רבי מרדכי מבני ברק טס לארה"ב כדי ללמד תורה בבית ספר יהודי יוקרתי בשכונת ברוקלין. ביום הראשון שלו במקום הוא גילה שרמת הידע של התלמידים נמוכה מאוד והחליט שכדי שהם יהפכו ליהודים חכמים ואנשים טובים, עליו להתחיל ללמד אותם מהבסיס.
"מחר אני רוצה ללמד אתכם שיעור על עשרת הדיברות, ואני מבקש שכולכם תקראו היום בערב את פרקים כ"ב עד ל"ב בספר שופטים".
התלמידים הופתעו לשמוע את הבקשה הזאת, ואחרי כמה רגעים של בלבול ומלמולים אחד מהם הרים את ידו ושאל את רבי מרדכי למה הם צריכים לקרוא כל כך הרבה חומר בלילה אחד.
"אם זה קשה לכם לעשייה אז אני לא אכריח אף אחד, ואני מבטיח גם לא לבחון אתכם על החומר הזה, אבל שתדעו שאני מאוד אעריך את מי שיעשה את זה ולא אתן לו שיעורי בית למשך כל שאר השבוע".
למחרת בבוקר רבי מרדכי נפגש עם התלמידים שלו ופתח את השיעור בשאלה מי הצליח למלא את הבקשה שלו. כל התלמידים הרימו את הידיים שלהם בגאווה.
"יפה יפה," הוא אמר, "עכשיו אני רוצה להתחיל את השיעור על הדיבר השמיני - 'לא תענה ברעך עד שקר'. לפני כן אני רק רוצה לעדכן אתכם בשני דברים, הראשון הוא שבספר שופטים יש רק 21 פרקים והשני הוא שמהיום אתם הולכים להתחיל ללמוד כמו שצריך!"
פקיסטני אחד מחליט להגר לארה"ב ומגיע לניו יורק.
נפעם מהמקום החדש, הוא עוצר את האדם הראשון שהוא רואה ברחוב ואומר: "תודה אדון אמריקאי, שהכנסת אותי למדינה הנפלאה הזאת ונתת לי בית, אוכל, ביטוח רפואי וחינוך חינם!"
האדם מביט בו בהשתוממות ואומר: "אתה מתבלבל קומפדרה, אני בכלל מקסיקני"
המהגר החדש ממשיך ונתקל באדם נוסף ואומר לו בהתרגשות: "תודה שאתה מקבל אותי כאן באמריקה, הארץ היפה הזו!"
עונה לו הבן אדם במבטא אסייתי: "אני לא אמריקה, אני ויאטנאם"
ממשיך לו המהגר ופוגש אדם נוסף. הוא לוחץ את ידו בחוזקה ואומר: "תודה על אמריקה הנפלאה!"
משיב לו הבן אדם: "וולאק יא מג'נון, אני מלבנון, לא אמריקאי"
הוא ממשיך עוד קצת ואז נתקל בגברת ושואל אותה: "את אמריקאית?"
היא עונה לו: "לא, אני מאפריקה"
מבולבל לחלוטין הוא ממשיך: "אז איפה כל האמריקאים???"
האפריקאית מביטה בשעון ואומרת: "הם בטח בעבודה..."
בעל שרב עם אשתו בחדר בית המלון התקשר אל הקבלה ואמר לפקיד: "בבקשה תגיע לפה בהקדם, רבתי עם אשתי והיא רוצה לקפוץ עכשיו מהחלון בחדר."
פקיד הקבלה ענה באדיבות: "אני מבין את המצב, אבל אני מתנצל מאוד אדוני - ריב זוגי זו בעיה פרטית של האורחים ואין לי איך לעזור לך להתפייס עם אשתך."
הבעל השיב בכעס: "לא, אידיוט!!! החלון שלכם לא נפתח, תבואו לתקן את זה!"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
הפוליטיקאים שצריכים לבחור בין גן עדן לגיהנום
אדם אחד מת והגיע לשערי גן עדן. המלאך שעמד בכניסה בחן אותו ושאל, "אתה פוליטיקאי נכון?". האדם ענה "אכן", והמלאך אמר, "אם כך, לך תעמוד עם הקבוצה הזו ששם, ועוד מעט אגיע להדריך אתכם". הפוליטיקאי נלחץ לרגע ושאל, "יש איזושהי בעיה מיוחדת?", והמלאך השיב, "לא לא, כלל לא – להיפך! בדרך כלל היינו שולחים פוליטיקאים ישירות לגיהנום, אבל לאחרונה אימצנו שיטה חדשה לבחירת גורלם של שליחי ציבור שכמותם. אל תדאג, כשאגיע אליכם אסביר את הכל".
הפוליטיקאי הלך לעמוד לצד שאר הפוליטיקאים. לא חלף הרבה זמן עד שהמלאך ניגש אליהם ואמר: "ובכן חברים, אתם תשמחו לשמוע שיש לכם הרבה מזל, כי מעתה תוכלו לבחור איך תרצו לבלות את הנצח שלכם אחרי המוות – בגן עדן או בגיהנום. עם זאת, לפני שתקבלו החלטה, עליכם לבלות יום שלם בגיהנום. אחריו יהיה לכם יום שלם שבו תצטרכו לקבוע יחדיו אם אתם מעוניינים להישאר בגיהנום או לעבור לגן עדן".
המלאך הקיש באצבעותיו, והפוליטיקאים נעלמו בבת אחת והופיעו בגיהנום. להפתעתם, כולם מצאו את עצמם יושבים עם חלוקים על ספות בלובי של בית מלון 5 כוכבים. השטן עמד מולם בחליפה, חייך ואמר: "ברוכים הבאים לגיהנום, כאן תוכלו לבלות את הנצח שלכם אם רק תבחרו בכך". אחד הפוליטיקאים אמר: "לא ככה דמיינתי את הגיהנום", והשטן הגיב: "ובכן, אני חייב להודות שהציגו אותנו בצורה קצת קשה על האדמה – אתם יודעים בעצמכם איך התקשורת נוהגת להקצין כל דבר. למען האמת, די טוב כאן – תראו בעצמכם".
באותו הרגע הגיעו אל הלובי שדונים קטנים והגישו לכל אחד מהפוליטיקאים כוס שמפניה, ולאחר מכן השטן הוביל אותם אל מחוץ לבית המלון – שם התגלה בפניהם מסלול גולף ענק, שחיכה רק להם. עוד לפני שהם הספיקו לקחת אלות גולף, עשרות דוגמניות ניגשו אליהם וסיפרו להם כמה שהן מעריצות אותם ורוצות רק לעשות אותם מאושרים. הפוליטיקאים העבירו יום שלם במגרש הגולף, ולכל אורך הזמן שתו, אכלו טוב, בילו וצחקו עם הדוגמניות והשטן.
ביום למחרת, הפוליטיקאים אפילו לא היו צריכים לחשוב ולהתדיין יותר מדי. כשעשו הצבעה, כולם החליטו פה אחד כי הם מעוניינים להישאר בגיהנום. עבר עוד יום והמלאך ניגש אליהם ושאל, "החלטתם איך אתם רוצים לבלות את הנצח?" וכולם אמרו יחדיו – "בגיהנום!"
המלאך הקיש באצבעותיו, והפעם הפוליטיקאים מצאו את עצמם במקום קודר, לוהט ואפל, כשצרחות מקיפות אותם מכל עבר ושדונים עוטים עליהם עם קלשונים בידיהם. מאחוריהם הגיח השטן, שוב לבוש בחליפה והפעם חיוך נבזי על פניו. אחד הפוליטיקאים צעק מיד בכעס: "מה זה?! איפה בית המלון? איפה מסלול הגולף?! איפה השמפניה?! איפה הדוגמניות?!"
"מה שראיתם היה בסך הכל המצע שלי, עכשיו אנחנו אחרי הבחירות!"
גרוזינית אחת נכנסת לבר, מרימה את ידה באוויר, חושפת את שיערות בית השחי שלה לראווה ושואלת בקול: "מי פה גבר מספיק כדי להזמין לי שתייה?"
מיד ניגש אחד השיכורים ואמר לברמן: "תמזוג לבלרינה היפה הזו מה שהיא רוצה!"
הברמן התעניין לדעת למה השיכור קורא לה בלרינה, ולאחר ששאל השיכור ענה: "אין מצב שהיא לא בלרינה - תראה איך היא מרימה את הרגל שלה גבוה!"
בוקר אחד, עובדי חברת היי-טק יצרו רעש והמולה, הזיזו במרץ שולחנות, כיסאות ומחשבים ושינו מיקום של תמונות ועציצים. במרכז כל הבלגן עומדת המנקה הזקנה ושואלת: "חמודים שלי, מה הולך פה?! למה אתם מזיזים את הכל?"
מישהו ענה לה: "סבתא אל תדאגי, פשוט המכירות שלנו ירדו, לכן אנחנו משנים את הכול על פי תורת ה"פאנג-שוואי"... אחר כך המכירות ירקיעו שחקים!"
ענתה המנקה: "חמודים שלי, אתם יודעים - בבניין הזה, עוד לפני קום מהמדינה, היה בית בושת. וכאשר ה"מכירות" שלהם ירדו, לא הזיזו את המיטות, פשוט החליפו את הזונות".
מקור תמונה: Adrian Grycukיהודי עשיר קנה בית מדהים בבוורלי הילס, קליפורניה ושכר מעצב-פנים מקומי.
לאחר שביתו היה מוכן, נזכר בעל הבית ששכח להתקין מזוזות בדלתות.
הוא נסע העירה, קנה 50 מזוזות מאד מהודרות וביקש ממעצב הפנים הגוי שיתקין כל אחת מהן על המשקוף, בצידה הימני של כל אחת מדלתות הבית, פרט לדלתות השירותים.
הוא הלך מביתו קצת מודאג פן יפגע המעצב בצבע הטרי או שלא יתקין את המזוזות כהלכה, אך בשובו הביתה הוא נוכח שהמשימה בוצעה לשביעות רצונו המלאה, ולכן שילם את שכר המעצב ברוחב-לב ואף הודה לו בחום.
ממש לפני צאתו מהבית, אמר המעצב לבעל הבית: "אני ממש שמח שאתה מרוצה מעבודתי. אגב, הוצאתי את תעודות האחריות מכל המזוזות והנחתי אותן על השולחן בסלון..."
בית המשפט דן שלושה אסירים למאסר עולם בגין פשעים חמורים.
בגלל שהאסירים היו מאוד מסוכנים, החליטו לנעול אותם הרחק מעין הציבור לעשרים שנה ושמכונות ידאגו לכל צרכיהם.
אך לפני שנעלו אותם, החליטו להיות רחומים - ואמרו לכל אחד מהם:
"תוכל לבחור בדבר אחד לקחת איתך אל תוך התא לעשרים השנים הבאות".
האסיר הראשון היה צרפתי, והוא בחר להביא את אשתו איתו לתוך התא. היא
הוכנסה בדחיפות והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השני היה בריטי, והוא ביקש להינעל עם אספקה עצומה של בירה ויין.
ארגזי ענק סודרו בתוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
האסיר השלישי היה ישראלי, והא ביקש להינעל עם מאות אלפי חפיסות סיגריות.
חבילות עצומות ננשאו אל תוך התא שלו, והדלת ננעלה ל-20 שנה.
לאחר שעברו 20 שנה התקבצו הסוהרים לשחרר את האסירים, סקרנים לראות
מה מצבם לאחר כל הזמן הזה.
ראשון נפתח התא של האסיר הצרפתי, מיד הידסו החוצה תינוקות, וכל החדר היה מלא בילדים ובני משפחה.
שני נפתח התא של האסיר הבריטי, מיד התגלגלו החוצה בקבוקי בירה ויין ריקים, הוא עצמו שכב מסטול לחלוטין.
שלישי נפתח התא של האסיר הישראלי, אשר יוצא רועד כולו מהתא, מחזיק סיגריה מהוהה בידו.
"תגידו", הוא שואל בקול שבור, "יש למישהו מכם אש?"
לאחר שבעלי יצא לפנסיה, התעקשתי שיתלווה אלי מדי שבוע לקניות. למרבה הצער, כמו רוב הגברים, קניות משעממות אותו עד מוות. לעומתו, כמו רוב הנשים - אני אוהבת לשוטט בין החנויות, אבל אנחנו מסתדרים; הוא הולך לסיבוב משלו ואני לסיבוב משלי. אבל איני מציעה לו יותר להתלוות אלי לקניון. מדוע? כיוון שאתמול קיבלתי את המכתב הבא מהנהלת הקניון:
לקוחה נכבדה,
אנחנו עוקבים אחריך ואחרי בעלך במשך זמן מה, ובששת החודשים האחרונים בעלך עשה הרבה בעיות בקניון שלנו. אין אנו יכולים לסבול התנהגות שכזו, מעתה והלאה אנחנו אוסרים על שניכם להיכנס למתחם הקניון. התקרבותכם לקניון במרחק של 20 מטרים תגרור התערבות משטרתית.
סיבת ההרחקה שלנו היא בעקבות תלונות נגד בעלך, המפורטות להלן, ומתועדות על ידי מצלמות האבטחה שלנו:
ב-3 בינואר: הוא לקח 24 קופסאות קונדומים, ובאופן אקראי הכניס אותן לעגלות של לקוחות אחרים כאשר הם לא שמו לב לכך.
ב-7 בפברואר: בחנות השעונים, הפעיל את כל השעונים המעוררים במרווחים של 5 דקות זה מזה.
ב-14 בפברואר: הוא סימן שביל על הרצפה, בעזרת מיץ העגבניות, כל הדרך ממחלקת המזון עד שירותי הנשים.
ב-24 בפברואר: העביר את שלט 'אזהרה - רצפה רטובה' לחנות שטיחים.
ב-28 בפברואר: הקים אוהל במחלקת הקמפינג, והזמין את הילדים שהיו בסביבתו להביא כריות ושמיכות ממחלקת המצעים ולהיכנס לאוהל. כעשרים ילדים נענו להזמנה.
ב-10 במרץ: הביט היישר אל מצלמת האבטחה והשתמש בה כמראה לחיטוט באפו.
ב-15 במרץ: תוך כדי בדיקת רובה ציד בחנות נשק, שאל את המוכר אם יש בקניון בית מרקחת, כי הוא צריך לקנות כדורים נגד דיכאון.
ב-26 במרץ: הסתתר בין מדפי הבגדים, וכאשר קונים התקרבו, צעק, 'קנו אותי, קנו אותי!"
ב-15 באפריל: לקח קופסת קונדומים ושאל את הקופאית בקול רם: היכן אפשר למדוד אותם?
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה ב-23 באפריל: במחלקת הבגדים הוא נכנס לתא המדידה, סגר את הווילון, חיכה זמן מה, ולאחר מכן צעק בקול רם מאוד, "למה לעזאזל אין נייר טואלט כאן!" המוכרת במקום התעלפה ועשרות לקוחות נמלטו.
פילה מתחילה לצאת לדייטים עם חילזון וכבר אחרי שבוע היא אומרת לו שהיא רוצה להתחתן איתו. בתגובה הוא אמר לה: "זה נראה לי ממש מהר מדי אז אני רוצה שתהיי כנה איתי, את רוצה להתחתן רק בגלל שיש לי בית?"
הרב הזה ביקש מ-3 זוגות בקשה מוזרה...
שלושה זוגות ניגשו לרב אחד בבקשה להינשא בטקס חתונה מסורתי בבית הכנסת המקומי; זוג מבוגר, זוג בגילאי ה-40 וזוג צעיר מאוד - כל השישה נפגשו עם הרב ושוחחו על זמני טקס החופה האפשריים. "אם אתם רוצים שאני אחתן אתכם בבית הכנסת הזה, עליכם לשמור נגיעה ולא לקיים יחסי מין במשך חודש שלם", אמר הרב בסיום המפגש.
לאחר חודש, שלושת הזוגות חזרו אל בית הכנסת במטרה לשוחח עם הרב. האחרון שאל את הזוג המבוגר, "האם הצלחתם לעבור את החודש האחרון מבלי לקיים יחסי מין?", הזוג המבוגר השיב, "הצלחנו, זה לא היה קשה בגילינו".
לאחר מכן פנה הרב לזוג בגילאי ה-40, "ומה לגביכם?", הזוג השיב בבושה קלה, "זה היה קשה, אבל הצלחנו לא לקיים יחסי מין במשך כל החודש האחרון".
לבסוף, פנה הרב אל הזוג הצעיר ושאל, "ואתם? האם עמדתם בתנאי שלי?", הבחור הצעיר לא היסס ואמר, "לא, לא הצלחנו לעמוד במשימה הזו", הרב התפלא ופנה אל הבחור הצעיר, "ספר לי מדוע".
הבחור הצעיר היישר מבטו אל הרב וסיפר, "לארוסתי הייתה פחית שימורים ביד ובטעות היא הפילה אותה. היא התכופפה להרים אותה וזה היה הרגע שבו זה קרה". הרב נחרד לנוכח הסיפור והכריז בקול רם, "אתם לא רשאים להגיע לבית הכנסת שלי יותר!", הבחור הצעיר הסתכל עליו והשיב, "לא נורא, אנחנו גם לא רשאים להגיע למכולת יותר..."
בקהילה יהודית גדולה בארצות הברית הייתה מכת עכברים קשה בכל העיר, ובאורח פלא שלושת בתי הכנסת בעיר, הרפורמי, הקונסרבטיבי והאורתודוקסי, סבלו מהעכברים יותר מכל. מחשש שהעכברים יכרסמו את ספרי הקודש, התכנסו שלושת רבני בתי הכנסת לישיבה דחופה, בה הוסכם פה אחד שלפי התורה אסור לגרום צער לכל בעל חיים, ולכן אין להשתמש ברעל עכברים או במלכודות דבק. השלושה החליטו לנסות כל אחד בדרכו להיפטר מהעכברים, מבלי לפגוע באיסור החמור מהתורה.
בבית הכנסת האורתודוקסי ניסו לשים מלכודות שכולאות את הממזרים הקטנים, אך על כל אחד ששוחרר לחופשי התרבו עוד שניים, והמצב נשאר כפי שהיה.
בבית הכנסת הקונסרבטיבי ניסו הדברה טבעית באמצעות עלים שריחם דוחה עכברים. כמובן שזה לא עבד, כיוון שהם רק התחפרו במחילותיהם עוד יותר וכרסמו את קירות בית הכנסת מבפנים.
רק בבית הכנסת הרפורמי הצליחו להעלים את בעיית העכברים לגמרי.
שני הרבנים האחרים שאלו את הרב הרפורמי: "איך עשית את זה?"
"פשוט מאוד" ענה "עשינו לכולם בר מצווה, ומאז – הם לא חוזרים יותר!"
בחורה צעירה יצאה מהמכולת ונתקלה לפתע בשיירה ארוכה וחריגה, המלווה שני ארונות קבורה אל בית הקברות הסמוך. את השיירה הובילה אישה לבושה שחורים שאחזה בידה כלב פיטבול קשור ברצועה, ומאחוריה כ-200 נשים התקבצו בדממה.
הצעירה הייתה מאוד סקרנית לדעת מה פשר ההיאספות ואזרה אומץ לגשת אל האישה בשחורים. "אני מאוד מצטערת על האובדן שלך" אמרה לה, "וצר לי שאני מפריעה, אבל אני פשוט המומה מהשיירה הזו. מעולם לא ראיתי כזאת לוויה! של מי היא, אם יורשה לי לשאול?"
"בעלי", ענתה האלמנה השחורה.
"מה קרה לו?" שאלה הצעירה.
"הכלב שלי תקף והרג אותו" השיבה.
"אוי, זה נורא!" ענתה הצעירה "ושל מי הארון השני, אם יורשה לי לשאול?"
"של חמותי" ענתה "היא ניסתה להציל את בעלי, אבל אז הכלב התנפל גם עליה".
רגע של שתיקה והרהור חלף בין השתיים, כאשר לפתע, הצעירה שברה שתיקה והעזה לשאול: "תוכלי בבקשה להשאיל לי את הכלב?"
"תעמדי בתור!" השיבה האלמנה בשחור.
בעת טיול לילי מאוחר בפרבר בצרפת, נזקקה הנזירה מרי ללכת לבית שימוש בדחיפות. היא בדקה את האפשרויות שברשותה, וגילתה שהמקום היחידי שפתוח באזור בשעה הזו הוא מועדון חשפנות מקומי ומפוקפק. בלית ברירה, היא החליטה לבדוק האם יש בו בית שימוש, והאם תוכל להשתמש בו. בהיכנסה למקום, הוא היה רועש ממוזיקה ומשיחות בין השוהים בו, ומדי פעם האורות כבו ונדלקו, כשכל הבהוב שכזה לווה בתשואות ובמחיאות כפיים של הקהל. עם זאת, כשהאנשים במקום ראו את הנזירה, החדר נדם – באופן הגיוני למדי. היא ניגשה לברמן ושאלה, "האם אוכל להשתמש בבקשה בבית השימוש?"
"בסדר, אבל עליי להזהיר אותך שיש שם פסל של גבר ערום שעוטה על עצמו רק עלה תאנה גדול", השיב לה הברמן.
"ובכן, במקרה הזה אני פשוט אביט לצד השני", ענתה הנזירה מרי, והברמן הראה לה את הדרך אל בית השימוש.
לאחר כמה דקות הנזירה יצאה מהשירותים, והקהל במקום עצר הכל כדי להעניק לה תשואות ומחיאות כפיים סוערות. היא הלכה לברמן ושאלה, "אדוני, אני לא מבינה. למה הם הריעו לי? הרי בסך הכל הלכתי לשירותים".
"תראי", צחק הברמן, "בכל פעם שמישהו מרים את עלה התאנה של הפסל שם האורות פה מהבהבים. אני לא יודע מה עשית שם, אבל חצי מהנורות שלנו נשרפו!"
יונה, אחת מדיירות בית האבות, חגגה את יום הולדתה ה-70 וחשה בודדה.
היא החליטה פעם אחת בחיים שלה לעשות משהו משוגע כדי לפנק את עצמה.
"אני אזמין את אחד מהחשפנים הסקסיים האלה שמפרסמים בעיתון", חשבה לעצמה ופתחה את העיתון במודעות הליווי. היא מצאה שם תמונה של חשפן סקסי עם נתונים שגרמו לה להתגעגע לדברים שלא עשתה כבר 30 שנה.
"לעזאזל!" אמרה לעצמה "אף אחד לא יידע, הערב אני אדאג לעצמי וסוף סוף אתענג!"
היא הרימה את השפורפרת, חייגה ושמעה: "ערב טוב גברתי, איך אוכל לעזור לך?"
'אוי, הוא נשמע כל כך סקסי!' התלהבה. "תשמע טוב", אמרה לו, "אני רוצה שתבוא לפה עכשיו ותעשה את המסאז'ים האלה שאתה נותן, ואז אני אוסיף לך הרבה כסף ואני רוצה שתקרע לי את הצורה! 30 שנה לא הייתה לי אורגזמה והערב אני רוצה אחת! תביא איתך אזיקים, שוט, ויברטורים, צעצועי מין... אני רוצה את זה חם, אני רוצה את זה לוהט, אני רוצה את זה פראי ואני רוצה שזה יימשך כל הלילה! אני רוצה שתבוא עכשיו ותקשור אותי למיטה! איך זה נשמע לך...?"
"זה נשמע נהדר, גברת כץ", השיב מזכיר בית האבות, "רק שכחת לחייג 9 כדי לקבל קו חוץ..."
מקור תמונה: youtube, Dr.jayesh aminביום בהיר אחד, בעודה הולכת ברחוב, הרגישה רינה בת השישים כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה. היא הובלה במהירות לבית החולים, שם התגלה שעל הרופאים לערוך ניתוח מידי כדי להציל את חייה.
בעודה שוכבת חסרת הכרה על שולחן הניתוחים, רינה לפתע הרגישה את עצמה עומדת לצד הרופאים. היא ראתה אותם עובדים במרץ כדי להציל את חייה ולפתע היא שמה לב שלצידה עומד לא אחר מאשר מלאך המוות.
"זהו? זה הסוף שלי?" היא שאלה אותו.
"עדיין לא", אמר מלאך המוות, "את תחיי עוד לפחות 20 שנה".
ולאחר דברים אלו הוא נעלם ורינה איבדה את הכרתה...
הדבר הבא שרינה זכרה הוא שהיא שכבה על מיטה בבית החולים כשהרופאים שלה העירו אותה וסיפרו לה שהניתוח עבר בהצלחה. הם סיפרו לה שהיא הייתה קרובה מאוד למוות, אבל במזל גדול מאוד היא זכתה בחייה מחדש. רינה זכרה היטב את מה שהיא חוותה בזמן הניתוח, ולכן היא החליטה לקחת ברצינות את דברי הרופאים ולחיות את 20 השנים שנשארו לה בצורה הטובה ביותר ומבלי לחסוך מעצמה דבר. לאחר שהיא החלימה מהניתוח, היא החליטה להישאר בבית החולים ולבקש מהרופאים הרמת פנים, הסרת משקפיים, זריקות קולגן, ניתוח אף, הסרת שיער, שאיבת שומן והגדלת חזה. היא אפילו ביקשה שספר יגיע במיוחד לבית החולים כדי לצבוע לה את השיער.
וכך, אחרי תקופה ארוכה בבית החולים, רינה יצאה מהדלת הראשית כשהיא נראית צעירה יותר ב-20 שנה; גופה חטוב ומלא בכל המקומות הנכונים, שיערה שופע צבע וחיוך ענק על פניה. 5 דקות לאחר מכן רינה חשה כאב פתאומי בחזה והתמוטטה על הרצפה.
פעם נוספת היא פתאום הרגישה שהיא עומדת ליד גופה בעוד צוות בית החולים מיהר להכניס אותה בחזרה פנימה, אך למרבה הצער הם לא היו מהירים מספיק ורינה נפטרה בדרך לחדר הניתוחים. פעם נוספת היא ראתה לצידה את מלאך המוות...
"מה זה אמור להיות?! איך יכול להיות שאני מתה??? בפעם הקודמת אמרת לי שיש לי לפחות עוד 20 שנה!"
מלאך המוות הסתכל עליה לרגע בפליאה ואמר: "רינה?! זאת את?! בכלל לא זיהיתי אותך..."
מסקנה: אין שום דבר רע בטיפוח עצמי והקפדה על מראה, אבל אם אתם רוצים לחיות את החיים שלכם כמו שצריך, תחיו אותם כמו מי שאתם ואל תנסו להיות אף אחד אחר!
המאמן בחוג הכדורגל של בית הספר נכנס לחדר ההלבשה לפני המשחק, הסתכל על השחקן הכי טוב שלו ואמר לו: "אני לא אמור לתת לך לשחק היום, כי נכשלת במתמטיקה ואתה יודע שללא הישגים לימודיים אתה לא תהיה חלק מהקבוצה. אבל אני אתן לך צ'אנס אם תענה על השאלה הבאה... אתה מוכן?".
השחקן הצעיר הסכים, והמאמן שאל אותו: "כמה זה שתיים ועוד שתיים?".
הוא חשב במשך כמה שניות ואמר: "אמממ... ארבע".
המאמן הנרגש לא האמין שהשחקן ידע את התשובה אז הוא בדק שוב ושאל: "ארבע?", "אתה אמרת ארבע?!" הדגיש.
שאר חברי הקבוצה שעמדו בצד מיד זעקו: "אבל המאמן, זה לא הוגן, תן לו עוד צ'אנס!"
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
סודות מסתוריים בחיי הנישואים
מקור תמונה: tec_estrombergמעיין ומשה היו נשואים במשך 20 שנה, ועל פני השטח מצב הזוגיות שלהם היה מדהים; היו להם שני ילדים מקסימים, עבודות יציבות, בית גדול ושפע של חברים טובים. הייתה רק בעיה אחת... בכל פעם שהם קיימו יחסי מין, משה התעקש לכבות את האור בחדר השינה. הוא עשה זאת כשהם רק הכירו, בליל הכלולות שלהם, ובכל פעם שבני הזוג שכבו לאחר מכן. למרות שמעיין ביקשה ממנו פעמים רבות לשנות את ההרגל הזה, היא לא הצליחה לגרום לבעלה לעשות איתה אהבה באור.
בשלב מסוים למעיין נמאס מהאובססיה של בעלה, והיא החליטה לקחת את העניינים לידיים שלה. באחד מלילות החורף הקרים, בעודם שוכבים זה עם זו, שלחה מעיין את ידה אל מתג האור במהירות ונדהמה ממה שהיא ראתה.
בעלה "האהוב" ישב על המיטה כשהוא עדיין לבוש בתחתונים ובידו אביזר מין שבאמצעותו הוא עינג אותה. "מה זה אמור להיות?! חשבתי שאתה אוהב אותי! בגלל זה לא הסכמת שנדליק את האור במשך כל השנים האלו? אתה רוצה להגיד לי שבכל הזמן שאנחנו נשואים אף פעם לא שכבנו? תסביר את עצמך תיכף ומיד!"
משה היה שקט במשך כמה שניות ולבסוף הביט היישר לתוך עיניה של אשתו ואמר בקול רגוע: "אין לי בעיה להסביר את מה שעשיתי במשך כל השנים האלו, אבל אחרי זה את תצטרכי להסביר לי איך יש לנו שני ילדים..."
השופט המחוזי ביקש מהנאשם לעמוד על רגליו...
"אתה מואשם ברצח מנהל בית הספר, בעזרת מסור" קבע השופט את פסק הדין.
דממה שררה באולם עד שלפתע, זינק מהקהל גבר כועס וצעק: "ממזר שקרן!!"
"שקט בבית המשפט!" הורה השופט ופנה שוב אל הנאשם. "אתה מואשם גם בהריגת נהג המשאית עם את חפירה!"
"קמצן ארור!!" התנפל שוב האיש מהקהל.
"אמרתי שקט!!!" הורה השופט והכה בפטיש.
"כמו כן..." הביט השופט בנאשם "נמצאת אשם בהריגת הדוור עם מקדחה חשמלית!"
"חמור גדול!!" צעק האיש מהקהל.
"אדוני!" התרגז השופט "אם אתה לא תגיד לי עכשיו מה הסיבות להתפרצויות חסרות השחר הללו, אתה תואשם בביזיון בית המשפט!"
ענה לו האיש: "אני גר בשכנות עם אדם זה כבר 20 שנה ואני מזועזע מהראיות, שכן במרוצת השנים, בכל פעם שביקשתי להשאיל ממנו כלי עבודה הוא אמר שאין לו!!"
סטודנט ערבי צעיר לרפואה מסיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב וחוזר לכפר הקטן שלו בנגב כדי לבקר את משפחתו, לפני שיתחיל את הסטאז' ויעזוב שוב לטובת בית החולים בעיר הגדולה. כשהוא מגיע הוא רואה שכל הכפר על הרגליים, והתושבים נמצאים באבל כבד. הוא מברר מה קרה, ואחד התושבים מספר לו שפאטמה, הבת של סולימן, זה עתה נפטרה.
הרופא הצעיר ניגש לביתו של סולימן ובמבט אחד הוא רואה שהבחורה לא מתה, אלא נמצאת במצב קטטוני. הוא שואל בעדינות אם יש לה חבר או בעל, וכשאומרים לו שכן, הוא מציע שייקחו אותה הביתה והחבר יעשה איתה אהבה. כפי שציפה הרופא הצעיר, בזכות ההתרגשות הרבה הבחורה הצעירה יוצאת מהמצב הקטטוני, ובכפר הייתה שמחה כזו גדולה שהם לא ראו כבר שנים. הצעיר עוזב את הכפר כגיבור גדול.
לאחר חודשיים בעיר הגדולה נתקף הרופא הצעיר געגועים וחוזר הביתה לביקור קצר. הוא רק נכנס ומקבלים את פניו התושבים בפנים נפולות. ניגש אליו זקן הגברים ואומר לו: "אל תשאל יא דוקטור, סולימן מת לפני שבוע, כל הכפר כבר עבר עליו פעמיים ועוד לא הצלחנו להחיות אותו!"
מוסר ההשכל: תמיד תתייעצו עם רופא לפני שאתם לוקחים תרופות!
פרופסור באוניברסיטה, מנכ"ל של חברת הייטק ושרת בית ספר שהיו חברים טובים יצאו יום אחד לטיול ביער. לפתע הם פגשו פיה שהציעה להגשים לכל אחד מהם משאלה אם יעבוד יום אחד בעבודה של אדם אחר.
הפרופסור אמר: "אני אהיה מורה בתיכון, כמה קשה כבר יכול להיות ללמד נערים על נפלאות המדע". לפתע צצה באמצע היער כיתה של תלמידים רועשים וחצופים, ולמרות שניסה לשמור על קור רוח, הפרופסור מהר מאוד איבד את עשתונותיו וזרק את כל הגירים, שהתנפצו לרסיסים על רצפת היער.
המנכ"ל אמר: "אני אהיה מלצר, כמה קשה זה כבר להעביר אוכל מנקודה א' לנקודה ב'". לפתע צצה באמצע היער מסעדה גדולה, אך כבר אחרי שעה של התעסקות עם לקוחות עצבניים שהחזירו את המנות שלהם והתלוננו ללא הרף, המנכ"ל איבד את עשתונותיו וזרק את כל המגשים והאוכל על רצפת היער.
השרת אמר: "אני אהיה אמן", ולפתע צץ באמצע היער סטודיו עם כל הציוד הנדרש ליצירת אומנות. לאורך היום השרת לקח את רסיסי הגירים ומרח אותם על קנבס עד שנטמעו בו לחלוטין וצבעו אותו בשלל צבעים. הוא לקח גם את הצלחות השבורות והאוכל שנמרח על רצפת היער, הדביק את שברי הצלחות לקנבס בצורת עיגול ויצר ציור של כדור הארץ - כולל כל היבשות שעליו - בעזרת האוכל.
הפיה ראתה את יצירת האומנות הנפלאה, והחליטה להעניק לו משאלה. "אני רק רוצה רק למכור את היצירה הזו", אמר השרת. לפתע צצו מבקרי אומנות וקונים פוטנציאליים באמצע היער, שבחנו את יצירת האומנות, וכל אחד מהם הציע עליה מחיר אחר וגבוה יותר, עד שבסופו של דבר השרת מכר את היצירה שלו במיליון דולר.
הפיה אמרה לשרת: "יכולת פשוט לבקש כסף - למעשה עשית את הכול בעצמך ואני רק עזרתי לך להשיג את מה שהיה דרוש לך להצלחה. איך עשית את זה? מה הסוד שלך?"
"זה פשוט", אמר השרת, "יש לי תואר באומנות".
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
כדאי להקשיב עד הסוף
ילד אחד חוזר מבית הספר הביתה ומספר לאימו: "בזמן ההפסקה ראיתי את אבא עובר עם האוטו ליד בית הספר. באוטו הייתה דודה אסתר והם נסעו לחורשה ליד בית הספר. רציתי להגיד להם שלום ולכן רצתי אחריהם לחורשה. כשהגעתי לחורשה, ראיתי את אבא מוריד לדודה אסתר את החולצה ודודה אסתר מורידה לאבא את המכנסיים ואז..."
"עצור" הפסיקה האימא את הסיפור ואמרה: "בוא ותספר את כל הסיפור בארוחת הערב כשאבא יהיה פה".
בזמן ארוחת הערב אומרת האימא לילד: "בוא תספר לנו מה ראית היום בהפסקה בבית הספר".
הילד התחיל לספר: "ראיתי את האוטו של אבא עובר ליד בית הספר ויחד איתו הייתה דודה אסתר. רציתי להגיד להם שלום אז רצתי אחריהם לחורשה. ואז ראיתי שאבא מוריד לדודה אסתר את החולצה ודודה אסתר מורידה לאבא את המכנסיים, ואז אבא עשה לדודה אסתר מה שעשה דוד יעקב לאימא כשאבא היה במילואים".
מסקנה: תמיד כדאי להקשיב עד הסוף.
הגברת חנה מינתה את עצמה להיות "שומרת המוסר" של קהילת מתפללי בית-הכנסת.
היא התערבה בכל נושא ודחפה את חוטמה לכל מקום, אך איש מהחברים לא העיר לה על כך כי כולם פחדו מנחת ידה...
יום אחד היא האשימה את דוד, שהצטרף לקהילה רק לאחרונה, שהוא נוהג להשתכר.
לשאלתו "למה?", היא ענתה שהיא ראתה שלשום אחה"צ את המכונית שלו חונה ליד הפאב היחיד בעיר.
"לכן", היא אמרה לו בנוכחות כמה מהגברים שיצאו בשבת מבית-הכנסת והנשים שחיכו להם, "כולם יודעים מה אתה עושה שם וכדאי שתזהר לך".
הבחור המסכן שתק ולא הגיב.
הוא פרש בשקט לביתו, אך לאחר שיצאה השבת התניע את מכוניתו והחנה אותה ליד הבית של הגברת חנה. עד הבוקר...
ארבעה אחים עזבו את הבית לטובת לימודיהם בקולג' והפכו כל אחד למצליח מאוד בתחומו, האחד היה רופא מצליח, השני עו"ד בכיר, השלישי מרצה מבוקש והרביעי מהנדס בעל שם עולמי.
התיישבו הארבעה וחשבו מה לקנות במתנה לאימם שחיה לבדה בביתה.
אמר הראשון: "אני אבנה לאמא בית גדול ויפה על הים"
אמר השני: "שלחתי לה, עם שליח אקספרס, את המכונית הכי יקרה שיש"
אמר השלישי: "אמא אוהבת הצגות, בניתי לה תיאטרון פרטי יוקרתי"
אמר הרביעי: "אמא מאוד אוהבת לקרוא בתנ"ך, אבל הראיה שלה הדרדרה. פגשתי כומר אחד שאמר לי שיש תוכי שקורא את כל התנ"ך. במשך 12 שנה לימדו אותו 20 כמרים את כל התנ"ך, התחייבתי בתמורה לשלם 100 אלף דולר בחודש למשך 20 השנים הקרובות, אבל זה שווה את זה.
אמא רק צריכה לומר את הספר והפרק שהיא רוצה, והוא ידקלם זאת בצורה מדהימה".
לאחר החגים שלחה האם לבניה מכתבים:
"מילטון, הבית שבנית לי עצום. אני חיה רק בחדר אחד אבל צריכה לנקות את כולו. תודה בכל מקרה".
"מארווין, אני זקנה מדי בשביל לטייל ועושה משלוח לקניות, אז אני לא משתמשת במרצדס. תודה על הכוונה".
"מייקל, קנית לי תיאטרון יוקרתי באיכות שמע מדהימה עם 50 מקומות, אבל אני כבר לא שומעת טוב וכל החברים שלי נפטרו, גם הראיה לא משהו ואני כמעט עיוורת. לא אשתמש במתנה, אבל תודה שחשבת עלי".
"מלווין היקר, אתה הבן היחידי שזיהה בדיוק מה אני צריכה ואוהבת. העוף היה טעים מאוד. תודה".
בבית חולים נערכה ביקורת פתע ולמבקר הצמידו רופא שעבר איתו בין המחלקות, כדי להראות לו כיצד מתנהל בית החולים. במהלך הסיור המבקר ראה מטופל באחד החדרים שאונן באופן נמרץ. "אלוהים אדירים!" הוא אמר, "זו בושה וחרפה, איך אתם נותנים לדבר כזה לקרות?!"
הרופא סגר את דלת החדר ואמר: "לבחור שכאן יש בעיה רצינית שגורמת לאשכים שלו להתנפח לממדים עצומים. אם הוא לא יגיע לפורקן 5 פעמים ביום, הם עלולים להתפוצץ. זה הטיפול שהוא מקבל וזה עובד די טוב בינתיים."
הם ממשיכים בסיור ולפתע המבקר רואה שבחדר אחר, אחת האחיות מבצעת מין אוראלי במטופל. "אלוהים אדירים!" הוא אמר, "מה זה צריך להיות?! איך אתה מסביר לי דבר כזה בבית חולים?!"
הרופא סגר את דלת החדר וענה: "אותה מחלה, ביטוח טוב יותר."
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
לא חשבתי שאהיה כה עשיר
יושב לו זקן בלובי של בית האבות ומחייך מאוזן לאוזן ...
שואל אותו חברו "מה אתה כל כך מבסוט? "
עונה לו הזקן:
"לא חשבתי שאהיה כל כך עשיר בערבות ימי...
הנה אני יושב למולך
פי מלא זהב
שערי כולו כסף
יש לי אבנים בכליות
סוכר בכמויות בדם
פלטינה באגן הירכיים
פלטינה במפרקים
עודף ברזל בדם
ומלאי בלתי נגמר של גז טבעי ..."
כאן סבא/ סבתא.
אינני בבית כרגע. אם ברצונכם להשאיר הודעה, אנא עשו זאת כעת.
אם הנך אחד מילדי – אנא הקש 1
אם אתה זקוק לבייבי סיטר – הקש 2
אם המכונית שלך עדיין במוסך וברצונך להשתמש בשלי – הקש 3
אם היום יום שישי, לא קנית חלה ועלי לרוץ לקנות עבורך – הקש 4
אם עלי לקחת את הנכדים לגן/בית ספר/ כדורגל/ טאיקוונדו/ בלט/ שחיה/ קייטנה / שעורי בר מצווה – הקש 5
אם עלי להחזיר את הנכדים מ- גן/בית ספר/ כדורגל/ טאיקוונדו/ בלט/ שחיה/ קייטנה / שעורי בר מצווה – הקש 6
אם אתה בישיבה ולא תגיע הביתה בזמן ורצונך להיעזר בי לקחת את הנכדים לרופא שיניים/ שיעורי עזר/ קלינאי תקשורת/ פסיכולוג ילדים – הקש 7
אם ברצונך להלין אצלי את הנכדים למרות שזה ערב הברידג' שלי – הקש 8
אם אתה אחד מחברי – מה אתה חושב? למי יש זמן לדבר איתך!!!
מקור תמונה: africa / freedigitalphotos.netנהג משאית נסע במדבר במשך קילומטרים, כשכל הנוף שראה היה חול וקקטוסים. לפתע הוא ראה שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 20 ק"מ".
במוחו כבר החלו לעלות פנטזיות פרועות על מה שיעשה כשיעצור בבית הבושת, וכמה הוא כבר קרוב. בהמשף חלף על פני שלט נוסף: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון 10 ק"מ", והתמלא בהתרגשות.
אחרי זמן מה הוא חלף על פני עוד שלט: "בית בושת - האחיות של מנזר סן נורטון - היציאה הקרובה". הנהג הרגיש כי לא יוכל לכבוש את יצריו עוד זמן רב והאיץ את מהירותו כדי להגיע.
לבסוף, הוא הגיע אל המקום, החנה את המשאית בהתרגשות, וראה לפניו מנזר אבן ענק ומרשים, לידו ניצב שלט "האחיות של מנזר סן נורטון".
הוא עלה במדרגות המנזר והקיש על הדלת. בפתח הדלת ניצבה נזירה לבושה שחורים, ששאלה אותו "איך אוכל לעזור, בני?"
נהג המשאית ענה: "ראיתי את השלטים בצדי הדרך, והייתי מעוניין לעשות עסקים". "בסדר גמור בני" ענתה לו הנזירה והזמינה אותו לבוא אחריה. הנזירה החלה להוביל אותו במסדרונות המנזר החשוכים, עד שהביאה אותו אל מול דלת עץ כבדה ואמרה לו "דפוק על הדלת".
הוא עושה כמצוותה, והדלת נפתחת באיטיות על ידי נזירה לבושה שחורים שהחזיקה בידיה גביע. "הכנס 50 דולר בגביע, ועבור לדלת הבאה במסדרון" אמרה.
נהג המשאית הוציא את הארנק, שילם ורץ במסדרון עד שהגיע לדלת הבאה, עבר אותה בזריזות וטרק את הדלת מאחוריו. לפתע מצא את עצמו עומד במגרש החנייה, מול שלט קטן נוסף עליו נכתב: "לך לשלום, הרגע נדפקת על ידי האחיות של סן נורטון."
מקור תמונה: Alan Levineמאז ומתמיד יואב היה ידוע בקרב חבריו כבחור עם חוש הומור ייחודי. יום אחד הוא ערך חנוכת בית בדירה חדשה שרכש, וכשכל חבריו הגיעו למשכנו בשעת לילה מאוחרת, הוא התחיל לערוך להם סיור בכל חדר בבית. החברים ציפו לראות חפצים מוזרים ומשעשעים, אך המטבח, הסלון וחדר המקלחת היו כולם מאובזרים בפריטים רגילים לחלוטין, כיאה לאדם בוגר – לא משהו שמתאים לחברם יואב. זאת עד שהגיעו לחדר השינה, שם ראו גונג מתכת עצום.
"מה הקטע של הגונג?" שאל אחד מחבריו של יואב.
"מה, זה? זה שעון מדבר!" ענה יואב.
"איך זה עובד" שאל חבר אחר.
"שימו לב..." אמר יואב, הרים פטיש ענק והכה בגונג בכל הכוח.
לפתע נשמע קול צעקה מעבר לקיר: "לעזאזל, עכשיו 2 בבוקר יא משוגע!"
רמי הוא נהג משאית שנוסע בכל רחבי הארץ ומעביר סחורות ממקום למקום, ורגע לפני שהוא יוצא לדרך, הוא מקפיד לשבת בבית הקפה הסמוך לביתו. בגלל העומס והפקקים הרבים שהיו לאחרונה בדרכים, הוא לא ביקר במקום כבר חודש שלם, לכן הוא הבטיח לעצמו שברגע שהכביש יהיה מעט יותר פנוי וכמות המשלוחים תרד, הוא ישוב לפקוד את בית הקפה. היום הזה הגיע, והוא סוף-סוף בא למקום והתיישב בשולחן הקבוע שלו – בפינה, ליד החלון.
לפתע נעמדה לידו דנה, מלצרית חדשה שהתקבלה לתפקיד לפני שבוע. היא חייכה אליו ושאלה "בוקר טוב אדוני, מה תרצה להזמין?". מבלי להביט לה בעיניים או להסתכל בתפריט שתמיד מונח על השולחן, הוא השיב בטון רוטן, "3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים, ואם אפשר אז מהר – אני ממש רעב ומצפה לי יום ארוך".
דנה הביטה בו מעט מבולבלת, אבל בגלל שהיא לא רצתה להיראות טיפשה או לא מקצועית, היא פשוט הלכה למטבח ואמרה לטבח, "יש בחוץ לקוח נודניק שבדיוק הזמין 3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים. מה הוא חושב שאנחנו, מוסך?!". הטבח נאנח ואמר לה בייאוש: "נו באמת, שוב רמי הזה חזר? לא משנה כמה מסבירים לו, הוא לא מבין שהחלפנו את השמות של המנות! אני מכיר אותו, בעיקרון אצלו צמיג זה פנקייק ופנס זה ביצת עין. הוא רוצה ארוחת בוקר, בקיצור".
"הבנתי... הבנתי. אז אתה מכין?", שאלה דנה.
"לא, לא, צריך ללמד אותו לקח, ובינינו? הוא תמיד עושה כאן בלאגן ואף פעם לא משאיר טיפים למלצרים, אז מצידי שילך ולא יחזור, די, יש גבול", אמר לה הטבח והסתכל לצדדים בעודו מחפש משהו. מהר מאוד עלה לו רעיון – הוא מילא קערה בשעועית אדומה, ניגש לדנה בחיוך ועיניים נוצצות, ואמר, "תגישי לו את זה!".
"אתה בטוח? מה לומר לו?", היא שאלה.
הוא הנהן ואמר לה בהתלהבות: "את כבר יודעת!".
דנה יצאה מהמטבח, חייכה את החיוך הכי גדול שיש לה, ניגשה אל רמי והגישה לו את הקערה. הוא שאל אותה בכעס, "מה זה? איפה מה שהזמנתי?!". היא ענתה לו: "אין לנו לא פנס ולא צמיג - אז הבאתי לך שעועית, בשביל שתשים גז ותתחפף מכאן!".
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר.
כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד.
זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!".
יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו.
אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב.
"מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!"
"זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
כלב, תוכי וחתול הגיעו לגן העדן... מי מהם יישאר שם?
3 חיות מחמד נפטרו בשיבה טובה באותו היום והגיעו יחד לשערי גן עדן: הראשונה הייתה כלב גולדן רטיבר, השנייה תוכי דררה והשלישית חתול בית. כפי שהוא נהג לעשות עם כל חיות המחמד הנאמנות והטובות, החליט אלוהים לשוחח עם כל השלוש, כדי להחליט היכן בגן עדן לשכן אותן.
ראשון פנה אלוהים אל הכלב ואמר לו: "בספר החיים שבידי כתוב לי שהיית כלב טוב מאוד. תגידי לי בבקשה, במילים שלך, מה בדיוק הכללים שעל פיהם התנהלת בעולם שלמטה? במה האמנת?"
הכלב ענה: "אני האמנתי בנאמנות, בחברות, שותפות מלאה ובאהבה. הייתי חלק מוערך ואהוב מהמשפחה שאימצה אותי במשך שנים רבות".
אלוהים חייך אל הגולדן רטריבר ואמר: "יש לך לב טהור ואוהב. אני מושיב אותך כאן, לימיני".
שנית פנה אלוהים אל התוכי ושאל אותו: "תגיד לי עכשיו אתה אדוני הצבעוני, בספר החיים רשום לי שתמיד דאגת להנעים את זמנם של הסובבים אותך, במה אתה מאמין?", שאל אלוהים.
ענה התוכי בהתרגשות: "אני מאמין בססגוניות של החיים ובצורך להעביר אותם עם כמה שיותר הנאה ומוזיקה. במשך שנים הצגתי את נוצותיי היפות לראווה ומילאתי את בית הבעלים שלי בקול ובמנגינה".
"היופי שלך בהחלט מרשים", אמר לו אלוהים, "וקולך הערב ושיריך צריכים להישמע באוזני כל היקום. אני מושיב אותך כאן, לשמאלי".
לבסוף פנה אלוהים אל החתול, ואמר לו: "עליך, אדוני הטורף הקטן, לא מצוין לי שום דבר בספר החיים. תוכל לפרט במה בדיוק אתה מאמין?"
החתול הרים לרגע את מבטו ואמר באדישות: "אני מאמין שאתה יושב במקום שלי..."
תזכרו להיות נחמדים אל הילדים שלכם - בעוד כמה שנים הם יבחרו את בית האבות שלכם...
עזרה משמיים: מה עשו החרדים שנקלעו לאי בודד?
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה כשלפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה ואחת טובה. הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס. הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום מיושב אחר, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו. אבל אף אחד לא ימצא אותנו לעולם..."
הטייס הצליח להנחית את המטוס נחיתת אונס מושלמת על האי וכל הנוסעים יצאו.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מירושלים.
האישה ההיסטרית אמרה לבעלה: "מה נעשה?! אין כאן בית כנסת או אוכל כשר! אנחנו אבודים לנצח..."
ענה לה הבעל: "תגידי, שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בירושלים?"
"לא", ענתה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל וממשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת, שילמת?"
"לא" אמרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"השתגעת לגמרי?" מתפרצת האישה, "אנחנו באמצע שום מקום ואתה מתעסק בשטויות? לא חידשתי כלום!"
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "תסמכי עלי, אחד מהם כבר ימצא אותנו..."
ליהודי זקן היה כלב שהיה החבר היחיד שהיית לו כ-15 שנה. למרבה הצער, הכלב מת.
כיוון שהוא מאוד נקשר אליו, הוא הלך לרב ושאל אם הוא יוכל לומר קדיש על הכלב.
ענה לו הרב: "תראה מר כהן, אתה יודע שאנחנו אורתודוקסים, קדיש זה רק לבני אדם, לא לבעלי חיים..."
"למעשה..." ממשיך הרב, "יש בית כנסת רפורמי במרחק של שני רחובות מכאן. לך לשם ותבקש שיעשו קדיש על הכלב, אתה יודע, הם מספיק משוגעים כדי לעשות את זה".
הזקן הודה לו ואומר: "אתה חשוב שהם גם יקבלו את התרומה שלי של 100,000 דולר לזכרו של כלבי הקטן מויש'ה?"
"עצור!" צעק הרב, "למה לא אמרת שהכלב יהודי?!"
פעם הייתה ילדה קטנה בשם כיפה אדומה. אמה שלחה אותה להביא מצרכים לבית סבתה אשר גרה בבית קטן בלב היער.
"דרך צלחה!" אמה האם לכיפה האדומה, "ועוד דבר אחד, היזהרי מהזאב הרשע שביער..."
יצאה כיפה אדומה לדרכה והחלה פוסעת בין שבילי היער.
כשהגיעה למעבר היער האפל, לפתע הבחינה כיפה אדומה בזאב גדול המסתתר מאחורי עץ.
מיד צעקה לעברו: "ראיתי אותך זאב רשע! אתה לא מפחיד אותי, הסתלק מכאן מהר!"
הזאב חשף שיניים, רטן בכעס והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה חשה הקלה עצומה על שניצלה משיני הטורף והמשיכה אל מעמקי היער.
אחרי שעה קלה של צעידה, לפתע הבחינה שוב בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי שיח: "עוף מכאן זאב רשע! ראיתי אותך ולא תוכל לפגוע בי!"
הזאב יצא ממחבואו, רטן לעבר כיפה אדומה והסתלק לדרכו.
כיפה אדומה המשיכה לכיוון בית סבתה החולה, כדי להביא לה את מצרכים. בעודה פוסעת ממש בלב היער, הבחינו עיניה החדות פעם נוספת בזאב, שהפעם הסתתר מאחורי סלע: "צא משם זאב רשע!" קראה לעברו כיפה אדומה, "גילית את מסתורך ואתה כלל לא מפחיד אותי!"
הפעם הזאב קם ממקומו ופנה אליה: "תגידי ילדה נודניקית, אולי תתני לחרבן בשקט כבר??!!"
שלמה היה נשוי כבר 10 שנים, ולמרות שעבד קשה ככל שהיה יכול, המצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר. כל החברים של שלמה מהצבא ומהלימודים התעשרו, פתחו עסקים, קנו ג'יפים, טיילו בכל רחבי העולם, ולו אפילו לא הייתה מכונית בשביל להסיע את אשתו ואת הילדים ממקום למקום. בכל יום שישי שלמה היה פותח את העיתון ומחפש "מציאות" במדור מכירת הרכבים, אבל בכל פעם מחדש הוא היה רואה את המחירים של המכוניות והג'יפים המודרניים והלב שלו היה נופל לתחתונים.
יום שישי אחד הוא פתח את העיתון ורואה מודעה מפתיעה מאוד: "למכירה: ג'יפ מרצדס חדש ב-$1,000 בלבד". זה נשמע הזוי, הוא חשב לעצמו, ורק כדי לוודא שהוא לא מדמיין, הוא החליט להתקשר למספר שעל המודעה. לטלפון ענתה גברת שאישרה שהמחיר שצוין במודעה הוא אכן המחיר המבוקש עבור ג'יפ יוקרתי של חברת מרצדס, מודל עדכני ומשודרג. היא סיפרה לשלמה שהוא הראשון שמתקשר ושאם הוא רוצה הוא מוזמן לבוא לראות את הג'יפ. שלמה עדיין התקשה להאמין שלא מדובר במתיחה מורכבת, אבל הוא החליט לאסוף את כל החסכונות שלו מהבנק וממקומות המחבוא בבית ולקח מונית לביתה של הגברת.
לאחר שעה קלה הוא הגיע לשכונה יוקרתית בקיסריה ונעמד מול בית ענק עם חצר מטופחת שבחנייתו אכן עמד ג'יפ מרצדס חדש ונוצץ. שלמה דפק בדלת הבית ואת פניו קיבלה גברת כבת 70 שאישרה לו כי הג'יפ שהוא רואה בחנייה הוא אכן הרכב המדובר. "גברתי היקרה, אני אולי לא עשיר אבל אני בן אדם הגון. או שאת לא מבינה שום דבר במכוניות או שמישהו מנסה לעבוד עליך. הג'יפ הזה שווה לפחות 500 אלף שקל, אז למה את מוכרת אותו כל כך בזול?".
"בוא אני אספר לך משהו בחורצ'יק, בגלל שאתה אדם הגון אני אגיד לך בדיוק למה אני מבקשת כל כך מעט כסף. אני הייתי נשואה 50 שנה ולפני חודש וחצי בעלי נפטר. אתמול פתחנו את הצוואה שהוא השאיר. בסעיף הראשון רשום שאת הבית הוא השאיר לי, בלי עין הרע תראה איזה בית יפה. בסעיף השני רשום שאת החסכונות שלו הוא גם השאיר לי ובלי עין הרע יש מלא. בסעיף השלישי היה כתוב שהייתה לבעלי מאהבת ושרק אם אני אמכור את הג'יפ שלו ואתן לה את הכסף אני אוכל לקבל את הבית ואת החסכונות. ממש אין לי אהבה לאישה הבוגדנית שפיתתה את בעלי, אז שאלתי את עורך הדין והוא אמר לי שמאחר שלא כתוב בצוואה מחיר, אני יכולה למכור את הג'יפ בכמה כסף שבא לי ולהעביר את הכסף לאישה האחרת הזאת."
שלמה היה מאושר עד הגג מצירוף המקרים המדהים שהוביל לכך שהוא יכול לקנות רכב יוקרתי שכזה במחיר מצחיק כל כך. הוא נתן לאישה המבוגרת את 1,000 הדולר שהיו בכיסו, לקח את המפתחות של הג'יפ ונסע. בדרך הביתה הוא עצר במוסך לבדוק את מצב הרכב ושמח לגלות שכפי שהובטח לו האוטו ממש כמו חדש. הוא יצא מהמוסך ונסע לביתו להשוויץ בפני אשתו ולחגוג יחד איתה. הוא עלה במדרגות הבניין לדלת הכניסה ולפתע הוא ראה את אשתו מדברת עם שליח של הדואר.
"מה קורה פה?" הוא שאל את אשתו ואת השליח.
"אתה לא מבין איזה קטע שלמה!" היא ענתה לו, "השליח הזה הביא לי עכשיו מעטפה עם 1,000 דולר שקיבלתי בירושה!"
רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון אופניים בוורשה שבפולין. מכיוון שהודיעו לו שהתיקון ייערך זמן והיות והוא גר קרוב, הוא החליט ללכת הביתה ברגל.
בדרך, עצר הבחור בחנות כלי בית וקנה דלי וסדן. אחר כך המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז.
בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים?
בזמן שחשב וגירד בראשו, נעצרה לידו אשה מבוגרת בשם גברת כהן, שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב זוקצ'ינסקי 160?"
רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב זוקצ'ינסקי 161. הייתי מלווה אותך, אך איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי..."
גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע ואת האווז תחזיק ביד השנייה?"
הוא הודה לה מאוד והחל ללוותה הביתה.
בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטה הזאת, כך נגיע ממש מהר"
גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה גלמודה בלי בעל להגן עליי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטה לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותכבוש אותי?"
"בחייך, גברת" השיב הרוכב, "אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?"
גברת כהן מיד השיבה "זו בכלל לא בעיה; תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ואני אחזיק לך את התרנגולות!"
לא סתם קוראים להוריקנים בעיקר בשמות של נשים. הן מגיעות רטובות וסוערות, אבל אחרי שהן עוברות, אתה נשאר בלי בית ואוטו...
המתפלל העשיר והרב העני
באחד הימים, הופתע רב בית הכנסת לראות מתפלל חדש שהגיע לראשונה, חנוט בחליפת יוקרה ונעלי מעצבים.
"כבוד הרב" אמר האורח, "באתי להודות לאל על העושר הרב שנתן לי, ולהרים תרומה של 100 אלף דולר לבית הכנסת!"
"וואוו" התרגש הרב, "אם מותר לי לשאול, איך הגעת לעושרך הרב?"
"בחודש שעבר הנחתי תפילין לראשונה בחיי" השיב האיש, "וביקשתי מהאל הצלחה כלכלית. כעבור שבוע חל מהפך בביזנס שלי, וסגרתי עסקאות במיליוני דולרים..."
"איך אתה מסביר את זה?" הופתע הרב, "אני מתפלל לאלוקינו שלוש פעמים ביום, מלמד תורה, פונה לבורא עולם בכל רגע נתון וחושב עליו בכל רגע ורגע, ובכל זאת אני עני מרוד, והשם לא העניק למשפחתי רווחה כלכלית..."
"אתה יודע למה זה?" השיב האורח, "זה כי אתה נודניק!"
מני, בני ויוני נהגו ללכת יחדיו לביתם אחרי הלימודים והיו מעבירים את הזמן בנעימים עד שהתפזרו כל אחד לביתו. בכל יום מחדש, שלושת הבנים היו הולכים באותו מסלול, מדברים וחוקרים את הסביבה שלהם תוך כדי הליכה.
יום אחד אחרי בית הספר, שלושת החברים החליטו ללכת במסלול שונה הביתה כדי לגלות דברים חדשים כמו שהם אהבו לעשות.
בדרך החדשה, השלושה שמו לב לחור בגדר של בית פרטי, הציצו דרכו וראו לראשונה בחייהם אישה משתזפת בעירום לצד בריכה. עוד לפני שהספיקו לדבר על מה שראו, יוני החל לרוץ לביתו.
מני ובני לא הבינו מה קרה והמשיכו ללכת הביתה כהרגלם. ביום שלמחרת שלושת הבנים הלכו במסלול החדש ולא עמדו בפיתוי של התבוננות דרך החור בגדר שחשף בפניהם את גופה הערום של האישה המשתזפת פעם נוספת. גם הפעם יוני ברח לביתו לאחר שראה את האישה, ומני ובני החליטו לבדוק את העניין...
ביום השלישי להליכה באותו המסלול, הבנים לא עמדו בפיתוי והמשיכו במסורת ההצצה, אך לפני שיוני הספיק לברוח, מני ובני החזיקו בו.
"מה קרה לך???" אמר בני, "מי בורח כשהוא רואה אישה ערומה???"
יוני הנסער השיב "אימא שלי אמרה לי שאם אסתכל על אישה ערומה... אז... אז... אז אני אתאבן ואהפוך לפסל!"
"איזה פסל?" אמר מני "אתה עדיין פה לא?"
"זה כי הספקתי לברוח לפני שהתהליך הסתיים..." אמר יוני.
מני ובני הביטו על יוני ואמרו יחד "השתגעת לגמרי!"
יוני הזועף הסתכל על שני הבנים והכריז "לא השתגעתי!!!" ואז הצביע על מכנסיו, "כבר התחלתי להרגיש איך אני מתקשה שם כמו אבן!"
אלמן ואלמנה שחיו במשך מספר שנים באותו בית אבות נהגו לבלות הרבה זמן ביחד; הם צפו בהצגות, האזינו להרצאות, אכלו ארוחות ביחד ולפעמים גם יצאו לטיולים קצרים באוויר הפתוח. יום אחד נערכה בבית האבות ארוחה גדולה לכבוד חנוכת אולם חדש, וכמובן שזוג האלמנים מוקם באותו השולחן, זה מול זו.
במהלך הערב החגיגי האלמן אזר אומץ אט אט, עד שלקראת סוף הארוחה הוא פנה אל האלמנה וביקש ממנה להינשא לו. לאחר מספר שניות של מחשבה והתרגשות, היא השיבה "כן", והשניים המשיכו לדבר בלהט ושמחה במשך כמה דקות נוספות עד שהארוחה נגמרה והם היו צריכים לחזור לחדריהם הנפרדים.
למחרת בוקר האלמן קם עם תחושת בלבול נוראית, הוא זכר את ארוחת הערב החגיגית, זכר את האומץ שהיה עליו לאסוף וזכר את הצעת הנישואים שלו, אבל לא אם הוא קיבל תשובה חיובית או שלילית!
אחרי שעות ארוכות של ניסיונות כושלים לעורר את זיכרונו, החליט האלמן הנואש שהוא צריך להתמודד עם ההשלכות של גילו המבוגר ופשוט להגיד את האמת. הוא ניגש לחדרה של בחירת ליבו כדי לדבר איתה, והסביר לה שהזיכרון שלו לפעמים בוגד בו. הוא שחזר ביחד איתה את הערב הנפלא שהיה להם ובסוף הסיפור שאל: "כשהצעתי לך להתחתן איתי. האם הסכמת או סירבת?".
הוא קרן מאושר כאשר האלמנה ענתה לו: "כמובן שאמרתי כן, ואני מאוד מאושרת לא רק שביקשת את ידי, אלא במיוחד שבאת לדבר איתי גם היום!"
"כי רצית שאני אציע לך שוב בדרך רומנטית יותר?" שאל האלמן המאושר.
"לא, בגלל שגם הזיכרון שלי כבר לא משהו" השיבה האלמנה, "ואני זכרתי שהתחתנתי אתמול, אבל לא זכרתי עם מי!"
גבר גוסס בבית החולים, ומסביבו עומדים שלושת ילדיו ואשתו.
אומר האב: "לך מוטי, בני הבכור, אני מעביר את מגדלי היוקרה בקצה השכונה.
ולך נאוה, בתי היקרה, אני מעביר את כל בתי הדירות במרכז העיר.
לך אורי, בני הצעיר, שלו אני צופה עתיד גדול, אני מעביר את כל בנייני המשרדים באזור התעשייה.
ולך, אשתי היקרה והאהובה, שהיית לצדי 35 שנה, אני מעביר את כל המלונות ובתי הנופש בקו החוף".
אחות בית החולים ששומעת את השיחה, פונה לאחר מכן לאישה בהתרשמות: "וואו, בעלך ממש עשיר! כמה נכסים יש לו? אתם ממש ברי מזל!"
"עשיר?!" מגחכת האשה, "בעלי מחלק עיתונים! אלו רק קווי חלוקה שהוא העביר אלינו..."
בתקופת המלך שלמה, היה גבר צעיר, נאה ומוצלח שהיה מבוקש בקרב כל העלמות הצעירות בממלכה. הבחור הצעיר הזה בהחלט היה מודע ליתרונות שלו, והוא היה מתהולל עם בחורות שונות ומבטיח לכל אחת מהן עולם ומלואו. בעוד שמרבית העלמות ידעו שאי אפשר לסמוך עליו, שתי צעירות לקחו את דבריו ברצינות והכריזו בפניי משפחתן שהן עתידות להתחתן עם הגבר המוצלח והיפה ביותר בממלכה.
השמועות על הנישואין התפשטו, ושתי האימהות של הצעירות ששמעו שמישהי אחרת עתידה להתחתן עם העלם המבוקש החלו לריב ביניהן על גורלו וגורלן של בנותיהן. לאחר שלא הצליחו ליישב את המריבה, החליטו שתי האימהות ללכת אל המלך שלמה, החכם באדם, ולבקש שיחליט מי מבנותיהן תינשא לעלם.
הן גררו את הצעיר אל בית המשפט ושטחו את הטענות שלהן בפני המלך החכם. שלמה הקשיב לדבריהן בסבלנות ולאחר שסיימו ציווה "הבו לי את החרב הגדולה ביותר בארמון! אני אחצה את הגבר וכל אישה תקבל חצי ממנו!"
האם הראשונה נראתה אדישה למדי ואמרה "הבו לו את החרב".
האם השנייה שהזדעזעה למשמע הפקודה, צעקה: "כבוד המלך, הסר את הציווי! אני מוותרת על החתן המיועד! רק אל תשפכו את דמו!!!"
המלך שלמה הביט בשתי הנשים עם חיוך גדול ופסק: "האם הראשונה תזכה לחתן את ביתה עם העלם הצעיר!".
פקיד בית המשפט המבולבל פנה אל שלמה ואמר: "מלכי החכם, אתה לא מתבלבל? האם הראשונה הייתה מוכנה לחתוך את הבחור הצעיר הזה!"
"נכון!" השיב המלך שלמה, "זה מוכיח שהיא ראויה להיות חמותו האמיתית!"
ספינה גדולת ממדים הפליגה לה באיטיות בסמוך לאי בודד.
הקברניט, שסרק כהרגלו את השטח עם המשקפת, שם לב לפתע שעל האי עומד אדם כחוש ומוזנח שמסמן עם ידיו לעזרה.
ללא היסוס הספינה שינתה את מסלולה אל האי והקברניט ירד במהירות אל החוף כדי להגיש לניצול סיוע ומעט מזון.
תוך כדי שהוא נתן לאיש לאכול, ערך לו בדיקה גופנית ושמע את סיפורו, הוא שם לב לפתע שעל החוף סביבם היו בנויות 3 בקתות רעועות עשויות מעצי סחף.
הוא הצביע על הבקתה הראשונה מימין ושאל את האיש בתמיהה: "למה היא משמשת אותך?"
האיש ענה: "זה הבית שלי..."
הקברניט הצביע על האמצעית ושאל: "ולמה זו משמשת אותך?"
האיש אמר בגאווה: "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו!"
הקברניט המבולבל תהה: "אז למה נועדה הבקתה השלישית?"
האיש גלגל את עיניו ונאנח: "זה בית הכנסת האשכנזי..."
כשנעמה הביאה את יוסף החבר שלה לפגוש את הוריה, אביה הזמין אותו לחדר העבודה שלו כדי שיוכלו לנהל שיחה בארבע עיניים, במהלכה יכיר אותו ואת תכנוניו לעתיד המשותף עם בתו.
"אז מה התוכניות שלך לעתיד?", שאל האב את יוסף.
"אני אלמד תורה", ענה יוסף.
"מכובד מאוד", אמר האב. "אבל מה בדיוק תעשה כדי לספק לבתי בית נחמד לגור בו?"
"אני אלמד, ואלוהים לבטח יספק לנו אחד", ענה יוסף.
"ואיך בדיוק תקנה לבתי טבעת נחמדה?", שאל האב.
"אני אלמד הרבה ואלוהים יעזור לי", אמר יוסף.
"ומה בקשר לילדים?", שאל האב בספקנות, "כיצד תוכל לתת להם את כל מה שהם צריכים?"
"אל תדאג אדוני, אלוהים יעזור לנו ולילדינו", אמר יוסף.
השיחה המשיכה באותו האופן, ואחרי שיוסף ונעמה הלכו, האם שאלה את האב מה גילה על יוסף.
האב ענה: "ובכן, אין לו עבודה או תוכניות, אבל החדשות הטובות הן שכבר עכשיו הוא חושב שאני אלוהים!"
אחרי 25 שנות נישואין, הסתכלתי על אישתי ואמרתי לה: "אהובתי, לפני 25 שנה, הייתה לנו דירה קטנה, אוטו ישן, ישנו על כורסא ישנה והסתכלנו בטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש, אבל ישנתי עם בלונדינית צעירה בת 25... עכשיו יש לנו בית בשווי 500,000 יורו, מרצדס בשווי 50,000 יורו, מיטת מים, טלוויזיה צבעונית 50 אינטש, ואני ישן עם זקנה בת 50".
אשתי הייתה מאוד זריזה במחשבה ואמרה לי: "אתה רק צריך למצוא לך בלונדינית צעירה בת 25, ועורך הדין שלי ידאג לכך שתהיה לך דירה קטנה, אוטו ישן, שתישן על כורסא ישנה ושתהנה מטלוויזיה שחור לבן בגודל 10 אינטש".
מוסר השכל: הנשים הן מדהימות!!!
הן מרפאות אותך מהר מאוד ממשבר שנות החמישים.
מטוס עמד להתרסק ו-4 הנוסעים שהיו עליו גילו שיש רק 3 מצנחים...
הנוסע הראשון אמר: "אני שחקן כדורגל ידוע! מיליוני אנשים רואים אותי משחק בכל שבוע, יש לי מעריצים מכל העולם וכל הקבוצה שלי תלויה בי! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח הראשון וקפץ מהמטוס.
הנוסע השני אמר: "אני פוליטיקאי חשוב! בלעדיי לא יהיה מי שיעביר חוקים או ישמור על שלום הציבור. אין בן אדם יותר חכם או אחראי ממני בכל המדינה! אין מצב שאני עומד למות". הוא לקח את המצנח השני וקפץ מהמטוס.
הנוסע השלישי, רב יהודי זקן, פנה אל הרביעי שהיה תלמיד קטן בן 10 ואמר לו: "אני כבר זקן ולא נשארו לי הרבה שנים, בעוד שאתה עוד צעיר ויש לך את כל החיים לפניך. קח אתה את המצנח".
"זה בסדר רבי", אמר לו הילד, "יש אחד לי ויש אחד לך - במקום מצנח האיש הכי חכם ואחראי בכל המדינה לקח את תיק בית הספר שלי".
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
הבעל שחזר שוב ושוב לבית המרקחת
אישה אחת יצאה לגמלאות אחרי שנות עבודה ארוכות ופנתה לבעלה מזה 40 שנה בבקשה שיעשו משהו מעניין יחד: "תמיד רצינו לצאת לשייט, אולי נעשה טיול של שבוע ונחזור להיות כמו שני צעירים משוחררים ונשכב כמו שלא שכבנו שנים." הבעל המופתע חשב על ההצעה המפתה של אשתו והסכים.
למחרת היום הבעל החליט להיערך לקראת החופשה הקרבה, ויצא אל בית המרקחת הקרוב לביתו כדי לקנות קופסה של כדורים נגד בחילה וקופסה של כדורי ויאגרה. כשחזר הביתה, אשתו פנתה אליו ואמרה: "חשבתי על זה קצת, אם אנחנו באמת רוצים ליהנות ולחזור להיות שובבים, למה שנסתפק רק בשבוע?! בוא נצא לשייט של חודש שלם."
הבעל שהתלהב מההצעה של אשתו והחל לדמיין כבר את החופשה האינטימית שלהם יחד, יצא למחרת לבית המרקחת פעם נוספת, והפעם קנה 4 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-4 קופסאות של כדורי ויאגרה.
כעבור יום, האישה שוב פנתה אל בעלה וביקשה ממנו לשקול לשנות עוד פעם את התכניות: "למה אנחנו עוצרים את עצמנו?! הילדים כבר עזבו את הבית, אין לנו עבודה ללכת אליה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. למה שלא נצא לשייט מסביב לעולם ונבלה כמו אדם וחווה על חופי נודיסטים?"
הבעל הנרגש החליט לאמץ את הגישה המשוחררת של אשתו ויצא שוב לבית המרקחת, הפעם כדי לקנות 15 קופסאות של כדורים נגד בחילה ו-15 קופסאות של כדורי ויאגרה.
הרוקח שראה אותו יום אחרי יום, לא יכול היה להתאפק יותר עוד ושאל את הגבר:
"אני לא מצליח להבין! אם זה גורם לך לבחילה, למה אתה ממשיך לעשות את זה???"
מורה לעברית ניסתה להסביר לכיתה שבעברית, בשונה מאנגלית, שמות עצם יכולים להיות זכר או נקבה. לדוגמא:
house בעברית זה בית, זכר.
Plate זה צלחת, נקבה.
תלמיד אחד שאל: מחשב זה זכר או נקבה?
במקום לומר להם את התשובה, חילקה אותם המורה לשתי קבוצות, גברים ונשים, וביקשה מהם להחליט האם מחשב זה זכר או נקבה. בנוסף כל קבוצה הייתה צריכה למנות 4 נימוקים לבחירתם.
הגברים החליטו שמחשב זה נקבה וסיבותיהם היו:
1. אף אחד, חוץ ממי שיצר אותם, לא מבין את ההיגיון הפנימי שלהם.
2. שפת האם שבאמצעותה הם מתקשרים עם מחשבים נוספים ברורה רק להם.
3. הטעות הכי קטנה שנעשית להם נשמרת בזיכרון לטווח ארוך, ונשלפת מיד בזמן המתאים.
4. ברגע שאתה מתחייב למחשב אחד, אתה מבזבז את כל כספך על אביזרים עבורו.
קבוצת הנשים טענה שמחשב צריך להיחשב כזכר. סיבותיהן היו:
1. כדי לעשות כל דבר איתם, עליך להדליק אותם קודם.
2. יש להם המון מידע, אבל הם עדיין לא יכולים לחשוב לבדם.
3. הם אמורים לעזור לך לפתור בעיות, אבל רוב הזמן יוצרים בעיות בעצמם.
4. ברגע שאתה מתחייב לאחד, אתה מבין שאם היית מחכה עוד קצת, היית מוצא דגם טוב יותר.
הנשים ניצחו!!!
מקור תמונה: depositphotos.comשני חברים אלמנים נפגשו לערב של העלאת זכרונות ושיתוף סיפורים מהעבר. "החרטה הכי גדולה שלי" אמר האלמן הראשון, "היא שבגדתי באשתי בתחילת הנישואים שלנו. אף פעם לא הודיתי בזה כשהיא הייתה בחיים, אבל עכשיו אני סוף סוף מסוגל לפרוק את הסוד הזה. אני הייתי צעיר וטיפש, לאשתי היה הרפס ולא שכבנו חודשים, אז יצאתי לפאב ופגשתי שם ג'ינג'ית משגעת. כבר אחרי שעה יצאנו משם ביחד אל בית מלון, אני זוכר שקראו לה…"
"רגע רגע רגע" עצר אותו חברו, "קראו לה במקרה אמיליה וזה היה בפאב הישן ברחוב הרצל?"
"כן" ענה חברו בבלבול.
"זאת הייתה אשתי הראשונה! היינו נשואים ממש מעט זמן, התחתני איתה רק בגלל איך שהיא נראתה ונפרדנו כי היו לנו מלא בעיות של בגידות בקשר" אמר האלמן השני.
"איזו פאדיחה נוראית, אני כנראה חייב לך התנצלות ענקית שהרסתי את הנישואים שלכם. לא הכרתי אותך אז ולא הייתה לי מושג שזאת אישתך לשעבר אחרי שהכרנו, אחרת בטוח הייתי מספר לך קודם" אמר האלמן הראשון.
"אין לך מה להתנצל, אם לומר את האמת זאת בעצם אשמתי" הרגיע אותו האלמן השני.
"איך ייתכן שזאת אשמתך?" שאל החבר שלו.
"אני זה שלא אמר לאישתך שיש לו הרפס והתחיל את כל הבלגן הזה…"
3 חברים - בריטי, צרפתי ורוסי, מטיילים יחדיו במוזיאון ונתקלים בציור המתאר את הסיפור התנכ"י על אדם וחווה בגן העדן. לאחר כמה דקות של בחינת היצירה, מתפתח בין השלושה וויכוח בנוגע לשתי הדמויות האייקוניות...
הבריטי התחיל ואמר: "תסתכלו על הבעת הפנים המאופקת של חווה, על השלווה והרוגע שמשדרת שפת הגוף של אדם, על הנימוס שהם מפגינים האחד כלפי השני. זה הרי ברור שהם בריטים!" שני חבריו, הצרפתי והרוסי, הפנו את מבטם זה אל זה ואז פרצו בשאגות צחוק גדולות. "לא, זה בלתי אפשרי, אתה השתגעת על כל הראש!" הם אמרו לו.
כשהצרפתי הפסיק לצחוק הוא ענה לחברו הבריטי: "איזו מין טענה מגוחכת זאת?! תסתכלו על התמונה הנפלאה הזאת - שניהם ערומים כביום היוולדם ויפים כמו מתת האל לאנושות, נכון? בוודאי ובוודאי שהם צרפתים!"
החבר הבריטי והחבר הרוסי מייד נשענו זה על זה והחלו להתגלגל מצחוק למשמע התאוריה של חברם הצרפתי. "אין סיכוי שאתה אמיתי! יפים כמו מתת האל לאנושות? לא יעלה על הדעת ששני אלו צרפתים" הם אמרו לו. החבר הצרפתי מתמלא זעם ופונה אליהם בתקיפות: "אז מה הם יכולים להיות אם לא צרפתים ולא בריטים?!"
כתגובה לשאלה החבר הרוסי מחייך חיוך גדול ופונה אל חבריו: "אני אראה לכם בדיוק מה קורה פה" ואז מחווה את ידו אל עבר הציור ומסביר: "תראו את זה - אין להם מה ללבוש, אין להם בית לגור בו ומסביב אין להם כלום. יש להם רק תפוח אחד, וגם ממנו אוסרים עליהם לאכול. למרות כל זה עוד אומרים להם שהם חיים בגן עדן. אין בכלל ספק שהם סובייטיים!"
שדכן אחד הרגיש שהעסקים חלשים, אז החליט להצמיד אליו נער שוליה, כשחקן חיזוק. הוא הסביר לנער את העבודה טוב-טוב.
"כשאני מדבר עם מישהו על חתן או כלה מיועדים, התפקיד שלך הוא לנפח את העניינים. למשל אם אני אומר שהכלה המיועדת יפה, אתה תוסיף שהיא יפה מאוד מאוד, הבנת?"
הנער הסכים והתלווה אל השדכן ובכל בית אליו נכנסו, הילל את המשודכים בהצלחה רבה.
יום אחד, הגיעו לביתם של זוג מבוגר שביקש למצוא שידוך לבנם.
השדכן סיפר להם שהכלה יפה.
"לא סתם יפה" הוסיף השוליה "יפה כמו הירח!"
השדכן סיפר להם כמה היא משכילה.
"למדה במדרשה הכי גבוהה!" הוסיף השוליה.
השדכן סיפר שהיא מנהלת משק בית למופת.
"היא חרוצה, היא מנומסת, מסורה, עדינה ובשלנית מעולה!"
"כל כך הרבה דברים טובים באישה אחת..." מלמל האב של החתן המיועד "מה, אין בה שום פגם?"
מביט עליו השדכן בקריצה "טוב נו, אולי יש לה מגרעה אחת מזערית... גיבנת קטנה על הגב..."
קופץ השוליה ממקומו "מה קטנה?! הר! יש לה הר!!!"
רשות המסים בישראל יצרה קשר עם אמן ידוע, אשר עיצב עבורה מתנה סמלית - מחדד עפרונות שולחני. המתנה תוענק השנה על ידי מס הכנסה לכל בית ישראל, כאות תודה על כל מיליארדי השקלים שהם מרוויחים בזכותו מדי שנה בשנה.
עיצוב המתנה בא לבטא את היחס המיוחד, הידידותי ואף האינטימי, שרשות המסים הצליחה לבנות וליצור עם הציבור הישראלי לאורך השנים.
ליוני, פקיד קבלה במלון גדול בתל אביב, היה משחק קטן שהוא אהב לשחק כדי לשעשע את עצמו ולהפיג את השעמום; כשזוגות שונים הגיעו למלון לירח דבש שלהם, הוא היה שואל את האישה מה המקצוע שלה במהלך שיחת הצ'ק אין ועל פי תשובתה היה מנחש כמה זמן הזוג שמולו הולך להישאר ביחד בחדר ולעשות אהבה.
יום אחד הגיעו אל המלון 3 זוגות שיצאו לירח דבש, בזה אחר זה. כשהזוג הראשון הגיע, יוני שאל את הכלה הטרייה מה המקצוע שלה, והיא ענתה: "אני עובדת כעוזרת בית".
יוני חייך וחשב לעצמו: "עוזרות בית הן תמיד נשים שמתות על רומנטיקה – נראה לי שהם הולכים לבלות הרבה בחדר...".
כשהגיע הזוג השני, שאל יוני את האישה את אותה השאלה, והיא השיבה: "אני אחות בבית חולים". יוני חשב לעצמו: "וואו, אחיות הן כאלו סקסיות. שני אלו כנראה לא ייצאו מהמיטה לרגע...".
כשהזוג השלישי ניגש לקבלה חזרה אותה שאלה קבועה, והפעם האישה ענתה: "אני באה מתחום ההוראה". הפעם יוני שמר על ארשת פנים רצינית וחשב לעצמו: "מורות בדרך כלל קשוחות... הם בטח ילכו למיטה ישר בהתחלה, אבל תוך זמן קצר כבר ייצאו מהחדר".
אחרי שעה בערך, יוני ראה את הבעל הראשון, שנשוי לעוזרת הבית, יורד לבדו אל ארוחת הערב. "כבר אתה כאן למטה?" שאל יוני את הבעל בקריצה, "חשבתי שאתה ואישתך הולכים לבלות את כל הלילה ביחד...".
"תאמין לי שניסיתי", ענה לו הבעל בעצבנות, "אבל כלום לא קרה, היא רק התעקשה שהיא רוצה לארגן את החדר והתיקים".
זמן קצר לאחר מכן הגיע גם הגבר השני שהתחתן עם אחות. "מה אתה עושה כאן לבד כל כך מוקדם?", שאל אותו יוני.
"אין לי למה להישאר בחדר", ענה הבעל מתוסכל, "כל פעם שאני רוצה להיות עם אישתי היא אומרת לי שקודם אני חייב להתקלח כדי לשמור על היגיינה".
יוני המתין שגם הזוג השלישי, המורה ובעלה, ירדו לארוחת הערב מוקדם כפי שציפה, אבל זה לא קרה. רק לקראת סוף המשמרת שלו, ממש באמצע הלילה, הבעל ירד ושאל את יוני אם נשאר משהו לאכול.
"לפחות ישנת כמו שצריך עד עכשיו?", שאל אותו יוני בחצי קריצה.
"איזה ישנתי?" ענה לו הבעל בקול תשוש, "נכנסו למיטה ברגע שנכנסו לחדר, אבל בכל פעם שרציתי להפסיק כדי ללכת לאכול אישתי אמרה לי 'אנחנו הולכים לעשות את זה שוב ושוב עד שתקלוט איך עושים את זה נכון!'"
בכניסה לעיר חלם היה בור גדול בכביש ובעלי עגלות שהיו נוסעים בלילה היו נכנסים לבור,
העגלה הייתה קופצת והנוסעים היו נחבטים בחוזקה בגג או ברצפת העגלה.
עד שהיו מביאים אותם לבית החולים, היה מצבם מחמיר וחלקם היו נופחים את נשמתם.
כינס ראש העיר חלם את מועצת החכמים כיצד לפתור את הבעיה.
הציע מנהל בית החולים:
"אני מציע להצמיד רופא לבור שייטפל מיידית בחולים וכך יינצלו חייהם".
אמר ראש העיר:
"זה רעיון טוב, אבל לא מספיק טוב".
הציע הממונה על העגלות:
"נצמיד אמבולנס לבור שיוביל במהירות את הפצועים לבית החולים".
אמר ראש העיר:
"זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב".
אמר מהנדס העיר:
"אני מציע לבנות בית חולים על יד הבור וכך יפונו החולים במהירות לבית החולים".
אמר ראש העיר: "זה רעיון טוב אבל לא מספיק טוב!,
אני מציע לסתום את הבור ולחפור בור חדש ליד בית החולים!"
ארבעה גברים החליטו ביום בהיר אחד לצאת לשחק גולף יחדיו. כאשר הגיעו אל מתחם מגרשי הגולף, פנה אחד מהם אל המועדון כדי לדאוג לחשבון והשלושה האחרים יצאו יחדיו אל עבר המסלול הראשון. שלושת הגברים החלו לדבר ולהתרברב על בניהם זה באוזנו של זה.
האיש הראשון אמר לאחרים, "הבן שלי בונה בתים, והוא כל כך טוב ומצליח בזה שהוא נתן לחבר שלו בית חדש בחינם, פשוט נתן לו את זה!" הגבר השני אמר, "הבן שלי היה מוכר מכוניות בעברו ועכשיו הוא הבעלים של סוכנות רכבים נחשבת. הוא כל כך מצליח בתפקידו שהוא נתן לאחד מחבריו מרצדס חדשה עם כל השיפורים שיכולים להיות לה". האיש השלישי שלא רצה להישאר מחוץ לשיח אמר, "הבן שלי הוא סוכן מניות, והוא כה מצליח במה שהוא עושה כך שהוא נתן לחבר טוב מאוד שלו תיק מניות".
לאחר מספר רגעים, הצטרף אליהם למסלול האיש הרביעי, ולפני שהחלו לשחק פנה אליו האיש הראשון ואמר, "בדיוק דיברנו על הבנים שלנו וכמה הם מצליחים, מה עם הבן שלך?" האיש הרביעי השיב, "ובכן, הבן שלי הומו ועובד בתור חשפן". שלושת הגברים האחרים השתתקו לנוכח הדברים שנאמרו והמשיכו להקשיב בפליאה, "אני ממש לא נרגש בכל העניין בקשר לעבודה הזו, אבל הוא ככל הנראה די מצליח בחייו; שלושת בני הזוג האחרונים שלו הביאו לו בית, מרצדס חדשה לגמרי ותיק מניות מטורף".
מקור תמונה: Joseph Mischyshynבלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה.
"אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה.
"אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה.
"זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו".
"אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?"
"אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?".
"תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים".
"מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה.
"קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?"
- "ישו"
- "איך קראו לאימא שלו?"
- "מרים"
- "איפה הוא נולד?"
- "בבית לחם"
- "איפה בדיוק?"
- "בתוך מערה"
- "למה?"
- "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"
מקור תמונה: Trabajo propio3 גופות הגיעו יום אחד לחדר המתים של בית חולים בזו אחר זו, ולמרות שלא היה ביניהן שום קשר, לכל שלושת הגופות היה מכנה משותף מוזר. הן היו של 3 גברים שמתו עם חיוך ענק על הפנים, והחוקרים של בית החולים נדרשו לבדוק מה נסיבות המוות שלהם במהירות האפשרית כדי לדווח למשטרה. אחרי לילה ארוך של עבודה, נפגש החוקר הראשי עם בלש מהמשטרה והרגיע אותו שאין שום קשר בין המקרים.
"אז למה כולם מחייכים?", שאל הבלש.
"המקרה הראשון הוא של גבר צרפתי בן 70 בשם ז'אק ששכב עם הפילגש בת ה-20 שלו כשהלב שלו פשוט קרס, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"המקרה השני הוא של גבר אנגלי בן 30 בשם ג'ו שזכה בלוטו, אז הוא יצא לפאב כדי להשתכר עם כל החברים שלו. בזמן המסיבה ובעודו חוגג, הכבד שלו קרס בגלל האלכוהול, וזאת הסיבה שהוא חייך כשהוא מת."
"ומה לגבי המקרה השלישי?", שאל הבלש, "גם הוא שתה בכמויות או בילה עם אישה?".
"לא לא, את המקרה שלו היה הרבה יותר קל להבין. זה גבר איראני בן 40 בשם חאסן שנפגע על ידי ברק."
"אך למה הוא חייך כשהוא מת?"
"הוא חשב שמישהו מצלם אותו."
אי שם בבית חולים במרכז הארץ, חמש אחיות נפגשות לארוחת בוקר בקפיטריה של בית החולים, לאחר שעברו לילה סוער במחלקותיהן ומתחילות לפטפט:
- הראשונה אומרת: "הלילה שכבתי עם רופא מרדים, אני מה זה מאוכזבת!"
- "למה?" שואלות האחיות.
- "לא הרגשתי כלום מכלום! נאדה!"
- "גם אני לא מרוצה" אומרת האחות השנייה ומספרת: "אני שכבתי עם מנהל בית החולים..."
- "נו... ו...?" מתפלאות חברותיה
- "הוא כל הזמן נתן הוראות אבל את כל העבודה במיטה הייתי חייבת לעשות בעצמי..."
- שלישית עונה לה: "לי היה מזל רע, הלילה שכבתי עם סטאג'ר. כל הזמן שאל אותי: הכל בסדר? את חושבת שאני עושה עבודה טובה? את בטוחה שעושים את זה כך?"
- "ומה אני אגיד?" אומרת הרביעית, "נפלתי על אחראי הביטחון..."
- "עד כדי כך?" שואלות האחרות.
- "כן, כשנשארתי ערומה במיטה, הוא התחיל להתלונן שזאת עבודה מאוד קשה לבן אדם אחד והוא צריך לקרוא לתגבורת".
החמישית הייתה שקטה ולא דיברה מילה. היתר הסתכלו עליה בתימהון ושאלו אותה:
- "ומה איתך? עם מי את בילית הלילה?"
- בחיוך ממזרי היא עונה: "אני שכבתי עם טכנאי רנטגן, משהו פשוט נפלא! ביקש ממני לשכב בכל מיני תנוחות; מקדימה מאחורה, על הצד... וכשסיימנו הוא אמר לי: כמה חבל שזזת, נצטרך להתחיל את הכל מחדש..."
בחור שכלבו נפטר הולך בית הכנסת ומבקש מהרבי לערוך הלוויה מכובדת.
"הלוויה לכלב?" שואל הרבי.
הבחור עונה: "היינו ממש קשורים, אני וחומי"
הרבי מתנצל ואומר: "שמע, אנחנו לא ממש עושים דברים כאלה. פה ממול יש כנסייה קתולית, בטוח שהם ישמח לעזור"
הבחור נראה מעט מאוכזב, רוכן אל הרבי ואומר בלחש: "תגיד, אם אני אציע לך 5,000 שקל עבור כל העניין הזה, תארגן לנו משהו?"
"ידידי" מתפלא הרבי כשהוא רואה את השטרות, "למה לא אמרת מלכתחילה שהכלב עליו השלום היה יהודי?"
חמישה מנתחים נפגשו בכנס רפואי ושוחחו ביניהם בלובי המרכזי:
"אני הכי אוהב לנתח רואי-חשבון", סיפר המנתח הראשון, "כי אצלם כל האיברים ממוספרים ומסודרים".
"אני דווקא מעדיף ספרנים", אמר השני, "בגלל שהאיברים שלהם מקוטלגים לפי האלף-בית".
"חשמלאים הם הנוחים ביותר לניתוח", הוסיף המנתח השלישי, "מכיוון שאצלם כל איבר מסומן בצבע מוגדר מראש".
"יותר טוב לנתח פועלים שמרכיבים מכונות", אמר המנתח הרביעי,"כי הם אף פעם לא מתרגשים אם נשארים כמה איברים מיותרים שאני זורק לפח בסוף".
"כולכם טועים!", אמר החמישי, "הכי קל ונוח לנתח פוליטיקאים. הרי אין להם לב, הם חסרי עמוד שידרה, ובכלל, ניתן להחליף בין הראש והתחת שלהם, ואיש לא ירגיש".
מקור תמונה: www.fotech.clאורי שוטט יום אחד סביב גדרותיו של בית משוגעים שהיה לא רחוק מביתו.
פתאום הוא שמע מעבר לגדר, בחצר המוסד, מטופלים קוראים בקצב אחיד: ״16, 16, 16, 16, 16...״ ככה פעם אחרי פעם. 'מה נסגר איתם שהם ככה חוזרים על המספר הזה?' תהה אורי. כשהוא גילה שיש פרצה בגדר המוסד, הוא החל לזחול פנימה כדי לראות מה קורה שם.
פתאום הוא הרגיש מכה חדה בגב, הוא נפל אחורה ומישהו אחז אותו, כיסה את עיניו וצרח. תוך כדי שאורי נאבק בתוקף שלו ומנסה להשתחרר, הוא שמע פתאום את כל המשוגעים מסביב מתחילים לקרוא בקצב: ״17, 17, 17, 17...״
דירוג :
לא אהבתיאהבתי
רוצים להתחיל את היום עם חיוך? הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
עבור לבא-במייל
