פרסי, תימני וכורדי נתפסים מבצעים פשע בארץ זרה. נשפטים על העבירה שלהם ונידונים למוות. כאשר הם מגיעים להוצאה להורג, אומרים להם הסוהרים: ״יש לכם 3 אפשרויות: לעמוד מול כיתת יורים, להיתלות, או לקבל זריקת איידס למוות איטי ומייסר״.
הפרסי נשאל ראשון, ואומר: ״פשוט תירו בי וזהו״. הוא מועמד מול כיתת היורים ומוצא להורג.
התימני נשאל שני ואומר: ״תתלו אותי וזהו״. הוא מעולה לגרדום ומוצא להורג.
הכורדי נשאל אחרון ואומר: ״תנו לי את זריקת האיידס הזו״. הסוהרים מוציאים את המזרק ומזריקים לו, והכורדי מתחיל פשוט לצחוק בקול רם; הסוהרים מסתכלים זה על זה ולא מבינים מה קורה איתו.
״תנו לי עוד אחת כזו, תנו לי, בבקשה״ אומר הכורדי לסוהרים תוך כדי שהוא לא מפסיק לצחוק.
הסוהרים עושים כמבוקשו, והכורדי נופל מתגלגל מצחוק על הרצפה.
״מה לעזאזל כל כך מצחיק אותך?״ שואלים אותו סוף סוף הסוהרים.
״אתם כל כך מטומטמים, בחיי...״ אומר להם הכורדי תוך כדי שהוא לא מפסיק לצחוק, ״אתם לא קולטים ששמתי קונדום?!״
לגמר אליפות העולם בזריזות הגיעו שלושה מתחרים: גרמני, צרפתי ורומני.
חוקי התחרות היו כדלקמן: על המתחרים לגהץ חולצה, לאכול כיכר לחם ולספק אישה בזמן הקצר ביותר. המתחרה שיצליח תוך 7 דקות, יוכרז כמנצח.
ראשון ניסה כוחו הגרמני. הוא מיד התחיל בגיהוץ החולצה, סיים, הבין שלא נותר לו זמן, נגס פעם אחת מהלחם, וזמנו תם.
שני היה הצרפתי. הוא החל מיד עם האשה, סיים, הספיק לאכול חצי מכיכר הלחם וזמנו תם.
הרומני, שהתחרה אחרון, נתן לאשה לגהץ את החולצה, בו בזמן גם סיפק אותה תוך כדי שהוא אוכל את כיכר הלחם. לבסוף, הוכרז כמנצח הגדול בתחרות.
העיתונות הגיעה לקבל הצהרות מן המתחרים.
הגרמני הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם מבצעים את העבודה הכי טוב שאפשר, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז מנסים גם ליהנות קצת."
הצרפתי הצהיר: "אצלנו נהוג שקודם נהנים, אחר כך אוכלים, ורק אם נותר עוד זמן אז גם עובדים קצת."
הרומני אמר: "אצלנו השיטה אומרת שאם אתה לא דופק את מי שעובד בשבילך, לא תוכל לאכול לחם."