אורי גלר והודיני נכנסים למאפייה. גלר לוקח 3 דונאטס בידו ובלי שאף אחד ירגיש, מחליק אותן לכיסו. "ראית איזה אמן אני?", התגאה גלר, "בכוח המחשבה העלמתי 3 דונאטס".
"לא רע", משיב הודיני, "אבל תראה את זה" הוא ניגש לבעל המאפייה ושואל אם הוא רוצה לראות קסם. "בהחלט", משיב הבעלים.
"תן לי בבקשה דונאט אחד", אומר הודיני. המוכר מגיש לו, והודיני אוכל את הדונאט. "תן לי בבקשה עוד דונאט", אומר הודיני. המוכר מגיש, והודיני אוכל גם אותה. "תן לי דונאט שלישי", אומר הודיני. המוכר מגיש, והודיני אוכל. "נו אז מה הקסם?", מתעצבן המוכר, "נתתי לך כבר 3 דונאטס, איפה הן?" משיב הודיני: "הו ודאי, עכשיו תבדוק בכיס של אורי גלר!"
דן ומשה יצאו לטיול שטח בצפון כדי לנוח קצת מהנשים והילדים שלהם, ובדרכם חזרה לביתם באמצע הלילה הם נתקעו בלי דלק על כביש לצד כפר קטן. מיואשים ואובדי עצות, השניים החלו ללכת ברגל אל עבר בית בכפר הסמוך שבו הם ראו שעדיין דולקים האורות, כדי לבקש עזרה ממי שגר בו.
כשהשניים הגיעו לבית ודפקו על הדלת הם גילו שהדיירת היחידה היא אישה נאה מאוד. הם הסבירו לה את מצבם והיא מאוד רצתה לעזור להם, אבל הייתה בעיה... "תחנת הדלק הקרובה תיפתח רק בבוקר ובשעה כזאת אין לי איך לעזור לכם", אמרה האישה, "אני מבינה שאין לכם דרך לחזור הביתה או איפה לישון, אז אני אשמח לעזור לכם. אתם רק צריכים להבין שאני התאלמנתי לאחרונה ולכן אני לא רוצה שהשכנים שלי יראו מחר בבוקר שני גברים זרים שיוצאים מביתי. יש לי מזרנים במחסן ואני מקווה שלא תהיה לכם בעיה לישון שם".
דן ומשה הסכימו בשמחה והלכו לישון במחסן של האלמנה הנאה. למחרת בבוקר הם קמו עם אור ראשון, הלכו להביא דלק לרכבם התקוע ונסעו בחזרה לביתם.
כעבור הרבה שנים, דן קיבל לפתע מכתב מעורך דין לא מוכר שבו היו כתובים דברים מאוד מוזרים ולא צפויים. לאחר שהוא קרא את המכתב שוב ושוב הוא לבסוף הבין שעורך הדין מייצג את האלמנה שבמחסנה הוא וחברו ישנו לפני כמה שנים, בסיום הטיול שלהם. באותו היום הוא קפץ לבקר את משה...
"תגיד, אתה זוכר שלפני כמה שנים נגמר לנו הדלק בצפון וישנו במחסן של האישה ההיא בכפר?" שאל דן.
"בטח, זה היה חתיכת לילה" ענה משה.
"יכול להיות שבאמצע אותו לילה אתה הלכת לבית שלה ושכבת איתה?" המשיך דן.
"שמע זה קצת מביך, אבל האמת היא שכן" השיב משה.
"ויכול להיות שבמקום להגיד לה בדיוק מי אתה, החלטת להשתמש בשם שלי?" חקר דן.
הפנים של משה האדימו לחלוטין ובקול מבויש הוא התוודה בפני חברו: "אחרי ששכבתי עם האלמנה הזאת קלטתי מה יקרה אם המשפחה שלי תגלה מה שעשיתי, לכן כשהיא שאלה אותי איך קוראים לי נכנסתי ללחץ והשתמשתי בשם שלך במקום בשלי. אני יודע שהייתי צריך להגיד לך, אבל פחדתי שאם תגלה אז תתעצבן ותספר לכולם על הבגידה שלי... איך אתה בכלל יודע את זה ולמה לך לשאול אותי על זה עכשיו?"
חיוך התפשט על פניו של דן והוא ענה: "כי האלמנה הזו מתה והיא הורישה את כל הכסף שלה ל'גבר האחרון שגרם לה להרגיש כמו מלכה'!"
אחד מתקשר בפאניקה למוקד העירוני: "נמר טיפס על העץ מול הבית שלי! אני לא יכול לצאת מהבית!"
"אין בעיה", אומר הקול מהצד השני, "תוך חמש דקות יהיה אצלך לוכד מקצועי והכל יהיה בסדר".
כעבור כמה דקות שומע האיש דפיקה בדלת.
הוא פותח, ומולו עומד אדם עם רובה ציד ענק וכלב עוד יותר ענק.
הלוכד מוריד את הנשק, מוסר אותו לבעל הבית ואומר לו: "אני עולה עכשיו על העץ ומנער את הענף שהנמר יושב עליו. הכלב הזה שהבאתי איתי זה כלב מאולף! איך שהנמר נופל מהעץ, הכלב מתנפל עליו, נועל את הלסתות שלו על הביצים של הנמר, ולא משחרר עד שאני מגיע וקושר את הנמר".
שואל האיש: "איפה אני נכנס לתמונה?"
משיב הלוכד: "בדיוק מה שרציתי להגיד לך - במקרה ואני נופל מהעץ, אתה יורה בכלב!"
ג'ו וסאם היו זוג חברים בני 92, שכל חייהם היו החברים הכי טובים. סאם גסס, וג'ו היה בא לבקר אותו כל יום.
"סאם" אמר ג'ו, "אתה יודע כמה אהבנו לשחק כדורגל שהיינו צעירים, ואפילו שיחקנו ביחד בליגה. סאם, אתה חייב לעשות לי טובה אחת. כשתגיע לגן עדן, ואני יודע שאתה תגיע לגן עדן, איכשהו אתה חייב ליידע אותי אם יש כדורגל בגן עדן".
סאם הסתכל על ג'ו ואמר: "ג'ו, היית החבר הכי טוב שלי במשך כל חיי. אם זה יהיה אפשרי, אני אעשה את זה בשבילך". וזמן קצר לאחר מכן עצם את עיניו ומת.
בחצות, מספר לילות לאחר מכן התעורר ג'ו משנתו לשמע קול חלש שקורא לו, "ג'ו... ג'ו..."
"מי זה??" שאל ג'ו תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה. "מי אתה??"
"ג'ו, זה אני, סאם"
"נו באמת. אתה לא סאם. סאם מת לפני כמה ימים"
"אני אומר לך", התעקש הקול. "זה אני, סאם!"
"סאם? זה אתה? איפה אתה?"
"אני בגן עדן" אמר סאם, "ואני חייב לספר לך, יש לי הרבה חדשות טובות וקצת חדשות רעות"
"אז תתחיל עם הטובות"
"החדשות הטובות הן," אמר סאם "יש כדורגל בגן עדן. יותר מזה, כל החברים ששיחקו איתנו ונפטרו כבר משחקים שם. ויותר מזה, אנחנו שוב צעירים וחזקים. ועוד יותר טוב מזה, כל הזמן אביב פה ואין גשם או קור. והדבר הכי טוב, אנחנו יכולים לשחק כדורגל כמה שאנחנו רוצים, ואנחנו לא מתעייפים אף פעם!"
"באמת?" התפעל ג'ו, "זה מעולה!! הרבה מעבר לציפיות שלי! אבל מה החדשות הרעות?"
"אתה השוער ביום שלישי!"
שני כורדים חובבי צייד טסו לצוד פילים באפריקה. הם שכרו מטוס קטן, והטייס הזהיר אותם שהמטוס יכול לשאת רק שני נוסעים ופיל אחד, מאחר שפיל שני ייצור עומס משקל שעלול להפיל אותם.
"זה מה שאמרת לנו גם בשנה שעברה", השיבו הציידים, "ואז שילמנו לך עוד אלף דולר והרשית לנו להעמיס פיל נוסף". הטייס הסכים, והציידים העמיסו שני פילים על המטוס.
המטוס התרומם בקושי, וכעבור שתי דקות טיסה, נפל והתרסק ביער. הציידים נחלצו בקושי משברי המטוס, ושאלו את הטייס: "איפה אנחנו נמצאים?"
הסתכל הטייס סביבו והשיב: "בדיוק באותו מקום שבו התרסקנו בשנה שעברה"...
אישה אחת הייתה במיטה עם המאהב שלה, כשלפתע היא שמעה את המפתחות של בעלה בדלת הכניסה. "תישאר איפה שאתה ואל תזוז," היא אמרה למאהב, "הוא כל כך שיכור שהוא בכלל לא ישים לב שאתה במיטה."
הבעל דידה לתוך חדר השינה, השיל מעליו את בגדיו, נפל על המיטה, ואחרי כמה דקות הבחין בכך שמקצה השמיכה מציצות שש כפות רגליים במקום רק ארבע. הוא פנה לאשתו, גיהק ואמר: "איך יש שש כפות רגליים שם, צריך להיות רק ארבע. מה קורה פה לעזאזל?!"
"אתה שיכור יקירי", אמרה לו אשתו. "פשוט לא ספרת נכון. צא מהמיטה ולך תסתכל מקרוב."
הבעל קם מהמיטה, התבונן היטב בכפות הרגליים וספר עם האצבע: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע... וואללה את צודקת!"
אחרי מאסר ארוך שנים בכלא, משתחרר מאפיונר ידוע ויוצא לחפש את כספו המוסתר.
הוא מגייס את עורך הדין שלו והולך לעבר ביתו של רואה החשבון.
כשהם מגיעים, שואל המאפיונר את רואה החשבון: "איפה כל הכסף שהסתרתי אצלך?"
רואה החשבון שותק.
המאפיונר שוב שואל: "איפה 59 מיליון הדולר שהסתרת עבורי?"
רואה החשבון ממשיך לשתוק.
"שמע", אומר עורך הדין למאפיונר: "שכחת שהבן-אדם חירש ואילם - הוא לא שומע כלום ולא יכול לענות לך, תן לי לדבר איתו בשפת הסימנים!"
המאפיונר מסכים ואומר: "שאל אותו איפה הכסף שהוא הסתיר עבורי!"
עורך הדין מסמן בידיו לרואה החשבון.
"הוא אומר שאינו יודע על מה אתה מדבר" מתרגם עורך הדין את סימניו של רואה החשבון.
המאפיונר מוציא אקדח, דורך אותו, מצמיד אותו לרקתו של רואה החשבון ואומר לעורך הדין: "שאל אותו עכשיו איפה הכסף שהסתיר עבורי!"
עורך הדין שוב עושה סימנים לרואה החשבון.
רואה החשבון נבהל מאוד ואומר במהירות בשפת הסימנים: "הכסף נמצא במזוודה בתוך ארון הכלים בגינה שלי בביתי!!!"
"מה הוא אמר?", שואל המאפיונר.
"הוא אמר שתלך לעזאזל ושאין לך אומץ ללחוץ על ההדק..."
אלמנה אחת לקחה קשה את מות בעלה, ובמשך מספר שנים לא רצתה לשמוע על גברים אחרים.
כעבור חמש שנים הצליחה בתה לשכנע אותה להתאוורר, לפתוח חיים חדשים ולהכיר מישהו חדש.
האלמנה אכן הכירה גבר כלבבה, אבל בכל פעם שרצה לגעת בה, היא דחתה אותו...
כעבור חודשיים של היכרות, הסכימה האלמנה לנסוע עם בן זוגה החדש לסוף שבוע במלון.
בלילה, כשניסה הגבר לקדם עניינים, נאותה האלמנה להוריד חזייה ומכנסיים, אך נשארה עם תחתוני תחרה שחורים.
"בשביל מה התחתונים?", שאל הגבר. "תראה", השיבה לו, "אתה יכול למזמז אותי ולגעת בי איפה שאתה רוצה, אבל שם למטה, אני עדיין באבל".
בלילה השני הסיפור חזר על עצמו, האלמנה נותרה עם תחתוני תחרה שחורים, וכשניסה להכניס לשם יד, דחתה אותו והזכירה לו: "למטה אני עדיין באבל".
בלילה השלישי הרגיש הגבר שהוא לא יכול להתאפק יותר. הוא הפשיט את האלמנה וגילה שוב שנותרה עם תחתוני תחרה שחורים. הוא מיהר להתפשט בעצמו לגמרי, ונעמד מולה עם זקפה שעליה מולבש קונדום שחור.
"מה זה הקונדום השחור הזה?", התפלאה האלמנה.
"הלילה", השיב לה, "החלטתי להיכנס לניחום אבלים!"
בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת:
אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה.
כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן.
אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא.
אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה.
אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן.
אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר.
בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר.
אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח.
אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים.
אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות.
בסוף היום:
המכונית עדיין מלוכלכת.
החשבונות לא שולמו.
יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק.
לפרחים אין מספיק מים.
עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי.
אני לא יודע איפה השלט.
אני לא מוצא את המשקפיים שלי.
אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית.
ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!
הצי האמריקני גילה שיש לו יותר מדי קצינים, והחליט להציע להם תוכנית לפרישה מוקדמת: 1,000 דולר על כל אינץ' בין שתי נקודות בגופו של הקצין, לפי בחירתו.
הקצין הראשון ביקש שימדדו מקודקודו ועד כפות רגליו. הוא קיבל 72,000 דולר.
הקצין השני, שהיה קצת יותר חכם, מתח את ידיו מעל ראשו וביקש שיחשבו בין קצוות אצבעותיו וכפות רגליו. הוא קיבל 96,000 דולר.
השלישי, איש צי זקן שממילא אמור היה לפרוש לגמלאות, ביקש שימדדו מקצה איבר המין שלו עד האשכים.
אנשי הפנסיה ניסו לשכנע אותו לבחור אחרת, כשהם נוקבים במספרים אותם קיבלו הקצינים האחרים, אבל הוא התעקש.
לאחר שכנועים רבים הם התייאשו והביאו רופא על מנת שיבצע את המדידות.
הרופא פנה אל הקצין: "תוריד את המכנסיים". הוא התכופף אליו עם סרט המדידה, ולפתע נרתע לאחור כשהוא צועק: "רגע, איפה האשכים שלך?!"
הקצין המבוגר הביט בו בחיוך ממזרי וענה: "בווייטנאם..."
יום אחד נכנס לחנות הפארם של יפית בחור, וביקש לדעת היכן נמצא מדף ההיגיינה הנשית. יפית הנחתה אותו אל המעבר שבו ממוקם המדף, הבחור ניגש אליו, הביט בו בתמיהה למשך מספר רגעים, ואז פנה שוב ליפית ושאל אותה: "סלחי לי, איפה יש לכם כאן צמר גפן?", יפית כיוונה אותו למקום הנכון, ואחרי כמה דקות ראתה אותו חוזר עם מספר שקיות מן המוצר.
"יש לכם פה אולי חוטי תפירה?" שאל הבחור את יפית, שבתגובה הצביעה לכיוון עמדת מוצרי התפירה ושלחה אותו אליה; הבחור חזר משם עם חבילת חוטי תפירה לבנים. "אולי יש לכם גם במקרה איזה קופסת קרטון קטנה" שאל הבחור את יפית. "אני אבדוק מאחור" השיבה, הלכה, ולאחר כמה רגעים חזרה עם הקופסה המבוקשת.
הבחור שם את כל המוצרים שלקח בקופסה שהביאה לו יפית, וביקש ממנה לעשות לו חשבון. "שמע, אני לא רוצה להיות חוצפנית" אמרה לו יפית לפני שהתפנתה לעריכת החשבון, "אבל אני חייבת לשאול: כשנכנסת לפה ביקשת לדעת איפה מדף מוצרי ההיגיינה הנשית, ואז ניגשת אליו, הבטת בו, אבל בסוף לא לקחת ממנו כלום. בסוף, אתה בא אליי עם מלא מוצרים לא קשורים בכלל. מה בדיוק הסיפור?"
ענה לה הבחור: "תשמעי, זה פשוט - חברה שלי שלחה אותי לקנות לה טמפונים. בהתחלה חשבתי באמת להביא לה בדיוק את מה שביקשה, אבל אז נזכרתי שאתמול, כשביקשתי ממנה להביא לי חפיסת סיגריות, היא חזרה הביתה עם חבילת טבק וכמה ניירות לגלגול. אז פתאום הבנתי – אם היא חושבת שאני יכול לגלגל את הסיגריות לעצמי, אז גם אני יכול לחשוב שהיא מסוגלת לגלגל את הטמפונים לעצמה".
הילדים שלי שאלו אותי איך זה להיות אימא... אז הערתי אותם ב-4 לפנות בוקר ודרשתי לדעת איפה הגרביים הירוקות שלי.
אמריקאי, ערבי ורומני עולים על טיסה...
שלושה מיליארדרים, האחד בעל הון אמריקאי, האחד שייח' ערבי והשלישי עשיר רומני טסים יחד מסביב לעולם במטוס פרטי משוכלל וחדשני במיוחד.
בשלב מסוים בטיסה, הם רוצים לדעת איפה בעולם הם כרגע; למיליארדר האמריקאי עוברת פתאום מחשבה איך לעשות זאת מבלי לשאול את הטייס, והוא אומר לחבריו: "אני חושב שאנחנו בניו יורק, תנו לי רגע לבדוק את זה". הוא פותח את חלון המטוס, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה פנימה ואומר: "יס, צדקתי! בדיוק עכשיו נגעתי בקצה הלפיד של פסל החירות". הוא סוגר את החלון והמיליארדרים ממשיכים בטיסתם.
כמה שעות אחרי הם שוב מתעניינים איפה הם בעולם. אז השייח' הערבי אומר פתאום: "אני חושב שאנחנו בדובאי. תנו לי לבדוק את זה" הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו החוצה לרגע, מחזיר אותה ואומר לחבריו: "אשכרה צדקתי! נגעתי הרגע בקודקוד של הבורג' חליפה" וסוגר את החלון.
עוד כמה שעות טיסה עוברות והמיליארדר הרומני אומר: "עכשיו תורי! נראה לי שאנחנו מעל בוקרשט". הוא פותח את החלון, מוציא את היד שלו לרגע, מחזיר ואומר: "מאמא מיה, כמו שחשבתי, אנחנו בבוקרשט חברים!".
"איך אתה יודע?" שואלים אותו המיליארדרים האמריקאי והערבי, "נגעת בקצה של בניין הפרלמנט?"
"ממש לא" אומר המיליארדר הרומני "היד שלי לא נגעה בשום דבר".
"אז איך אתה כל כך בטוח שאנחנו בבוקרשט?" שואלים אותו חבריו.
עונה הרומני: "זה פשוט, איך שהוצאתי את היד שלי החוצה - שעון הרולקס שלי נגנב!".
יעקב היה פריק של צעצועים וגאדג'טים. אשתו שושי כבר ויתרה מזמן על האפשרות לשנות אותו. יום אחד הגיע יעקב הביתה עם עוד רכישה יוצאת דופן. זה היה מין רובוט, שיעקב טען כי למעשה הוא גלאי שקר. בערך ב-5:30 אחר הצהריים עידו, בנו בן השתיים-עשרה של יעקב, חזר הביתה מבית הספר. הוא איחר ביותר משעתיים.
"איפה היית? למה כל כך איחרת לחזור הביתה?" שאל יעקב.
"הלכתי עם עוד כמה תלמידים לספרייה כדי לעבוד על שיעורי הבית" אמר עידו.
הרובוט הקיף את השולחן, נתן לעידו 'כאפה', וכמעט הפיל אותו מהכיסא.
"בן," אמר יעקב, "הרובוט הזה הוא גלאי שקר, עכשיו תגיד לנו איפה באמת היית אחרי הלימודים..."
"הלכנו לבית של יוני לראות סרט" אמר עידו.
"מה ראיתם?" שאלה שושי.
"עשרת הדיברות" עידו ענה.
הרובוט הלך אל עידו ושוב סטר לו בחוזקה, כשהוא מפיל אותו מהכיסא.
עידו התרומם מהרצפה, התיישב בכסא ואמר, "אני מצטער ששיקרתי. אנחנו צפינו בקלטת בשם 'מלכת הסקס'."
"אני מתבייש שאתה בני," אמר יעקב. "כשהייתי בגילך, מעולם לא שיקרתי להורים שלי."
הרובוט הקיף את השולחן, ניגש אל יעקב וסטר לו בעוצמה.
שושי התגלגלה מצחוק, ואמרה כמעט בדמעות, "אתה ביקשת את זה... ואל תהיה כל כך קשוח עם עידו, אחרי הכל, הוא הבן שלך!"
הרובוט הקיף שוב את השולחן, ניגש אל שושי והעיף אותה מהכיסא שלה...
אשה אחת מגיעה למספרה ומבקשת להסתפר לקראת טיול רומנטי שהיא מתכננת עם בן זוגה ברומא.
"רומא?" משתוממת הספרית "למה שמישהו ירצה לנסוע לשם? זה צפוף מלוכלך ומלא איטלקים. את מטורפת אם את נוסעת לרומא! איך את טסה לשם?"
"אנחנו טסים בקונטיננטל" עונה האישה, "קיבלנו מחיר מצוין".
"קונטיננטל?" נדהמת הספרית, "זו חברת תעופה נוראית. המטוסים שלהם ישנים והם תמיד מאחרים, הדיילות מכוערות והאוכל מסריח! איפה תתאכסנו ברומא?"
"הזמנו מקומות במלון בוטיק" אומרת האישה, "נראה לי שקוראים למלון ׳טסטה׳ והוא... "
"אל תמשיכי!" קוטעת אותה הספרית בחרדה "אני מכירה את המקום. כולם מאמינים שזה מקום מיוחד, אבל שתדעי לך שזה חור! החדרים שם קטנים, השירות חצוף והמחירים מוגזמים! יש לכם תוכניות מיוחדות?"
"נלך לראות את הוותיקן" משיבה האישה בעליזות "בתקווה לפגוש את האפיפיור".
"זה טוב" צוחקת הספרית "אתם ועוד מליון אנשים... מה אני אגיד לך, שיהיה לך בהצלחה בטיול הזה, את כנראה תזדקקי לה".
לאחר כחודש, האישה חוזרת למספרה לחדש את התספורת. הספרית שואלת על הטיול לרומא ומופתעת לשמוע שהיה מוצלח.
"פשוט חלום!" מסבירה האישה. "לא רק שיצאנו בזמן באחד מהמטוסים החדשים של קונטיננטל, אבל היה שם אובר-בוקינג, אז שדרגו אותנו למחלקה הראשונה. האוכל והיין היו מעולים והיית צריכה לראות איזה דיילים חתיכים שירתו אותי כל הטיסה. המלון היה נהדר, ובגלל שהוא היה מלא עד אפס מקום, המנהל התנצל ונתן לנו את הסוויטה המלכותית, ללא תוספת מחיר!"
"נו..." מזלזלת הספרית "ומה עם האפיפיור? הצלחתם לראות אותו?"
"למען האמת" משיבה האישה "היה לנו מזל. כשהיינו שם איש המשמר השוויצרי טפח לי על הכתף והסביר שהאפיפיור מעוניין לפגוש כמה מהמבקרים. הוא הציע לנו להתלוות אל חדר פרטי בו נמצא האפיפיור, כדי שיברך אותנו האופן אישי. כשהגענו לשם, כרעתי ברך, האפיפיור לחץ את ידי ואמר לי מספר מילים..."
"באמת?" מסתקרנת הספרית "מה הוא אמר?"
הוא אמר: "מי עשה לך את התספורת הזוועתית הזו?"
החוכמה בחיים היא לדעת לפרגן. אחרת, הכול חוזר אלינו...
אז בפעם הבאה שמישהו מנסה לקלקל לכם את השמחה - זכרו את זה!
לבני היקר, וגם לדבר הזה שאיתה התחתנת, שלום.
שנה טובה ואל תדאג לי, אני בסדר גמור, בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לנשום או לאכול וכואב לי בכל הגוף.
מה שחשוב זה שיהיה לך חג שמח איפה שאתה נמצא עכשיו, רחוק מאוד מאמא שלך. אני מצרפת את עשרת השקלים האחרונים שלי למכתב, אני מקווה שתבזבז אותם על הנכדים שלי. אלוהים יודע שהאמא שלהם אף פעם לא קונה להם משהו נחמד או מבשלת להם כמו שצריך. הם נראים כל כך רזים בתמונות, הילדים המסכנים.
תודה רבה לך על הפרחים ששלחת לי ליום ההולדת. היה כל כך קשה לך לבוא לבקר? שמתי אותם בפריזר, שיישארו טריים עד שתצטרך אותם בשביל הקבר שלי.
ובכן בני, הגיע הזמן שאני אזחל למיטה לישון, איבדתי את מקל ההליכה שלי בשבוע שעבר כשרדפתי אחרי ג'וקים, אבל אל תדאג לי. התרגלתי לשבת בחושך, כי אתה גר רחוק ואין מי שיחליף את הנורה שנשרפה. גם התרגלתי לקור מאז שהמזגן התקלקל ואין מי שיתקן אותו. יש לזה יתרונות, המיטה הקפואה בבית האבות כל כך קרה, שאני לא מרגישה את הכאבים בעצמות.
אל תחשוב על לשלוח לי כסף, אני יודעת שאתה צריך אותו בשביל החופשות המשפחתיות היקרות אליהן אתה נוסע כל שנה. תמסור את כל אהבתי לנכדים המתוקים שלי וד"ש לזאת, איך שקוראים לה עם השורשים השחורים, שבגללה אתה לא גר איתי יותר...
שנה טובה, אמא.
בחור אחד נכנס לבר עם הכלב שלו ואמר לברמן: "אני אקח חצי כוס בירה ומים, ולכלב תביא כוס וויסקי".
הברמן בתגובה צחקק ואמר: "אנחנו לא משרתים כאן בעלי חיים".
הכלב שמע את זה, והשיב לברמן: "די כבר, נמאס לי מכל האפליה על רקע חייתי הזו. פשוט תן לי לשתות ודי".
הברמן הופתע לרגע, ואז התבונן מקרוב בכלב ובבעלים שלו, ואמר: "אוי, נו, אתם עוד אחד ממופעי הפיתום האלו, עם הטריק הישן הזה של הכלב שמדבר? תעופו מפה שניכם ועכשיו!"
"לא, לא, לא, זה לא טריק!" אמר האיש, "אני מבטיח לך שזה אמיתי, זה באמת כלב מדבר, קוראים לו רוקי".
הברמן הסתכל עליו בחשדנות, והאיש המשיך: "תשמע מה נעשה, אני אצא לסיבוב ואתם תוכלו לנהל שיחה לבד". באותו רגע הסתובב האיש ויצא מהבר.
"עכשיו אני יכול לקבל את הוויסקי שלי?" אמר הכלב בחוסר סבלנות. "וואו! בטח שאתה יכול! על חשבון הבית, מה שאתה רוצה!" ענה הברמן, שבקושי הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה.
"תשמע", פנה הברמן לכלב אחרי שהתאושש מההלם, "אתה יכול לעשות לי טובה קטנה? אשתי עובדת בבית קפה פה בהמשך, אתה תזהה אותה בקלות – בלונדינית יפה כזו. אתה לא יודע איך זה יעשה לה את היום אם תלך לשם ותזמין ממנה איזה כוס קפה. הנה, קח 20 שקל, לך תקנה שם קפה. תשמור את העודף לעצמך ובוא לפה אחר כך, תספר לי איך היא הגיבה".
"יאללה, בסדר" ענה רוקי בחוסר חשק מובחן, לקח את השטר בפיו ויצא מהבר. עברו 10 דקות והכלב לא חזר. בינתיים הבעלים של רוקי שב לפאב ושאל את הברמן איפה הכלב. לשניהם לא היה מושג – אז הם יצאו לחפש אותו. כשהם הגיעו לבית הקפה שבו עבדה אשתו של ברמן, הם ראו בסמטה שליד את רוקי רוכב על פודלית צרפתייה. "רוקי מה אתה עושה?" צעק עליו הבעלים שלו, "מה זה הדבר הזה? אף פעם לא התנהגת ככה לפני!"
ענה לו הכלב: "אף פעם גם לא נתנו לי כסף לפני ונמאס לי כל הזמן לצאת איתך לברים בלי שום אקשן!"
הוא אמר לי: "אני לא יודע למה את לובשת חזיה, אין לך שום דבר לשים בתוכה".
אמרתי לו: "אתה לובש מכנסיים, לא?"
הוא אמר לי: "תגידי, למה אתן אומרות שקשה למצוא גבר רגיש, דואג וגם שנראה טוב?"
אמרתי לו: "כי לכולם כבר יש חבר".
הוא אמר לי: "איך זה שנשים נשואות שמנות יותר מרווקות?"
אמרתי לו: "אישה רווקה מגיעה הביתה, רואה מה יש במקרר והולכת למיטה.
אישה נשואה מגיעה הביתה, רואה מה יש במיטה והולכת למקרר".
הוא אמר לי: "איך את קוראת לאישה שיודעת בכל לילה איפה בדיוק בעלה נמצא?"
אמרתי לו: "אלמנה".
הוא אמר לי: "אולי נחליף תנוחות הערב?"
אמרתי לו: "אין בעיה. אתה תהיה מול הכיור והתנור, אני אשב על הכורסה ואפליץ".
הוא אמר לי: "תגידי, למה נשים לא ממצמצות בזמן סקס?"
"אמרתי לו: "כי אין להן זמן".
השטן ישב בשערי הגיהינום כשרפי בן ה-80 פתאום הופיע לפניו מבולבל ואבוד. "הייתי איש טוב כל חיי!", הוא אמר בטון מיואש והשטן כמובן לא הופתע מדבריו, הוא הרי רגיל לשמוע את המשפט הזה מכל אדם שהוא פוגש, לכן הוא ביקש מרפי להסביר איך הוא מת, ואולי הם יגלו את התשובה יחדיו.
"ובכן, מאז שהראייה שלי החלה להידרדר אני נפגש פחות עם הנכד הבכור שלי, לכן החלטתי לעשות עימו יום כיף, הלכנו ביחד לפארק ואז פתאום ראיתי משהו זז ישר לעברו והבנתי שזה עכבר ענקי! עכשיו, כאילו שזה לא מספיק מפחיד ומבהיל, אין לדעת איפה הוא היה קודם ואילו מחלות הוא מעביר. לא רציתי שהוא ינשוך את הנכד שלי, בטח לא כשאני שומר עליו!".
"אז מה עשית?", שאל השטן בעודו מוציא משום מקום קופסת פופקורן ומתחיל לאכול כאילו שהוא צופה בסרט מתח. רפי ענה: "אתה לא מבין כמה ענק היה העכבר הזה! אז התחלתי להלום חזק בראשו בעזרת מקל ההליכה שלי. נכון שאני כבר לא ממש רואה טוב, אבל אני ממש כיסחתי לו את הצורה! הנכד שלי וכל הילדים שהיו בסביבה התחילו לצרוח ולבכות בטירוף – אתה הרי יודע איך הם כשהורגים לידם בעל חיים, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לוודא שהעכבר לא יחזור עם החברים שלו!".
"אז הרגת אותו?", שאל השטן המסוקרן. "ודאי!", השיב רפי והמשיך, "וכעבור רגע הלב שלי הפסיק לפעום, כנראה שחטפתי התקף לב והנה אני כאן". השטן גירד בראשו ואמר שמשהו לא מסתדר לו בסיפור כי נראה שהסב נהג בתום לב ומכוונה טובה, לכן הוא התקשר למלאך האחראי בגן עדן כדי לברר מה עושים. שניהם ניסו להבין מה קרה ואיך נוצר הבלבול, ואז השטן כיסה לפתע את פומית הטלפון ופנה לרפי, "אני חושב שהבנתי מה קרה, תגיד רגע, איפה כל הסיפור הזה קרה?".
רפי גירד לרגע את הראש וענה: "אה, זה קרה בדיסנילנד".
לפעמים נדמה כי בחברה שלנו לא נותנים מספיק כבוד למבוגרים, התרבות העכשווית לא מספקת לנו שום דבר טוב לראות או לשמוע, המצב הבריאותי יכול להקשות לפעמים ובאופן כללי ההתמודדות עם גיל הזהב. ועם זאת, למרות כל הבעיות הללו, אנחנו שואלים אתכם מה אתם מעדיפים, להיות צעירים, או זקנים?
אז מה אתם מעדיפים?
1. לשבת 5 שעות במשרד, או לשבת 5 שעות על ספסל בפארק ולדבר עם חברים?
2. לראות כל היום "הופ קטנטנים" עם ילדים צווחניים, או לצאת לראות סרט טוב?
3. להתרוצץ אחרי הילדים, או לבלות עם הנכדים?
4. לצאת לנסיעות עבודה משעממות, או לטוס לחו"ל כי סוף סוף התפנה לכם זמן?
5. להכין סנדוויצ'ים לילדים, או לקחת את קורס הבישול שכל כך רציתם?
6. לאסוף כל ערב את הצעצועים של הילדים, או לשחק בערב ברידג' עם החברים?
7. לשמוע שוב ושוב את "איפה, איפה, איפה, איפה העוגה?", או לשמוע קונצרטים איכותיים?
8. להתמוטט בערב על הספה מרוב תשישות, או לנוח על הכורסה עם ספר טוב?
9. לספור עוד כמה שעות תוכלו ללכת הביתה, כי השעה רק 2, או ללכת לישון שנת צהריים מפנקת, כי השעה כבר 2?
10. להכיר את הארץ בניווטים במילואים, או להכיר את הארץ בטיול מאורגן בגולן?
11. להילחץ בגלל הכרטיס אשראי, או להנות עם הכרטיס חבר בקאנטרי קלאב?
12. לבקש כל הזמן עצות מאחרים, או להיות חכם השבט שנותן עצות לכולם?
13. לשלם יותר מדי ארנונה, או להנות מהטבות אזרח ותיק?
14. לאבד את העשתונות במירוץ החיים, או להוריד את ההילוך ולהנות מהחיים?
15. לדאוג לעתיד, או להתרפק על העבר?
"אשתי שקרנית ואני חושד שהיא בוגדת!", בעל אחד מלין בפני חברו.
"למה?", שואל החבר, "מה קרה?"
"אתמול בלילה היא לא חזרה, כשבבוקר שאלתי איפה היא הייתה, היא ענתה שישנה אצל אחותה."
"אז?" שואל החבר.
הבעל מתעצבן ואומר: "אתמול אני ישנתי אצל אחותה!"
רמי הוא נהג משאית שנוסע בכל רחבי הארץ ומעביר סחורות ממקום למקום, ורגע לפני שהוא יוצא לדרך, הוא מקפיד לשבת בבית הקפה הסמוך לביתו. בגלל העומס והפקקים הרבים שהיו לאחרונה בדרכים, הוא לא ביקר במקום כבר חודש שלם, לכן הוא הבטיח לעצמו שברגע שהכביש יהיה מעט יותר פנוי וכמות המשלוחים תרד, הוא ישוב לפקוד את בית הקפה. היום הזה הגיע, והוא סוף-סוף בא למקום והתיישב בשולחן הקבוע שלו – בפינה, ליד החלון.
לפתע נעמדה לידו דנה, מלצרית חדשה שהתקבלה לתפקיד לפני שבוע. היא חייכה אליו ושאלה "בוקר טוב אדוני, מה תרצה להזמין?". מבלי להביט לה בעיניים או להסתכל בתפריט שתמיד מונח על השולחן, הוא השיב בטון רוטן, "3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים, ואם אפשר אז מהר – אני ממש רעב ומצפה לי יום ארוך".
דנה הביטה בו מעט מבולבלת, אבל בגלל שהיא לא רצתה להיראות טיפשה או לא מקצועית, היא פשוט הלכה למטבח ואמרה לטבח, "יש בחוץ לקוח נודניק שבדיוק הזמין 3 צמיגים שטוחים וזוג פנסים. מה הוא חושב שאנחנו, מוסך?!". הטבח נאנח ואמר לה בייאוש: "נו באמת, שוב רמי הזה חזר? לא משנה כמה מסבירים לו, הוא לא מבין שהחלפנו את השמות של המנות! אני מכיר אותו, בעיקרון אצלו צמיג זה פנקייק ופנס זה ביצת עין. הוא רוצה ארוחת בוקר, בקיצור".
"הבנתי... הבנתי. אז אתה מכין?", שאלה דנה.
"לא, לא, צריך ללמד אותו לקח, ובינינו? הוא תמיד עושה כאן בלאגן ואף פעם לא משאיר טיפים למלצרים, אז מצידי שילך ולא יחזור, די, יש גבול", אמר לה הטבח והסתכל לצדדים בעודו מחפש משהו. מהר מאוד עלה לו רעיון – הוא מילא קערה בשעועית אדומה, ניגש לדנה בחיוך ועיניים נוצצות, ואמר, "תגישי לו את זה!".
"אתה בטוח? מה לומר לו?", היא שאלה.
הוא הנהן ואמר לה בהתלהבות: "את כבר יודעת!".
דנה יצאה מהמטבח, חייכה את החיוך הכי גדול שיש לה, ניגשה אל רמי והגישה לו את הקערה. הוא שאל אותה בכעס, "מה זה? איפה מה שהזמנתי?!". היא ענתה לו: "אין לנו לא פנס ולא צמיג - אז הבאתי לך שעועית, בשביל שתשים גז ותתחפף מכאן!".
מקור תמונה: Joseph Mischyshynבלילה אירופאי קר אחד בשנת 1935, תמרה גולדשטיין, אישה יהודייה מבוגרת, נכנסה לבית מלון בעיר מבודדת לאחר שמכוניתה התקלקלה, הציגה את עצמה בפני פקיד הקבלה וביקשה חדר ללילה.
"אני מצטער גברתי, אין לנו חדרים פנויים במלון" הוא אמר לה.
"אבל יש שלט על הדלת שלכם שאומר שיש חדרים פנויים" הגיבה גברת גולדשטיין בפליאה.
"זה כנראה בטעות" אמר הפקיד, "תצטרכי למצוא מקום אחר לישון בו".
"אמרו לי שזה בית המלון היחיד בעיר" היא השיבה, "אולי תוכל לבדוק בכל זאת אם יש לכם איזה חדר בשבילי?"
"אני מצטער גברת, אין לנו שום חדר בשבילך", אבל תוך כדי שהפקיד אמר את זה, ניגש לקבלת המלון גבר נסער עם מזוודה והודיע שהוא חייב לעזוב את החדר שלו בדחיפות בגלל מקרה חירום רפואי. הפקיד לקח מהגבר את המפתח של חדרו ותשלום עבור השהות שלו, ואז גברת גולדשטיין פנתה אליו שוב ואמרה "אז מה לגבי עכשיו, אני יכולה לקבל את החדר של האדון הזה?".
"תראי גברת..." פנה אליה הפקיד, "לא רציתי להגיד לך את זה מקודם, אבל את פשוט לא יכולה לישון כאן. בית המלון הזה לא מקבל יהודים".
"מי אמר שאני יהודייה?, אני בכלל נוצרייה!" אמרה גברת גולדשטיין בפליאה.
"קשה לי להאמין בזה", השיב לה הפקיד "אבל בואי נשאל אותך כמה שאלות ונגלה... מי היה בנו של אלוהים?"
- "ישו"
- "איך קראו לאימא שלו?"
- "מרים"
- "איפה הוא נולד?"
- "בבית לחם"
- "איפה בדיוק?"
- "בתוך מערה"
- "למה?"
- "בטח בגלל ששמוק כמוך לא הסכים לתת חדר לאימא שלו רק בגלל שהיא יהודייה!"
כלב אחד החליט לצאת למסע מסביב לעולם והצטרף לטיול מאורגן בספארי של אפריקה. באחד מימי הטיול, הוא איבד את הקבוצה והתחיל לשוטט בספארי. פתאום, ראה נמר מפחיד דוהר לכיוונו.
הכלב ידע שפאניקה לא תעזור לו, אז הוא התיישב על האדמה ליד אוסף עצמות, תפס אותן בפה ומלמל בקול: "וואו, זה היה נמר טעים... מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור..."
כשהנמר שמע את הכלב, הוא בלם במהירות והביט בו בחרדה "זה היה קרוב" חשב לעצמו "הכלב הזה כמעט אכל אותי!" חיש מהר הוא הסתובב והתחיל לרוץ הרחק מהכלב.
קוף שובב שישב על העץ, ראה בדיוק מה קרה והחליט שזו הזדמנות טובה להתיידד עם הנמר. הוא זינק אחריו וסיפר לו שהכלב עשה ממנו צחוק. "באמת??" התרעם הנמר והסתכל על הקוף "עלה על גבי! בוא נראה לו מה זה!"
הכלב, שעדיין שוטט באיזור וחיפש את הקבוצה, ראה פתאום את הנמר דולק אחריו ועל גבו רוכב קוף. שוב הוא התיישב על האדמה ומלמל: "איפה הקוף המעצבן הזה?! לפני שעה כבר ביקשתי ממנו שיביא עוד נמר..."
מקור תמונה: Tambako The Jaguarתושבי ממלכת החיות החליטו לקיים טורניר כדורגל, בעלי החיים הגדולים מול בעלי החיים הקטנים. יום המשחק הגיע וכל המשתתפים מקטן ועד גדול עלו על המגרש והתחילו לשחק. המחצית הראשונה התנהלה כמצופה, כשהחיות הגדולות שולטות במשחק. אף אחד לא הצליח לעבור את הפיל, הסוס דהר לאורך כל המגרש, הדוב הפחיד את כל מי שהתקרב לשער והטיגריס הבקיע שער אחרי שער.
החיות הקטנות היו בפיגור נוראי, אבל הן החליטו שלא להתייאש וחזרו למגרש כדי לשחק במחצית השנייה ולסיים את המשחק בכבוד. ברגע שנשמעה שריקת הפתיחה קרה לפתע משהו מדהים: מישהו בעט את הכדור לעבר השער של החיות הגדולות בעוצמה ובמהירות אדירה שהכניעה את הדוב, ולפתע לחיות הקטנות הייתה נקודה ראשונה במשחק.
אף אחד לא ראה איזו חיה הייתה אחראית לבעיטה המרשימה הזאת, אבל המשחק המשיך. הסוס קיבל את הכדור והחל לדהור לכיוון השער של החיות הקטנות, כשלפתע הכדור נעלם מתחת לאף שלו, ושוב נבעט בעוצמה אדירה לעבר השער של החיות הקטנות. גול שני בתוך פחות מדקה...
"אוקי, מי מכם בועט את כל הכדורים המשוגעים האלה?" שאל הארנב את חבריו לקבוצה ולמרבה ההפתעה התשובה הגיעה מגובה הדשא. "זה היה אני" אמר מרבה הרגליים.
"אתה יודע לשחק כדורגל?!" אמר הארנב ההמום, "אז איפה היית בכל המחצית הראשונה?!"
"למה אתה בא אלי בטענות?!", השיב החרק הקטן, "יש לך מושג כמה זמן לוקח לנעול את נעלי הכדורגל שלי?!"
איש עשיר יצא לספארי באפריקה עם כלב התחש שלו. יום אחד הכלב הקטן הלך לאיבוד ביער. פתאום ראה הכלב נמר מפחיד שעלול לטרוף אותו, והוא חשב לעצמו במהירות "מה לעשות?!".
הכלב ראה עצמות על האדמה, התיישב לידן עם הגב לנמר, תפס עצם בפה, וכשהנמר התקרב הוא אמר בקול רם: "זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור...". שמע הנמר את הכלב, עצר בשנייה האחרונה ומבט אימה על פניו. "זה היה קרוב..." חשב הנמר, "הכלב הזה כמעט אכל אותי...". הוא הסתובב וברח משם בזחילה.
על העץ ממעל ראה את הכול הקוף והחליט שזו הזדמנות טובה בשבילו לשפר את יחסיו עם הנמר. רדף הקוף אחרי הנמר וסיפר לו איך הכלב עשה ממנו צחוק. הנמר התעצבן ואמר לקוף לשבת לו על הגב כדי שיבוא איתו ויראה איך הוא עושה מהכלב קציצות.
הכלב עוד לא הספיק להירגע וראה פתאום מרחוק את הנמר חוזר עם הקוף על הגב שלו. במקום לברוח הוא החליט שוב להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו, ושנייה לפני שהגיעו אליו אמר בקול, "איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר..."
איציק הרווק גר ליד זוג בשם גבי ועדי - למרות שהאישה הייתה נשואה, השניים פלירטטו לעיתים קרובות ולאיציק תמיד הייתה הרגשה שיכול להיות ביניהם משהו… יום אחד בזמן שיחה אגבית בחדר המדרגות, גבי סיפר לאיציק שהוא צריך לצבוע את הדירה שלו, אבל הוא עובד כמעט כל הזמן וכל אנשי המקצוע שהוא דיבר איתם דרשו סכומים מוגזמים. באותו רגע לאיציק היה רעיון ערמומי והוא מיד אמר לגבי: "אל תדאג אחי! אני בדיוק בחופש השבוע והתחביב שלי זה שיפוץ וצביעת קירות! אני יכול לעשות את זה בשבילך בחינם בכיף".
גבי כמובן התלהב מאוד מהרעיון ולמחרת בבוקר איציק התייצב לעבודה עם סולם, דלי, צבע, מברשות ומחשבות על נושא אחר לחלוטין. גבי נפרד ממנו לשלום והשאיר אותו בבית עם אשתו עדי - איציק מיד התחיל לעבוד, אבל לא על הקירות… כעבור דקות בודדות השניים כבר היו ערומים במיטה, אבל אז הם פתאום שמעו את דלת הכניסה נפתחת והבינו שגבי חזר הביתה באופן פתאומי...
"מהר! תתחיל לצבוע את הקירות! אני אתחבא באמבטיה כדי שבעלי יחשוב שהלכתי להתקלח" אמרה עדי ורצה למקלחת. לאיציק לא היה הרבה זמן להתכונן, אז הוא פשוט תפס מהר את הציוד שהיה לידו וטיפס על הסולם לצד הקיר בדיק ברגע שגבי נכנס לחדר.
"מה קורה כאן?! למה אתה צובע את חדר השינה שלי ערום?" צעק גבי בהלם.
"שמע אחי, אני עובד בחינם אז אני מתחיל מאיזה חדר שנוח לי" ענה איציק.
"אבל למה ערום???"
"מה למה? כדי לא ללכלך את הבגדים שלי בצבע."
"ולמה לעזאזל עומד לך?"
"אני עובד פה לבד, איפה נראה לך שאני יכול לתלות את הדלי שלי???"
מקור תמונה: SchuminWeb, Waiting For The Wordמתישהו בישראל של ימינו פנה אלוהים לנוח ואמר לו לבנות תיבה, שכן אנשי כדור הארץ ביצעו חטאים רבים וכעת הגיע הזמן להטביע את כולם במבול. בנוסף לבניית התיבה, אלוהים ציווה על נוח להציל זכר ונקבה מכל סוג בעל חיים שקיים בעולם, יחד עם כמה בני אדם צדיקים; הבנים שלו ונשותיהם.
אלוהים סיפק לנוח הוראות, ואמר לו "יש לך שישה חודשים לבנות את התיבה, אחריהם אוריד גשם על העולם שימשך 40 יום ו-40 לילה".
כעבור שישה חודשים התקדרו השמים והחל לרדת גשם. אלוהים הסתכל למטה, אל כדור הארץ, וראה שבחצר הבית של נוח אין כלום פרט לדשא וכמה ערוגות הפוכות.
"נוח!" קרא אלוהים, "אני מתחיל את המבול, איפה התיבה?"
סלח לי אלוהים," התחנן נוח, "אבל חלק מהתוכניות קצת השתנו."
"אני דורש הסבר!" רעם אלוהים.
"ובכן", אמר נוח במבוכה, "אני עדיין צריך להשיג אישור בנייה. השכן שלי טוען שהפרתי כמה חוקים של ועד השכונה על ידי כך שהחלטתי לבנות תיבה ענקית בחצר שלי, והייתי צריך ללכת למחלקת הרישוי והבנייה כדי לתאם איתם את התהליך.
אז משרד התחבורה דרש שאספק רישיון לסוג כלי הרכב לפני שאני מתחיל לבנות אותו, ובאותו זמן העירייה חייבה אותי בקנס משום שלטענתם הם יצטרכו להזיז עבור התיבה מספר עמודי חשמל כדי שתוכל להגיע לים. אמרתי להם שהים יגיע אליה, אבל הם סירבו להקשיב לי.
נוח המשיך וסיפר: ״השגת העץ לבניית התיבה היה עסק אחר לגמרי, אך מתיש לא פחות. מתברר שיש איסור על כריתת העצים במדינה כדי להציל את קהילת הינשופים שנמצאת בסכנת הכחדה. ניסיתי לשכנע את ארגוני איכות הסביבה שאני צריך את העץ על מנת להציל גם את הינשופים, אך זה לא עזר.
כשהתחלתי לאסוף את החיות, התחלתי לקבל איומים ותביעות מצד עמותות וארגוני בעלי חיים, שטענו שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים בתנאים אכזריים בחלל קטן. כעת אני צריך 834 רישיונות ואישורים שונים בשביל לאסוף זוג מכל בעל חיים.
ניסיתי לשכור עובדים זרים שיעזרו לי ולבניי לבנות את התיבה, אך הממשלה מחייבת אותי להעסיק עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בו זמנית היא גם עיקלה לי את כל הנכסים, משום שלטענת גורמים בכירים קיים חשד שאני מנסה לעזוב את הארץ באופן לא חוקי עם זנים שנמצאים בסכנת הכחדה.
סלח לי אלוהים, אך ייקח לי עוד כ-100 שנה לסיים לבנות את התיבה ולהכין אותה לשיט."
לפתע פסק הגשם, השמים התבהרו, השמש חזרה לזרוח ונראתה קשת בענן ברחבי המרומים. נוח הסתכל למעלה בפליאה ושאל "אתה בסוף לא הולך להשמיד את העולם ולגרום לכל החוטאים לשלם?"
"לא", אמר אלוהים, "הממשלה שלך כבר עשתה את זה במקומי".
טייס חובב שיצא לטיסה קצרה גילה במהלכה שציוד הניווט והתקשורת שלו לא עובד כשורה. הוא חיפש אחר מקום לנחות בו כדי שיוכל לסדר את הבעיה ומצא מסלול נחיתה שלא הופיע באף אחת מהמפות שלו... לאור העובדה שהוא סבל מבעיות טכניות קשות, הוא החליט שלא לקחת סיכונים באוויר ולנחות בבסיס המסתורי.
ברגע שנחת הקיפו את המטוס שלו מספר רב של חיילים וכיוונו אליו את הנשק שלהם. הטייס יצא מהמטוס מבוהל עם ידיים באוויר והובל מיד לחדר החקירות.
הוא סיפר לחיילים שהוא פשוט יצא לטיסה קצרה, אולם במהלכה ציוד הניווט שלו החל לעשות בעיות ולא היה לו מספיק דלק כדי לחפש מקום אחר לנחות בו. החיילים החלו לעשות בדיקה מקיפה אודות אותו הטייס, ואחרי לילה ארוך של חקירות, במהלכו השתכנעו כולם שהוא אינו מהווה סכנה ביטחונית, הוחלט לשחרר אותו.
אחד הקצינים עשה לטייס תדריך ארוך שניתן לתמצת במילים "לא ראית כלום!", ולאחר שקיבל מספר איומים למאסר עולם במקרה שיחשוף אפילו פרט אחד, עזרו לו לתקן את ציוד הניווט שלו והוא שוחרר לדרכו.
ביום שלמחרת חיילי הבסיס הסודי לא האמינו כשראו את אותו המטוס נוחת שוב בתוך שטח הבסיס! כמו בפעם הקודמת, הם הקיפו את המטוס וכיוונו אליו את הנשק שלהם, ושוב הטייס יצא ממנו עם ידיים באוויר, אלא שהפעם התלוותה אליו אישה.
"תעשו לי מה שאתם רוצים!" הוא אמר והוסיף, "הייתי חייב להסביר לאשתי איפה הייתי אתמול בלילה והיא לא האמינה לי!"
"אני רוצה להביא ילד לעולם, אבל אני לא בטוח שאני מוכן לבזבז 10 שנים מחיי כדי לשאול אנשים איפה הנעליים שלו" - דמיאן פאהי
אישה ביקשה מבעלה שיביא לה חלזונות
בעיירה צרפתית ציורית ליד החוף, חיו בעל ואישה בשם ז'אק וקלודין. לכבוד חגיגות יום הבסטיליה, החליטה קלודין לארח חברים לארוחת ערב עם מיטב המאכלים הצרפתיים המוכרים והאהובים ביותר. בזמן ההכנות היא נזכרה שהיא שכחה משהו ופנתה אל בעלה: "ז'אק, תוכל לרדת לרגע לחוף הים כדי לאסוף כמה חלזונות למנת הדגל שלי? אתה יודע שהיא הרבה יותר טעימה כשהם טריים". ז'אק לא הבין למה כל כך חשוב שהוא ילך ויביא חלזונות טריים, אבל הוא לבסוף הסכים.
בדרך לחוף הים הוא עבר ליד הבר האהוב עליו וחשב לעצמו, 'מדוע שלא אכנס לשתות קצת? משקה אחד קטן ואני בחוץ, אף אחד לא ישים לב שהתעכבתי לכמה דקות...' משקה אחד הוביל לשניים שהובילו לשלושה, ולפני שהוא שם לב, השעה הייתה 3 לפנות בוקר והוא היה בצרות...
בעודו מנסה להתאושש הוא רץ לחוף, הרים את החלזונות הראשונים שמצא ומיד רץ הביתה עם השלל בידו. ממש לפני שהגיע למפתן הדלת של ביתו, ז'אק מעד והפיל את החלזונות. באותו הרגע אשתו פתחה את הדלת בעצבים וצרחה עליו: "בטלן אחד! איפה היית כל הלילה?! הרסת לי את הארוחה! כמה זמן לוקח ללכת לחוף להביא חלזונות???"
ז'אק השיכור החל לצעוק על החלזונות: "תראו איך היא כועסת, אמרתי לכם שנאחר אם נלך ברגל!"
ליוסי החקלאי היה כשרון מיוחד, הוא ידע לשקם חוות ישנות ולגרום ליבול לפרוח איפה שפעם כלום לא גדל. הידיעה על הכישרון של יוסי נדדה עד אמריקה, שם ביקשו ממנו אנשי קהילה מקומית קטנה לשקם חווה נטושה שבעליה המקוריים נפטר. יוסי לא היסס לרגע ועלה על המטוס הראשון לאמריקה הגדולה כדי להתמודד עם האתגר.
כשהגיע לעיירה ראה יוסי שהחווה הנטושה הייתה מלאה בעשבים יבשים, הבית התפורר, כל הציוד היה שבור וחלוד, גדרות הרוסות הקיפו את כל המתחם ושום דבר לא צמח או רעה בשדות. יוסי לא התרגש לרגע והתחיל לעבוד.
זמן קצר לאחר שיוסי הגיע לחווה הכומר של העיירה עצר במקום כדי לברך את הדייר החדש: "מי ייתן ואתה וישו תעבדו יחד כדי ליצור את חוות החלומות!".
יוסי הנהן בראשו בתודה לעבר הכומר והמשיך בעבודה הנמרצת שלו.
אחרי כמה חודשים, הכומר חזר לחווה כדי לשאול לשלומו של יוסי והוא לא האמין למראה עיניו... בית החווה שופץ לגמרי והיה במצב מעולה, חיות המשק שגשגו ואכלו בשמחה עשב ירוק שגדל לצד עצי פרי עמוסים בכל טוב שנשתלו בתוך שטח מגודר היטב.
"מדהים!" אמר הכומר, "תראה איזה דברים נפלאים אפשר לעשות כשישו עובד לצדך!"
"זה נכון כבוד הכומר" השיב יוסי, "אבל תזכור איך החווה נראתה כשישו עבד פה לבד..."
מקור תמונה: י.שיש דברים שיכולים לקרות רק בישראל וכולנו יודעים בדיוק מה הם. אפשר לנסות להסביר אותם למישהו מבחוץ, אך נסו לעשות זאת בלי להרחיב במשך שעה, ספק אם תצליחו...אלו הם 20 הדברים הדברים הכי ישראליים שיש!
1. להיות ישראלי זה להכניס 4 שקלים בשביל פחית קולה שעולה 4 שקלים, ואחרי שהיא יצאה לבדוק אם יש עודף.
2. להיות ישראלי זה להיכנס לחנות עם שלט ענק "הכול בשקל!" ואז לשאול את המוכר: "כמה זה עולה?"
3. להיות ישראלי זה להרוג ג'וק ולומר "תמות יא כלב!"
4. להיות ישראלי זה להתקשר לחבר הביתה ולשאול אותו "איפה אתה אחי?"
5. להיות ישראלי זה לספור את הפרסומות אחרי שאומרים "5 פרסומות וחזרנו".
6. להיות ישראלי זה לטעום את כל החמוצים והזיתים בסופר ובסוף לא לקנות כלום.
7. להיות ישראלי זה לשמוע כל חצי שעה חדשות אפילו שאין שום דבר חדש.
8. להיות ישראלי זה להגיד שזה בזכותנו כשאנחנו מנצחים בחו"ל ולקרוא לשופטים אנטישמים כשאנחנו מפסידים.
9. להיות ישראלי זה לסגור את המקפיא במהירות כשקופסה נופלת ממנו, ושתיפול על הקורבן הבא.
10. להיות ישראלי זה לטוס לחופשה באילת ולחשוב שטסת לחו"ל.
11. להיות ישראלי זה למכור גם את סבתא שלך כדי לקבל הנחה.
12. להיות ישראלי זה להתחיל לצפצף כשהרמזור מתחלף לצהוב.
13. להיות ישראלי זה לשלם על חולצה 300 שקל, על ג'ינס 600 שקל, אבל אם ייתקע שקל במכונה של המסטיקים - כל הקניון על הרגליים!"
14. להיות ישראלי זה לסמן לנהג תודה כשהוא נותן לך לעבור את הכביש ולא מנסה לדרוס אותך.
15. להיות ישראלי זה לפתוח את הפריזר, להוציא קופסת גלידה, לשים איזה סרט טוב... ואז לגלות שיש שם קציצות דגים מלפני חודש!
16. להיות ישראלי זה להגיד לילדים שלך ש-"זה לא רקוב, זה דבש", ש-"השרוף זה הכי טעים", ש-"בלמטה יש את כל הוויטמינים" ושאם הם לא יאכלו יבוא שוטר...
17. להיות ישראלי זה לא להצביע בעד המועמד שלנו, אלא נגד כל השאר.
18. להיות ישראלי זה למחוא כפיים כשאתה חוזר ארצה, ולהשתוקק לרגע שבו תעוף מכאן שוב.
19. להיות ישראלי זה להגיד בחורף "יומיים גשם והמדינה משותקת" ובקיץ "בשנה שעברה לא היה כל כך חם!"
20. להיות ישראלי זה לקרוא את כל הרשימה הזו ולחשוב "איזה מזל שרק אני לא כזה!"
מקור תמונה: 15wing.af.milרבי יהודי, כומר נוצרי, אימאם מוסלמי ונזיר בודהיסטי נפגשים בכנס בין דתי. הם מתחילים להתדיין ביניהם כדי לנסות ולקבוע למי יש דת יותר חזקה ומושכת. לאחר שעות ארוכות של דיון ללא התקדמות הם מחליטים לקיים תחרות: הם יצאו לטיול אל היער הסמוך שם כל אחד מהם יימצא דוב וינסה לגרום לו לאמץ את הדת שהוא מייצג - זה שיצליח במשימה, אמונתו תוכתר למנצחת.
הם ניגשים אל היער, קובעים נקודת מפגש בקצהו ונכנסים לתוכו האחד אחרי השני.
ראשון יוצא מן היער הכומר, ואחריו האימאם. אומר הכומר: "אתה לא תאמין, זה פשוט מדהים! אמנם הדוב שפגשתי שאג ואיים עליי בתחילה, אבל כל מה שהייתי צריך כדי להרגיעו זה לקרוא לו כמה פסוקים מן הברית החדשה ולהתיז עליו מעט מים קדושים. ביום ראשון הקרוב נביא אותו לכנסייה הקרובה ביותר ואז נטביל אותו לנצרות".
אומר לו האימאם: "רק ביום ראשון? הדוב שאני פגשתי כבר עכשיו מוסלמי. מהרגע הראשון שהתקרבתי אליו ידעתי שאין לי מה לחשוש כי אללה לצדי, אז פרסתי שטיחון על האדמה, ירדתי על ברכיי והתחלתי להתפלל. הדוב קרב אליי עם הבעה שלווה על פניו, הבטתי בעיניו והורתי לו להגיד את העדות – 'אין אללה מלבד אללה'- וכעת הוא כבר מוסלמי טוב שמתכוון לעלות למכה בקרוב מאוד".
עוד השניים משוחחים, והנזיר הבודהיסטי מגיח מן היער. פונים אליו הכומר והאימאם ואומרים לו: "לקח לך זמן רב, נראה שלא עמדת במשימתך...".
אומר להם הנזיר: "אדרבא ואדרבא, לקח לי זמן רב כי אני והדוב שפגשתי עשינו יחד ויפאסנה והתפללנו ארוכות אל האלים הטובים. בו ברגע שהוא ראה אותי יושב על הקרקע בתנוחת הלוטוס, ידי פרוסות לצדדים ועייני עצומות, הוא הצטרף אליי ואני הרגשתי את רוחו של בודהה בתוכו".
"יפה מאוד" אומר הכומר "נראה שכולנו עמדנו במשימה ולא ניתן להכריע... אבל רגע, איפה הרבי? הוא עוד לא יצא מהיער?"
באותו רגע מגיח הרבי בבהלה מבין העצים, בגדיו קרועים, גופו ופניו מלאים חבורות ושריטות.
"מה קרה לך?" שואלים פה אחד בתדהמה הכומר, האימאם והנזיר.
עונה להם הרבי המותש והחבול: "כנראה שלא הייתי צריך להתחיל עם עניין ברית המילה..."
בחור אחד מתקשר לאימא הפולנייה שלו אחרי הרבה זמן שלא התקשר אליה.
“מה שלומך, לאן נעלמת לי?” שואלת האימא.
“הייתי עסוק אימא, ויש לי משהו חשוב לבשר לך.”
“נו, מה?”
“אני מתחתן… עם אתיופית.”
“אההה, נו, יופי ילד שלי, אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך, אז מילא!”
“רגע, אבל יש עוד משהו חשוב.”
“מה עכשיו?”
“ההורים שלה רוצים לבוא אלינו לשישי-שבת, להכיר אתכם.”
“נו טוב, שיבואו, מה לעשות. אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך. יהיה בסדר.”
“אבל איפה הם יישנו, אימא?”
“אהה, אתה והכלה האתיופית שלך תישנו בחדר שלך. ההורים שלה יישנו בחדר שלי ושל אבא ואבא יישן בסלון.”
“אימא, ואיפה את תישני?”
“אני? עד יום שישי אני כבר אמות…”
איך קוראים לאישה שיודעת איפה בעלה נמצא בכל לילה? אלמנה.
גבר הולך לפסיכולוג ואומר לו: "ד"ר, אשתי לא נאמנה לי. כל ערב היא הולכת לאותו הבר וכל פעם היא שוכבת שם עם גבר בלי שום שאלות! מה אתה חושב שאני צריך לעשות?" עונה לו הפסיכולוג: "קח נשימה עמוקה, תירגע ותסביר לי איפה בדיוק נמצא הבר הזה".
לעזור לשיכור באמצע הלילה
בעל ואישה ישנים יחד במיטה, כשלפתע נשמעת דפיקה בדלת.
הבעל מתהפך במיטה, מביט בשעון ורואה שהשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. "אין סיכוי שאני קם..." הוא ממלמל לעצמו וחוזר לישון. פתאום, נשמעת דפיקה חזקה יותר.
"אתה לא מתכוון לגשת לדלת?" שואלת האישה בנמנום.
"בשעה כזאת?!" עונה הבעל "אין סיכוי!"
"אבל אם קרה משהו ומישהו צריך עזרה...?"
"אוקיי.. אוקיי..." הוא קם בחוסר חשק וניגש לפתוח את הדלת. מולו עומד איש שיכור.
"ערב טוב!" צוהל האיש. "אתה יכול אולי לתת יד ולדחוף אותי?"
"לא!" עונה הבעל בכעס "השעה שלוש וחצי לפנות בוקר ואתה מפריע לי לישון!"
הוא טורק בפניו את הדלת וחוזר למיטה.
"מי זה היה?" שואלת האישה.
"סתם איזה בחור שיכור שרצה שאני אדחף אותו..."
"ולא עזרת לו?" התפלאה "זה פשוט לא יפה. אתה לא זוכר את הלילה ההוא שנתקענו עם האוטו וירד גשם זלעפות והיית צריך לדפוק על דלתו של איש זר ולבקש ממנו עזרה? מה היה קורה אם הוא לא היה מסכים לעזור?!"
"אבל הבחור הזה היה שיכור..." עונה הבעל
"זה לא משנה!" מוחה האישה "זה פשוט לא יפה! הוא צריך את העזרה שלך וזה הדבר הנכון לעשות. עכשיו תצא מהמיטה ותעזור לו!"
"אוקיי, אוקיי..."
הבעל יוצא מהמיטה, ניגש אל הדלת ופותח אותה, אך האיש כבר לא עומד שם. הבעל מסתכל לצדדים וצועק: "הי!! אתה עדיין צריך שאני אדחף אותך?"
"כן!" צועק האיש מהחצר החשוכה "בבקשה!"
"אבל איפה אתה?" שואל הבעל.
"כאן!" עונה האיש "על הנדנדה שלך..."
מה זה שיא החוצפה? להיכנס לסניף של בורגר קינג ולשאול איפה המקדונלד'ס הכי קרוב.
מה זה שיא החוצפה? לעצור נהג מונית רק כדי לשאול אותו איפה יש באזור תחנת אוטובוס.
הגבר שלא התחשב באשתו
הבעל צפה בטלוויזיה כל היום בזמן שאשתו כיסחה את הדשא בקיץ החם, עד שהוא הרים את עצמו מהספה ויצא החוצה לכיוון אשתו:
"מה לארוחת ערב?", שאל.
"מה?! אתה יושב לך במזגן כל היום בזמן שאני כאן עובדת בחום כל היום! אני לא מאמינה שאתה עוד מבקש ממני ארוחת ערב! תדמיין שאני מחוץ לעיר ותכין אוכל בעצמך!"
הגבר נכנס פנימה ובישל לעצמו סטייק עסיסי עם תפו"א אפויים, לחם שום וכוס גבוהה עם לימונדה קרה.
כשהיא סוף סוף סיימה לעבוד בחוץ, נכנסה אשתו פנימה וראתה אותו מסיים את הארוחה.
"הכנת לעצמך אוכל? איפה המנה שלי?"
"אה? חשבתי שאת מחוץ לעיר".
הלוויתו תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין ירקון.
בשעת בוקר מוקדמת מאוד אישה שיכורה וערומה לחלוטין נכנסה לתוך מונית בניו יורק וביקשה לנסוע לביתה… נהג המונית היה מוישה, יהודי מזדקן שחשב שהוא כבר ראה את הכל בעיר, אך ברגע שהאישה נכנסה למונית שלו הוא רק בהה בה ולא אמר דבר, לא התניע את הרכב ולא התחיל בנסיעה. האישה פנתה אליו ואמרה: "מה קורה, הכל בסדר איתך מותק? אף פעם לא ראית אישה ערומה או שכבר שכחת איך זה נראה?".
"אני מאוד מתנצל גברת" ענה מוישה, "אבל אני לא רגיל לדברים כאלה ואני לא חשבתי על מה שאת אולי חושבת שאני חשבתי כשהסתכלתי עלייך. זה כבר לא משנה לאנשים כמוני".
האישה השיכורה החלה לצחוק והשיבה "שטויות! זה לא משנה לך? אני רואה אותך מסתכל עלי במראה! עכשיו צא מהחלומות שלך ותתחיל לנסוע".
מוישה השתהה לרגע ולבסוף אמר "תראי גברת… אני מסתכל עלייך ומסתכל עלייך ואני אומר לעצמי 'מוישה, האישה הזאת פשוט לא לובשת שום דבר, רואים לה את הכל... אז איפה לכל הרוחות יש לה ארנק עם כסף כדי לשלם לי על הנסיעה הזאת?'"
כתב אחד מגיע לחווה כדי לעשות כתבה על משק הפרות. הוא פונה לחוואי כורדי שעומד ליד שתי פרות ומראיין אותו.
מראיין: "כמה חלב מייצרות הפרות שלך?"
חוואי: "איזו, השחורה או הלבנה?"
מראיין: "השחורה."
חוואי: "שני ליטר ביום."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "שני ליטר ביום."
מראיין: "איפה הן ישנות?"
חוואי: "השחורה או הלבנה?"
מראיין: "השחורה."
חוואי: "באסם."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "באסם."
מראיין: "הפרות נראות בריאות מאוד... מה אתה נותן להן לאכול?"
חוואי: "לשחורה או ללבנה?"
מראיין: "לשחורה."
חוואי: "חציר."
מראיין: "וללבנה?"
חוואי: "חציר."
המראיין התחיל להתעצבן ואמר: "למה אתה ממשיך לשאול אותי אם אני מתכוון לשחורה או ללבנה אם התשובות הן אותו דבר?!"
חוואי: "אהה, זה כי השחורה שלי."
מראיין: "והלבנה?"
חוואי: "גם שלי."
שלומי הלך לעבודה מדי יום באותה הדרך הקבועה כבר במשך כמעט 10 שנים.
יום אחד, בדרכו למשרד, הוא שמע קול שצעק "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תיפול לך לבנה על הראש ותהרוג אותך!"
שלומי המבולבל מיד עצר מבלי לשאול יותר מדי שאלות, ושניה לאחר מכן נפלה מולו לבנה שהתרסקה על הרצפה.
שלומי נותר המום וחיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא מצא איש בסביבה ששם לב למקרה.
הוא המשיך ללכת וכמעט הגיע למקום עבודתו שנמצא מעבר לכביש, אלא שלפתע שמע צעקה נוספת: "עצור במקום! אם תיקח עוד צעד אחד תדרוס אותך מכונית ותהרוג אותך!"
שלומי מיד עצר מבלי לשאול שאלות מיותרות, ואכן עברה מולו מונית שהוא לא שם לב אליה כלל כשהתכונן לחצות את הכביש.
כמו קודם, הוא חיפש את האדם שצעק לעברו, אך לא ראה איש בסביבה שהסתכל עליו.
כשהגיע למשרד, שלומי ניגש לשולחנו והושיט את היד כדי להדליק את המחשב, אך שוב שמע קול שצעק: "עצור במקום! אם תנסה להדליק את המחשב הוא יחשמל ויהרוג אותך!"
שלומי עשה כפי שהקול הורה ואכן שם לב שיש שלולית גדולה של מים מתחת למחשב.
הוא נותר תמוה ומבולבל ולא הבין מי הציל לו את החיים מספר פעמים בבוקר אחד, וצעק: "מי אתה?"
"אני המלאך השומר שלך", ענה הקול שכבר נהיה לו מוכר, "תפקידי הוא להגן על חייך".
"אהה כן?", הגיב שלומי, "אז איפה לעזאזל היית כשהתחתנתי?!"
לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה, בעוד אשתו נשארת כל היום בבית.
"זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!"
בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "אלוהים, בבקשה, עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק ליום אחד, שהיא תוכל לחוות את מה שאני עובר כל יום, ואני אשאר בבית במקומה ואבלה את היום בנעימים..."
אלוהים הרחום, שמשתדל לעזור איפה שאפשר, שמע את התפילה ודאג להחליף בין הבעל והאישה...
בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו.
הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, הפעיל מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם חשבונות.
משם המשיך לדואר, שילם את החשבונות, המשיך לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, חזר הביתה, סידר את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. אחר כך עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות, שאב אבק, טאטא ושטף את רצפת המטבח. המשיך לנקות את השירותים והאמבטיות, קיפל כביסה והכניס לארונות.
אחר כך נסע מהר לבית הספר ולגן כדי להספיק להוציא את הילדים בזמן. בדרך נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד, להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. כשהגיעו, ישב עם הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל החל לבשל ארוחת צהריים. הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה ולשטוף ירקות להכנת הסלט, ואז ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים.
אחרי ארוחת הצהריים הוא ניקה את השולחן, הכניס כלים למדיח, והחל לגהץ בגדים למחר. הוא בקושי סיים וכבר התחיל לשבור ביצים לחביתות של ארוחת הערב, שלאחריה רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל אחד מהם סיפור בנפרד.
בעשר בלילה, כשהוא כבר היה כל כך סחוט, הצליח בקושי לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. אבל גם בכך לא נגמר היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה. הוא לא סירב והצליח לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה.
למחרת בבוקר התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של האישה ומיד פנה לאלוהים: "אלוהים היקר, תעזור לי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. תחזיר אותי לעצמי למרות כל הקשיים בעבודה, זה כלום לעומת הקושי שלה!"
אלוהים, רחום וחנון כהרגלו, מוכן תמיד להיעתר לבקשות עד כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך ואני אשמח להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אתה תצטרך לחכות תשעה חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להיריון... "
אישתו של דרור חזרה הביתה מאוחר מהעבודה עם תיק חדש שנראה איכותי ויקר מאוד. "מתוקה, זה נראה כאילו יש לך תיק חדש של ג'וצי! איך השגת אותו?" הוא שאל אותה.
"הבוס שלי ואני קנינו היום כרטיס לוטו ביחד וזכינו! קניתי את התיק הזה עם החצי שלי מהכסף".
שבוע לאחר מכן אישתו של דרור שוב נכנסה הביתה מאוחר, הפעם עם משקפי שמש חדשות, מה שכמובן גורם לו לשאול אותה איפה היא קנתה אותם וכמה הם עלו.
"אתה לא תאמין! לי ולבוס שלי עוד נשאר קצת כסף מהזכייה של שבוע שעבר, אז קנינו היום עוד כרטיס לוטו ושוב זכינו. עם החצי שלי מהכסף החלטתי לקנות את המשקפיים האלה ולהתפנק קצת".
עוד שבוע עובר ואישתו של דרור נכנסת הביתה בשעת לילה מאוחרת עם צמיד חדש על היד. "תני לי לנחש" הוא אומר לה, "את והבוס שלך שוב זכיתם בלוטו?"
"כן! זה ממש מדהים איזה מזל מטורף יש לנו! בדיוק עכשיו קניתי לעצמי את הצמיד הזה והאמת היא שאני ממש מותשת מכל הבלגן בחנות, יש סיכוי שאתה תעשה לי טובה ענקית ותמלא לי את האמבטיה כדי שאני אוכל לנוח קצת?"
"הכל בשבילך יקירתי..." ענה דרור.
כעבור כמה דקות האישה מגיעה לחדר המקלחת ורואה שהאמבטיה מלאה רק בס"מ וחצי של מים.
"דרור מה זאת הבדיחה הזאת? איך נראה לך שאני אעשה אמבטיה עם כל כך מעט מים?"
"מה את רוצה מתוקה? אני שמתי מעט מים כי אני לא רוצה להרטיב את "כרטיס הלוטו" שלך!"
לפני הרבה שנים, בימי ברית המועצות, פסל רוסי זקן קיבל סוף סוף אישור לעלות לישראל כדי לגור עם בנו ומשפחתו שהתגוררו בתל אביב. בזמן הבידוק הביטחוני אנשי שדה התעופה הרוסי נדהמו לגלות פסל גדול בדמות ראשו של המנהיג הידוע ולדימיר לנין בתיקו של הפסל הזקן. "מה זה הדבר הזה?" שאל איש הביטחון את הפסל. "מה זה? מה זה???!!!" ענה לו בזעם הפסל, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר כבוד! זה המנהיג הגדול שלנו שבזכותו יש לנו מדינה כל כך נפלאה! זאת יצירת מופת של ברית המועצות האדירה שאני לוקח איתי כדי לזכור את נפלאות המולדת בכל העולם!"
איש הביטחון ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל הזקן, אז הוא פשוט חייב אותו על משקל עודף ושחרר אותו לדרכו. כשהפסל נחת בנמל התעופה בן גוריון, אנשי המכס הישראלי שמו לב לכך שיש לו משהו גדול וכבד מאוד במזוודה, עצרו אותו וגילו את הפסל של לנין. "מה זה?" שאל את הפסל איש המכס הישראלי. "מה זה? מה זה???!!!" השיב לו הפסל הנזעם, "אל תגיד מה זה! תגיד מי זה! חוצפן חסר ידע! זה לנין! זה הממזר שבגללו לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לכאן! אני הולך לשים אותו בשירותים שלי, ממש מעל האסלה, איפה שהוא צריך להיות בגלל שהמדינה המשוגעת שלו מנעה מאיש זקן כמוני מפגש עם הבן שלו!"
גם איש המכס הישראלי ממש לא רצה להמשיך לשמוע את הצעקות של הפסל, והוא שחרר אותו לדרכו. בנו של הפסל חיכה לו בשדה, והוא אסף אותו לביתו החדש יחד עם כל משפחתו. נכדו הקטן של הפסל התנדב לעזור לו לפרוק את המזוודות שלו וכאשר הוא ראה את פסלו של לנין, הוא מיד פנה אל סבא שלו ושאל "מי זה?"
"מי זה? מי זה???" ענה שוב הפסל הזקן, אבל הפעם עם חיוך על הפנים, "אל תשאל מי זה, חמוד שלי, כי זה ממש לא חשוב. תשאל מה זה - וזה 5 ק"ג של זהב בציפוי שיש!"
לגבר נשוי היה רומן עם המזכירה שלו. יום אחד הם הלכו לביתה ועשו אהבה כל אחר הצהריים. כשהם מותשים, הם נרדמו וקמו בשעה 20:00.
האיש התלבש במהירות ואמר למאהבת שלו לקחת את הנעליים שלו החוצה ולשפשף אותן על הדשא. לאחר מכן הוא נעל את נעליו ונסע הביתה.
"איפה היית?" שאלה אותו אשתו בשנייה שהוא נכנס לביתו.
"אני לא יכול לשקר לך", ענה הגבר, "אני מנהל רומן עם המזכירה שלי. עשינו אהבה כל אחר הצהריים".
האישה השפילה את מבטה אל נעליו ואמרה: "חתיכת ממזר, אתה משקר לי! הלכת לשחק גולף!".
איש בכדור פורח מרחף בשמיים ופתאום מבין שהלך לאיבוד. הוא ממהר להוריד גובה ומזהה במרחק מה ממנו, איש על הקרקע. הוא מנמיך גובה עד לנקודה שבה הוא יכול לצעוק אליו "סליחה, אתה יכול לעזור לי?"
"בשמחה", האיש נענה לבקשתו.
"הבטחתי לחבר שאפגוש אותו כבר לפני שעה אבל אין לי מושג איפה אני" מסביר האיש בבלון.
האיש מתחתיו מסתכל לצדדים "אתה בכדור פורח, מרחף בגובה 30 אלף רגל מעל הקרקע. אתה בין 40 ל-41 מעלות צפונה ובין 59 ל-60 מעלות מערבה"
"אתה בטח מהנדס" צועק לו האיש מהכדור הפורח.
"נכון" עונה האיש בהתפעלות "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" צועק לו האיש מהבלון "כל מה שאמרת לי כרגע הוא נכון מבחינה טכנית, אבל אין לי מושג מה לעשות עם המידע הזה ובשורה התחתונה אני עדיין אבוד. בכנות, אתה בכלל לא עזרת לי, אם כבר, רק עיכבת אותי יותר"
עונה לו האיש מהקרקע: "אתה בטח עובד בניהול"
"נכון" עונה האיש מהבלון "איך ידעת?"
"ובכן זה די פשוט" עונה האיש "אתה לא יודע איפה אתה נמצא ולאן אתה הולך. טיפסת לגובה רב בגלל כמות גדולה של הבטחות שפיזרת לאוויר אבל אין לך מושג איך לקיים אותן ואתה מצפה מהאנשים שמתחתיך שיפתרו לך את הבעיות. בשורה התחתונה אתה נמצא בדיוק באותה הנקודה שבה היית לפני שנפגשנו, רק שעכשיו אתה מאשים אותי!"
גבר נכנס לבית קפה, ניגש אל הבר והזמין בירה.
"בוודאי, אדוני, זה יעלה לך אגורה" אמר לו הברמן.
"אגורה???" קרא האיש בתדהמה. הוא הציץ בתפריט ושאל: "וכמה בשביל סטייק עסיסי ובקבוק יין נחמד?"
"שקל", ענה הברמן.
"שקל???" קרא האיש בתדהמה, "איפה הבן אדם שמחזיק את המקום הזה?"
הברמן ענה: "למעלה, עם אשתי".
"מה הוא עושה למעלה עם אשתך?", שאל האיש.
והברמן ענה: "בדיוק מה שאני עושה לעסק שלו כאן למטה".
אדם אחד מת והגיע לשערי גן עדן. המלאך שעמד בכניסה בחן אותו ושאל, "אתה פוליטיקאי נכון?". האדם ענה "אכן", והמלאך אמר, "אם כך, לך תעמוד עם הקבוצה הזו ששם, ועוד מעט אגיע להדריך אתכם". הפוליטיקאי נלחץ לרגע ושאל, "יש איזושהי בעיה מיוחדת?", והמלאך השיב, "לא לא, כלל לא – להיפך! בדרך כלל היינו שולחים פוליטיקאים ישירות לגיהנום, אבל לאחרונה אימצנו שיטה חדשה לבחירת גורלם של שליחי ציבור שכמותם. אל תדאג, כשאגיע אליכם אסביר את הכל".
הפוליטיקאי הלך לעמוד לצד שאר הפוליטיקאים. לא חלף הרבה זמן עד שהמלאך ניגש אליהם ואמר: "ובכן חברים, אתם תשמחו לשמוע שיש לכם הרבה מזל, כי מעתה תוכלו לבחור איך תרצו לבלות את הנצח שלכם אחרי המוות – בגן עדן או בגיהנום. עם זאת, לפני שתקבלו החלטה, עליכם לבלות יום שלם בגיהנום. אחריו יהיה לכם יום שלם שבו תצטרכו לקבוע יחדיו אם אתם מעוניינים להישאר בגיהנום או לעבור לגן עדן".
המלאך הקיש באצבעותיו, והפוליטיקאים נעלמו בבת אחת והופיעו בגיהנום. להפתעתם, כולם מצאו את עצמם יושבים עם חלוקים על ספות בלובי של בית מלון 5 כוכבים. השטן עמד מולם בחליפה, חייך ואמר: "ברוכים הבאים לגיהנום, כאן תוכלו לבלות את הנצח שלכם אם רק תבחרו בכך". אחד הפוליטיקאים אמר: "לא ככה דמיינתי את הגיהנום", והשטן הגיב: "ובכן, אני חייב להודות שהציגו אותנו בצורה קצת קשה על האדמה – אתם יודעים בעצמכם איך התקשורת נוהגת להקצין כל דבר. למען האמת, די טוב כאן – תראו בעצמכם".
באותו הרגע הגיעו אל הלובי שדונים קטנים והגישו לכל אחד מהפוליטיקאים כוס שמפניה, ולאחר מכן השטן הוביל אותם אל מחוץ לבית המלון – שם התגלה בפניהם מסלול גולף ענק, שחיכה רק להם. עוד לפני שהם הספיקו לקחת אלות גולף, עשרות דוגמניות ניגשו אליהם וסיפרו להם כמה שהן מעריצות אותם ורוצות רק לעשות אותם מאושרים. הפוליטיקאים העבירו יום שלם במגרש הגולף, ולכל אורך הזמן שתו, אכלו טוב, בילו וצחקו עם הדוגמניות והשטן.
ביום למחרת, הפוליטיקאים אפילו לא היו צריכים לחשוב ולהתדיין יותר מדי. כשעשו הצבעה, כולם החליטו פה אחד כי הם מעוניינים להישאר בגיהנום. עבר עוד יום והמלאך ניגש אליהם ושאל, "החלטתם איך אתם רוצים לבלות את הנצח?" וכולם אמרו יחדיו – "בגיהנום!"
המלאך הקיש באצבעותיו, והפעם הפוליטיקאים מצאו את עצמם במקום קודר, לוהט ואפל, כשצרחות מקיפות אותם מכל עבר ושדונים עוטים עליהם עם קלשונים בידיהם. מאחוריהם הגיח השטן, שוב לבוש בחליפה והפעם חיוך נבזי על פניו. אחד הפוליטיקאים צעק מיד בכעס: "מה זה?! איפה בית המלון? איפה מסלול הגולף?! איפה השמפניה?! איפה הדוגמניות?!"
"מה שראיתם היה בסך הכל המצע שלי, עכשיו אנחנו אחרי הבחירות!"
אישה ובעלה משוחחים בזמן ארוחת הערב.
האישה: "מה היית עושה אילו מתתי? היית מתחתן מחדש?"
הבעל: "בהחלט לא!"
האישה: "למה לא - אתה לא אוהב להיות נשוי?"
הבעל: "ברור שכן."
האישה: "אז למה לא תתחתן מחדש?"
הבעל: "אוקי, אני אתחתן שוב."
האישה (במבט פגוע): "באמת?"
הבעל נאנח עמוקות
האישה: "האם היית ישן איתה במיטה שלנו?"
הבעל: "איפה עוד נישן?"
האישה: "היית מחליף את התמונות שלי עם תמונות שלה?"
הבעל: "זה יהיה הדבר ההגיוני לעשות".
האישה: "היית נותן לה את מחבטי הגולף שלי?"
הבעל: "לא, היא שמאלית."
האישה: *שותקת*
הבעל: "שיט."
רק גברים מצפצפים כשהרמזור עדיין כתום.
רק גברים נוסעים בכוונה לאט אם הנהג שמאחוריהם צפצף בכתום.
רק גברים מסדרים את הרהיטים לפי המיקום של הסטריאו.
רק גברים נראים כאילו יצאו זה הרגע מהשיקום בבית לוינשטיין כשהם צועדים לעבר החופה.
רק גברים אוכלים שווארמה בעמידה באמצע הרחוב.
רק גברים חושבים שמכות זה סוג של תקשורת.
רק גברים מגדלים אמסטף.
רק גברים מדחיקים רגשות, אלא אם כן הקבוצה שלהם מפסידה.
רק גברים חושבים שגומות חן זה סקסי, כלומר אלה שנמצאות מעל התחת.
רק גברים חושבים שזוגיות זה דבר יפה, לכן הם חווים אותה כל שבוע עם מישהי אחרת.
רק גברים מאמינים בשוויון, כלומר, את תקרעי את התחת והם ינוחו בשוויון נפש.
רק גברים יעשו הכל כדי להשיג סקס, אפילו להתאהב.
רק גברים מובילים את האישה... בכביש שהיא סללה.
רק גברים אומרים "תזרמי" וחושבים שזה באמת יעבוד.
רק גברים חושבים שפעולת הגירבוץ היא בעצם חיננית.
רק גברים הולכים עם סלולרי בחגורה.
רק גברים מספיק נאיביים לחשוב שהקסם הגברי שלהם יעבוד על השוטרת שזה עתה עצרה אותם.
רק גברים חושבים שצמה מאחורה מתקזזת עם קרחת מקדימה.
רק גברים חושבים שאוננות זה סוג מסוים של יחסים.
רק גברים נאיביים מספיק כדי להאמין שהמגף של "פראדה" באמת עלה רק מאתיים שקל בסוף עונה.
רק גברים מצליחים לשכנע את עצמם שהעוף המכובס של אמא שלהם יותר טעים מהמטבח הטוסקני שלך.
רק גברים חושבים שלהיעלם בלי להתקשר זה פחות כואב.
רק גברים מאמינים למישהי שאומרת להם שהם "הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים".
רק גברים מסוגלים לפנטז על סטייק בפיתה (עם חומוס, טחינה, צ'יפסלט ושים לי הרבה חריף) בזמן שאת נקרעת מהצירים.
רק גברים חושבים שהגודל לא קובע.
רק גברים אוכלים שניצל רק עם מזלג.
רק גברים חושבים שהשארת מברשת שיניים באמבטיה כמוה הצעת נישואים.
רק גברים יודעים איפה השיבר הראשי.
רק גברים גוססים בהצטננות.
רק גברים חושבים ש"לא בנוי לקשר" זה סוג של מחמאה.
רק גברים יאשימו אותך שאת דרמטית.
רק גברים רואים את הסוף כבר בהתחלה.
נ.ב. רק נשים חושבות שהן מבינות גברים...
איש עסקים עשיר נוסע לחול לפגישת עסקים.
כמה ימים לאחר הנסיעה הוא מטלפן הביתה כדי לראות מה שלום אשתו.
לטלפון עונה המשרת הזקן. "כן אדוני?"
האיש: "בדוק בבקשה מה שלום אשתי."
המשרת: "כן אדוני." לאחר כמה דקות המשרת חוזר לטלפון.
"נראה כי היא מארחת גבר בחדרה, אדוני, בצורה.. אינטימית."
האיש משתולל מזעם. "הפרוצה הזו!" הוא נושם עמוק, חושב לרגע ואומר: "תקשיב לי טוב,"
"כן אדוני." עונה המלצר
"אתה יודע איפה אני מחביא את האקדח שלי?"
"כן אדוני."
"קח אותו ותירה לשניהם בראש, עכשיו!"
"כן אדוני."
האיש מקשיב ושומע בצד השני צרחות ושתי יריות בודדות, ואז שקט.
המשרת חוזר לטלפון. "הדבר נעשה אדוני, מה תרצה שאעשה עם הגופות?"
"תזרוק אותן לבריכה שלנו מאחורה."
"אבל אדוני.. אין לנו בריכה."
משתרר שקט ארוך.
"סליחה, טעות במספר."
יותם ונועה אוהבים מאוד אחד את השנייה. אמנם הם רק בני 7, אבל הם מכירים שנים, וכל יום מסתובבים ומשחקים יחד. יום אחד הם מדברים ביניהם ומגיעים למסקנה שהם רוצים להיות כמו ההורים שלהם ולהתחתן.
יותם מחליט לפנות ליוסי, אביה של נועה, ולבקש ממנו את ידה. הוא צועד בגאווה אל האב ואומר: "נועה היא החברה שלי ואני החבר שלה, ואני רוצה שתרשה לי להתחתן איתה".
יוסי המשועשע מופתע לרגע, אבל אז הוא מחליט לשתף פעולה ועונה לו: "נגיד שאני מסכים, אני צריך לדעת שתוכל לדאוג לבת שלי. אם תתחתנו, איפה תגורו אחרי החתונה?". יותם חושב לרגע ועונה: "בחדר של נועה. הוא יותר גדול מהחדר שלי ואנחנו יכולים להיות שם יחד."
יוסי מחייך מהתשובה ומתקיל את יותם בעוד שאלה: "וממה תחיו? הרי אין לך עבודה." ויותם החמוד עונה לו: "יש לנו דמי כיס שחסכנו וזה יספיק לנו להרבה זמן."
יוסי המשועשע ממשיך ושואל: "אז נגיד שאני מסכים, איך אתם תתמודדו עם לנקות את הבית? להכין אוכל? ומה תעשה אם תפגוש חברה חדשה שתרצה להיות איתה?".
יותם הנחוש עונה בלי להסס: "זה קל, אני אעשה את מה שאתה עושה. אני אבקש מסבתא שתנקה ותבשל בשבילי ולחברה החדשה אני אקרא 'אימא של יותם'".
אישה אחת נכנסת לבית מרקחת ושואלת את הרוקח איפה יש קונדומים ענקיים. הוא מפנה אותה למדף הנכון והיא ניגשת אליו.
אחרי חצי שעה הרוקח שם לב שהאישה עדיין שם ופשוט עומדת ליד המדף. "את צריכה אולי עזרה?" הוא שואל אותה.
"לא, תודה," עונה האישה, "אני פשוט מחכה לראות מי קונה אותם."
מקור תמונה: Jotpeאחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה.
"אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר.
"אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!".
"אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו."
"עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!".
"דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך".
דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"
למה השמש מבהירה לנו את השיער אבל מכהה לנו את העור?
מדוע נשים לא יכולות לשים מסקרה בעיניים כשהפה שלהן סגור?
למה יש אור במקרר אבל לא במקפיא?
מדוע צריך ללחוץ על "התחל" בשביל להפסיק את הווינדוס?
מדוע אין אוכל לחתולים בטעם עכברים?
מדוע אנשים מצביעים על הזרוע שלהם כשהם שואלים מה השעה, אבל הם לא מצביעים על התחת שלהם כשהם שואלים איפה השירותים?
מדוע נוח לא חיסל את זוג היתושים בתיבה?
מדוע כבשים לא מתכווצות כשיורד גשם?
מי היה האדם הראשון שהסתכל על פרה וחשב לעצמו "אני אלחץ על הדבר הורוד המתנדנד הזה ואני אשתה את מה שיצא משם"?
אם בני האדם התפתחו מהקופים, מדוע עדיין יש קופים?
איך קוראים לבלרינה ממין זכר?
אם שמן תירס עשוי מתירס ושמן צמחי עשוי מצמחים, אז ממה עשוי שמן תינוקות?
איך זה שהנחתנו אדם על הירח לפני שהבנו שזה יהיה רעיון טוב לשים למזוודה גלגלים?
כמה חשוב צריך להיות בנאדם, בשביל שיקראו למוות שלו התנקשות ולא רצח?
למה פיצה עגולה, מגיעה בקופסא מרובעת ומוגשת במשולשים?
למה אנשים אומרים שהם ישנו כמו תינוק, כשתינוק מתעורר בדרך כלל כל שעתיים?
למה אנחנו לוחצים יותר חזק על כפתורי השלט, כשאנחנו יודעים שהבטריות גמורות?
איך זה שהדבק לא נדבק לבקבוק?
למה לטרזן אין זקן?
האם במגרש החניה של אולימפיאדת הנכים, כל החניות צבועות בכחול?
האם לעובדי ויסוצקי יש הפסקות קפה?
ילד: אבא, מצאתי עבודה חדשה! אבא: איזה יופי, איפה? ילד: בחנות לגו. אבא: ואיך שם? ילד: שמע, זה מורכב...
איפה היית?!
אישה ביקשה מבעלה לגשת לחנות ולקנות לה סיגריות, אך החנות הייתה סגורה. לכן הוא החליט לנסות במכונה למכירת סיגריות שהייתה בפאב הסמוך. בפאב, ליד מכונת הסיגריות, ישבה אישה יפהפייה. הוא התחיל לשוחח איתה, דבר אחד הוביל לדבר שני, ותוך זמן קצר היו שניהם בדירתה של האישה.
בשלוש לפנות בוקר הסתכל הגבר על השעון ונבהל. "וואוו. כל כך מאוחר," אמר, "יש לך טלק בבית?". היא הגישה לו קופסא עם טלק והוא מרח היטב את ידיו באבקה.
אשתו חיכתה לו בפתח הבית ובחמת זעם שאלה: "איפה לעזאזל היית?"
"תראי, חמודה," הוא אמר, "החנות הייתה סגורה, אז הלכתי לקנות סיגריות מהמכונה בפאב וישבה שם אישה יפהפייה אחת. שתינו קצת ואז היא הזמינה אותי אליה הביתה וכל השעות האלה בילינו יחד במיטתה".
"באמת?!" שאלה האישה, "הראה לי את הידיים שלך".
היא הסתכלה בידיו מכוסות האבקה ואמרה: "שקרן! עוד פעם הלכת לבאולינג!!!"
אישה אחת תהתה מדוע בעלה מקשיב לכל דבר שהאישה בתוך הג'י פי אס אומרת לו לעשות, אבל כשהיא עצמה מבקשת ממנו הוא אומר לה 'אל תתערבי'.
היא החליטה להתיישב בשקט במקומה ולהקשיב, מנסה לברר לעצמה את פשר הכוח הקסום שהאישה מהג'י פי אס הזו מהלכת על בן זוגה.
ולהלן המסקנות שהיא הגיעה אליהן:
א. הטון הרך שלה.
"בעוד מאתים מטרים תפנה שמאלה", היא מבקשת ממנו בקול עדין (במקום: "לא, עיוור, אתה לא רואה את השלט??").
ב. אם הוא טועה בדרך, היא לא קוראת לו "מפגר", אלא מעודדת אותו:
"מצא מסלול אלטרנטיבי. לא נורא, נשמה. טעית, קורה שטועים. אעזור לך להגיע בכל זאת".
והדבר ששבר אותה סופית –
ג. כשהגיעו למחוז חפצם, היא הריעה לו: "ברוך הבא, הגעת".
"איפה אני ואיפה אשת ה- GPS", חשבה לעצמה, ואז אמרה לבעלה בלעג: "הגעת? יופי. הגיע הזמן באמת".
פקיסטני אחד מחליט להגר לארה"ב ומגיע לניו יורק.
נפעם מהמקום החדש, הוא עוצר את האדם הראשון שהוא רואה ברחוב ואומר: "תודה אדון אמריקאי, שהכנסת אותי למדינה הנפלאה הזאת ונתת לי בית, אוכל, ביטוח רפואי וחינוך חינם!"
האדם מביט בו בהשתוממות ואומר: "אתה מתבלבל קומפדרה, אני בכלל מקסיקני"
המהגר החדש ממשיך ונתקל באדם נוסף ואומר לו בהתרגשות: "תודה שאתה מקבל אותי כאן באמריקה, הארץ היפה הזו!"
עונה לו הבן אדם במבטא אסייתי: "אני לא אמריקה, אני ויאטנאם"
ממשיך לו המהגר ופוגש אדם נוסף. הוא לוחץ את ידו בחוזקה ואומר: "תודה על אמריקה הנפלאה!"
משיב לו הבן אדם: "וולאק יא מג'נון, אני מלבנון, לא אמריקאי"
הוא ממשיך עוד קצת ואז נתקל בגברת ושואל אותה: "את אמריקאית?"
היא עונה לו: "לא, אני מאפריקה"
מבולבל לחלוטין הוא ממשיך: "אז איפה כל האמריקאים???"
האפריקאית מביטה בשעון ואומרת: "הם בטח בעבודה..."
טירון אחד מגיע לרופא של הבסיס ומתלונן בפניו: - ד"ר אני מרגיש ממש רע! - איפה אתה מרגיש רע? - כאן בבסיס בעיקר.
למה כושר בגיל הזהב הוא לא כזאת חגיגה?
כולם מדברים על חשיבות הכושר למבוגרים. אנחנו מדברים על חשיבות המנוחה... אוסף משפטים מצחיקים!
- הליכה יכולה להאריך את חייך. בגיל 85, זה מאפשר לך לבזבז עוד 5000 ש"ח בחודש למשך חצי שנה בדיור מוגן...
- סבא שלי התחיל ללכת 5 ק"מ ביום בגיל 70. היום הוא בן 90 ואין לנו מושג איפה הוא.
- אני אוהב הליכות ארוכות. במיוחד כשאנשים מעצבנים עושים את זה ממני והלאה.
- הסיבה היחידה שיש לי ללכת מהר, היא שזו הפעם היחידה שאני יכול להנות מנשימה מהירה שוב.
- אין כמו לקום להליכה מוקדם בבוקר, כשהמוח עוד לא מבין את הטעות שהוא עושה.
- הצטרפתי למכון כושר לפני חצי שנה ועוד לא ירדתי גרם! מסתבר שצריך ממש להיות שם...
- בכל פעם שאני אומר את המילה הגסה "התעמלות", אני מיד רץ לשטוף את הפה עם קצפת ושוקולד.
- אמנם יש לי שרירים רופסים, אבל למזלי הכרס מכסה אותם...
- היתרון היחידי להתעמל בגיל מבוגר, הוא למות חטוב.
- כולנו נהיים כבדים יותר עם השנים. זה בגלל כל המידע שמצטבר במוחנו. זו הגרסא שלי ואני דבק בה!
- בכל פעם שאני חושב על המראה שלי יותר מדי, אני נכנס לפאב ואחרי שעתיים אני כבר נראה הרבה יותר טוב.
- אשתי שאלה אותי "מה אתה עושה?" אז אמרתי "כלום". היא התעצבנה ואמרה ש"זה בדיוק מה שעשיתי אתמול!" אז אמרתי לה שעוד לא סיימתי...
אתם יכולים להריץ את הבדיחה הזו בין החברים שלכם, אבל למה להריץ אם אפשר סתם לשלוח...??
במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן...
1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן?
2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו...
3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?!
4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת!
5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות...
6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש?
7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%.
8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר...
9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות...
10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה.
11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון.
12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות.
13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?"
14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה.
15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה.
16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק.
[related_articles]
17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום...
לסיום, קצת על ניקיונות פסח:
18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים.
19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ!
20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?
אחרי שסיימנו קניות, שני הילדים הקטנים שלי עמדו מול הדלת של המכונית בזמן שאני סידרתי את המצרכים בתא המטען, ומיד התחילו לריב אחד עם השני...
עמית, בן 4, התחיל לצעוק: "אני יושב בצד שמאל!" ואחיו עומר, בן 5, ענה בתגובה: "מה פתאום? אני יושב בצד שמאל!". ככה הם המשיכו דקות ארוכות ובצעקות חזקות יותר ויותר בזמן שכל האנשים בחנייה נועצים בנו מבטים, עד שלא יכולתי יותר.
"מספיק! עומר מבוגר יותר אז הוא יכול לקבוע בנושא הזה, עמית, תן לו לשבת בצד שמאל."
"איזה כיף!" הגיב עומר הנרגש, "רק תגיד לי אבא, איפה זה צד שמאל???"
עבור לבא-במייל
