3 ספורי נסים ממלחמת יום כיפור

המלאך השומר שלי 

מאת: דניאל גולן

אני אוהב לספר את הסיפור הזה. יש לי מלאך שומר או פשוט מזל טהור.

שירתתי באותה תקופה עם יחידה 300 של הדרוזים בדרום רמת הגולן והמשימה שלנו היתה לעצור טנקים שינסו לחצות מחסום נ"ט בנקודה מסוימת לפני הגשר (אגב, מעולם לא עצרנו אף אחד, כי אף טנק לא הגיע מהכיוון הזה).

היה לנו קצין ארטילריה קדמי שכיוון את האש על הצד השני ובשלב מסוים, אני מניח שמישהו בצד השני הבין שהפגיעות מדויקות מדי או שיש אנשים קורבים מדי אליהם. לכן הם העלו לאוויר פצצות תאורה להאיר את שמי הלילה, שכן העבודה שלנו היתה רק בלילה. אז נפתחו שערי הגיהנום וגשם של קטיושות של הפסיק ליפול עלינו כל הלילה.
בלילה האחרון של המלחמה, כשנפתחו שערי הגיהנום, היינו בדרכנו לנקודת ההמתנה הוחלף הקצין בכוח שלנו. בהיותי הסמל של היחידה, פיקדתי על קבוצה של 8-10 חיילים ולקצין היתה קבוצה דומה תחתיו.

בדרך לנקודת המארב, הסברתי לקצין החדש היכן צריך להתמקם אחרי הגשר. להפתעתי הוא אמר "אני המפקד והלילה אנו מתמקמים לפני הגשר, לא אחריו". איך שתפסנו עמדות לפני הגשר, מטר קטיושות ניטח בדיוק על הנקודה בה אמרתי למפקד להשכיב את המארב.

בזמן הזה שכבנו משני עברי הדרך והוא לקח אבן קטנה, זרק אותה לעברי כדי להשיג את תשומת ליבי ואמר: "זה המקום שרצית שנתפוס עמדה?"
הבנתי שאם היינו מתמקמים היכן שאני אמרתי, קרוב לוודאי שלא הייתי כותב את הסיפור הזה היום.

התליון שהציל את חיי

מאת: חיים שוקרון

סיפורי מתחיל באחד מימי הלחימה הקשים בסיני, בסביבות 14-15 לאוקטובר, בגיזרה הדרומית של תעלת סואץ בערך מול מוצב המזח.

בתום יום קרב עם הרבה אש וניפגעים ישבנו לצד הכביש ממתינים לחשיכה ולהיכנס למיגננת לילה. לפתע אנו רואים מכונית  ישראלית (פרייבט), כניראה רכב אמריקאי נוסע במהירות לכיוון עמדות המיצרים.

סימנו לרכב שיעצור ומתוכו יצאה בחורה בלונדינית בעלת שיער קצר. שאלנו לאן היא נוסעת ואם היא יודעת שלולא עצרנו אותה הייתה מגיעה לכוחות המיצריים. היא ענתה שלא ידעה והיא באה לחלק לחיילים שי מעשה ידיה.

היא סיפרה שהיא מעצבת תכשיטים ונתנה לחברים תליון כסף - התליון בצורת האותיות "חי". מיד לאחר מכן היא הצטרפה לשיירה שנסעה מזרחה.

ענדתי את התליון וחשתי שהוא ממש שומר עלי. כך היה כשהגדוד שלנו (צנחנים) היה באזור התעלה, לאחר מכן מעבר לתעלה (באפריקה) ולאחר מכן הגדוד עלה למובלעת הסורית לתקופה מאוד קשה ורבת ניפגעים. כל אותה תקופה התליון שמר עלי ועל כל מי שענד אותו.

בסוף התקופה בסוריה פוניתי לבית חולים ושם בנסיבות לא ברורות אבד לי התליון.

חלפו שנים רבות, התליון נישכח מליבי והנה, לאחר מות הורי, כשעשיתי סדר בביתם, גיליתי את התליון. הנחתי שאימי הורידה אותו ממני ושמרה אותו בבית אך שכחה לומר לי.

מרגע זה ניכנס בי הרצון לפגוש את אותה בחורה. הצלחתי לגלות חריטה עדינה על גב התליון שהובילה אותי לאמנית מפורסמת בעלת גלריה ביפו העתיקה. וכך, 36 שנה לאחר אותו יום בסיני ניפגשתי עם הגב' רחל גרא, היא הבחורה הבלונדינית שבמפגש בן כמה דקות, בלב המידבר, נתנה לי המון כוח ותקווה.

תמונת התליון המקורי עם אותה השרשרת.

סיפורה המרגש, שלה ושל כל האזרחים, שיצאו לאזורי הקרבות לחזק את ידי הלוחמים הוא סיפור הגבורה האמיתי של העם הזה.

שנה טובה

חיים שוקרון  בן 58 ומתגורר בהרצליה.

זהות לא ידועה והמעגל שנסגר אחרי שנים

מאת: יובל צור

ב-15 באוקטובר 1973, הגעתי לחאן-ארנבה שבמובלעת ברמת הגולן.

בעת סיור בשטח נתקלנו בטנק צנטוריון צהלי שפרס שרשרת וסביבו בתעלת קשר חייל ישראלי עם כיפה לראשו מרכיב משקפים עליו תמ"ק עוזי ללא מחסנית. כ-10 מטר ממנו  שכב חייל סורי  חמוש הרוג.

בקשתי מחייל שהיה על ידי, לאחר בדיקה של אי-מלכוד, לנסות לזהות את ההרוג עלפי ת.ז שנמצאה בכיס חולצתו. כמו כן נרשם הצ' של הטנק. לאחר זיהוי ההרוג, התישב החייל שזיהה אותו כולו חיוור ואומר לי "אני מכיר אותו ואת כל המשפחה שלו מחדרה, אביו נפל בשבי בסוריה".

המידע על החיל נמסר למחלקת נפגעים והם היו מרוצים, כי עד הודעתנו הוא נחשב נעדר.

אני שמחתי שהפרטים נשמרים אצל החייל החדרתי - אבנר חממי ז"ל.

המשכנו לשרת עוד שנים במילואים. אני שכחתי מהמקרה עד להזמנה לכנס לוחמי חטיבה 679\434 שהתקיים  ביד לשריון הקיץ.

לקראת הכנס נשאלתי אם יש לי סיפור אישי מאותה מלחמה, אך לא יכולתי להיזכר בפרטים. אני מתקשר לאבנר חממי לחדרה, ואשתו מספרת לי שהוא מזה 10 שנים נפטר וכנראה לקח אתו את הסוד. לאחר אין ספור טלפונים לכל הגורמים שציפיתי להסתייע בהם הגעתי לגברת רונה טירם (אולי שאלה בחאן-ארנבה???) והיא מסרה את השם אבי יוסף פיקרש.

הוא שימש כטען-קשר בצוות טנק שנפגע ותוך החלצותו בלילה, הוא נפגע וננטש בשטח עד שגילינו אותו.

אביו, ישראל פיקרש, היה יו"ר יד לבנים בחדרה וכן ממקימי בית יד לבנים בשנות ה-50. הוקל לי מאוד הגילוי.

הסיפור נמצא בתיק החלל ביד לבנים בחדרה.