כיצד אבד זכרו של טייס?

אחי, אליעזר חזן, בן מרדכי ויהודית, נולד בסלוניקי שביוון ב-12.12.31, עלה לארץ עם הוריו ואח גדול ממנו בשנתיים בשנת 1932 בהיות אליעזר בן חצי שנה. הוא למד בבית ספר השחר בתל אביב ושם התגלה בו כישרון לציור. מורתו, הגב' ג'ניה ברגר, ציירה תפאורות להצגות תאטרון בנוסף להיותה מורה לציור והיא לקחה אותו לעזרתה. הוא היה ברוך כישרונות שהתגלו בהמשך חייו הקצרים.

סגן אליעזר חזן ז"ל

בפרוץ מלחמת הקוממיות, בהיותו בן 16 או 17 בלבד, לחם במסגרת האצ"ל בכפר יהודיה שנקרא היום יהוד. עוד בהיותו תלמיד בבית ספר שבח היה בין חובבי הרדיו הראשונים שהתקשרו לכל העולם. הוא בנה את המשדר בעצמו ויצר קשר עם חובבי רדיו רבים מחו"ל. נרשם לקלוב התעופה שהיה אז בין התלמידים הראשונים בתל-אביב.

הוא בנה טיסנים ובתחרות טיסנים הוא זכה להיות אלוף ישראל בבניית טיסן שהיה כל כך מוצלח עד שנעלם ברקיע. לימים גם בהיותו חייל היה מדריך בקלוב התעופה בתל-אביב.

לפני התגייסותו, עסק גם כחרט וכחשמלאי לצרכי תחביביו. כשהתגייס, צורף לחיל האוויר ובשנת 1952 סיים קורס טייס מס' 6 וחתם לשרת בצבא הקבע לשנתיים נוספות.

הוריו, שקיבלו בשורות רעות על בני משפחותיהם שנספו בשואה כמה שנים לפני כן, התעודדו בראותם את בנם עם כנפי הטיס במדינת ישראל, זו היתה נחמתם, הם היו גאים בו.

סגן אליעזר חזן ז"ל עם מטוס המוסקיטו

ביום כ' כסלו תשי"ד 27.11.53 נפל בשעת מילוי תפקידו בטיסה לכבוד מסדר המפקד (אז הוא היה מדריך טיס). בטייסת 109, אותה טייסת שנפגעה ושהרגה רבים מטייסיה עם מטוסי המוסקיטו. חברו הטוב דודו אברמסון נפל כחודש לפניו, מפקד הטייסת, סלומון, נפל עם מטוס זה פעמיים, אך שרד.

חבל שהטיסות על מטוס זה לא הופסקו מיד, ואז אולי הטייס דן שטהל היה חי עימנו.

חברו, אורי, שדיבר איתו דקות לפני עלותו למטוס לטיסתו האחרונה, הספיד אותו, בין היתר בדברים אלו:
"חבר המשווע לסדר, אדם שאפר או בדל סיגריה על ריצפת החדר, דיים לקלקל לו את מצב רוחו למשך מחצית השעה הבאה. אדם שחוש הסימטריות, הסדר והנקיון המופתי היו טבועים עמוק באופיו.
בחברה בחדר הלימודים, אם היית בקירבתו, מובטחת היתה לך עזרה תיאורטית מבוססת על ידיעה בחומר. לרוב היה מתובל בחוש הומור המיוחד לו המורכב גם הוא משמות והגהים החרוזים לרוב במבטא צרפתי לתוספת".

אני איבדתי אח יקר, והורי ממרום גאוותם ואושרם התרסקו עם לכתו. הורי החליטו להקים לזכרו גל-עד. קיבלנו מעריית תל-אביב מקום בקיריה כדי להקים בו מועדון על שמו, הורי השקיעו כספים לריהוטו ולהכנתו של המועדון לקליטת חניכים צעירים. המועדון נחנך ברוב כבוד, עם תמונתו המתנוססת מעל, שלט המציין את שמו ופועלו, וכן גביע נודד שהועבר מידי שנה לתלמיד המצטיין.

 ההזמנה לפתיחת מועדון גדנ"ע אויר ע"ש אליעזר חזן ז"ל

חברו, חובב רדיו מקפריסין ששמע על המקרה, הגיע מיוון והביא אתו גביע נוסף. שני הגביעים נמסרו מידי שנה על ידי אימי לתלמיד שהצטיין באותה שנה.

אחד מהגביעים הנודדים ע"ש סגן אליעזר חזן ז"ל

פעם הגעתי למועדון בערב, וראיתי מקום מוזנח אך עדיין היו בו תלמידים. פניתי למדריכה ושאלתי היכן תמונתו של אליעזר, היא לא ידעה על מה אני מדברת, אך ציינה שיש במחסן, איזה שלט. היא חיפשה ומצאה את השלט שהיה אמור להיות בקיר מתחת לתמונתו של אחי. רעדתי מעצב וכעס, לקחתי את השלט אלי. המועדון נהרס בקרייה (צרכי נדל"ן).

פניתי בכתב לכל מי שיכול היה לעזור: למפקד חיל האויר, יד לבנים, יעקב טרנר (שהיה אז ראש עריית באר שבע - הוא היה במסדר המפקד כשאחי נפל, וזכר את המקרה) הוא עזר לי רבות דיבר וכתב לכל מיני אנשים. לבסוף פניתי גם לראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, שהיה טייס בעצמו, חשבתי שהוא יבין ויגלה סימפטיה. לא זכיתי ממנו להתייחסות. מזכירתו ענתה לי בלקוניות קפואה. ביקשתי שיקימו מקום אחר זכרון לזכרו, כדי שהורי ינוחו בשלום על משכבם, ויתקיים רצונם להנציחו בנפרד משאר החיילים, כי זה היה רצונם, והם תרמו מכספם למען בקשה זו. אך לא נעשה כלום.

 יהודית חזן ז"ל מעניקה את הגביע השני לנציגת גדנ"ע אויר

פירסמתי בבטאון חיל האויר באינטרנט את הסיפור וביקשתי שהאדם שבידו גביע על שמו של אליעזר חזן ז"ל, לפחות גביע אחד מהשניים שהיו מוצבים במועדון, שגביע אחד לפחות יוחזר למשפחה. גם פה לא היתה הענות. הגביעים הללו שייכים למשפחה ואשמח לקבל אותם ממי שזה נמצא ברשותו.

כל היודע דבר על הגביע, או על מקום המצאו מוזמן לפנות אלינו בכתובת support@ba-bamail.co.il.

כותבת בכאב רב,
אחותו - חוה (חזן) חן