מקור תמונה: TheArchesשלוש נשים מבוגרות נפגשו זו עם זו כדי לפטפט על החיים, ובדומה לכל אימא, כל אחת מהן שמחה לספר לאחרות מה הופך את הבן שלה למוצלח ולאהוב מכולם.
"יעקב שלי," אמרה הראשונה, "הוא ללא ספק הבן שכל אימא הייתה רוצה. בכל יום ראשון הוא מביא לי זר ענקי של פרחים, מדי יום חמישי הוא מזמין אותי למסעדה יקרה לאכול, ומספיק שאני רומזת שחסר לי משהו בבית ולמחרת זה כבר ממתין לי על יד דלת הכניסה. כמות הכסף שהוא מוציא עלי היא דבר שאין כדוגמתו!"
"נשמע שיעקב באמת נחמד מאוד," ענתה השנייה. "אבל עם כל הכבוד, בכל פעם שאני חושבת על הדרך שבה משה מטפל בי, אני מבינה שאין מקום להשוואה. בכל בוקר הוא מכין לי חביתה וקפה טרי, בכל צהריים הוא מגיע במיוחד כדי לבשל לי ארוחה בת שלוש מנות, ובכל ערב ממתינה לי ארוחת מלכים אצלו בבית. כשמדובר על בזבוז כסף על אמא שלו, הוא אף פעם לא מפחד להיפרד מכמה מאות שקלים."
"נו," נאנחה השלישית. "אני לא רוצה לגרום לאף אחת מכן לאי נעימות, אבל כמה מאות זה סכום שולי ביותר. כבר כמה שנים שאריק שלי מבזבז עלי לפחות כמה אלפים מדי חודש!"
"כמה אלפים?!" קראו שתי האחרות. "איך זה ייתכן?"
"פשוט מאוד," ענתה האישה השלישית בסיפוק.
"פעמיים בשבוע הוא נוסע עד לירושלים ומשלם לאיזה ד"ר אחד 500 שקלים לשעה רק כדי לשכב על הכורסה שלו ולדבר עלי ועל איזה אמא מיוחדת אני..."
השנה היא שנת 2042. בפעם הראשונה בתולדותיה, נבחרה בארה"ב אשה לתפקיד הנשיאות, ולא סתם אשה, אלא אשה יהודיה! סוזאן גולדפארב.
שבועות מספר לאחר הבחירה, צילצלה הנשיאה החדשה לאמה, ואמרה לה: "אז מה, אמא, אני מניחה שאת מתכוונת להגיע הנה לטקס ההשבעה שלי, כן?"
ענתה לה האם: "המממ... לא יודעת, בתי. אני לא חושבת שאגיע. זה עשר שעות נהיגה, ואבא שלך כבר לא צעיר כמו שהיה, והשגרון שלי הורג אותי.."
"אל תדאגי לזה, אמא" אמרה הנשיאה הנבחרת של המדינה החזקה בעולם. "אני אשלח את מטוס 'אייר פורס 1' להביא אתכם הנה ולהחזיר אתכם הביתה, ולימוזינה תקח ותביא אתכם מפתח הבית לפתח הבית".
"המממ... לא יודעת" אמרה לה האם. "מה אני אגיד לך, כולם יהיו שם לבושים בתלבושות מפוצצות, ומה בשם אלוהים אני כבר יכולה ללבוש מהסמרטוטים שיש לי?"
"אוי, אמא, אל תדאגי לזה בכלל!" אמרה לה סוזאן, "אני אדאג שאחד המעצבים המובילים במדינה יכין לך שמלת נשף מפוארת".
"יקירתי, את יודעת שאני לא אוכל לאכול את כל האוכל הטעים שיגישו שם" המשיכה האמא להתלונן.
"לזה את ממש לא צריכה לדאוג, אמא" אמרה לה הבת. "כל האוכל יוכן על ידי הקייטרינג היהודי הכי טוב שיש, הכל יהיה כשר לגמרי, רק תבואי. אני כל כך רוצה שתבואי".
אז בחוסר רצון בולט נתנה האם את הסכמתה, ובתאריך 20.1.2042, בטקס השבעתה של הבת לנשיאות, ישבה האמא בשורה הראשונה, בין האורחים המכובדים ביותר.
במהלך הטקס, רכנה האם לעברו של אחד הסנטורים שישב לצידה, ונעצה את מרפקה בצלעותיו.
"היי, אתה רואה את האשה הזאת שם, שמחזיקה את התנ"ך בידה ונשבעת אמונים להיות הנשיאה של ארה"ב?" שאלה אותו בלחישה.
"כן" לחש לה הסנטור בחזרה.
"אתה יודע", אמרה לו האמא בגאווה בלתי מוסתרת, ''האח שלה הוא רופא!!"
איש אחד נוסע על כביש החוף, כשלפתע עוקפת אותו ניידת משטרה ומסמנת לו לעצור בשוליים. שוטר קשוח יצא מהניידת והתקדם אל הרכב.
"ערב טוב, אדוני" אמר השוטר, "נסעת במהירות מופרזת ואני מחוייב לרשום לך דו"ח"
"לא, בבקשה!" התחנן הנהג "בבקשה תוותר לי!"
"אני לא יכול" אמר השוטר "אלה החוקים ואני חייב לרשום לך דו"ח"
"אתה חייב לוותר לי" הנהג לא וויתר.
"טוב, בסדר" נכנע השוטר "אני אעשה איתך דיל. אני אשאל אותך שאלה, אם תדע את התשובה אני אוותר לך".
"טוב!" מסכים הנהג.
"נגיד שאתה נוסע בכביש החוף ופתאום רואה מולך שני אורות, מה זה?" שאל השוטר
"זה אוטו!" ענה הנהג בזריזות.
"כן, אבל... איזה אוטו?" מקשה השוטר "פיאט? מאזדה? סובארו? טעית. אין מה לעשות אני חייב לרשום לך דו"ח!"
"לא, בבקשה!" התחנן הנהג "תן לי עוד הזדמנות!"
"טוב, בסדר" הסכים השוטר. "נגיד שאתה נוסע בכביש החוף ופתאום רואה מולך אור אחד, מה זה?"
"זה אופנוע!" עוה הנהג בהתרגשות.
"כן, אבל... איזה אופנוע?" הקשה השוטר "סוזוקי? ימאהה? שוב טעית!" השוטר לא המתין לתגובת הנהג ורשם לו דו"ח.
הנהג קיבל את הדו"ח בהכנעה ולבסוף פנה אל השוטר:
"אני יכול לשאול אותך שאלה?"
"כן בטח" ענה השוטר באדיבות.
"נגיד שאתה נוסע בכביש החוף ופתאום רואה בחורה חצי עירומה, מנענעת את הישבן ימינה ושמאלה והולכת במרכז הכביש, מי זו?"
"זו זונה" ענה השוטר בביטחון.
"כן, אבל... איזו זונה?" ענה הנהג "אמא שלך? סבתא שלך? אחותך?!"
איש אחד שב הביתה מבית החולים לאחר ביקור אצל חמותו.
אשתו שואלת בחרדה, "מה שלום אמא שלי?"
בעלה עונה: "אמא שלך בסדר גמור, בריאה כסוס ותאריך ימים. שבוע הבא היא משתחררת מבית החולים ובאה לגור אצלנו לתמיד!"
"מה?" האישה שואלת בתמיהה, "איך זה יכול להיות? הרי רק אתמול היא שכבה על ערש דווי והצוות הרפואי סבר שנותרו לה ימים ספורים בלבד..."
"אני לא יודע מה היה אתמול" עונה הבעל, "אבל היום, כששאלתי את הרופא על מצבה, הוא אמר שעלינו להתכונן לגרוע מכל..."
גבר צעיר הולך בסופרמרקט, כשלפתע הוא שם לב שאישה מבוגרת עוקבת אחריו לכל מקום בו הוא הולך. הוא פנה ימינה, היא גם, הוא פנה שמאלה, היא גם. הוא חיכה בתור במעדנייה, היא שם מאחוריו.
הוא החליט להתעלם ממנה במשך כל מסע הקניות שלו, אך כשהגיע לקופה ראה שהיא בתור לפניו. הוא לא יכול היה להתאפק יותר ושאל אותה: "סליחה גברת, למה את בוהה בי ככה?"
האישה המבוגרת ענתה: "סליחה אם גרמתי לך אי נעימות כשבהיתי בך ככה, פשוט אתה נראה בדיוק כמו בני שנפטר בחודש שעבר". "אני מצטער לשמוע על האובדן שלך" אמר הצעיר. "יש משהו שאוכל לעשות כדי לעזור לך?" "למען האמת, יש משהו" ענתה המבוגרת. "כשאעזוב את הסופר, תוכל לנופף לי לשלום ולהגיד 'להתראות אמא'? זה יהיה מאוד משמעותי בשבילי" שאלה בחיוך עצוב.
ליבו של הצעיר התמלא ברחמים, והוא השיב בחיוך חם: "אין שום בעיה גברתי".
כאשר האישה יצאה מהסופר עם המצרכים נופף לה לשלום וצעק "להתראות אמא! ביי!"
כשהגיע תורו לשלם, ראה שהחשבון יצא קצת יותר מ-500 שקלים. הוא שאל את הקופאי: "איך יכול להיות שהחשבון יצא כל כך יקר? קניתי כמה פריטים בודדים". הקופאי הסתכל ואמר לו "אבל אדוני, אמא שלך אמרה שאתה משלם עבור שניכם..."
מקור תמונה: דוד שיאישה יהודיה אומרת לאימא שלה: "אמא, אני מתגרשת ממשה! כל מה שהוא רוצה זה סקס! האיבר שלי כבר בגודל של מטבע חצי שקל, כשפעם הייתי בגודל של מטבע 5 אגורות!".
אמא שלה עונה לה: "את נשואה למולטי מיליונר, את גרה באחוזה עם 8 חדרי שינה, את נוהגת בפרארי, את מקבלת 10,000 שקל לבזבוזים כל שבוע, את יוצאת ל 6 חופשות במהלך השנה, ואת רוצה לזרוק את כל זה לפח בשביל 45 אגורות?!?!״
המרצה באוניברסיטה כמעט בכה,
רמת הסטודנטים היא כה נמוכה,
ברור לגמרי מה מקור הביזיון,
הרי לא מכינים אותם כראוי בתיכון.
איך ניתן איתם משהו לעשות?
אמרו מורות התיכון הכעוסות,
הבעיה נעוצה בשלב המקדים,
בחטיבת הביניים כלל לא מלמדים.
מורי החטיבה הרימו גבה,
דבר כזה עוד לא היה.
מיומנויות יסוד לא הקנו לילדים
אז מה בעצם ביסודי עושים?
אמרה המורה בביה"ס היסודי
תלמידים כה חלשים לא ראיתי מעודי
את האשמה החמורה יש לתלות
כמובן, במי אם לא בבגננות?
והגננת? היא אמרה כך:
איזה מין ילד לא מחונך
נו, ולמה כבר אפשר לצפות
מילד שיש לו אמא כזאת.
והאם אמרה - ילד כה חסר ישע,
זה גובל פחות או יותר בפשע.
אבל עם אבא כאביו אין עצה
ולא פלא שכך הוא יצא.
נאנח לבסוף האב
מה לעשות? אלי, הוי אלי,
אני בכלל לא בטוח שהפרחח הוא שלי.
אישה אחת שכבה על ערש דווי והרגישה כי רגעיה ספורים. היא קראה לבעלה ואמרה לו שיש לה בקשה אחרונה לפני המוות.
"אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה..." לחשה "שבהלוויה שלי תלך יד ביד עם אמא שלי. אני יודעת שלא הסתדרתם אף פעם, אבל אני מאוד רוצה שכולם יחשבו שהכול בסדר. האם תהיה מוכן לעשות זאת עבורי?"
"אני מכבד את הבקשה האחרונה שלך" ענה לה הבעל "ואני מבטיח לך שאקיים אותה, אבל שיהיה לך ברור - אני מההלוויה הזו כבר לא אהנה..."
ביום קיץ שטוף שמש נכנסה אישה צעירה ונאה עם עגלת תינוק לקצבייה השכונתית ובפיה חדשות מרעישות לבעלים: התינוק שבעגלה הוא שלו! הקצב היה מבולבל מאוד, כי הוא היה משוכנע שהוא מעולם עוד לא פגש את האישה הזו, אך עם זאת אי אפשר היה להכחיש את הדמיון בינו לבין התינוק הקטן והאישה המסתורית התעקשה שהם נפגשו במסיבה לפני כשנה ושכבו זה עם זו.
הקצב לא ידע מה לעשות שכן למרות שהוא לא זכר את האישה, הוא זכר במעורפל שהוא יצא לאיזו מסיבה בלי אשתו לפני כשנה והשתכר כהוגן... לאחר שיחה ארוכה מאוד הוא הסכים לעסקה עם האישה המסתורית: היא תשמור על סודו מפני משפחתו והוא בתמורה יספק לה ולתינוק בשר בחינם עד שהילד יגיע לגיל 16. במשך שנים רבות הייתה האישה מגיעה ולוקחת את מנת הבשר שהובטחה לה, וכאשר הילד היה בן 10, היא החלה לשלוח אותו במקומה. הקצב מעולם לא אמר להם מילה, אבל ככל שעבר הזמן הוא שם לב שהילד כלל לא דומה לו והוא הבין שהוא כנראה נפל בפח.
היות ועברו כבר 10 מתוך 16 השנים שכללה העסקה, הוא המשיך לכבד את ההסכם ולהביא לילד בשר מדי יום. בכל יום שעבר הוא ידע שהוא מתקרב לסופו של הסיוט המייגע הזה. בוקר אחד נכנס הילד, שהיה כבר נער גבוה ונאה, לקח את הבשר והכריז בפני הקצב בגאווה "אתה יודע שאני בן 16 היום?".
"וודאי שאני יודע..." אמר הקצב "ולכבוד האירוע החגיגי הזה יש לי בקשה מיוחדת אליך. כשאתה חוזר אל אמא שלך היום תן לה את מנת הבשר הזאת ותגיד לה שזה הדבר האחרון שהיא אי פעם תקבל ממני. אם היא תנסה להמשיך לסחוט אותי אני מוכן ללכת איתה לבית המשפט ואני יודע שאני אנצח! ואם אתה רוצה לעשות לי טובה, תחזור אחר כך הנה ותתאר לי את הפנים שלה אחרי שהיא הבינה שאיתי היא סיימה את הסיפור!"
הילד היה קצת מבולבל אבל הוא החליט לספר לאימו את דברי הקצב במלואם, הרי בכל זאת מדובר באדם שנתן לו אוכל בחינם במשך כל חייו. לאחר שהיא שמעה את דבריו היא פשוט הנהנה והפטירה, "אתה מוזמן לחזור ולהגיד לו איך הפנים שלי נראות, ובאותה ההזדמנות תגיד לו שבשנים האחרונות קיבלתי גם חלב, לחם, ירקות וביצים בחינם, אבל אף אחד מהגברים האחרים לא היה מספיק פראייר כדי להסכים ליותר מ-10 שנים!".
ילד שאל את אמא שלו: "אמא למה לבת דודה שלי קוראים ורד?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלה כל הזמן רצתה ורדים כשהיא הייתה בהריון".
אחרי כמה דקות הוא שוב פנה אליה: "אמא למה לבן דוד שלי קוראים גפן?"
אמו ענתה לו: "כי אמא שלו כל הזמן רצתה ענבים כשהיא הייתה בהריון".
לבסוף הילד שאל: "אמא, ומה את רצית כשהיית בהריון?"
ענתה האם: "אויש נו פיני... מספיק עם השאלות שלך..."
ילד בן 12 הלך לו לאורך המדרכה וגרר מאחוריו צפרדע "מגוהצת" שנדרסה, מחוברת לחוט. הוא הגיע אל פתח דלת של בית בושת והקיש על הדלת.
המאדאם פתחה את הדלת והילד הקטן אמר: "אני רוצה לשכב עם אחת הנשים שבפנים. יש לי כסף ואני לא עוזב עד שתסכימי"
המאדאם חשבה לעצמה "למה לא..." ואמרה לו להיכנס ולבחור באחת מהבנות, כראות עיניו.
הילד אמר: "שמעתי שכל הגברים אומרים שהם נאלצו לקבל זריקה אחרי שעשו אהבה עם לוסי. זו הבחורה שאני רוצה."
מאחר והילד היה כה עקשן והיה לו כסף לשלם עבור השירות, המאדאם שלחה אותו ללוסי כפי שביקש. הוא פנה במורד המסדרון לחדרה של לוסי, בעודו גורר את הצפרדע המעוכה שנדרסה.
עשר דקות לאחר מכן הוא חזר, עדיין גורר את הצפרדע הדרוסה, שילם למאדאם ויצא החוצה. המאדאם מסוקרנת מאוד, עצרה אותו ושאלה: "למה בחרת דווקא בבחורה היחידה שיש לה מחלה מדבקת?"
הילד נאנח וענה: "ובכן, אם את חייבת לדעת, הלילה, ההורים שלי הולכים למסעדה כדי לאכול וישאירו אותי בבית עם השמרטפית. אחרי שהם יעזבו, השמרטפית תשכב איתי, מפני שהיא אוהבת ילדים קטנים וחמודים. כך היא תידבק במחלה בה אני נדבקתי זה עתה. כאשר אימא ואבא יחזרו, אבא ייקח את השמרטפית הביתה. בדרך, הוא ידפוק אותה ויקבל את המחלה. אחר-כך אבא יחזור, הוא ואמא ילכו למיטה וישכבו, ואז אמא תידבק במחלה. בבוקר, כשאבא ילך לעבודה, החלבן יביא את החלב ויעשה קוויקי עם אמא וגם הוא יידבק במחלה, והוא... החלבן הבן-זונה, הוא זה שדרס את הצפרדע שלי!"
1. אני בסדר.
2. אבל אמא, לא אני שברתי את האגרטל! זה הוא!
3. הלו? אני בנהיגה, אני אחזור אליך.
4. קראתי את תקנון הרכישה על כל 21 אלף סעיפיו, לראיה באתי על החתום.
5. הוא הבן שלך.
6. היו פקקים.
7. זו הייתה רק פעם אחת ואין לזה משמעות.
8. אל תדאגי, תמיד נוכל לחזור להיות ידידים.
9. היי מאמי, יש עומס מטורף והבוס לוחץ, אני אתעכב קצת בעבודה.
10. וואי וואי, זה נראה נורא, נצטרך להחליף את המנוע.
מייק עמד להנשא לקארן, ולפני הנישואין בא אליו אביו ואמר לו:
"בני, בוא תלמד משהו. בליל הכלולות של אמא שלך ושלי, הבאתי לה את המכנסיים שלי ואמרתי לה 'קחי, נסי אותם'.
היא אמרה לי שזה קטן עליה ועניתי 'בדיוק, זה כי אני הוא זה שלובש את המכנסיים בבית. כך זה עכשיו וכך זה ישאר'״.
"הממ", הרהר לעצמו מייק, "זה משהו שכדאי שאנסה. להוריי באמת מעולם לא היו בעיות בנישואין.."
בירח הדבש הוריד מייק את מכנסיו והביא אותם לקארן: ״קחי, נסי אותם״, אמר לה.
וקארן השיבה לו: "אני לא יכולה איתם, הם ממש גדולים עליי.."
"בדיוק, קארן", ענה מייק, "זה כי אני הוא זה שלובש את המכנסיים בבית. כך זה עכשיו וכך זה ישאר".
קארן לקחה את מכנסיה ומסרה אותם למייק: ״קח, נסה אותם״.
מייק ניסה ללבוש אותם אך הן היו צרים מאוד.
"קארן, אני לא יכול להכנס למכנסיים שלך", אמר מייק.
וקארן בתגובה ענתה לו: "בדיוק. וזה ימשיך להיות המצב אם תנסה להתחכם ככה".
"מה אתה מחפש שם בסלון? כמה פעמים אני אמרתי לך שהסלון זה רק בשביל אורחים?" - אמא של בנצי, אסקימו לימון - יוצאים קבוע
פצצה במיטה ופצצה במטבח
מקור תמונה: Free Stock Photosפולניה עמדה במטבח ובישלה רגל קרושה, לפתע נכנס בעלה ואמר: "אחחח אשתי, את פצצה במיטה ופצצה במטבח!"
עונה הפולנייה: "מה קרה לך?! מי פצצה? מה פצצה?"
"כבר שכחת מה עשינו כרגע במיטה?" עונה לה הבעל.
"מיטה? מה מיטה?!" מתפלאת האישה "אני מבשלת כאן כבר כמה שעות!"
"מה?!" המום הבעל "אז עם מי הייתי במיטה?"
הפולנייה תופסת ראשה וצועקת: "אוי ואבוי! אמא שלי באה והייתה עייפה אז אמרתי לה שתלך לנוח בחדר שלנו!"
הבעל מחוויר, שניהם רצים לחדר השינה ורואים את האמא שוכבת במיטה עירומה והמומה לגמרי, בעיניים מזוגגות.
צועקת הפולנייה לאימה: "אמא! למה לא אמרת לו משהו?!"
עונה האם בפליאה: "20 שנה אני לא מדברת איתו אז מה פתאום שעכשיו אני אתחיל???"
מנכ"ל של חברה גדולה היה צריך להתקשר לאחד העובדים שלו ולהתייעץ איתו בקשר לבעיה דחופה שצצה בשרת המרכזי של החברה.
הוא חייג את מספר הטלפון שבביתו של העובד, המתין מספר שניות על הקו\ עד שענה לו בלחישה ילד קטן. "הלו?"
הבוס לא השתהה לשיחת חולין ומיד ביקש את האבא, "אבא שלך בבית?"
"כן" ענה הקול הקטן.
"אני יכול לדבר איתו?" שאל המנכ"ל בחוסר סבלנות.
להפתעתו ענה לו הקול הקטן "לא".
הבוס לא התייאש, הוא היה חייב להשיג את העובד, "ואמא שלך אולי נמצאת?"
"כן" ענה הילד בלחישה.
"אני יכול לדבר איתה?"
שוב ענה לו הקול הקטן "לא".
הידיעה שזה לא סביר שילד צעיר יישאר בבית לבד גרמה לבוס להמשיך ולהפציר לדבר עם המבוגר האחראי שבבית, "האם יש שם עוד מישהו חוץ ממך?"
"כן" ענה הילד "שוטר".
עד כמה שזה נשמע לו מוזר, המנכ"ל לא היסס, "אני יכול לדבר עם השוטר?"
"לא, הוא עסוק" הסביר הילד.
"עסוק במה?" המנכ"ל הפך סקרן.
"בלדבר עם אמא ואבא ומכבי אש" הסביר הילד בלחש.
הדאגה גברה כאשר לפתע שמע המנכ"ל גם צלילי מסוק מבעד לקו, "מה זה הרעש הזה??"
"הליקופטר!" ענה הילד בהתרגשות.
"מה לעזאזל קורה שם?" שאל המנכ"ל ועתה כבר היה ממש מודאג.
בלחישה דיווח הילד "צוות החילוץ נחת עם הליקופטר על הגג!"
לחוץ ומודאג שאל המנכ"ל "אבל למה הם שם?"
עדיין בלחישה ענה לו הקול הצעיר בצחקוק, "הם מחפשים אותי!"
הרובינשטיינים לא הצליחו להביא ילד לעולם, והחליטו להשתמש בגבר ממלא מקום כדי שמשפחתם תגדל. ביום שבו הגבר המפרה עמד להגיע
נישק רובינשטיין את אשתו ואמר לה "אני יוצא. הוא צריך להגיע כל רגע".
אחרי חצי שעה, במקרה לגמרי, הגיע צלם שמצלם תינוקות למחייתו, שניסה את מזלו מדלת לדלת. הוא צלצל בפעמון, וכשגברת רובינשטיין פתחה לו את הדלת אמר: "בוקר טוב, באתי ל..."
"אתה לא צריך להסביר" חתכה גברת רובינשטיין את דבריו "חיכיתי לך"
"באמת?" תמה האיש "טוב, אני ממש מומחה בתינוקות"
"זה מה שבעלי ואני קיווינו", אמרה לו והוסיפה בביישנות: "במה נתחיל?"
"השאירי לי הכול", אמר לה "ננסה שניים באמבטיה, אחד על הכורסא, ואפשר גם שניים על המיטה. לפעמים גם הרצפה בסלון מאד מוצלחת..."
"אמבטיה...? הרצפה בסלון...? לא פלא שבעלי ואני לא הצלחנו" מלמלה.
"תראי, גבירתי" אמר לה "אי אפשר להבטיח הצלחה בכל פעם. אבל אם מנסים מצבים שונים מכל מיני זוויות, אני בטוח שתהיי מרוצה מהתוצאות".
"אה... זה ממש המון...." התפלאה גברת רובינשטיין.
"גבירתי, בעבודה כמו שלי, אני חייב לקחת את הזמן. הייתי רוצה לגמור הכול תוך חמש דקות, אבל אז לא ממש תהיי מרוצה, אני בטוח".
"נכון מאוד" אמרה גברת רובינשטיין בשקט.
הצלם פתח את המזוודה שלו והוציא אלבום עם התמונות של התינוקות שצילם.
"את רואה?" אמר לה "את זה עשיתי על גג של אוטובוס, והתאומים האלה יצאו ממש נהדר, בהתחשב בעובדה שהיה ממש קשה לעבוד עם אמא שלהם".
"היה קשה?" תהתה גברת רובינשטיין.
"לצערי כן", ענה לה. "הייתי חייב בסוף להוציא אותה לגן הציבורי כדי שזה יצליח. אנשים עמדו מסביב והסתכלו במשך יותר משלוש שעות. היא לא הפסיקה לצרוח והיה לי ממש קשה להתרכז. נהיה כבר חושך והסנאים התחילו לכרסם לי את הציוד. זה היה השלב שבו ארזתי את הכול והתקפלתי משם".
גברת רובינשטיין נשענה קדימה: "הם ממש כרסמו לך את... אממ... הציוד?"
"כן, גבירתי" ענה "ועכשיו ברשותך אוציא את החצובה שלי ונתחיל".
"חצובה?!"
"בוודאי. אני חייב להשעין את הציוד שלי על משהו.
אי אפשר להחזיק את כל הכובד הזה לבד...
גברת? גברת?... אוי, אלוהים.. היא התעלפה."
ילד מתעטש ליד אמא. אמא: "או קטן שלי! אתה חולה? אני אביא לך כדור, אני אכין לך תה, אולי תיקח חופש מחר?"
ילד מתעטש ליד אבא. אבא: לבריאות ליאור. ילד: אבא, אני דניאל.
אימא פולניה קונה לבנה שתי עניבות יוקרתיות מאוד. יום אחד מחליט הבן להפתיע את אימו ועונד לצווארו את אחת העניבות. הוא נכנס לבית הוריו בשמחה. אמא שלו רואה אותו, ופונה אליו בטון נעלב: "אז אני מבינה שאת העניבה השנייה שקניתי לך לא אהבת?!".
איך אומרים חג שמח בפולנית?
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום.
שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר...
שנה טובה, אמא.
אמא שלך כל כך שמנה שכשהיא עומדת בכניסה לבית בשישי בערב, השבת לא מצליחה להיכנס.
אמא שלך כל כך שמנה שכשהיא לובשת חולצה צהובה ויורדת במדרגות הנעות, אנשים אומרים: "מה, כבר שקיעה?!"
אמא שלך כל כך שמנה שהתכשיט הכי אהוב עליה הוא שרשרת המזון.
אמא שלך כל כך שמנה שכשהיא רבה עם מישהו והוא אומר לה: "תורידי טונים!" - יש לזה כפל משמעות.
מסעדות הקבבים של מישו וינקו
מקור תמונה: Marco Verch Professional Photographerמישו וינקו הם שני רומנים, לכל אחד מהם יש מסעדת קבבים משלו, ושתי המסעדות פועלות זו מול זו, האחת מול השנייה. המסעדה של ינקו מצליחה מאוד, אבל של מישו הרבה פחות.
יום אחד מישו אוזר אומץ, הולך לינקו ואומר לו: ״תגיד לי, ידידי, איך זה שאתה כל כך מצליח? מה המתכון הסודי שאתה משתמש בו לקבב הרומני שלך?״
״ובכן תשמע״ אמר לו ינקו, ״זה פשוט. אני משתמש במתכון הישן של אמא שלי עליה השלום. אני לוקח חתיכה ענקית של לחם, מוסיף לה המון המון תיבול, מוסיף להכל את החתיכה הכי קטנה ודקה של בשר שאני יכול לפרוס, ואז...״ ינקו מנמיך פתאום את קולו ולוחש, ״אני מגרד פנימה קצת אוכל לחתולים, וזאת תערובת הקבב שלי...״
״אה-אה! תפסתי אותך״ אמר לו מישו בהתלהבות, ״עכשיו אני יודע מה הסוד שלך! אתה מוסיף בשר לקבב!״
לקט 'הפנינים' הבא לקוח מתוך ספרה של אדיבה גפן "העולם על פי אימא". בטוח שתזהו כמה מהמשפטים שגם אימא שלכם אומרת!
האהבה עיוורת, אבל אחרי החתונה.... רואים מצוין!
ילדה יפה כמוך? איך זה שאין חתן?
כדאי שתיזהרי! אם הוא פנוי בטח יש סיבה טובה.
אני לא רוצה לראות אותך מאושרת - אני רוצה לראות אותך נשואה.
יש שלושה דברים שאחרי שלומדים אותם פעם אחת, לא שוכחים אף פעם: לרכוב על אופניים, לשחות, ואת השלישי אני אגיד לך כשתהיי גדולה.
כמה שילמת על הסמרטוט הזה?
היא כל כך מגונדרת, שכשהיא הולכת נדמה כאילו רק עכשיו באה.
אם את רוצה להיראות צעירה, את חייבת אורח חיים בריא: לאכול במתינות בערב, לישון כל יום בצהריים, להתעמל כל בוקר, ולשקר בנוגע לגילך.
אני הורשתי לך יופי וחוכמה. מה שתעשי עם זה? זאת הבעיה שלך!
בחורה עם שכל צריכה לעשות איתו משהו יותר חשוב מלחשוב.
שלושה דברים שלא מתעייפים מהם: מים זורמים, אש בוערת, ולראות מישהו אחר עובד.
בשביל שיידרכו עליך, אתה צריך קודם לשכב על הרצפה.
בשביל להיות עשיר עליך להיות עשר שנים חזיר, אחר-כך אתה כבר נשאר כזה.
כסף אף פעם לא הזיק לאף אחד.
אני - שום דבר לא קיבלתי במתנה.
הכול כואב לי, אבל אני אף פעם לא מתלוננת.
אחרי שבעים - אם אתה קם בבוקר ושום דבר לא כואב - סימן שאתה מת.
הלוואי שלא יהיה יותר גרוע.
רק זקנים כמוני יודעים כמה אתם הצעירים טיפשים.
בסוף תראי שאת דומה לי.
תשברי, תשברי לי את הלב, אני הרי כבר רגילה!
את רוצה להרוג אותי?
מה קרה שנזכרת באימא שלך?
נו טוב, מה כבר אימא שלך מבינה?
אתה, אל תלמד את אימא שלך לעשות ילדים.
אני, אני כבר אנוח בקבר.
על הקבר שלי אשים כספומט - ככה אהיה בטוחה שתבקרו אותי.
אני את שלי אמרתי!!!
ילד חמוד טס עם אמו בטיסת אל על לחו"ל. פתאום פונה הילד לאמא שלו ושואל:
"אמא, אם לכלבים גדולים יש גורי כלבים ולחתולים גדולים יש גורי חתולים, למה למטוסים גדולים אין גורי מטוסים?"
האמא, שלא מצליחה למצוא תשובה הולמת, שולחת את הילד לשאול את הדיילת.
הילד עוצר דיילת מזדמנת ושואל אותה:
"סליחה גברת, יש לי שאלה - אם לכלבים גדולים יש גורי כלבים ולחתולים גדולים יש גורי חתולים, למה למטוסים גדולים אין גורי מטוסים?"
הדיילת מסתכלת על הילד, חושבת קצת, ושואלת אותו: "תגיד חמוד, אמא אמרה לך לשאול אותי את השאלה הזאת?"
"כן", עונה הקטן בגילוי לב.
"אז הסיבה שלמטוסים גדולים אין גורי מטוסים, היא ש'אל-על' בניגוד לאבא שלך, תמיד יוצאת בזמן. עכשיו תבקש מאמא להסביר לך את זה."
ארבעה אחים עזבו את הבית לטובת לימודיהם בקולג' והפכו כל אחד למצליח מאוד בתחומו, האחד היה רופא מצליח, השני עו"ד בכיר, השלישי מרצה מבוקש והרביעי מהנדס בעל שם עולמי.
התיישבו הארבעה וחשבו מה לקנות במתנה לאימם שחיה לבדה בביתה.
אמר הראשון: "אני אבנה לאמא בית גדול ויפה על הים"
אמר השני: "שלחתי לה, עם שליח אקספרס, את המכונית הכי יקרה שיש"
אמר השלישי: "אמא אוהבת הצגות, בניתי לה תיאטרון פרטי יוקרתי"
אמר הרביעי: "אמא מאוד אוהבת לקרוא בתנ"ך, אבל הראיה שלה הדרדרה. פגשתי כומר אחד שאמר לי שיש תוכי שקורא את כל התנ"ך. במשך 12 שנה לימדו אותו 20 כמרים את כל התנ"ך, התחייבתי בתמורה לשלם 100 אלף דולר בחודש למשך 20 השנים הקרובות, אבל זה שווה את זה.
אמא רק צריכה לומר את הספר והפרק שהיא רוצה, והוא ידקלם זאת בצורה מדהימה".
לאחר החגים שלחה האם לבניה מכתבים:
"מילטון, הבית שבנית לי עצום. אני חיה רק בחדר אחד אבל צריכה לנקות את כולו. תודה בכל מקרה".
"מארווין, אני זקנה מדי בשביל לטייל ועושה משלוח לקניות, אז אני לא משתמשת במרצדס. תודה על הכוונה".
"מייקל, קנית לי תיאטרון יוקרתי באיכות שמע מדהימה עם 50 מקומות, אבל אני כבר לא שומעת טוב וכל החברים שלי נפטרו, גם הראיה לא משהו ואני כמעט עיוורת. לא אשתמש במתנה, אבל תודה שחשבת עלי".
"מלווין היקר, אתה הבן היחידי שזיהה בדיוק מה אני צריכה ואוהבת. העוף היה טעים מאוד. תודה".
שאלתי את אמא שלי אם אני מאומצת, היא אמרה: "עדיין לא, אבל פרסמנו מודעה..."
הפתעה לזוג הטרי
מוטי חזר ערב אחד מהעבודה, ואשתו הטרייה שירה קפצה עליו בהתלהבות ואמרה לו: "יש לי חדשות טובות! לא יודע איך להגיד את זה, אבל בקרוב אנחנו הולכים להיות שלושה אנשים בבית במקום שניים..."
"אני לא מאמין!" אמר מוטי הנרגש והזיל דמעה של אושר, "את לא מבינה כמה אני מאושר שזה סוף סוף קורה!"
אשתו שירה ענתה: "אני מאוד שמחה שאתה מרגיש ככה מוטי, אז מחר על הבוקר אמא שלי תעבור אלינו..."
סבתא מצלצלת ומודיעה שהיא מגיעה לבקר בעוד חצי שעה.
כשהיא מגיעה הנכד רץ אליה, מחבק אותה ואומר לה:
"סבתא, לא חסר לנו כלום בבית".
הסבתא שואלת: "מה זאת אומרת?"
עונה הנכד: "כשצלצלת, אמא אמרה: 'רק זה היה חסר לנו..' ועכשיו כשהגעת, כבר לא חסר לנו כלום!!"
בזמן ארוחת הבוקר השגרתית של משפחת רוזן, שרה פנתה לבעלה אפרים במבט נרגז ואמרה "אני יכולה להתערב איתך שאין לך מושג איזה מאורע חשוב קורה היום".
אפרים השיב מיד ללא כל השתהות חשודה והכריז: "ברור שאני יודע איזה יום היום!", אסף את חפציו בחיפזון ויצא לעוד יום של עבודה במשרד.
כשהגיע לעבודה הוא ראה את חברו הטוב חיים ופנה אליו בפאניקה: "אתה חייב לעזור לי! אני חושב שהיום זה יום הולדתה של אשתי, שכחתי מזה לגמרי ואין לי מושג מה אני יכול לקנות לה!".
חיים השרמנטי לא אכזב והציע לאפרים לשלוח לאשתו האהובה מספר מתנות בהפרשי זמן מסוימים, והבטיח בביטחון: "ככה אין שום סיכוי שהיא תבין שנזכרת ביום הולדתה רק עכשיו. וחוץ מזה, אם תבחר את המתנות הנכונות, יכול להיות שגם אתה תקבל משהו קטן בסוף היום הזה...". אפרים הצייתן מיהר למלא אחר ההוראות של חיים בתקווה שהן יספקו לו שלום בית, ואולי גם משהו אחר...
בשעה 11:00 נשמע צלצול הפעמון בבית משפחת רוזן וכששרה פתחה את הדלת היא קיבלה לידה קופסה שמכילה שמלה סגולה יפהפייה. בשעה 14:00 הגיע לפתח ביתה משלוח נוסף, שהתברר כבושם האהוב עלייה ביותר. לאחר מספר שעות נוספות הגיע עוד שליח שמסר לשרה שקית ורודה קטנה, ובתוכה סט בגדים תחתונים סקסיים במיוחד. שרה שמחה מאוד לקבל את כל המתנות הנפלאות האלה מבעלה, וציפתה בכיליון עיניים לשובו מהעבודה.
כשהגיע הערב נכנס אפרים לביתו מרוצה ומלא גאווה, ופגש בכניסה את אשתו שעמדה מולו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן. "קודם השמלה המרשימה, אחר כך הבושם שאני כל כך אוהבת, ואם זה לא מספיק – אפילו הצלחת להפתיע אותי עם הלבוש הסקסי שבחרת". אפרים התכוון לענות ולאחל לה יום הולדת שמח, אך זו קטעה אותו ואמרה: "מעולם לא חשבתי שאשקיע ואתגנדר כל כך בשביל לאסוף את אמא שלי משדה התעופה!".
עדנה ואבי, ההורים הגאים של שיראל בת ה-28, מתרגשים לקראת הפגישה הראשונה שלהם עם בן הזוג שלה.
עדנה הכינה את מיטב המטעמים שלה, אבי סידר את הבית למשעי ושם חולצה מכובדת עם עניבה, ושניהם חיכו בקוצר רוח לבואם של הזוג לארוחה.
בשעה 20:00 בדיוק הם שמעו צלצול בדלת, ניגשו בהתרגשות לפתוח אותה וחשכו עיניהם - בתם הטובה שיראל עומדת ליד בריון עם מבט קשוח, תספורת מוהיקן, קעקועים גדולים על זרועותיו ו-3 עגילים על כל אוזן.
לאחר הארוחה, בעת פינוי הכלים, עדנה תפסה את ביתה לשיחה קצרה כד להבהיר לה בדיוק מה היא חושבת: "תקשיבי שיראל, הבחור הזה שהבאת לפה לא נראה אדם נחמד במיוחד".
"נו באמת אמא" אמרה שיראל, "אם הוא באמת לא נחמד, נראה לך הגיוני שהוא היה נותן 500 שעות בשנה למען הקהילה?"
רק גברים מצפצפים כשהרמזור עדיין כתום.
רק גברים נוסעים בכוונה לאט אם הנהג שמאחוריהם צפצף בכתום.
רק גברים מסדרים את הרהיטים לפי המיקום של הסטריאו.
רק גברים נראים כאילו יצאו זה הרגע מהשיקום בבית לוינשטיין כשהם צועדים לעבר החופה.
רק גברים אוכלים שווארמה בעמידה באמצע הרחוב.
רק גברים חושבים שמכות זה סוג של תקשורת.
רק גברים מגדלים אמסטף.
רק גברים מדחיקים רגשות, אלא אם כן הקבוצה שלהם מפסידה.
רק גברים חושבים שגומות חן זה סקסי, כלומר אלה שנמצאות מעל התחת.
רק גברים חושבים שזוגיות זה דבר יפה, לכן הם חווים אותה כל שבוע עם מישהי אחרת.
רק גברים מאמינים בשוויון, כלומר, את תקרעי את התחת והם ינוחו בשוויון נפש.
רק גברים יעשו הכל כדי להשיג סקס, אפילו להתאהב.
רק גברים מובילים את האישה... בכביש שהיא סללה.
רק גברים אומרים "תזרמי" וחושבים שזה באמת יעבוד.
רק גברים חושבים שפעולת הגירבוץ היא בעצם חיננית.
רק גברים הולכים עם סלולרי בחגורה.
רק גברים מספיק נאיביים לחשוב שהקסם הגברי שלהם יעבוד על השוטרת שזה עתה עצרה אותם.
רק גברים חושבים שצמה מאחורה מתקזזת עם קרחת מקדימה.
רק גברים חושבים שאוננות זה סוג מסוים של יחסים.
רק גברים נאיביים מספיק כדי להאמין שהמגף של "פראדה" באמת עלה רק מאתיים שקל בסוף עונה.
רק גברים מצליחים לשכנע את עצמם שהעוף המכובס של אמא שלהם יותר טעים מהמטבח הטוסקני שלך.
רק גברים חושבים שלהיעלם בלי להתקשר זה פחות כואב.
רק גברים מאמינים למישהי שאומרת להם שהם "הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים".
רק גברים מסוגלים לפנטז על סטייק בפיתה (עם חומוס, טחינה, צ'יפסלט ושים לי הרבה חריף) בזמן שאת נקרעת מהצירים.
רק גברים חושבים שהגודל לא קובע.
רק גברים אוכלים שניצל רק עם מזלג.
רק גברים חושבים שהשארת מברשת שיניים באמבטיה כמוה הצעת נישואים.
רק גברים יודעים איפה השיבר הראשי.
רק גברים גוססים בהצטננות.
רק גברים חושבים ש"לא בנוי לקשר" זה סוג של מחמאה.
רק גברים יאשימו אותך שאת דרמטית.
רק גברים רואים את הסוף כבר בהתחלה.
נ.ב. רק נשים חושבות שהן מבינות גברים...
יום אחד, נועה הקטנה התיישבה ליד שולחן המטבח וצפתה באימה בזמן ששטפה את הכלים.
לפתע היא הבחינה שלאמא שלה יש מספר שיערות לבנות שבולטות על ראשה בעל השיער הברונטי.
נועה הסתכלה על אימה במבט מתעניין ושאלה, "אמא, למה יש לך כמה שיערות לבנות?"
אימה של נועה ענתה, "ובכן, בכל פעם שאת עושה משהו שגורם לי להרגיש עצובה, אחת השיערות שלי הופכת לאפורה."
נועה הקטנה חשבה על כך מספר דקות, ואז שאלה, "אמא, למה כל השיערות של סבתא לבנות?"
אלי ביקר את הקבר של אמו שנה לאחר פטירתה. הוא אמר כמה מילים לזכרה, הניח פרחים על יד המצבה, לקח צעד לאחור והתחיל ללכת לכיוון היציאה מבית העלמין.
בדרך, הוא שמע לפתע בכי חזק שמגיע מאזור חלקת הקברים, ונזכר בהרגשה שחווה בעצמו כשהיה במקום לפני שנה. הוא חש שעליו לנחם את אותו אדם שבוכה בקול גדול כל כך, ולכן חזר לחלקת הקברים כדי למצוא אותו.
ככל שהתקרב לאותו האיש שבכה, שמע אלי את מילותיו שנאמרו ביגון, "למה הלכת? למה זה מגיע לי? איך אני יכול להתמודד עם זה?" כשהגיע אלי לאיש הבוכה הוא נגע בכתפו ואמר, "אדוני אני מצטער, אינני מעוניין להפריע לך בזמן האבל שלך, אבל אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שנה ואני חושב שאני יכול לעזור לך להתגבר על הכאב. מי נפטר? אמא, אבא, אישה... ילד חס ושלום?"
כשהאיש מצא בתוכו את הכוח להפסיק לבכות לרגע, הוא הסתכל על אלי ואמר לו "בעלה לשעבר של אשתי!"
מצאתי את עצמי יושב עם אשה מבוגרת ממני אתמול בלילה.
היא נראתה טוב לגיל 65, אפילו מצויין.
חשבתי לעצמי, בטח יש לה בת חתיכה.
אחרי שתי בירות, היא שאלה אותי אם אי פעם התנסיתי ב- "SPORTMAN'S DOUBLE"
כשאמרתי לה שאין לי מושג מה זה, היא הסבירה לי שזה המונח לשלישיה עם אמא ובת.
הדימיון שלי התחיל להפליג ולאחר עוד שתי בירות היא קרצה אליי ולחשה: "הלילה הוא ליל המזל שלך..."
נסענו אליה הביתה, היא פתחה את הדלת, הדליקה את האור
וצעקה במעלה המדרגות: "אמא, את עדיין ערה?"
אמא שלי תמיד אמרה לי שאני לא אגיע לשום הישג בחיים אם אשב בחדר שלי כל היום. ותראו אותי עכשיו - אני מציל את העולם!
יהודים חוגגים את חג המולד
מורה בבית ספר אמריקאי העבירה שיעור חברה בנושא חג המולד. היא שאלה את הילדים כיצד הם חוגגים.
הראשון ענה לה "אנחנו מתחילים בכנסייה, שם אנו קוראים מזמורים ושרים שירים במיסת חצות. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה לאכול פאי טעים ואז תולים את הגרביים על האח. בסוף אנו הולכים לישון ומחכים לבוקר למצוא מלא מתנות וצעצועים מתחת לעץ האשוח".
"יפה מאוד!" אמרה המורה ופנתה לתלמיד הבא.
"אני אחותי אמא ואבא הולכים לכנסייה ושרים שירים. לאחר מכן אנו חוזרים הביתה וכולנו אוכלים עוגיות שוקולד צ'יפס עם חלב ליד האח ותולים מעליו את הגרביים. אנו מבלים כמעט את כל הלילה ערים וממתינים לסנטה קלאוס שיבוא עם מלא צעצועים ומתנות".
"מעולה! ומה איתך?" פנתה המורה אל ג'ק, התלמיד היהודי, "מה עושים במשפחה שלכם בזמן החג?"
"הו, אצלנו חג המולד הוא חגיגה גדולה מאוד!"
המורה המופתעת המשיכה לחקור מתוך סקרנות "כן, תמשיך בבקשה..."
"אנחנו מתחילים את היום בבית, ממתינים לאבא. איך שהוא חוזר מהמשרד, כולנו נכנסים לרולס רויס ושרים שירי חג המולד בדרך למפעל הצעצועים שלו. כשאנו מגיעים ורואים את המחסנים הריקים, אנו שרים 'ישו הוא חבר שלנו', ואז כולנו עולים למטוס הפרטי וטסים לחופשה בקאריביים!"
כולם מרוקאים, רק גבי אשכנזי
כולם אשכנזים, רק אבי מזרחי
כולם ישראלים, רק צדי צרפתי
כולם שואלים, רק לאיציק תשובה
כולם קוצים, רק גבי שושן
כולם נצים, רק אבי נשר
כולם אשמים, רק דודו זכאי
כולם קונים בתים, רק סנדרה שדה
כולם התפתחו, רק שלמה ניצן
כולם עורכי-דין, רק ארי שמאי
כולם בני-זקונים, רק גיא בכור
כולם ישבו, רק מיקי קם
כולם אוהבים פטרוזיליה, רק יצחק שמיר
כולם קבלנים, רק יוסי בנאי
כולם מרובעים, רק הרב כדורי
כולם בני אדם, רק יצחק בן צבי
כולם בתולים, רק מארק שגל
כולם חכמים, רק יצחק נבון
כולם זורקים סלעים, רק אבא אבן
בכרמל נשרפו עצי אורן, רק בבית של דפנה דקל
כולם חיות, רק עומר אדם
כולם נכשלים, רק בעלה של רינה מצליח
כולן בנות, רק זהבה בן
כולם גדולים, רק יניב קטן
כולם אקדמאים, רק אבא של לילית נגר
כולם סיגליות, רק ליאור נרקיס
כולם טיפשים, רק יהורם גאון
כולם מדליקים נר, רק יאיר לפיד
כולם בארץ, רק אמא של דודו טסה
משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא... לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..."
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום."
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת; על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
עבור לבא-במייל
