ילדים תמיד גורמים לנו לצחוק ובדיחות עם ילדים יכולות להיות משעשעות מאוד, בעיקר בגלל התמימות שבהן. כאן תוכלו למצוא בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
בדיחות שכוללות בדיחות על ילדים, בדיחות על תלמידים, בדיחות על בית ספר, בדיחות על סטודנטים, בדיחות על מורים, בדיחות על מנהלים, בדיחות על פרופסורים, בדיחות על אוניברסיטה, בדיחות על שיעורי בית, בדיחות על מבחנים, בדיחות על הרצאות, בדיחות על חדר מורים, בדיחות על שרת, בדיחות על בני נוער, בדיחות על גן ילדים.
מורה בבית ספר נכנס יום אחד לפאב, מתיישב מול הבר ומזמין בירה. ״אני כל כך שחוק״ הוא אומר בקול עייף ונרגן לברמן, ״מערכת החינוך בישראל בקושי מתפקדת וכל בתי הספר מנוהלים בצורה כל כך מחפירה עלובה״.
״אם ככה אז אני מניח שזה באמת נכון מה שאומרים...״ אומר לו הברמן.
שואל המורה: ״מה אומרים?״
עונה לו הברמן: ״שבית הספר מכין אותך לחיים האמיתיים!״
חבורה של משוגעים שצריכים לעבור מוסד עלו על טיסה מיוחדת ואחרי שהמטוס המריא הם התחילו להשתולל ולקפוץ מצד לצד. הטייס ששמע את המהומה מיד שלח את טייס המשנה שלו לעשות סדר ולטפל בבעיה.
טייס המשנה יצא לתא הנוסעים. עוברות כמה דקות ולפתע המהומה נפסקת וטייס המשנה חוזר לתא מבסוט.
"מה עשית כדי להרגיע את המשוגעים האלה?" שאל הטייס.
"הצעתי להם שנשחק במשחק בית ספר והם הסכימו, אז נתתי להם שיעורי בית ואמרתי להם שאסור להם לשחק ולהשתולל עד שהם יסיימו" הוא השיב.
הטיסה ממשיכה כרגיל, אך אחרי כמה זמן המשוגעים מתחילים שוב להשתולל וטייס המשנה הולך לבדוק מה קורה. עוברות כמה דקות, לפתע זעזוע אדיר מרעיד את תא הטייס ואז השקט חוזר למטוס וטייס המשנה חוזר למקומו..
"מה עשית הפעם?" שאל הטייס.
"בדקתי להם את השיעורים ואמרתי שהכל היה בסדר, אז הם פתחו את הדלת ויצאו להפסקה."
במהלך שיעור פיזיקה על נושא מסובך, שאל הפרופסור את התלמידים שאלה.
התשובה המפתיעה של אחד התלמידים הייתה כל כך מעמיקה שהפרופסור שיתף אותה עם חבריו לעבודה, באמצעות האינטרנט:
השאלה: האם גיהנום פולט חום או קולט חום?
התשובה של התלמיד:
"ראשית, אנו צריכים לדעת כיצד המסה של הגיהנום משתנה במשך הזמן.
לכן, נצטרך לדעת את התדירות בה נשמות נכנסות לגיהנום, ואת התדירות בה הן יוצאות משם.
אני חושב שנוכל להניח כי כאשר נשמה נכנסת לגיהנום, היא לא תצא משם.
ולכן, נשמות אינן יוצאות. לגבי התדירות בה נשמות נכנסות לגיהנום, נסתכל על הדתות השונות הקיימות בעולם כיום.
רוב הדתות מאמינות שאם אינך משתייך להן, מקומך בעולם הבא - בגיהנום.
כיוון שקיימות יותר מדת אחת כזו נניח כי כל הנשמות נכנסות לגיהנום.
עם תדירויות ההיוולדות והמוות בעולם כמו שהן, נוכל לשער שמספר הנשמות בגיהנום הולך וגדל כפונקציה מעריכית.
כעת, נסתכל על הקצב בו הגיהנום מתרחב לפי חוק בויל, הקובע שבשביל שהטמפרטורה והלחץ בגיהנום יישארו קבועים, הנפח של הגיהנום צריך להתרחב פרופורציונית לכניסתן של הנשמות...
זה נותן שתי אפשרויות:
1. אם הגיהנום מתרחב בקצב איטי יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו, אז הטמפרטורה והלחץ בגיהנום יעלו עד שהגיהנום לא יהיה יציב ויתפוצץ.
2. אם הגיהנום מתרחב בקצב מהיר יותר מאשר הקצב בו נשמות נכנסות אליו, אז הטמפרטורה והלחץ ירדו עד שהגיהנום יקפא לחלוטין.
איך נוכל לקבוע איזו מהן היא האפשרות הנכונה?
אם נסתמך על האקסיומה של טרייסי (שם פרטי) שאמרה לי בתחילת השנה: 'הגיהנום יקפא לפני שאני אשכב איתך'
ונכניס למשוואה את העובדה ששכבתי איתה אתמול, אז אפשרות מספר 2 צריכה להיות הנכונה. ולכן, אני בטוח שהגיהנום פולט חום וכבר קפא מזמן.
כתוצאה ממסקנה זו שהגיהנום כבר קפא, ניתן להניח כי אינו מקבל עוד נשמות, ולכן הוא כבר נכחד .
זה משאיר לנו רק את גן עדן, ובשל כך נוכל להוכיח את קיומה של ישות אלוהית, המסבירה את העובדה שאתמול טרייסי המשיכה לצעוק "הו אלוהים!", "הו אלוהים!".
התלמיד קיבל את הציון "10"
מורה לביולוגיה לימדה את הכיתה שלה על לווייתנים. היא סיפרה לכיתה שמבחינה פיזיולוגית זה בלתי אפשרי שלוויתן יבלע בן אדם שלם, כי למרות שזו חיה עצומת מימדים הבטן שלה קטנה מאוד. באותו שלב אחת התלמידות בכיתה הרימה את ידה וביקשה לדבר.
״אבל המורה, בשיעור תנ״ך למדנו שלוויתן בלע את יונה הנביא בשלמותו.״
"תגידי לי באיזה שיעור אנחנו? התעצבנה המורה על התלמידה, והמשיכה להתעקש שלוויתן לא באמת יכול לבלוע בן אדם במציאות.
אז התלמידה אמרה: ״אוקיי, כשאגיע לגן עדן אני אשאל את יונה״.
המורה, שרצתה להתחכם קצת, אמרה לה: ״ומה אם יונה הלך לגיהנום?״
״במקרה הזה את תוכלי לשאול אותו״.
דניאל חזר מבית הספר ואמר לאביו: "אבא, קיבלתי ריתוק מהמורה היום..."
האב שאל את בנו: "מה קרה? מה כבר עשית?"
"לא עשיתי כלום! המורה הצביעה עלי עם הטוש שלה ואמרה 'בקצה הטוש הזה יש מישהו שלא הולך להצליח בחיים.'"
"נו ומה קרה אז?" שאל האבא.
"שאלתי אותה 'באיזה צד?'"
שני סטודנטים פספסו בטעות את הבחינה במתמטיקה, וביום למחרת הם התחננו למרצה שלהם שיאפר להם לגשת למועד ב׳. הפרופסור הרגיש נדיב באותו היום, ואפשר לשניהם לעבור בחינה מיוחדת. כל שיהיה עליהם לעשות זה לענות על שאלה אחת בעל פה.
שני הסטודנטים חיכו מחוץ למשרדו של הפרופסור, וכשיצא הוא קרא לאחד מהם ואמר לשני לחכות בחוץ. הסטודנט השני לא היה פראייר, וכשהדלת נסגרה הוא מיד הצמיד אליה את האוזן שלו, וזה מה שהוא שמע:
״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״ שאל הפרופסור.
״אפתח את החלון,״ ענה הסטודנט שנבחן.
״אוקיי. החלון באורך 2 מטר ובגובה 1 מטר. הרכבת נוסעת במהירות של 200 קמ״ש והרוח נושבת במהירות של 24 קמ״ש. תוך כמה זמן האוויר החדש שייכנס לקרון יחליף את האוויר הישן?״
הסטודנט היה מבולבל מהשאלה הבלתי אפשרית הזו וענה, ״אני לא יודע.״ אז המרצה העניק לו ציון נכשל והזמין את חברו להיכנס.
הפרופסור שאל את הסטודנט השני, ״אתה נמצא בקרון רכבת וחם לך. מה תעשה?״
״אוריד את הג׳קט שלי,״ אמר הסטודנט.
״אוקי. אבל עדיין חם לך. מה תעשה?״
״אפשוט את החולצה״.
״אני מבין, אבל עדיין חם מאוד, אתה מזיע.״
״אתפשט לגמרי״.
"אבל יש שם נוסעים, הם יראו אותך עירום.״ אמר הפרופסור.
״פרופסור, לא אכפת לי אם סבתא שלי או הרב שלי שם, אני לא פותח את החלון הזה!״
יום אחד בבית הספר, המורה פונה ליוני הקטן ושואלת אותו: ״יוני, במה אבא שלך עוסק?״
עונה לה יוני: ״אבא שלי הוא קוסם!״
״מעניין מאוד!״ אומרת לו המורה, ״ומה הקסם הכי טוב שלו?״
״הוא חוצה אנשים לשניים״ עונה לה יוני.
״וואו, זה בטח מדהים לראות את זה!״ קוראת המורה בפליאה, ואז שואלת את יוני: ״יש לך אחים ואחיות?״
״כן המורה״ עונה לה יוני, ״חצי אח ועוד שתי חצאי אחיות!״
בסוף השנה הביאו כל הילדים מכיתה א' 2 של המורה רחל מתנות לרגל סיום שנת הלימודים. הראשון שניגש אל המורה היה דוד, שההורים שלו ניהלו חנות פרחים. רחל לקחה את המתנה העטופה, ניערה אותה קלות, הריחה אותה ולבסוף אמרה לילד הקטן: "קנית לי פרחים!"
"איך ידעת?!" שאל דוד הקטן בהלם, ורחל פשוט חייכה ואמרה לו תודה.
אחר כך ניגשה אליה בתיה, שההורים שלה עבדו בחנות ממתקים. רחל לקחה מבתיה חבילה עטופה בסרט, ניערה אותה, הריחה אותה ולבסוף אמרה: "קנית לי סוכריות ושוקולדים!"
גם בתיה הייתה בהלם מיכולת הניחוש המדהימה של המורה שלה, ורחל אמרה לה תודה וקראה לתלמיד הבא, חזי, שההורים שלו עבדו בחנות המשקאות של העיר.
חזי הניח לפני המורה שלו קופסה גדולה וכבדה שממנה דלף נוזל. המורה בחנה את הקופסה, הריחה את הנוזל, טבלה בו אצבע וטעמה אותו קלות. "קנית לי יין לבן!" היא הכריזה, אך למרבה הפתעתה חזי ענה "לא, המורה".
מבולבלת, רחל טעמה את הנוזל פעם נוספת ורצתה לנסות לשער בשנית. "שמפניה?" היא שאלה וחזי שוב השיב שלא. "בירה? רום? ויסקי?" ניסתה לנחש המורה המבולבלת, וחזי הניד בראשו בכל פעם. "בסדר אני לא יודעת, אתה רוצה לספר לי מה קנית לי?" שאלה רחל.
"בטח!" ענה חזי, "זה גור כלבים!"
ילד חדש נכנס לכיתה באיחור, וכשהמורה שאלה אותו מה הסיבה לכך הילד התנצל והסביר: "אבא שלי היה תקוע בסביון". המורה שיערה שהילד מגיע מבית של איש עסקים או משפחה עשירה במיוחד, והחליטה להתעלם מהאיחור ולהמשיך כרגיל.
למחרת הילד החדש שוב איחר, ושוב הסביר: "אבא שלי כל הזמן נתקע בתוך סביון ולא בא לאסוף אותי בזמן, אז אני מאחר…" המורה שוב אמרה לעצמה שאביו של הילד כנראה עסוק מאוד, אז היא שוב החליטה להתעלם מהאיחור ולהמשיך כרגיל.
כך נמשך העניין שבוע והמורה החליטה שהיא צריכה לדבר עם אביו של הילד כדי לטפל בבעיה. היא חיכתה מחוץ לבית הספר כדי לראות את המכונית שממנה יוצא התלמיד המאחר, ולהפתעה ראתה שבמקום איש עסקים, יצאה מהמכונית אישה צעירה והובילה את הילד החדש לשער בית הספר.
"אני מצטערת שאני פוגשת אותך ככה בפעם הראשונה, אבל אנחנו חייבים לדבר על האיחורים של הבן שלך". אמרה המורה.
"נעים להכיר, אבל אני לא האימא שלו" ענתה הצעירה.
- "אז מי את?"
- "אני סביון."
"איתמר, הכנת את שיעורי הבית?" שאלה המורה לימור את התלמיד שלה.
"כן, בטח! אבל הכלב שלי אכל אותם, המורה" ענה איתמר.
המורה גלגלה עיניים, הסתכלה על התלמיד ואמרה לו: "תקשיב לי טוב, אני מורה כבר 23 שנים, אתה באמת מצפה שאני אאמין לתירוץ העלוב הזה?"
"זו האמת, המורה!" התעקש איתמר, "לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו והייתי צריך למרוח עליהם חמאת בוטנים, אבל הוא באמת עשה את זה בסוף!"
יום אחד דניאל חזר מוקדם מבית הספר, ואמו שאלה אותו: "למה חזרת כל כך מוקדם הביתה?"
דניאל ענה: "תראי, המורה שאלה בכיתה שאלה ואני היחיד שענה עליה..."
מסמיקה מהתרגשות האם שאלה את ילדה: "וואו! תמיד ידעתי שהבן שלי גאון! מה הייתה השאלה?"
הוא השיב: "השאלה הייתה 'מי בעט את הכדור שפגע בראש של המנהל?'"
מורה אחת שאלה את תלמידיה: "האם בני האדם חכמים יותר מבעלי החיים?"
קמה תלמידה אחת וענתה: "לא. בעלי החיים חכמים יותר מבני אדם. כשאני מדברת אל הכלב שלי הוא תמיד מבין אותי אבל כשהוא מדבר אלי אני אף פעם לא מבינה אותו..."
בוחן שהשגיח על סטודנטים באוניברסיטה שעשו בחינה במקצוע קשה, שם לב שבסוף הכיתה ישבה בלונדינית שכל הזמן זרקה מטבע באוויר תוך כדי שהיא כתבה את התשובות שלה.
לאחר כמה דקות הבוחן הסקרן ניגש לסטודנטית הבלונדינית ושאל: "סליחה, את יכולה להסביר לי מה את עושה עם המטבע כל הזמן?"
"אני משתמשת בו כדי להחליט איזו תשובה לסמן", היא ענתה לבוחן.
אחרי זמן מה כמעט כל הסטודנטים סיימו את המבחן ויצאו מהכיתה, אבל הבוחן שם לב שהבלונדינית המשיכה לשבת. נראה שהיא כבר לא כותבת כלום, אך להפתעתו הרבה היא ממשיכה לזרוק את המטבע.
הבוחן ניגש אליה ושוב שאל: "עד עתה הבנתי למה הטלת מטבע כל הזמן, אבל נראה שכבר סיימת עם המבחן, אז מה את עושה עכשיו?"
"אני לוקחת את המבחן הזה ברצינות", השיבה הבלונדינית, "אז חשוב שאני אבדוק את התשובות שלי לפני שאני מגישה..."
בלונדינית אחת התקבלה לעבודה כמורה לחינוך גופני של ילדים בכיתה ט'. בשיעור הראשון שלה היא נתנה לילדים לשחק כדורגל, אך הבחינה לפתע שבזמן שכל הילדים רצים אחרי הכדור, ילד אחד עומד לבד, רחוק מכולם, ולא נראה שהוא נהנה בכלל.
היא ניגשה אליו ושאלה אם הוא בסדר. "כן", הילד ענה.
"אתה יכול ללכת לשחק עם האחרים, אתה יודע", היא אמרה לו.
"לא, נראה לי עדיף שאני אשאר פה", ענה הילד.
"למה מתוק?", היא שאלה, "הם לא נותנים לך להשתתף?"
הילד גלגל את עיניו ואמר "כי אני השוער."
האקדמיה היא מקום שיכול להיות מאוד אפור, משעמם ושוחק, אז לפעמים הסטודנטים והמרצים מתבלים את השיעור בפניני חוכמה. הנה לקט מובחר והורג מצחוק...
סטודנטית: "יש שנאים שמזמזמים כשהם עובדים. למה?"
מרצה: "גם את היית מזמזמת אם היו לך 50 מחזורים בשנייה..."
מרצה באחת ההרצאות: "בשעת פליטת הזרע אצל הגבר, הזרעונים נעים בתוך מעטפת של סוכרים שמגינה עליהם".
מיד מרימה ידה אחת הסטודנטיות ושואלת: "רגע, אז למה בכל זאת יש לזה טעם מריר?!"
"... 15-20 דקות, ואני גומר. בלי לעלות ולרדת...."
מרצה לכימיה אורגנית, מסביר מדוע עדיף לוותר על הפסקה ולהמשיך את השיעור ברצף.
המרצה: "עשיתי פעם את הניסוי הזה עם הבן שלי! הושבתי אותו על נדנדה והסברתי לו על הכוחות שפועלים עליו... אז הוא אמר לי: 'אבא, מה אתה מטומטם? תנדנד וזהו!'"
מרצה לסטודנט: "אני לא מבין מה אתה אומר. אתה בטח קרוב משפחה של אשתי..."
המרצה: "את המבחן אפשר לעבור, תשאלו את אלה שעשו אותו סמסטר קודם."
סטודנט: "אפשר לשאול אותם עכשיו. רובם פה..."
סטודנטית: "אפשר זמן להעתיק?"
מרצה: "כן, תנצלו את הזמן שאני מוחק את הלוח."
לפני המבחן שואלים את המרצה על המבחן והוא עונה: "לא יהיו לכם הפתעות במבחן!"
במבחן אף אחד לא מבין כלום, שאלות מאוד קשות ולא ברורות.
סטודנטים באים בתלונות למרצה: "אמרת שלא יהיו הפתעות במבחן?!"
מרצה: "נכון, בלי הפתעות גם אצלכם, כמו בכל השנים, יהיו 70% נכשלים..."
מרצה: "אני יכול לשחק איתכם טטריס: מי שיפריע יעבור לשורה האחרונה וכשהשורה האחרונה תתמלא היא תעוף החוצה."
מרצה: "אם נירה קליע לכיוון השמש המהירות שלו תגדל במהלך התנועה"
תלמיד: "..אבל המרצה, הקליע ימס הרבה קודם..."
מרצה: "אז נירה אותו בלילה..."
לפני מבחן ידוע לשמצה במחשבים, שואל אחד הסטודנטים: "איזה חומר עזר כדאי להביא למבחן?"
מתרגל: "לדעתי הכי כדאי לכם להביא תהילים..."
"היחס של פיסיקאים למתמטיקה זה כמו היחס של פושעים לספר חוקים. כדאי לדעת, וכדאי לדעת איך לעקוף."
באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!".
"זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש."
ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?".
"זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש."
ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".
פרופסור למדעי ההתנהגות נכנס לאולם ההרצאות ופותח את הרצאתו בהצגת נושא השיעור - "הוצאת האדם מאיזון ושלווה"
הפרופסור: "אני עומד להדגים לכם שלושה שלבים כיצד ניתן להוציא אדם משלוותו"
הוא נוטל לידו טלפון שמחובר לרמקולים, ומחייג למספר אקראי.
מהעבר השני של הקו עונה גבר.
הפרופסור: "שלום, אפשר בבקשה לדבר עם ברוך?"
עונה הגבר בנימוס: "אין כאן ברוך, נראה כי טעית במספר אדוני" וסוגר את הטלפון.
אומר הפרופסור לסטודנטים: "השיחה הזו גרמה זעזוע קטן לאיש שישב לבטח להנאתו בביתו. נעבור אם כן לשלב השני"
הפרופסור ניגש שוב לטלפון ומחייג את אותו המספר.
האיש מעבר לקו עונה, והפרופסור שואל: "סליחה, האם ברוך נמצא?"
עונה הגבר: "כבר אמרתי לך שאין כאן ברוך אדוני. בדוק טוב את המספר שאליו אתה מחייג" האיש טורק את הטלפון.
"רואים", אומר הפרופסור, "עכשיו האיש כבר ממש עצבני לאחר שהפרעתי למנוחתו פעמיים ברציפות. עתה נגיע לשלב השלישי והאחרון."
הוא ניגש לטלפון ומחייג בשלישית לאותו מספר.
הפרופסור: "שלום, אבקש את ברוך"
הפעם האיש כבר מאוד עצבני: "אדוני, זו הפעם השלישית שאתה מבקש את ברוך. אמרתי לך שאין כאן שום ברוך. תניח לי לנפשי ואל תתקשר לכאן יותר." לאחר מכן נשמעה טריקה חזקה במיוחד.
"זהו" אומר הפרופסור, "עכשיו האיש יצא לגמרי מאיזון ומשלווה, ואפשר לומר שיומו נהרס. אלה הם שלושת השלבים לגרום לאדם לאבד את שלוותו."
לפתע, מרים אחד הסטודנטים את ידו ואומר: "סליחה פרופסור, נדמה לי שפספסת את השלב הרביעי והמכריע!"
"אתה סבור שיש שלב נוסף?" שואל הפרופסור
"בהחלט" עונה הסטודנט.
"אם כך, גש הנה והדגם" מציע הפרופסור.
הסטודנט ניגש לטלפון, מחייג לאותו המספר ומשענה האיש מעבר לקו, אומר לו הסטודנט: "שלום, מדבר ברוך. השאירו לי הודעות?"
צחי חזר מבית הספר והתיישב לאכול ארוחת צהריים עם אימא.
- "איך היה היום שלך בבית הספר חמודי?" שאלה האימא.
- "היה יום ממש ממש טוב!" ענה צחי בשמחה.
- "איזה יופי, מה קרה היום?"
- "בשיעור הראשון עשו לנו בוחן פתע בלשון וכל הכיתה נכשלה. בשיעור השני היינו אמורים לשחק כדורגל, אבל המגרש בשיפוצים אך שלחו את כולם לספרייה והיינו צריכים ללמוד בשקט. אחר כך בשיעור השלישי התחלנו נושא חדש בהיסטוריה וקיבלנו מלא שיעורי בית."
- "זה לא נשמע כמו כזה יום טוב עד עכשיו…"
- "אבל בשיעור הרביעי היה ממש כיף כי עשינו ניסוי ממש ממש גדול בכימיה."
- "אוקי זה נחמד לשמוע, ומה תעשו מחר בבית הספר?"
- "נלך לראות את הבולדוזרים מפנים את ההריסות."
מרי מרגרט הקטנה לא הייתה התלמידה הכי טובה בבית הספר הקתולי ובדרך כלל היא הייתה ישנה כל השיעור.
יום אחד, המורה/נזירה שלה, קראה לה בזמן שהיא ישנה: "אמרי לי מרי מרגרט, מי יצר את היקום?"
כשמרי מרגרט לא זזה, ג'וני הקטן, חברה לכיתה שישב בכיסא מאחוריה, לקח את עפרונו ונעץ אותה בגבה.
"אלוהים אדירים!", צעקה מרי מרגרט.
"יפה מאוד", אמרה הנזירה והמשיכה בשיעור.
מעט מאוחר יותר הנזירה שאלה את מרי מרגרט: "מי היה אדוננו ומושיענו?"
אך מרי שוב לא זזה משנתה. ג'וני נחלץ לעזרתה ותקע את העיפרון בישבנה.
"ישו המושיע", צעקה מרי מרגרט והנזירה השיבה שוב: "טוב מאוד", ומרי מרגרט נרדמה שוב.
הנזירה שאלה את מרי שאלה שלישית: "מה חווה אמרה לאדם לאחר שהם הביאו את ילדם העשרים ושלושה?"
שוב ג'וני נחלץ לעזרתה.
הפעם מרי מרגרט זינקה ממקומה וצעקה:
"אם אתה תוקע בי את הדבר הזה עוד פעם אחת אני אשבור לך אותו לשתי חתיכות!"
המורה/הנזירה התעלפה...
מרוקאית צעירה מגיעה ליום פתוח באוניברסיטה במטרה להתקבל לתואר. כשמספרים לה על תנאי הקבלה היא מתעצבנת מאוד, ניגשת למנהל ושואלת: "למה מבחני הקבלה שלכם כל כך קשים?!"
המנהל מחליט לנסות לבוא לקראתה ועושה לה מבחן אינטליגנציה.
הוא מזמין אותה להגיע לאחת הכיתות, מראה לה שולחן ארוך עם 3 רגליים ושואל: "מה חסר?"
המרוקאית מהרהרת במשך כמה רגעים, ואז עונה בביטחון: "זה קל, סלטים!"
מורה שאלה את התלמידים בכיתה: "אם יש על העץ 5 ציפורים ואני אקח רובה וארה באחת מהן, כמה ציפורים תישארנה על העץ?"
מויש'ה מרים את היד בהתלהבות ועונה: "אף אחת, כולן יברחו מהרעש של הרובה!"
"זוהי תשובה לא נכונה" עונה המורה. "התשובה היא 4 ציפורים, אבל אני אוהבת את איך שאתה חושב".
מויש'ה אומר לה: "עכשיו אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"בוודאי!" עונה המורה.
מויש'ה מכחכך בגרונו ואומר: "3 נשים יושבות על ספסל ואוכלות גלידה. הראשונה אוכלת ביסים קטנים עם כפית, השנייה מלקקת את הגלידה המטפטפת מהצד, והשלישית תוקעת את כל הגלידה בפה ושואבת אותה מלמעלה. איזו מהן אינה נשואה?"
המורה מסמיקה, נבוכה ועונה במלמול: "אהה, אני חושבת שהשלישית..."
"התשובה הנכונה היא - זו שאין לה טבעת על האצבע", עונה מויש'ה, "אבל אני אוהב את איך שאת חושבת..."
עמית ויונתן דיברו אחד עם השני בזמן ההפסקה בבית הספר.
עמית אמר ליונתן: "אני ממש מודאג, אבא שלי עובד 12 שעות ביום כדי שיהיה לי גג מעל הראש ואוכל חם על השולחן"
"נו ו..?" שאל יונתן.
"ואמא שלי מבלה כמעט את כל היום בבישול וניקיונות עבורי. אני ממש מודאג!", אמר עמית בחשש.
יונתן המבולבל אמר לעמית: "מה יש לך לדאוג? נשמע כאילו שהחיים שלך די מסודרים וכיפיים"
עמית אמר בבהלה: "ומה אם הם ינסו לברוח? על זה לא חשבת?!"
אבא אחד שם לב שהבן שלו לא מצליח ללמוד כמו שצריך לבחינות הבגרות ושואל אותו מה קרה.
"אבא, אני התאהבתי במורה שלי ועכשיו אני לא מצליח להתרכז בכלום! קרה לך פעם דבר כזה?" שאל הבן המתבגר.
"כן, בכיתה ח'..." ענה האבא.
"באמת??? מה בדיוק קרה? מה עשית? תגלה לי הכל!" התלהב הבן.
"אין הרבה מה לספר" ענה האבא, "ברגע שאמא שלך עלתה על זה היא החליטה להעביר אותך בית ספר..."
המורה בכיתה שאלה את התלמיד רוני: ״רוני, מי הנשיא של עיראק?״
השיב לה רוני: ״אני לא יודע, המורה.״
גערה בו המורה ואמרה לו: ״אז רוני, כדאי שתתמקד יותר בלימודים שלך.״
״המורה,״ אמר לה יוני בחזרה, ״אני יכול לשאול אותך משהו?״
״כן בוודאי,״ השיבה המורה.
״המורה, את מכירה את מאיה?״ שאל אותה רוני.
״לא, אני לא מכירה אותה,״ ענתה המורה.
אמר לה רוני בחיוך: ״אז המורה, כדאי שתתמקדי יותר בבעלך.״
מורה אחת החליטה להפתיע את אחת התלמידות עם שאלה: "מיה, תמני לי בבקשה את שמותיהם של ראשי ממשלת ישראל מאז הקמת המדינה ועד היום."
מיה: "אבל המורה, אני לא יודעת את השמות של כולם."
המורה: "מיה, תדעי לך שאני מאוד מאוכזבת ממך. כשאני הייתי בגילך ידעתי את השמות של כל ראשי הממשלה".
מיה: "ברור שידעת, כי כשאת היית ילדה בגילי היה רק ראש ממשלה אחד!"
מורה למדעים שאלה את התלמידים שלה: "ילדים, איזה יסוד חשוב מכדור הארץ הייתם רוצים שיהיה לכם?"
אחד התלמידים הצביע ואמר: "אני הייתי רוצה הרבה זהב ואז לקנות מכונית פרארי!"
תלמיד אחר הרים את היד ואמר: "אני הייתי רוצה יהלומים. אני אמכור אותם ואקנה למבורגיני!"
המורה פנתה לתלמיד אחר ושאלה: "ואתה שלומי, איזה יסוד חשוב מכדור הארץ הכי היית רוצה שיהיה לך?"
"סיליקון" ענה שלומי ללא היסוס.
המורה המופתעת שאלה את שלומי: "סיליקון? למה דווקא סיליקון?"
"לאמא שלי יש כזה" השיב, "ותמיד יש פרארי ולמבורגיני יפות מתחת לבית שלנו!"
רגע לפני סיום השיעור, נעמדה המורה נעמי הכועסת מול תלמידיה ואמרה: "אם מישהו מכם חושב על עצמו שהוא אידיוט גמור, שיעמוד עכשיו!".
התלמידים המבולבלים שלה שלחו מבטים תמוהים אחד לשני וניסו לתהות מה פשר בקשתה של המורה. אבל אף אחד מהם לא קם.
המורה הניחה את ידיה על מותניה ושאלה בטון רך יותר: "אני בטוחה שיש פה לפחות כמה תלמידים אידיוטים, אז קדימה, תהיו אמיצים".
לאחר התלבטות קצרה, אבישי הקטן החליט לקום ממקומו.
המורה נעמי הסתכלה עליו במבט מסופק אך מעט מרחם: "אתה חושב שאתה אידיוט, אבישי?"
הוא ענה לה: "האמת? לא ממש, פשוט לא נעים לי שאת עומדת שם לבד"
מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם.
כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות...
רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה.
"ומה איתך?" שאלה המורה.
הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם"
המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר.
מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??"
"לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"
באוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב היו ארבעה סטודנטים לכימיה שעד למבחני הגמר היו המצטיינים בחוג. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, עד שבסוף השבוע שלפני בחינת הגמר הם החליטו לבקר כמה חברים שערכו מסיבה.
כיוון שהיו שפוכים לגמרי ביום שאחרי המסיבה, הם לא קמו בזמן ולא הספיקו להגיע לאוניברסיטה בשעה בה נערך המבחן.
הם החליטו על תירוץ שיספרו לפרופסור, בו הם יגידו שבדרך חזור היה להם פנצ'ר שבגללו לא הספיקו להגיע למבחן. הפרופסור, שמע ואמר "אין בעיה, תוכלו להיבחן מחר".
הסטודנטים שמחו והוקל להם מאוד, הם למדו באותו הלילה ובבוקר שלאחר מכן הגיעו לבחינת הגמר. הפרופסור הושיב אותם ב-4 כיתות שונות, כשהם פתחו את גיליון הבחינה הם ראו את השאלה הראשונה, על 5 נק', שהייתה קלה מאוד. הם שמחו מאוד, כל אחד פתר אותה במהירות והמשיך לעמוד הבא.
בעמוד השני הופיעה השאלה הבאה:
"שאלה על 95 נקודות: איזה צמיג?"
המורה ציפי החליטה לערוך שיעור חברה עם ערך מוסף לתלמידים שלה ולכן נתנה להם שיעורי בית – לבקש מהוריהם לספר להם סיפור מהחיים עם מסר חשוב. למחרת חזרו כל התלמידים עם סיפורים מרתקים; ילדה אחת סיפרה שאימה רצתה לגדל בצעירותה אפרוחים, לכן היא אספה 10 ביצים. לאחר כמה ימים, כך סיפרה האם, היא גילתה שרק 8 אפרוחים בקעו, והלקח היה "אל תנסו לחזות את העתיד". עוד ועוד ילדים שיתפו את הסיפורים של הוריהם, שנחתמו במסרים כמו "אל תבכו על חלב שנשפך" וכדומה. בסופו של דבר הגיע תורו של יונתן - שלא נחשב לתלמיד הכי חד בכיתה. עם זאת, היא הבינה שאין לה ברירה אלא לאפשר לו לדבר כמו שאר חבריו לספסל - בעיקר בגלל שהוא היה כל כך להוט לשתף את הסיפור שלו. אז היא חייכה אליו וביקשה ממנו לבוא לקדמת הכיתה ולהציג את הסיפור שלו.
יונתן עמד זקוף ליד הלוח, חייך לכיתה בגאווה והחל לספר: "אבא שלי סיפר לי שדוד שלו, אפרים, היה טייס במלחמת יום הכיפורים. יום אחד הערבים הפילו את המטוס שלו במצרים, אבל הוא הצליח לשרוד ויצא למדבר רק עם בקבוק וויסקי, אקדח וסכין שהיו לו במטוס. הוא ישר שתה את כל הבקבוק בשלוק אחד כדי שהאויב לא ייהנה ממנו ופתאום הוא שם לב שיש מסביבו מלא מלא חיילים מצרים. הוא ירה ב-15 עם האקדח שלו, דקר 25 עם הסכין, אחרי זה הוריד עם אגרופים עוד 30 ובסוף עם האקדח הריק שהיה לו, הרביץ לעוד 40 והרג אותם - הכל בשתי ידיים! ובסוף הוא חזר לארץ ברגל, בלי שריטה!"
כל תלמידי הכיתה הסתכלו עליו בהלם, ורק כעבור כדקה המורה ציפי ההמומה אמרה: "אבל רגע, מה המסר של הסיפור הזה?". "אה, לא אמרתי אותו?", השיב יונתן, "אבא אמר שהמסר הוא 'אל תתעסקו עם דוד אפי כשהוא שיכור'".