פסק זמן נשמע כמו אמצעי החינוך היעיל והנוח ביותר עבור הורים: ילדכם נשלח לשבת לבדו ולחשוב על דבר פסול שעשה, וכעבור כמה דקות חוזר לחברת האחרים, רגוע ומשתף פעולה. אך הורים רבים טוענים ובצדק, כי פסק זמן פשוט לא עובד עבורם מסיבות מגוונות – בין שילדם מסרב ללכת לפסק זמן ונלחם בכך פיזית, ובין שהקטן בוכה וצורח במשך פסק הזמן, במקום להירגע ולחשוב על מעשיו. אך מחקרים שנעשו לגבי השיטה החינוכית גילו כי הסיבה לכישלונם של פסקי זמן נובעת מכך שהם נעשים באופן שגוי. כדי להימנע מטעויות בהפעלת פסק זמן עם ילדיכם, כמו מתן אזהרות חוזרות ונשנות או המשך שיחה עם הילד – קראו את מדריך ה"עשה ואל תעשה" הבא ותגלו שהסוד קיים בהתמדה, איפוק, ורוגע.
מאיפה הגיע רעיון פסק הזמן?
פסק הזמן הפך לשיטת חינוך מוכרת דרך תכניות טלוויזיה אמריקאיות שהכירו לעולם את המושג. אמצעי הקניית המשמעת המתון הזה, בא להחליף כבר משנות ה-60 את דרכי הענישה המחמירים והנוקשים שהופעלו עד אז על ילדים וכללו הכאה - וטוב שכך. אך פסק זמן איננו פיתרון פלאים שהורים צריכים להפעיל בכל הזדמנות וללא מחשבה. למעשה, יעילותו של פסק הזמן כרוכה בשימוש המושכל שלו, בעיקר כלפי ילדים מעל גיל 3 ובתדירות ונסיבות ייחודיות, עליהן יורחב בהמשך.
3 הטעויות שהורים עושים בפסק זמן?
1. לא מבינים את המטרה הראשונה של פסק הזמן
למרות התפיסה המקובלת, פסקי זמן לא יגרמו לילדיכם לחשוב על מעשיהם ה"רעים" באופן מידי. יתרה מכך, פסקי זמן נועדו בראש ובראשונה להפסיק הידרדרות של מצב נפיץ. כפי שאנחנו כמבוגרים לא יכולים להרגיע את הכעס שלנו בין רגע ולחשוב בבהירות על אירוע מסעיר שעבר עלינו, כך גם ילדינו אינם יכולים לעבור ממצב של ריב או חיכוך לתובנה ורוגע תוך שלוש דקות. ילדים שנשלחים לפסק זמן נוטים לחשוב שהוריהם היו לא הוגנים ונבזים כלפיהם – וזה טבעי. תהליך הלמידה מתחיל לאחר תום פסק הזמן, כאשר הילדים חוזרים לאירוע שבגינו נענשו ומנסים שוב בדרך אחרת.
2. מתייחסים לילדים בזמן פסק הזמן
ילדים קטנים זקוקים לתשומת לב, גם כזאת המכונה רעה, כמו במצבים בהם הוריהם כועסים עליהם וגוערים בהם. פסק זמן נכון הוא כזה שמפסיק את תשומת הלב – מכל סוג שהוא - שניתנת לילד. הורים רבים נוטים להמשיך ולריב עם ילדיהם במשך פסק הזמן, לבקש מהם שיחשבו על מעשיהם, להסביר להם שהם כבר הזהירו אותם בעבר, לשאול אם הבינו איפה טעו – כל אלו מעקרים את פסק הזמן ממשמעותו ומטרתו והופכים אותו לבלתי יעיל. רק העדר של תשומת לב הורית לתקופה קצרה גורמת לילד לראות שהתנהגותו גרמה לו להפסד במקום לרווח.
3. שימוש בפסק זמן למטרות לא נכונות ובתדירות גבוהה
במחקר שנערך באוניברסיטת אוקלהומה בארה"ב התגלה כי פסק זמן יעיל רק אם משתמשים בו במצבים מוגדרים ומסוימים. על פי המחקר, פסקי זמן עובדים רק כאשר הם מופעלים מול ילדים אשר הפגינו התנהגות מתריסה בהכאת אחרים או בעשיית הדבר ההפוך ממה שהתבקשו, ובלבד שהוריהם הגיבו באופן מתון יותר בפעמים הקודמות שהדבר נעשה. כלומר, אם ילדיכם בוכה וצועק על כך שלא קיבל את הטאבלט או שהאוכל שלו מתעכב, ענישה שלו בפסק זמן עלולה להביא להחמרה של התנהגותו, היות והאמצעי החינוכי הזה צריך להיות מופעל רק במקרים קיצוניים ומובחנים.
3. חלופות לפסק זמן
היות ופסקי זמן הם כאמור אמצעי חינוכי שנועד למקרים חמורים של התנהגות פסולה, הורים צריכים להשתמש בחלופות באופן שוטף וקבוע, ואלו הן המומלצות:
1. חזקו התנהגות חיובית
זהו וחזקו התנהגות חיובית של ילדיכם כמו משחק הוגן, דיבור מכבד וכדומה, על ידי מתן שבחים או מדבקות להן הענקתם משמעות. הציעו לילדכם לזכות במדבקות כוכב לדוגמה, שמוענקות לילדים ששיחקו בלי לריב או שדיברו יפה לאחים ולאחיות שלהם, ותנו להם לעמוד באתגר שבקבלתם.
2. השתמשו בהצהרות "כש... אז..."
במקום להשמיע לילדיכם את ההתניה הבאה: אנחנו יכולים להישאר בגן השעשועים לעוד חמש דקות, אבל רק אם תנעל את הנעליים שלך חזרה", נסו להשתמש בהתניה שיוצרת יותר מוטיבציה לשיתוף פעולה, כמו: "כשתנעל את הנעליים שלך חזרה, אז נוכל להישאר בגן השעשועים לעוד חמש דקות".
3. הסבירו את עמדתכם כשהכעסים נרגעים
לאחר מצב של ויכוח או כעס כלפי ילדיכם, המתינו לרגע בו הרוחות ירגעו בקרב שני הצדדים ורק אז שוחחו בשלווה על הסיבה שכעסתם והסבירו לילדכם את עמדתכם ומה הם הגבולות שאתם מצפים שיעמוד בהם. לדוגמה אמרו: "אני לא אוהב שאתה זורק צעצועים, מפני שזה עלול להיות מסוכן כלפי אחרים".
7 טיפים לשיפור פסק הזמן
1. בחרו במיקום הנכון והציגו אותו לילדכם
המקום המתאים ביותר לפסק זמן הוא כזה בו תוכלו להשגיח באחריות על ילדכם ולוודא שהוא איננו מסכן בו את עצמו ואת הסובבים. פסק הזמן איננו חייב להתרחש בחדר נפרד, ותוכלו לבחור בכיסא, מדרגה או שרפרף המיועדים למטרה. תוכלו אפילו לכנותם "כיסא המחשבה" או "אזור השקט". את המיקום שבחרתם הציגו בפני ילדכם ברגע בו שניכם רגועים, והסבירו לו שזה המקום אליו ילך אם לא יעמוד בחוקים מסוימים, אותם תגדירו מראש, כמו: הכאה, נשיכה, זריקת חפצים וכדומה. יידעו את ילדכם מראש כמה זמן יהיה עליו לשהות בפסק הזמן, ושלאחריו יוכל לקום ולחזור לפעילות רגילה.
2. התמידו בעקביות בתגובתכם כלפי התנהגויות לא מקובלות
ברגע שהגדרתם מהי ההתנהגות שאיננה מקובלת עליכם ותוביל לפסק זמן, חשוב שתתמידו בתגובה רציפה ועקבית בכל פעם שהתנהגות שכזאת מופגנת על ידי ילדכם. אם לא תעשו זאת, ילדכם ילמד לא להתייחס לפסק הזמן ברצינות, ויתרה מכך יתבלבל מהמסרים הסותרים שלכם, ולכן אחד הדברים המזיקים שהורה יכול לעשות בקשר לחינוך ילדיו, הוא השמעת איומי סרק. אם ילדכם קם שוב ושוב מאזור פסק הזמן אליו שלחתם אותו, או מנסה להשתחל החוצה לאזור בו הוא יוכל לשחק או להביט על הטלוויזיה, החזירו אותו בעקביות לאזור פסק הזמן, והסבירו שאתם מתחילים מחדש את ספירת הזמן שקצבתם לפעולה.
3. תנו התראה אחת ברורה
נתון מדהים שהתגלה במחקר שנעשה לגבי יעילות פסקי הזמן שניתנים לילדים, גילה כי מתן התראה בודדת וברורה לפני כל פסק זמן מפחיתה את מספר פסקי הזמן הנדרשים ב-74%. לאחר ההתראה היחידה, אם ילדכם איננו נענה לבקשתכם ואיננו משתף פעולה, תוך 5 שניות או יותר, הפעילו את פסק הזמן.
4. שמרו על קור רוח
פסק זמן מלמד את ילדכם לשמור על קור הרוח שלו במצבים מאתגרים, אך גם אתם כהורים צריכים להפגין התנהגות דומה, ולשמש כדוגמה לעמידה בלחצים וכעס. כאשר אתם מטילים פסק זמן על ילדכם, אל תצעקו, אל תכו, אל תבקרו ואל תיכנסו לנאומי תוכחה ארוכים בסגנון: "אמרתי לך כבר לא לעשות את זה, ואתה לא מקשיב". פשוט ציינו בטון ברור ורגוע מהי ההתנהגות הלא מקובלת עליכם שילדכם ביצע ואל תרחיבו מעבר לכך. לדוגמא: אלון, לא מכים. לך לפסק זמן".
5. הגבילו את פסק הזמן בדקות
פסקי זמן צריכים להיות מוגבלים בזמן וקצרים, ויעילותם איננה עולה ככל שהזמן המוקצב להם מתארך. למעשה, פסקי זמן של דקה עד שלוש דקות הם משמעותיים במיוחד עבור ילדים בגילאי 3-5. לכן, כאשר אתם קובעים פסק זמן לילדכם השתמשו בשעון עם התראה כמו טיימר של מטבח או שעון העצר שקיים בטלפון החכם שלכם, והראו אותו גם לילדכם כדי שיבין את תחושת הזמן היחסי ואת הרעיון שלפסק הזמן יש סיום.
6. הפכו את פסקי הזמן למשעממים
מהרגע בו התחלתם את פסק הזמן, אל תשוחחו עם ילדכם ואל תיצרו איתו קשר עין. שתיקה עשויה להצריך מכם אימון מסוים, במיוחד אם ילדכם אומר לכם דברים קשים או מכעיסים, שואל שאלות או מבקש מים. אך זכרו שלא משנה מה ילדכם אומר או מבקש, לאורך פסק הזמן עליכם להתעלם מכך, ובד בבד, לוודא שאזור פסק הזמן חף מהסחות דעת ומאפשרויות למשחק, כמו צעצועים ומסכים למיניהן, וגם מסביבת אחים.
7. הכריזו על תום פסק הזמן והמשיכו הלאה
גם אם ילדכם עדיין כעוס ונרגן בתום הזמן שהקצבתם להפסקה, ברגע ששעון הטיימר צלצל, פסק הזמן מסתיים. לאחריו, נהלו שיחה קצרה עם ילדכם ושאלו אותו אם הוא מבין למה נתתם לו פסק זמן. אפשרו לו להביע את עצמו ואת רגשותיו, ואז הזכירו בקצרה שפסק זמן קורה רק אם הוא שובר כללים מסוימים. שבחו את הילדים על כך שעמדו בפסק הזמן, והכי חשוב – המשיכו הלאה ואל תתבוססו באירוע למשך שאר היום. ילדכם צריך לחוש ולדעת שיש בינכם "דף חלק", ושהוא יכול להפגין התנהגות חדשה ומשופרת. הדרך בה תדעו אם פסקי הזמן פועלים ביעילות, היא אם תעבדו לפי הצעדים שלמדתם במשך שלושה שבועות, ותראו שאתם זקוקים לפחות ופחות פסקי זמן.
מה אם הילד מסרב ללכת לפסק זמן?
ילדים שונים יסרבו ללכת לפסק זמן, ישתוללו ויברחו מהאזור שביקשתם שישבו בו. במקרה כזה נסו לפעול לפי נקודות הסיוע הבאות:
הציגו בחירה בין שתי אפשרויות
אם ילדכם מסרב ללכת לפסק זמן, אמרו לו שיש לו שתי אפשרויות: הוא יכול לשתף פעולה או לאבד מותרות כמו צפייה בטלוויזיה או משחק במחשב. אם ילדכם בכל זאת בוחר לא ללכת לפסק הזמן, אמרו לו: "בסדר, אז אין לך אפשרות לצפות בטלוויזיה". כבו את המרקע, קחו איתכם את השלט והתרחקו מהמקום.
הציעו פסק זמן מקוצר בתמורה להתנהגות טובה
כדי לעודד את ילדכם לקבל את פסק הזמן שנתתם לו ולא לראות בו ענישה קשה ומאיימת, נסו להציע לקצר אותו כבר ברגע בו אתם מפעילים אותו, להגברת שיתוף הפעולה של ילדכם. לדוגמה, אמרו לו: "פסק הזמן הוא בדרך כלל 3 דקות, אבל אם תלך עכשיו ותשב ברוגע, פסק הזמן יהיה למשך 2 דקות".
קחו פסק זמן בעצמכם
אם זה בטוח להשאיר את ילדיכם ללא השגחה למשך מספר דקות, או אם מבוגר נוסף נמצא בסביבתו, נסו לקחת פסק זמן בעצמכם ולכו לחדר שלכם לבד. הכריזו בפני ילדכם כי לא תשוחחו איתו במשך 3 הדקות הקרובות בגלל המעשה המסוים שעשה, ועמדו במילתכם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: