1. הטעות: בחירה בשקרים לבנים
"בתי בת השנתיים מנהלת איתי מאבק עיקש בכל בוקר כשאני לוקחת אותה לביתה של השמרטפית שלה", מספרת ג'ינה קיין מניו ג'רזי. בוקר אחד, בזמן שבתה סירבה לצאת מהמכונית, הצביעה קיין על הבית הסמוך לזה של השמרטפית ואמרה: "את רואה את הבית של השכן שלה? יש שם מעון יום שמי שמנהל אותו הוא איש מערות לא נחמד כלל, וכל הילדים שנמצאים אצלו מפחדים ממנו". לאחר מכן היא הציבה בפניה 2 אפשרויות, או שהיא תלך לביתה של השמרטפית או שתשהה אצל איש המערות. כמובן שהילדה לא היססה ומיד הראתה נכונות להיכנס לביתה של השמרטפית. עם זאת, אף על פי שנדמה כי מדובר בהצלחה מסחררת, בחלוף שבוע מהמקרה השמרטפית שאלה את קיין האם היא שמעה על מעון יום שמתנהל בשכונה, משום שבתה לא יכולה להפסיק לדבר עליו. "התביישתי מאוד בעובדה שעליי להסביר מה קרה, וגרוע מכך בתי עכשיו משוכנעת שכל מעונות היום מנוהלים על ידי אנשי מערות מבעיתים" הודתה קיין והביעה חשש מהעובדה שלא יהיה לה קל לשלוח את הילדה למעון יום בבוא העת.
דרך טובה יותר
למרות שזה מפתה מאוד לספר שקרים לבנים בעת צרה או כדי להימנע מוויכוחים, ולא פעם הבדיה באמת מצליחה, ברוב המקרים הבחירה הקלה תהיה בעוכריכם, כך טוענת בוני מסלין, מחברת הספר "בחר את המאבקים שלך". ההתנהלות של קיין וטקטיקת ההפחדה שנקטה בה עלולות להוביל לבעיות רבות ולחשש רב מצד בתה. אי לכך, הדרך הטובה ביותר היא לבחור בכנות. קיין הייתה יכולה לומר ביום שבו התנהל מאבק ברכב: "אני יודעת שלפעמים את לא רוצה ללכת לשמרטפית שלך. גם אני לפעמים לא רוצה ללכת לעבודה ולכן אני מבינה אותך לחלוטין". הבעת אמפתיה והבנת המציאות של הילדה היו הופכות את הבקרים לפשוטים הרבה יותר עבורה.
2. הטעות: אי מימוש האיום
אם אתם חפצים בדרך יעילה וקצרה במיוחד לוודא שילדיכם לא יקשיבו לכם, כל שעליכם לעשות הוא לאיים בעונש או בכך שדבר מה שהבטחתם לא יתקיים – ולא לעמוד במילתכם. כראייה לכך נעמה, אמה של אלה, לקחה אותה לשחק אצל ילדה מהגן, ובזמן המשחק הילדה המארחת לא הפסיקה לחטוף מידיה של אלה כל צעצוע שהיא בחרה להרים. האם המארחת אמרה נחרצות בפעם השנייה: "תני את הצעצוע בחזרה לאלה או שאני אקח אותו, והפעם באמת" ולאחר מכן שבה לשוחח עם נעמה. כמובן שברגע שאלה הרימה את הצעצוע שבו חשקה, הילדה השנייה מיד חטפה אותו מידיה שוב, מה שמעיד על העובדה שאי קיום ההבטחה מוביל להתעלמות מוחלטת מצדו של הילד.
דרך טובה יותר
אמנם זה לא נחמד להיות בתפקיד האיש הרע, אבל אם ילדכם מתנהג לא כשורה חייבות להיות לכך השלכות. "אם תעירו שוב ושוב לילדכם להפסיק לזרוק חול ולא תוציאו אותו מארגז החול כשהוא ממשיך, ההתנהגות הרעה לא תיפסק" כך טוענת ברידג'ט בארנס, מחברת הספר "הורות לפי ההיגיון לפעוטות וילדים בגיל גן". "מה שהילד שלכם שומע בעת האיום שאינכם מקיימים הוא האישור להמשיך בשלו עוד מספר פעמים, עד שמישהו אחר יגרום לו להפסיק" היא מסבירה. במקום זאת יש לתת אזהרה ראשונית, ואם הילד בוחר לחזור על אותה הפעולה בשנית, צריך להוציא אותו מיד מארגז החול ולהצהיר על פסק זמן. בתום הפסקת הרגיעה, אם ילדכם שב לזרוק חול יש להוציא אותו מארגז החול שוב ולעזוב את המקום. בפעם הבאה שתגיעו לגן השעשועים והילד יזרוק חול, כל שתצטרכו לומר זה: "אתה זוכר איך היינו צריכים לעזוב את המקום בפעם שעברה שזרקת חול? אני מקווה שלא נאלץ ללכת מוקדם הביתה גם היום". אי לכך, אם האם שאירחה את נעמה ואלה באמת הייתה לוקחת את הצעצועים מהבנות אחרי האזהרה הראשונה, הילדה שלה בהכרח הייתה מבינה כי אין טעם לחטוף צעצועים מאחר ששתיהן יפסידו מהסיפור.
3. הטעות: חוסר תיאום בין ההורים
עם הסיפור הבא הורים רבים ודאי יצליחו להזדהות; פולי לוגוסי ובעלה ג'ים מניו-יורק יצאו לטייל עם שני ילדיהם ברחוב, כשהאחד בן 5 והשנייה בת שנתיים. פולי ציינה בפניהם שאם הבילוי יעבור בצורה נעימה וללא בעיות, שניהם יזכו לקבל ממתק שאהוב עליהם במיוחד, והדגישה שהתנהגות לא נאותה תבטל את הפינוק שהובטח. הילדים לא התנהגו יפה ורבו ללא הרף, ולמרות זאת ג'ים הביא להם את הפרס הנכסף, ובכך למעשה המרה את פיה של אשתו פולי.
דרך טובה יותר
אף על פי שג'ים לא באמת התכוון לערער את סמכותה של פולי, זה בדיוק מה שהוא עשה. הצגת חזית אחידה לא רק תעזור לילדיכם להתנהג טוב יותר, אלא גם תמנע מאחד ההורים להרגיש כמו האיש הרע כל הזמן. "אם אתם כהורים מעדיפים להשתמש בעונשים שונים האחד מהשנייה זה בסדר, כל עוד הם מוטלים על אותן ההתנהגויות של הילדים" מסבירה ננסי שולמן, מחברת הספר "חוכמה מעשית להורים בשנים של טרום בית הספר". עליכם להתכנס מדי פעם, בזמן שהילד נמצא מחוץ לטווח שמיעה, וליצור רשימה של כללים ולדון באפשרויות השונות, היא אומרת. זאת מאחר שתיאום ציפיות וחוקים דומים יבהירו לילדים בצורה הטובה ביותר כיצד יש לנהוג, ואילו צורות התנהגות לא מקובלות כלל ושעליהן לא יזכו לקבל תגמול.
4. הטעות: בחירה תכופה בשוחד
"בתי בת השלוש מעולם לא הייתה אכלנית גדולה" כך טוענת ליז סמואל מניו ג'רזי. "לכן, פעם אחת הצעתי לה חתיכת שוקולד גדולה, אותה תזכה לקבל אם היא תסיים לאכול את ארוחת הצהריים. הגמול שציפה לה אכן עבד כתמריץ מושלם והיא סיימה לאכול את המנה שלה. הבעיה היא שבשעות הערב כשארוחת הערב הוגשה, היא מיד דרשה פינוק טעים". הבעיה שנוצרה היא שבכל פעם שהארוחה מוגשת הילדה מבינה שביכולתה לדרוש ממתק כתנאי לאכילת כל המנה.
דרך טובה יותר
ראשית כל, כולנו צריכים לשמור על אפשרות השוחד למקרים קשים יותר, ועל כן יש להשתמש בה בתבונה. עם זאת, מומחים מתעקשים שחיזוק התנהגות טובה היא דרך הפעולה היעילה ביותר. "במקום לומר 'אם תתנהג היום כראוי אצל סבא אני אקנה לך צעצוע', רצוי לומר לאחר הבילוי אצל סבא 'אני באמת גאה בך על כך שישבת כל כך יפה בזמן ארוחת הערב אצל סבא'" מייעצת מסלין. כמו כן, אין לזלזל בכוחה של האכזבה, ובמקרה של ליז סמואל היא יכלה לומר "זה מאוד מעציב אותי שאת בוחרת לא לאכול את האוכל שהכנתי במיוחד בשבילך". מסלין מסבירה ואומרת שאמנם יתכן כי תרגישו לא נעים, אבל כך תסייעו לילדכם לפתח מצפון.
5. הטעות: הפרת החוקים שאתם הצבתם
אם אתם בוחרים לדוגמה להרים את קולכם על ילדכם ברגע שאתם מתווכחים או לא מסכימים על דבר מה, ובה בעת אוסרים על צעקות בבית או מחוצה לו, אתם מפרים את החוקים שהצבתם, מה שבהכרח יוביל לחיקוי ההתנהגות מצד הילד. יתרה מזאת, אם בחרתם להגיב על פעולה שלא מקובלת עליכם במכה קלה על היד של ילדכם, אל תתפלאו אם הוא יעשה זאת לחבר שירגיז אותו בגן.
דרך טובה יותר
מאחר שילדים נוהגים לחקות את הוריהם, הן לטובה והן לרעה, עליכם לבחור את החוקים שלכם באופן זהיר יותר. זאת אומרת שאם לדוגמה הנחלתם כלל שאין להשליך צעצועים ברחבי הבית, ואחד מכם בועט בצעצוע מחדר אחד לשני רק כדי להזיז אותו מבין רגליכם, אתם מפרים את החוק ולכן לא יכולים לצפות שהילדים לא יחקו את ההתנהגות הזו. אי לכך, חשבו היטב איזו התנהגות אתם מאמצים וודאו שזו תעלה בקנה אחד עם הכללים שמועברים לילדים. כמובן שבמקרה של צעקות או כל תגובה שנובעת מעצבים או תסכול, יהיה עליכם לגלות יותר סובלנות ולהימנע מכך ככל האפשר. הרי ניתן להסביר כל דבר גם בדרכי נועם.
6. הטעות: אתם שוכחים לקחת פסק זמן
טיפול בפעוטות דורש הרבה מאוד סבלנות, ויש זמנים בהם הורים לילדים קטנים פשוט מאבדים אותה. האינטנסיביות הדרושה בטיפול ראוי בפעוט עלולה להוציא מההורים צדדים לא נעימים, ואף גורמת להם לנהוג בדרכים שהם מצטערים עליהן לאחר מכן, כדוגמת צעקות לא נשלטות על הפעוט.
דרך טובה יותר
פסק זמן לא נועד רק עבור ילדים, והוא פועל מצוין גם על מבוגרים. "אפשרו לעצמכם ללכת להירגע למספר רגעים במצבים שכאלה" טוענת שולמן ומוסיפה: "קחו נשימה ארוכה, ספרו עד 10 ואז תהיו הרבה יותר רגועים ויעילים כשתגיבו לילדכם". כמו כן, אתם יכולים גם ללכת לחדר אחר אם יש צורך בכך, כל עוד הילד נמצא בטוח במיטה שלו או בכל מקום אחר שכזה. "אם אתם לא יכולים להשאיר את הילד לבד, מפאת גילו הצעיר, תוכלו לעבור לחדר אחר יחד איתו ולשנות אווירה, מאחר שלעתים קרובות שינוי של הנוף עשוי לסייע לשניכם להירגע". כמובן שאם ההורה השני או חבר נמצאים בסביבה תוכלו להכריז שאתם זקוקים להפסקה כדי להירגע. בנוסף, אם ילדיכם קצת גדולים יותר ומבינים שלכל אזהרה שתתנו יש תוצאה מידית, הם ככל הנראה יבחרו להירגע בעצמם ולהפסיק לבחון את הגבולות שלכם.
7. הטעות: מענישים לטווח הארוך
בטח כולכם מכירים את הנסיעות הארוכות והקשות ברכב, כשהילדים מתחילים להשתעמם ומחפשים במה להתעסק. דניאל, שהיה תקוע בפקק עם בתו בת השלוש, מספר שהיא החלה לשחק עם חגורת הבטיחות שלה ונעה בתוך מושב הבטיחות. באותו הרגע דניאל בחר לאיים על בתו ואמר לה שאם היא לא תסדר כראוי את חגורת הבטיחות היא לא תזכה לשמוע את הסיפור האהוב עליה בזמן שלפני השינה – טכניקה שעובדת תמיד לטענתו, בכל פעם שהיא מסרבת לצחצח שיניים לפני השינה. עם זאת, כעת האיום נשמע פחות מדאיג עבורה כי שעת השינה עוד רחוקה ממנה, כך שהעונש הינו חסר משמעות עבורה. ואכן בתו של דניאל לא חדלה לשחק עם אבזם החגורה, ובשעת השינה זה היה נראה חסר טעם להזכיר לה על ההשלכות של המעשה שלה.
דרך טובה יותר
"ילדים לא זוכרים מה הם עשו לא בסדר כשעה לאחר המעשה, וכמובן שלא מספר שעות או יום לאחר מכן" גורסת בארנס. "אם אתם רוצים ללמד אותם את ההשלכות של המעשים שלהם יש לבצע זאת בסמוך להתנהגות הרעה ככל הניתן". לדוגמה, אם הילד שלכם מכה חבר עם צעצוע, אל תגידו לו שמחר אתם תבטלו את המפגש שנקבע, אלא קומו וקחו את הצעצוע מידיו. הוא מיד יעשה את ההקשר בין ההתנהגות הרעה להשלכות שלה, וימנע מכך בעתיד.
8. הטעות: הסברים מיותרים
הורים רבים נקלעים למצבים בהם הם מספקים הסברים ארוכים לילדים, כמו למשל הניסיון להסביר שחשוב שהם ילכו לישון כעת כי למחרת יש יום עמוס ומלא בפעילויות. אף על פי שההסבר שלכם מגיע עם פיתוי קטן שעשוי לשמח את הילד, בכל מקרה מדובר בבזבוז זמן, והילד הקטן ככל הנראה לא ילך לישון.
דרך טובה יותר
"ילדים הם לא מבוגרים קטנים" טוענת בארנס, ומסבירה שהסברים ארוכים והיגיון לא באמת מבהירים להם את התמונה הגדולה. אי לכך מספיק לומר לילדים קטנים "לכו לישון כעת", כשאין כל צורך בהסבר שתומך בהחלטה שלכם. עם זאת, אם אתם בוחרים להשתמש במילים שהילדים שלכם לא מבינים, כדוגמת "תפסיק להתבכיין", דווקא אז מתאים לצרף הסבר שיבהיר את הכוונה שלכם, כי ישנה אפשרות סבירה שילדים קטנים לא מבינים מה זה אומר. בשורה התחתונה חשוב לדעת להבדיל בין המצבים השונים, ויש פעמים שבהם רצוי להבהיר לילדים למה אתם מתכוונים, לעומת מצבים בהם אתם מבקשים מהם פשוט לנהוג לפי כללי הבית שקבעתם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: