כמעט לכל ההורים בעולם יש משאלה אחת קטנה: שהילדים יסייעו, אפילו במעט, בשלל מטלות הבית, עבודות הסידור ופעולות הניקיון השונות שיש לעשות, ואם לא באופן כללי אז לפחות בחדרם הפרטי. נכון, לא מדובר בשאיפה הגדולה ביותר שלנו כהורים, ובדרך כלל יהיו לנו תקוות וציפיות משמעותיות יותר מילדנו, אך אי אפשר שלא לרצות במקביל שהילדים יתרמו לתחזוקת הבית השוטפת - ולו כדי שילמד אחריות מהי וידע לתת יד תומכת ומסייעת גם מחוץ לכותלי הבית. הבעיה היא שכשאנו רואים שילדנו לא שש למשימות האלו, אנחנו מתחילים להמציא תירוצים מדוע כלל לא להטיל אותן עליו, או שאנו סלחניים מדי לתירוצים שלו, וכך מונעים מפן מאוד חשוב בתהליך התבגרותו להתממש. כדי שתוכלו להפסיק לעשות זאת ותבינו שהתירוצים המומצאים הם משהו שאין לכם סיבה להמשיך לקבל – אספנו בפניכם את הטיפים הבאים שיעזרו לכם לערב את ילדיכם בניהול הבית ולגרום להם לבוא לעזרתכם.
בכל הנוגע לרוב מטלות בית, צריך להודות שגם אנחנו המבוגרים מוצאים אותן משעממות ולא ממש מעניינות בשום צורה; ואם כך המצב, אז איך נצפה מהילדים שלנו שיעשו אותן? לכן המחשבה שהם פשוט ישנאו לעשות את העבודות האלו ולכן אין טעם בכלל לתת להם לעסוק בהן היא נפוצה ורווחת; הרי אחרי הכל, כך אנחנו מניחים, בטוח יש להם דברים קצת יותר מעניינים לעשות בזמנם החופשי – ומה בכלל אכפת להם אם הרצפה בחדר שלהם שטופה או לא? אבל צריך להבין שביצוע המטלות הללו היא חשובה ולא ניתן לפטור את הילדים מכך רק משום שאנו חוששים שהם לא יאהבו את הבקשה.
הפתרון: סביר להניח שילדכם אכן לא יראה ערך מהותי במיוחד בביצוע מטלות הבית השונות ולא באמת יבין את חשיבותן - עד שהוא יעשה אותן לצדכם. במקום לנסות ולשלוח אותו לעמול לבדו כדי שיבין בעצמו את חשיבות הדבר – תראו בביצוע המטלות יחד הזדמנות לחזק את הקשר שלכם. מצאו יחדיו את ההנאה שבעבודה ופעולה משותפת, וכך הניעו את ילדכם ותנו לו את ההשראה הדרושה לעשות את הדברים בעצמו; תוך כדי ביצוע המטלות השמיעו ברקע שירים שהוא אוהב ושירו איתו ביחד. בסיום הביעו בפניו את הערכתם והראו לו כמה חשוב היה לכם לקבל את הסיוע – אמרו לו משהו בסגנון: "תודה רבה! היינו צוות מצוין ביחד. ראית איך שעבודה ב-4 ידיים טובה יותר מ-2? ככה גם יש לי לנו יותר זמן לבלות ביחד".
2. קל לנו יותר לעשות את זה בעצמנו
מרביתנו לבטח נתקלנו, בשלב כזה או אחר, בהתעניינות של ילדינו בנושא מטלות הבית – גם אם הם עצמם לא ממש רצים לעשות אותן, בגילאים צעירים הם נוהגים להפגין עניין בכל דבר קטן שאנחנו עושים ולשאול שאלות. עם זאת, בכל הקשור לעבודות הבית - לרוב נרצה שלא להעמיס עליהם, או שנחשוש לערב אותם פן יעשו משהו שגוי, ולכן נרגיע אותם ונגיד להם שנכון לעכשיו אין צורך בעזרתם. אך דעו לכם שבגלל גישה זו, ברגע שילדכם כבר יגיע לגיל שכן ניתן ורצוי יהיה להעסיקו במטלות, הוא כבר יהיה שקוע בכל כך הרבה דברים אחרים ומרגשים יותר מבחינתו, והמאבק לגרום לו להתפנות לעבודות הבית יהיה מתיש מארוך במיוחד.
הפתרון: זכרו את הכלל הבא: ככל שילדכם יתחיל לעזור במטלות הבית מגיל מוקדם יותר, כך ייטב; מומלץ שתערבו את ילדכם במרבית הפעולות שאתם עושים בביתכם באופן קבוע כבר מגיל צעיר, ואפילו אם בשלב הראשון זה גורם לאותה מטלה לקחת קצת יותר זמן – אל תחששו להשקיע את זמנכם בלימוד ובהשגחה על הילד. אם אתם מציגים לילדכם את ציפיותיכם ואומרים לו בפירוש ובשלב כמה שיותר מוקדם: " כולם בבית עובדים יחד", ו-"אנחנו תמיד מנקים ומסדרים אחרינו...בוא אני אעזור לך בזה", הוא יוכל לראות את עצמו כתורם ובעל ערך כבר מגיל צעיר.
3. כי הילדים "זקוקים" לנו כדי שנעזור להם
זה נכון שכל ילד צריך שהוריו יפנקו ויעטפו אותו באהבה מפעם לפעם – זה נותן לו בטחון שהם כאן כדי להגן עליו ולטפח אותו – אך ילדכם צריך גם לדעת היכן עובר הגבול בין מידת החופש וההנאה הילדותית מהחיים ובין הצורך שייקח חלק בעבודות הבית. עליו ללמוד ולהשקיע בבית הספר ובשיעורים, בבית לקבל זמן מסוים שיהיה פנוי עבורו כדי "להיות ילד"" ולהתפנק, אך יחד עם זאת גם זמן ברור ומוגדר שבו הוא יסייע לכם בעבודות הבית.
פתרון: ראשית, בדקו עם עצמכם אם אכן אתם מאפשרים לילדכם מספיק זמן פנוי כדי לעסוק בהנאה, משחק ויצירה; אם למשל הוא עובר בין הכנת שיעורי הבית שלו לאימון על כלי נגינה ומשם לדרישה שלכם לסייע במטלות הבית, אל תתפלאו שאין בו שום רצון להמשיך בכך. רק לאחר שאתם בטוחים שאכן יש לו מספיק זמן לעצמו וטיפוח העולם הפנימי העשיר שלו, אז תוכלו להורות לו לעזור לכם במטלות קטנות, ולהישאר יחד עימו כדי לעודד אותו ולסייע לו בזמן שאתם נותנים לו לנהל את העניינים.
בית הספר הוא אחת הדרכים המסורתיות של התרבות האנושית לחנך אנשים צעירים ולהכניסם אל תוך החברה הכללית; לכן הילדים שלנו מבלים שעות רבות של היום בכיתות הלימוד, וזמן נוסף לאחר מכן בהכנת שיעורי בית ופרויקטים חיצוניים. כפי שכבר אמרנו בסעיף הקודם: אם מלבד יום הלימודים שלו, בשעות הפנאי אנחנו גם שולחים את ילדנו לעסוק בפעילויות ספורט, מוזיקה וכדומה – טבעי שבסופו של דבר נניח שאין טעם בכלל לבקש ממנו לסייע במטלות הבית, כי סדר היום שלו כבר מלא וגדוש לעייפה.
הפתרון: במהלך שנת הלימודים, השתדלו לתת לילדכם משימות ומטלות בית קטנות, כאלו שיוכל לסיים בתוך שעה במהלך סוף השבוע או בשעות הערב, אחרי שגמר את שאר הדברים שהוא רצה וצריך היה לעשות. כאשר מתחילה חופשת הקיץ או חופשת חג ארוכה, שבו ושוחחו עם ילדכם לגבי תחומי האחריות שהוא יוכל לקחת בבית, וקבעו ביחד לוח זמנים שבו יוקצה זמן מסודר למעורבות בעבודות הבית. אל תהססו לקחת את ההזדמנות כשילדכם בחופשה ארוכה מן הלימודים כדי להנחיל לו כישורי חיים בסייסים ולאפשר לו לתרום תרומה אמיתית לבית שבו הוא חי ולתחזוקתו.
לעיתים, נהסס להטיל משימות או מטלות בית על ילדנו רק בשל החשש שאין ביכולתו לבצע אותן ביסודיות הדרושה, כמו שאנחנו רוצים ונעשה בעצמנו. אך אי אפשר באמת לצפות מילד לדעת ולהכיר במדויק כל שיטה, דרך פעולה וטריק שאנחנו כבר מכירים – הרי סביר להניח כשגם אנחנו, כשהיינו בגילו, לא ידענו כיצד לבצע את אותן המטלות והכישורים הללו עם הזמן והניסיון.
הפתרון: ראשית, כשאתם מלמדים את ילדכם כיצד לבצע מטלת בית כלשהי, ודאו שאתם "מפרקים" אותה לצעדים קטנים ומתאימים שיאפשרו לו להתמחות בה צעד אחר צעד; אל תהססו אפילו לצלם אותו תוך כדי הביצוע, כדי שיוכל ללמוד מצפייה בעצמו וכדי להפוך את הפעילות ליותר מהנה. בזמן שהילד מבצע את המשימה ובאופן הדרגתי, העבירו את האחריות אליו ונסו לצמצם את ההתערבות שלכם – אל תעירו יותר מדי ותנו ביקורת חיובית גם אם התוצאה היא לא 100% לשביעות רצונכם. גם אם שיטת הסידור של ילדכם קצת מגושמת, או שלוקח לו שעות לשטוף את הכלים – העריכו את המאמץ וההשקעה שלו, ותנו לו זמן ללמוד ולהפנים.
כמו שכבר אמרנו, לא רק לנו "יכול לשבת הרבה על הראש" – גם לילדינו המתבגרים יש עולם שלם שכבר נטווה בראשם, והם נוטים להיות מרוכזים בו תמידית. כך קורה שמטלות הבית שביקשנו מהם לעשות "נשכחות" לפתע מראשם כי הם בדיוק חשבו על משחק הכדורגל המתקרב או שוחחו בטלפון עם חבר; לחלופין אם הדבר לא פרח מראשם, במקרה שדאגנו להזכיר להם טוב טוב שעליהם למלא את החלק שלהם בעבודות הבית, הם יטרחו לעשות זאת תוך התלוננות והתמרמרות אינסופית שתגרום לנו להרים ידיים ולפטור אותם רק כדי לזכות בקצת שקט.
פתרון: ראשית אל תמהרו לוותר לילדיכם – הרי ברור שמטלות הבית אף פעם לא יהיו בראש סדר העדיפויות שלהם, וזה סביר והגיוני. גם אם הם מרבים להתלונן - אל תאבדו את שלוות הרוח שלכם, ובמקום זאת נסו להגיב בהומור: "כן, אנחנו יודעים... היה נהדר אם הכלים האלו היו יכולים לנקות את עצמם, נכון?". אל תחששו גם מלתזכר אותם בנוגע למטלות שלהם, אך אל תגררו זאת למחוזות ההצקה, אלא שימרו על רוח קלילה, ועשו זאת בטון נעים ואף מחויך. אם לאחר מספר קטן של פעמים אתם לא זוכים לשיתוף פעולה, עדיף לשנות אסטרטגיה ולערוך איתם שיחה רגועה באווירה חיובית על חשיבות המטלות האלו, ולא להמשיך להתנהל באותו האופן שוב ושוב.
לסיכום, זכרו את הכלל הבא: אם ילדיכם לא ששים לסייע במטלות הבית - אל תרימו ידיים ואל תמציאו תירוצים שיעזרו לכם לפטור אותם מכך. חשוב שתתמידו כדי לתת בידיהם כלים נכונים ליום שבו הם ייצאו לעצמאות. בסופו של דבר, רק כשהילדים יידעו שעשיית דבר מסוים בבית תתוגמל בחיוך, בחיבוק או אפילו רק באמירת תודה מצדכם - סביר להניח שהם יהיו הרבה יותר מוכנים לעשות את הדברים הללו עבורכם.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: