החל מעורכי דין ועד לשרברבים, יש לנו כאן בדיחות בשבילכם על כמעט כל בעלי המקצוע והעבודות שיש!
בדיחות על עורכי דין, בדיחות על רופאים, בדיחות על שרברבים, בדיחות על בעלי מקצוע, בדיחות על קבלנים, בדיחות על סוכני ביטוח, בדיחות על עבודה, בדיחות על מורים, בדיחות על נהגי מוניות.
שבט קניבלים מגיע לניו יורק במסגרת פרויקט של האו"ם, שמסדר להם עבודה בחברת היי-טק.
מנכ"ל החברה אומר להם: "תקבלו כסף טוב, משרד יפה, יש אוכל מעולה במזנון, אבל בשום אופן אל תחשבו אפילו לאכול פה מישהו מהעובדים!"
עובר חודש, חולפים חודשיים, והבוס מכנס את העובדים החדשים לשיחה, ומשבח אותם על השתלבותם בחברה. בסיום השיחה שואל הבוס בעדינות: "לא שאני רומז משהו, אבל מישהו מכם יודע לאן נעלמה גברת ווילסון?..."
כל הקניבלים מכחישים כל קשר להיעלמותה, והבוס מודה להם ויוצא מהחדר.
"או.קיי!", אומר מנהיג השבט, "מי מכם אכל את גברת ווילסון?"
אחד הקניבלים משפיל מבטו ומודה באשמה.
"אידיוט!", נוזף בו המנהיג, "בחודשיים שאנו כאן הספקנו לאכול סמנכ"לים, מנהלי שיווק, יועץ מס ואפילו חשבת, ואף אחד לא הרגיש! היית חייב לאכול דווקא את המנקה???"
איש עסקים סיני מגיע לביקור בישראל ולוקח מונית מנתב״ג לבית המלון בתל אביב.
בדרך רואה הסיני אוטובוס נוסע ואומר לנהג שהאוטובוסים הישראליים נוסעים ממש לאט, בזמן שבסין הם הרבה יותר מהירים.
אחרי כמה זמן רואה הסיני רכבת חוצה גשר ואומר לנהג שהרכבות בישראל זוחלות, בזמן שבסין הן דוהרות בקצב.
לאורך כל שאר הנסיעה איש העסקים מתלונן על כמה הכל מיושן ואיטי בישראל, ועל כמה הכל מהיר וחדשני בסין. הנהג מצידו לא מתערב ולא אומר דבר בחזרה.
בסוף הנסיעה כשמגיעים למלון, שואל הסיני את הנהג כמה זה יעלה לו, והנהג עונה: ״1,000 שקל, על המונה״. הסיני בהלם מוחלט, מוחה בפני הנהג ואומר לו: ״אתה צוחק? במדינה שלך האוטובוסים נוסעים לאט והרכבות זוחלות, ודווקא המונה רץ כל כך מהר? איך זה יתכן?״
מסתובב אליו הנהג ובחצי חיוך עונה: ״אדוני, המונה הזה מיוצר בסין״.
בני הוא איש עסקים שלא מסוגל לפתוח את הבוקר בלי קפה בוץ טרי ואיכותי. הוא שותה את המשקה הזה כל חייו, ולכן הוא יודע לזהות האם הוא איכותי ומתי הוא הוכן. יום אחד היה לו בוקר מעט יותר פנוי בעבודה, לכן הוא החליט לשתות בבית קפה שנפתח לא מזמן בסמוך למשרד שלו. הוא נכנס למקום, בחן אותו בקצרה, התיישב ליד אחד השולחנות הפנויים והרים את ידו כדי לקרוא למלצרית.
כשהיא ניגשה אליו, הוא ביקש להזמין את קפה הבוץ הטרי ביותר שיש להם, בדגש על "טרי", והוסיף "לא הקפה הבוצי הזה שבטח הכנתם מהשאריות של אתמול". לאחר שהיא הבהירה לו שהם מכינים קנקני קפה כמה פעמים ביום ולכן הקפה שלהם טרי תמיד, הוא השיב לה, "אני אאמין רק אחרי שאטעם אותו בעצמי. את מבינה? הייתי קרבי בצבא, ומהרגע הראשון שלי בשטח עד היום אני כל בוקר שותה קפה בוץ – גם אם אני מכין אותו לעצמי, גם אם מישהו מסביבי מכין לי, וגם אם זה בבתי קפה שונים ברחבי העולם. בגלל זה אני יודע לזהות מתי בדיוק הכינו אותו ועד כמה הוא איכותי. הסיכוי שיש אצלכם קפה ברמה גבוהה הוא די קלוש, אז לפחות תכינו אחד חדש רק בשבילי, במקום להגיש לי את זה שהוכן לפני שעתיים ומחכה בקנקן".
המלצרית אמרה לבני שהיא מבינה, שאלה אם הוא רוצה להזמין דבר נוסף, ולאחר שהיא נענתה בשלילה – היא הלכה למטבח. כעבור כמה דקות היא שבה עם ספל קפה מהביל. בני טעם את הקפה, ותוך רגע עשה פרצוף נגעל. "בדיוק כמו שחשבתי, זה לא טרי. נו באמת, תכיני לי אחד טרי כמו שביקשתי!" הוא נזף בה ושלח אותה בחזרה למטבח.
הפעם לקח לה יותר זמן לשוב לבני – לפחות חצי שעה. כשהיא חזרה, היא החזיקה ספל קפה מעלה אדים. היא הגישה לו את הספל, ורגע לאחר שהוא לגם מהמשקה – הוא ירק אותו בגועל. הוא הסתכל עליה וצעק "זה אפילו יותר גרוע! יש לקפה הזה ממש טעם של בוץ!". המלצרית הסתכלה עליו, מעט מופתעת, ואמרה לו "אבל אדוני, זה בדיוק מה שביקשת, קפה בוץ טרי - אז שמנו לך בוץ טרי!"
חברה לייצור ושיווק שואבי אבק החליטה להרחיב את הפעילות העסקית שלה לאפריקה, וכדי "לפצח" את השוק החדש בצורה הטובה ביותר, מנכ"ל החברה החליט לנסוע בכבודו ובעצמו כדי להתחיל למכור את השואב המתקדם של החברה.
ביום הראשון של מסע המכירות שלו הוא הגיע לכפר מבודד, וכשהוא ראה עד כמה כל הכפר מלוכלך הוא מיד החל לחשב את הרווח העצום שהוא יוכל לעשות במקום שכזה. המנכ"ל דפק על הדלת של הבקתה הגדולה ביותר בכפר ולאחר רגע קל קיבלה את פניו אישה מבוגרת לבושה בסינר מטונף.
"חדשות נהדרות יקירתי!" הוא אמר לה, "נגמרו הימים שבהם היית צריכה לעבוד קשה כדי לנקות את הבית! אני כאן כדי להציג בפנייך את שואב האבק הטוב ביותר בעולם!"
"אני לא צריכה שום שואב אבק", ענתה לו האישה.
"את לא מבינה, זה הפתרון לכל בעיות הלכלוך שלך!"
"אני לא צריכה את הפתרון שלך", השיבה האישה.
"יקירתי, את אולי לא חושבת שאת צריכה את שואב האבק הזה, אבל תאמיני לי שברגע שפתאום משהו נשבר או מתלכלך בבית אין שום מוצר אחר שיכול לנקות ביעילות כמו שואב האבק המתקדם הזה."
"אני בחיים לא אשתמש בשואב אבק, אני מסבירה לך שאני לא צריכה את זה..."
"אז אני אוכיח לך שאת כן צריכה!" אמר המנכ"ל והתפרץ לתוך הבקתה, לקח דלי מלא בזבל ומים מזוהמים ושפך אותו על הרצפה.
האישה מיד החלה לצעוק: "משוגע אחד! חכה חכה אני קוראת לבעלי, הוא וכל הגברים של הכפר כבר יטפלו בך!!!"
המנכ"ל לא היסס לרגע ואמר: "עכשיו את תראי איך כל הטיפונת הזאת נעלמת תוך שנייה! יהיה לך הבית הכי נקי בכפר, ואת תהיי האישה הראשונה בכל אפריקה עם הפלא הטכנולוגי המדהים הזה. אני מבטיח לך שאם שואב האבק שלי לא ינקה את כל הזבל הזה אני אנקה את הכל בעצמי ואפילו אוכל את כל הזבל עם כפית!"
"אתה יודע מה? אין בעיה" אמרה האישה ויצאה מהבית.
"רגע... לאן את הולכת?" שאל המנכ"ל המבולבל.
"לשכנה שלי כדי להביא לך כפית, כי בכפר שלנו אין בכלל חשמל!"
מנהל בכיר בחברה משגשגת לקה בהתקף לב. ציוה עליו הרופא לשהות בחווה במשך מספר שבועות ולנוח עד להתאוששות והחלמה מלאים.
שמע המנהל בעצת רופאו ושכר צימר באחת החוות. לאחר מספר ימים החל להשתעמם וביקש מהחוואי לעסוק בעבודות החווה השונות.
החוואי פקפק ביכולתו של העירוני שהגיע מהמשרד ועוד מכורסת-מנהלים, אבל הסכים ונתן לו לפנות את זבל הפרות מהרפת בהנחה שיעשה זאת במשך שבוע. להפתעתו, סיים המנהל את העבודה בפחות מיום אחד.
למחרת נתן לו החוואי עבודה יותר קשה: לערוף את ראשיהם של 500 תרנגולות, בהנחה שהפעם עבודתו תימשך לפחות ימים אחדים. אך שוב, הופתע לראות שהעבודה הושלמה כליל בסוף היום.
ביום השלישי, כאשר הושלמו כל עבודות החווה, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק תפוחי אדמה לשני ארגזים: אחד לתפוחי אדמה קטנים והשני לגדולים. בסוף היום, ראה החוואי כי המנהל עדיין יושב ליד שק תפוחי האדמה ושני הארגזים ריקים.
התפלא בעל החווה: "הכיצד ביצעת במהירות עבודות קשות כל כך ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודת מיון פשוטה?!"
ענה לו המנהל: "הקשב, כל חיי אני עורף ראשים ומתעסק בזבל, אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות..."
מטופל במוסד לחולי נפש עמד להשתחרר אחרי שנים ארוכות של אשפוז וטיפולים. כדי לוודא שהוא מוכן לעולם האמיתי, הרופא הבכיר של המוסד מראיין אותו ושואל: “מה את מתכנן לעשות אחרי שחרורך?”
“אני הייתי חוקר פיזיקה גרעינית וחשבתי לחזור לעסוק בתחום שלי”, מספר לו המטופל, “התמקדתי בפיתוח כלי נשק וזה היה מלחיץ מאוד, לכן מהיום אני אתמקד רק בתיאוריה ואשמור על השפיות שלי.”
“יפה” משיב הרופא.
“אני יכול גם ללמד” ממשיך המטופל, “יש סיפוק אדיר מגידול הדור הבא של המקצוע.”
“מעולה”, מתלהב הרופא
“או שאני אכתוב”, מוסיף המטופל, “כדי שגם אנשים מחוץ לאקדמיה יוכלו לרכוש ידע מהעולם המדהים של פיזיקה גרעינית.”
- “חשיבה נכונה בהחלט.” אומר הרופא, תוך כדי כתיבה נלהבת של מכתב השחרור למטופל.
- “כן, זה מה שאעשה״ ממשיך המטופל מבלי לעצור, ״ואם כל אלה לא יצליחו, אני תמיד יכול להמשיך להיות קומקום…”
יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו.
השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל!
אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים...
ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!"
ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי."
אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן."
השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!"
אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!"
"אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."
כיצד לא הבחנתי בו, בגבר האידיאלי, והוא כה קרוב אלי, ממש מתחת לחוטמי.
הוא גבוה ונאה, בעל מקצוע חופשי ובעל ממון, אדיב, רגיש ומתייחס.
הוא מעולם לא דחה אותי, תמיד שמח לשמוע את קולי,
מתעניין בשלומי בלבביות, גם אם חלפו חודשים רבים מאז התקשרתי אליו לאחרונה.
הוא ממהר לקבוע עמי פגישה מיד לאחר שהזדהיתי בטלפון.
מעולם לא מאחר לפגישה איתי, ותמיד מחכה לבואי.
הוא מכניס אותי אל חדרו הממוזג, מגיש לי מיד כוס מים קרים,
מושיב אותי על הכורסא הנוחה ובעצמו מתישב על שרפרף ללא משענת.
הוא מחזיק בידי, מלטף את מצחי, מסיר בעדינות את שפתוני מעל שפתי,
וגורם לי תמיד פעימות לב מוגברות.
הוא כותר לי כתרים, מספר לי סיפורים
ואינו מצפה כי אשיב בדברי חכמה.
הוא דואג לדיאטה שלי וגורם לי לצום לאחר כל פגישה עימו.
הוא משוחח עמי על גשרים, על זהב ועל כסף – ותמיד במאות ובאלפים,
הוא הגבר היחיד בעולם שאינו מנסה להשתיק אותי ולסגור את פי – להיפך!!
הוא תמיד תמיד רוצה לראותני שנית,
וממהר לקבוע עמי פגישה לשבוע הבא, שמא אתחרט.
הגבר האידיאלי, איך לא הבחנתי בו, והוא ממש מתחת לחוטמי…
רופא השיניים שלי.
ביום חם אחד, באחת מהאוניברסיטאות המובילות בישראל, נכנסו לחדר המרצים פרופסור למשפטים, פרופסור לפיזיקה, פרופסור לכימיה ופרופסור לסטטיסטיקה. פתאום אחד מן הפחים בחדר, שהיה בסמוך לחלון, החל לעלות באש ולבעור.
הפרופסור לפיזיקה, שהיה הראשון לשים לב לשריפה שהתלקחה, ישר הכריז: "אנחנו חייבים לשים את הפח הזה במקפיא כך שהטמפרטורות בו ירדו מתחת לנקודת ההתלקחות והאש תדעך!"
הפרופסור לכימיה הגיב לו מיד: "לא, מה פתאום! אנחנו צריכים לכסות את הפתח של הפח כך שהאש תכלה את כל החמצן שלה ובהיעדר שרשרת תגובה היא לא תוכל להמשיך להתקיים!"
הפרופסור למשפטים הצהיר לעומתם: "תפסיקו בבקשה להאשים את הקורבן, אתם עדיין צריכים להוכיח מעל לכל ספק סביר שהפח הזה אכן עולה באש!"
בעוד הפח ממשיך לבעור, הפרופסורים הריחו לפתע ריח נוסף של עשן שמגיע מצד אחר של החדר. הם סובבו את הראש וראו את הפרופסור לסטטיסטיקה רץ כשמשוגע מסביב לחדר ומצית פריטים נוספים באש!
"מה לעזאזל אתה עושה?" הם צעקו עליו כאיש אחד.
"מה אתם רוצים?" השיב להם הפרופסור לסטטיסטיקה, "אני בסך הכל מעלה את הסתברות שמישהו עם קצת יותר יכולת מאיתנו יבוא לטפל בעניין הזה!"
בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?".
"אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני".
האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע".
מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק עם כסף כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"
איש בכדור פורח מרחף בשמיים ופתאום מבין שהלך לאיבוד. הוא ממהר להוריד גובה ומזהה במרחק מה ממנו, איש על הקרקע. הוא מנמיך גובה עד לנקודה שבה הוא יכול לצעוק אליו "סליחה, אתה יכול לעזור לי?"
"בשמחה", האיש נענה לבקשתו.
"הבטחתי לחבר שאפגוש אותו כבר לפני שעה אבל אין לי מושג איפה אני" מסביר האיש בבלון.
האיש מתחתיו מסתכל לצדדים "אתה בכדור פורח, מרחף בגובה 30 אלף רגל מעל הקרקע. אתה בין 40 ל-41 מעלות צפונה ובין 59 ל-60 מעלות מערבה"
"אתה בטח מהנדס" צועק לו האיש מהכדור הפורח.
"נכון" עונה האיש בהתפעלות "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" צועק לו האיש מהבלון "כל מה שאמרת לי כרגע הוא נכון מבחינה טכנית, אבל אין לי מושג מה לעשות עם המידע הזה ובשורה התחתונה אני עדיין אבוד. בכנות, אתה בכלל לא עזרת לי, אם כבר, רק עיכבת אותי יותר"
עונה לו האיש מהקרקע: "אתה בטח עובד בניהול"
"נכון" עונה האיש מהבלון "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" עונה האיש "אתה לא יודע איפה אתה נמצא ולאן אתה הולך. טיפסת לגובה רב בגלל כמות גדולה של הבטחות שפיזרת לאוויר אבל אין לך מושג איך לקיים אותן ואתה מצפה מהאנשים שמתחתיך שיפתרו לך את הבעיות. בשורה התחתונה אתה נמצא בדיוק באותה הנקודה שבה היית לפני שנפגשנו, רק שעכשיו אתה מאשים אותי!"
שלושה סופרים, משה יוסי ודודי, נסעו לכנס מיוחד של סופרים בארה"ב והזמינו עצמם חדר בקומה 75 של מלון ענק שממוקם באחד מגורדי השחקים של ניו יורק. בשעות הלילה המאוחרות, כשהכנס כבר נגמר, שלושת הסופרים הגיעו למלון שלהם וניגשו לקבלה כדי לקבל את המפתחות לחדר שלהם.
"אני ממש ממש מצטער רבותי, אבל כל המעליות עוברות כרגע תחזוקה ואי אפשר יהיה להשתמש בהן עד ל-6 בבוקר" אמר פקיד הקבלה. "לבינתיים הדרך היחידה שלכם להגיע לחדריכם היא בעזרת המדרגות".
משה היה סופר שהתמחה בקומדיה וסאטירה, יוסי במותחנים וספרי אימה, ודודי כתב רומנים וספרים טרגיים. בשל השוני בין הסגנונות השונים שלהם, השלושה החליטו שכדי להפוך את העלייה במדרגות לפחות משעממת, כל אחד מהם יספר סיפורים תוך כדי הטיפוס כדי להעביר את הזמן לאחרים.
הם התחילו לטפס ומשה סיפר לחבריו את הסיפורים הכי מצחיקים שלו על מערכות יחסים בין גברים לנשים, סיפורים מהצבא וטיולים בעולם. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-25 הם צחקו כל הזמן והיו במצב רוח מרומם מאוד.
כשהם המשיכו לטפס יוסי התחיל לספר כמה סיפורים משלו על מעשי רצח שמעולם לא פוענחו, היעלמויות מסתוריות ותעלומות שהותירו בלשים חסרי אונים. כשהשלושה הגיעו לקומה ה-50 הם היו מרותקים לכל מילה שיצאה לו מהפה ומפוחדים לחלוטין…
ואז דודי התחיל לדבר ואמר לחבריו: "אני רוצה להתחיל בסיפור הכי עצוב וטרגי שכנראה שמעתם עד היום" הוא פתח ואמר. "היה היה אדם בשם דודי ששכח את המפתח לחדר בקבלה…"
שאלה: "מה ההבדל בין עובד הנהלה למתכנת?"
תשובה: "כאשר יש לעובד הנהלה עבודה שחורה שתיארך 60 דקות על המחשב, ישב המתכנת במשך 59 דקות לבנות תוכנית שתבצע את העבודה בדקה אחת…"
רופא נוכל וכושל אחד לא הצליח למצוא עבודה אחרי שחיפש משרה במשך שנים, ובחר בסופו של דבר לפתוח קליניקה בעצמו. עם זאת, לא היה לו כסף לרכוש ציוד רפואי מתקדם, וגם לא תקציב לפרסם את עצמו, ולכן הוא תלה שלטים בכל רחבי העיר שבה גר: "קבלו אצלי טיפול זול בעלות של 50 שקלים בלבד, ואם לא ריפאתי אתכם - תקבלו 100 שקלים בחזרה!"
עורך דין ממולח אחד ראה את המודעה והחליט לנצל את ההזדמנות להרוויח כסף קל. הוא הגיע למרפאה של הרופא ואמר לו, "ד"ר, אני חושב שאיבדתי את חוש הטעם".
הרופא מיד קרא לאחות ואמר לה, "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
כבר בחתיכה הראשונה עורך הדין הבין מה שמו לו בפה – "מה זה?!" הוא צעק, "זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם ויצא בבושת פנים מהמרפאה - אבל החליט שהוא ממש לא רוצה לצאת חייב, ולכן ביום שאחרי חזר אל הרופא, והפעם טען שהוא איבד את הזיכרון. הרופא קרא לאחות ואמר: "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
עורך הדין מיד נרתע וצעק, "לא, זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם שוב ויצא מהמרפאה עצבני במיוחד. הוא חשב לעצמו ושיער שאם איכשהו יצליח לקבל 100 שקלים, הוא בסופו של דבר יוכל להחזיר לעצמו את מה שכבר הפסיד, לכן הוא לא ויתר וחזר למרפאה של הרופא פעם נוספת. הפעם טען שהוא איבד את הראייה שלו.
"ובכן...", אמר הרופא, "לזה אין לי תרופה לצערי. הנה, קח 100 שקלים", והגיש לעורך דין שטר.
"רגע", אמר עורך הדין, "זה שטר של 20!".
"מזל טוב, אתה בריא!", אמר הרופא, "50 שקלים בבקשה."
עורך דין ממולח נסע לו ברכב היוקרה שלו וחלף על פני תמרור עצור מבלי לציית לו. למזלו הרע, שוטר שחיכה בהמשך הכביש הבחין בכך ומיד סימן לו לעצור בצד. העורך דין חשב שהוא חכם יותר מהשוטר ומכיר את החוק טוב יותר ממנו, ולכן הוא ניסה להוכיח את יכולותיו בזמן שהוא משתעשע על חשבונו של השוטר.
השוטר: "תראה לי רישיונות בבקשה."
עורך הדין: "אפשר לדעת למה?"
השוטר: "לא הגעת לעצירה מלאה לפני תמרור עצור."
עורך הדין: "האטתי, ראיתי שאף אחד לא מגיע ולכן המשכתי לנסוע."
השוטר: "אז אתה מודה שלא הגעת לעצירה מלאה. תביא לי רישיונות בבקשה."
עורך הדין: "מה ההבדל בין האטה לעצירה?"
השוטר: "ההבדל הוא שעליך להגיע לעצירה מלאה על פי החוק. תביא לי רישיונות בבקשה!"
עורך הדין: "אם תוכל להראות לי חוק שמראה את ההבדל שבין האטה לעצירה, אני אתן לך את הרישיונות שלי ואקבל את הדו"ח בלי בעיה, אבל אם לא תוכל אבקש ממך לשחרר אותי בחזרה לדרכי."
השוטר חשב על דברי עורך הדין למשך כמה רגעים ולפתע שלף את הנשק שלו והחל לנפץ את פנסי הרכב החלונות של המכונית.
עורך הדין מיד התחיל לצעוק: "אתה נורמלי? מה אתה עושה? תפסיק להרוס לי את האוטו!"
השוטר: "עכשיו תגיד לי, אתה רוצה שאני אאט או שאעצור?"
גבר אחד ישב על הבר באיזה פאב אחרי יום העבודה שלו, דיבר עם הברמן וסיפר לו למה הוא נראה כל כך עייף ולחוץ. "אני פשוט כמעט ולא ישן בזמן האחרון. יש לי סיוטים נוראיים על מפלצות מתחת למיטה שלי. אני לא מצליח להירדם, אני לא מצליח לתפקד, וזה כל כך מביך ומוזר שאני לא יכול לבקש מאף אחד לעזור לי." גבר אחר שישב בסמוך שמע את השיחה הזאת וניגש אל הבחור העייף והלחוץ כדי להציג את עצמו.
"סליחה שאני מתפרץ, אבל שמעתי את הסיפור שלך ואני רוצה לעזור. אני פסיכולוג ואני יכול להגיד לך שהדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להכיר בכך שאלו רק חלומות! ברור לי לגמרי שאחרי כמה מפגשים אני אוכל לעזור לך להיפטר מהם בלי בעיה. הנה כרטיס הביקור שלי. תתקשר אלי!"
אחרי כמה שבועות הפסיכולוג חזר לאותו הפאב וראה את אותו הגבר יושב על הבר ושותה. הוא ניגש אליו ואמר: "הי, זוכר אותי? אני הפסיכולוג שדיבר איתך כאן. לא קיבלתי ממך טלפון בהמשך לשיחה שלנו אז ואני מקווה שהכל בסדר והעניין הזה עם הסיוטים הסתדר ועבר לך".
הגבר ענה לו: "האמת שהכל מעולה. הברמן עזר לי להתגבר על הסיוטים כבר באותו הערב". "הברמן?!" אמר הפסיכולוג בפליאה, "אתה צריך מומחה מקצועי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה הזאת. מה הברמן כבר יכול היה להגיד לך בשיחה סתמית ביניכם, שעזר לך להיפטר כל כך בקלות מהסיוטים על מפלצות מתחת למיטה?".
הגבר ענה לפסיכולוג: "הוא פשוט הציע לי לנסר את הרגליים של המיטה".
מטוס אחד יצא מנמל התעופה בן גוריון לעבר היעד שלו באירופה ללא עיכובים מיותרים. במהלך הטיסה, כשהמטוס בגובה של 13 קילומטר בשמיים נשמע לפתע פיצוץ עז. הנוסע יוסי הסתכל מחלון המטוס, "אלוהים שישמור!" הוא צעק, "אחד מהמנועים התפוצץ!" שאר הנוסעים עזבו את מקומות הישיבה שלהם ועטו לכיוונו של יוסי כדי לראות את המתרחש, כאשר בדיוק באותו הרגע נשמע פיצוץ חזק ממנוע אחר שהרעיד את המטוס מן הצד השני. בשלב הזה כל הנוסעים במטוס היו בפאניקה מוחלטת, ואפילו הדיילים והדיילות לא הצליחו להשתלט על המהומה.
בדיוק באותו הרגע יצא מתא הטייס הקברניט איציק כשהוא מחויך, מאושר, רגוע והכריז "נוסעים יקרים, אתם יכולים להיות רגועים, הכל בשליטה ואין לכם שום סיבה לדאגה". המילים של הקברניט עזרו להרגיע את הרוחות, הדיילים הצליחו להשיב את הסדר על כנו והנוסעים חזרו להתיישב במקומותיהם. בזמן זה, פנה הקברניט לכיוון דלת המטוס והחל לחלק תיקים גדולים לאנשי הצוות ואלו קשרו אותם על גבם.
"תגיד", אמר הנוסע יוסי, "התיקים האלה שאתם קושרים על הגב, אלו לא מצנחים?" הקברניט איציק השיב בחיוב ויוסי המשיך "רגע, שאני אבין, לא אמרת לפני רגע שאין סיבה לדאגה והכל בשליטה?"
"זה נכון, ואכן אין לכם סיבה לדאגה", השיב הקברניט ובאותה העת נשמע פיצוץ עז מעבר המנוע השלישי, "אנחנו רק הולכים להביא עזרה".
מורה בבית ספר יסודי שאלה את כל התלמידים בכיתה, במה עוסק אביהם.
כמובן שהתקבלו כל התשובות הנפוצות: נהג, מתכנת, רופא, איש מכירות...
רק ילד אחד שישב מאחור לא ענה.
"ומה איתך?" שאלה המורה.
הילד הנבוך ענה בהיסוס: "אבא שלי... הוא רוקד בעירום במועדונים של הומואים, ולפעמים, אם הם מציעים ממש הרבה כסף, הוא גם שוכב איתם"
המורה, מזועזעת עד עמקי נשמתה, שלחה את שאר הילדים לשחק בחצר.
מיד לאחר מכן לקחה את הילד לצד ושאלה אותו: "חמוד, זה באמת מה שאבא שלך עושה??"
"לא" ענה הילד, "הוא חבר כנסת... אבל התביישתי להגיד את זה מול כל הילדים"
גבר אחד חזר הביתה לאחר יום עבודה ארוך וגילה שאשתו ממררת בבכי בסלון. הוא ניגש אליה בעדינות, ושאל אותה: "מה קרה אהובתי?"
"זה הרוקח הזה" היא ענתה, "בסך הכל התקשרתי אליו הבוקר לשאול שאלה והוא ממש העליב אותי!"
הבעל העצבני החליט לנסוע מיד אל הרוקח ולדרוש את התנצלותו. כשהגיע לבית המרקחת הוא ניגש בכעס רב אל הדלפק, הציג את עצמו ועוד לפני שהצליח להוציא מילה נוספת מהפה הרוקח אמר לו: "רק רגע, תקשיב גם לצד שלי בסיפור הזה..."
ואז הוא התחיל להסביר: "השעון המעורר שלי לא צלצל הבוקר, אז איחרתי לעבודה. יצאתי מהבית מבלי לאכול ארוחת בוקר, וכל כך מיהרתי שאפילו שכחתי את המפתחות של האוטו בתוך הבית. אז הייתי צריך לחזור בחזרה ואז גיליתי שהמפתחות של הבית כנראה נפלו לי בדרך, אז נאלצתי לשבור את החלון ולפרוץ לבית של עצמי."
"... אז לקחתי את המפתחות, רצתי לאוטו, נהגתי במהירות מופרזת וקיבלתי דו"ח. אחרי זה המשכתי לנסוע וקיבלתי פנצ'ר בגלגל. ועד שסוף סוף הגעתי לבית המרקחת, חבורה של אנשים חיכתה שם וגידפה אותי. אז נכנסתי במהירות לעבודה, הטלפון לא הפסיק לצלצל ואנשים לא הפסיקו להיכנס. עודף שהייתי צריך להחזיר לאחד הלקוחות נפל על הרצפה והתגלגל מתחת לשולחן, אז התכופפתי להרים אותו, אבל כשקמתי בחזרה דפקתי את הראש בשולחן. וכל הזמן הזה הטלפון המשיך לצלצל וצלצל! אז בסוף עניתי, וזו הייתה אשתך על הקו. היא שאלה אותי איך משתמשים במדחום לפי הטבעת..."
"אוקיי, ומה הבעיה עם זה?!" שאל הבעל.
"שום בעיה, אדוני, פשוט אמרתי לה לאיפה היא צריכה לדחוף אותו..."
מנהל הקרקס מקבל טלפון. "הלו" הוא עונה.
מן הצד השני נשמע קול: "שלום, אני רוצה לעבוד בקרקס שלך"
מנהל הקרקס שואל: "מה הכישורים שלך?"
"אני יודע לדקלם את כל השירים של ביאליק", עונה הקול.
"כן, זה נחמד״, אומר מנהל הקרקס, ״אבל מה אני יכול לעשות עם זה בקרקס? זה לא מתאים, אני מצטער..."
"רגע!״ נשמע מהצד השני, ״אני גם יודע לדקלם את כל השירים הפוך!"
והמנהל משיב: "מגניב, אבל בכל זאת, זה לא מספיק טוב בשביל מופע קרקס. סליחה אבל-"
"שנייה!״ לא משחרר הקול מהצד השני, ״אני גם יודע לשיר אותם לפי מוזיקת ג'אז..."
"זה נשמע נחמד, אבל תנסה במקום אחר, מצטער. ביי" אמר המנהל וניתק את השיחה.
"שיט״ נשמע על הקו המנותק, ״שכחתי להגיד לו שאני סוס..."
סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל נפגשו בשנת 1945 לארוחת ערב ידידותית. במהלך המפגש אחרי כל השיחות והדיונים, היה להם פתאום קצת משעמם - אז כשהם קלטו פתאום חתול במסעדה בה נפגשו, הם החליטו לעשות תחרות ולבדוק מי מהם יצליח לשכנע אותו לאכול ממרח חרדל.
צ'רצ'יל היה הראשן לנסות. הוא לקח כפית כסף, טבל אותה במעט חרדל וניסה פשוט לדחוף לפיו של החתול - אך ללא הצלחה. "אתם הבריטים פשוט לא מבינים כלום", צחק רוזוולט ואמר "צריך לעשות את זה עם קצת דמוקרטיה, תן לי לנסות". רוזוולט לקח חתיכת עוף שנותרה על השולחן הסעודה, מרח עליה חרדל והניח אותה לצד החתול. החיה התקרבה אל חתיכת העוף הטבולה בחרדל, רחרחה אותה מעט, אבל אז התרחקה מהמקום מבלי להתעניין באוכל.
ללא היסוס קם סטלין ממקומו, לקח את צנצנת החרדל, והתחיל למרוח ממנה על הזנב של החתול. החתול בתגובה החל לילל בקול גדול וללקק את זנבו כדי לנקות אותו; ילל וליקק, ילל וליקק, עד שאכל את כל החרדל שסטלין מרח.
המנהיג הסובייטי פנה בחיוך גדול אל השניים האחרים ואמר: "ככה אנחנו עושים את זה במדינה שלנו – בהתנדבות!"
עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום.
עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?"
שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך".
עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול".
"תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל".
"שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין.
כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך".
"אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"
רופא יצא לטייל בבוקר וראה זקנה יושבת על ספסל ומעשנת. הוא ניגש אליה ואמר לה:
"אי אפשר שלא לראות עד כמה את מאושרת, מהו סודך?"
הזקנה ענתה לו:
"אני מורה. אני הולכת לישון ב-4 בבוקר אחרי שתכננתי מערכי שיעור, חשבתי על דרכים חדשות להעביר את החומר, אני קמה ב-6 כדי להגיע בזמן לעבודה. אני לא עוסקת בפעילות גופנית, לא יוצאת עם חברים, לא הולכת לקולנוע או לתיאטרון, את סוף השבוע אני מבלה בבדיקת עבודות, מתן ציונים, הערכת דרכים דידקטיות חדשות לתלמידים שלי, וכך גם בערבים."
"ואוו", התפעל הרופא.
הזקנה המשיכה: "אני לא אוכלת ארוחת בוקר וגם לא צהריים כי אין לי מספיק זמן. אני נמצאת בסטרס כל הזמן משום השינויים התכופים בחומר הלימודים, מצבם הנפשי-חברתי-ערכי של התלמידים, תאריכי מסירה של התיעוד וביקורים של המפקחת, ולכן אני גם לא חולה כי מי יהיה עם 40 הילדים שבכיתה?"
נוכח כל זה הרופא לא יכול שלא להתפעל ואמר: "מדהים, בת כמה את?"
"34", ענתה הזקנה.
אנשי מס ההכנסה שלחו לי בחזרה את הדיווח השנתי שלי. זה מאוד בלבל אותי!
הם ביקשו: "ציין כמה נתמכים יש לך", אך במכתב שהחזירו לי כתוב שרשימת הנתמכים עליה דיווחתי "אינה תקינה":
1. 1.5 מיליון מהגרים לא חוקיים.
2. 27 אלף משתמשי סמים כבדים.
3. 180 אלף מובטלים מרצון.
4. 8,000 אסירים בבתי הכלא.
5. הרשות הפלסטינית.
6. 120 חברי כנסת.
7. 360 אנשי צוות המסייעים לחברי הכנסת.
8. מספר לא ידוע של בדואים בנגב.
אני לא מצליח להבין מדוע הם שלחו לי את הדיווח בחזרה... את מי לעזאזל שכחתי?!
רופא מרוקאי אחד בדיוק סגר את דלת המרפאה שלו כשלפתע הגיע אליו מטופל עם סכין בבטן. "אתה יכול לפתוח לי דוקטור?" זעק המטופל.
הרופא המרוקאי ענה לו: "השעה 7. המרפאה סגורה."
המטופל הראה לרופא את הסכין, הרופא צעק עליו שהוא צריך ללכת לבית חולים, האיש צרח בחזרה שהוא כאן עכשיו, הרופא הסביר שיש לו עוד דברים לעשות בחיים וככה העניין נמשך דקות ארוכות של צעקות.
"אתה יודע שבמקומות אחרים יקבלו אותי עכשיו בלי לחשוב פעמיים?!" אמר המטופל.
"אתה צודק לגמרי!" אמר הרופא המרוקאי, הוציא את הסכין מהבטן של המטופל, תקע לו בעין ואמר: "מרפאת העיניים פתוחה עד 9!"
רואה חשבון אחד גנב כספים בשווי מיליוני שקלים עד שיום אחד הוא כמעט ונתפס בשל ביקורת שגרתית. בערב של אותו יום, רואה החשבון ישב להתפלל ליד המיטה ואמר: "בבקשה אלוהים, שלא יתפסו אותי... אני יודע שמה שעשיתי היה רע, אבל העבודה שלי היא הדבר היחידי שיש לי בחיים ואני לא יכול ללכת לכלא..."
להפתעתו, הוא לפתע שמע קול צלול ועמוק שהשיב לו: "אסכים לבקשתך ואיש לא יגלה מה עשית, אבל בתנאי אחד! בעוד שנים מהיום, אתה תמות ברעידת אדמה".
רואה החשבון היסס לרגע, אך מיד התעשת ואמר: "בסדר גמור, אני מסכים! רק שאיש לי יגלה מה עשיתי..."
בשנים הבאות רואה החשבון חי חיים רגועים ומאושרים. הוא אפילו התקבל לעבודה חדשה ברשות המיסים, התחתן ושכח לחלוטין מההסכם.
יום אחד, בעודו מבלה בכנס של רשות המיסים בבניין משרדים חדש ויוקרתי, הרגיש רואה החשבון שהאדמה מתחילה לרעוד והבניין החל ליטות הצידה. מיד הוא נזכר בהסכם שאליו הוא התחייב, ירד על ברכיו והחל להתפלל: "אלוהים, אני זוכר את העסקה שלנו ואני מקבל את גורלי, אבל אתה לא הולך להרוג את כל האנשים שבבניין הזה רק בגללי נכון?"
קול צלול, עמוק ומוכר ענה לרואה החשבון: "אתה צוחק עלי? עבדתי שנים כדי שכולכם תהיו באותו בניין באותו הערב!"
אימא אחת מגיעה למרפאה של רופא שיניים כדי לאסוף את הבן הקטן שלה אחרי טיפול.
"הטיפול עבר בהצלחה גברת שושנה והבן שלך מתאושש בחדר. בבקשה תגשי לקבלה ותשלמי 400 שקל" אמר לה הרופא.
"איך 400 שקל? אתה אמרת לי שזה יעלה רק 100 שקל ואני יודעת טוב מאוד שזה המחיר שאתה לוקח מכל האימהות שבאות לעשות כאן טיפולים עם הילדים שלהן!" התעצבנה האימא.
"זה נכון גברת שושנה" אמר רופא השיניים, "אבל הבן שלך צרח כל כך הרבה לפני ההרדמה ש-3 אימהות אחרות ברחו עם הילדים שלהן!"
גבר נכנס לבית קפה, ניגש אל הבר והזמין בירה.
"בוודאי, אדוני, זה יעלה לך אגורה" אמר לו הברמן.
"אגורה???" קרא האיש בתדהמה. הוא הציץ בתפריט ושאל: "וכמה בשביל סטייק עסיסי ובקבוק יין נחמד?"
"שקל", ענה הברמן.
"שקל???" קרא האיש בתדהמה, "איפה הבן אדם שמחזיק את המקום הזה?"
הברמן ענה: "למעלה, עם אשתי".
"מה הוא עושה למעלה עם אשתך?", שאל האיש.
והברמן ענה: "בדיוק מה שאני עושה לעסק שלו כאן למטה".
בנקאי צעיר מחליט שהגיע הזמן שיקנה לעצמו בפעם הראשונה חליפה מחויטת בהתאמה אישית, אז הוא הולך לאחד החייטים בעיר ומבקש ממנו להכין לו חליפה. החייט מודד אותו מכל הכיוונים, שואל אותו לגבי צרכיו והעדפותיו ומורה לו לחזור עוד שבוע.
כעבור שבוע חוזר הבנקאי לחייט, שמגיש לו את החליפה שתפר לו. הבנקאי שם על עצמו את החליפה המחוייטת, מסתכל במראה ומתרשם עמוקות. החליפה נראית עליו נהדר והוא מרגיש שהוא כבר יכול להתחיל לעשות עסקים. הוא ממשיך להסתובב בהנאה מול הראי, שולח ידיים אל עבר המכנסיים – ופתאום שם לב שאין שם כיסים.
״תשמע״, הוא אומר מופתע לחייט, ״לא תפרת לי פה כיסים במכנסיים״.
״לא אמרת לי שאתה בנקאי?״ שואל אותו החייט.
״איך זה קשור?״ עונה הבחור.
״נו״ משתומם החייט על השאלה, ״מי אי פעם שמע על בנקאי שלא מכניס את הידיים שלו לכיסים של אחרים?״