משל הבושה / אפרת שטרן

הָיְתָה בֵּינֵינוּ פַּעַם
אִשָּׁה וּשְׁמָהּ בּוּשָׁה.
הִיא לא הָיְתָה יָפָה,
הִיא לא הָיְתָה אוֹפָה,
אַךְ מְחַזְּרִים הָיוּ לָהּ
מֵאֵילַת וְעַד מְטוּלָה:

גֶנֶרָל שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ,
אַדְרִיכָל שֶׁהִרְעִיל אֶת אִשְׁתּוֹ,
עִתּוֹנַאי שֶׁפִבְּרֵק כַּתָּבָה בָּעִתּוֹן
וְקַבְּלָן שֶׁהֶחְלִיט לְקַמֵּץ בְּבֶּטוֹן,
מְהַנְדֵּס שֶׁכִּיֵּס
וּמַנְכָּ"ל שֶׁמָּעַל –
הֵם יָדְעוּ שֶׁתָּמִיד הַבּוּשָׁה
בְּבֵיתָהּ
מְקַבֶּלֶת
קָהָל.

כָּךְ בַּחַמְסִינִים, בַּגְּשָׁמִים, בָּעֲרָפֶל, בָּעֲלָטָה –
מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ קְרִימִינָלִים אֶל בֵּיתָהּ,
כֻּלָּם סְמוּקֵי פָּנִים,
כֻּלָּם – בְּגֵו שָׁפוּף,
כֻּלָּם עָמֹק בִּמְעִילָם
טוֹמְנִים אֶת הַפַּרְצוּף.

וְהִיא גִּלְּתָה סִימְפַּתְיָה
לְכָל שְׂדֵרוֹת הָעָם,
תָּמִיד בְּרֹב אֶמְפַּתְיָה
לִטְּפָה הִיא אֶת רֹאשָׁם,
אֲפִלּוּ בְּיָמִים
שֶׁכְּבָר נָפְלָה מִן הָרַגְלַיִם,
וְגַּם כְּשֶׁאוֹטוֹטוֹ
נֶעֶצְמוּ לָהּ הָעֵינַיִם –
הִיא לא סֵרְבָה לְאִישׁ, תָּמִיד עָבְדָה סְבִיב הַשָּׁעוֹן,
מִבְּלִי לָקַחַת יוֹם אֶחָד חֻפְשָׁה אוֹ שַׁבָּתוֹן,
­לא הוֹעִיל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ לָהּ הַהוֹרִים:
"גֶּעוַאלְד, זֶה לא נָעִים! כָּל הַשְּׁכֵנִים כְּבָר מְדַבְּרִים!"

כִּי בּוּשָׁה הָיְתָה עוֹנָה: "אָכֵן, זֶה עֵסֶק תּוֹבְעָנִי –
אֲבָל תָּבִינוּ  – הוּא תָּפוּר מַמָּשׁ לְמַעֲנִי."

אַךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל קְלִינִיקָה פּוֹרַחַת
שִׁנֵּי הַזְּמַן הֵחֵלּוּ לְכַרְסֵם בַּמְאָרַחַת,
וְגַּם קְלִיֶנְטִים שֶׁאַף-פַּעַם מִבֵּיתָהּ לא מָשׁוּ –
הִתְחִילוּ לְהַבְחִין שֶׁהַשֵּׁרוּת הוּא כְּבָר לא מַשׁהוּ:
בְּנוֹכְחוּת אוֹרֵחַ
רֹאשָׁהּ הָיָה צוֹנֵחַ,
וְלא תָּמִיד הִבְחִינָה מִי נִכְנַס וּמִי יָצָא,
הַאִם הָיָה זֶה הַנָּשִׂיא אוֹ ראשׁ הַמּוֹעָצָה (?)
הַאִם יוֹשֵׁב מוּלָהּ אַדְמוֹ"ר שֶׁאַבְרֵכִים הִטְרִיד –
אוֹ שֶׁמָּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁמִּסְמָכִים הִשְׁמִיד (??)
כֵּן, כָּל יוֹם הָיְתָה פָדִיחָה
כִּי לִזְכֹּר כְּבָר לא הִצְלִיחָה
מִי חִפֵף וּמִי זִיֵּף וּמִי שִׁחֵד וּמִי מִלְכֵּד,
וּמִי שָׁדַד וּמִי מָעַד וּמִי בְּדִיּוּק בְּמִי בָּגַד - - -

וְכָךְ לְאַט-לְאַט
הִיא הָלְכָה וְדָעֲכָה,
וְהָלַךְ וְהִתְקַצֵּר
גַּם הַתּוֹר לְיַד פִּתְחָהּ
לָכֵן כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד בּוּשָׁה הוֹדִיעָה לָאֻמָּה
שֶׁאֶת הַבַּסְטָה הִיא סָגְרָה לא קָמָה מְהוּמָה,
וְאִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל
גַּם לא מַמָּשׁ נִדְהַם
כְּשֶׁהַקַּרְיָן הוֹדִיעַ
שֶׁלְּבָבָהּ
נָדַם.

הָיָה זֶה יוֹם סַגְרִיר כְּשֶׁהִיא הוּבְלָה אֶל הַקְּבוּרָה
וְשׁוּם דִּבְרֵי הֶסְפֵּד אוֹ הוֹקָרָה אִישׁ לא קָרָא,
וְאִישׁ מִכָּל לָקוֹחוֹתֶיהָ לא הִזִּיל דִּמְעָה,
וְאִישׁ מִמְּחַזְּרֶיהָ לא תָּלָה שׁוּם מוֹדָעָה
וְאִישׁ כַּיּוֹם כְּבָר לא יוֹדֵעַ מִי הָיְתָה אוֹתָהּ בּוּשָׁה
שֶׁגְּבָרִים רַבִּים הַבַּיְתָה לְהַזְמִין לא חָשְׁשָׁה,
כִּי עַל קִבְרָהּ צָמְחוּ מִזְּמַן קוֹצִים וַחֲרוּלִים
וּבַחֲצַר בֵּיתָהּ מְיַלְּלִים הַשּׁוּעָלִים
וְשׁוּם נָבָל אוֹ קְרִימִינָל כַּיּוֹם כְּבָר לא מַשְׁפִּיל עֵינָיו,
וְשׁוּם נוֹכֵל – בִּמְעִילוֹ אֵינוֹ מֵלִיט פָּנָיו,
וְשׁוּם גַּנָּב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ לא מַסְמִיק וְלא מַחֲוִיר,
וְגַם אֶת הַשָּׁלָל אִישׁ לא טוֹרֵחַ לְהַסְתִּיר

וְרַק קְשִׁישֵׁי הַדּוֹר,
בְּרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה,
מוֹדִים שֶׁהֵם זוֹכְרִים עוֹד
אִשָּׁה בְּשֵׁם בּוּשָׁה,
שֶׁהָיְתָה (יֵשׁ לְהוֹדוֹת)
מְסוּרָה וְחָרוּצָה –
אַךְ כַּיּוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת,
הִיא כְּבָר
אֵינֶנָּה
נְחוּצָה