בדיחות בנושא פרופסור

פרופסור מכובד, ראש המחלקה לבלשנות, עמד לפני אולם מלא סטודנטים ופתח בהרצאה. "שימו לב" אמר המרצה "כי בשפה האנגלית שלילה כפולה, כלומר, צמד מילים שליליות במשפט, הופכת את המשפט כולו לחיובי" ועצר עצירה מלאת חשיבות. "ואילו בשפה הרוסית, למשל..." המשיך הפרופסור המכובד "שלילה כפולה רק מחזקת את משמעותו השלילית של המשפט" ומיד המשיך לנאום - "אך בשום שפה שבעולם, לעולם לא תמצאו צמד מילים חיוביות, אשר הופכות את המשמעות לשלילית!" לא עברו שתי שניות ואחד הסטודנטים חדי המחשבה צעק לו מסוף הכיתה: "כן בטח..."

פרופסור באוניברסיטה, מנכ"ל של חברת הייטק ושרת בית ספר שהיו חברים טובים יצאו יום אחד לטיול ביער. לפתע הם פגשו פיה שהציעה להגשים לכל אחד מהם משאלה אם יעבוד יום אחד בעבודה של אדם אחר. הפרופסור אמר: "אני אהיה מורה בתיכון, כמה קשה כבר יכול להיות ללמד נערים על נפלאות המדע". לפתע צצה באמצע היער כיתה של תלמידים רועשים וחצופים, ולמרות שניסה לשמור על קור רוח, הפרופסור מהר מאוד איבד את עשתונותיו וזרק את כל הגירים, שהתנפצו לרסיסים על רצפת היער. המנכ"ל אמר: "אני אהיה מלצר, כמה קשה זה כבר להעביר אוכל מנקודה א' לנקודה ב'". לפתע צצה באמצע היער מסעדה גדולה, אך כבר אחרי שעה של התעסקות עם לקוחות עצבניים שהחזירו את המנות שלהם והתלוננו ללא הרף, המנכ"ל איבד את עשתונותיו וזרק את כל המגשים והאוכל על רצפת היער. השרת אמר: "אני אהיה אמן", ולפתע צץ באמצע היער סטודיו עם כל הציוד הנדרש ליצירת אומנות. לאורך היום השרת לקח את רסיסי הגירים ומרח אותם על קנבס עד שנטמעו בו לחלוטין וצבעו אותו בשלל צבעים. הוא לקח גם את הצלחות השבורות והאוכל שנמרח על רצפת היער, הדביק את שברי הצלחות לקנבס בצורת עיגול ויצר ציור של כדור הארץ - כולל כל היבשות שעליו - בעזרת האוכל. הפיה ראתה את יצירת האומנות הנפלאה, והחליטה להעניק לו משאלה. "אני רק רוצה רק למכור את היצירה הזו", אמר השרת. לפתע צצו מבקרי אומנות וקונים פוטנציאליים באמצע היער, שבחנו את יצירת האומנות, וכל אחד מהם הציע עליה מחיר אחר וגבוה יותר, עד שבסופו של דבר השרת מכר את היצירה שלו במיליון דולר. הפיה אמרה לשרת: "יכולת פשוט לבקש כסף - למעשה עשית את הכול בעצמך ואני רק עזרתי לך להשיג את מה שהיה דרוש לך להצלחה. איך עשית את זה? מה הסוד שלך?" "זה פשוט", אמר השרת, "יש לי תואר באומנות".

ביום חם אחד, באחת מהאוניברסיטאות המובילות בישראל, נכנסו לחדר המרצים פרופסור למשפטים, פרופסור לפיזיקה, פרופסור לכימיה ופרופסור לסטטיסטיקה. פתאום אחד מן הפחים בחדר, שהיה בסמוך לחלון, החל לעלות באש ולבעור. הפרופסור לפיזיקה, שהיה הראשון לשים לב לשריפה שהתלקחה, ישר הכריז: "אנחנו חייבים לשים את הפח הזה במקפיא כך שהטמפרטורות בו ירדו מתחת לנקודת ההתלקחות והאש תדעך!" הפרופסור לכימיה הגיב לו מיד: "לא, מה פתאום! אנחנו צריכים לכסות את הפתח של הפח כך שהאש תכלה את כל החמצן שלה ובהיעדר שרשרת תגובה היא לא תוכל להמשיך להתקיים!" הפרופסור למשפטים הצהיר לעומתם: "תפסיקו בבקשה להאשים את הקורבן, אתם עדיין צריכים להוכיח מעל לכל ספק סביר שהפח הזה אכן עולה באש!" בעוד הפח ממשיך לבעור, הפרופסורים הריחו לפתע ריח נוסף של עשן שמגיע מצד אחר של החדר. הם סובבו את הראש וראו את הפרופסור לסטטיסטיקה רץ כשמשוגע מסביב לחדר ומצית פריטים נוספים באש! "מה לעזאזל אתה עושה?" הם צעקו עליו כאיש אחד. "מה אתם רוצים?" השיב להם הפרופסור לסטטיסטיקה, "אני בסך הכל מעלה את הסתברות שמישהו עם קצת יותר יכולת מאיתנו יבוא לטפל בעניין הזה!"

פרופסור מפורסם לימד באוניברסיטה מאוד יוקרתית. על מנת לפתוח את שנת הלימודים היה על ההנהלה לבחור מאה איש בלבד מתוך אלפיים נרשמים שעמדו בדרישות המקדימות. הוחלט כי המאה הטובים ביותר יתקבלו על סמך ממוצע הציונים ואילו השאר, כדי שלא ירגישו מקופחים, ינופו באופן אישי אחרי מבחן שיעברו אצל הפרופסור. על מנת להכשיל אותם, הכין הפרופסור סדרת שאלות. הראשון שנכנס לחדר נשאל על ידי הפרופסור, "אתה נוסע באוטובוס וחם לך, מה אתה עושה?" הנבחן השיב, "פותח את חלון." הפרופסור חייך ושאל, "מה הזווית של הרוח שנכנסת מהצד הדרום מזרחי של החלון?" הנבחן, "לא יודע." "נכשלת", אמר הפרוספור, "הבא בתור." כך נכנסו מספר נבחנים ונכשלו אחד אחרי השני, כאשר כל אחד שיצא מהחדר סיפר לאלה שבחוץ על מה נשאל כדי שהאחרים לא יופתעו. אחת המתמודדות הייתה בחורה בלונדינית שנכנסה לראיון עם הפרופסור. הפרופסור חשב שזה יעבור מהר ושאל אותה, "את נוסעת באוטובוס וחם לך, מה את עושה?" "מורידה חולצה", השיבה הבלונדינית. הפרופסור ניסה להקשות, "עדיין חם לך, מה תעשי?" "מורידה מכנס", השיבה הבלונדינית. "עדיין חם לך", אמר הפרופסור. "מורידה חזייה", אמרה הבלונדינית. הפרופסור המופתע שואל אותה, "תגידי, מה את לא מפחדת שיעשו לך משהו?" "פרופסור", היא אמרה, "מצידי שכל האוטובוס יסתכל עלי, אני את החלון – לא פותחת."