print header

ארץ מתקדמת

-תקשורת נכנסת מכדור הארץ-

 

לכבוד הוד רוממותו הקיסר, שליט הגלקסיה,


לפי פקודתך, אני מגיש בזאת את הדיווח שלי על השבוע הראשון בכדור הארץ, באזור הגיאוגרפי הקרוי בשפת תושבי המקום - 'ישראל'. אני סמוך ובטוח שתתענג על הדיווח שלי, משום שהוא מאוד חיובי. תושבי הארץ הזו נראים כמתקדמים במיוחד, ואני מאוד שמח שאני הוא זה שזכה לדווח לך, מי יתן ותחיה אלף שמשות.

 

 

נחתתי במקום מרוחק, בכדי שלא לעורר חשד, ולבשתי צורת אנוש נשית. לפי הבנתי, זוהי צורת החיים השלטת בכוכב, כאשר המין השני מבצע את רוב העבודות הפיזיות, וכך קרוב לוודאי פחות אינטיליגנטי מהמין השני.

יצרתי לעצמי בגדים (המצאה מאוד מסורבלת ולא נוחה) המבליטים את חלקי הגוף הנשיים ביותר. כפי שראיתי מסרטוני הוידאו שהראו לי באקדמיה, דאגתי ליצור חזה בולט, כדי לוודא שחושבים אותי כנקבה.
לאחר שצעדתי למסלול כבוש גדול, חיכיתי זמן מה שיגיע רכב. הראשון שהגיע עצר מיד לאחר שראה אותי. הנהג הציע לקחת אותי 'לאן שבא לך בובה, סחתיין על הלבוש.' כך, ביומי הראשון במקום זה, נוכחתי לדעת כי המקומיים הם מאוד ידידותיים ואף מציעים לנגוע בכל מיני מקומות בגופי מבלי שהייתי צריך לבקש (ככל הנראה כדרך פרימיטיבית לחלוק חום גוף). התרשמתי מאוד מהנדיבות המהירה שהפגין.

 

במהלך הנסיעה גם התברר לי כי יש שיטת תקשורת מיוחדת בין הנהגים כאן, שנראית לי הרבה יותר מפותחת מהמערכת במקומות אחרים בכדור הארץ. למשל, ישנו מכשיר שקוראים לו בני האדם 'רמזור' ותפקידו להסביר לנו מתי לנסוע ומתי לעצור. אבל בני האדם לא מסתמכים רק עליו ונראה כי יש חלוקת תפקידים במקומות כאלה - כאשר הנהג ברכב שמאחורינו משמיע קול עז עם התחלפות האור לירוק, יודע הנהג ברכב מלפנים שעליו לנסוע. הם לוקחים תפקיד זו ברצינות ראויה, כאשר הצפירה נשמעת פחות משניה לאחר החלפת הצבע. כאשר ציינתי זאת בפני הנהג, הוא הסביר לי שאימו של הנהג מאחורינו משכירה את גופה להנאת אחרים. לצערי לא הבנתי את ההקשר, אבל חשפתי שיניים בכל פעם שדיבר, והוא נראה מרוצה.

המשכתי לראות עוד דוגמאות רבות של סוג התקשורת המתוחכם הזה, כאשר הנהג אף הפגין שימוש גאוני באצבעות ידיו ואותת סמלים רבים לנהגים אחרים, בעוד שהוא גם צועק בקול רם ומתייחס לאימהותיהם לעיתים קרובות. אציע, הוד רוממותך הנישא, כי עלינו להוסיף ולחקור את הקשר בין נהיגה לבין מקצוע האם. מי יתן ואגע יום אחד בציפורן רגלך.

עם הגיענו לעיר לה קוראים המקומיים 'תל אביב', החלטתי להיפרד מהמקומי החביב, למרות שהוא היה נדיב במיוחד והציע שוב ושוב לתת לי את דברי המזון שלו, כגון נקניקים, בננות וגזרים - מאכלים אהובים כאן ככל הנראה.

ברגע שיצאתי לרחובות העיר הזו, נתקלתי בבעיה חמורה אשר סיכנה את משימתי. נוכחתי מיד לדעת כי תושבי הארץ הזו מאוד מתקדמים טכנולוגית, ולכל אחד מהם יש מכשיר תקשורת המושתל בכף היד בעזרת ניתוח. חלקם אף השתילו את המכשיר באוזנם, למרות שהתהליך בוודאי חודרני במיוחד. נראה כי רבים מעיסוקיהם נעשים דרך ההשתלה הזו, ואם היה ברצוני להשתלב בחברה, הייתי צריך גם אני שתל שכזה, אחרת אראה חשוד. אך לצערי, בכל פעם שניגשתי למוכר באחת החנויות הרבות, וביקשתי שישתיל לי מכשיר ביד, הוא צחק ואמר 'צודקת, זה לגמרי ככה' ואז מכר לי יחידה ניידת, למרות שהבהרתי כי אני מוכן לניתוח. לא היה ברור לי למה אישר את בקשתי אך לא ביצע אותה. בכלל, המוכרים פה אדיבים מאוד ותמיד ניגשים אלי מאוד מהר ומתעניינים לדעת מה ארצה לרכוש, ומוכנים לתת לי הנחות מיוחדות, רק בשבילי.

 

בעת יציאתי לרחוב מהחנות, חזיתי בשני כלי רכב אשר התנגשו זה בזה. שני המקומיים יצאו מיד ודיברו זה עם זה כאשר פרצופיהם נמצאים מאוד קרוב זה לזה, כנראה בכדי להפגין קרבה ולנחם על המאורע הקשה. לאחר מכן הם החליפו פרטי זיהוי בשביל לשמור על קשר אחד עם השני בעודם מחלימים יחד מהטראומה. הדבר מעיד על חברה מתקדמת ורגישה.

 

תלונה אחת, הוד רוממותך (מי יתן ויהיה בי היופי שיש בקשקש אחד שלך), יש לי, על משרד הזהות. משום שבמהלך הזמן אותו ביליתי מהלך ברחובות, ניגשו אלי מספר רב של מקומיים וגם מספר לא מבוטל של מקומיות, והודיעו לי כי הם 'מכירים אותי מאיפה שהוא'. לפי תנאי משימתי, הייתי אמור לקבל זהות, גוף ופנים חדשים לגמרי! יש לטפל באחראים לכישלון זה. למזלי, ברוב הפעמים הם לא הצליחו להיזכר בדיוק היכן זה היה ונתנו לי להמשיך ללכת, לאחר שחשפתי מספיק שיניים.

בעקבות זאת החלטתי לצאת מהרחוב ולהשתמש בתחבורה הציבורית בכדי להשקיף על החיים בעיר. כאן נוכחתי לדעת כי תושבי ארץ זו הינם אנשים מאוד פתוחים זה עם זה, שטורחים להתחבר לאחרים ולשתף אותי במחשבותיהם. ביום הראשון שביליתי בנסיעה (ברכב לו הם קוראים 'אוטובוס' -רכב ציבורי גדול), החלו לשוחח איתי לא פחות מ-30 מקומיים על נושאים מגוונים. בנוסף, נראה שאין להם חשש מלחשוף פרטים מאוד אינטימיים על עצמם, ואף לדבר בקול רם עם מקומיים אחרים דרך המכשיר בכף ידם, כאשר אני נמצא ממש לידם, ויכול לשמוע כל מילה. רק יצורים מתקדמים ומבינים יכולים להגיע לרמה כזו של שיתוף וכנות.

בנוסף, רבים מהם משאירים אוכל ברכב לשימוש הנוסעים הרבים, במיוחד חומר דמוי גומי, לעיס וסוכרי, אשר אותו הם מדביקים בנדיבותם במקומות שונים ברכב. על גב הכיסאות אפשר לקרוא בזמן הנסיעה מסרים רבים של אהבה בין שני אנשים או התייחסות למקצוע האם של מישהו. מסרי האהבה נגעו מאוד לליבי, ויפה מאוד בעיניי שהחליטו להודיע על אהבתם לכל הנוסעים העתידיים. אני בטוח שהם עדיין יחד.

בזמן הערב החלטתי לבדוק את המושג 'בילוי' שנראה כמעסיק את המקומיים חלק גדול מהזמן. בחרתי מקום ונכנסתי. זו הייתה חוויה מאוד מעניינת. הפעילות הראשית נראתה כביצוע טקס מסוים, כאשר חלק גדול מבני האדם שנמצאו במקום הזיזו את גופם בזוויות שונות, בעודם מתפללים לצלילי התפילה המושמעת בקול גדול ומחייכים באקסטזה דתית. כאשר שאלתי את אחד מהנוכחים למה הוא מתפלל, הוא טען שהוא מתפלל שאני אבוא איתו הביתה. עד עתה לא הבנתי כיצד צפה את בואי, כך שאולי יש לבני האדם במקום זה חושים מיוחדים שאין במקומות אחרים. המקומי אמר שאנו נשמע תפילות נוספות מהנביא 'טראנס'. החלטתי ללכת איתו בכדי לשמוע עוד על אותו נביא בעל השפעה.

 

כאשר הגענו, הוא מזג לי חומר חיטוי בו משתמשים בני אדם בכדי לנקות את המעיים. שתיתי איתו שני בקבוקים של החומר בכדי שלא לעורר חשד והוא חשף שיניו לעיתים קרובות. לצערי איבדתי את ההכרה זמן קצר לאחר מכן. ככל הנראה המערכת שלי לא הייתה מורגלת לניקוי כה יסודי של הגוף. התעוררתי מספר דקות לאחר מכן וראיתי כי מאוד הדאגתי את המקומי, אשר עיסה אותי במרץ בכדי לשמור על מחזור הדם שלי. נרדמתי שוב לאחר כמה דקות, והתעוררתי בבוקר.

שמחתי לגלות שפלטתי את עודף האוכל שלי על הרצפה, משום שלא ידעתי כיצד אפטר ממנו. המקומי הודה לי על לילה מהנה (למרות שאינני בטוח מה עשיתי כדי לרצות אותו כל כך), והודיע לי כי יתקשר אלי ביום למחרת. נתתי לו את המספר שבא עם המכשיר, אך כנראה ששגיתי בו, משום שלא הצליח ליצור איתי שוב קשר, גם כעבור מספר ימים.

לסיכום, זוהי ארץ מיוחדת, ואין ספק שהתושבים כאן נמצאים ברמה אחרת לגמרי משאר האוכלוסיה. הם רגישים, אדיבים ונדיבים. הם חולקים אינטימיות ואהבה בקלות רבה, ומראים הרבה עניין במשפחות של אחרים (במיוחד באמא, במקצוע שלה ובדרך בה גידלה אותם). לדעתי, יש להמשיך ולחקור אותם ואת דרך התקשורת הייחודית שלהם. כרגע אני מנסה להשתלב בכוח העבודה שלהם, ואני בטוח כי גם שם אמצא סבלנות, אדיבות ועידוד.

אני נשאר, כתמיד, עבדך הנאמן והמסור.

 


-סוף תקשורת-

 

חיבר וערך: שי קוריצקי

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: מצחיק, סאטירה, חייזרים, טור
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.