print header

בעל הסוסה - סיפור מרגש עם מוסר השכל!

טור אישי - חן שאול

 

לפני מספר שנים, סיפרו לי מעשייה שחלחלה והצליחה לגעת. מילותיה היו פשוטות כל כך, אך המסר שלה היה בעל מטען רב. כששמעתי אותה לראשונה, יכולתי ממש לדמיין את הדמויות בראשי. ראיתי אותן משוחחות זו עם זו, מתלבטות, מביטות. הכל היה חי, ממש כמו מוסר ההשכל שנושאת עימה המעשייה.

לפני מספר ימים נתקלתי בה שוב, אך הזכרון שהיה לי, עת שמעתי את המעשייה לראשונה, היה לי אחר. היא הייתה זכורה לי ציורית יותר, אך בעיקר מכוונת יותר למטרה שלה - למוסר ההשכל החשוב שלה.

החלטתי לקחת את אותה מעשייה, כפי שנחרטה בזיכרוני ולשתף אותה איתכם.  היא כתובה כולה מפרשנות אישית שלי, כפי שאני הצלחתי להכיל אותה, בצורה חיננית המחמיאה למסר...

*

"במקום רחוק, בין שדות וכרמים חיה משפחה עם המון סוסים.

ביום בהיר אחד, ללא כל התרעה, ברחה סוסה מהחווה, נעלמה כלא הייתה.

כאשר הבחין הבעלים בהעדרה של הסוסה, כבר הייתה החווה בשכנים עמוסה.

צקצקו השכנים בלשונותיהם כאות צער, והמליצו לשכנם להגביהה את השער.

ענה הבעלים בקול חרישי: "קשה לי עדיין לדעת אם זה טוב או רע מה שקרה".

הביטו בו השכנים ולא הבינו - איך זה טוב? לא קרוב אפילו..."

"אולי הוא ירד מדעתו", כך חשבו, "תיכף הוא יבין שזה רע", מלמלו.

 

ביום שאחרי השמיים כחולים, חזרה הסוסה לחווה עם עוד עשרה נוספים.

כולם חסונים ובוהקים בשלל צבעים - כתום, ערמוני ועוד כמה לבנים.

סוסי פרא שלחופש נולדו, אושר אמיתי של הטבע חוו.

ראו זאת השכנים ומיד קראו, "חזרה הסוסה, עם עוד עשרה כמותם לא נראו!

מזל שלא הגבהת את הגדר, אחרת שלל כזה לא היה חוזר".

בפנים ללא תנועה אמר הבעלים, "קשה לי עדיין לדעת אם זה טוב או רע מה שקרה".

לא הבינו השכנים מה פשר התגובה, "איך דבר שכזה יכול להיות רע?"

מיד צחקו עליו השכנים, חשבו שהוא עובד עליהם ואומר דברים לא רציניים.

ללא תגובה הוא חזר שנית, "קשה לי עדיין לדעת אם זה טוב או רע מה שקרה".

בשקט הסתובב הוא וחזר לביתו, בעוד השכנים בטוחים שהוא יצא מדעתו.

החליטו לעזוב את שטחו וקבעו שממחר, איתו לא מדברים, זה אדם מוזר.

 

מספר ימים לאחר המקרה, בעודם עובדים השכנים בלב השדה.

מציצים ומלחששים הם על בעל הסוסה ולא מחליפים איתו אפילו מילה.

מביטים בבנו משחק בדילוגים, מנסה לעלות על הסוסה במאמצים רבים.

הוא ניסה שוב שוב ולבסוף 'בום! טרח!', הילד את רגלו שבר ואת ידו מעך.

הוא צרח בקול גדול, זה כאב לו מאוד, "איך דבר כזה קרה לי, איך יכולתי למעוד?".

מיד רצו אליו השכנים ואביו מיהר גם הוא, "אוי ואבוי מה שקרה לילד, כולם קראו".

הנהן האב בראשו ואמר, "קשה לי עדיין לדעת אם זה טוב או רע מה שקרה".

כעסו השכנים על המשפט שאמר -  "הוא אדם רע, הוא לא רק מוזר".

שבוע אחרי נשמע קול כרוז - " יוצאים למלחמה, כל הגברים לארוז!"

קטנים וגדולים, חזקים וחלשים - כל הגברים עמדו בשורות חוששים.

כולם גוייסו מלבד אחד, בנו של בעל הסוסה ששבר הרגל והיד.

מספר החללים היה כה עצום, בעיירה חג כאב של שכול עגום.

בנו של בעל הסוסה על החווה שמר היטב, סוסים רבים נולדו בזמן כאב.

מאז ועד עתה, הוא חי חיים ארוכים עם השאלה - מה היה אז טוב, ומה היה אז רע..."   

 

*

המעשייה הזו מלמדת אותנו על חשיבות הפרספקטיבה בחיים ובעיקר על אי הוודאות שלנו בעולם.

מידי יום אנו חווים דברים שאין אנו יודעים את משמעותם. אל לנו לדעת את משמעותם האמיתית של דברים, שכן אין אנו יודעים את מה שטומן בחובו יום המחרת. כל דבר שקורה לנו, בין אם זה טוב או אם זה רע, שרוי בסימן שאלה לגבי תפקידו וייעודו בחיים שלנו. ייתכן שדבר רע שקורה במהלך החיים, יהפוך להרפתקאה צבעונית ומרתקת.

אל תחתום את עיקרו של דבר לפני שהינך יודע בוודאות...

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
המשך עם: Google
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
המשך עם: Google
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.