הכומר והרבי של עיר קטנה היו חברים טובים מאוד, ולמרות ההבדלים ביניהם, שניהם תמיד עשו כל שביכולתם כדי לעזור זה לזה. באחר צהריים אחד של יום ראשון קיבל הרבי שיחת טלפון מחברו שביקש ממנו לבוא במהירות לכנסייה ולעזור לו בנושא דחוף: הכומר היה צריך ללכת לביתו כדי לטפל בבעיה אישית והוא לא רצה להשאיר את הכנסייה ריקה למקרה שיגיעו אנשים שיבקשו את שירותיו.
"אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל הרבי, "אין לי מושג איך לעשות את עבודתך!".
"רוב האנשים באים להתפלל לבד או פשוט לדבר ולבקש עצה, הדבר היחיד שאולי יהיה מוזר לך הוא תא הוידוי. אין לך מה לדאוג, תישאר פה כמה דקות ותראה מה אני עושה, אחר כך אתה כבר תדע בדיוק מה לעשות".
ואכן, לאחר מספר רגעים נכנס לתא הוידוי גבר מבוגר, הכומר נכנס גם הוא לתא וסימן לרבי שיעמוד מהצד ויקשיב.
"סלח לי אבי כי חטאתי" אמר הגבר לכומר בצדו השני של התא, "בגדתי באשתי...".
"כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר.
"שלוש" ענה הגבר.
"אם כך התפלל למריה הקדושה, תרום לצדקה 5 מטבעות כסף וחטאיך יסלחו".
כמה דקות לאחר מכן נכנסה לכנסייה ולתא הוידוי אישה נאה, ושוב הרבי האזין מהצד לנאמר בפנים.
"סלח לי אבי כי חטאתי" אמרה האישה, "בגדתי בבעלי...".
"כמה פעמים בגדת?" שאל הכומר.
"פעם אחת" ענתה האישה.
"אם כך עלייך להתפלל למריה הקדושה, לתרום לצדקה 5 מטבעות כסף ויסלח לך".
לאחר הווידוי יצא הכומר מהתא והרבי הסכים שאכן מדובר במלאכה קלה למדי, שחרר אותו לביתו והתיישב בתא בציפייה למבקר הבא.
לא עברו יותר מ-10 דקות ולכנסייה נכנס נער צעיר שהתיישב בצד השני של תא הוידוי והחל לדבר...
"סלח לי אבי... אני התחתנתי רק לפני חודש וכבר חטאתי ובגדתי באשתי" הוא אמר.
"כמה פעמים בגדת?" שאל הרבי.
"פעם אחת" ענה הנער.
הרבי חשב לרגע על המצב ולבסוף ענה: "אם אתה רוצה אתה יכול ללכת ולבגוד בה עוד פעמיים, יש לנו מבצע מיוחד היום של 3 בגידות ב-5 מטבעות כסף!".
גבר אחד הגיע הביתה ומצא מכתב בזו הלשון:
לכבוד בעלי היקר,
אני כותבת לך את המכתב הזה כדי לומר לך שאני עוזבת אותך לתמיד. הבוס שלך התקשר אלי להגיד לי שהתפטרת מהעבודה, ואתמול היה היום האחרון שלך שם. אני מתנהגת אליך בצורה יפה ומכבדת אותך בתור אישה כבר במשך 3 שנים, ואתה לא מראה לי שום הערכה.
השבועיים האחרונים היו כמו גיהינום. לפני שבוע לא שמת לב כשחזרת הביתה, אבל קצצתי ועיצבתי את הציפורניים ואת השיער שלי, הכנתי לך את האוכל האהוב עליך וקניתי לעצמי חזייה ממש יפה, לכבודך. לבשתי אותה ולא הגבת לזה בשום דרך, אכלת את האוכל שלך ב-2 דקות, צפית במשחק כדורגל ומיד הלכת לישון. אתה לא אומר לי יותר שאתה אוהב אותי וכבר לא נוגע בי. אני בטוחה שאתה בוגד בי, או שאתה לא אוהב אותי. עזבתי אותך.
נ.ב.
אל תנסה לחפש אותי כי אתה לא תמצא אותי. אני ואחיך אריאל עברנו לגור ביחד במקום רחוק… ונחיה שם לנצח, באושר ועושר. לך תמצא לך חיים אחרים!
ממני באושר רב,
אשתך לשעבר.
הבעל החזיר מכתב לכתובת השולח בזו הלשון:
אין ספק, עשית לי את היום, כשגמרתי לקרוא את המכתב שלך קפצתי מרוב שמחה. זה נכון שאנו נשואים כבר 3 שנים, אבל לאחרונה את כבר לא מתנהגת כאישה אוהבת. אני צופה במשחקי הכדורגל כדי שלא אצטרך לדבר איתך, כי את לא מסוגלת שלא לצעוק. שמתי לב שעיצבת את השיער ואת הציפורניים שלך, והדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: "את ממש דומה לגבר", ורציתי לומר לך זאת – אבל אימא שלי לימדה אותי לא לדבר אם אין משהו יפה לומר. כשהכנת את האוכל האהוב עלי – כנראה שהתבלבלת ביני לבין אחי – אני הפסקתי לאכול פשטידת בצל כבר לפני 10 שנים.
הלכתי לישון מיד אחרי שראיתי את החזייה שלבשת, כי היה עליה עדיין את תג המחיר – בסכום הזהה לסכום שאחי לווה ממני לפני שבוע. אני עדיין אהבתי אותך וחשבתי שנוכל לשבת וליישב את העניין. בכל מקרה, כשגיליתי שזכיתי ב-40 מיליון שקל בלוטו, עזבתי את העבודה וקניתי לנו 2 כרטיסים לחופשה באיטליה. אבל כשחזרתי הביתה כבר לא היית שם. אני מאחל לך חיים מאושרים כפי שתמיד רצית. עורך הדין שלי אמר לי שאני לא חייב לתת לך אפילו לא אגורה אחת אחרי שהראיתי לו את המכתב שלך. אז תשמרי על עצמך!
נ.ב.
לא זכור לי אם אי פעם אמרתי לך, אבל אחי אריאל נולד בשם אריאלה. אני מקווה שזה לא מפריע לך…
ממני, בעושר רב,
בעלך לשעבר.
ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד.
השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%."
הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..."
"טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני."
כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי.
לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?"
"זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...
חוואי אחד הלך לשוק למכור את אחד הסוסים שלו ב-2,000 דולר, ומצא קונה בלי שום בעיה. הוא הבטיח לו שידאג להעביר לו את הסוס תוך שבוע אחד, אך בצער רב הסוס הלך לעולמו באמצע השבוע. החוואי הבטיח להחזיר לקונה את כספו, אך הקונה בחר לקבל את הסוס כפי שהוא בכל זאת.
בשבוע שלאחר מכן החוואי פגש את אותו קונה שוב בשוק ושאל אותו מה הוא עשה עם הסוס המת שקנה. הקונה סיפר לו: "עשיתי הגרלה עם סכום כניסה של 50 דולר, ומי שזכה קיבל את הסוס. השתתפו 100 אנשים, וככה אספתי 5,000 דולר.
החוואי היה המום ושאל: "מה, ואף אחד לא התעצבן לגלות שהסוס מת?"
הקונה ענה לו: "רק הזוכה, אז החזרתי לו את ה-50 דולר שלו."
אנשים שצריך להרוג: כל מי שמסוגל לשתות ולבלות עד 2 לפנות בוקר, ואז לקום ב-7 רענן ומלא אנרגיה.
חברים חברים אבל לא נעים
איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים.
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..."
"למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..."
"חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל.
"מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו.
"מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."
אב אחד חש שבתו הצעירה תמימה מדי בשביל המדינה שלנו. הוא החליט לשלוח אותה לשוק כדי להתמקח עם הסוחרים הממולחים וללמוד את "השיטה הישראלית". הוא הורה לה: "לכי לשוק ובחרי את תרנגול ההודו היפה והשמן ביותר שתמצאי. לא משנה מה המחיר שהם מציעים לך, תגידי שאת מוכנה לשלם רק חצי, רק ככה אפשר להשיג משהו בארץ הזאת, כל פעם תורידי אותם!"
"אעשה כמיטב יכולתי, אבא" אמרה הבת ויצאה אל השוק.
כשהגיעה, היא בחרה את התרנגול השמן והעסיסי ביותר שמצאה.
"כמה הוא עולה?" שאלה.
"200 ש"ח!" אמר המוכר.
השיבה הבת: "אני מוכנה לקנות אותו ב-100!"
המוכר: "אז בואי נתפשר. מה את אומרת על 150?"
הבת עמדה על המקח: "אני מוכנה לקנות אותו ב-75 גג!"
המוכר המופתע ענה: "לא, אבל אני מוכן להתפשר על 90 שקלים."
הבת שוב הורידה את הסכום : "45!"
המוכר: "70 הצעה אחרונה!"
הבת: "35!"
וכך הם המשיכו להתמקח, עד שבשלב מסוים המוכר התייאש ואמר: "יודעת מה? שחררי אותי כבר. קחי אותו בחינם, העיקר שתעזבי אותי!"
ענתה הבת: "סבבה, אז תביא לי שניים!"
גבר שכח את יום הנישואין שלו ושל אשתו, מה שגרם מהר מאוד לצעקות בבית וכעס גדול מצד אשתו. בסיום המריבה היא צעקה לעברו: "אני מצפה למצוא מחר בחניה שלנו מתנה הולמת. בוא רק נגיד שכדאי שהיא תגיע מ-0 ל-200 תוך 6 שניות".
בבוקר התעוררה האישה, ראתה שבעלה כבר יצא לעבודה והלכה לכיוון החניה הפרטית שלהם. בחניון היא ראתה מכונית עם כיסוי יוקרתי וסרט מתנה. נרגשת מאוד, הלכה האישה להוריד את הכיסוי ולראות את המתנה הנחשקת. כשהתקרבה הבחינה כי מדובר בקרטון דמוי מכונית, וכשהסירה אותו מצאה משקל ביתי.
הבעל מוגדר כנעדר עד היום הזה.
“אני זוכר שנפלתי בשבי בשנת 62'" אמר סבא אחד לנכד שלו. "מה סבא בשנת 62' המדינה הייתה במלחמה?" שאל הנכד המבולבל. "לא חמוד שלי, ב-62' סבא התחתן…"
החבר שלי תקוע!
זוג צעיר נסע במכונית ספורט חדשה, כשגג המכונית פתוח והרוח נושבת בשערם. ככל שהאיץ הבחור את המהירות של הרכב, הבחורה התלהבה והתרגשה. כשהרכב הגיע ל-80 קמ"ש היא הורידה את החולצה, ב-90 קמ"ש הורידה את המכנסיים, ב-100 קמ"ש זרקה את החזייה וב-120 קמ"ש היא כבר הייתה ערומה לחלוטין.
כשראה הבחור את החברה לצידו ערומה, הוא איבד שליטה על הרכב, התהפך בשיחים והתנגש בחוזקה בגדר. החברה יצאה מהתאונה ללא פגע, אבל הבחור נלכד בתוך הרכב. היא ניסתה למשוך אותו החוצה אבל ללא הצלחה.
"לכי לכביש הראשי ותקראי לעזרה" צעק לה הבחור.
"אבל אני ערומה!" ענתה לו בחוסר אונים "ואין לי במה לכסות את עצמי!"
הבחור הלכוד חיפש סביבו את הבגדים שלה, אבל ללא הועיל. הדבר היחיד שהצליח לשלוף היה את הנעל שלו. "קחי!" אמר וזרק אליה את הנעל "שימי אותה בין הרגליים וזה יכסה אותך".
הבחורה לקחה את הנעל ורצה אל הכביש הראשי. כשראה אותה נהג משאית שעבר על הכביש, הוא מיהר לעצור "מה קרה?" שאל.
"החבר שלי!" זעקה בדמעות "החבר שלי תקוע ואני לא מצליחה להוציא אותו!"
נהג המשאית הסתכל על הבחורה הערומה עם הנעל בין רגליה ואמר "גברתי, אם הוא תקוע כל כך עמוק, נראה לי שהמקרה אבוד!"
אישה אחת תהתה מדוע בעלה מקשיב לכל דבר שהאישה בתוך הג'י פי אס אומרת לו לעשות, אבל כשהיא עצמה מבקשת ממנו הוא אומר לה 'אל תתערבי'.
היא החליטה להתיישב בשקט במקומה ולהקשיב, מנסה לברר לעצמה את פשר הכוח הקסום שהאישה מהג'י פי אס הזו מהלכת על בן זוגה.
ולהלן המסקנות שהיא הגיעה אליהן:
א. הטון הרך שלה.
"בעוד מאתים מטרים תפנה שמאלה", היא מבקשת ממנו בקול עדין (במקום: "לא, עיוור, אתה לא רואה את השלט??").
ב. אם הוא טועה בדרך, היא לא קוראת לו "מפגר", אלא מעודדת אותו:
"מצא מסלול אלטרנטיבי. לא נורא, נשמה. טעית, קורה שטועים. אעזור לך להגיע בכל זאת".
והדבר ששבר אותה סופית –
ג. כשהגיעו למחוז חפצם, היא הריעה לו: "ברוך הבא, הגעת".
"איפה אני ואיפה אשת ה- GPS", חשבה לעצמה, ואז אמרה לבעלה בלעג: "הגעת? יופי. הגיע הזמן באמת".
מה החלק הכי מעצבן של למידה מהבית? שאי אפשר להעביר את הילד שלך כיתה...
מה ההבדל בין שפעת לקורונה? שפעת מתחילה ב-ש', קורונה מתחילה בסין.
מעשה בשלושה גמדים
בחור צעיר נסע על כביש הערבה ב-12 בלילה.
פתאום קפץ לו לכביש גמד צהוב וסימן לו עם הידיים לעצור בצד.
הבחור עצר והתחיל לצעוק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד צהוב קטן ומניאק, ועד שלא תיתן לי בננה אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור מוסר לגמד בננה וממשיך בדרכו.
לאחר כמה דקות קפץ לו לכביש גמד אדום וסימן לו לעצור בצד.
הבחור עצר בחריקת גלגלים וצעק על הגמד: "מה אתה עושה?! היית יכול להידרס!"
ענה לו הגמד: "אני גמד קטן אדום ומניאק, ועד שלא תיתן לי תות, אני לא אתן לך לעבור!"
הבחור העייף, נותן לו תות וממשיך בדרכו הארוכה.
לקראת סוף הנסיעה קפץ לפני הרכב גמד כחול וסימן לבחור לעצור בצד.
הבחור עצר, פתח חלון והתחיל לצעוק: "מספיק! שיגעתם אותי! תן לי לנחש, אתה גמד קטן כחול ומניאק ומה אתה רוצה?"
ענה לו הגמד: "רשיונות בבקשה..."
איש אחד מגיע למשרד של עורך דין ושואל: "מה התעריף שלך?" העו"ד: "שלוש שאלות ב-500 דולר" האיש: "קצת יקר, לא?" העו"ד: "לא יקר, ומהי השאלה השלישית?"
הפולנייה אצל האופטומטריסט
פולנייה אחת באה לבדיקת עיניים אצל האופטומטריסט.
הוא מושיב אותה על הכיסא מול לוח אותיות ומבקש ממנה להתחיל לקרוא את האותיות שבשורה התחתונה.
״פ ו ז נ נ ס ק י ב י צ״ קוראת האישה.
״יפה, את מצליחה לקרוא את זה?״ אומר האופטמטריסט.
״אתה עושה צחוק?״ עונה הפולנייה ״אם אני מצליחה לקרוא את זה? אני מכירה את הגברת הזו!״
בעל ואשתו עושים יחדיו קניות בסופרמרקט.
הבעל מרים אריזה של עשר פחיות בירה ומניח בעגלה.
"מה אתה עושה?!" שואלת האישה.
"זה במבצע", משיב הבעל, "רק 40 שקל לכל האריזה".
"אין לנו כסף לזה", נוזפת בו האישה, מוציאה את האריזה מהעגלה ומחזירה למדף.
כמה מטרים משם לוקחת האשה קופסה של קרם פנים ב-80 שקל ומניחה בעגלה.
"מה את עושה?!" תמה הבעל.
"זה קרם פנים שעוזר לי להיראות סקסית עבורך כשאנחנו עושים אהבה", השיבה.
"עשר פחיות בירה יעשו בדיוק את אותה פעולה!" רטן הבעל, "ועוד בחצי המחיר!"
גבר אחד מתחיל עם בחורה בפאב ובסוף הערב עולה אליה הביתה. השניים מתחילים להתגפף ובזמן שהיא מתחילה להפשיט אותו, אומר הבחור: "אני חייב להזהיר אותך, יש לי איבר אדיר מימדים". הבחורה נרגשת, מורידה את מכנסיו של הבחור ומגלה שם איבר באורך 60 סנטימטר.
הבחורה מבינה שזה מוגזם ומציעה לגבר ללכת לקצה היער שם ישנו גמד קסמים. "תציע לו לשכב איתך", אומרת הבחורה, "הוא תמיד מסרב ובכל פעם שהוא אומר 'לא', איבר המין של האדם שמדבר איתו, מתקצר ב-10 סנטימטר. תציע לו שלוש פעמים כך שאיברך יתקצר בחצי ונישאר עם 30 סנטימטרים לוהטים".
הגבר המופתע מסכים בלית ברירה ויוצא ליער.
אחרי הליכה ארוכה, הוא מצליח למצוא את הגמד.
יגע קצת מהדרך הארוכה, שואל הגבר את הגמד בהתנשפות: "אתה רוצה לשכב איתי?"
"לא", עונה הגמד.
הגבר מרגיש במכנסיו שהאיבר התקצר בעשרה סנטימטר.
הוא ממשיך: "גמד, אתה רוצה לשכב איתי?"
"לא", רוטן הגמד.
איבר המין של הגבר התקצר לכדי 40 סנטימטר.
בהתרגשות הוא פונה אל הגמד ובפעם האחרונה שואל אותו: "גמד, רוצה לשכב איתי?"
עונה הגמד: "אמרתי לך לא! לא, לא ולא!"
מצאתי את עצמי יושב עם אשה מבוגרת ממני אתמול בלילה.
היא נראתה טוב לגיל 65, אפילו מצויין.
חשבתי לעצמי, בטח יש לה בת חתיכה.
אחרי שתי בירות, היא שאלה אותי אם אי פעם התנסיתי ב- "SPORTMAN'S DOUBLE"
כשאמרתי לה שאין לי מושג מה זה, היא הסבירה לי שזה המונח לשלישיה עם אמא ובת.
הדימיון שלי התחיל להפליג ולאחר עוד שתי בירות היא קרצה אליי ולחשה: "הלילה הוא ליל המזל שלך..."
נסענו אליה הביתה, היא פתחה את הדלת, הדליקה את האור
וצעקה במעלה המדרגות: "אמא, את עדיין ערה?"
הבעל: "מה היית עושה אם הייתי זוכה בלוטו?"</br> האישה: "הייתי לוקחת חצי ועוזבת אותך!"</br> הבעל: "זכיתי ב-40 שקלים, קחי 20 ותסגרי את הדלת אחרייך"
התרגיל הלוהט: הגבר בבדיחה הגסה הזו הצליח להפתיע אותנו
2 זוגות חברים ישבו לשחק פוקר.
אחד הגברים, חיים שמו, הפיל בטעות את הקלפים וכשהתכופף להרים אותם הבחין כי מתחת לשולחן, סימה אשתו של החבר, נוגעת בו ברגליה.
מבולבל, הוא קם מהר והלך למטבח. בלי לחשוב פעמיים סימה קמה ונכנסה אחריו למטבח כבדרך אגב.
היא ניגשה אליו קרוב ואמרה לו: "נו, אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?"
חיים הנבוך בלע רוק וענה "אני לא אשקר, מאוד אהבתי..."
אז סימה קרצה וענתה לו: "1,000 דולר ואני שלך לפעם אחת".
חיים לא ידע מה נחת עליו ונתחיל לגלגל בראש את ההצעה המפתה.
אחרי כמה רגעים של מתח, הוא השיב לסימה בחיוב והשניים קבעו להיפגש למחרת ב-4 אחר הצהריים, שעתיים לפני שבעלה חוזר מהעבודה.
למחרת בדיוק כפי שקבעו, חיים התייצב אצל סימה בשעה 4 עם הסכום המבוקש והשניים מתגלגלים לסקס סוער.
רבע שעה לפני 6, חיים מתלבש ומסתלק.
ב-6 בדיוק בעלה של סימה, משה, נכנס הביתה ושואל, "סימה, תגידי, חבר שלי חיים היה פה במקרה?"
הלב של סימה יורד לתחתונים "כן, למה אתה שואל מותק?"
"ותגידי, הוא בא במקרה עם כסף, סימה?"
סימה מתחילה להזיע "אהה, כן, הוא הביא 1,000 דולר, למה מאמי, מה קרה?"
משה אומר לה, "איזה גבר חיים, הא? היום בבוקר הוא בא אלי למשרד וביקש ללוות 1,000 דולר, אבל לא חשבתי שהוא יחזיר אותם כל כך מהר!"
לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון:
לקוחה נכבדה,
אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית.
סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו:
ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך.
ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה.
ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים.
ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים.
ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה.
ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו.
ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון.
ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!"
ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם?
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.
רגע לפני המבחן הגדול של הסמסטר, כינסה המרצה את התלמידים לשיחה ואמרה להם: "תקשיבו טוב כיתה. אני לא אקבל שום תירוץ להיעדרות מהמבחן המסכם מחר. רק מלחמה אטומית, פציעה רצינית, מחלה קשה או מוות פתאומי שלכם או של בן משפחה יהיה תירוץ סביר - כל השאר ממש לא, אז תגיעו!"
סטודנט חכמולוג אחד שישב בסוף הכיתה הרים את ידו ושאל את המרצה: "מה אם אני אגיד לך מחר שאני סובל מתשישות חמורה בעקבות קיום יחסי מין?"
כל התלמידים התפרצו בצחוק. כשהמהומה הסתיימה ושרר שקט בכיתה, המרצה חייכה חיוך חם לסטודנט ואמרה: "במקרה הזה אני פשוט אבקש ממך לכתוב את המבחן עם יד שמאל..."
בלונדינית אחת עלתה על טיסה לתאילנד; כשעה לאחר ההמראה שמעו הנוסעים הדים עמומים מצידי המטוס והרגישו טלטול קל באוויר. כמה רגעים לאחר מכן הטייס פתח את המיקרופון, כחכח קלות בגרונו והודיע: "נוסעים נכבדים, כאן הקברניט. אנחנו מצטערים להודיע שאחד המנועים שלנו הלך. אנחנו ננחת ביעד ב-15 דקות איחור מהמתוכנן". קולות של נוסעים מודאגים עלו מן המושבים, אך הטיסה נמשכה כסדרה – והבלונדינית ישבה במקומה בנוחות ולא נראתה מודאגת.
חצי שעה לאחר מכן, שוב תקפו רעד וטלטלה עזים את המטוס. נוסעים אחדים החלו לצעוק, ורגע לאחר מכן הטייס שוב פתח את המיקרופון והודיע בקול מודאג: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים להודיע שגם מנוע מספר 2 שלנו הלך", הוא נשנק לרגע ואז המשיך: "אנחנו ננחת ביעד 30 דקות מאוחר יותר מהמתוכנן". קולות רמים של נוסעים מודאגים עלו ממחלקת התיירים, רבים קמו ממקומם והחלו להסתובב במטוס בעצבנות, אך הבלונדינית נותרה לשבת מהורהרת בכסאה.
עוד רבע שעה חלפה, ופיצוץ עז נשמע מצידי המטוס והוא החל להטלטל באוויר לפה ולשם. צרחות רמות החלו לעלות מכיוון הנוסעים ופניקה השתלטה על המטוס. הטייס שוב פתח את המיקרופון וזעק: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים אבל איבדנו גם את המנוע השלישי מתוך ארבעה שלנו!", בקול מרוסק ומתחנן הוא קרא: "אנא שבו במקומותיכם והדקו חגורות! אנחנו עושים הכל כדי שננחת ביעד בשעה איחור מהזמן המתוכנן, ושאלוהים יהיה איתנו!".
הנוסעים השתוללו וצרחות עזות של פחד נשמעו בכל רחבי המטוס. רק הבלונדינית המשיכה לשבת במקומה ופשוט נראתה זעופה. היא הסתובבה בחוסר נוחות במקומה, פנתה לגבר שישב לידה ואמרה לו: "אוף, זה לא יאמן, אני מה זה מבינה את כל אלו שצורחים... הרי אם גם המנוע האחרון שלנו יילך אנחנו עוד נתקע כאן כל היום!".
מורה חדש לגיאוגרפיה הגיע לבית הספר, והופתע ממה שהוא ראה. כל הילדים הלכו מכות, קיללו וזרקו כיסאות, וחלקם אפילו שתו אלכוהול ועישנו.
״שלום כיתה,״ אמר המורה בחשש.
״לך תזד***!״ צעק אחד התלמידים.
המורה היה המום, יצא מהכיתה ונכנס מיד לחדרו של המנהל כדי לשאול מה פשר הדבר הזה – איך מחנכים ילדים כאלה?
המנהל אמר, ״תבין, הכיתה הזו היא כיתה מיוחדת. הילדים האלה מגיעים ממשפחות הרוסות וצריך לדעת איך להצית את הסקרנות שלהם. בוא איתי אני אראה לך.״
המורה והמנהל נכנסו לכיתה, והמנהל צעק מיד: ״מה קורה יא בני ז****?״
״המנהל, יא מלך, מה אתה עושה פה?״ אמר אחד התלמידים.
״תגידו יא קקות, מישהו מכם יודע איך מפוצצים גלובוס?״
״מה זה גלובוס?״ שאל אחד הילדים.
״או! על זה בדיוק ידבר איתכם היום המורה החדש לגיאוגרפיה!״
איש עסקים פנה באחד ממסעותיו לנערת ליווי, וסיכם עמה על סכום של 500 דולר בתמורה ללילה במיטתו. לאחר שסיימו, הבחין שאין עליו כסף מזומן, ואמר לה שיבקש ממזכירתו לשלוח לה המחאה בדואר, בתירוץ של "שכר דירה".
בדרכו למשרד, התחרט על מה שהבטיח והחליט כי הבילוי הלילי לא היה שווה את המחיר. הוא ביקש ממזכירתו לשלוח המחאה לנערת הליווי על סך חצי מהסכום, 250 דולר, ולצרף את המכתב הבא:
"גברתי היקרה!
מצורפת בזאת המחאה על סך של 250 דולר עבור שכר הדירה שלך. אינני שולח את הסכום שסיכמנו עליו מראש, מאחר ולפני ששכרתי את הדירה ניתן לי הרושם כי:
א. הדירה מעולם לא הייתה מאוכלסת לפני כן.
ב. הדירה מחוממת כהלכה.
ג. חלל הדירה מעוצב בצורה שתעניק לי תחושת נוחות וביתיות.
לעומת זאת, מצאתי כי הדירה אוכלסה פעמים רבות בעבר, לא היה בה חימום כלל, והיא הייתה גדולה מדי עבורי!"
כעבור יומיים הגיעה ההמחאה בחזרה בדואר, בצירוף המכתב הבא:
"אדוני הנכבד!
ראשית, אינני יכולה להבין כיצד ציפית שדירה כה יפה תישאר לא מאוכלסת.
ביחס לחום, יש בדירה מתקני חימום מצוינים, אך ייתכן שלא ידעת כיצד להפעיל אותם.
באשר לחלל הדירה - אומר כי היא בגודל רגיל, ואולם הריהוט שלך כל כך קטן שאין באפשרותו למלא אותה, ואינך יכול לבוא לבעלת הבית בתלונות על כך.
אתה מתבקש לשלוח את שכר הדירה במלואו, אחרת אצטרך ליצור קשר עם בעלת הבית הנוכחית שלך!"
כומר אחד התהלך בסמטאות הוותיקן ופתאום ראה תא טלפון מזהב ומעליו שלט: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״. הכומר התלבט לכמה שניות אם לחייג בטלפון, אבל אז החליט לוותר והמשיך הלאה. פתאום הוא ראה עוד תא עם טלפון מוזהב ושלט שעליו רשום: ״שיחה לאלוהים ב-1,000 דולר״, ושם לב שבעצם יש טלפונים כאלו בכל מקום. הוא היה מאוד מופתע, אך החליט שלא לשאול דבר בעניין.
כמה שבועות לאחר מכן הכומר הגיע לביקור בירושלים והתהלך באזור הכותל המערבי. פתאום הוא ראה תא טלפון מוזהב כמו שהוא ראה בוותיקן, אך על השלט שמעליו היה כתוב: ״טלפון לאלוהים ב-25 סנט בלבד״. ״איך זה יתכן?!״ מלמל לעצמו הכומר המבולבל, ״בוותיקן זה עולה 1,000 דולר....״ רב אחד, שהיה בסביבה ושמע את תהיית הכומר עם עצמו, ניגש אליו ואמר לו: ״זה כל כך ברור ופשוט ידידי... הרי כאן מדובר בשיחה מקומית!״
כבכל שבת בבוקר, ישבה ליאורה בנינוחות על הספה וקראה עיתון. לפתע הבחינה במודעה על שייט תענוגות מפנק, שעולה 500 שקלים בלבד.
"תראה בני" אמרה לבעלה, "יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח! תתחיל לארוז, זה בעוד יומיים!"
"אני ממש עסוק השבוע, אולי תצאי לבד? אני אשלם על זה..." ענה.
"מעולה, באמת מתאים לי זמן לבד קצת!" ענתה ליאורה והתקשרה להזמין כרטיס.
למחרת, המאהבת של בני ניגשה אליו במשרד עם אותה מודעה ואמרה לו: "תראה, יש פה שייט תענוגות הכל כלול רק ב-500 ש"ח. יוצאים?"
"אני עסוק השבוע" ענה, "אבל קחי 500 שקלים ותיהני".
כך יצא שהמאהבת של בני וגם אשתו, שלא הכירו אחת את השניה, יצאו לאותו השייט באותו היום. כשחזרו, הראתה האישה לבעלה את התמונות שצילמה. להפתעתו, בין התמונות הוא ראה את המאהבת שלו.
"מי זו?", שאל בני את אשתו.
"זאת חתיכת טיפוס", השיבה "היא הייתה הזנזונת של הספינה, פשוט התחילה עם כל גבר שהיה שם".
למחרת, כשראה בני את המאהבת שלו במשרד, ביקש ממנה לראות תמונות מהשייט. בין התמונות, מצא את אשתו ליאורה.
"מי זו?", שאל את המאהבת.
"אתה לא תאמין", השיבה לו, "איזו אישה מקסימה ונאמנה! כל השייט היתה רק עם בעלה, לא זזה ממנו סנטימטר!"
אמריקאי, איטלקי, וישראלי נפגשים בבר. אחרי כמה משקאות שהם מרימים ביחד, הם מתחילים לדבר על הדברים שכל אחד מהם מתגאה במדינתו. אומר האמריקאי: ״אנחנו האמריקאים גאים ב-CIA. הם יודעים על כל דבר שקורה בעולם, לפעמים אפילו לפני שהוא קורה בכלל״.
אומר האיטלקי: ״אנחנו האיטלקים גאים בנשים שלנו. הן הכי יפות בעולם ולא נותנות בקלות״.
אומר הטורקי: ״אנחנו הטורקים גאים בשטיחים שלנו. כל אחד מהם הוא פיסת אומנות משובחת. אני בספק אם מישהו אחר יכול לייצר שטיחים באיכות כל כך גבוהה״.
בשלב הזה, כולם הסתובבו לבחור הישראלי כדי לראות איך הוא יגיב ובמה הוא יתגאה.
״טוב...״ אמר בסוף הישראלי, ״אני כישראלי מניח שאני מתגאה בעצמי״.
״מה לעזאזל גורם לך לומר את זה?״ שאלו אותו כל שאר החברים ביחד.
השיב להם הישראלי: ״טוב, זה פשוט. אתמול בלילה שכבתי עם איטלקייה על שטיח טורקי – ועד עכשיו ה-CIA לא יודע על זה כלום!״
גמל קטן אחד מעיר את ההורים שלו ב-3 לפנות בוקר ומבקש מהם לשתות קצת מים. "אי אפשר להמשיך ככה כל הזמן!" אומר לו האבא שלו בכעס, "כבר נתנו לך לשתות פעמיים החודש!"
מילון פירושים נשי-גברי לשעת וויכוח
לכל מי שמצא את עצמו מתווכח עם אישתו, אך יצא מהוויכוח עם יותר סימני שאלה מאשר מסקנות ברורות, מוגש לפניכם המילון המלא לפירוש המושגים בהם משתמשות נשים בוויכוחים. לנשים שביניכן כדאי גם לקרוא, וללמוד כיצד להשתמש במושגים בצורה יעילה ומתוחכמת שתכניע כל בעל מרדן.
"טוב": נשים משתמשות במילה זו בשעת וויכוח כאשר הן יודעות בוודאות שהן צודקות, אך כבר נמאס להן לשמוע אותך מתווכח איתן. זה סימן בשבילך לסתום את הפה.
"5 דקות": הכוונה היא לחצי שעה. זה שווה ערך ל-5 הדקות שנשארו למשחק הכדורגל שלך או לכמות הזמן שיעבור לפני שאתה מוריד את הזבל, כך שנשים חושבות שזה אומדן הוגן.
"כלום": הכול מלבד כלום, ואתה צריך להיזהר יותר מאדם שהולך על קליפות ביצים. כשאישה אומרת "כלום" היא כנראה רוצה להפשיט לך את העור ולשפוך לך את המעיים החוצה. "כלום" מסמן בדרך כלל את תחילתו של ויכוח שאורך "5 דקות" ומסתיים ב"טוב".
"תעשה מה שבא לך": זה לא מתן רשות, אלא איום. אם תפרש את זה בטעות כמתן רשות לעשות מעשה שירגיז אותה, התוצאה תהיה שהיא תתעצבן על "כלום", תתווכחו "5 דקות", ובסוף יהיה "טוב".
*אנחה רמה*: זו אינה מילה, אבל לעיתים קרובות היא משמשת כביטוי מילולי, ולרוב אינה מובנת ע"י גברים. משמעותה של אנחה שכזו היא שבת זוגך חושבת שאתה אידיוט גמור, ולא ברור לה מדוע היא מבזבזת את הזמן בלהתווכח איתך על "כלום".
*אנחה רפה*: שוב, זו אינה מילה, אלא ביטוי מילולי. זהו אחד הדברים המעטים שגברים באמת מבינים. הפירוש הוא שבת זוגך לקחה הפסקה קלה מהוויכוח. ההימור הטוב ביותר שלך באותו הרגע הוא להפסיק לנשום ולא לזוז, בתקווה שההפסקה הזו תימשך כמה שיותר זמן.
"הו": המילה הזו מלווה במשפט כלשהו והיא סימן לצרות. לדוגמה: "הו, תן לי את זה" או "הו, ידעתי שאי אפשר לסמוך עליך". אם היא אומרת "הו" בתחילת המשפט, מומלץ שתרוץ ליציאה הקרובה ביותר. היא תאמר לך שמצבה הוא "טוב" רק לאחר שתסיים לזרוק את הבגדים שלך מבעד לחלון, אבל אל תצפה שהיא תדבר איתך ביומיים הקרובים.
"זה בסדר": זהו אחד הביטויים המסוכנים ביותר שאישה מסוגלת לומר לגבר. פירושו שהיא רוצה לחשוב טוב מאוד לפני שהיא מחליטה מהו העונש המגיע לך על "כלום". "זה בסדר" בא ביחד עם "טוב" ובסמיכות להרמת גבות של "תעשה מה שבא לך".
"כן, בבקשה": זה לא ביטוי, אלא הצעה. היא מאפשרת לך לספק תירוץ למה שעשית. במילים אחרות, לסבך את עצמך עוד יותר ממה שכבר סיבכת את עצמך. אם הצלחת להתמודד עם ההצהרה הזו בצורה הנכונה, אתה לא אמור לשמוע "זה בסדר".
"תודה": היא מודה לך. אל תתעלף ואל תחפש משמעות נסתרת. פשוט ענה ב"אין בעד מה".
"תודה רבה": "תודה רבה" שונה מאוד מ-"תודה". אישה תאמר "תודה רבה" כאשר באמת עלית לה על העצבים. בדרך כלל זה ילווה ב*אנחה רמה*, דהיינו שפגעת בה בצורה חמורה. אחרי *אנחה רמה* אל תעיז לשאול אותה מה לא בסדר, כי היא תענה ב-"כלום" שיגרור וויכוח של "5 דקות".
"שיהיה": הגרסה הנשית ל-"לך תזד***".
דיילת בלונדינית שובצה בפעם הראשונה לטיסה אל ארה"ב, והקפטן של המטוס עזר לה להבין בדיוק מה עושים כשמבלים לילה בחו"ל עם הצוות. "אנחנו מקבלים הסעה למלון, דואגים לנו לאוכל, לחדר ולכל מה שצריך. את בסך הכול צריכה להישאר בחדר ולישון במשך הלילה, למחרת ב-7 בבוקר להתייצב בלובי עם שאר הצוות ואנחנו יוצאים חזרה לשדה התעופה".
הדיילת הבלונדינית אמרה שהכול ברור והם יצאו לטיסה. המסע עבר בלי תקלות מיוחדות, הצוות הגיע למלון, אכל, קיבל חדרים וכולם נפרדו לישון.
למחרת ב-7 בבוקר ירד הקפטן ללובי של המלון וראה שכל הצוות שלו שם חוץ מהדיילת הבלונדינית החדשה. הוא ניגש לקבלה והתקשר לחדר שלה. "מזל שהתקשרת, אני בפאניקה מוחלטת!" אמרה הדיילת, "אני לא מצליחה לצאת מהחדר!"
"מה קרה?" שאל הקפטן, "למה את לא מצליחה לצאת?"
"כל הדלתות במלון הזה דפוקות!" התלוננה הדיילת.
"למה את מתכוונת?" אמר הקפטן המבולבל.
"דלת אחת מובילה לשירותים, דלת שנייה מובילה לארון, מהדלת השלישית נפל עלי מגהץ ועל הידית של הדלת הרביעית תלוי שלט 'כאן ישנים - לא להיכנס!'"
מה החלק הכי קשה בלהיות טבעוני? לקום ב-4:30 בבוקר כדי לחלוב את השקדים.
בחור ערבי נכנס לחנות הלבשה תחתונה של מוכר יהודי...
בחור ערבי אחד משוטט בניו יורק ונכנס לחנות הלבשה תחתונה בבעלותו של יהודי אחד.
הוא מסתובב קצת בחנות, מוצא איזה חזייה, ושואל את בעל הבית כמה היא עולה. המוכר היהודי, כאיש העסקים הממולח שהוא, עונה לו: "זו חזייה מעולה, היא מתחילה לצבור פופולאריות עכשיו. אני יכול למכור לך כל חזייה כזו ב-50 דולר לאחת". הבחור הערבי מהנהן בראש בחיוב ואומר: "מעולה, אז אני אקנה 100 מהן".
יום לאחר מכן הבחור הערבי חוזר לחנות ההלבשה התחתונה של היהודי, מסתכל מסביב ומוצא שוב חזייה שמוצאת חן בעיניו. המוכר היהודי מבחין בו, מתקרב אליו ואומר לו : "הו, כן, זאת חזיית תחרה מעולה. היא מיובאת מאיטליה, מאוד פופולארית, אפילו מפורסמים לובשים אותה. אני יכול לעשות לך אותה ב-75 דולר לחזייה". הבחור הערבי מניד באשו ואומר: "בטח, אני אקח 150 מהן".
כשהבחור הערבי מגיע יום אחרי, המוכר היהודי כבר בהלם מוחלט, מרוצה מאוד מהלקוח החוזר. איך שהוא נכנס, המוכר כבר מתקרב אליו ואומר לו: "תראה את החזייה הזו, זו חזיית המשי החדשה שלנו שמיובאת מצרפת. רק הרכיבים הכי משובחים והיא הכי נוחה שיש. אני יכול למכור לך אותה ב-100 דולר לחזייה". הערבי שוב מהנהן ואומר: "אני אקח 200 מהם".
אז הם הולכם לקופה לעשות חשבון, אבל בדרך המוכר היהודי מתחיל להיות קצת סקרן לגבי הלקוח השב וחוזר שלו. אז הוא שואל את הבחור הערבי:" תגיד, אני יכול לשאול אותך משהו – מה אתה עושה עם כל החזיות האלה?"
אז הבחור הערבי מחייך, מסתכל עליו ואומר: "אני גוזר אותן באמצע ואז מוכר את זה ככיפות ב-200 דולר לכיפה".
איש אחד איבד את עבודתו. לאחר שחיפש עבודה חדשה במשך מספר חודשים, הוא ראה מודעת דרושים של חברת סלולר המחפשת עובדי ניקיון. האיש הגיע לראיון ומנהל כוח האדם שאל על פרטיו האישיים, ערך לו מבחן בלטאטא חדרים ובירך אותו על תוצאות הבחינה.
מנהל כוח האדם אמר לו: "הג'וב שלך. תן לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך ואעביר לך את המקום והשעה שבהם עליך להתחיל לעבוד." האיש המיואש השיב שאין לו דואר אלקטרוני. מנהל כוח האדם השיב שהוא מצטער מאוד, אבל אם אין לו דואר אלקטרוני הוא אינו קיים באופן וירטואלי, ומכיוון שאינו קיים, הוא אינו יכול לתת לו את הג'וב.
האיש יצא מיואש ולא ידע מה לעשות, יש לו רק 20 ₪ בכיס. לאחר מחשבה ארוכה, החליט האיש ללכת לשוק הסיטונאי של פירות וירקות וקנה קופסא של עגבניות במשקל 10 ק"ג. הוא הלך מבית לבית ומכר כל ק"ג ב-4 ₪. תוך פחות משעתיים הכפיל את כספו. כך חזר על התהליך עוד מספר פעמים, ולאחר שאכל בעבור 50 ₪, חזר לביתו עם 270 ₪.
בצורה זו הוא הצליח להתקיים, וכך השכים קום וחזר מאוחר לביתו, כאשר הוא מצליח להכפיל ולשלש את כספו מדי יום. עם הרבה מזל לצדו, הצליח לרכוש טנדר שתוך שנה הוחלף במשאית, וכעבור שלוש שנים היה לו צי רכבים. כעבור חמש שנים האיש הפך לבעל אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה.
יום אחד קיבל לשיחה סוכן ביטוח חיים שהציע לו פוליסת ביטוח ושאל אותו בתום הפגישה מה כתובת הדואר האלקטרוני שלו, על מנת שיוכל לשלוח לו את הפוליסה. כאשר השיב שאין לו דואר אלקטרוני, ענה לו סוכן הביטוח: "אם אין לך דואר אלקטרוני והקמת כזו אימפריה, איני רוצה לדמיין מה היה קורה לו היה לך דואר אלקטרוני".
השיב לו האיש: "לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי עובד ניקיון בחברת סלולר"...
תזכורת: סופגניה זה לא אנטיביוטיקה... אין צורך ב-2 ליום למשך 8 ימים.
מי מסתתר בארון?
אישה נשואה ניהלה רומן עם גבר, בזמן שבעלה היה בעבודה. היא לא שמה לב שבנה בן ה-10 חזר הביתה, וכאשר שמע קולות מוזרים מחדר השינה, התחבא בחדר הארונות וצפה בהם. פתאום חזר הביתה הבעל. האישה נבהלה והחביאה מהר את הגבר בארון, מבלי שידעה שהבן שלה שם.
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי כפפת בייסבול"
הגבר: "באמת? איזה יופי"
הבן: "רוצה לקנות אותה?"
הגבר: "לא תודה"
הבן: "אבא שלי בחוץ"
הגבר: "אוקיי, בכמה כסף?"
הבן: "250 דולר"
כעבור מספר שבועות, שוב נפגשו הגבר והבן בחדר ארונות...
הבן: "חשוך כאן"
הגבר: "כן, נכון"
הבן: "יש לי מחבט בייסבול"
הגבר כבר ידע לאן השיחה מובילה: "בכמה?"
הבן: "750 דולר"
הגבר: "אוקיי"
כעבור מספר ימים, האבא ניגש לבן והציע לו לשחק בייסבול בפארק.
"אני לא יכול" עונה לו הבן "מכרתי את המחבט ואת כפפת הבייסבול שלי"
"באמת?" מתפלא האב "בכמה מכרת?"
"ב-1000 דולר!" עונה הבן ללא היסוס.
"כל כך הרבה?!" משתומם האב "הם לא עלו לנו יותר מ-100 דולר! זו חמדנות ועלייך ללכת לכנסייה ולהתוודות על חטאיך".
האב לוקח את בנו לכנסיה ומכניס אותו לתא הווידויים "כנס לשם ותתנצל"
הבן נכנס בשקט ולוחש: "חשוך כאן"
עונה לו הכומר: "אוי, אל תתחיל עם זה שוב..."
באוניברסיטת פרינסטון שבארה"ב היו ארבעה סטודנטים לכימיה שעד למבחני הגמר היו המצטיינים בחוג. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, עד שבסוף השבוע שלפני בחינת הגמר הם החליטו לבקר כמה חברים שערכו מסיבה.
כיוון שהיו שפוכים לגמרי ביום שאחרי המסיבה, הם לא קמו בזמן ולא הספיקו להגיע לאוניברסיטה בשעה בה נערך המבחן.
הם החליטו על תירוץ שיספרו לפרופסור, בו הם יגידו שבדרך חזור היה להם פנצ'ר שבגללו לא הספיקו להגיע למבחן. הפרופסור, שמע ואמר "אין בעיה, תוכלו להיבחן מחר".
הסטודנטים שמחו והוקל להם מאוד, הם למדו באותו הלילה ובבוקר שלאחר מכן הגיעו לבחינת הגמר. הפרופסור הושיב אותם ב-4 כיתות שונות, כשהם פתחו את גיליון הבחינה הם ראו את השאלה הראשונה, על 5 נק', שהייתה קלה מאוד. הם שמחו מאוד, כל אחד פתר אותה במהירות והמשיך לעמוד הבא.
בעמוד השני הופיעה השאלה הבאה:
"שאלה על 95 נקודות: איזה צמיג?"
לאחר שנים רבות בהן ניסה למצוא עבודה, החליט אורן לגשת לריאיון למשרה במשרד ממשלתי. במהלך הראיון, היה עליו לענות על מספר שאלות לא קטן, אך לכל אורכו הוא חש ביטחון עצמי וכי תשובותיו מספקות את המראיין.
לקראת סוף הריאיון, לאחר שהוא כבר שאל אינספור שאלות בנוגע לעברו המקצועי של אורן, נזכר המראיין בשתי שאלות אחרונות ששכח לשאול: "האם יש לך אלרגיות מסוימות?". "כן, אני אלרגי לקפאין, לכן לא שתיתי קפה מעולם בחיי", ענה אורן.
"זו הפעם הראשונה שאני שומע על אלרגיה שכזו", אמר המראיין, "אבל כבר יצא לי לשמוע על מצבים מוזרים יותר". אורן חש הקלה למשמע דברי המראיין וכבר ציפה לשאלה האחרונה.
"ועד משהו שלא דיברנו עליו, מה היה התפקיד שלך בצבא?" המשיך המראיין. "שירתי בתפקיד קרבי בחיל ההנדסה", ענה אורן.
"יפה מאוד, שירות משמעותי נותן לך יתרון בסיכויים לקבל את המשרה. קרה לך משהו מיוחד במהלך השירות?" שאל המראיין.
"ובכן...", אמר אורן, "קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל במהלך אחת מהפעילויות שלנו נפצעתי ואיבדתי את האשכים שלי".
המראיין היה בהלם לרגע אך הוא התאושש במהרה ולאחר שכתב מספר דברים במחשב שלו הוא אמר, "אוקי, נראה שאתה מתאים לעבודה - התקבלת! שעות העבודה שלנו הן מ-8:00 בבוקר עד 16:00 אחרי הצהריים, אז אתה תוכל להתחיל כבר בראשון הבא בשעה 10:00".
"רגע..." אמר אורן, "אם העבודה מתחילה ב-8:00 בבוקר, למה שאגיע רק ב-10:00?"
"תראה, זו עבודה ממשלתית..." אמר המראיין, "בשעתיים הראשונות של הבוקר אנחנו רק שותים קפה ומגרדים בביצים, אז אין באמת סיבה שתגיע לפני..."
הילדים שלי שאלו אותי איך זה להיות אימא... אז הערתי אותם ב-4 לפנות בוקר ודרשתי לדעת איפה הגרביים הירוקות שלי.
בחינת פתע
לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה".
"יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה".
"יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?"
"מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון.
"אתה בטוח?" הקשתה המחנכת.
"ב-100% המורה" ענה התלמיד.
"אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..."
"אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."
ביולוג, כימאי וסטטיסטיקאי יצאו יחד לצוד ביער.
הם הסתובבו במשך פרק זמן לא קצר, עד שלבסוף איתרו דוב גדול.
הביולוג החליט לתפוס פיקוד, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ ימינה.
הכימאי ניסה לכפר על כישלונו של הביולוג, דרך את נשקו, כיוון היטב וירה, אך הקליע שלו החמיץ את הדוב ב-20 ס"מ שמאלה.
הסטטיסטיקאי חשב לשנייה, חייך חיוך גדול וצעק: "יש! פגענו בו!"
הפרה היחידה בעיר קטנה בפולין הפסיקה לפתע לתת חלב. האנשים עשו סקר שווקים בסביבה, ומצאו שיש אפשרות לרכוש פרה במוסקבה תמורת 2,000 רובל. לעומת זאת, במינסק יש פרות גם ב-1,000 רובל. בהיותם חסכנים הם קנו פרה חדשה במינסק.
להפתעתם, הפרה הייתה נהדרת והניבה חלב רב כל הזמן. האנשים היו מאושרים, והחליטו לרכוש פר שירביע את הפרה, כדי שתמליט עוד פרות כמותה, וכך לעולם לא יצטרכו לדאוג עוד לאספקת חלב. וכך עשו. הם קנו פר והביאוהו לשדה המרעה עם פרתם האהובה. ואולם, לצערם הרב, בכל פעם שהפר התקרב אל הפרה, היא התרחקה ממנו. שום דרך שניסה הפר להתקרב אל הפרה לא הועילה והיא המשיכה להתרחק ממנו.
האנשים התאכזבו מאוד והחליטו להתייעץ ברב שלהם, שהיה מאוד חכם. הם סיפרו לרבי מה קרה: "בכל פעם שהפר מתקרב לפרה היא מתרחקת ממנו. אם הוא מתקרב מאחור, היא לפנים. אם הוא מתקרב מלפנים - היא זזה לאחור. כל ניסיון להתקרב אליה מהצד נכשל, היא מיד מתרחקת לצד האחר".
הרבי חשב על כך דקות אחדות ושאל: "האם קניתם את הפרה הזו במינסק?"
תדהמת הכל הייתה עצומה, היות שאיש מהם לא הזכיר אפילו ברמז היכן הם השיגו את הפרה. "אתה כל כך חכם, רבי" הם אמרו, "איך זה ידעת שקנינו את הפרה במינסק?"
נאנח הרבי והשיב בעצב: "גם אשתי ממינסק".
יומני היקר, יום ראשון
אני מוכנה וארוזה לקראת ההפלגה, הכנתי לי את כל כלי האיפור שלי ואת כל הבגדים הכי יפים שלי. אני ממש מתרגשת.
יומני היקר, יום שני
בילינו את כל היום בין גלי הים, איזו חופשה מקסימה. ראינו דולפינים ולוויתנים - כמה מדהים! פגשתי את רב החובל, נראה גבר מקסים.
יומני היקר, יום שלישי
ביליתי קצת בבריכה ושיחקתי מיני-גולף על הסיפון. הקפטן הזמין אותי להצטרף אליו לארוחת הערב בשולחנו. הוא גבר מושך וג'נטלמן אמיתי. זה ממש החמיא לי...
יומני היקר, יום רביעי
הייתי בקזינו, היה בסדר, זכיתי ב-80 דולר. הקפטן הזמין אותי לארוחה מפוארת בתאו המהודר, ארוחה אקסקלוסיבית עם שמפניה וקוויאר. הוא ביקש ממני לבלות עמו את הלילה בתאו, אבל אמרתי שאין מצב שלא אהיה נאמנה לבעלי.
יומני היקר, יום חמישי
חזרתי היום לבריכה וקצת נשרפתי בשמש. החלטתי ללכת לבר, להעביר קצת את הזמן. הקפטן הזמין אותי למשקה - איזה ג'נטלמן. הוא שוב הזמין אותי לתאו, אבל הפעם הוא אמר שאם לא אבוא לבלות עמו את הלילה הוא יטביע את האנייה. איך נבהלתי!
יומני היקר, יום שישי
היום הצלתי 1600 נוסעים. פעמיים...
היום זהו המשחק השביעי של ליגת ה-NBA האמריקאית, ואוהד נלהב של קבוצת הכדורסל המקומית עשה את דרכו לאצטדיון ותפס את מקומו.
רגע לפני תחילת המשחק, הבחין האוהד להפתעתו כי הכיסא לידו נשאר פנוי. הוא פנה אל הגבר שישב מהעבר השני של הכיסא ושאל אותו: "סליחה, מישהו מתכוון לשבת פה?"
הגבר הסתכל עליו ואמר בעצב: "לא, הכיסא ריק."
"מה?! מי המשוגע שקונה כרטיס למקום כל כך יקר במשחק כל כך חשוב ב-NBA ולא מגיע?!" אמר האוהד בפליאה ושמץ של כעס ניכר עליו.
הגבר ענה לו: "ובכן, זה הכיסא שלי, אבל אישתי הלכה לעולמה וזהו משחק ה-NBA הראשון שאנחנו לא מגיעים יחד"
האוהד הסתכל על הגבר במבט מרחם ומבויש: "אני מצטער לשמוע, לא התכוונתי. אבל לא היה מישהו אחר - חבר או קרוב משפחה שרצה לבוא איתך?"
ענה הגבר: "לא איזה... כולם בהלוויה..."
גבר אחד התעורר ב-5 לפנות בוקר כששמע את דלת הבית נפתחת, ונדהם לגלות שאשתו חזרה מבילוי שנמשך כל הלילה. הוא שאל אתה למה לכל הרוחות היא חזרה הביתה מאוחר כל כך, ואחרי הרבה התחמקויות היא בסוף הודתה...
"בגלל שיש לנו הרבה בעיות כלכליות בזמן האחרון, החלטתי שאין ברירה אלא להציע "שירותים מסוימים" לגברים אחרים כדי להביא עוד כסף..."
אחרי ההלם הראשוני והרבה צעקות, הגבר בסופו של דבר נרגע והבין שאשתו כנראה עשתה את מה שהיא עשתה רק כדי שיהיה להם עוד קצת כסף.
"כמה כסף בכלל עשית הלילה?" הוא שאל.
"500 שקלים ו-50 אגורות" ענתה אשתו.
"מה?! איזה מין ממזר קמצן נתן לך רק 50 אגורות?" התעצבן הבעל.
אז אשתו ענתה לו: "כל אחד מהם..."
ירקן תימני החליט למכור אבטיחים במחיר של 3 שקל ליחידה, עם מחיר "מבצע" של 3 אבטיחים ב-10 שקל. בחור צעיר שנכנס לחנות הירקות שלו, הבין שמדובר פה בנוכל והחליט להתחכם איתו.
"תביא לי בבקשה אבטיח אחד", הוא אמר למוכר, ושילם עליו 3 שקל. לאחר מכן הוא ביקש אבטיח נוסף, שילם עליו 3 שקל ואז ביקש עוד אבטיח ושילם גם עליו 3 שקל. בסוף צחק ואמר לירקן: "אתה קלטת שבסוף קניתי 3 אבטיחים ב-9 שקל במקום ב-10? כדאי שתשנה את המבצע הגרוע שלך!"
לאחר שהבחור הצעיר יצא מהחנות צחק הירקן: "אנשים מצחיקים... כולם קונים שלושה אבטיחים במקום אחד ומנסים ללמד אותי איך לעשות כסף!"
שלושה ילדים מתווכחים למי יש את האבא הכי מהיר.
"אבא שלי הכי מהיר" אמר שלומי בגאווה, "הוא עובד בתור בנאי והוא יכול לזרוק לבנה מהקומה החמישית, לרוץ למטה במדרגות ולתפוס אותה לפני שהיא פוגעת בקרקע!"
"זה כלום!" אמר גיא, "אבא שלי יותר מהיר! הוא קשת מקצועי והוא יכול לכוון חץ לתוך ראש של זאב, לירות אותו ואז לרוץ ולתפוס את הזאב עוד לפני שהחץ פוגע!"
"וואו" אמר לביא, "אבל אני חושב שאבא שלי מהיר הרבה יותר!"
"למה אתה חושב ככה?" שאלו שלומי וגיא בסקרנות.
"אבא שלי עובד כבר 20 שנה במשרד הפנים״ ענה לביא, ״הוא אמור לסיים לעבוד ב-5 בערב, אבל הוא כזה מהיר שהוא בבית כבר ב-2 בצהריים!"
אחד משגריריה הרשמיים של רוסיה חש תסכול עמוק וייאוש רב מתפקידו, לכן הוא החליט לקחת צעד אמיץ ולקבוע פגישה עם כבוד הנשיא פוטין. בהגיעו אל הפגישה המתוכננת, התיישב השגריר מול הנשיא הנכבד ולאחר שיחת חולין קצרצרה פנה אל פוטין ובקול סמכותי ורציני אמר שהוא חשב על זה רבות והוא מעוניין להתפטר מתפקידו. הנשיא פוטין הקשיב לבקשתו, הנהן ושאל בקצרה: "למה?"
"ובכן, כבוד הנשיא, כי אני לא יכול להסתדר יותר עם הבדלי הזמנים האלו שיש בעולם!", אמר השגריר בטון רוטן ומיואש, והסביר: "אני טס לכנס בעיר אחרת, וכשאני מתקשר ממנה הביתה – כולם ישנים. לפני שבוע התעוררתי ב-4 לפנות בוקר וחשבתי שעדיין ערב. לא מזמן התקשרתי לקנצלרית גרמניה כדי לברך אותה על יום הולדתה, והיא הודתה לי אך אמרה שהוא חל אתמול! וכשברכתי את נשיא סין לכבוד השנה החדשה, הוא אמר שהקדמתי ביום. די, נמאס לי!"
הנשיא פוטין גיחך, הביט עליו ואמר: "ובכן, כל מה שאמרת לי עכשיו נשמע כמו אי נוחות מזערית שאפשר לחיות איתה!"
הוא ראה שדבריו לא מעודדים את השגריר המיואש שיושב מולו, ולכן התקרב אליו, הנמיך את קולו ולחש באוזנו: "אתה זוכר את המטוס הפולני הזה שהתרסק כשנשיא פולין עליו, לפני כמה שנים? התקשרתי בזמנו לשר החוץ הפולני כדי להביע את תנחומיי על התקרית המצערת, ותוך כדי השיחה גיליתי שהמטוס הזה אפילו עוד לא המריא!"
מרוקאי אחד חוזר הביתה ב-3 בלילה, שיכור לחלוטין... אשתו העצבנית שהתעוררה מהרעש, התחילה לצעוק על בעלה: "אלברט, אתה יודע מה השעה?!".
עונה לה המרוקאי: "מה את רוצה ממני? רק 1 בלילה!". פתאום מצלצל שעון הקוקייה הגדול של הבית 3 פעמים.
המרוקאי מתעצבן וצועק על השעון: "שמענו אותך פעם אחת! לא צריך לחזור על הכל 3 פעמים!"
רופא יצא לטייל בבוקר וראה זקנה יושבת על ספסל ומעשנת. הוא ניגש אליה ואמר לה:
"אי אפשר שלא לראות עד כמה את מאושרת, מהו סודך?"
הזקנה ענתה לו:
"אני מורה. אני הולכת לישון ב-4 בבוקר אחרי שתכננתי מערכי שיעור, חשבתי על דרכים חדשות להעביר את החומר, אני קמה ב-6 כדי להגיע בזמן לעבודה. אני לא עוסקת בפעילות גופנית, לא יוצאת עם חברים, לא הולכת לקולנוע או לתיאטרון, את סוף השבוע אני מבלה בבדיקת עבודות, מתן ציונים, הערכת דרכים דידקטיות חדשות לתלמידים שלי, וכך גם בערבים."
"ואוו", התפעל הרופא.
הזקנה המשיכה: "אני לא אוכלת ארוחת בוקר וגם לא צהריים כי אין לי מספיק זמן. אני נמצאת בסטרס כל הזמן משום השינויים התכופים בחומר הלימודים, מצבם הנפשי-חברתי-ערכי של התלמידים, תאריכי מסירה של התיעוד וביקורים של המפקחת, ולכן אני גם לא חולה כי מי יהיה עם 40 הילדים שבכיתה?"
נוכח כל זה הרופא לא יכול שלא להתפעל ואמר: "מדהים, בת כמה את?"
"34", ענתה הזקנה.
חבר א`: "הבן שלי התמודד בבחירות לכנסת בשנה שעברה." חבר ב`: "איזה יופי... ומה הוא עושה עכשיו?" חבר א`: "שום דבר... הוא נבחר..."
מורה שמלמדת בן של פוליטיקאי אומרת לאביו: ״תגיד לי, איך זה יכול להיות שהבן שלך נכשל בשיעור שלי ואתה חוגג את זה בחלוקת ממתקים?״ עונה לה הפוליטיקאי: ״מתוך כיתה של 30 ילדים, 16 נכשלו בשיעור שלך. זה אומר שהרוב הולכים עם הבן שלי!״
ברווז בלי רוטב
בעל מגיע הביתה ומציין בפני אשתו שיש לו פגישה עסקית מאוחרת ב-22:00, ושלפי דעתו זו פגישה מיותרת והוא לא מבין למה דווקא עליו הפילו את הפגישה הזאת.
האישה מבינה שיש כאן משהו מוזר, אך אומרת לו שאין טעם להבריז ולא כדאי לזלזל בענייני עבודה.
בינתיים נכנס הבעל להתקלח, בעודו חושב לעצמו כמה קל לרמות את אשתו התמימה.
האישה לא כל כך מאמינה לבעלה, מחטטת לו בבגדים ומוצאת בכיס החולצה פתק ובו רשום: "מתוק שלי, היום נחגוג עם ברווז ורוטב אצלי ב-22:00".
היא מחזירה לכיסו את הפתק וברגע שבעלה יוצא מהמקלחת מופיעה אשתו עם בגד מינימלי, סקסית להפליא ומבושמת....
הבעל, שלא עומד בפיתוי, מזנק על אשתו בדרך לחגיגה שלא הייתה להם כבר הרבה מאוד זמן, לאחריה הבעל נרדם.
ב-21:30 אשתו מעירה אותו ל-"ישיבה המיוחדת", בטענה שאסור לזלזל בענייני עבודה.
הבעל, בלית ברירה, קם ויוצא לפגישה. כשהוא מגיע אל המאהבת הוא אומר לה שהוא סחוט מהעבודה שהיתה לו היום ורק רוצה לנמנם קצת.
לאחר שנרדם חיטטה המאהבת בבגדיו ומצאה בכיס החולצה פתק ובו רשום באותיות קידוש לבנה:
"הברווז בא לפגישה אך הרוטב נשאר בבית".
זוג צעיר התחתן ונכנס לחנות שבה אפשר לקנות ילדים. "איזה ילדים יש לכם להציע לנו", שאלו בני הזוג.
"יש לנו ילד אשכנזי יפה, מנומס ושקט - הוא עולה 95 שקל. ב-80 שקל יש לנו ילד מרוקאי חמוד, אבל שימו לב שאסור לעצבן אותו, אחרת יש בלגן. ב-50 שקל תוכלו לקנות ילד כורדי - לא הכי מבריק, אבל די חמוד. אז איזה ילד תרצו?"
הזוג התייעץ, בחן את הילדים היטב, ואז הבעל הוציא שטר של 100 ואמר: "זה הילד הראשון שלנו אז אנחנו לא מתפשרים - ניקח את האשכנזי!"
המוכר שאל את בני הזוג: "להחזיר לכם 5 שקל עודף או שאולי תרצו לקחת ילד תימני?"
יעקב היה פריק של צעצועים וגאדג'טים. אשתו שושי כבר ויתרה מזמן על האפשרות לשנות אותו. יום אחד הגיע יעקב הביתה עם עוד רכישה יוצאת דופן. זה היה מין רובוט, שיעקב טען כי למעשה הוא גלאי שקר. בערך ב-5:30 אחר הצהריים עידו, בנו בן השתיים-עשרה של יעקב, חזר הביתה מבית הספר. הוא איחר ביותר משעתיים.
"איפה היית? למה כל כך איחרת לחזור הביתה?" שאל יעקב.
"הלכתי עם עוד כמה תלמידים לספרייה כדי לעבוד על שיעורי הבית" אמר עידו.
הרובוט הקיף את השולחן, נתן לעידו 'כאפה', וכמעט הפיל אותו מהכיסא.
"בן," אמר יעקב, "הרובוט הזה הוא גלאי שקר, עכשיו תגיד לנו איפה באמת היית אחרי הלימודים..."
"הלכנו לבית של יוני לראות סרט" אמר עידו.
"מה ראיתם?" שאלה שושי.
"עשרת הדיברות" עידו ענה.
הרובוט הלך אל עידו ושוב סטר לו בחוזקה, כשהוא מפיל אותו מהכיסא.
עידו התרומם מהרצפה, התיישב בכסא ואמר, "אני מצטער ששיקרתי. אנחנו צפינו בקלטת בשם 'מלכת הסקס'."
"אני מתבייש שאתה בני," אמר יעקב. "כשהייתי בגילך, מעולם לא שיקרתי להורים שלי."
הרובוט הקיף את השולחן, ניגש אל יעקב וסטר לו בעוצמה.
שושי התגלגלה מצחוק, ואמרה כמעט בדמעות, "אתה ביקשת את זה... ואל תהיה כל כך קשוח עם עידו, אחרי הכל, הוא הבן שלך!"
הרובוט הקיף שוב את השולחן, ניגש אל שושי והעיף אותה מהכיסא שלה...
פרופסור באוניברסיטה, מנכ"ל של חברת הייטק ושרת בית ספר שהיו חברים טובים יצאו יום אחד לטיול ביער. לפתע הם פגשו פיה שהציעה להגשים לכל אחד מהם משאלה אם יעבוד יום אחד בעבודה של אדם אחר.
הפרופסור אמר: "אני אהיה מורה בתיכון, כמה קשה כבר יכול להיות ללמד נערים על נפלאות המדע". לפתע צצה באמצע היער כיתה של תלמידים רועשים וחצופים, ולמרות שניסה לשמור על קור רוח, הפרופסור מהר מאוד איבד את עשתונותיו וזרק את כל הגירים, שהתנפצו לרסיסים על רצפת היער.
המנכ"ל אמר: "אני אהיה מלצר, כמה קשה זה כבר להעביר אוכל מנקודה א' לנקודה ב'". לפתע צצה באמצע היער מסעדה גדולה, אך כבר אחרי שעה של התעסקות עם לקוחות עצבניים שהחזירו את המנות שלהם והתלוננו ללא הרף, המנכ"ל איבד את עשתונותיו וזרק את כל המגשים והאוכל על רצפת היער.
השרת אמר: "אני אהיה אמן", ולפתע צץ באמצע היער סטודיו עם כל הציוד הנדרש ליצירת אומנות. לאורך היום השרת לקח את רסיסי הגירים ומרח אותם על קנבס עד שנטמעו בו לחלוטין וצבעו אותו בשלל צבעים. הוא לקח גם את הצלחות השבורות והאוכל שנמרח על רצפת היער, הדביק את שברי הצלחות לקנבס בצורת עיגול ויצר ציור של כדור הארץ - כולל כל היבשות שעליו - בעזרת האוכל.
הפיה ראתה את יצירת האומנות הנפלאה, והחליטה להעניק לו משאלה. "אני רק רוצה רק למכור את היצירה הזו", אמר השרת. לפתע צצו מבקרי אומנות וקונים פוטנציאליים באמצע היער, שבחנו את יצירת האומנות, וכל אחד מהם הציע עליה מחיר אחר וגבוה יותר, עד שבסופו של דבר השרת מכר את היצירה שלו במיליון דולר.
הפיה אמרה לשרת: "יכולת פשוט לבקש כסף - למעשה עשית את הכול בעצמך ואני רק עזרתי לך להשיג את מה שהיה דרוש לך להצלחה. איך עשית את זה? מה הסוד שלך?"
"זה פשוט", אמר השרת, "יש לי תואר באומנות".
זוג בשנות ה-60 לחייו יצא לחגוג את יום הנישואים ה-35 שלהם במסעדה שקטה ורומנטית בהרים.
לפתע, פיה קטנה ויפה הופיעה מולם ואמרה: "מכיוון ששימשתם דוגמה ומופת לנישואים טובים כל השנים, הרשו לי להציע לכל אחד מכם זכות לבקש משאלה"
האישה זינקה בהתרגשות ואמרה: "חן חן לך פיה נחמדת. המשאלה שלי היא לטייל בעולם עם בעלי האהוב".
הפיה הניפה את מקל הקסמים ובן רגע - 2 כרטיסים לטיול מסביב לעולם במחלקה ראשונה הופיעו על השולחן.
"ומה בשבילך?" אמרה הפיה בחיוך נוצץ אל הבעל.
הבעל חשב לרגע ואז ענה: "אני מודה שזה בהחלט רגע מאוד רומנטי אבל אני מרגיש שזו הזדמנות חד פעמית להביע משאלה שאכן תתגשם, לכן, אני מצטער יקירתי, אבל הייתי שמח לבקש אישה שצעירה ממני ב-30 שנים".
האישה והפיה הביטו בבעל מאוכזבות, אבל משאלה זו משאלה.
הפיה הניפה את שרביט הקסמים ובן רגע הפך הבעל לזקן בן 92...
מוסר השכל: אל תתעסקו עם פיות!
אסור בשום פנים ואופן לשאול אישה מתי היא עומדת ללדת אלא אם אתם בטוחים ב-1,000% שהיא באמת בהיריון...
מה צריכה המשפחה?
חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר.
נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי".
חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר.
הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה".
כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר...
היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה".
נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"
שלמה היה נשוי כבר 10 שנים, ולמרות שעבד קשה ככל שהיה יכול, המצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר. כל החברים של שלמה מהצבא ומהלימודים התעשרו, פתחו עסקים, קנו ג'יפים, טיילו בכל רחבי העולם, ולו אפילו לא הייתה מכונית בשביל להסיע את אשתו ואת הילדים ממקום למקום. בכל יום שישי שלמה היה פותח את העיתון ומחפש "מציאות" במדור מכירת הרכבים, אבל בכל פעם מחדש הוא היה רואה את המחירים של המכוניות והג'יפים המודרניים והלב שלו היה נופל לתחתונים.
יום שישי אחד הוא פתח את העיתון ורואה מודעה מפתיעה מאוד: "למכירה: ג'יפ מרצדס חדש ב-$1,000 בלבד". זה נשמע הזוי, הוא חשב לעצמו, ורק כדי לוודא שהוא לא מדמיין, הוא החליט להתקשר למספר שעל המודעה. לטלפון ענתה גברת שאישרה שהמחיר שצוין במודעה הוא אכן המחיר המבוקש עבור ג'יפ יוקרתי של חברת מרצדס, מודל עדכני ומשודרג. היא סיפרה לשלמה שהוא הראשון שמתקשר ושאם הוא רוצה הוא מוזמן לבוא לראות את הג'יפ. שלמה עדיין התקשה להאמין שלא מדובר במתיחה מורכבת, אבל הוא החליט לאסוף את כל החסכונות שלו מהבנק וממקומות המחבוא בבית ולקח מונית לביתה של הגברת.
לאחר שעה קלה הוא הגיע לשכונה יוקרתית בקיסריה ונעמד מול בית ענק עם חצר מטופחת שבחנייתו אכן עמד ג'יפ מרצדס חדש ונוצץ. שלמה דפק בדלת הבית ואת פניו קיבלה גברת כבת 70 שאישרה לו כי הג'יפ שהוא רואה בחנייה הוא אכן הרכב המדובר. "גברתי היקרה, אני אולי לא עשיר אבל אני בן אדם הגון. או שאת לא מבינה שום דבר במכוניות או שמישהו מנסה לעבוד עליך. הג'יפ הזה שווה לפחות 500 אלף שקל, אז למה את מוכרת אותו כל כך בזול?".
"בוא אני אספר לך משהו בחורצ'יק, בגלל שאתה אדם הגון אני אגיד לך בדיוק למה אני מבקשת כל כך מעט כסף. אני הייתי נשואה 50 שנה ולפני חודש וחצי בעלי נפטר. אתמול פתחנו את הצוואה שהוא השאיר. בסעיף הראשון רשום שאת הבית הוא השאיר לי, בלי עין הרע תראה איזה בית יפה. בסעיף השני רשום שאת החסכונות שלו הוא גם השאיר לי ובלי עין הרע יש מלא. בסעיף השלישי היה כתוב שהייתה לבעלי מאהבת ושרק אם אני אמכור את הג'יפ שלו ואתן לה את הכסף אני אוכל לקבל את הבית ואת החסכונות. ממש אין לי אהבה לאישה הבוגדנית שפיתתה את בעלי, אז שאלתי את עורך הדין והוא אמר לי שמאחר שלא כתוב בצוואה מחיר, אני יכולה למכור את הג'יפ בכמה כסף שבא לי ולהעביר את הכסף לאישה האחרת הזאת."
שלמה היה מאושר עד הגג מצירוף המקרים המדהים שהוביל לכך שהוא יכול לקנות רכב יוקרתי שכזה במחיר מצחיק כל כך. הוא נתן לאישה המבוגרת את 1,000 הדולר שהיו בכיסו, לקח את המפתחות של הג'יפ ונסע. בדרך הביתה הוא עצר במוסך לבדוק את מצב הרכב ושמח לגלות שכפי שהובטח לו האוטו ממש כמו חדש. הוא יצא מהמוסך ונסע לביתו להשוויץ בפני אשתו ולחגוג יחד איתה. הוא עלה במדרגות הבניין לדלת הכניסה ולפתע הוא ראה את אשתו מדברת עם שליח של הדואר.
"מה קורה פה?" הוא שאל את אשתו ואת השליח.
"אתה לא מבין איזה קטע שלמה!" היא ענתה לו, "השליח הזה הביא לי עכשיו מעטפה עם 1,000 דולר שקיבלתי בירושה!"
בר חדש נפתח בעיר בו הציעו מבצע של בירה ב-3 שקל. איש אחד שראה את שלט המבצע החליט להיכנס ולהזמין לעצמו בירה.
אחרי שסיים את הבירה שלו, האיש החליט להשתעשע קצת; הוא הלך לקצה הימני של הבר והניח שם שקל אחד. לאחר מכן הוא הלך לקצה השמאלי של הבר והניח שם שקל נוסף. לבסוף הוא ניגש למרכז הבר והניח שם את השקל האחרון. הברמן הסתכל על האיש במבט תמוה, אך הבין שאין לו ברירה אלא ללכת לאורך כל הבר ולקחת את כל המטבעות. האיש גיחך לעצמו ויצא מהבר מרוצה.
אותו איש עשה זאת שוב ושוב כמה ימים ברציפות והברמן כבר התחיל ממש להתעצבן מהמנהג המציק הזה, אך בחר שלא להגיד דבר.
יום אחד האיש הזמין לעצמו בירה וגילה שאין לו מספיק מטבעות של שקל כדי להניח בקצוות הבר ובמרכזו, אז הוא הניח פשוט מטבע אחד של 5 שקל במרכז הבר. הברמן ראה בכך הזדמנות מצוינת להחזיר לאותו האיש כגמולו; הוא הלך לקצה האחד של הבר, הניח שם מטבע של שקל, הלך לקצה השני של הבר, הניח שם מטבע נוסף, חזר לאיש עם חיוך על הפנים, ואמר לו ״יאללה, לך תאסוף את העודף שלך״.
אך במקום לעשות את זה, האיש חייך בחזרה, הוציא מטבע של שקל מהכיס ואמר: ״תביא לי עוד בירה בבקשה״.
תימני מחליט להקים דוכן למכירת קולה בטיילת. על הדוכן הוא רושם בענק: “קולה ב-5 שקלים בלבד”.
בא לקוח ומבקש כוס קולה, התימני אומר שהקולה עולה 10 שקלים.
עונה הלקוח: “איך 10 שקלים אם על הדוכן רשום שהקולה עולה 5 שקלים?”
התימני עונה: “5 שקלים עולה הקולה, אבל בעבור השירות תצטרך לשלם 5 שקלים גם כן”.
הלקוח מתבאס קצת אבל הוא כל כך צמא שהוא משתכנע ומוציא מהכיס 10 שקלים ונותן לתימני.
התימני אומר תודה ומחזיר ללקוח עודף 5 שקלים.
אומר הלקוח: “אמרת שזה עולה 10 שקלים, מה פתאום אתה מחזיר לי עודף?”
עונה לו התימני: “אתה צודק, אבל נגמרה הקולה”.
1. הסוד לדיאטה טובה זה בדיוק כמו הסוד לנישואין מאושרים: “תסתמו את הפה ותסבלו בשקט”.
2. איזה כיף זה להפעיל את המיקרוגל ולעצור אותו בדיוק כשהוא על 00:01 ,זה מרגיש כאילו הצלחת לנטרל פצצת אטום.
3. יהלום הוא החומר החזק ביותר בעולם, עובדה שהוא היחיד שמצליח להשתיק נשים.
4. קצת אירוני שליצור ששוכח ימי הולדת, שוכח ימי נישואין ושוכח להוציא את הילדים... קוראים זכר!
5. אמרתי לך כבר שאני שם עוד חמש דקות! תפסיק להתקשר כל רבע שעה...
6. השנה מחביאים את האפיקומן במעטפה של חברת חשמל, לאף אחד אין אומץ לפתוח אותה.
7. ביננו, אף אחד לא באמת ראה פעם מישהו מחליק ונופל על בננה.
8. קורנפלקס - כשאתה גם רעב, גם צמא וגם עצלן.
9. אתה סומך על הבנק שלך, מפקיד בידיו את כל הכספים והחסכונות שלך, והוא בתמורה קושר לך את העט.
10. ישראלי זה אחד שיכול לקנות בגדים ב-500 שקל, אבל אם יתקע לו שקל במכונה של המסטיקים הוא יעמיד את כל הקניון על הרגליים.
11. גוגל יקר, אתה מוכן לתת לי לסיים משפט לפני שאתה מתחיל לנחש?
12. האייפון שלי נפל מקומה שנייה ונשבר... מסתבר שמצב טיסה זה לא מה שחשבתי.
13. יש אנשים שעדיף לקנות להם גלידה מאשר לראות אותם שלוש פעמים.
14. להיות ישראלי זה לצחוק שעה על מישהו ואז להגיד "די, לא יפה מסכן..."
15. מה המשותף ליאיר לפיד והחרדים? שניהם עושים את רצון אביהם שבשמיים.
16. איך מדען מחזר אחרי מדענית? מציע לה ניסויים.
17. פיהוק הוא הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ-20% סוללה.
18. רק כשיתוש נוחת לך על הפנים, אתה מבין שתמיד יש דרך לפתור בעיות ללא אלימות.
19. אתה לא באמת קולט כמה אנשים אתה שונא, עד שאתה צריך לבחור שם לילד שלך.
20. אשתי עצבנית כי היא טוענת שאני ממציא פתגמים, אבל מה לעשות, הזברה לא רואה את הפסים של עצמה.
- שלום אימא, אני יכולה להשאיר את הילדים אצלך הערב?
- נו ברור, שעד שאת סוף סוף מתקשרת זה בגלל שאת צריכה משהו... את יוצאת?
- כן.
- עם מי?
- עם ידיד.
- מה פתאום את יוצאת עם ידידים באמצע השבוע? אני לא יודעת למה נפרדת מבעלך, הוא כזה אדם טוב, תמיד היה אומר לי שאני נראת נפלא לגילי.
- אני לא נפרדתי ממנו, אימא, הוא עזב אותי וברח לקפריסין.
- את אפשרת לו לעזוב כי לא תמכת בו מספיק. עכשיו סתם את מסתובבת לך עם כל אחד.
- אני לא מסתובבת עם כל אחד, זה פשוט ידיד טוב שאני רוצה לאכול איתו ארוחת ערב. אז אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים או לא?
- אני אף פעם לא השארתי אותך אצל ההורים שלי רק כי רציתי לצאת עם מישהו, מלבד אבא שלך.
- יש הרבה דברים שאת עשית ואני לא עושה.
- מה את רומזת לי בזה?
- שום דבר, כלום תשכחי מזה שאמרתי משהו... אני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להשאיר אצלך את הילדים הלילה.
- קודם זה היה לערב ועכשיו זה כבר ללילה? את נשארת לישון אצלו? מה בעלך היה אומר על זה...
- בעלי לשעבר, ל-ש-ע-ב-ר!!! אני לא חושבת שזה ידאיג אותו. מהיום שנפרד ממני הוא בטח לא ישן אף לילה לבד.
- אז את נשארת לישון אצל הבטלן הזה, ידעתי!
- הוא לא בטלן!!!!
- גבר שיוצא עם גרושה ואימא לילדים הוא בטלן ופרזיט.
- אני לא רוצה להתווכח. להביא לך את הילדים או לא?
- מסכנים הילדים, עם אימא כזאת!!!!
- כזאת איך?
- עם ציפורים בראש, בגלל זה עזב אותך בעלך!!!
- די!!!!!
- ובנוסף את צועקת עלי. ככה לא חינכתי אותך! את בוודאי גם צועקת על הבטלן הזה שאיתו את יוצאת.
- עכשיו את כבר דואגת לבטלן???
- אז את מודה שהוא בטלן, מיד שמתי לב לזה.
- שלום!!!!
- חכי רגע מה את מנתקת! באיזו שעה את מביאה לי את הילדים?
- אני לא מביאה את הילדים, אני נשארת בבית.
- אויש מתוקה שלי, אם את אף פעם לא יוצאת איך את הולכת לשקם את החיים שלך?
שלושה גברים התווכחו ביניהם למי יש את האישה הכי טיפשה.
הראשון אמר: אשתי כל כך טיפשה שהיא קנתה מטבח חדש ב-15,000 שקל, סתם כי לחברה שלה יש מטבח חדש - היא אפילו לא יודעת לבשל!״
השני אמר: ״אהה כן? אשתי כל כך טיפשה שהיא קנתה מכונית חדשה ב-70,000 שקל, סתם כי יש לה מקום לחנייה - אין לה בכלל רישיון!״
השלישי אמר: ״מה יש לכם, זה כלום! אשתי הכי טיפשה. היא יוצאת לנסיעת עסקים וקנתה 128 קונדומים - ואין לה בכלל שמוק!״
גבר נשוי מתלונן אצל סקסולוג:
"דוקטור, אשתי לא רוצה לשכב איתי".
"הייתי רוצה לדבר עם אשתך" אומר לו הרופא.
האישה מתייצבת אצל הרופא: "האם זה נכון מה שאמר לי בעלך? מדוע את לא רוצה לשכב איתו?"
"מה אגיד לך, אני מתה מעייפות. כל היום אני עובדת.
בבוקר אני לוקחת מונית כדי להגיע לעבודה. בסיום הנסיעה הנהג תמיד שואל אותי: 'נעשה חשבון או ש...?'.
וכדי שאוכל לחסוך אני תמיד בוחר ב-'או ש...'.
כשאני מגיעה לעבודה, הבוס שלי שואל: 'שוב איחרת. מה עושים, להוריד בשכר או ש...?'
וכמובן שאני בוחרת ב-'או ש...', כי אסור לי להרשות לעצמי משכורת נמוכה.
אחרי העבודה, עייפה, אני עולה שוב למונית ושוב קורה לי אותו הדבר..."
בנקודה זו מתערב הרופא ושואל: "ועכשיו מה דעתך, נספר הכל לבעלך, או ש...?"
ביום שני בבוקר, התהלך משה הדוור בשכונת נרקיסים לפי סדר החלוקה הקבוע שלו ומסר את הדואר כהרגלו. כשהגיע לשביל הגישה של משפחת טילובסקי, הוא הבחין כי שני הרכבים עדיין נמצאים בחנייה, דבר שאינו אופייני לבני הזוג הדייקנים שיוצאים לעבודה בכל בוקר, באותה השעה.
בזמן שמשה תהה לעצמו מה התרחש בבית המשפחה, חיים טילובסקי יצא החוצה וקטע את מחשבתו, כשהוא נושא בידיו ארגז גדול עמוס בבקבוקי בירה ויין ריקים, בדרכו אל פח המיחזור.
"וואוו חיים, אתה נראה כמו מישהו שבילה היטב אתמול בלילה" אמר משה הדוור.
חיים, שלא הסתיר את העובדה שהוא סובל מכאבים בגופו, השיב: "האמת היא שחגגנו ביום שבת בערב, ואתה עד ברגע זה לפעם הראשונה שהצלחתי לקום מהספה מאז יום ראשון ב-4 בבוקר". חיים נאנח ארוכות והמשיך: "הזמנו 15 זוגות מכל רחבי השכונה לסוף שבוע מהנה, שהפך למעט פראי בהמשך... כולנו היינו כל כך שיכורים, ובסביבות השעה חצות התחלנו לשחק "מי אני"..."
משה הדוור, שגילה סקרנות רבה, מיהר ושאל: "איך משחקים מי אני?"
"זה פשוט מאוד" ענה חיים, "כל הגברים נכנסים באותה העת לחדר השינה, וכל אחד בתורו יוצא לסלון מכוסה לחלוטין בסדין, מלבד לאיבר מינו שמציץ דרך חור בסדין, ותפקידן של הנשים לזהות מיהו הגבר שמסתתר מאחורי הסדין".
משה הדוור צחק ואמר "נשמע כמו כיף גדול, אני מרגיש פספוס גדול שלא הגעתי".
"העובדה שלא הגעת היא הדבר הטוב ביותר שהיית יכול לעשות לעצמך" אמר חיים, "השם שלך עלה במשחק 7 פעמים".
לימודי מתמטיקה לפני 50 שנה:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 4/5 ממחיר המכירה. מהו הרווח?"
לימודי מתמטיקה לפני 40 שנה:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80% ממחיר המכירה. מהו הרווח?"
לימודי מתמטיקה לפני 30 שנה:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?"
לימודי מתמטיקה לפני 20 שנה:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. מהו הרווח?"
בחר את התשובה הנכונה:
(א) 20 ₪ (ב) 40 ₪ (ג) 60 ₪ (ד) 80 ₪ (ה) 100 ₪
לימודי מתמטיקה לפני 10 שנים:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. הרווח הוא 20 ₪."
האם זה נכון?
( ) נכון ( ) לא נכון
לימודי מתמטיקה היום:
"חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה היא 80 ₪. אם אתה יודע לקרוא, סמן X במספר 20."
( ) 20 ₪ ( ) 40 ₪ ( ) 60 ₪ ( ) 80 ₪ ( ) 100 ₪
יעקב סוף סוף יצא לפנסיה, והוא החליט שברצונו לעבור לגור במקום שקט שבו יוכל להעביר את ימיו ברוגע ובנועם ולישון בכל אחר צהריים כמו תינוק. הוא רכש בית ברחוב שקט, לא רחוק מבית ספר. הבעיה היא שבמשך שבוע שלם, בכל יום אחרי הצהריים ובדיוק בשעה שבה ישן, עברו ליד ביתו שלושה ילדים עם מקלות בידיים, אותם הם דפקו על פחי אשפה והרעישו בקולי קולות.
יעקב החליט שזה חייב להיפסק, והיה לו רעיון מושלם. הוא חיכה שהילדים יגיעו, וכשאכן הופיעו כהרגלם, הוא יצא אליהם ואמר להם, "אתם ילדים ממש נהדרים, גם אני הייתי כמוכם כשהייתי בגילכם – הייתי דופק מקלות על כל דבר שראיתי. אתם מזכירים לי את עצמי כשהייתי קטן – תעשו לי טובה, אם תעברו פה בכל יום ותעשו את זה, אני אתן לכל אחד מכם 5 שקלים".
הילדים כמובן שמחו ואמרו לו שהם יחזרו בכל יום וירעישו כמה שיותר.
עברו מספר ימים בהם יעקב שילם לילדים 5 שקלים כפי שהבטיח, ויום אחד הוא יצא לפגוש אותם עם פרצוף עצוב. הוא אמר להם, "תראו ילדוד'ס, אני ממש מצטער, אבל נבלע לי כרטיס האשראי ולא הצלחתי להוציא כסף. אין לי מספיק כדי לתת לכם הרבה, אז תצטרכו להסתפק ב-2 שקלים לכל אחד". הילדים כמובן לא היו מרוצים, אך קיבלו את התשלום והמשיכו לדפוק על הפחים כהרגלם.
עברו עוד מספר ימים, בהם הילדים הרעישו ככל יכולתם עבור 2 שקלים ליום. יצא יעקב לפגוש אותם יום אחד, ופניו היו קודרים מאוד. "תראו...", אמר להם, "אני ממש מצטער, אבל לא קיבלתי את כספי הפנסיה שלי החודש. אני אאלץ להביא לכל אחד מכם רק חצי שקל".
"זהו?!" אמר המנהיג של החבורה. "נראה לך שאנחנו נבזבז את הזמן שלנו על חצי שקל? השתגעת! אין מצב! אנחנו לא נחזור לפה עוד, זה לא שווה את זה!".
ומאז, יעקב ישן בכל אחר צהריים כמו תינוק...
גבר צעיר צעיר המתין לפגישה עם הבנקאי שלו כשלפתע נכנס לסניף הבנק גבר מבוגר לבוש בחליפה מחויטת ונקייה, בידו תיק מסמכים שחור ומבריק ועל פניו מבט אצילי, והתיישב לידו. הצעיר הסתכל על האדם המבוגר בסקרנות רבה וחשב לעצמו "הלוואי שהייתי יכול להיות כמוהו. בטח אין לו דאגות כלכליות". לאחר כמה דקות של מתח ותהיות, החליט הגבר הצעיר לאזור אומץ ולפנות אליו...
"סליחה אדוני, אתה נראה לי מוכר, אני טועה?", שאל הגבר הצעיר בהיסוס. האדם המבוגר הביט בו, סידר את עניבת המשי הכרוכה היטב סביב צווארו וענה: "אני איש עסקים כבר כמה שנים טובות, יש לי רשת מרכולים מפורסמת". עיניו של הגבר הצעיר התרחבו והוא שאל בהתלהבות: "נכון! תגיד, זאת תהיה חוצפה לשאול אותך איך הפכת להיות כל כך מצליח?".
האדון המבוגר הסתכל על הבחור הצעיר, חייך קלות וסיכם בפשטות: "הכל מתחיל בעבודה קשה, הקרבה לאורך זמן וקצת מזל". הצעיר לא הצליח להסתיר את אכזבתו מהתשובה והמתין בציפייה לעוד. המבוגר נאנח קלות והמשיך: "לפני 50 שנה, כשהייתי צעיר כמוך ונשוי טרי, המצב הכלכלי בארץ לא היה טוב, וכל מה שהיה לי בכיס זה 2 גרושים. הבטחתי לעצמי ולאשתי שביחד נצא מהמצב הזה, והחלטתי שאת שני הגרושים האלה אני אשקיע נכון ונהפוך יום אחד למיליונרים".
המבוגר העביר יד בשיערו החלק והאפרפר, ואז המשיך "אחרי שהתייעצתי עם אשתי, החלטתי לרכוש בכסף הזה תפוח עץ אדום ויפה, לשטוף טוב, להבריק אותו ולמכור אותו ב-4 גרושים. וזה הצליח לי! אז המשכתי. קניתי שני תפוחים נוספים, טיפחתי אותם היטב ומכרתי ב-8, ואז קניתי ארבעה תפוחים ואז שמונה, עד שאשתי הייתה צריכה להצטרף אלי ולעזור. רק בזכותה העסק שלי התחיל לצמוח".
הגבר הצעיר הסתכל על האיש שלצידו במבט של הערצה ואמר: "וואו! זה סיפור ההצלחה הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי!". האיש המבוגר חייך קלות ואמר: "כן, אני גאה בסיכונים שלקחתי בחיים! וגם מודה על המזל שהיה לי". הצעיר שאל בהפתעה: "על איזה מזל אתה מדבר?", האדון המבוגר כחכח בגרונו ואמר בשקט, שאיש לא ישמע: "על זה שאחרי שמכרתי כמה תפוחים, אבא של אשתי נפטר והוריש לנו את כל הכסף שלו".
אישה עולה על מונית ומבקשת מהנהג שיקח אותה למרכז המסחרי.
במהלך הנסיעה, היא רוכנת מעט קדימה וטופחת על כתפו של הנהג כדי לקבל את תשומת ליבו.
הנהג צורח, מאבד שליטה על המונית, כמעט פוגע באוטובוס, עולה על המדרכה ונעצר סנטימטרים ספורים מול עץ גדול.
ברגע הראשון, דממה מוחלטת שוררת במונית, ברגע השני, הנהג חוזר לעשתונותיו ובידיים רועדות מסתובב אל האישה "את בסדר?" הוא שואל "אני כל כך מצטער, אבל הפחדת אותי פחד מוות!"
האישה המזועזעת מתנצלת בפני הנהג "אף פעם לא חשבתי שטפיחה על הכתף יכולה כל כך להבהיל..."
"לא, לא אל תתנצלי" הוא משיב "זו לגמרי אשמתי. את מבינה, היום זה היום הראשון שלי כנהג מונית, ב-20 השנים האחרונות הייתי נהג לוויות..."
אחד הקבלנים שאיתם עבדה הממשלה הציע לפקיד שמולו הוא עובד מכונית ספורט יוקרתית כהוקרה ל"שירותו האדיב" ול"ביסוס מערכת עבודה חלקה ונעימה לכל הצדדים". הפקיד הממשלתי סירב ואמר: "אדוני, הצעתך מאוד נדיבה, אבל מבחינה אתית אני לא יכול לקבל מתנות."
הקבלן הנהן בהבנה ואמר לו: "כל הכבוד על הערכים שלך, ומה אם אני אציע למכור לך את המכונית ב-50% הנחה?"
הפקיד חשב במשך כמה רגעים ואמר: "תעשה לי עוד 50% הנחה לעבודה עם חוזה ממשלתי, תוציא חשבונית שאוכל לקבל פטור ממס ואני אקח אחת בלבן ואחת באדום".