בדיחות בנושא סוד

ברגעים האחרונים לחייו של יעקב הקשיש, הקיפו אותו כל בני משפחתו. כשהוא הרגיש שהוא עומד לקחת את נשימותיו האחרונות, הוא אסף את כל כוחו ולחש: "אני חייב לספר לכם את הסוד הכמוס ביותר שלי". משפחתו מיד התקרבה אליו והאיצה בו להמשיך לדבר לפני שיגיע זמנו. "לפני שהתחתנתי, היה לי הכל", אמר יעקב. "הייתה לי מכונית מהירה, הרבה נשים יפות ויותר כסף משהייתי יכול לספור, אך חבר טוב הזהיר אותי ואמר לי: 'עליך להתחתן ולהקים משפחה, אחרת לא יהיה איש שיביא לך כוס מים כשתהיה על ערש דווי'. אז לקחתי את עצתו, הפסקתי להיפגש עם הבנות היפות והכרתי את אימא שלכם, הפסקתי לשתות אלכוהול והתחלתי להיות מבוגר אחראי. מכרתי את מכונית הספורט שלי, השקעתי כסף בתוכנית חיסכון לילדים, לימדתי אתכם את כל מה שאני יודע והנה אנחנו כאן עכשיו..." יעקב לקח כמה נשימות והמשיך בלחישה, "ואתם יודעים מה?" "מה?" שאלו כל בני המשפחה של יעקב והתקרבו אליו כדי לשמוע את תשובתו. "עכשיו כשאני עומד למות אני אפילו לא צמא!"

מישו וינקו הם שני רומנים, לכל אחד מהם יש מסעדת קבבים משלו, ושתי המסעדות פועלות זו מול זו, האחת מול השנייה. המסעדה של ינקו מצליחה מאוד, אבל של מישו הרבה פחות. יום אחד מישו אוזר אומץ, הולך לינקו ואומר לו: ״תגיד לי, ידידי, איך זה שאתה כל כך מצליח? מה המתכון הסודי שאתה משתמש בו לקבב הרומני שלך?״ ״ובכן תשמע״ אמר לו ינקו, ״זה פשוט. אני משתמש במתכון הישן של אמא שלי עליה השלום. אני לוקח חתיכה ענקית של לחם, מוסיף לה המון המון תיבול, מוסיף להכל את החתיכה הכי קטנה ודקה של בשר שאני יכול לפרוס, ואז...״ ינקו מנמיך פתאום את קולו ולוחש, ״אני מגרד פנימה קצת אוכל לחתולים, וזאת תערובת הקבב שלי...״ ״אה-אה! תפסתי אותך״ אמר לו מישו בהתלהבות, ״עכשיו אני יודע מה הסוד שלך! אתה מוסיף בשר לקבב!״

אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו. יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו. "זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק. "זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב". "בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק. "אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?" "במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי". "ומה זה הסוד הגדול הזה?" "השכלה", השיב איציק. "מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול. "לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים". "ומה אתה עושה?" תמה אבי, ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"

נער צעיר מכפר מבודד שחי את כל חייו בלי מגע עם העולם החיצוני קיבל מהוריו רשות ללכת לבקר את אחותו המבוגרת בעיר הגדולה לכבוד יום ההולדת ה-16 שלו. ברגע שהנער סיפר לה את החדשות המשמחות האלו היא מאוד נבהלה, בגלל שהמשפחה שלה לא ידעה שהיא למעשה "אישה עובדת" והיא פחדה שהביקור של אחיה הקטן יחשוף את הסוד שלה. לכן כשהנער הצעיר הגיע לעיר הגדולה ושאל את אחותו איך יש לה כסף לגור במקום שכזה, היא פשוט אמרה לו "אתה יודע שכאן בעיר אנשים תמיד רצים ממקום למקום והם לפעמים רעבים, אז יש כאן הרבה דוכני מזון ואני עובדת בדוכן הנקניקיות הכי מצליח באזור". "ואוו זה מדהים!" ענה האח, "אני מאוד אוהב נקניקיות ושמעתי שכאן בעיר יש את האוכל הכי טעים בעולם! אולי מחר אני אוכל לבוא איתך לעבודה ותתני לי לנסות מנה בחינם כי אין לי כסף?". האחות סירבה כמובן, ואמרה שהיא תהייה מאוד עסוקה ולא יהיה לה זמן בשביל האח הקטן שלה. מתוסכל ומאוכזב, כבר באותו הלילה הנער הצעיר חשב על תוכנית ערמומית, ולמחרת בערב הוא עקב אחרי אחותו כשהיא יצאה לעבודה ואז ראה אותה נכנסת לבניין קצת מוזנח בלי שום מאפיינים מיוחדים. 'זה מוזר' חשב לעצמו הנער, אבל בגלל שהוא לא ממש מכיר את העיר הגדולה הוא לא חשד יותר מדי ונכנס לתוך הבניין בביטחון מוחלט. בפנים קיבלה את פניו אישה נאה מאוד שלבשה מעט מאוד בגדים... "שלום לך חמודי... באת לפה כדי לספק את ה'תיאבון' שלך?" היא שאלה אותו. "ברור שכן!" ענה הנער בהתלהבות. "מעולה..." המשיכה האישה, "רק תגיד לי מותק, איך אתה רוצה את זה – בשכיבה או בעמידה?" הנער היה מבולבל לרגע, ואז הוא פשוט אמר: "תראי אני לא יודע איך אתם עושים את זה כאן בעיר, אבל אני אישית אוהב את זה בפיתה..."