדי לשחק במחצית השנייה ולסיים את המשחק בכבוד. ברגע שנשמעה שריקת הפתיחה קרה לפתע משהו מדהים: מישהו בעט את הכדור לעבר השער של החיות הגדולות בעוצמה ובמהירות אדירה שהכניעה את הדוב, ולפתע לחיות הקטנות הייתה נקודה ראשונה במשחק. אף אחד לא ראה איזו חיה הייתה אחראית לבעיטה המרשימה הזאת, אבל המשחק המשיך. הסוס קיבל את הכדור והחל לדהור לכיוון השער של החיות הקטנות, כשלפתע הכדור נעלם מתחת לאף שלו, ושוב נבעט בעוצמה אדירה לעבר השער של החיות הקטנות. גול שני בתוך פחות מדקה... "אוקי, מי מכם בועט את כל הכדורים המשוגעים האלה?" שאל הארנב את חבריו לקבוצה ולמרבה ההפתעה התשובה הגיעה מגובה הדשא. "זה היה אני" אמר מרבה הרגליים. "אתה יודע לשחק כדורגל?!" אמר הארנב ההמום, "אז איפה היית בכל המחצית הראשונה?!" "למה אתה בא אלי בטענות?!", השיב החרק הקטן, "יש לך מושג כמה זמן לוקח לנעול את נעלי הכדורגל שלי?!"