מצבי רוח בגיל ההתבגרות

תרי וינברג

הכותבת עוסקת בפסיכותרפיה אישית, זוגית ומשפחתית, כולל טיפול במתבגרים ומבוגרים, טיפול בהפרעות בתפקוד הזוגי ובחיי המשפחה והדרכת הורים, טיפול בהפרעות חרדה ודכאון, מצבי שינוי בחיים (בעיקר קריירה ומשפחה) ועוד.

אחד הנושאים המטרידים ביותר הורים למתבגרים, הם מצבי הרוח המשתנים של ילדיהם עם הגיעם לגיל ההתבגרות.

לפעמים, אין כמו חילופי מצב הרוח, בדיוק כמו חילופי עונות או חילופי מזג האוויר המהירים באזורים הטרופיים, על מנת לאפיין בדיוק את המצב בו נמצא המתבגר – שינוי רב תחומי, בכל מישורי החיים, בין תקופת הילדות לתקופת ההתבגרות.  ואכן, בדיוק כפי שגם האביב והסתיו - שתי עונות המעבר, ידועות בחוסר יציבותן ועקביותן - כך גם מאופיין גיל ההתבגרות: שינויים חדים במצבי הרוח ללא כל התראה מוקדמת.

חשוב לי במאמר זה מצד אחד לעשות "נירמול" של נושא זה, על ידי הבהרת הסיבות להופעת מצבי הרוח, ומאידך להבהיר ולחדד את אותם מקרים בהם לא מספיקה לנו ההבנה והאמפטיה למתבגר, אלא יש צורך בהתערבות או נקיטת יוזמה כלשהי.

המעבר מילדות לבגרות בא לידי ביטוי בכל היבט אפשרי:

1.     שינויים הורמונלים - המשפיעים על ההתבגרות המינית (כולל הופעת המחזור אצל הבנות), הרגלי השינה, הרגלי אכילה ועוד. אזכיר בהקשר זה את הורמוני האסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון ואת השינויים בהפרשת הורמון המלטונין מבלוטת האצטרובל, אשר משפיע על שעות השינה והערות של הילד. המפלים ההורמונלים עלולים להיות חדים וקיצוניים וגורמים בעצמם לירידה במצב הרוח וחשוב לזכור כי שינויים אלו, מתחילים כבר כמה שנים לפני "גיל ההתבגרות הפורמלי", כלומר אפילו בגיל 8-9.

כיוון שמדובר על שינויים הורמונלים פנימיים, הילד אינו מודע למה שמתחולל בגופו – אך מה שאנו רואים על פני השטח אלו הן התגובות הרגשיות שלו לשינויים אלו, בצורה של מצבי רוח קיצוניים וכן שינויים התנהגותיים, כגון שינוי בהרגלי השינה והאכילה – אלו לכשעצמם משפיעים באופן טבעי על האיזון הנפשי שלנו.

שינוים הורמונליים אלו גורמים לחלק ניכר מהמתבגרים גם להופעת אקנה, הגורמת לילד כאבים ובושה במראהו. כיוון שבגיל ההתבגרות עולה המודעות והחשיבות למראה החיצוני, הרי שגם היבט זה גורם למתבגר חוסר נוחות ניכר ולמצבי רוח בשל המצב אליו נקלע "בעל כורחו". לא רק זאת, אלא שחלק מהטיפול הניתן היום לאקנה כולל כדורים חזקים מאד הגורמים לקילוף בעור הפנים, הנחייה להמנעות מחשיפה לשמש ועוד – דבר זה כשלעצמו מהווה עבור הילד התמודדות עם מצב חדש ולא נעים עבורו.

2.     שינויים הורמונלים אלו משפיעים גם על שינויים פיזיולוגיים,  המשנים את גוף הילד/ה לגוף של נער/ה. עצם השינוי מפתיע ולא תמיד נעים ונוח למתבגר. לעיתים, מתעוררת בושה בשל גדילת החזה ואיברי המין, השיעור באברי הגוף השונים, הריח השונה שמופק לפתע מהגוף ועוד. פעמים רבות, נערים ונערות הופכים מודעים מאד לגופם, ונכנסים למצבי הרעבה או דיאטות קיצוניות על מנת לרזות, כיוון שהשינוי הפתאומי במבנה הגוף נתפס בעיניהם "כהשמנה" וככיעור, והם מנסים בכל כוחם לשמר את הגוף הילדי שהיה להם קודם. עצם אי-האכילה גורמת לעצבנות ותסיסה במצב הרוח.

3.     שינויים קוגניטיביים - המתבגר חווה שינוי ביכולת התפיסה וההבנה של מושגים, התגברות החשיבה הערכית מוסרית, ועוד. פעמים רבות המתבגר לא ממש מבין את עצמו ואת רעיונותיו המתהווים (עדיין לא בשלים ומגובשים) וחש בלבול מכל מיני מושגים ורעיונות שנכנסים לחייו, בין אם זה מתוך קריאת ספרים ודיונים בתנועות נוער, ובין אם משיחות על ערכים אידיואלוגים, דעות ומחשבות עם חבריו. המתבגר חש פעמים רבות שגם הסביבה אינה מבינה או מעריכה אותו, דבר התורם אף הוא לתנודות במצב הרוח.

4.     חשיבה לגבי העתיד – מה אעשה בצבא? מה אלמד? עם מי אתחתן? אם עד היום הילד היה עסוק ב"כאן ועכשיו", גיל ההתבגרות מזמן עמו גם היפתחות לחשיבה לטווח ארוך, אשר פעמים רבות מפחידה מאד את הנער/ה וגורמת למצבי רוח וחוסר שקט.

5.     שינויים חברתיים

 פעמים רבות הנער/ה מוצאים לעצמם סוג חברים שונה לחלוטין מאלו שהיו להם בילדותם, עם מאפייני "תת-תרבות" שונים משהכירו, אליהם הם מסתגלים. לעיתים, דבר זה נעשה כצורך עז של הילד לאפשר לעצמו "בידול" ונפרדות, הדרושים לו לשם ביסוס זהות עצמית שונה מזו שהיתה לו בילדותו. אולם שינויים חדים אלו, גורמים לילד טלטלה כאשר זהותו נעה בין שני העולמות. לא רק זאת, אלא שפעמים רבות ההורים אינם מקבלים את החברה החדשה של הילד והוא נתקל בסירוב או הצבת גבולות של ההורים בנוגע לקשריו עם חבריו החדשים.

6.     שינוי במקומו של הנער/ה בביתו ובמשפחתו - הנער/ה דורש/ת לעצמו מקום של כבוד כמבוגר, ואילו ההורה, אשר עדיין  תופס את הנער כילד, מסרב "לשחרר" את החבל בהדרגה, וגורם להסלמה ביחסים ובתחושת המתבגר, שלא מעריכים ולא מבינים אותו. 

חששות ההורים

• ההורים אשר חווים את המעבר הדרמטי בחייו של הילד מתמודדים כעת עם מצבים בלתי צפויים: השינויים במצב הרוח עלולים להיות כה חדים, עד שההורים נשארים המומים ואינם יודעים מאיפה זה בא להם, למה ומדוע, וחשים חוסר אונים, חוסר צדק או רגשות אשם, שמא הם עשו משהו "רע" אשר פגע בילדם, ואינם יודעים כיצד להתמודד עם תחושות אלו.
• פחד מפני מצבי חרדה ודכאון שנראה כי התבגר נוטה אליהם.
• צורך להתמודד עם התפרצויות זעם של המתבגרים.
• התמודדות עם איומים על מהלכים אובדניים, בריחה מהבית או מצבי קיצון אחרים.
• חשש מהסתגרות הנער/ה בחדרו למשך זמן רב, מבלי שההורים יודעים במה הוא עוסק ומה קורה לו שם.
• פחד מהבלתי ידוע ומאי הודאות המתעוררת, בעקבות תגובותיו הבלתי צפויות של המתבגר.

מה צריך לעשות

דווקא הדבר החשוב ביותר בתקופה זו הוא לא בהכרח העשייה, אלא האמפטיה וההבנה למה שעובר המתבגר. עלינו לזכור כיצד אנו היינו כמתבגרים, מה הרגשנו, מה חשבנו, מה חווינו וכן מה ציפינו ורצינו מהורינו באותה תקופה.

זוהי אחת התקופות הקשות בחיים – והמתבגרים החשים שהוריהם מבינים מה עובר עליהם, לעיתים גם בלי מילים, חשים פחות בדידות ואימה מפני השינויים העצומים שהם עוברים בכל מישורי החיים, כאשר החוויה המרכזית היא ששינויים אלו לא קורים ביוזמת הילד, אלא פשוט נכפים עליו מבלי שיש לו שום שליטה על גופו ועל נפשו.

להשאיר את הדלת פתוחה למתבגר – שידע שבכל עת שירצה ויבחר, ההורים יהיו קשובים לו ונכונים לדבר איתו על כל נושא שמציק לו.

לנסות למצוא את "איי השפיות" בהם המתבגר קשוב ומוכן לדבר, וכן להציף נושאים מסויימים שראוי וצריך לדבר עליהם – תלוי בגיל הילד ובחוויות שהוא עובר. חשוב שההורה לא יפחד לדבר על אותם נושאים שמטרידים ומעיקים על נפשו של המתבגר. מותר לדבר על רגשות, עצב, דכדוך, ואפילו במצב קיצוני שבו הילד, מתוך מצבי הרוח הקיצוניים, מתחיל לדבר על "מה הטעם בחיים האלה". לא לפחד לדבר על כך! לשאול את הילד ממה הוא חושש, מה מפחיד אותו, על מה הוא חושב... ברגע שהילד מבין שההורה שלו "בענייניים" ואינו חושש לדבר על הדברים האלו, קרוב לוודאי שהנטייה שלו לעשות מעשים קיצוניים מתוך דכדוך או ייאוש תקטן.

אפשר וצריך לדבר גם על זוגיות, מיניות, סמים, אלכוהול, החשש מהצבא או מהעתיד, בחירת מקצוע, ובמקרה הצורך, לדבר גם על אמצעי מניעה. גם ההורה הביישן צריך למצוא את האומץ להעלות נושא זה על סדר היום ולוודא שהמתבגר יודע למי לפנות ומה צריך לעשות על מנת להגן על עצמו. הורים אשר חשים קושי לפתוח בשיחה על נושאים אלו, יכולים לפנות להדרכת הורים ולתרגל תקשורת אפקטיבית בה ילמדו כיצד לדבר כך שהילדים יקשיבו. כמו-כן, התוכנית תסייע להם לפתח מיומנויות הקשבה ספציפיות לגיל ההתבגרות.

להציב גבולות היכן שמתבקש: סמים, שתייה, בילויים במקומות מסוכנים, חברה לא ראויה, מיניות מוקדמת וכד'. לפעמים הורים חוששים מאוד מתגובת המתבגרים כלפי הצבת הגבולות, אולם לעיתים, דווקא ב"הפוך על הפוך" הגבולות נותנים לילד תחושת הגנה, כלומר שלהורים איכפת ממנו ויש לו מרחב בטוח לפעול בתוכו לעומת תחושת "הריחוף בחלל".

לדעת, גם אם מרחוק ומבלי שהילד יהיה מעורב בכך, מי הם החברים שלו, מהם מקומות הבילוי שלו, ואפשר במקרה הצורך גם להעזר בהורים אחרים. הורים לילד ראשון, לא תמיד יודעים מה "נורמלי" ומה "לא נורמלי" בגיל ההתבגרות, ושיחות עם הורים אחרים יכולים לתת להם פרופורציות - האם הילד שלהם מתנהג באופן נורמלי או שמא באופן חריג, ואם יש צורך להפנות אותו לאיש מקצוע.

בנקודות זמן קריטיות, חשוב לדעת לפנות לגורמים חיצוניים אשר יכולים וצריכים לסייע, החל מצוות בית הספר, רופא משפחה, עור ומין או גניקולוג, פסיכולוג ועוד. גם אם בסופו של דבר יהיו אלו ההורים אשר יגיעו להדרכה ולא הנער/ה עצמו, לעיתים זה מספיק על מנת לקבל את הכלים המתאימים כדי להתמודד עם המצב הנתון. במקרים אחרים, חמורים יותר, ידאג הצוות המקצועי להגיע למתבגר ולקיים עמו סדרת פגישות במידה ויתרשמו שאכן הילד נמצא בסיכון לעצמו או לאחרים.

בסופו של יום

לקראת סיום גיל ההתבגרות, מתאזנות כל המערכות ההורמונליות, ובמרבית המקרים "השקט שב על כנו", והמתבגר חוזר לתפקד באופן מאוזן יותר בכל מישורי החיים.

נכון שציפיותינו מההורים בתקופה זו הן שיעמדו על המשמר ויבחנו כל העת שהילדים שמפגינים מצבי רוח קיצוניים לא עוברים את הגבול האדום, אולם מאידך, חשוב להורים גם לדעת כי במרבית המקרים מעבר לכך שהם צריכים "להיות שם" בשביל הילד עד יעבור זעם, תוך הפגנת נוכחות הורית אמפטית ומכילה מחד אך גם ברורה וסמכותית מאידך, תקופה קשה זו עוברת מעצמה, והופכת לעוד אחד מזכרונות חיינו.