ערים נטושות

עיר רפאים זה מונח שמהווה השראה ליצירת סרטים אפוקליפטיים. אין דבר סוריאליסטי יותר מלצפות בעיר שהייתה בעבר שוקקת חיים והיום היא נטושה.
ערי רפאים נפוצות במדינות רבות בעולם - בארה"ב למשל, יש כ-6000 אתרים נטושים רק במדינת קנזס.

הסיבות השכיחות להיווצרות ערי רפאים הן בדרך כלל הנחת תשתיות של כבישים ומסילות שמאלצות ערים להתקרב לנקודות נגישות יותר, אך ישנה סיבה מרושעת יותר שהיא אסונות טבע או אסונות שנגרמים בידי אדם שמכלים אתרים שלמים.

לפניכם 10 מקומות מעניינים ונטושים ברחבי העולם...
 

העיר Bodie בקליפורניה

בודי נוסדה בשנת 1876 והיא נחשבת לעיר רפאים אמריקאית אותנטית. היא התחילה כיישוב קטן של כורים, הממוקם בסמוך למכרות אטרקטיביים שמשכו אליהם אלפים. עד 1880 העיר מנתה כ-10,000 תושבים, ובשנות השיא שלה, בעיר היו כ-65 מספרות ואפילו איזור של צ'יינה-טאון עם קהילה סינית.

ככל שהדלדלו המשאבים הטבעיים שבאיזור כך הלכה והצטמצמה האוכלוסייה, אך עדיין נותרו בה תושבי קבע וגם לאחר שריפה גדולה שהשתוללה במרכז העיר ב-1932 היא המשיכה לעמוד.

העיר הוכרזה כציון דרך היסטורי לאומי בשנת 1961 ובשנת 1962 העיירה הפכה לפארק היסטורי. כיום העיירה נמצאת במצב של ריקבון מוחלט והיא לא מיושבת. רק חלקים קטנים מהעיר שרדו ונשמרו, כך שמבקרים יכולים לצעוד ברחובות המרכזיים שהיו בעבר מלאי סחורה וציוד והיום הם שוממים...

הכפר Balestrino באיטליה

בלסטרינו הוא מקרה מעט מוזר, כי היה קשה למצוא מידע על הכפר הזה או על הנטישה שלו. אף אחד לא ממש בטוח מתי העיר הוקמה, אך על פי רישומים היסטוריים כנראה שהיה זה באזור המאה ה-11, בשליטת המנזר הבנדיקטיני של סן פייטרו.

כפי שניתן לראות בתמונות, הכפר היה מחולק לשניים, כאשר החלק העליון היה שייך לבני האצולה והמלוכה והחלק התחתון היה של הכפריים.  רישומים משנת  1860 מראים כי אז היו בכפר כ-850 תושבים, בעיקר חקלאים שניצלו את הקרקע הפורייה.

במהלך השנים המאוחרות של המאה ה-19, החוף של צפון מערב איטליה נפגע מרעידת אדמה קשה סביב 6.7 בסולם ריכטר ונהרסו הרבה כפרים באזור Savona. למרות שאין נתונים רשמיים שמראים כי גם כפר בלסטרינו נפגע, ההנחה היא כי תושביו ספגו פגיעה קשה. בשנת 1953 העיר ננטשה בעקבות משבר גיאולוגי נוסף והתושבים שנותרו (כ-400) הועברו מערבה לקרקע בטוחה יותר.

החלק המוזנח של בלסטרינו עמד ללא פגע ב-50 השנים האחרונות והוא מתוכנן לעמוד לשיפוץ ושימור.

ורושה היא עיר בקפריסין שנכבשה על ידי הטורקים. בעבר היה זה איזור תיירות מודרני ושוקק חיים, אך בשנת 1974 כאשר טורקיה פלשה לקפריסין, העיר נחרבה, האזרחים נמלטו והצבא השתלט עליה. עד לא מזמן, הצבא לא אישר לאיש להיכנס לתחומי העיר, מלבד כוחות צבאיים וכוחות או"ם.

עם השנים הבניינים החלו להתפרק וצבי ים נדירים החלו לקנן בחופים הנטושים.

תוכניות שונות שנוסחו במרוצת השנים, להחזיר את ורושה לשליטת קפריסין טרם התממשו והמאבק טרם הוכרי. נכון להיום, מסגרת אוטונומית שנקראת "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" מתעתדת להשיב את העיר לחיים.

קתולי-וורלד הוא רק אחד ממאות פארקי שעשועים פופולאריים שספגו נטישה מאסיבית. הפארק ממוקם באזור Dakeng Scenic בטיוואן והוא נפתח באמצע שנות ה-80. הפארק נחשב לפופולארח בעיקר בגלל שהיה השני במדינה שהציע חוויה של רכבת הרים.

הפארק נסגר ב-21 בספטמבר 1999 אחרי רעידת אדמה קשה שהרגה אלפי בני אדם בתוך הפארק והחריבה את רוב המתקנים.

מה שהיה בעבר אתר אטרקטיבי של שעשוע הפך לאתר עצוב ומלא חלודה.

האי השימה הוא אחד מבין 505 האיים המיושבים בפריפקטורה של נגסקי, הממוקמת כ-15 ק"מ מנגסקי, יפן. האיזור הזה נקרא גם 'גון-קאן-ג'ימה' הודות לחומות הגבוהות שמקיפות אותו. בשנת 1890 כאשר חברת מיצובישי קנתה את האי, היא החלה בפרויקט איחזור של פחם מעומק הים. הפרויקט משך תשומת לב רבה ובשנת 1916 החברה בנתה את מבנה הבטון הראשון של יפן על האי. המבנה היה בעצם בניין דירות גדול לעובדים ולמשפחותיהם.

בשנת 1959 האוכלוסיה באי גדלה עד כדי כך שרשמה את אחוז צפיפות האוכולוסייה הגבוה ביותר בעולם. במרוצת הזמן, כאשר הנפט תפס את אור הזרקורים של הפחם,  המכרות החלו להיסגר ברחבי במדינה וכמוהם גם המכרות בהשימה.

בשנת 1974 מיצובישי הודיעה רשמית על סגירת המכרה ועד היום הוא ניצב נטוש וריק וכמוהו גם האי.

ישימה היא רמה הנמצאת במזרח טאקאמאצו, העיר השנייה בגודלה בשיקוקא, אחד האיים הגדולים ביפן. רמה זו משתרעת לאורך הים. בחלקה העליון של ישימה נמצא בית מקדש מפורסם המהווה מוקד עלייה לרגל לרוב תושבי שיקוקא, אך מלבד המקדש, הרמה נחשבה לאיזור גיאוגרפי מוזנח ביותר.

במהלך התגברות הכלכלה היפנית באמצע שנות ה-80, אנשי טאקאמאצו החליטו כי הרמה היא מקום מצוין לעודד בו תיירות ולכן השקיעו הון בפיתוח תשתיות וחיזוק האדמה. שישה בתי מלון נבנו יחד עם פארקים, שבילים ואפילו אקווריום גדול. במהלך הפיתוח אנשי ישימה החלו לתהות האם המקום באמת יכול להפוך לאטרקציה תיירותית, במבחן המציאות הם נוכחו לגלות כי לא; עסקאות נדל"ן אבדו, מלונות וחנויות נסגרו, בתים ננטשו וגם הרכבל המפורסם אל בית המקדש נותר בודד.

סאן-זאי הוא איזור נטוש בצפון טיוואן. הוא תוכנן להיבנות ככפר נופש לעשירים, אך בעקבות תאונות קטלניות רבות שנבעו מכשלים בבנייה ובתשתיות, הבנייה הופסקה באמצע. חוסר נכונות להשקיע זמן וכסף נוספים, הפכו את אתר הבנייה לאיזור נטוש שמהר מאוד, כך הטיוואנים מאמינים, הפך להיות רדוף על ידי רוחות של האנשים שנהרגו בו. המבנים בצורת החייזרים נותרו לעמוד ואיש לא רוצה לחדש שם את הבנייה או לתכנן שם משהו אחר, שכן זה מזל רע להתעסק עם הרוחות. 

מחוז Centralia בפנסילבניה

יונתן פאוסט פתח טברנה מצליחה בשנת 1841 בסנטרליה ובעקבות זאת התאגד האיזור והפך לרובע בשנת 1866. אנשי הרובע עסקו בכריית פחם עד 1960.

בשנת 1962 צינור גז התפוצץ וגרם לשריפת ענק. ניסיונות לכבות את האש לא צלחו והרובע המשיך לבעור לסירוגין במשך שנים ארוכות. תושבי האיזור דיווחו על השפעות בריאותיות חמורות כתוצאה משאיפת חד תחמוצת הפחמן.

בשנת 1979 המקומיים הפכו מודעים הרבה יותר לסכנות שבאיזור כאשר טמפרטורת הדלק טיפסה ל-77.8 מעלות צלזיוס, כמו כן, בשנת 1981 הם רשמו לעצמם כותרת נוספת כאשר ילד בן 12 צלל אל מותו כאשר בור נפער באדמה מתחת לרגליו.

בשנת 1984 המדינה הוציאה 42,000,000 דולר על העתקת התושבים לאיזור סמוך. בשנת 1992 בוצע ההעתקה המאסיבית - כך שמתוך 1000 התושבים שהיו בשנת 1981 ברובע, נותרו רק קומץ של כמרים.

פריפייט היא עיר נטושה בצפון אוקראינה, איזור קייב, סמוך לגבול עם בלרוס. בזמנו, אוכלוסיית העיר מנתה כ-50,000 תושבים והיוותה את הבית של רוב עובדי הכור הגרעיני בצ'רנוביל. בשנת 1986 אסון צ'רנוביל גרם לנטישה המונית של תושבי העיר שחששו מקרינה ולא שבו מעולם.

בתחילת המאה ה-21 העיר נבזזה לחלוטין - לא נותר דבר בה, גם לא מושבי אסלה,
ועד היום היא עדיין לא נחשבת בטוחה מספיק למגורי אדם. התכנון לבנות את תחנת הכוח כ-100 ק"מ מעיר הבירה קייב, התבררה כהחלטה נכונה.

קראקו ממוקמת באיזור של בזיליקטה ומחוז מאטירה, כ-25 ק"מ בעומק היבשה ממפרץ טרנטו הממוקם על גב כף הרגל של "המגף". זו עיירה מימי הביניים (סביב 1060) שנבנתה בצורה אופיינית עם טראסות המאפשרות גידולי חקלאות.

בשנת 1891, אוכלוסיית קראקו מנתה כ-2000 אנשים, אך רובם סבלו מעוני כבד.
בין השנים 1892-1922 מעל 1300 אנשים עברו מהעיר אל צפון אמריקה, כאשר רעידות אדמה, מפולות ומלחמות תרמו להגירה ההמונית הזו.

בין השנים 1959-1972 העיר הוצפה באסונות טבע נוספים. ובשנת בשנת 1963, 1800 התושבים שנותרו הועברו לעמק סמוך שנקרא Craco Peschiera.
העיר העתיקה ננטשה במצב של התפוררות וריקבון עד עצם היום הזה.

מילה תרגומים - שירותי תרגום