בדיחות בנושא חרדית בים

אבא, אימא וילד יצאו לבלות בים ביום קיץ חם, אבל ברגע שהגיעו לחוף הם גילו שיש דגל שחור. הילד מאוד רצה להיכנס למים, אבל אימא שלו לא הסכימה והם נשארו על החוף כדי לנוח בשמש ולשחק בחול. אחרי כמה דקות האבא השתעמם ופנה אל אשתו: "תשימי עין על הילד, אני נכנס למים, אין מצב שהים באמת כזה מסוכן". אחרי כמה דקות שאל הילד: "אימא, למה לאבא נתת להיכנס למים ולי לא?" "כי אתה ואבא זה שני אנשים שונים ויש דברים שהוא יכול ואתה לא" ענתה האימא. - "זה כי אבא יודע לשחות ממש טוב?" המשיך הילד. - "לא ממש" ענתה האם. - "זה כי אבא גדול וחזק?" - "לא." - "אז למה לאבא מותר להיכנס למים ולי אסור?" - "כי לאבא יש ביטוח חיים."

נעמה מאוד אהבה את אדם, בעלה, אך תמיד פקפקה באהבה שלו אליה. היא ידעה שהוא אוהב אותה, אך תהתה לעצמה עד כמה, והיה חשוב לה לדעת שתמיד יעדיף לבחור בה על פני כל אדם אחר – כולל אימא שלו. לכן היא ניגשה אליו יום אחד ושאלה אותו שאלה פשוטה, "אם אני ואימא שלך היינו טובעות בים ויכולת להציל רק אחת מאיתנו, את מי היית מציל?" אדם לא ידע איך לענות על השאלה הזו ואמר, "זו שאלה מאוד קשה. אני צריך קצת זמן לחשוב עליה." הוא הלך להתייעץ עם אימא שלו וסיפר לה שהוא אוהב את שתיהן, אך מציקה לו המחשבה – מה באמת היה עושה אם שתיהן היו טובעות? אימו אמרה לו שלא יטריח את עצמו בדאגות מיותרות, מכיוון שהיא יודעת לשחות, ולכן אין כאן שום בעיה. כבר באותו יום אדם חזר לנעמה ואמר לה בהתרגשות, "יש לי תשובה בשבילך!" נעמה הייתה מסוקרנת מאוד לשמוע מה יש לאדם לומר. "אני אפילו לא אהיה חייב להיכנס למים, כי אימא שלי יודעת לשחות! היא תציל אותך!" זו לא התשובה שנעמה רצתה לשמוע, ולכן היא הבהירה, "לא, אתה חייב לקפוץ למים – אתה תציל אותי?" אדם ענה, "לא, את בטוח תטבעי. כי אני לא יודע לשחות ואימא שלי בטוח תבחר להציל אותי."

אבי מאוד אוהב לטייל על שפת הים הסמוך לביתו, כי רעש הגלים והנוף הקסום שברקע מרגיעים אותו ועוזרים לו לנקות את הראש ממחשבות ומדאגות. יום אחד הוא הלך על החול החם, כרגיל, ופתאום הוא נתקל בדבר מה ונפל עם הפנים אל תוך החול. לאחר כמה רגעים של הלם, הוא ניקה את עצמו ובעיקר את פניו מן החול, וחיפש את אותו פריט ארור שגרם לו למעוד. הוא גילה שמדובר במנורת קסמים יפה ומוזרה, ובמקום לבדוק מה יש בה, הוא פשוט התחיל לבעוט בה בכעס שוב ושוב. כעבור כמה שניות צץ ממנה ג'יני. אותו ג'יני קסום לא היה מרוצה מהמכות שקיבל, ואמר, "למרות שבעטת בי ואפילו לא התנצלת על כך, אני רוצה להעניק לך 3 משאלות". אבי ההמום החליף את הפרצוף הזועם בחיוך ענקי, וכבר רצה לנצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו, אך הג'יני הוסיף, "רק חשוב שתדע משהו! בינינו, משום שהכאבת לי, לא מגיעה לך אפילו משאלה אחת, אבל אני חייב למלא את ייעודי. בגלל זה החלטתי שכל מה שתבקש, אעניק כפול ממנו לאדם שאתה הכי שונא בעולם – למנהל שלך". זה לא עניין את אבי הנלהב, הוא רק רצה לקבל את מבוקשו. "קודם כל, אני רוצה המון כסף!", הוא אמר. בין רגע נכנסו 22 מיליון שקלים לחשבון הבנק שלו, ו-44 מיליון שקלים לזה של המנהל שלו. למשאלה השנייה, ביקש אבי 3 מכוניות ספורט מהירות ויפהפיות, ובמהרה הופיעו בחניון של הים למברוגיני, פרארי ופורשה, ו-2 מכל אחת מהן ליד הבניין שבו גר המנהל. לבסוף, אמר הג'יני לאבי, "זוהי בקשתך האחרונה, אז השתמש בה בחוכמה...". אבי לא חשב יותר מדי, ואמר במעין תהייה, "תמיד רציתי לתרום כליה...".

זוג נשוי 15 שנה ומצבם הכללי בכי רע. הבעל אומר לאשתו: "תראי, אני חייב לעשות משהו, הפרנסה קשה, אין לנו כסף, אסע לחוץ לארץ ושם אמצא משהו יותר טוב" האישה מסכימה והבעל נוסע לדרום-אפריקה. כשהוא מגיע לשם, הוא רואה שכולם ישנים על הרצפה. הוא מתקשר לאשתו ואומר לה: "תשלחי לי 1000 מזרונים". האישה שולחת והבעל מוכר את כולם ומרוויח המון כסף. משם הוא טס לריביירה הצרפתית. מגיע ורואה שכולם מסתובבים שם בים בלי תחתונים. הוא מתקשר שוב לאשתו ואומר לה: "תשלחי לי 1000 תחתונים". האישה שולחת. הבעל מוכר את כולם ושוב מרוויח המון המון כסף. אז הוא חוזר לארץ מסודר. מגיע הביתה ורואה שאשתו בנתה את הבית מחדש, כל התכולה חדשה, רכב מסוג "מרצדס" חדש, הכול חדש! מתפלא הבעל ושואל: "מאיפה כל זה...? הרי כל הכסף עדיין אצלי!" עונה לו אשתו: "כדי לעשות כסף - אתה מכרת 1000 מזרונים ו-1000 תחתונים. תראה מה אני עשיתי עם מזרון אחד ובלי תחתונים..."

איש זקן אחד יושב על שפת ים המלח ומחזיק חכה עם פיתיון. תייר שראה אותו שאל: "סליחה, מה אתה עושה עם חכה בים המלח?" "אני מיואש, חייב להביא אוכל הביתה, אין לי כסף, מנסה לתפוס דגים." התייר ריחם על הזקן המבולבל, שלף שטר של 200 שקל ושם בכיסו של הדייג. הוא התחיל לחזור למלון, הסתובב לאחור וראה שהדייג ממשיך לשבת עם חכה במים. הוא צעק לו: "למה אתה ממשיך אין דגים בים המלח, אתם לא תתפוס פה כלום." "תתפלא" ענה הזקן, "אתה כבר השלישי שלי היום!"

מהנדס מחשבים שאפתן החליט, סוף סוף, לקחת לעצמו חופשה. הוא נרשם לשייט בים הקריבי ויצא לדרכו לכיף של חייו, עד... שהספינה טבעה. המהנדס מצא את עצמו נשטף אל חופו של אי. רק הוא לבדו ללא כל אדם נוסף בסביבה, ללא כל אספקה, רק בננות ועצי קוקוס. כעבור כארבעה חודשים, כאשר שכב יום אחד על החוף, הוא ראה לפתע בחורה יפהפייה חותרת בסירה לקראתו מתוך הים. לא מאמין למראה עיניו, הוא שאל אותה, "מהיכן צצת פתאום?" "חתרתי לכאן מן הצד השני של האי, אשר אליו נשטפתי כאשר ספינת הטיולים שלי טבעה", היא השיבה. "מדהים", הוא אמר, "היית בת מזל שסירת חתירה נשטפה יחד עמך מן הספינה הטובעת." "הו, זה?", היא השיבה, "אני בניתי בעצמי את הסירה מחומרים אשר מצאתי על האי. את המשוטים גילפתי מענפי עץ הגומי, ארגתי את קרקעית הספינה מענפי דקל ואת השדרה והצדדים גילפתי מענפי אקליפטוס." "אבל... אבל זה לא יתכן", גמגם איש המחשבים, "לא היו לך כלי עבודה... איך הסתדרת?" "הו, שום בעיה", השיבה בחורה, "בצד הדרומי של האי ישנה שכבה רגילה של סלע סחף חשוף, גיליתי כי אם אני מחממת את הסלע לרמה מסוימת של חום, הוא מתרכך וניתן לעצבו לכל צורה. כך ייצרתי לעצמי כלי עבודה והשתמשתי בהם כדי לייצר את הסירה." מהנדס המחשבים היה המום. "הבה ניגש למקום שלי", היא אמרה. אחרי מספר דקות של חתירה היא עצרה את הסירה ליד רציף קטן. כאשר המהנדס הסתכל על החוף, הוא כמעט נפל מהסירה מרוב תדהמה. הוא ראה מדרכת אבן המובילה אל בונגלו מעודן, צבוע בכחול לבן. כאשר הבחורה קשרה את הסירה באמצעות חבל שזור במיומנות רבה, האיש רק עמד והסתכל לפניו, המום. כאשר נכנסו השניים לתוך הבית, היא אמרה בדרך אגב, "זה לא הרבה, אבל אני קוראה לזה בית. שב בבקשה, אולי אתה רוצה לשתות משהו?" "לא, לא תודה", הוא השיב, "אני לא יכול לסבול עוד מיץ קוקוס." "זה לא מיץ קוקוס", השיבה בחורה בחיוך, "יש לי מזקקה, מה בנוגע לפינה-קולדה?" תוך כדי הניסיון להסתיר את תדהמתו, האיש הסכים. הם ישבו להם על הספה שלה כדי ללגום ולשוחח. אחרי שסיימו לספר את סיפוריהם הודיעה הבחורה, "אני הולכת ללבוש משהו יותר נוח. אולי תרצה להתקלח ולהתגלח בינתיים? יש תער בחדר האמבטיה למעלה, בתוך הארונית." בלי לשאול יותר שאלות, האיש עלה לחדר האמבטיה. שם, בארונית, הוא מצא מכשיר עשוי משתי ידיות עצם שביניהן מחובר תער חד העשוי מצדף מושחז. "האישה הזו מדהימה", הוא הרהר, "מי יודע מה עוד יש לה..." כאשר שב למטה, היא ברכה אותו כשהיא 'לבושה' בעלי גפן, המפוזרים בצורה מתוחכמת על פני מקומות אסטרטגיים בגופה, והדיפה ניחוח עדין של ריח פרח הגרדיניה. היא הציעה לו לשבת לצידה... "אמור נא לי", היא התחילה בטון מציע ומפתה, תוך כדי שהיא מחליקה לעברו, "שנינו נמצאים כאן בודדים באי תקופה כל כך ארוכה, אני בטוחה שיש משהו שאתה ממש ממש רוצה, משהו שחלמת עליו, שהיית רוצה לעשות עכשיו, משהו שהתגעגעת אליו כל כך כל החודשים האלה, אתה יודע..." עיניה הנוצצות הביטו ישר לתוך עיניו כשחיוך מזמין על שפתיה. לא מאמין למשמע אוזניו הוא קרא, "וואו!!!". הוא בלע את רוקו בהתרגשות, "את רוצה לומר לי שאני יכול לבדוק את האי-מיילים שלי מכאן?"

לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה מפני שודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה. כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!". החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה' וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד שודדי הים שעלו על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו. מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק נראים עוד שני כלי שיט של שודדי ים. גם הם ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה. הצוות התמלא בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד, שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב, למרות שהפעם הם התמודדו נגד שתי ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם. ושוב, שודדי הים נהדפו, אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מאשר בפעם הקודמת. באותו הלילה, עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום. אחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?". הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת, ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה. עם שחר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשרה כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתקרה בדרכם. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה. הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."