במיה – עד שלא נתקלים במנה טובה שמוציאה ממנה את הטעם המיוחד שעושה חשק לעוד (כמו במתכון בהמשך), הרוב לא מחבבים אותה ולא מתחברים לריריות היוצאת ממנה. היא נהדרת כתוספת לתבשילים ונזידים המצריכים בישול יחסית קצר של כ-20-30 דקות, ונפלאה גם עם דגים וקציצות ואפילו רק עם אורז לבן.
נתחיל עם כמה עובדות על הבמיה ונסיים במתכון קל, מעולה ומלא טעמים נפלאים של הבלוגרית לימור בוחניק מהבלוג 'עכשיו לימור', שהיא גם בעלת קבוצת הפייסבוק פותחים שולחן. המתכון קל להכנה, טעים, ואין לי ספק שיגרום גם למי שלא מחבב את הירק הבריא והטעים להתחיל לאהוב, להכין ולאכול אותו.
הידעתם?
הבמיה היא ירק ממשפחת החלמיתיים, והיא היחידה במשפחה שנאכלת כתרמיל, לעומת בת משפחה אחרת, החוביזה (חלמית), הנאכלת כצמח בר. אצל הירקן תמצאו אותה בד"כ רק בין החודשים יולי לספטמבר, אך ניתן היום למצוא אותה גם קפואה בכל עונות השנה.
היא נחשבת למזון על - מזון בעל יכולת ריפוי וערכים תזונתיים גבוהים. יש בה 90% מים, 25% חלבון ו-7% פחמימות, לכן היא דלה בקלוריות - יש בה רק כ-33 קלוריות. היא גם מלאה בסיבים תזונתיים, ויטמינים A, C ו-K, אשלגן, חומצה פולית, סידן, ומגנזיום. אין בה כולסטרול או שומן רווי, היא מסייעת באיזון רמת הסוכר בדם, משפרת את יכולת העיכול וספיגת הוויטמינים, יעילה בסילוק רעלים מהכבד ומעולה גם עבור מערכת הלב וכלי הדם.
כל היתרונות הבריאים הללו מגיעים דווקא מהריר שלה. כדי לשמור על הערך התזונתי הגבוה מומלץ להקפיץ אותה בווק או במחבת, לאדות או לאפות בתנור, מאשר לטגן בשמן עמוק (אפשר להכין אותה גם כבושה). אם החלטתם להכין ולהקפיא, הדרך הכי טובה היא לקטום את קצוות התרמיל ואז להקפיא.
ואם כבר הזכרתי את קצה הגבעול אז ארחיב: קצה הגבעול מלא בסיבים נעימים לאכילה. מומלץ לקטום מעט את קצה הגבעול אך חשוב לעשות זה בעדינות מבלי לפגוע בירק עצמו, דבר העלול לפצוע את הזרעים ולגרום לריריות להיות מאוד מורגשות ודומיננטיות. קיימות שתי שיטות להפחתת הריריות, אחת היא לטבול בחומץ את הבמיה ולייבש אותה לפני הבישול, והשנייה היא להקפיא ולחתוך לחתיכות כשהיא עדיין קפואה.
שתי נקודות חשובות:
1. עדיף לא לקלף את הבמיה - הקילוף יפגע באיכותה.
2. חשוב לייבש אותה לגמרי לפני הבישול. אפשר להכניס אותה לתנור ל-10 דקות בחום בינוני עד לקבלת גוון זהוב, ואפשר לייבש על גבי מגבת או מגש.
עבור לבא-במייל
