הכל בגלל סמס

זה היה בתחילת הקיץ (ואחרי שכולנו השתחררנו מהצבא), במסיבה על חוף הים בקיסריה, שם היתה לחבר של חבר מסיבת יום הולדת חגיגית ולא המונית. מסיבה לא המונית מדי עם מדורה, שתיה, מוסיקה טובה ואנשים טובים.

התקרבתי למדורה כדי להתחמם מעט והיא ישבה על ידי, אני לא ממש זוכר איך היא התחילה לדבר איתי, אבל היא דיברה בצורה מעניינת וחביבה, זרמתי איתה. דיברנו ודיברנו ,סיפרתי לה על הטיול שלי למזרח שיתרחש בעוד שבועיים, לתקופה ארוכה של לפחות שמונה חודשים. והיא, סיפרה לי על הטיול שלה למקסיקו לחודש ועד כמה שהיא נהנתה שם והיתה נותנת הכל כדי להיות במקומי ולטוס שוב לטייל.
הצעתי לה שנלך לבר לשתות משהו, שתינו בירה והלכנו לטייל על החוף לאור הירח המלא.

היה זה שם שנישקתי אותה.

היה לי חיוך מקסים ונבוך, באמת בחורה נחמדה, מאלו שכיף להיות במחיצתן.
הלכנו לרכב של חבר, דיברנו וגם צחקנו הרבה, ובין היתר עשינו גם דברים אינטימיים. השעה הייתה כבר מאוחרת וחברות שלה כבר חיפשו אותה, כך שהייתה צריכה ללכת.
היא נתנה לי את הטלפון שלה כדי שנוכל להיפגש לפני שאני אטוס, וכמו ג'נטלמן, ליוויתי אותה לרכב שלה ונפרדנו לשלום.

כעבור יומיים התקשרתי אליה,הערתי אותה משנת צהריים, שאלתי אותה לשלומה והיא לשלומי (היא ישר ידעה מי אני, מבלי לשחק משחקים ולשאול שאלות מיותרות כמו: מי זה? - לעשות את עצמה לא יודעת. היא הייתה אמיתית איתי). קבענו שאבוא לאסוף אותה ושנלך לשבת איפשהו.
יצאנו לפאב, שתינו קצת, צחקנו ולא הפסקנו לדבר, מדי פעם החלפנו נשיקות רטובות ורגישות.
הרבה זמן שלא הכרתי בחורה כל כך מגניבה.

חתכנו מהפאב, הסעתי אותה ונשארנו קצת לדבר ברכב שלי. רק חיכיתי לרגע שהיא תציע לי כבר לעלות אליה (והיא לא הציעה ולא נעליים), עד שכבר היה מאוחר והתחלתי כבר לעשות סימני גוף כאלה של "אני זז.."
לבסוף היא הציעה ועניתי בנימוס שכן, אשמח.

חדרה היה באווירה המתאימה, התנשקנו והיא רעדה כולה, שאלתי אותה אם היא בסדר והבנתי שהיא בתולה, היא אמרה לי שהיא בסדר גמור ושהיא רוצה אותי עכשיו!

אחרי, חיבקתי אותה בחום, נרדמנו קצת והתעוררנו בנשיקות.
שנינו ידענו שזה לא מוביל לשום מקום, בגלל הנסיעה שלי. אז כבר אמרתי לעצמי "די!" נתתי לה יחס הולם עד עכשיו ומעכשיו אני רק מתרכז בטיול שלי ולכל הסידורים שמסביב וזהו.
לא שמעתי ממנה כמה ימים (כנראה שהיא לא רוצה להציק) עד שראיתי שיחה שלא נענתה אבל לא היה לי כוח לחזור אליה, בגלל שידעתי שלא יוביל למקום כלשהו. היא שוב התקשרה אחרי שכבר כמה פעמים סיננתי אותה אז כבר עניתי והיא רק רצתה לשאול איך הולך לי עם כל הסידורים של הטיסה.
ביום של הטיסה היא התקשרה לאחל לי נסיעה טובה ושאני איהנה כמה שאפשר מהטיול שחלמתי לעשות כבר הרבה זמן. היא שאלה אם היא תוכל להיות איתי בקשר במיילים אמרתי לה שבשמחה ושגם אני אכתוב לה. וכך היה, פעם בחודשיים הייתי מקבל ממנה מייל וגם עונה לה.

לאחר תשעה חודשים, היא כתבה לי שהיא טסה למזרח ושהיא רוצה טיפים ממני למקומות טובים שטיילתי בהם ושמחתי לתת לה... כשהיא כבר הייתה במזרח היינו מתכתבים במסנג`ר לפעמים כשהיה יוצא וגם לא תכננו להיפגש או משהו כזה והיא אמרה לי כדרך אגב שהיעד הבא שלה בטיול הוא וייטנאם (ושם עוד לא הייתי).
חשבתי שאולי באמת אני אקפוץ לשם לפני שאני נוסע לאוסטרליה וכך עשיתי.
ישבתי במסעדה עם כמה כוסיות שהכרתי ועוד חבר שטייל איתי, לפתע מישהי ניגשה אליי ושאלה "סליחה, אתה רועי?" זו הייתה היא, עם החיוך הנבוך שלה. לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות. היא התיישבה והתחילה לדבר קצת והיה נראה כאילו היא קצת התביישה, ובכלל לא נראה לי שנתתי לה הרגשה נוחה לפי מה ששידרתי. היא הרגישה שהיא לא רצויה אז היא קמה והלכה. אחרי כמה צעדים היא הסתובבה אלי ואמרה "תמשיך ליהנות מהטיול" והמשיכה ללכת.

מידי פעם הייתי רואה אותה במקום כזה או אחר, היינו אומרים רק שלום מרחוק וגם זה בקושי, התחמקתי וגם היא הייתה עושה את עצמה לא רואה אותי, כי כנראה שהיא הבינה את הרמז ממני ורצתה למנוע אי נעימות.
ואז כבר המשכתי בדרכי ליעד הבא שלי לאוסטרליה ויותר לא ראיתי אותה בטיול שלי.
זה קצת הזוי אבל המשכנו להתכתב במסנג`ר מידי פעם.

כעבור שנה של טיול מדהים, חזרתי לארץ והתחלתי לעבוד. בנו לי יחידת דיור קטנה על יד הבית של ההורים, בקיבוץ בו אני גר. תמיד טוב לחזור הביתה. ארבעה חודשים לא שמעתי ממנה. עד שראיתי שהיא כתבה לי במסננג`ר "הי רועי" כתבתי לה חזרה "שלום איזו הפתעה! מה נשמע?" וכך התחלנו לנהל שיחת חולין ולספר חוויות מהטיולים שלנו.
לאחר כמה שבועות קבענו להיפגש. למה? אני לא יודע... כנראה שהיא לא שומרת טינה או שהיא מבינה אותי טוב מדי!
אולי זה בגלל שבאמת מצאתי חן בעיניה והיא לא רוצה לשכוח אותי כ"כ מהר.
היא באה אליי. הראיתי לה את הדירה הקטנה והיפה שלי, שתינו יין והאזנו לפינק פלויד ברקע. היא כ"כ מתוקה כשהיא צוחקת שגורמת לי לצחוק יחד איתה.
לאחר שהעניינים הפכו אינטימיים, התחלתי לרמוז שאני צריך לקום מוקדם בבוקר לעבודה, לא רציתי שתישאר לישון אצלי.
והיא הלכה לדרכה.
יום למחרת היא כתבה לי במסנג`ר, אבל התעלמתי וכך היה למשך שבוע. היא כותבת ואני לא עונה לה. למזלי היא גם לא התקשרה אליי. לבסוף היא הבינה, עד כמה שלדעתי היא לא רצתה להבין.

כעבור שלושה חודשים,אני מקבל הודעה ממנה "רועי?"
עניתי "הי! הרבה זמן לא דיברנו.." וכרגיל התחלנו לנהל שיחה וכך לפעמים מתכתבים לתקופה של חודש.
שוב נפגשנו אצלי והפעם יותר נהניתי ממנה, מפעם לפעם אני נהנה איתה יותר.
חבר שלי גם היה אצלי והיא ממש התחבבה גם עליו, באמת נהננו לשבת ביחד.
הוא הלך והשאיר אותנו לבד. שוב שכבנו. היה לה נורא קר מהמזגן אצלי בבית וחיממתי אותה בזרועותיי. היא רעדה ואני חיבקתי אותה ולא עזבתי עד שהיא לא תפסיק לרעוד, ופה כבר היה מן רגע מיוחד שלנו.
אבל עדיין, יום למחרת חזרנו להתעלם. יותר נכון, אני חזרתי להתעלם. היא כבר לא כתבה לי יום אחרי.
מדי פעם היינו מתכתבים במסנג'ר ומדברים על העובר אותנו.

ואז הגיע אותו יום חמישי ארור.
היו לה סידורים בחיפה והיא שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תקפוץ אליי כשהיא תסיים, כי אני גר 10 דקות מחיפה. התאים לי ואמרתי לה שבכיף, ומשום מה גם מאוד רציתי. השעה הייתה כבר 23:00 בלילה והיא עוד לא התקשרה להודיע מה קורה איתה, שלחתי לה הודעת סמס כדי לוודא שהכל בסדר ולדעת מתי היא תגיע, היא התקשרה ואמרה שעוד כחצי שעה היא תצא לכיוון שלי ואם אני רוצה, היא תביא סושי (היא יודעת שאני מת על סושי).

חכיתי לה ונרדמתי על הספה, התעוררתי מהצלצול של הסלולרי שלי. הרגשתי קצת בבאסה כי חשבתי שהיא תודיע לי שהיא כבר לא תגיע. לא יודע למה. אבל לבסוף היא אמרה שהיא מחוץ לדלת של הבית שלי ושאלה אם היא יכולה להיכנס (שמחתי...)
ראינו 'חברים', התענגנו על הסושי, שתינו יין אדום.
היא נשכבה לי על הרגליים. ליטפתי לה את הגב, היא כ"כ הצחיקה אותי באותו ערב והרגשתי חיבה גדולה אליה. היא מנשקת אותי בצוואר וכולי צמרמורת. היא חכמה ומעניינת, היא מספרת לי סיפורים מגניבים וחדשים שלא יצא לשמוע.
היינו יחד כל הלילה הפעם. היא נשארה עד הבוקר וקמנו יחד. חייכתי אליה והיא אליי, שתינו קפה וחיבקתי אותה. התחלתי להרגיש עד כמה אני מחבב אותה, יש בה משהו שאין לאף אחת, הפלפליות, הטוב לב, הזרימה, הכנות והמתיקות שבה. ובאותו הלילה הבנתי את זה סוף סוף, לא פחדתי יותר להתקרב אליה רגשית.
ליוויתי אותה לרכב שלה חיבקתי אותה חיבוק חם והיא יצאה חזרה לביתה.

כעבור 10 דקות שבמהלכן לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה,  שלחתי לה סמס - "אני כבר מת לראות אותך שוב.." ובאמת שהתכוונתי לזה. חשבתי, היא בטח מחייכת עכשיו מאוזן לאוזן כשהיא קוראת את ההודעה הזו. אין מצב שלא.

עברו 5 דקות, 10 דקות, חצי שעה, שעה ויום שלם, והיא לא ענתה לזה.
זה נראה לי מוזר.
היא הייתה מחוברת למסנג`ר יום למחרת אבל היא לא כתבה כלום, כתבתי לה והיא לא ענתה.
החלטתי שבשום פנים ואופן אני לא אתקשר. אם לא תחזיר לי תשובה, אולי זו נקמה?
עבר שבוע ולא שמעתי ממנה, וכעסתי מאוד.

יום חמישי (אחרי שבוע בדיוק), חיכיתי בתור לרופא שיניים, בינתיים קראתי עיתון מעריב של יום שישי האחרון.
קראתי שם שנערה בשנות ה-20 לחייה נהרגה בתאונת דרכים ביציאה מחיפה.

זו הייתה היא.

בכתבה נאמר כי זה נגרם בגלל הודעת סמס שכנראה הסיחה את דעתה והיא לא שמה לב.
היא עברה ברמזור אדום ומשאית העיפה אותה מהכביש. התאונה התרחשה באותה שעה ששלחתי לה את הסמס שלי, והיא ראתה אותו. היא נהרגה בתאונת דרכים, והכל בגלל ההודעה שלי. זהו הדבר האחרון שהיא ראתה, ואני כל כך מקווה לפחות היא חייכה ושחיממתי לה את הלב ברגעיה האחרונים.

אני חושב עליה כל יום ונוצרות לי דמעות בעיניים. אותה בחורה שבמשך שנתיים לא ויתרה עליי, למרות הכל.
היא עדיין ותמיד תהיה, ברשימה של המסנג`ר שלי, אפילו שהיא תמיד 'לא מחוברת'.
 

גילי הלכה לעולמה.
היא הלכה לי, בדיוק כשהבנתי.