פתח אליהו המבואר

פתח אליהו הנביא זכור לטוב ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחשבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפקת עשר תקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגלין ועלמין דאתגלין. ובהון אתכסיאת מבני נשא. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר אתחשיב ליה כאלו אפריש בך.

ואלין עשר ספירן אנון אזלין כסדרן חד אריך וחד קצר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון. ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא.

לבושין תקנת לון דמניהו פרחין נשמתין לבני נשא. וכמה גופין תקנת לון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסין עליהון ואתקריאו בתקונא דא:

חסד דרועא ימינא.
גבורה דרועא שמאלא.
תפארת גופא.
נצח והוד תרין שוקין.
יסוד סיומא דגופא אות ברית קדש.
מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה.

חכמה מוחא איהי מחשבה מלגאו. בינה לבא ובה הלב מבין. ועל אלין תרין כתיב הנסתרות ליהוה אלהינו. כתר עליון איהו כתר מלכות. ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפלי. מלגאו איהו אות יו"ד אות ה"א אות וא"ו ואות ה"א דאיהו ארח אצילות. איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי. כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו.

רבון עלמין אנת הוא עלת העלות וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא. ובך לית דמיון ולית דיוקנא (דגופא) מכל מה דלגאו ולבר.

ובראת שמיא וארעא. ואפקת מנהון שמשא
וסיהרא וכוכביא ומזלי. ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא. לאשתמודעא בהון עלאין ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין. ואיך אשתמודען מעלאי ותתאי ולית דידע בך כלל.

ובר מנך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת
אשתמודע אדון על כלא. וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע. ובהון אתקריאו מלאכיא. ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון. אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא.

אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא. אנת הוא מבין ולאו מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא. אלא לאשתמודעא תקפך וחילך לבני נשא. ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא.

דין איהו גבורה.

משפט עמודא דאמצעיתא.

צדק מלכותא קדישא.

מאזני צדק תרין סמכי קשוט.

הין צדק אות ברית.

כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא. אבל לאו
דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין. ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי. ולאו מכל אלין מדות כלל.

קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך. דהא רשותא אית לך לגלאה רזין טמירין על ידך מה דלא אתיהיב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען.

קם רבי שמעון פתח ואמר "לְךָ ה' הַגְדֻלָּה
וְהַגְבוּרָּה" וכו'. עלאין שמעו אנון דמיכין דחברון ורעיא מהימנא אתערו משנתכון. "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ שכְנֵי עָּפָּר". אלין אנון צדיקיא דאנון מסטרא דההוא דאתמר בה "אֲנִּי יְשֵנָּה וְלִּבִּי עֵר". ולאו אנון מתים. ובגין דא אתמר בהון "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ" וכו'.

רעיא מהימנא אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא דאיהי ישנה בגלותא. דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושנתא בחוריהון. מיד יהיבת שכינתא תלת קלין לגבי רעיא מהימנא ויימא ליה:

קום רעיא מהימנא דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתון דיליה. ויימא בהון פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. דהא תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.

"שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל". מאי נמלא טל? אלא אמר קדשא בריך הוא. אנת חשבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי ועאלנא בישובא, לאו הכי, דלא עאלנא כל זמנא דאנת בגלותא. הרי לך סימנא "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּ"ל", ה"א שכינתא בגלותא.

שלימו דילה וחיים דילה איהו טל. ודא איהו אות יו"ד אות ה"א אות וא"ו. ואות ה"א איהי שכינתא דלא מחשבן ט"ל, אלא אות יו"ד אות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתון לחשבן ט"ל. דאיהי מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין.

מיד קם רעיא מהימנא ואבהן קדישין עמיה. עד כאן רזא דיחודא. ברוך יהוה לעולם אמן ואמן!!!

פתח אליהו ואמר ריבון העולמים, אתה הוא -
אחד ואין לך חשבון. אתה הוא עליון על כל
העליונים, סתום על כל סתומים, אין מחשבה
תופסת בך כלל. אתה הוא שהוצאת עשרה
תיקונים הנקראים עשר ספירות להנהיג
בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות
נגלים, ובהם התכסית מבני אדם. ואתה הוא
הקושר אותם ומייחד אותם. ובגלל שאתה
פנימיותם, כל מי שמפריד ספרה מחברתה, נחשב לו כאילו מפריד אותך.
 

ואלו עשר הספירות, משתלשלות כסדרן, אחת
ארוכה ואחת קצרה, ואחת בינונית ואתה הוא
שמנהיג אותם, ואין מי שינהיג אותך לא -
למעלה, לא למטה ולא משום צד.
 

לבושים הכנת להם, מהם פורחות נשמות לבני
אדם, וכמה גופים הכנת להם שנקראים גוף לגבי הלבושים המכסים עליהם, ונקראים בתיקונם כך:

חסד זרוע ימין.
גבורה זרוע שמאל.
תפארת הגוף.
נצח והוד שני שוקיים.
יסוד סיום הגוף אות ברית קודש.
מלכות פה תורה שבעל פה היא נקראת.

חכמה המוח, והוא פנימיות המחשבה. בינה היא הלב, ובה הלב מבין. ועל שני אלו כתוב "הַנִּסְתָּרתֹ לַ ה' א להֵינוּ". כתר עליון הוא, והוא כתר מלכות, ועליו נאמר - "מגִּיד מֵרֵאשִּית אַחֲרִּית", והיינו תפילין של ראש. בפנימיות הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא בדרך אצילות המשקה את האילן בזרועותיו וענפיו, כמים המשקים לאילן ומתגדלים אותו בהשקיה זו.
 

ריבון העולמים, אתה הוא עילת העילות וסיבת
הסיבות, המשקה לאילן בנביעה, והנביעה הזו
היא כנשמה לגוף, שהיא החיים לגוף. ואין
לך דמיון ולא דמות לא פנימיות ולא בחיצוניות.

ובראת שמים וארץ, והוצאת מהם שמש ולבנה
וכוכבים ומזלות. ובארץ אילנות, ודשאים, וגן עדן, ועשבים, וחיות, ובהמות, ועופות, ודגים ובני
אדם, שידעו את העליונים, ואיך יתנהגו בהם
העליונים ותחתונים, ואיך ידעו מהעליונים
ומהתחתונים ואין מי שיודע בך כלל.

 

וחוץ ממך אין יחיד בעליונים ובתחתונים, ואתה
הוא עילת הכל ואדון על הכל, ולכל ספירה יש
שם ידוע, ובה נקראים המלאכים, ולך אין שם
ידוע, שאתה הוא ממלא כל השמות ואתה הוא
השלמות של כולם וכאשר אתה מסתלק מהם,
ישארו כל השמות כגוף ללא נשמה.

אתה הוא חכם, ולא בחכמה ידועה, אתה הוא
מבין, ולא בבינה ידועה, אין לך מקום ידוע, אלא
לדעת תוקפך וחוזקך לבני האדם, ולהראות
להם איך מתנהג העולם בדין וברחמים שהם
צדק ומשפט, כפי מעשיהם של בני האדם.

 

דין הוא גבורה

משפט עמוד האמצעי

צדק מלכות הקדושה.

מאזני צדק שני עמודי האמת.

הן צדק אות ברית קודש.

כולם להראות איך מתנהג העולם, אבל אין לך
צדק ידוע שהוא דין ולא משפט ידוע שהוא
רחמים, ולא מכל המידות כלל.

 

קום רבי שמעון, ויתחדשו דיבורים על ידך,
שהרשות ניתנה לך לגלות סודות עליונים על
ידך, מה שלא ניתן רשות לגלות לשום אדם עד
כה.

קם רבי שמעון, פתח ואמר "לְךָ ה' הַגְדֻלָּה
וְהַגְבוּרָּה" וכו'. עליונים שִּמְעו! אתם הטמונים
בחברון והרועה הנאמן, התעוררו משנתכם.
"הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ שכְנֵי עָּפָּר", אלו הצדיקים הללו
מצד שנאמר בהם "אֲנִּי יְשֵנָּה וְלִּבִּי עֵר", ואין הם
מתים, ומפני זה נאמר בהם "הָּקִּיצוּ וְרַנְנוּ" וכו'.

הרועה הנאמן, אתה והאבות הקיצו ורננו
להתעוררות השכינה, שהיא ישנה בגלות, שעד עתה הצדיקים כולם טמונים וישנים בקבריהם. מיד מביאה השכינה שלוש קולות לרועה הנאמן ואמרה לו:

קום הרועה הנאמן, שעליך נאמר "קוֹל דוֹדִּי
דוֹפֵק" אצלי בארבע האותיות שלו, ואומר בהם
"פִּתְחִּי לִּי אֲחתִּי רַעְיָּתִּי יוֹנָּתִּי תַמָּתִּי", שהרי תם
עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך.

 

"שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּל", מהו נמלא טל? אלא אמר
הקב"ה: את חשבת שמיום שנחרב בית המקדש, שעליתי לבֵיתִּי שלי ונכנסתי לישובי?
לא כך הוא, שלא אעלה כל זמן שאת בגלות,
והרי לך סימן "שֶׁרּאשִּי נִּמְלָּא טָּ"ל": ה"א -
(אחרונה) היא השכינה בגלות.

 

השלמות והחיים שלה הוא ט"ל, היינו: יו"ד ה"א
וא"ו. וה"א (אחרונה) היא השכינה שלא מחשבון
ט"ל. אלא יו"ד ה"א וא"ו, שעולות האותיות
בחשבון ל ט"ל שהוא ממלא את השכינה -
מנביעת כל המקורות העליונים.

מיד קם הרועה הנאמן והאבות הקדושים עמו.
עד כאן סוד הייחוד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן!!!