מדי יום זיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנו מרכינים ראש לזכר כל אותם נופלים שהקדישו את חייהם למען מדינתנו. סביר להניח שאתם מכירים את חלקם, בין אם שרתתם עימם ובין אם הם הגיעו מאזור המגורים שלכם, ויש גם כאלו שהתפרסמו הודות לתרומתם הרבה – כשאחד מהם הוא סא"ל יונתן נתניהו, שנפל במבצע אנטבה שלאחר מכן נקרא על שמו. היום נציג בפניכם 6 קצינים בכירים שהקדישו את חייהם לשירות המדינה ולצה"ל, ושנפלו בעת מילוי תפקידם. כדי להנציח את תרומתם הרבה וההערכה אליה, ניתן למצוא ברחבי הארץ רחובות, בסיסים צבאיים ושמורות טבע שקרויים על שמם. אתם מוזמנים להקדיש לכל אחד מהקצינים האלו כמה רגעים, ללמוד על חייהם ותרומתם הרבה ולהרכין ראש לזכרם. יהי זכרם ברוך.
1. אלוף יקותיאל אדם (1927-1982, בן 54 בנופלו)
הקריירה הצבאית של אדם החלה כבר בגיל 15, עת היה פעיל בארגון ההגנה, ולאחר הקמת המדינה הוא התגייס לחטיבת גבעתי בצה"ל. הוא שימש כמפקד בכמה מלחמות ישראל כמו מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומבצע קינוח – שבו נכבש מחדש החרמון במהלך מלחמת יום הכיפורים. במסגרת שירותו בצבא הוא היה מפקד חטיבת גולני, אז יזם ופיקד על פעולות מבצעיות של החטיבה בגבול הצפון ובמדינות ערב כמו סוריה, לבנון וירדן. לאחר שהועלה ב-1970 לדרגת תא"ל ומונה לראש מטה פיקוד הצפון, הוא היה אחראי בין השאר על הקמת הביצורים ברמת הגולן ובחרמון. בתום מלחמת יום הכיפורים הוא הועלה לדרגת אלוף, ובחלוף השנים הוא מונה לסגן הרמטכ"ל ולראש אג"ם – אז קידם את אפשרות הפעולה של מבצע יונתן והיה אחראי על תכנון הפצצת הכור הגרעיני.
ביום הרביעי למלחמת לבנון הראשונה שהחלה ב-1982, יצא אדם לסיור במוצב הבופור עם אל"מ חיים סלע, משם המשיכו לבניין בכפר דוחא. בזמן ששהו בבניין החלה הפגזת מחבלים – לכן השניים ירדו למרתף, שם נתקלו במחבלים נוספים שפתחו עליהם באש והרגו אותם. גופתו חולצה על ידי כוח מיחידת שלדג, ואדם הותיר אחריו אישה ושני ילדים, כשבנו אודי שירת כמפקד פיקוד הצפון בשנים 2005-2006. אלוף יקותיאל אדם הוא הקצין בעל התפקיד הבכיר ביותר בצה"ל שנפל בקרב, ובסרטון הבא תוכלו לשמוע חברים ובני משפחה שמספרים עליו.
2. אלוף אברהם מנדלר (1929-1973, בן 44 בנופלו)
בדומה לאלוף אדם, גם אלוף מנדלר החל את דרכו הצבאית בטרם הקמת המדינה, עת הצטרף ב-1946 לשורות ההגנה ואף השתתף במבצע נחשון שהתרחש כעבור שנתיים. לאחר מכן הוא התגייס לצה"ל לחטיבת גבעתי והשתחרר בשנת 1949, אך הקריירה הצבאית שלו לא תמה וכעבור כמה חודשים הוא שב לשירות קבע שבמהלכו שירת בין השאר בחטיבת גולני ועשה הסבה לשריון. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבה 8 של השריון, תחילה בחזית המצרית ולאחר מכן בזו הצפונית – שם חיילי החטיבה הבקיעו את המערך הסורי, כבשו את הכפרים זעורה וקלע והיו שותפים בהשתלטות על העיר קוניטרה שברמת הגולן. לאחר מכן הוא התמנה לסגן מפקד גייסות השריון כתת-אלוף, וב-1972 מונה למפקד עוצבת סיני כאלוף. במסגרת תפקידו הזה הוא הקפיד לשמור על מורל חייליו, במטרה למתן את תחושת הניתוק מהעורף.
ב-13 באוקטובר 1973 הוא נהרג ממארב טילי סאגר בציר פוררת, בזמן שצפה מנגמ"ש על עמדות המצרים באזור הגזרה הדרומית של תעלת סואץ. יחד איתו נהרגו הרל"ש שלו, העיתונאי רפאל אונגער ו-4 לוחמים. יש הטוענים שהצבא המצרי ניסה לאכן את האלוף לשם כך, ויש כאלו שחושבים שהריגתו הייתה מקרית. האלוף אברהם מנדלר הותיר אחריו אישה ו-2 בנות, ובסרטון הבא תוכלו לשמוע אותו מספר על כיבוש קלע וזעורה במהלך מלחמת ששת הימים.
3. אל"מ דרור וינברג (1964-2002, בן 38 בנופלו)
את דרכו הצבאית החל וינברג ביחידה העילית, סיירת מטכ"ל, שבמסגרתה עבר מסלול הכשרה כלוחם ואף סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות. הוא השתתף בפעולות חשאיות שונות, שאחת מהן זיכתה אותו בעיטור של ציון לשבח. בנוסף לכך הוא לקח חלק בפעולה לשחרור בני הערובה בקו 300 שנערכה בשנת 1984. כעבור 3 שנים הוא עבר לחטיבת הצנחנים, שם הוביל את פלוגתו במבצעים בלבנון, ובתקופת פיקודו היא הוכתרה כפלוגה מצטיינת. גם כמפקד יחידת מגלן הוא ערך שינויים משמעותיים. בתפקידו האחרון הוא שימש כמפקד חטיבת יהודה באוגדת איו"ש, אז הצליח ליצור קשרים טובים עם המתיישבים היהודים ועם הפלסטינים. משנתו הייתה להקפיד על לחימה נחושה במחבלים מבלי לפגוע באזרחים חפים מפשע, ומהלך זה הפך את חברון לאזור רגוע יחסית.
באמצע נובמבר 2002 ביצעה חוליית מחבלים פיגוע ב"ציר המתפללים" בחברון. וינברג ששהה באותו זמן במפקדת החטיבה – מיהר לאירוע, וכשיצא מהג'יפ כדי לאתר את המחבלים, הוא נפגע מכדור ומת מפצעיו תוך זמן קצר, יחד עם עוד 12 אנשים. אל"מ דרור וינברג הותיר אחריו אישה ו-5 ילדים, כשמספר חודשים לאחר פטירתו ילדה לו אלמנתו בן נוסף. אתם מוזמנים להיכנס לקיר לזכרו באתר שלנו, שנמצא בקישור הבא, וכן לצפות בסרטון שבו אביו, אורי, מבקר במקום שבו נפל ומספר עליו.
4. סא"ל שמואל חץ (1938-1970, בן 32 בנופלו)
סא"ל חץ התגייס ב-1957, ושירת כטייס קרב לאחר שסיים בהצלחה קורס טיס במגמת קרב. ב-1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, הוקמה תחת פיקודו טייסת 201 שנקראה גם "האחת". במסגרת תקיפה שכונתה "מבצע קשת אווירי" ב-1970, הוא הוביל רביעיית מטוסי פנטום שיחד עם זוגות נוספים תקפה נמל מצרי שנחשב לעיקרי בים סוף. זו הייתה התקיפה עם הטווח הארוך ביותר של חיל האוויר עד למבצע רגל עץ שנערך ב-1985.
בתחילת 1970 החלה ברית המועצות לשלוח משלוחים גדולים למצרים כדי להדוף את המתקפות של חיל האוויר הישראלי, בעיקר בעזרת הקמת מערך אווירי. בשל כך חיל האוויר בכלל וטייסות הפנטום בפרט פעלו רבות לעצירת הפריסה, כשבמסגרת זו נערך מבצע אתגר שאותו הוביל חץ, לתקיפת סוללות טילי קרקע-אוויר בחזית תעלת סואץ. טילים רבים נורו לעבר מטוסי הפנטום שבראשם הוא עמד, ומטוסו של חץ והנווט שלו התפוצץ. חץ הצליח לפלוט את הנווט, אך לא הספיק לנטוש בעצמו ונהרג. לאחר נפילתו הוא הועלה לדרגת סא"ל, ואחרי תקופה ארוכה שבה הוא נחשב לנעדר, נמצאו שרידי גופתו בשטח שממערב לתעלת סואץ. סא"ל שמואל חץ הותיר אחריו אישה ו-2 בנים, ובסרטון הבא תשמעו את חבריו מספרים עליו ועל רגע נפילתו.
5. אל"מ נביה מרעי (1954-1996, בן 42 בנופלו)
מרעי התגייס לצבא בשנת 1972 והיה נחוש להתנדב לחטיבת הצנחנים, זאת בניגוד למקובל בעדה הדרוזית שאליה השתייך, ושבניה התגייסו לרוב ליחידת המיעוטים. במהלך מסלול ההכשרה שעבר בחטיבה פרצה מלחמת הכיפורים, והוא לקח בה חלק יחד עם הגדוד שלו בסיני. לאחר מכן הוא שובץ ליחידת המיעוטים והוא פעל כדי לשנות את שמה ל"גדוד חרב", במטרה להעלות את גאוות היחידה ולתרום להעלאת המוטיבציה בקרב הדרוזים להתגייס לצה"ל. בחלוף השנים הוא היה מפקד הגדוד הזה וסגן מפקד חטיבת גבעתי. ב-1989 הוא קודם לדרגת אל"מ, פיקד על שלל חטיבות כמו הערבה והחטיבה הצפונית בעזה, וכיהן גם כסגן מפקד אוגדת עזה.
במהלך מהומות מנהרת הכותל שהתרחשו בספטמבר 1996, הוא זומן לרצועת עזה כדי לשוחח עם הקצינים הפלסטינים שעימם יצר קשרים מיוחדים, ובכך להרגיע את האווירה בגזרה. לאחר מכן הוא פנה דרומה לכיוון מוצב טרמית באזור מעבר רפיח, במטרה לעזור לחייליו שהותקפו על ידי הפלסטינים. הוא נפגע במהלך הירי ב-27 בספטמבר 1996 ומת במקום. בסרטון הבא תוכלו לצפות באירוע שנערך לכבודו.
6. סא"ל צבי עופר (1932-1968, בן 36 בנופלו)
עופר היה בן למשפחת מייסדי כפר אז"ר, והוא הצטרף לשורות הפלמ"ח ונלחם במבצעים דני ויואב במהלך מלחמת העצמאות. הוא השתחרר בתומה בדרגת סמל, ושב לשירות קבע בצה"ל בשנת 1952. לאחר שסיים קורס קצינים, הוא פיקד על הקמת יחידה לביצוע מארבים לפדאיון, ולאחר מכן שימש כקצין בגדוד 890 של הצנחנים, תחת פיקודו של מאיר הר-ציון. הוא הוביל את כיתתו לכיבוש מוצב "עקב", שימש כקצין בגדוד הנח"ל המוצנח ולחם במלחמת סיני, בין השאר בקרב המיתלה. לאחר מכן הוא הוצב בחטיבת גולני, הקים את הסיירת החטיבתית שלה במתכונת חדשה ופיקד עליה. הוא הוביל אותה בשנת 1962 למבצע סנונית, פעולת תגמול כנגד הכפר הסורי נוקייב והמוצבים שבאזור, שבה הוא פעל תחת אש כבדה, ועליה הוענק לו ציון לשבח מהרמטכ"ל.
במלחמת ששת הימים הוא פיקד על כוח בחטיבת ירושלים של השריון והיה ממשחררי חברון ובית לחם. הוא כיהן כמושל צבאי בחברון ולאחר מכן גם בשכם, ולאחר מכן מונה למפקד סיירת חרוב. בדצמבר 1968 הוא השתתף במרדף חוליית מחבלי פת"ח, נפגע קשות מירי באזור ואדי קלט ומת מפצעיו בבית החולים. הוא הותיר אחריו אישה ו-4 ילדים, ובסרטון הקצר הבא שנעשה לזכרו, תשמעו עוד כמה פרטים מעניינים על חייו.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: