כתבת חדשות מקומית שמעה על אישה שמצליחה לגדל עשרה ילדים בלי בעיות ולדאוג לכל מחסור שלהם, למרות שהיא בכלל לא עובדת. היא הגיעה לבית של האישה המסתורית כדי לבדוק איך זה ייתכן והופתעה לגלות שהוא היה גדול למדי ומטופח היטב. היא דפקה בדלת והופתעה פעם נוספת כשראתה שהאישה שפתחה אותה עבורה הייתה בסך הכל בת כ-30. הכתבת הסבירה לאישה שהיא רוצה לראיין אותה, והיא הסכימה.
"הבנתי שיש לך עשרה ילדים, זה נכון?" פתחה הכתבת ושאלה.
"נכון מאוד" השיבה האישה.
"וזה נכון שאת בכלל לא עובדת?" המשיכה הכתבת.
"זה נכון מאוד" חזרה האישה ואמרה.
"לא קשה לך לגדל אותם ככה?" שאלה הכתבת בפליאה.
"בכלל לא, הם ילדים מאוד נוחים וממושמעים, תמיד באים כשאני קוראת להם ועושים את מה שאני מבקשת" ענתה האישה.
"מעניין מאוד, אפשר לדעת איך קוראים להם?" ניסתה הכתבת להקשות.
"כמובן, קוראים להם משה, משה, משה, משה, משה, משה, משה, משה, משה ומשה".
"רגע מה?" שאלה הכתבת ההמומה, "לכל 10 הילדים שלך קוראים משה? איך זה הגיוני???"
"ככה יצא" הגיבה האישה באדישות.
"אז מה את עושה אם את רוצה לקרוא להם לאכול או לצאת מהבית?" חקרה הכתבת.
"אני פשוט קוראת 'משה' והם כולם באים" השיבה האישה.
"אבל מה את עושה כדי שרק אחד מהם יבוא ולא כולם?" המשיכה הכתבת המבולבלת.
"אה זה קל, אני פשוט קוראת להם בשם המשפחה שלהם!"
בלונדינית אחת דפקה על דלתו של השכן מהדירה הסמוכה ואמרה: "היי, מצטערת שאני מפריעה לך, אבל אני משתגעת כאן מפאזל שאני עושה, הוא כל כך קשה... אכפת לך לבוא לעזור לי?"
"איזו תמונה מופיעה על הקופסה?", שאל השכן.
"תמונה של תרנגול, אבל זה לא קל כמו שזה נשמע. אין לי מושג מאיפה להתחיל!"
הבחור הסקרן החליט להיענות לבקשתה וללכת עמה לדירה.
כשהגיע, הוא ראה חתיכות על השולחן. הוא הסתכל עליהן, הסתכל עליה, הסתכל עליהן שוב ואמר:
"קודם כל, לא משנה מה תעשי, לא תוכלי לבנות מזה משהו שאפילו מזכיר תרנגול.
דבר שני, קחי נשימה עמוקה, תכיני לך כוס תה חם, בינתיים אני אאסוף את הקורנפלקס חזרה לקופסה".
למה קצינים בצבא מעדיפים שלא להשתמש בשואבי אבק? כי יותר קל להם לטאטא דברים מתחת לשטיח.
הרופא שחזר מחו"ל
מקור תמונה: Mimoohרופא ישראלי שסיים את לימודיו באירופה, חזר לארץ ופתח מרפאה פרטית. עוברים החודשים ואין עבודה, הלקוחות לא מגיעים. הרופא המתוסכל מחליט לסגור את המרפאה ואומר לאחות שעובדת איתו: "זה נגמר, את הולכת הביתה".
האחות המומה, שואלת אותו "למה, מה קרה?"
עונה הרופא "מה את לא רואה? אין עבודה, אין לי אגורה בכיס".
אז האחות אומרת לו "זה בגלל שאתה לא יודע לעבוד".
הרופא מופתע, "מה זאת אומרת? סיימתי את לימודי עם ציונים גבוהים מאוד".
עונה האחות, "עזוב אותך מציונים, תקשיב לי. פרסם מודעה בעיתון שאומרת כך: 'רופא כללי לכל בעיה, עובד בשיטה חדשה - אם נרפאת שלם 50 דולר. אם לא נרפאת קבל 100 דולר!' תעשה את זה ותראה".
הרופא מסתכל עליה בעיניים פעורות "איבדת את שפיות דעתך?! אני מסביר לך שאין לי שקל בכיס, מאיפה אני אצליח לשלם כסף לחולים?"
עונה האחות, "אתה רופא, בסך הכול תרשום תרופות לפציינטים. אם מישהו בא מצונן תן לו סירופ, אם יש לו כאב ראש תרשום לו אקמול, לא עסק כזה מסובך..."
מרוב ייאוש הרופא מחליט לנסות את זה. הוא מפרסם מודעה בעיתון לפי מה שאמרה לו האחות, ולא עובר שבוע והמרפאה מפוצצת באנשים.
במקום אחר בארץ בחור מובטל אחד יושב בבית וקורא עיתון. פתאום הוא רואה את המודעה והעיניים שלו נדלקות, הנה הדרך לעשות כסף קל. הוא יימצא בעיה שהרופא לא יוכל לפתור ו-100 הדולר אצלו בכיס. מתרגש מהשיטה החדשה לרמות את הרופא הפראייר, הוא קם והולך למרפאה.
מגיע תורו של המובטל והוא נכנס לחדר. "שלום, מה יש לך אדוני?" שואל אותו הרופא.
עונה האיש, "יש לי בעיה, אני לא טועם טוב".
הרופא אומר לו, "מה זה לא טועם טוב? ניסית לטעום משהו חמוץ, מתוק, מלוח ומה קרה?"
הבחור עונה "ניסיתי, אבל לא הרגשתי כלום".
הרופא קורא לאחות ואומר לה "תביאי לו בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות".
האחות חוזרת אחרי כמה רגעים עם קופסה 8 והרופא אומר למובטל "פתח פה גדול..." ושם לו בפה חומר מהקופסא.
"איכס! מה זה? חרא של פרות?!"
אומר הרופא "הנה, פתרתי לך את הבעיה ואתה מסוגל לטעום. זה יהיה 50 דולר בבקשה".
הבחור המום, מוציא 50 דולר, שם לרופא על השולחן והולך הביתה עצבני. כשהוא מגיע הביתה, הוא מחליט למצוא בעיה אחרת שאי אפשר לרפא.
למחרת חוזר המובטל לרופא ואומר לו "ד"ר, יש לי מחלה חמורה, אני שוכח הכול!"
הרופא אומר לו "אז בעצם אתה לא זוכר כלום?"
עונה האיש "אפילו את השם שלי שכחתי".
הרופא קורא לאחות "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מחדר התרופות..."
הבחור לא נותן לרופא לסיים ואומר "ד"ר, רק לא הקופסה של החרא!"
הרופא אומר לו, "בבקשה, חזר לך הזיכרון. 50 דולר בבקשה".
המובטל רותח על איך שנפל שוב במלכודת, מוציא 50 דולר, שם על השולחן והולך הביתה.
כל הלילה הוא לא נרדם וזומם איזו מחלה הרופא לא יצליח לרפא. הוא כבר איבד 100 דולר בשני ביקורים והוא מובטל. לפתע צץ במוחו רעיון והוא נרדם עם חיוך. בבוקר הוא הולך לרופא שמח וטוב לב, נכנס לחדר ואומר: "ד"ר, יש לי מחלה חמורה מאוד, אף פעם לא עומד לי".
עונה הרופא, "ניסית לשכב עם נשים?"
הבחור עונה "כן, כן, אבל לא עומד".
שואל הרופא, "ניסית סרטים למבוגרים?"
עונה האיש, "גם את זה ניסיתי, לא עזר".
"אוקי" אומר הרופא, "תביאי לי בבקשה את קופסה 8 מא..."
האיש לא נתן לרופא להשלים את המשפט, קם על רגליו וצעק, "תקשיב לי טוב ד"ר, אם אתה מביא לי את הקופסה הזאת עוד פעם אחת, אני מז**ן אותך ואת האחות המחורבנת שלך, הבנת?!!"
אומר הרופא "הופ, נפתרה הבעיה, 50 דולר בבקשה..."
חמישה מנתחים נפגשו בכנס רפואי ושוחחו ביניהם בלובי המרכזי:
"אני הכי אוהב לנתח רואי-חשבון", סיפר המנתח הראשון, "כי אצלם כל האיברים ממוספרים ומסודרים".
"אני דווקא מעדיף ספרנים", אמר השני, "בגלל שהאיברים שלהם מקוטלגים לפי האלף-בית".
"חשמלאים הם הנוחים ביותר לניתוח", הוסיף המנתח השלישי, "מכיוון שאצלם כל איבר מסומן בצבע מוגדר מראש".
"יותר טוב לנתח פועלים שמרכיבים מכונות", אמר המנתח הרביעי,"כי הם אף פעם לא מתרגשים אם נשארים כמה איברים מיותרים שאני זורק לפח בסוף".
"כולכם טועים!", אמר החמישי, "הכי קל ונוח לנתח פוליטיקאים. הרי אין להם לב, הם חסרי עמוד שידרה, ובכלל, ניתן להחליף בין הראש והתחת שלהם, ואיש לא ירגיש".
איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים.
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..."
"למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..."
"חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל.
"מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו.
"מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."
בלילה שקט אחד נכנס לפאב של איציק גבר מבוגר לבוש בבגדים מרופטים, שהתיישב על הבר מול איציק והזמין ממנו כוסית של וויסקי. לאחר רגע קל של היסוס, איציק החליט שלא לגבות מהאדם תשלום מוקדם עבור המשקה שלו והגיש לו כוסית מלאה בוויסקי, שאותה הגבר המוזנח שתה בלגימה אחת ומיד לאחר מכן ביקש כוס נוספת.
'כנראה שמשהו רע מאוד עובר על האיש הזה' חשב איציק, והגיש לו את המשקה השני שלו מבלי להגיד מילה. גם הפעם הוויסקי נעלם במורד גרונו של הגבר בלגימה אחת, ולאחר מכן הוא הוציא ארנק מכיס המכנסיים שלו, בחן את תוכנו, החזיר אותו לכיס וביקש מאיציק למלא את הכוס בפעם השלישית.
'משהו ממש רע עובר על האיש הזה! אני רק מקווה שהוא בדק שיש לו מספיק כסף בארנק כדי לשלם על כל זה', אמר איציק לעצמו בעודו מוזג את המשקה לכוס, 'בכל מקרה כל מי ששותה ככה בוודאי מתמודד עם משהו מאוד קשה ומגיע לו לשתות גם כוס שלישית בלי הצקות'.
הגבר השתקן חיכה כמה דקות ולבסוף שתה את כוס הוויסקי השלישית באיטיות. כשהוא סיים את המשקה, איציק שם לב שהגבר שוב הוציא ארנק מכיסו, בחן את תוכנו ולאחר מכן נאנח בקול חלש. "עוד כוסית בבקשה" הוא אמר לאיציק, אך הברמן הרחמן כבר לא יכל להתאפק יותר וענה לו: "תגיד לי, אתה בטוח שיש לך כסף לשלם על כל זה? ראיתי איך אתה בודק את הארנק שלך כל הזמן...".
"אין לך מה לדאוג בקשר לכסף", אמר הלקוח המרופט והוציא מהארנק שלו חבילת שטרות קטנה.
"אם אתה יודע שיש לך כסף אז למה אתה כל הזמן שותה ובודק את הארנק שלך?" שאל איציק בסקרנות.
"זה מאוד פשוט", ענה הגבר, "יש לי בארנק תמונה של אישתי וברגע שאני מסתכל עליה והיא מתחילה להיראות טוב, אז אני יודע ששתיתי מספיק והגיע הזמן ללכת הביתה".
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..."
הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים.
האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..."
ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?"
"לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?"
"לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!"
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."
רואה חשבון אחד גנב כספים בשווי מיליוני שקלים עד שיום אחד הוא כמעט ונתפס בשל ביקורת שגרתית. בערב של אותו יום, רואה החשבון ישב להתפלל ליד המיטה ואמר: "בבקשה אלוהים, שלא יתפסו אותי... אני יודע שמה שעשיתי היה רע, אבל העבודה שלי היא הדבר היחידי שיש לי בחיים ואני לא יכול ללכת לכלא..."
להפתעתו, הוא לפתע שמע קול צלול ועמוק שהשיב לו: "אסכים לבקשתך ואיש לא יגלה מה עשית, אבל בתנאי אחד! בעוד שנים מהיום, אתה תמות ברעידת אדמה".
רואה החשבון היסס לרגע, אך מיד התעשת ואמר: "בסדר גמור, אני מסכים! רק שאיש לי יגלה מה עשיתי..."
בשנים הבאות רואה החשבון חי חיים רגועים ומאושרים. הוא אפילו התקבל לעבודה חדשה ברשות המיסים, התחתן ושכח לחלוטין מההסכם.
יום אחד, בעודו מבלה בכנס של רשות המיסים בבניין משרדים חדש ויוקרתי, הרגיש רואה החשבון שהאדמה מתחילה לרעוד והבניין החל ליטות הצידה. מיד הוא נזכר בהסכם שאליו הוא התחייב, ירד על ברכיו והחל להתפלל: "אלוהים, אני זוכר את העסקה שלנו ואני מקבל את גורלי, אבל אתה לא הולך להרוג את כל האנשים שבבניין הזה רק בגללי נכון?"
קול צלול, עמוק ומוכר ענה לרואה החשבון: "אתה צוחק עלי? עבדתי שנים כדי שכולכם תהיו באותו בניין באותו הערב!"
מקור תמונה: canva.comבלונדינית אחת עלתה על טיסה לתאילנד; כשעה לאחר ההמראה שמעו הנוסעים הדים עמומים מצידי המטוס והרגישו טלטול קל באוויר. כמה רגעים לאחר מכן הטייס פתח את המיקרופון, כחכח קלות בגרונו והודיע: "נוסעים נכבדים, כאן הקברניט. אנחנו מצטערים להודיע שאחד המנועים שלנו הלך. אנחנו ננחת ביעד ב-15 דקות איחור מהמתוכנן". קולות של נוסעים מודאגים עלו מן המושבים, אך הטיסה נמשכה כסדרה – והבלונדינית ישבה במקומה בנוחות ולא נראתה מודאגת.
חצי שעה לאחר מכן, שוב תקפו רעד וטלטלה עזים את המטוס. נוסעים אחדים החלו לצעוק, ורגע לאחר מכן הטייס שוב פתח את המיקרופון והודיע בקול מודאג: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים להודיע שגם מנוע מספר 2 שלנו הלך", הוא נשנק לרגע ואז המשיך: "אנחנו ננחת ביעד 30 דקות מאוחר יותר מהמתוכנן". קולות רמים של נוסעים מודאגים עלו ממחלקת התיירים, רבים קמו ממקומם והחלו להסתובב במטוס בעצבנות, אך הבלונדינית נותרה לשבת מהורהרת בכסאה.
עוד רבע שעה חלפה, ופיצוץ עז נשמע מצידי המטוס והוא החל להטלטל באוויר לפה ולשם. צרחות רמות החלו לעלות מכיוון הנוסעים ופניקה השתלטה על המטוס. הטייס שוב פתח את המיקרופון וזעק: "נוסעים נכבדים, אנחנו מצטערים אבל איבדנו גם את המנוע השלישי מתוך ארבעה שלנו!", בקול מרוסק ומתחנן הוא קרא: "אנא שבו במקומותיכם והדקו חגורות! אנחנו עושים הכל כדי שננחת ביעד בשעה איחור מהזמן המתוכנן, ושאלוהים יהיה איתנו!".
הנוסעים השתוללו וצרחות עזות של פחד נשמעו בכל רחבי המטוס. רק הבלונדינית המשיכה לשבת במקומה ופשוט נראתה זעופה. היא הסתובבה בחוסר נוחות במקומה, פנתה לגבר שישב לידה ואמרה לו: "אוף, זה לא יאמן, אני מה זה מבינה את כל אלו שצורחים... הרי אם גם המנוע האחרון שלנו יילך אנחנו עוד נתקע כאן כל היום!".
עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום.
עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?"
שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך".
עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול".
"תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל".
"שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין.
כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך".
"אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"
מה ההבדל בין נורה למרוקאי? נורה חכמה יותר, אבל מרוקאי יותר קל להדליק.
כורדי אחד התקבל לעבודה כאיש אחזקה בבניין משרדים, והתבקש לצבוע את כל החלונות בלבן. אחרי כמה שעות של עבודה הוא חוזר למנהל כוח האדם ושואל אותו: "תגיד, צריך לצבוע רק את החלונות, או גם את המסגרות שלהם?"
הגבר המתחכם והמחשב
אישה עוזרת לבעלה להתקין תוכנה במחשב. לאחר שסיימו את התהליך בהצלחה, אומרת לו האישה שעליו לבחור סיסמא שיהיה לו קל לזכור, כך שיוכל להשתמש בתוכנה בקלות בכל פעם שיתבקש להזין סיסמה.
הגבר, שמצא בכך הזדמנות להשתעשע, קרץ לאישתו והקליד בחלון הסיסמה: "זין"
איך שהוא מקיש אנטר, אישתו מתפרצת בצחוק אדיר...
על המסך הופיעה תגובת המחשב: "הסיסמה שלך קצרה מדי, כניסתך נדחתה"
מקור תמונה: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקיחזי, חיים ודוד תמיד היו יושבים ביחד בקיוסק השכונתי לפחות פעם אחת בכל שבוע לקפה וסיגריה, ובכל פעם שנפגשו הם היו מדברים על כל נושא שבעולם, מכדורגל ועד לשיחות על החיים.
באחד מהמפגשים עלתה השאלה מה כל אחד מאנשי החבורה היה עושה לו היו נשארים לו רק עוד 4 שבועות לחיות...
חיים התחיל ואמר: "אני אלך לבית הכנסת בכל יום, אתפלל ואבקש סליחה על כל הדברים הרעים שאי פעם עשיתי. בשאר הזמן אני אתנדב ואנסה לעזור לנזקקים כמה שיותר".
חבריו הנהנו בראשם והסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושחשוב מאוד לנקות את המצפון ולעזור לזולת כמה שיותר לפני שעוברים לעולם הבא.
דוד המשיך ואמר: "הרעיון שלך טוב, אבל אני לא הייתי מבזבז זמן על זרים והייתי פשוט משקיע את כל זמני בבילוי עם המשפחה. בטח הייתי לוקח את הילדים לאיזו חופשה מדהימה או מתפטר מהעבודה ומבלה איתם בבית את כל ארבעת השבועות האלה".
פעם נוספת כל החברים הסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושהילדים הם באמת אחד מהדברים החשובים ביותר בעולם.
חזי חשב במשך דקות ארוכות עד שלבסוף אמר: "אני הייתי מתקשר אל חמותי, בא אליה הביתה ולוקח אותה ואת אשתי בגרוטאה הישנה הזאת שהיא נוהגת עליה לטיול בכל רחבי הארץ. אני אשבור את הרדיו, נישן כל לילה בשטח, נאכל טונה ולחם, אני אפסיק לעשן וכל הדרך אני אסע רק על 60 קמ"ש".
שני חבריו היו מבולבלים לחלוטין ולאחר רגע ארוך של שתיקה, חיים לבסוף שאל את חזי למה הוא ירצה לבלות ככה את החודש האחרון של חייו.
"אהה זה קל מאוד להסביר", ענה חזי, "נכון אומרים שהזמן טס כשאתה נהנה? אז לפי כמות הסבל שאני הולך לחטוף, ה-4 שבועות האלה יעברו לי כמו 4 שנים!"
גופתו של גבר אחד הובאה לבית הקברות לבושה בחליפה שחורה יוקרתית, והאלמנה של הגבר לא הפסיקה לבכות. הקברן ניגש אל האישה כדי לנחם אותה וניסה להסביר לה שצריך לקבל את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים. "לא רק שהוא נפטר, הוא גם תמיד אמר לי שהוא לא רוצה להיקבר בחליפה שחורה אלא במשהו קצת יותר שמח כדי שאנשים לא יהיה עצובים מדי בלוויה שלו," הסבירה האישה המתייפחת.
הקברן הבטיח לאישה שהכול יהיה בסדר, ואכן ברגע שהגיע הזמן לטקס של בעלה, האלמנה הטרייה עברה ליד הארון שלו וראתה שהוא לבוש בחליפה כחולה והוא נראה רגוע ומלא שלווה. האישה הנרגשת פנתה אל הקברן ואמרה לו: "אתה לא מבין עד כמה זה חשוב לי מה שעשית, כמה כסף אני חייבת לכם על השירות הזה?"
"זה בחינם," הוא ענה לה, "באמת שזה לא היה הרבה עבודה".
"אל תהיה צנוע," השיבה האישה "אני בטוחה שזה לא היה קל למצוא את החליפה היפה הזאת ושהיא גם עלתה לא מעט".
"אם לומר לך את האמת גברת," ענה הקברן, "לא קניתי את החליפה. זמן קצר לפני שבעלך הגיע לכאן, הגיע גבר אחר עם בערך אותו מבנה גוף שלבש את החליפה הזאת".
האישה הייתה קצת מזועזעת מהגילוי, אך המשיכה להתעקש: "ועדיין, להוריד לבעלי את החליפה, להחליף עם החליפה השנייה בצורה יפה כל כך ושהגוף שלו יישאר כל כך טבעי ושלו. זה בטוח הרבה עבודה ומגיע לך פיצוי".
"זה באמת נשמע כמו הרבה עבודה" אמר הקברן, "אבל כל מה שעשיתי היה להחליף את הראשים..."
מקור תמונה: Trabajo propio3 גופות הגיעו יום אחד לחדר המתים של בית חולים בזו אחר זו, ולמרות שלא היה ביניהן שום קשר, לכל שלושת הגופות היה מכנה משותף מוזר. הן היו של 3 גברים שמתו עם חיוך ענק על הפנים, והחוקרים של בית החולים נדרשו לבדוק מה נסיבות המוות שלהם במהירות האפשרית כדי לדווח למשטרה. אחרי לילה ארוך של עבודה, נפגש החוקר הראשי עם בלש מהמשטרה והרגיע אותו שאין שום קשר בין המקרים.
"אז למה כולם מחייכים?", שאל הבלש.
"המקרה הראשון הוא של גבר צרפתי בן 70 בשם ז'אק ששכב עם הפילגש בת ה-20 שלו כשהלב שלו פשוט קרס, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"המקרה השני הוא של גבר אנגלי בן 30 בשם ג'ו שזכה בלוטו, אז הוא יצא לפאב כדי להשתכר עם כל החברים שלו. בזמן המסיבה ובעודו חוגג, הכבד שלו קרס בגלל האלכוהול, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"ומה לגבי המקרה השלישי?", שאל הבלש, "גם הוא שתה בכמויות או בילה עם אישה?".
"לא לא, את המקרה שלו היה הרבה יותר קל להבין. זה גבר איראני בן 40 בשם חאסן שנפגע על ידי ברק."
"אך למה הוא חייך כשהוא מת?"
"הוא חשב שמישהו מצלם אותו."
גדי, מני ושאול, שלושה פנסיונרים קשישים, נפגשו בבית הקפה השכונתי, דיברו על החיים וכרגיל התלוננו על הקשיים השונים של גיל הזהב. "הגוף כבר קפוט ממזמן" פתח גדי, "אבל מה שממש מציק לי בזמן האחרון זה שאני כבר לא זוכר שום דבר! פעם זה היה רק דברים קטנים, אבל ממש היום בבוקר למשל עמדתי בתוך המעלית בבניין שלי ולא זכרתי אם אני צריך לרדת או לעלות".
"זה ממש כלום, יש לך מזל!" השיב מני, "לפני יומיים אני ישבתי על המיטה שלי בפיג'מה ולא זכרתי אם כרגע התעוררתי או שאני צריך ללכת לישון!". שני החברים נאנחו בעייפות ושתו את הקפה שלהם, אבל שאול המשיך לשבת ברוגע ובנחת.
"מה אתה כזה רגוע שאול?" שאל גדי, "כאילו שלך אין בעיות זיכרון".
"אצלי הכל בסדר גמור כאן למעלה" הגיב שאול בשמחה.
"באמת?" אמר מני, "אין לך שום בעיות זיכרון בכלל?"
"שום דבר!" אמר שאול, "הזיכרון שלי נשאר בול אותו הדבר, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה", אמר גדי, נקש שלוש פעמים על שולחן הקפה ומיד הסתובב לאחור עם מבט מבולבל ושאל "מי שם???".
אם זה נראה קל - זה קשה. אם זה נראה קשה - זה בלתי אפשרי.
ככה משחררים משוגעים ממוסד
בחור אחד התחיל לעבוד במוסד לחולי נפש. המנהל נתן לו הדרכה, וממש בסופה שאל אותו אם יש לו שאלות. ״כן״ השיב הבחור החדש ושאל, ״איך אתם יודעים אם אפשר לשחרר מטופל מהמוסד?״
״טוב, זה די קל״ השיב המנהל, ״אנחנו שואלים את המטופל שאלה פשוטה ובהתאם לתשובתו אנחנו קובעים אם לשחרר או שצריך להאריך את השהות. בוא אני אתן לך דוגמה״. המנהל קורא לאחד המטפלים ושואל אותו: ״תגיד לי בבקשה, כמה זה שש כפול שש?״ המטופל משקשק, עצבני ובסוף עונה בחוסר ביטחון: ״1000?״ ״לא!״ מטיח המנהל במטופל, מניד בראשו ואומר למטפלים שלצידו: ״תנו לו עוד 6 חודשים כאן!״
ואז הוא מתפנה לשאול מטופל שני, את אותה שאלה: ״כמה זה 6 כפול 6?״. המטופל בתגובה מקפץ מעלה ומטה וצורח: ״פברואר! זה פברואר!״
״הו אלוהים, מה פתאום?״ צועק המנהל ומורה למטפלים ״תנו לזה עוד שנה כאן!״
לבסוף פונה המנהל למטופל שלישי, ושואל אותו: אולי אתה תוכל סוף סוף להגיד לי כמה זה 6 כפול 6?״
״בוודאי״, עונה המטופל ״התשובה היא 36!״
״הו, סוף סוף תשובה נכונה״ מתרשם המנהל, ״נראה לי שאפשר לשחרר אותך. רק תגיד לי בבקשה, איך ידעת את זה?״
״מה? זה קל״ עונה לו המטופל, ״פשוט חילקתי 1000 בפברואר!״
במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן...
1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן?
2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו...
3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?!
4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת!
5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות...
6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש?
7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%.
8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר...
9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות...
10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה.
11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון.
12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות.
13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?"
14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה.
15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה.
16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק.
[related_articles]
17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום...
לסיום, קצת על ניקיונות פסח:
18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים.
19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ!
20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?
גב' רוזנברג ירדה מהמטוס שנחת זה הרגע במיאמי וחיפשה מקום להעביר בו את הלילה.
בעודה נכנסת אל המלון הראשון שנקרה בדרכה, היא רואה את פקיד הקבלה: "שלום, אני גב' יטה רוזנברג, נחתתי לפני שעה קלה בעיר, אני עייפה מאוד ואשמח לחדר ללילה".
פקיד הקבלה הסתכל עליה במבט מנוכר ואמר בקרירות: "מצטער גבירתי, אנחנו מלאים עד אפס מקום".
באותו הרגע אדם עם מזוודה הגיעה לקבלה והניח את מפתחות חדרו בדרך ליציאתו מהמלון.
"אוי, איזה יופי!", אמרה גב' רוזנברג, "אוכל לקחת את החדר שלו!"
"מצטער, גבירתי", אמר הפקיד, "אך קיוויתי שתביני את הרמז. אנחנו לא משכירים חדרים ליהודים".
"יהודים?", קראה בקול הגב', "מי כאן יהודי? אני קתולית!"
בחוסר אמונה מוחלט, שאל אותה הפקיד: "אם את קתולית, אז תעני לי על השאלה: מיהו בנו של אלוהים?"
"זה קל. ישו, כמובן".
הפקיד, עדיין מסרב להשתכנע, שאל שוב: "ומי היו הוריו של ישו?"
"מריה ויוסף", השיבה גב' רוזנברג בחוסר סבלנות.
״אם כך״, הקשה הפקיד, ״היכן נולד ישו?״
"באסם, בכלי בו היו מאכילים בהמות", ענתה גב' רוזנברג.
"ומדוע ישו נולד דווקא באסם? ועוד בכלי בו מאכילים בהמות?", שאל הפקיד.
וגברת רוזנברג, שהסבלנות שלה כבר נגמרה, אמרה לו: "כי שמוקים כמוך לא משכירים חדרים ליהודים!"
מקור תמונה: Martin Abegglenחברה לייצור ושיווק שואבי אבק החליטה להרחיב את הפעילות העסקית שלה לאפריקה, וכדי "לפצח" את השוק החדש בצורה הטובה ביותר, מנכ"ל החברה החליט לנסוע בכבודו ובעצמו כדי להתחיל למכור את השואב המתקדם של החברה.
ביום הראשון של מסע המכירות שלו הוא הגיע לכפר מבודד, וכשהוא ראה עד כמה כל הכפר מלוכלך הוא מיד החל לחשב את הרווח העצום שהוא יוכל לעשות במקום שכזה. המנכ"ל דפק על הדלת של הבקתה הגדולה ביותר בכפר ולאחר רגע קל קיבלה את פניו אישה מבוגרת לבושה בסינר מטונף.
"חדשות נהדרות יקירתי!" הוא אמר לה, "נגמרו הימים שבהם היית צריכה לעבוד קשה כדי לנקות את הבית! אני כאן כדי להציג בפנייך את שואב האבק הטוב ביותר בעולם!"
"אני לא צריכה שום שואב אבק", ענתה לו האישה.
"את לא מבינה, זה הפתרון לכל בעיות הלכלוך שלך!"
"אני לא צריכה את הפתרון שלך", השיבה האישה.
"יקירתי, את אולי לא חושבת שאת צריכה את שואב האבק הזה, אבל תאמיני לי שברגע שפתאום משהו נשבר או מתלכלך בבית אין שום מוצר אחר שיכול לנקות ביעילות כמו שואב האבק המתקדם הזה."
"אני בחיים לא אשתמש בשואב אבק, אני מסבירה לך שאני לא צריכה את זה..."
"אז אני אוכיח לך שאת כן צריכה!" אמר המנכ"ל והתפרץ לתוך הבקתה, לקח דלי מלא בזבל ומים מזוהמים ושפך אותו על הרצפה.
האישה מיד החלה לצעוק: "משוגע אחד! חכה חכה אני קוראת לבעלי, הוא וכל הגברים של הכפר כבר יטפלו בך!!!"
המנכ"ל לא היסס לרגע ואמר: "עכשיו את תראי איך כל הטיפונת הזאת נעלמת תוך שנייה! יהיה לך הבית הכי נקי בכפר, ואת תהיי האישה הראשונה בכל אפריקה עם הפלא הטכנולוגי המדהים הזה. אני מבטיח לך שאם שואב האבק שלי לא ינקה את כל הזבל הזה אני אנקה את הכל בעצמי ואפילו אוכל את כל הזבל עם כפית!"
"אתה יודע מה? אין בעיה" אמרה האישה ויצאה מהבית.
"רגע... לאן את הולכת?" שאל המנכ"ל המבולבל.
"לשכנה שלי כדי להביא לך כפית, כי בכפר שלנו אין בכלל חשמל!"
תינוק הוא כמו קפה שחור - קל להכנה ומשאיר אותך ער כל הלילה.
הוועדה לשחרור מבית משוגעים
שני בחורים שמאושפזים בבית משוגעים עומדים בתור כדי להיכנס לוועדת השחרורים. נכנס הראשון לחדר והפסיכיאטר הראשי שואל אותו: "תגיד, מי גילה את אמריקה?"
עונה לו הבחור: "כריסטופר קולומבוס".
שואל הפסיכיאטר: "ומתי זה קרה?"
עונה הבחור: "לפני 300 שנה בערך".
שואל הפסיכיאטר: "האם חייזרים קיימים?"
עונה הבחור: "יתכן, אבל אין עדיין הוכחה לכך".
אומר הפסיכיאטר: "אוקיי, אתה משוחרר, תאסוף את הדברים שלך, אתה משוחרר".
יוצא הבחור מהוועדה שמח וטוב לב, עם חיוך על הפנים. הוא פונה לבחור השני שממתין ואומר לו: "תשמע, זה קל, פשוט תענה ככה: 'כריסטופר קולומבוס', 'לפני 300 שנה בערך' ו'יתכן, אבל אין עדיין הוכחה לכך".
הבחור השני נכנס לחדר הוועדה, והפסיכיאטר מתחיל לשאול אותו שאלות: "איך קוראים לך?"
עונה הבחור: "כריסטופר קולומבוס".
שואל הפסיכיאטר: "ומתי נולדת?"
עונה הבחור: "לפני 300 שנה בערך".
שואל הפסיכיאטר: "תגיד, אתה שפוי?"
עונה הבחור: "יתכן, אבל אין עדיין הוכחה לכך..."
אחרי שבעלה אבי התקבל לעבודה שהצריכה ממנו לקום מוקדם מאוד, החליטה ציפי שהיא תכין לו ארוחות בוקר בריאה וביתית כדי שהוא לא יאכל בחוץ כל הזמן. זה לא היה קל, אך היא הכינה לו באופן קבוע סלטים, שייקים ירוקים, גרנולה, סנדוויצ'ים מלחם שיפון עם גבינה דלת שומן ועוד. בכל ערב היא הייתה מכניסה למקרר קופסה עם ארוחת הבוקר הבריאה שהכינה לבעלה וכל מה שהוא היה צריך לעשות זה לקחת אותה.
אחרי תקופה ארוכה שהמצב הזה התנהל ככה, אבי פנה ערב אחד לאישתו ואמר: "אני יודע שאני לא אומר את זה הרבה, אבל לגבי האוכל שאת עושה לי, קודם כל תודה".
"אוי מותק שלי! זה כל כך כיף לשמוע, אתה אף פעם לא אומר לי כלום על האוכל שלי ואני עובדת ממש קשה בשבילך", ענתה ציפי.
"את מרגישה שאף פעם לא אמרתי לך שהאוכל שאת עושה טעים?", המשיך אבי.
"מאמי!", ענתה ציפי בהתרגשות, "אף פעם לא שמעתי ממך מחמאות כאלה על אוכל שלי!".
"אז למה לכל הרוחות את ממשיכה לבשל את הדברים המגעילים האלה כל הזמן???"
שוטר ערך בחינה ל-3 בלונדיניות שהשתתפו בקורס בלשים. כדי לבדוק את היכולות שלהן בזיהוי חשודים, הוא החליט להעביר אותן מבדק.
הוא הזמין את הבלונדינית הראשונה לחדר החקירות והראה לה תמונת פרופיל של גבר חשוד. אחרי 5 שניות הוא הסתיר אותה ואמר "זה החשוד שלך, איך היית מזהה אותו?"
"בקלות!" עונה הבלונדינית, "יש לו רק עין אחת!"
"אמממ..." מגמגם השוטר "זה בגלל שזו תמונת פרופיל".
נבוך מהתשובה המגוחכת, הוא קרא לבלונדינית השנייה, הראה לה את תמונת הפרופיל של החשוד ל-5 שניות והסתיר אותה. "אוקיי, זה החשוד שלך" אמר, "איך היית מזהה אותו?"
הבלונדינית צחקקה: "זה ממש קל! יש לו רק אוזן אחת!"
"ברור שיש לו רק אוזן אחת ועין אחת!" התפרץ השוטר "זו תמונת פרופיל!"
בשלב הזה הוא כבר היה די מיואש, אך נדרש גם לקרוא לבלונדינית השלישית. "זה החשוד שלך!" הוא הראה לה את תמונת הפרופיל ל-5 שניות ואז הסתיר אותה. "איך היית מזהה אותו...? תחשבי טוב לפני שאת עונה לי תשובה מטופשת".
הבלונדינית הסתכלה בריכוז על התמונה ואחרי רגע ענתה: "החשוד מרכיב עדשות מגע"
מופתע מהתשובה, השוטר התחיל לגמגם: "אמממ... טוב, זו תשובה מעניינת. חכי פה כמה דקות ואני אבדוק אם זה נכון". הוא עזב את החדר, הלך למשרד, בדק את התיק האישי של החשוד, ולהפתעתו - החשוד מרכיב עדשות מגע!
"עבודה טובה!" הוא אמר לבלונדינית השלישית. "איך הצלחת להבחין בכך?"
"בקלי קלות!" ענתה, "הוא לא יכול להרכיב משקפיים, כי יש לו רק עין אחת ואוזן אחת!"
יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים.
למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!".
יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!".
"מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב."
"אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר."
לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני...
ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה.
"צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק.
היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".
רופא נוכל וכושל אחד לא הצליח למצוא עבודה אחרי שחיפש משרה במשך שנים, ובחר בסופו של דבר לפתוח קליניקה בעצמו. עם זאת, לא היה לו כסף לרכוש ציוד רפואי מתקדם, וגם לא תקציב לפרסם את עצמו, ולכן הוא תלה שלטים בכל רחבי העיר שבה גר: "קבלו אצלי טיפול זול בעלות של 50 שקלים בלבד, ואם לא ריפאתי אתכם - תקבלו 100 שקלים בחזרה!"
עורך דין ממולח אחד ראה את המודעה והחליט לנצל את ההזדמנות להרוויח כסף קל. הוא הגיע למרפאה של הרופא ואמר לו, "ד"ר, אני חושב שאיבדתי את חוש הטעם".
הרופא מיד קרא לאחות ואמר לה, "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
כבר בחתיכה הראשונה עורך הדין הבין מה שמו לו בפה – "מה זה?!" הוא צעק, "זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם ויצא בבושת פנים מהמרפאה - אבל החליט שהוא ממש לא רוצה לצאת חייב, ולכן ביום שאחרי חזר אל הרופא, והפעם טען שהוא איבד את הזיכרון. הרופא קרא לאחות ואמר: "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל".
עורך הדין מיד נרתע וצעק, "לא, זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה".
עורך הדין שילם שוב ויצא מהמרפאה עצבני במיוחד. הוא חשב לעצמו ושיער שאם איכשהו יצליח לקבל 100 שקלים, הוא בסופו של דבר יוכל להחזיר לעצמו את מה שכבר הפסיד, לכן הוא לא ויתר וחזר למרפאה של הרופא פעם נוספת. הפעם טען שהוא איבד את הראייה שלו.
"ובכן...", אמר הרופא, "לזה אין לי תרופה לצערי. הנה, קח 100 שקלים", והגיש לעורך דין שטר.
"רגע", אמר עורך הדין, "זה שטר של 20!".
"מזל טוב, אתה בריא!", אמר הרופא, "50 שקלים בבקשה."
בחור צעיר מטקסס מגיע אל קליפורניה, כדי להתקדם אל "העיר הגדולה" ומבקש להתקבל לעבודה בחנות כלבו של "הכל תחת קורת גג אחת".
המנהל שואל אותו: "יש לך ניסיון?"
"כמובן, בטקסס עסקתי בעיקר במכירות".
"מצויין, תתחיל מחר ואבוא בסוף היום לראות איך הלך".
למחרת עבר על הבחור יום עבודה לא קל, אבל הוא עשה את המיטב.
ברגע שיצא הלקוח האחרון, שאל אותו הבוס: "נו, כמה מכירות עשית היום?"
"אחת".
"רק אחת?! המוכרים שלנו עושים בממוצע בין 20 ל-30 מכירות ביום! בכמה קנה הלקוח הזה?"
"101,237.64 דולר"
"101 אלף דולר?! מה לעזאזל מכרת לו?"
"בהתחלה מכרתי לו קרס לדגים קטנים, לאחר מכן קרס לבינוניים ואז שכנעתי אותו לקנות גם קרס לדגים גדולים.
אח"כ שאלתי אותו לאן הוא הולך כדי לדוג, הוא אמר שאל החוף, אז לקחתי אותו למחלקת הסירות ושכנעתי אותו לקנות את הדגם החדש. ואז הוא אמר שהיא מוצאת חן בעיניו, אבל אין סיכוי שהטויוטה קורולה שלו תצליח לסחוב אותה, אז הלכנו למחלקת הרכבים ומכרתי לו ג'יפ טרייל בלייזר 4X4".
הבוס הנדהם אמר: "הבחור הגיע כדי לקנות קרס לדייג ומכרת לו סירה ומשאית?"
"לא, הוא בא כדי לקנות קופסת טמפונים לאשתו, אז אמרתי לו: הלך לך הסופ"ש, לך תדוג''.
אישה אחת שמתגוררת בבניין מגורים הסמוך לכביש סואן גילתה שבכל פעם שאוטובוס עובר מתחת לחלון ביתה, הוא מרעיד את ארון הבגדים שלה שמרעיש בצורה יוצאת דופן. יום אחד היא החליטה לשים לזה סוף והיא התקשרה לנגר שיבוא לאבחן את הבעיה ולטפל בה.
במשך דקות ארוכות הנגר בחן את הארון, ואז התייאש ואמר: "אני מצטער גברתי, אני לא רואה פה שום בעיה", ואיך שסיים את המשפט עבר אוטובוס מתחת לבית והארון התחיל לרעוד ולהשמיע קולות צורמים.
הנגר לא האמין למשמע אוזניו וחשב לעצמו שהוא חייב לגלות מה גורם לארון להשמיע צלילים כל כך מוזרים. הוא הרהר במשך כמה שניות ואז הציע לאישה שהוא ימתין בתוך הארון עד שיעבור אוטובוס נוסף ואולי כך יצליח לפענח את שורש הבעיה.
בינתיים בעלה של האישה חזר מהעבודה הביתה, נכנס לחדר, פתח את הארון וגילה נגר שעומד שם ומסתכל עליו במבוכה. הגבר הביט באשתו בגועל, ואז פנה שוב לגבר שבארון: "תגיד לי, מה לעזאזל אתה עושה בתוך הארון שלי?!"
הנגר השיב: "אתה תאמין לי אם אספר לך שאני בסך הכל מחכה פה לאוטובוס?"
מרוקאי יושב בבר ושותה בירה. לפתע נכנס אדם וצועק: "חיים, אישתך בוגדת בך!!" עוזב המרוקאי את הבירה, תופס סכין מהבר ורץ איתה לעבר ביתו.
בדרך הוא נדרס ומובהל לבית חולים, ובזמן הנסיעה מהרהר המרוקאי במה שקרה ואומר לעצמו: "בוא'נה, אתה חייב להירגע קצת ולהפסיק להיות כזה עצבני... אתה בכלל רווק וגם לא קוראים לך חיים".
מרוקאית צעירה מגיעה ליום פתוח באוניברסיטה במטרה להתקבל לתואר. כשמספרים לה על תנאי הקבלה היא מתעצבנת מאוד, ניגשת למנהל ושואלת: "למה מבחני הקבלה שלכם כל כך קשים?!"
המנהל מחליט לנסות לבוא לקראתה ועושה לה מבחן אינטליגנציה.
הוא מזמין אותה להגיע לאחת הכיתות, מראה לה שולחן ארוך עם 3 רגליים ושואל: "מה חסר?"
המרוקאית מהרהרת במשך כמה רגעים, ואז עונה בביטחון: "זה קל, סלטים!"
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך...
הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?"
המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה.
סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו".
המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה".
הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו".
לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד.
בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו".
בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי".
"סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?"
"מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
איש אחד הלך לעולמו, וביום שלמחרת הגיע חברו הטוב ביותר לביתו לנחם את המשפחה.
הוא עבר אחד אחד, ולבסוף הגיע לאשתו של המנוח ואמר לה: "תראי, אני יודע שהמצב לא קל, אבל תנסי לפחות להסתכל על חצי הכוס המלאה, הוא לפחות לא סובל עכשיו..."
האישה שהייתה מופתעת מדבריו אמרה: "אבל הוא מעולם לא היה חולה, הוא מת ככה בפתאומיות".
החבר של הבעל התבונן בה ואמר: "כן, אבל הוא היה נשוי לך..."
מנכ"ל של אחת החברות הידועות בעיר מקבל יום אחד דפיקה על דלת המשרד שלו, וניגש לפתוח. מולו עמד אדם זקן שבירך אותו לשלום ואמר לו: "אני יכול להיכנס? עבדתי במשרד הזה לפני 30 שנה, כשהייתי המנכ"ל פה."
"המממ... האמת זה לא זמן מתאים כל כך," ענה המנכ"ל הנוכחי, "אבל תוכל להיכנס לכמה שניות..."
האדם הזקן הודה למנכ"ל הצעיר והחל לטייל בחדר ולסקור את כל הפריטים בו. "אותו חדר ישן, אותו שולחן עבודה מעץ, אותו מאוורר חורק ואותו חלון שלעולם לא נסגר כמו שצריך," אמר הזקן, "בדיוק כמו שאני זוכר את המקום הזה."
המנכ"ל הסתכל עליו בחיוך קל, והזקן הנחמד המשיך במסע הנוסטלגי שלו. לפתע, הוא נתקל בבחורה צעירה שמתחבאת מתחת לשולחן העבודה.
המנכ"ל הצעיר הסתכל במבוכה על האדם הזקן ומיד התעשת ואמר: "זה לא מה שאתה חושב! זו המנקה של המשרד שלנו. היא פשוט הפילה בטעות את העגיל שלה על הרצפה, והוא התגלגל מתחת לשולחן."
הזקן העלה חיוך על שפתיו ואמר למנכ"ל: "ואותו סיפור ישן וטוב..."
מקור תמונה: depositphotos.comכדי להחליט אחת ולתמיד איזה גבר יכול לענג נשים בצורה הכי טובה, ועדה מיוחדת של שופטות נבחרה כדי לבחון את הסוגייה ולראיין מתמודדים שונים באולם מיוחד.
הגבר הראשון, שרירן גבוה וצעיר, עלה על הבמה מול הוועדה והכריז שהוא מסוגל לרוץ מרתונים, להרים משקלים כבדים ולהתמודד עם כל משימה פיזית. כדי להמחיש את היכולת שלו הוא ניגש לחברות הוועדה והרים אותן באוויר אחת אחת.
הגבר השני, שף מפורסם ועטור כוכבים, עלה על הבמה והרשים את הנשים בוועדה עם כישורי הבישול שלו. הוא הכין ארוחת 3 מנות מפוארת לכל שופטת, וירד מהבמה בביטחון מלא שהאוכל שלו יצליח להטות את הכף לטובתו.
הגבר האחרון שעלה לבמה היה יזם הייטק מצליח ששימש כמנכ"ל של חברה ענקית. הוא לבש חליפה של ארמני, ענד שעון זהב והחזיק מזוודת עסקים גדולה. הוא הראה לחברות הוועדה תמונות של הבתים, המכוניות והיאכטות שלו, ובסיום דבריו גם פתח את המזוודה שלו ונתן לכל שופטת $10,000 במזומן. הוא ירד מהבמה עם חיוך ענק וקרץ לכל אחת מהנשים.
חברות הוועדה החלו לדבר בשקט בינן לבין עצמן בזמן ששלושת הגברים המתינו ליד הבמה. אחרי 3 דקות בלבד נציגת הוועדה הכריזה: "אנחנו מצאנו את הגבר עם התכונות והיכולות שהכי מתאימות כדי לספק אותנו גופנית". כל הגברים עצרו את נשמתם והנציגה המשיכה: "פה אחד אנחנו בחרנו את… הסדרן."
"איך זה יכול להיות?" שאלו הגברים בהלם.
"זה פשוט," הסבירה האישה, "כל הזמן שאתם הייתם על הבמה הוא ישב בצד ופיצח גרעינים בלי הפסקה - לשון כזאת לא רואים בכל יום!"
ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד.
השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%."
הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..."
"טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני."
כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי.
לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?"
"זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...
צהרי יום שישי וגברת שוורצמן משחקת גולף להנאתה. לפתע, עף הכדור אל השיחים והיא נאלצת להזדחל פנימה ולחפש אותו. להפתעתה, היא מוצאת מנורת זהב עתיקה.
סקרנית, היא משפשפת את המנורה ופתאום מופיע מולה שד.
"שלום גברת!" אומר השד ומותח את חלציו. "כבר 10,000 שנים שאני כלוא בתוך המנורה, תודה שחילצת אותי!"
"אין על מה!" אומרת גברת שוורצמן בהתרגשות, "מה תתן לי בתמורה?"
"בתמורה לעזרתך" עונה השד, "הרשי לי להציע לך 3 משאלות..."
"יש!" צוהלת גברת שוורצמן.
"רק לפני כן..." אומר השד, "האם את נשואה?"
"מממ... כן" ממלמלת גברת שוורצמן.
"אם כן, זה הדיל..." אומר השד, "כל דבר שתאחלי לעצמך, בעלך יקבל פי 10 ממך"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"ובכן, מה המשאלה הראשונה שלך?" שואל השד
"אני רוצה 5 מיליון דולר!" עונה גברת שוורצמן.
השד נוקש באצבעותיו ו...פוף!
"קיבלת 5 מיליון דולר אבל דעי כי לבעלך יש עכשיו 50 מיליון דולר!"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"מה המשאלה השנייה שלך?" שואל השד
"אני רוצה להיות האישה הכי יפה בעולם!" אומרת גברת שוורצמן.
השד נוקש באצבעותיו ו...פוף!
"את האישה הכי יפה בעולם, אבל דעי כי בעלך יפה ממך פי 10!"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"ומה המשאלה השלישית והאחרונה שלך?" שואל השד.
גברת שוורצמן מהרהרת בליבה ואז עונה: "אני רוצה לקבל התקף לב קל!"
רגע לפני שהשד נוקש באצבעותיו הוא מזהיר אותה: "את תקבלי התקף לב, אבל דעי כי בעלך יקבל התקף חזק פי 10..."
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלו - שלי!"
ברונטית, ג'ינג'ית ובלונדינית הגיעו אל שערי גן העדן
ברונטית, ג'ינג'ית ובלונדינית הגיעו אל שערי גן העדן וביקשו להיכנס.
"שלום בנות, ברוכות הבאות! אני ממש מתנצל, אני לא יכול להכניס אתכן פנימה," אמר המלאך הלבן שעמד בכניסה, "אלה הוראות מלמעלה..."
הבנות המאוכזבות ניסו במשך דקות ארוכות לשכנע את המלאך לתת להן הזדמנות, עד שלבסוף הוא אמר: "אתן יודעות מה, אתן תופסות אותי במצב רוח טוב, אז אני אעשה איתכן עסקה - כדי להגיע למעלה מחכות לכן 1,000 מדרגות, ובכל פעם שתעלו מדרגה אני אספר לכן בדיחה. אם תצליחו לעלות את כל המדרגות מבלי לצחוק, תוכלו להיכנס לגן העדן."
הבנות הסתכלו אחת על השנייה, חייכו בשביעות רצון והסכימו להצעתו של המלאך.
הברונטית הצליחה לעלות עד למדרגה מספר 100, אבל לא יכלה להתאפק, התפרצה בצחוק וגורשה מגן העדן. הג'ינג'ית הצליחה להגיע עד למדרגה מספר 400, אבל גם היא לא הצליחה להתאפק, צחקה בקולי קולות וגורשה.
למרבה ההפתעה, הבלונדינית הצליחה לעקוף את שתי הבנות האחרות והגיעה עד למדרגה מספר 999, מבלי להעלות אפילו חיוך קל על הפנים. אבל לפתע, שניה לפני שעלתה למדרגה הבאה, התפרצה בצחוק היסטרי.
המלאך ההמום ניגש אליה ואמר: "היית כל כך קרובה, למה פתאום צחקת ככה?"
הבלונדינית ענתה עם עיניים דומעות מצחוק: "בדיוק הבנתי את הבדיחה שסיפרת לי במדרגה מספר 1..."
את יודעת שאת אישה כשיותר קל לך להגיע לדמשק מאשר לפואנטה בסיפורים שלך.
הסבתא שיודעת להזניק מכירות
בוקר אחד, עובדי חברת היי-טק יצרו רעש והמולה, הזיזו במרץ שולחנות, כיסאות ומחשבים ושינו מיקום של תמונות ועציצים. במרכז כל הבלגן עומדת המנקה הזקנה ושואלת: "חמודים שלי, מה הולך פה?! למה אתם מזיזים את הכל?"
מישהו ענה לה: "סבתא אל תדאגי, פשוט המכירות שלנו ירדו, לכן אנחנו משנים את הכול על פי תורת ה"פאנג-שוואי"... אחר כך המכירות ירקיעו שחקים!"
ענתה המנקה: "חמודים שלי, אתם יודעים - בבניין הזה, עוד לפני קום מהמדינה, היה בית בושת. וכאשר ה"מכירות" שלהם ירדו, לא הזיזו את המיטות, פשוט החליפו את הזונות".
יותם ונועה אוהבים מאוד אחד את השנייה. אמנם הם רק בני 7, אבל הם מכירים שנים, וכל יום מסתובבים ומשחקים יחד. יום אחד הם מדברים ביניהם ומגיעים למסקנה שהם רוצים להיות כמו ההורים שלהם ולהתחתן.
יותם מחליט לפנות ליוסי, אביה של נועה, ולבקש ממנו את ידה. הוא צועד בגאווה אל האב ואומר: "נועה היא החברה שלי ואני החבר שלה, ואני רוצה שתרשה לי להתחתן איתה".
יוסי המשועשע מופתע לרגע, אבל אז הוא מחליט לשתף פעולה ועונה לו: "נגיד שאני מסכים, אני צריך לדעת שתוכל לדאוג לבת שלי. אם תתחתנו, איפה תגורו אחרי החתונה?". יותם חושב לרגע ועונה: "בחדר של נועה. הוא יותר גדול מהחדר שלי ואנחנו יכולים להיות שם יחד."
יוסי מחייך מהתשובה ומתקיל את יותם בעוד שאלה: "וממה תחיו? הרי אין לך עבודה." ויותם החמוד עונה לו: "יש לנו דמי כיס שחסכנו וזה יספיק לנו להרבה זמן."
יוסי המשועשע ממשיך ושואל: "אז נגיד שאני מסכים, איך אתם תתמודדו עם לנקות את הבית? להכין אוכל? ומה תעשה אם תפגוש חברה חדשה שתרצה להיות איתה?".
יותם הנחוש עונה בלי להסס: "זה קל, אני אעשה את מה שאתה עושה. אני אבקש מסבתא שתנקה ותבשל בשבילי ולחברה החדשה אני אקרא 'אימא של יותם'".
מספרים על יהודי שבא לרב ואמר לו שהחליט להתאבד.
שאל אותו הרב: "מה קרה? למה? והרי אתה יודע שהתאבדות היא חטא חמור"
ענה היהודי: "בני יחידי התנצר, אין טעם לחיי!"
אמר לו הרב: "זה נורא, אבל זה לא סוף העולם"
"לך קל לדבר" אמר היהודי
"אתה טועה" ענה הרב "גם לי יש בן שהתנצר"
"באמת?" תמה היהודי "ומה עשית?"
"התפללתי והתחננתי אל האלוקים" הסביר הרב.
"ומה ענה לך האלוקים?" שאל היהודי
"הוא אמר שאין מה לעשות" ענה הרב "גם לו יש בן שהתנצר"
בעל מגיע הביתה ומציין בפני אשתו שיש לו פגישה עסקית מאוחרת ב-22:00, ושלפי דעתו זו פגישה מיותרת והוא לא מבין למה דווקא עליו הפילו את הפגישה הזאת.
האישה מבינה שיש כאן משהו מוזר, אך אומרת לו שאין טעם להבריז ולא כדאי לזלזל בענייני עבודה.
בינתיים נכנס הבעל להתקלח, בעודו חושב לעצמו כמה קל לרמות את אשתו התמימה.
האישה לא כל כך מאמינה לבעלה, מחטטת לו בבגדים ומוצאת בכיס החולצה פתק ובו רשום: "מתוק שלי, היום נחגוג עם ברווז ורוטב אצלי ב-22:00".
היא מחזירה לכיסו את הפתק וברגע שבעלה יוצא מהמקלחת מופיעה אשתו עם בגד מינימלי, סקסית להפליא ומבושמת....
הבעל, שלא עומד בפיתוי, מזנק על אשתו בדרך לחגיגה שלא הייתה להם כבר הרבה מאוד זמן, לאחריה הבעל נרדם.
ב-21:30 אשתו מעירה אותו ל-"ישיבה המיוחדת", בטענה שאסור לזלזל בענייני עבודה.
הבעל, בלית ברירה, קם ויוצא לפגישה. כשהוא מגיע אל המאהבת הוא אומר לה שהוא סחוט מהעבודה שהיתה לו היום ורק רוצה לנמנם קצת.
לאחר שנרדם חיטטה המאהבת בבגדיו ומצאה בכיס החולצה פתק ובו רשום באותיות קידוש לבנה:
"הברווז בא לפגישה אך הרוטב נשאר בבית".
עבור לבא-במייל
