print header

היו מי שאתם, כל הזמן

כמו 99% מהעולם, את או אתה, בוודאי חושבים שאתם צריכים להיות מישהו.

טוב, אז אתם לא. הדבר היחיד שאתם צריכים להיות הוא מי שאתם. משום שאם אתם כמו רוב האנשים, אתם בטח לא מי שאתם באמת כל הזמן. אולי אתם עצמכם כשנוח לכם ואין שום דבר שמאיים עליכם, אולי אתם עצמכם כשאין שום דבר שמאיים על האגו שלכם.

אך אתם בטח לא מי שאתם באמת כל הזמן.

זה מוזר, כשהיינו ילדים קטנים, ההורים היו אומרים לנו: "אתה יכול להיות מי שתרצה כשתגדל." בחושבם שהם מעודדים אותנו. כאילו עלינו להיות כל דבר חוץ מעצמנו. טוב, העיקר הכוונה. אולי עליהם היה לומר "אתה יכול לעשות כל דבר שתרצה כשתגדל." אני חושב שזה היה קצת יותר מתאים. אבל אז קורה משהו, כשאנו מתבגרים, מתגייסים לצבא ובמיוחד אחרי השחרור... פתאום מלחיצים אותנו ואומרים: "אתה צריך לעשות משהו מעצמך."

 

 

"חכו רגע. מה קרה ל - 'אני יכול להיות מה שארצה?' מה פתאום עכשיו אני צריך לעשות משהו מעצמי?" אני משער שזה קל לומר לילדים תמימים כי אין גבול לפוטנציאל שלהם, אבל כאשר אנו נעשים מבוגרים יותר, מגיע הזמן 'להתבגר' - כך אומרים לנו עתה, ו'להפוך לאדם בוגר'.

אני חושב ששם הכל מתחיל. תסבוך חוסר הסיפוק שלנו מתחיל בגיל מוקדם, ובסביבות גיל העשרה פורח ומלבלב.
כאשר אנו מתחילים לחפש משהו מחוץ לעצמנו, אנו מחפשים איזו זהות בחפצים הסובבים אותנו. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאחרי שנשיג את הדירה, המכונית ואת כל 'הדברים' שאנחנו "צריכים", אז נהיה 'אדם אמיתי'. אבל זה לא נפסק שם.

עכשיו אנחנו צריכים את 'התדמית'.

אנחנו צריכים את הבגדים, את החברים, את הדברים הקטנים המרובים שגורמים לנו להרגיש חלק לגיטימי מהחברה. חבר שלי פעם חשב כך. הוא היה אמן וצייר, ולכן התלבש בצורה מסוימת, והסתובב עם ציירים ואמנים אחרים, ודן באומנות, ועיצב את ביתו בקפידה, ותלה אומנות מסוימת על הקיר. כל הדברים שהבהירו לסביבה שהוא אמן רציני.

 

 

 

אך לאחר שהיו לו הדברים האלה, הוא עדיין לא היה מסופק. תמיד יש עוד משהו שצריך לעשות, איזה סטאטוס שצריך להשיג כדי להיות סוף סוף האדם שאנו רוצים להיות.

והנה מבזק חדשות: אם תחשבו כך, לעולם לא תהפכו למי שאתם רוצים להיות. אתם לעולם לא תהיו מסופקים, משום שאתם לא צריכים להיות אף אחד ושום דבר.

אז הנה עוד דרך להתקיים
הפכו להיות מי שאתם.
במקום לנסות להפוך למישהו אחר ורק 'אז' למצוא סיפוק בחייכם, מצאו סיפוק בכך שתהיו מי שאתם.
זוהי הדרך היחידה למצוא נחת אמיתית. האי פעם תוכלו למצוא סיפוק בזהות שאולה?

כמובן, זה לא אומר שאי אפשר להוסיף דברים או לפטור דברים מחייכם:

* אתם יכולים להוסיף אנשים לחייכם שמתאימים יותר למי שאתם, אבל לפטור את עצמכם מלעשות זאת רק בשביל אימות עצמי.

* אתם יכולים להוסיף רעיונות ועקרונות שמתאימים לליבה שלכם, למי שאתם באמת ולמה שאתם באמת מאמינים בו.

* אתם יכולים לפטור עצמכם מכל הדברים שלא גורמים לכם להרגיש חיים.

* אתם יכולים לפטור עצמכם מהעבודה שגורמת לכם לקום בזעף, ולהוסיף עבודה שלא עושה זו, גם אם היא משלמת פחות.

* אתם יכולים לפטור עצמם מחומריות ולהחליף רדיפה אחרי חפצים, בעידוד חופשיות מהם.

* אתם יכולים להוסיף ניסיונות חיים אותנטיים ולפטור עצמכם מניסיונות חיים של מישהו אחר.

אתם יכולים לחפש דרכים חדשות לשפר את חייכם, אבל הזהות שלכם לא צריכה להיות תלויה בכך. ואם לא תשיגו את מטרותיכם, אל תתנו לזה להרוס לכם את היום, השבוע או את החיים. פשוט תוסיפו עוד דברים מעניינים והיו מי שאתם, החיים כבר יפתיעו אתכם.

תבינו, אין רמה סופית. כל רמה שתגיעו אליה רק תעודד את המוטיבציה שלכם להגיע לרמה הבאה. תמיד תהיה עוד רמה להגיע אליה ותמיד יהיה משהו אחרי. אז קצת פחות אכפתיות מדברים כאלה זה דבר טוב, משום שגם כיף לעיתים לשחק את המשחק הזה, זה עדיין רק משחק.

קודם כל, תהפכו למי שאתם. תשאירו את כל השאר לאנשים שחושבים שהמשחק הזה אמיתי. נחת שווה הרבה יותר מזהב.

 

אז מכרו את המסכה, וקנו לכם חופש.

 

עריכה: שי קוריצקי

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: טיפים, בגרות, זהות
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.