קורע

ירון טס ללונדון לנסיעת עסקים, ולאחר יום של פגישות וסגירת עסקאות, הוא חזר לחדר שלו במלון בו שהה לבדו. הבדידות התחילה להעיק עליו, אז הוא החליט לצאת לסיבוב בעיר כדי לראות אנשים ומקומות מעניינים. הטיול הרגלי לא עזר להפיג את תחושת הבדידות והשעמום אך בדרכו חזרה למלון, ירון מצא מודעה על תא טלפון שעליה תמונה של בחורה מהממת ומספר טלפון שדרכו ניתן היה להזמין "עיסוי מפנק"... למרות החשש ירון החליט שחיים רק פעם אחת, אז הוא תלש את המודעה ומיהר חזרה למלון. כשהגיע לחדרו, ירון לא היסס, הרים את שפופרת הטלפון וחייג את המספר של הבחורה המסתורית שעל המודעה – יסמין. בעודו מחייג הוא דמיין בעיניי רוחו את שערה הארוך, שפתיה האדמוניות וחמוקיה המדהימים של יסמין, והחל להתרגש. תוך מספר שניות ענה קול נשי מהצד השני וירון חשב לעצמו 'איזה קול סקסי...'. הקול הנשי והמגרה שאל את ירון באנגלית רהוטה: "שלום אדוני, באיזה שירות אתה מעוניין?" ירון כחכח בגרונו וענה: "שלום, אני מתקשר בקשר לעיסוי". "אין שום בעיה אדוני", היא ענתה לו, "באיזה עיסוי אתה מעוניין?" "אמממ... תראי אני פה בנסיעת עסקים ופשוט חשבתי על איזה עיסוי שיעזור לי להירגע קצת או משהו כזה" אמר ירון בהיסוס, ואז החליט לתפוס אומץ ופשוט להגיד את האמת. "בעצם זה שקר... אני בודד ורוצה לעשות איתך אהבה... סוערת! פרועה! כזאת שתגרום לך לשכוח את השם שלך ותשבור את המיטה!" שום תגובה לא נשמעה במשך כמה שניות עד שהאישה לבסוף ענתה ואמרה: "אני מאוד שמחה שאתה אומר את האמת, אבל אני חושבת שאתה צריך לדעת שאם תשבור את המיטה תצטרך לשלם קנס ואם אתה רוצה להגיע לקו חיצוני אתה צריך לחייג 9 אחרת השיחה שלך מועברת לדלפק הקבלה."

לאחר שחיכו לזה זמן רב, בעל ואישה צעירים שזה עתה נישאו הגיעו סופסוף לסוויטת ירח הדבש שלהם. האישה נראתה קצת מהורהרת ומרוחקת אז בעלה הלהוט התיישב לידה כדי לנסות ולהרגיע אותה. "הכל בסדר?" שאל הבעל, "כן" ענתה האישה, "פשוט יש לי מעט חששות לקראת העתיד", המשיכה. "אז דברי איתי יקירתי... ספרי לי מה מכביד על ליבך!" השיב הבעל בציפייה לעבור את השאלות ולהתקדם לשלב יותר מהנה. האישה הסתכלה עליו ואמרה: "אם כך... יש לי כמה שאלות חשובות ואני רוצה שתהיה כן איתי. אחרי זה נוכל... להמשיך". בעל: "סוף כל סוף! הגיע הזמן באמת!" אישה: "אתה רוצה שאני אעזוב?" בעל: "לא! אל תחשבי על זה אפילו!" אישה: "אתה אוהב אותי?" בעל: "כמובן! מאז ומתמיד ולא אפסיק לעולם!!!" אישה: "האם אי פעם בגדת בי?" בעל: "לא! למה שאני אעשה דבר שכזה בכלל?" אישה: "האם אתה מוכן לנשק אותי?" בעל: "בכל הזדמנות שתהיה לי!" אישה: "האם אי פעם תצעק עלי?" בעל: "כמובן שלא! את משוגעת?!" אישה: "האם אני יכולה לסמוך עליך?" בעל: "כן..." אישה: "הו יקירי!" זה היה לפני שנות נישואים רבות... רוצים לדעת איך הזוג הזה נשמע לאחר 20 שנים יחד? פשוט קראו את השיחה ביניהם מלמטה למעלה!

מוטי ישב לו בפאב ובהה בכוס המשקה שלו. הוא עשה זאת במשך חצי שעה, עד שניגש לעברו נהג משאית גס רוח, לקח את כוס המשקה שלו ושתה את כולה בבת אחת. כשסיים לגמוע את הלגימה האחרונה, מוטי המסכן החל לבכות. נהג המשאית אמר, "מה קרה גבר? בסך הכל התלוצצתי. הנה, אני אזמין לך משקה נוסף על חשבוני. אני פשוט לא יכול לראות גבר בוכה". "זה לא זה", אמר מוטי, "פשוט עבר עלי היום הגרוע ביותר בחיי..." "ראשית, התעוררתי מאוחר והגעתי למשרד באיחור. הבוס שלי כעס עלי כל כך עד שפיטר אותי מיד על המקום. כשיצאתי מבניין המשרדים והלכתי לכיוון האוטו שלי, גיליתי שגנבו לי אותו. בתחנת המשטרה אמרו לי שאין שום דבר שניתן לעשות, אז לקחתי מונית הביתה וכשנכנסתי לבית גיליתי ששכחתי את הארנק עם כרטיס האשראי שלי ברכב של נהג המונית שכבר נסע. כשחזרתי הביתה ונכנסתי לחדר השינה מצאתי בו את אשתי עם הגנן. עזבתי את הבית, באתי לפאב, ובדיוק כשחשבתי לשים קץ לחיי - אתה באת ושתית את כל הרעל שלי!"

במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן... 1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן? 2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו... 3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?! 4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת! 5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות... 6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? 7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%. 8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר... 9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות... 10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה. 11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון. 12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות. 13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?" 14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה. 15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה. 16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק. [related_articles] 17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום... לסיום, קצת על ניקיונות פסח: 18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים. 19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ! 20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?

- שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הערב? - נו ברור, שעד שאת סוף סוף מתקשרת זה בגלל שאת צריכה משהו... את יוצאת? - כן. - עם מי? - עם ידיד. - מה פתאום את יוצאת עם ידידים באמצע השבוע? אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב, תמיד היה אומר לי שאני נראת נפלא לגילי. - אני לא נפרדתי ממנו, אימא, הוא עזב אותי וברח לקפריסין. - את אפשרת לו לעזוב כי לא תמכת בו מספיק. עכשיו סתם את מסתובבת לך עם כל אחד. - אני לא מסתובבת עם כל אחד, זה פשוט ידיד טוב שאני רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. אז אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים או לא? - אני אף פעם לא השארתי אותך אצל ההורים שלי רק כי רציתי לצאת עם מישהו, מלבד אבא שלך. - יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה. - מה את רומזת לי בזה? - שום דבר, כלום תשכחי מזה שאמרתי משהו... אני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים הלילה. - קודם זה היה לערב ועכשיו זה כבר ללילה? את נשארת לישון אצלו? מה בעלך היה אומר על זה... - בעלי לשעבר, ל-ש-ע-ב-ר!!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו. מהיום שנפרד ממני הוא בטח לא ישן אף לילה לבד. - אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה, ידעתי! - הוא לא בטלן!!!! - גבר שיוצא עם גרושה ואימא לילדים הוא בטלן ופרזיט. - אני לא רוצה להתווכח. להביא לך את הילדים או לא? - מסכנים הילדים, עם אימא כזאת!!!! - כזאת איך? - עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך!!! - די!!!!! - ובנוסף את צועקת עלי. ככה לא חינכתי אותך! את בוודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת. - עכשיו את כבר דואגת לבטלן??? - אז את מודה שהוא בטלן, מיד שמתי לב לזה. - שלום!!!! - חכי רגע מה את מנתקת! באיזו שעה את מביאה לי את הילדים? - אני לא מביאה את הילדים, אני נשארת בבית. - אויש מתוקה שלי, אם את אף פעם לא יוצאת איך את הולכת לשקם את החיים שלך?

רבי יהודי, כומר נוצרי, אימאם מוסלמי ונזיר בודהיסטי נפגשים בכנס בין דתי. הם מתחילים להתדיין ביניהם כדי לנסות ולקבוע למי יש דת יותר חזקה ומושכת. לאחר שעות ארוכות של דיון ללא התקדמות הם מחליטים לקיים תחרות: הם יצאו לטיול אל היער הסמוך שם כל אחד מהם יימצא דוב וינסה לגרום לו לאמץ את הדת שהוא מייצג - זה שיצליח במשימה, אמונתו תוכתר למנצחת. הם ניגשים אל היער, קובעים נקודת מפגש בקצהו ונכנסים לתוכו האחד אחרי השני. ראשון יוצא מן היער הכומר, ואחריו האימאם. אומר הכומר: "אתה לא תאמין, זה פשוט מדהים! אמנם הדוב שפגשתי שאג ואיים עליי בתחילה, אבל כל מה שהייתי צריך כדי להרגיעו זה לקרוא לו כמה פסוקים מן הברית החדשה ולהתיז עליו מעט מים קדושים. ביום ראשון הקרוב נביא אותו לכנסייה הקרובה ביותר ואז נטביל אותו לנצרות". אומר לו האימאם: "רק ביום ראשון? הדוב שאני פגשתי כבר עכשיו מוסלמי. מהרגע הראשון שהתקרבתי אליו ידעתי שאין לי מה לחשוש כי אללה לצדי, אז פרסתי שטיחון על האדמה, ירדתי על ברכיי והתחלתי להתפלל. הדוב קרב אליי עם הבעה שלווה על פניו, הבטתי בעיניו והורתי לו להגיד את העדות – 'אין אללה מלבד אללה'- וכעת הוא כבר מוסלמי טוב שמתכוון לעלות למכה בקרוב מאוד". עוד השניים משוחחים, והנזיר הבודהיסטי מגיח מן היער. פונים אליו הכומר והאימאם ואומרים לו: "לקח לך זמן רב, נראה שלא עמדת במשימתך...". אומר להם הנזיר: "אדרבא ואדרבא, לקח לי זמן רב כי אני והדוב שפגשתי עשינו יחד ויפאסנה והתפללנו ארוכות אל האלים הטובים. בו ברגע שהוא ראה אותי יושב על הקרקע בתנוחת הלוטוס, ידי פרוסות לצדדים ועייני עצומות, הוא הצטרף אליי ואני הרגשתי את רוחו של בודהה בתוכו". "יפה מאוד" אומר הכומר "נראה שכולנו עמדנו במשימה ולא ניתן להכריע... אבל רגע, איפה הרבי? הוא עוד לא יצא מהיער?" באותו רגע מגיח הרבי בבהלה מבין העצים, בגדיו קרועים, גופו ופניו מלאים חבורות ושריטות. "מה קרה לך?" שואלים פה אחד בתדהמה הכומר, האימאם והנזיר. עונה להם הרבי המותש והחבול: "כנראה שלא הייתי צריך להתחיל עם עניין ברית המילה..."

ברגעים האחרונים לחייו של יעקב הקשיש, הקיפו אותו כל בני משפחתו. כשהוא הרגיש שהוא עומד לקחת את נשימותיו האחרונות, הוא אסף את כל כוחו ולחש: "אני חייב לספר לכם את הסוד הכמוס ביותר שלי". משפחתו מיד התקרבה אליו והאיצה בו להמשיך לדבר לפני שיגיע זמנו. "לפני שהתחתנתי, היה לי הכל", אמר יעקב. "הייתה לי מכונית מהירה, הרבה נשים יפות ויותר כסף משהייתי יכול לספור, אך חבר טוב הזהיר אותי ואמר לי: 'עליך להתחתן ולהקים משפחה, אחרת לא יהיה איש שיביא לך כוס מים כשתהיה על ערש דווי'. אז לקחתי את עצתו, הפסקתי להיפגש עם הבנות היפות והכרתי את אימא שלכם, הפסקתי לשתות אלכוהול והתחלתי להיות מבוגר אחראי. מכרתי את מכונית הספורט שלי, השקעתי כסף בתוכנית חיסכון לילדים, לימדתי אתכם את כל מה שאני יודע והנה אנחנו כאן עכשיו..." יעקב לקח כמה נשימות והמשיך בלחישה, "ואתם יודעים מה?" "מה?" שאלו כל בני המשפחה של יעקב והתקרבו אליו כדי לשמוע את תשובתו. "עכשיו כשאני עומד למות אני אפילו לא צמא!"

נחום היה איש עסקים שיצא לנסיעת עבודה מיוחדת וראשונה מסוגה במלזיה, יוזמה שעליה הוא עבד במשך תקופה ארוכה מאוד. כדי לחגוג את ההישג שלו, בלילה הראשון שלו בארץ החדשה והזרה הזו הוא הגיע לבית המלון והזמין לחדרו נערת ליווי. במשך כל הלילה נערת הליווי לא הפסיקה לצעוק בלהט "פוג'יפו! פוג'יפו!!!", ונחום הרגיש טוב מאוד עם עצמו והבין שעינג אותה כמו שמעולם לא הצליח אף גבר אחר. ביום שלמחרת נחום נפגש עם השותפים העסקיים שלו במועדון סנוקר על מנת שיוכלו להכיר טוב יותר אחד את השני בסביבה נוחה. הם שיחקו משחק שלם, עד שלנחום נשאר להכניס רק את כדור ה-8 השחור לחור שיבחר כדי לנצח. נחום בחר בחור שבאחת הפינות, הכה עם מקל הסנוקר בכדור הלבן, שהתגלגל פגע בכדור ה-8 השחור - שנכנס בדיוק לחור שנחום הימר עליו! נחום התלהב שניצח ורצה להראות לשותפיו העסקיים שהוא גם מכיר קצת את השפה המקומית, ולכן צעק בלהט: "פוג'יפו!" שותפיו העסקיים של נחום הסתכלו עליו במבט תמוה ואמרו לו: "לא, למה אתה אומר ככה? זה בסדר... הכנסת אותו לחור הנכון..."

ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה. בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור. "וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור. חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..." משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?" "זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין". משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי". "העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".

כשגילו אותו הוא שימש להעברת חומרים בין שני אנשים, כדי שהמין האנושי ישרוד. כיום יש קבוצה קטנה של אנשים המאמינים שזו הסיבה היחידה לקיומו, השאר משתמשים בו בשביל הכיף. כיף לשחק בו, ברגע שהתחלת קשה מאוד להפסיק. יש אנשים שהיו עושים את זה כל היום, לולא הייתה להם עבודה לעשות. הוא משמש לצורך אינטראקציה בין אנשים. חלקם מתייחסים לאינטראקציה זו ברצינות גמורה, אחרים בתור שעשוע בלבד. לפעמים קשה לדעת עם מי אתה מתעסק, ואז זה מאוחר מדי. אם אינכם משתמשים איתו באמצעי הגנה נאותים, אתם עלולים להעביר או לקבל וירוסים. תלוי בעומס, לפעמים קצת קשה לו לעלות. אבל אל תדאגו זה קורה לכולם. וכשהוא יורד, אין מה לעשות איתו. בסופו של דבר אתה זה שמנהל אותו, אבל לעתים נראה כאילו הוא זה שמנהל אותך. אם לא תנהג בזהירות, אתה עלול להיכנס לצרות גדולות בגללו. סדר היום שלו שונה משלך, ולכן קשה מאוד לשלוט עליו. אפשר להתאים את עצמך אליו, אבל בסופו של דבר הוא ינצח. ברגע שפנית איתו לאדם הלא נכון, אתה תתפוס לעצמך את הראש, תגיד "מה עשיתי?", ותדע שכבר אין דרך חזרה. לא לכולם יש אחד כזה, אבל למי שיש ייהרס אם ייקחו לו אותו. למי שיש אחד כזה, בטוח שלמי שאין הוא נחות יותר. אבל למעשה, הם מסתדרים טוב בלי זה. ואם לא, הם משתמשים בשל מישהו אחר. בגדול, אפשר להסתדר גם בלי זה, אבל וואלה זה צעצוע נחמד...

מצבו הרפואי של משה החמיר מאוד בחודשים האחרונים, לכן הוא החליט לגשת לרופא ולבצע מספר בדיקות כדי לראות מה ניתן לעשות בנידון. אל הבדיקה הוא הגיע עם אשתו, נעמה, ואחרי שביצע אותה הרופא אמר לו לחכות כמה רגעים בחוץ והזמין את אשתו אליו למשרד. "לצערי מצבו של בעלך אינו מזהיר", אמר הרופא לנעמה. "הוא סובל מלחץ כבד מאוד שמשפיע על בריאותו בצורה חמורה. אני אתן לך כמה עצות שיעזרו לך להקל עליו, ומומלץ מאוד שתעקבי אחריהן, ולא, הוא ימות תוך פחות משנה". "בכל יום עלייך להכין לו ארוחות בוקר, צהריים וערב מזינות", המשיך הרופא, "היי נחמדה ואדיבה בכל רגע נתון, אל תטילי עליו שום מטלות בבית, אל תטרידי את ראשו בבעיות שלך, אל תנדנדי לו והכי חשוב, עשי איתו אהבה לפחות 3 פעמים בשבוע. אם תעשי את כל אלה במשך כשנה, בעלך יחזור למצב בריאותי תקין". הרופא שלח את הזוג בחזרה לביתם מבלי להחליף מילה אחת עם משה, שבדרך הביתה שאל את אשתו, "נו, מה אמר הרופא?" "אתה תמות תוך שנה", היא ענתה...

מנשה חסר המזל נסע עם חבריו לחופשה בתאילנד ובלילה האחרון של הנופש גבר עליו יצרו והוא הלך עם אחת הבנות שפגש ברחוב השוקק של בנגקוק אל חדר המלון שלו. לרוע מזלו, שכח מנשה להביא עימו אמצעי מניעה, אך זה לא יימנע מבחור שכמוהו להגיע לפרקו... מנשה בילה את הלילה עם הבחורה ובבוקר כשהתעורר לבדו במיטה בחדר המלון, מצא לחרדתו שפריחה מוזרה מכסה את איבר מינו. ברגע שחזר ארצה, מיהר מנשה אל רופא העור שלו והציג בפניו את "החבר מכוכב אחר" שהופיע בתחתוניו. הדוקטור, שמעולם לא ראה דבר שכזה לפני כן, הורה למנשה לבצע סדרת בדיקות, שבסופה הודיע לו: "מצאנו שנדבקת בזיבה מונגולית, מחלת מין נדירה וקטלנית". "מה עושים דוקטור? איך אפשר לטפל בזה?" אמר מנשה ההמום. "הטיפול היחידי למחלה היא כריתת האיבר לצמיתות" ענה הרופא. פניו של מנשה החווירו כסיד: "כריתה? אין שום מצב! אני עוד צעיר ויש לי עוד הרבה להספיק! אני דורש חוות דעת שניה!". "זוהי ההחלטה שלך" ענה הרופא, "אתה מוזמן להתייעץ עם מומחים אחרים אם אתה מעוניין, אבל אני אומר לך שלפי כל הבדיקות שביצענו, הסרה היא האפשרות היחידה שלך". מנשה הנסער קם מכיסאו וללא מילה נוספת נמלט מחדרו של הרופא. כבר ביום שלאחר מכן הזדרז מנשה להגיע אל מרפאתו של צ'אנג, עובד תאילנדי ששימש גם כמומחה ב"רפואה אלטרנטיבית". מנשה, ששמע מחבר של חבר על סגולותיו של ה"רופא" בריפוי מחלות אקזוטיות קיווה שיימצא עבורו פתרון אחר... לצ'אנג הספיק מבט חטוף באיברו ההולך ונצבע בצבעים הזויים של מנשה, כדי להפטיר בעברית רצוצה: "אה, זיבה מונגולית... מאוד מאוד נדירה מחלה זאת". "כן, נו, את זה אני כבר יודע" זירז אותו מנשה חסר הסבלנות "הרופא שלי אמר לי שכדי לטפל בזה חייבים לכרות לי את האיבר!" צ'אנג פצח בצחוק רם, ניגש אל מנשה, טפח על שכמו ואמר "רופא טומטום, איזה בלאגן עושה. קופת חולים רק ניתוח לרצות. ניתוח הרבה כסף. רק כסף בראש של רופאים בישראל. ניתוח לא צריך". "וואו! אני לא מאמין!" צהל מנשה הנדהם והחל לקפוץ בחדר מרוב שמחה, "תודה לך דוקטור! תודה רבה! לא צריך לחתוך לי כלום!". "כן, ניתוח לא צריך" אמר צ'אנג עם חיוך ענק על פניו, "מחכה אתה בשקט שבועיים שלוש, המה שמו שלך כבר נופל לבד".

איש אחד הגיע לביתו וראה שאשתו מזה 10 שנים אורזת את כל בגדיה במזוודות. "לאן את הולכת?" דרש הבעל המופתע לדעת. "ללאס וגאס! גיליתי ששם אנשים ישלמו לי 500 דולר במזומן על מה שאני עושה עבורך בחינם!" האיש חשב לרגע קט ומיד התחיל לעזור לה לארוז את בגדיה. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה האישה בהפתעה. "אני טס איתך ללאס וגאס... אני רוצה לראות איך תצליחי לחיות מ-1,000 דולר במשך שנה."

לאחר שנים רבות בהן ניסה למצוא עבודה, החליט אורן לגשת לריאיון למשרה במשרד ממשלתי. במהלך הראיון, היה עליו לענות על מספר שאלות לא קטן, אך לכל אורכו הוא חש ביטחון עצמי וכי תשובותיו מספקות את המראיין. לקראת סוף הריאיון, לאחר שהוא כבר שאל אינספור שאלות בנוגע לעברו המקצועי של אורן, נזכר המראיין בשתי שאלות אחרונות ששכח לשאול: "האם יש לך אלרגיות מסוימות?". "כן, אני אלרגי לקפאין, לכן לא שתיתי קפה מעולם בחיי", ענה אורן. "זו הפעם הראשונה שאני שומע על אלרגיה שכזו", אמר המראיין, "אבל כבר יצא לי לשמוע על מצבים מוזרים יותר". אורן חש הקלה למשמע דברי המראיין וכבר ציפה לשאלה האחרונה. "ועד משהו שלא דיברנו עליו, מה היה התפקיד שלך בצבא?" המשיך המראיין. "שירתי בתפקיד קרבי בחיל ההנדסה", ענה אורן. "יפה מאוד, שירות משמעותי נותן לך יתרון בסיכויים לקבל את המשרה. קרה לך משהו מיוחד במהלך השירות?" שאל המראיין. "ובכן...", אמר אורן, "קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל במהלך אחת מהפעילויות שלנו נפצעתי ואיבדתי את האשכים שלי". המראיין היה בהלם לרגע אך הוא התאושש במהרה ולאחר שכתב מספר דברים במחשב שלו הוא אמר, "אוקי, נראה שאתה מתאים לעבודה - התקבלת! שעות העבודה שלנו הן מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים, אז אתה תוכל להתחיל כבר בראשון הבא בשעה 10:00". "רגע..." אמר אורן, "אם העבודה מתחילה ב-8:00 בבוקר, למה שאגיע רק ב-10:00?" "תראה, זו עבודה ממשלתית..." אמר המראיין, "בשעתיים הראשונות של הבוקר אנחנו רק שותים קפה ומגרדים בביצים, אז אין באמת סיבה שתגיע לפני..."

חקלאי מארה"ב שמע הרבה מאוד סיפורים על נפלאות הסוסים הישראליים ובפרט על הכוח והסיבולת שלהם, לכן הוא החליט לטוס לארץ ולקנות לו סוס שכזה. הוא הגיע אל חוות גידול בישראל ופגש את אבי, מגדל סוסים שהסכים למכור לו את סוסו החכם והחזק ביותר: שמשון. לפני החתימה על החוזה ביקש החקלאי האמריקאי מאבי הזדמנות לבחון את היכולות של שמשון ואבי נענה בשמחה. השניים יצאו עם שמשון לשדה, שם אבי קשר את הסוס לעגלה ענקית ומלאה בחציר. "אתה בטוח שהסוס שלך יצליח לסחוב את זה?" שאל החקלאי האמריקאי בחשש, "זה נראה כמו משא כבד מאוד." "לא רק שהוא יסחוב את זה לבד, אני גם הולך לכוון אותו רק לפי הקול שלי והוא יעשה סיבוב שלם בשדה ויחזור אלינו בעיניים עצומות!" השיב אבי. "את זה אני חייב לראות..." אמר החקלאי האמריקאי בציפייה ועמד לצד אבי בעודו קושר את שמשון לעגלה ומכסה את העיניים שלו בצעיף עבה. ואז, לתדהמתו של החקלאי, אבי החל לקשור לעגלה רצועות נוספות שאותן הוא חיבר לעגלה וזו לזו, מדי פעם הוא קרא בקול: "לפה ברון, לפה חנה, כל הכבוד חץ..." לאחר מכן אבי נעמד ליד החקלאי ואמר לו: "עכשיו תראה מה זה סוס חכם! דיו חץ! קדימה חנה! יאללה ברון! קדימה שמשון!" למרבה ההפתעה שמשון החל למשוך את העגלה הענקית לבדו ולא הראה שום סימני עייפות או קושי. כשהוא הגיע לפינת השדה אבי החל לצעוק שוב: "חנה, לפה! חץ, סיבוב! ברון, הביתה! שמשון, אלי!" ושמשון הסתובב בנינוחות וחזר אל אבי והחקלאי ההמום כשהוא סוחב את העגלה. "מעולם לא ראיתי דבר כזה!" אמר החקלאי, "כל מה ששמעתי על הסוסים הישראליים באמת נכון! אני מאוד אשמח לקנות את שמעון אבל קודם אני פשוט חייב לשאול משהו. למה אחרי שקשרת את הסוס לעגלה התחלת להתעסק עם רתמות מיותרות? ולמה כל הזמן אתה נתת פקודות לארבע סוסים ולא רק לאחד?" "יש לזה הסבר מאוד פשוט", ענה אבי, "הסוסים הישראליים מאוד חזקים וחכמים, אבל הם לא מוכנים להיות פראיירים שעושים הכל לבד..."