"בריאת העולם", "תיבת נח" ו"יציאת מצרים" הם סיפורים מקראיים שמוכרים כמעט בכל בית בישראל - אך לכמה מאיתנו יצא להתעכב על הסיפורים הקטנים והפחות מוכרים והדמויות המרתקות והצבעוניות ביותר שמופיעים בתנ"ך? אז רגע לפני חג שמחת התורה, המציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת המחזור החדש, ליקטנו עבורכם את מיטב הסיפורים, המעשיות, הדמויות והעובדות המרתקות ביותר שהצלחנו למצוא בסיפורי המקרא - שאולי לא הכרתם!
1. האם "עצת אחיתופל" היא למעשה עצה טובה?
כולנו מכירים את הביטוי "עצת אחיתופל" במשמעות של עצה גרועה שנועדה להוליך שולל את המצייתים לה - אך ביטוי זה אינו נאמן למה שהתרחש בסיפור המקראי המפורסם ממנו הוא שאול. אחיתופל הגילוני היה יועצו המוכשר של דוד המלך, ששמר טינה לדוד שהוביל בעורמה למותו של אוריה החתי כדי לשאת את בת שבע, שהייתה נכדתו של אחיתופל. לכן, כאשר בנו של דוד, אבשלום, החליט למרוד בו, חבר אליו אחיתופל כדי לנקום בדוד וייעץ לו שתי עצות - האחת הייתה לבוא על פילגשיו של דוד לעיני העם ולבזות אותו; והשנייה הייתה לתקוף בהפתעה את מחנה דוד ולהחליפו כמלך ישראל. אבשלום מילא את העצה הראשונה של אחיתופל, אך חושי הארכי, שהיה נאמן לדוד, הצליח לשכנעו לא לקיים את העצה השנייה, דבר שעיכב את אבשלום ואפשר לצבאו של דוד להתארגן ולדכא את המרד בהצלחה.
מהסיפור הזה אנו למדים שעל אף הפרשנות השלילית שמיוחסת לביטוי בימינו, נראה כי עצתו של אחיתופל הייתה למעשה טובה ונכונה, והייתה מסוגלת לסייע לאבשלום, עובדה שמודגשת בתנ"ך בצורה מפורשת - "וַה' צִוָּה, לְהָפֵר אֶת-עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה, לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל-אַבְשָׁלוֹם, אֶת-הָרָעָה:" (שמואל ב', י"ז, י"ד).
2. הספר הקצר ביותר בתנ"ך
מבין שלל הספרים שמרכיבים את התנ"ך, הספר הקצר ביותר בו הוא עובדיה, שהוא הרביעי מבין ספרי הנבואה של נביאי תרי עשר. נבואתו של עובדיה עוסקת בנפילתה של מלכות אדום, ששלטה באותה העת על שטחים נרחבים בארץ ישראל. היחסים בין מלכות אדום לישראל היו מורכבים, בעיקר בשל קרבת הדם בין העמים הנטועה בייחוסו של אבי אדום לעשו, אחיו התאום של יעקב אבינו. על בסיס הקרבה הזו האשים הנביא עובדיה בכתביו את מלכות אדום כי עמדה מנגד ולא סייעה לישראל בשעת מפלתם. הספר כולו מורכב מפרק אחד המכיל 21 פסוקים בלבד, המגוללים את סיפור הנבואה אודות מלכות אדום, אך פרט לשמו של עובדיה הוא חסר מידע רב בנוגע לקורות חייו וייחוסו המשפחתי - דבר שהפך את מלאכת איתור זהותו של הכותב לארוכה ומורכבת.
3. הסיפור על האתון שפצתה את פיה
סיפורו של בלעם בן בעור ואתונו מופיע בפרשת בלק שבספר במדבר. בלעם, שהיה לנביא גוי בעל כוח מיסטי, צווה על ידי בלק בן ציפור, מלך מואב, לקלל את עם ישראל בשל חששו ממלחמה קרבה מולם. על פי הסיפור המקראי, בלילה שקדם ליציאתו של בלעם לקלל את עם ישראל, ה' נגלה אליו בחלום והזהיר אותו שלא לעשות כן. התעלמותו של בלעם מאזהרת האל ויציאתו לדרך בבוקר שלמחרת, כשהוא רכוב על אתונו, הובילה את ה' להתגלות אליו בדרכים שונות כדי להניא אותו מהמעשה.
על פי הסיפור, ה' גרם לאתון לסטות מדרכה מספר פעמים, דבר שהוביל את בלעם להכותה פעם אחר פעם, עד שזו החליטה לעצור ולרבוץ על הקרקע. כשבלעם תהה מדוע אתונו חדלה מלהמשיך בדרך, הנס לפתע אירע - האתון פתחה את פיה והאשימה את בלעם בהתעללות, על אף מאמצה הרב לשאת אותו על גביה לאורך השנים. בלעם לא ידע כיצד להגיב, ולפתע נגלה אליו מלאך ה' עם חרב שלופה ואמר לו כי הוא זה שגרם להתנהגות האתון. בלעם הבין את המסר והציע לחזור בחזרה, אך מלאך ה' דרש ממנו להמשיך בדרכו אל עם ישראל ולברכו - ומכאן שאול הביטוי "בא לקלל ונמצא מברך".
4. הכוח הנשי בתנ"ך
ברוב סיפורי התנ"ך הנביאים הם גברים, אולם חז"ל מנו גם שבע נביאות, שהסיפור של כל אחת מהן מרשים לא פחות משל הנביאים הגברים: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר המלכה. הכינוי "נביאה" יוחס במילות התנ"ך המפורשות רק למרים, דבורה וחולדה, אך יתר הנביאות תוארו ככאלה על ידי פירושי חז"ל.
5. משמעות מגילת "שיר השירים" ותרומתה לשפה העברית
מגילת שיר השירים היא אחת מחמש המגילות המופיעות בתנ"ך, וכתיבתה מיוחסת, על פי המסורת, לשלמה המלך. מילות המגילה מרכיבות שירי אהבה עוצמתיים בין בני זוג, גבר ואישה, ומאופיינות בחלקן בתיאורים מפורטים על התפעלותו של הכותב הגברי מגוף האישה. בפירושי חז"ל נטען שקובץ השירים הוא למעשה אלגוריה ליחסים של עם ישראל עם אלוקיו ולא מדבר על אהבה בין גבר לאישה. במסורת הנוצרית מופיע פירוש זהה למגילה זו שלפיו מילותיה הן משל ליחסים בין ישו לכנסייה הנוצרית. לשיר השירים הייתה גם תרומה גדולה לשפה העברית, הכוללת פתגמים ומילים, כגון: "לטנף", "בנוי לתלפיות", "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה", "הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע" ועוד...
6. סיפורו וחשיבותו של אליהו הנביא במסורת היהודית
אליהו הנביא מתואר בתנ"ך כדמות קפדנית הפועלת בנחישות, בקנאות עזה לאלוקי ישראל ובמאבק עיקש במפרי דבריו. בתקופה בה תופעת העבודה הזרה בישראל התרחבה אליהו החליט לנצל את כוחותיו, ובאמצעות שורה של נבואות זעם המיט אסונות על עם ישראל בשל חטאיהם, ביניהם בצורת כבדה והריגת נביאי הבעל. קנאותו הדתית מתוארת בצורה הבולטת ביותר בסיפור "ההתגלות בחורב" - שם פנה אליו ה' באופן אישי וביקש ממנו לשנות את דרכו. משלא נענה אליהו לבקשתו של האל, ה' ציווה להכשיר לו מחליף - את תלמידו אלישע.
יש הטוענים כי הופעתו הפתאומית של אליהו בסיפורי המקרא והיעלמותו (שהתרחשה גם היא באופן פתאומי) הן רמזים לאופיו הסוער. מותו של אליהו לא מתואר בצורה בהירה - "וַיַּעַל, אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם" - דבר שהוביל להבנה כי אליהו הוא בן-אלמוות, שיחזור רק עם הגעת המשיח, דבר שצייר את אליהו במסורת היהודית כמבשר הגאולה. אנקדוטה נוספת היא שיש הטוענים כי אליהו הנביא מגיע לכל ברית מילה כעונש שניתן לו על ידי אלוקים, כדי שיווכח שעם ישראל לא בגד בבריתו עם ה'.
7. אקרוסטיכון אלפבית במגילת איכה
על פי המסורת היהודית נהוג לקרוא את מגילת איכה מדי שנה בימי האבל של ט' באב. מגילה זו מורכבת מ-5 קינות, שככל הנראה חוברו לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון, המבכות את נפילת העיר והסבל שהדבר המיט על העם היהודי. מה שלא כולנו יודעים זה שכל אחד מארבעת הפרקים הראשונים של מגילת איכה כתוב באקרוסטיכון אלפבית - כלומר, האות הראשונה בכל פסוק היא לפי סדר האלפבית. בפרק א' מדובר באקרוסטיכון מושלם (מ-א' עד ת'); ובשלושת הפרקים הבאים האות פ' מופיעה לפני האות ע'.
8. סיפור יציאת מצרים - הגרסה המצרית
כולנו מכירים את סיפור יציאת מצרים המפורסם, שאותו אנו נוהגים לקרוא בשלהוב רב מדי שנה בליל הסדר - אך מתברר שבתקופה ההלניסטית, הסיפור המקראי המוכר קיבל עיבוד שונה לחלוטין שרווח מאוד במצרים! בניגוד לגרסה שמקורה במסורת היהודית, לפיה ה' שחרר את עם ישראל ממצרים תוך שהוא מכה את העם המצרי במכות שממיטות עליו מגפות ואסונות, בגרסה המצרית היהודים מתוארים כשנואים על האלים ומצורעים שגורשו בחרפה ובבושת פנים מארץ מצרים. גרסה זו למעשה מנוגדת לחלוטין לגרסה היהודית, שהמצרים ראו בה כמשפילה עבור האלים המצריים.
9. כמה פעמים התרחשה לידת תאומים בתנ"ך?
בתנ"ך כולו מתוארים רק שני מקרים של לידת תאומים - בסיפור לידת יעקב ועשו, בניהם של יצחק ורבקה; ובסיפור לידתם של פרץ וזרח, בניהם של יהודה ותמר. שני הסיפורים הללו מופיעים בספר בראשית, כאשר בסיפור לידתם של יעקב ועשו נכתב: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ" (ספר בראשית, פרק כה', פסוק כד'), ובסיפור לידתם של פרץ וזרח נכתב: "וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ" (ספר בראשית, פרק לח', פסוק כז').
10. האם היו עברייני תנועה מקראיים?
בספר מלכים ב' מסופר על אחד ממלכי ישראל, ששמו יהוא בן יהושפט בן נמשי, שביצע הפיכה והרג את יורם מלך ישראל, את אחזיה מלך יהודה ואת איזבל הצידונית, אמו של יורם. אנקדוטה קטנה על דמותו של יהוא היא העובדה שהוא היה מוכר כאדם תוקפני שבין היתר נהג בפראות במרכבה שלו, ועליו נאמר: "כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג" (ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ'). בעקבות הסיפור התנ"כי המשעשע הזה, נוצרה באנגלית המילה "Jehu", על שמו של יהוא, שמופיעה במילון ושמשמעותה המקורית "נהג מהיר", ומאוחר יותר פשוט "נהג".
11. שעיר לעזאזל
"שילוח שעיר לעזאזל" היא מצווה שהיה נהוג לקיימה ביום הכיפורים בתקופת בית המקדש. במסגרת מצווה זו, היו נדרשים היהודים לעשות מעשה יוצא דופן - לשלוח תיש למדבר ("לעזאזל"), במקום להקריב אותו כקורבן על גבי המזבח, כפי שהיה נהוג. בימינו, פעולה זו קיבלה משמעות בביטוי היומיומי "שעיר לעזאזל", המתאר אדם שנתפס ומוענש באופן שרירותי מקרב ציבור גדול יותר על חטאים שלא כולם בהכרח מיוחסים לו. לעתים, מקובל לראות בהאשמה זו מבחינת "למען יראו ויראו". כמו כן, מנהג זה העניק גם את הביטוי העברי-ישראלי הנפוץ "לך לעזאזל", המשמש כמילת גידוף שנאמרת בשעת כעס.
12. היעדר שם ה' במגילת אסתר
בניגוד למרבית ספרי התנ"ך, שם נוכחותו של ה' היא בולטת מאוד, במגילת אסתר הוא נעדר לגמרי מהסיפור... לפחות ברובד הגלוי. לכל אורך המגילה שמו אינו מופיע כלל והתערבותו איננה נזכרת באופן מפורש. מבחינה מסוימת, היעדר שמו של האל מהמגילה מקל מבחינה הלכתית על תיקוני מילים בשעת כתיבתה, ולכן היא משמשת כספר תרגול עבור סופר סת"ם מתחיל.
אך נשאלת השאלה המתבקשת - מדוע ולאן נעלם שמו של ה' מהאירועים שהתרחשו בשושן הבירה? אחד ההסברים המקובלים לכך ניתן על ידי רבי אברהם אבן עזרא, שהיה פרשן מקרא, משורר, פילוסוף והוגה דעות יהודי בולט ביותר בתקופת תור הזהב בספרד. כבר בהקדמה שסיפק לפירוש המגילה כתב אבן עזרא שהמגילה נכתבה על ידי מרדכי היהודי בחסות האימפריה הפרסית ולבקשתה, דבר שהוביל אותו להימנע מלהזכיר את שם ה' כדי שהפרסים לא יחליפו אותו באחד משמות האלים של המיתולוגיה הפרסית.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: