1. אלי ויזל (1928-2016, פרס נובל לשלום בשנת 1986)
אלי ויזל נודע כעיתונאי, פילוסוף וסופר יהודי רומני-אמריקאי, שפעל למען זכויות אדם ולהנצחת השואה ומקרי רצח עם אחרים. הוא נולד בטרנסילבניה שברומניה להורים חרדים שהטמיעו בו ערכים הומניסטיים, עודדו אותו ללמוד עברית ותורה ולקרוא ספרות. בשנת 1944 הוא נשלח לאושוויץ יחד עם בני משפחתו והוצב עם אביו לעבודת פרך בתנאים קשים, כשבהמשך פונו השניים בצעדת המוות. ויזל שרד את מלחמת העולם השנייה, כמו גם שתי אחיותיו הגדולות, ובשנת 1956 הוא היגר לארצות הברית ועסק שם בעיתונות, כשכתב בין השאר גם ל"ידיעות אחרונות".
בתחילת הקריירה שלו הוא סירב לדון אודות חוויותיו בשואה, זאת משום שטען שאין מילים שמסוגלות לתאר את גודל הזוועה, אך בהמשך חייו הוא שינה את דעתו והחל לכתוב ביידיש את ספרו "והעולם שתק", שכלל את זיכרונותיו ממחנה הריכוז. מאז, הוא החל בפעילות ציבורית ענפה להנצחת מורשת השואה, והפך לדמות מרכזית ומוכרת ביותר, בארה"ב ובעולם, בתחום זה. הוא זכה במהלך חייו בשלל פרסים ספרותיים על למעלה מ-40 מספריו, ובשנת 1986 הוענק לו פרס נובל לשלום על פועלו ב"ועדה הנשיאותית לזכר השואה", ועל מסרי העוצמה, הכפרה והכבוד האנושי שהוא העביר לעולם. ויזל נפטר בגיל 87 בניו יורק, וניתן לראות בארכיון שהוקם לכבודו באוניברסיטת בוסטון את כלל המסמכים הקשורים בחייו ובפעילותו החשובה.
2. נלי זק"ש (1891-1970, פרס נובל לספרות בשנת 1966)
בשנת 1891 נולדה בברלין המשוררת והמחזאית הגרמנייה-יהודייה נלי זק"ש, כבת יחידה. כבר בגיל 17 היא כתבה את שיריה הראשונים, שאופיינו בשמרנות וברומנטיקה. בשנת 1940 היא ניצלה מעבודות כפייה אצל הנאצים הודות להתערבותן של הסופרת השוודית המפורסמת, סלמה לגרלף, ומשפחת המלוכה השוודית, שפעלו להבאתה לסטוקהולם. השואה שינתה לחלוטין את אופי יצירותיה, שהפכו לקינה על העם היהודי שנרצח במחנות ההשמדה. רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא זכתה לפרסום ברחבי העולם, עת יצירותיה תורגמו לאנגלית.
למרות סיפור חייה, פנתה זק"ש בשנת 1962 לדוד בן-גוריון בבקשה לא להוציא להורג את אדולף אייכמן, בטענה שגם ב"סדום" הגרמנית היו צדיקים בודדים שבזכותם היא ניצלה. כעבור 4 שנים, בעודה בת 75, היא זכתה בפרס נובל יחד עם ש"י עגנון, ואמרה על הזכייה המשותפת שבעוד שש"י עגנון מייצג את מדינת ישראל, היא מייצגת את הטרגדיה של העם היהודי. מדי שנתיים מחולק פרס על שמה בעיר דורטמונד שבגרמניה, לסופרים שיצירתם מקדמת את ההבנה בין בני האדם.
3. אדולף פון באייר (1835-1917, פרס נובל לכימיה בשנת 1905)
הכימאי הגרמני אדולף פון באייר נחשב ליהודי הראשון זכה בפרס נובל, זאת למרות שאביו היה נוצרי לותרני ואימו הייתה יהודייה שהתנצרה, ושהוא עצמו קיבל בילדותו חינוך נוצרי. הוא נולד למשפחה משכילה והתעניין בכימיה מגיל צעיר, כשכבר בגיל 12 גילה סוג חדש של מלח כפול של נחושת. בעודו תלמיד בית הספר, הוא התמנה לעוזרו של המורה שלו, ומיד עם תום לימודיו התיכוניים הוא החל ללמוד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ברלין. מאז הוא הקדיש את חייו לאקדמיה, חוץ מתקופה קצרה שבה שירת בצבא פרוסיה.
בשנת 1872 הוא ערך מחקרים על פנול ופורמלין, וכעשור לאחר מכן הוא זכה בתארים שונים לרבות אצולה. בדצמבר 1905 הוענק לבאייר פרס נובל בכימיה על עבודתו על צבעים אורגניים ותרכובת הידרוארומטיות.
4. בוב דילן (1941- , פרס נובל לספרות בשנת 2016)
הזמר-יוצר האמריקאי-יהודי המוכר, שנולד בשנת 1941 בשם רוברט אלן צימרמן, נחשב לאחד מגדולי הכותבים במוזיקה הפופולרית האמריקאית. הוא נולד במינסוטה למשפחת מהגרים יהודית, והקים את להקת הרוק הראשונה שלו בעודו בתיכון. שיא תהילתו הייתה בתחילת דרכו, אי שם בשנות ה-60 של המאה ה-20, כשכבר אז הוא היה פעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח. באמצע שנות ה-70 הוא הכריז כי "נולד מחדש" כנוצרי, אך בשנת 1982 חזר ליהדותו, והוא נחשב בעיני רבים למייצג היהדות האמריקאית.
הוא נודע כאמן שחידש את המסגרות של המוזיקה במדינתו, שאב השראה משלל סגנונות מוזיקליים ולא חשש לגעת בתחומים כמו פוליטיקה ופילוסופיה. במהלך הקריירה שלו הוא זכה בפרסי גראמי ודוקטור של כבוד בכמה אוניברסיטאות, ובשנת 2016 הוא גם היה הראשון מעולם המוזיקה שקיבל פרס נובל לספרות, הודות לליריקת שיריו המאופיינת בכפל משמעות ובמשחקי מילים.
5. מילטון פרידמן (1912-2006, פרס נובל לכלכלה בשנת 1976)
מילטון פרידמן, כלכלן יהודי-אמריקאי מהחשובים ביותר במאה ה-20, נולד בברוקלין שבניו יורק וכבר בגיל 16 התקבל ללימודים אקדמאיים. אהבתו הראשונה הייתה מתמטיקה, ובגיל 20 הוא קיבל תואר ראשון במקצוע זה ובכלכלה. בשנים 1941-1943 הוא שימש כדובר מחלקת האוצר של ארצות הברית, ובשנת 1946 הוא זכה לתואר דוקטור והחל ללמד באוניברסיטת שיקגו, שם התבלט כהוגה דעות כלכלי מיוחד במינו.
בסוף שנות ה-50 הוא הוביל קו שצידד בגישת השוק החופשי, זאת בניגוד לרוב עמיתיו, שתמכו בהתערבות ממשלתית בכלכלה. בשנת 1976 הוא זכה בפרס נובל בתחום, ובשנת 1988 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית, שהיא העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. דרך אגב, יש המייחסים לו את מדיניות ההפרטה והשוק החופשי שנהוגה בישראל.
6. גרטרוד בל עליון (1918-1999, פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה בשנת 1988)
בשנת 1918 נולדה הביוכימאית האמריקאית-יהודייה גרטרוד בל עליון למשפחת מהגרים יהודית. כבר בגיל 23 היא סיימה תואר שני במדעים, והיא מעולם לא השלימה לימודי דוקטורט, זאת בשל אפליה על רקע מגדרי בה נתקלה כשניסתה להתקבל אליהם. בהמשך חייה היא תרמה לפיתוחן של מספר רב של תרופות חדשות כמו אציקלוביר למחלת ההרפס סימפלקס ו-AZT לאיידס. במחקרה היא נעזרה בשיטות מחקר חדשניות שהתבססו על הבדלים ביוכימיים בין תאי אדם בריאים לבין גורמי מחלות, והתרופות שפיתחה נועדו לפגוע בגורם המחלה מבלי להותיר נזק לתא הבריא.
היא זכתה בשלל פרסים במהלך חייה, כאשר בשנת 1988 היא חלקה פרס נובל עם ג'ורג' ה. היצ'ינגס וסר ג'יימס בלק על תגליותיהם אודות עקרונות חשובים במחקרים תרופתיים. זה לא היה הפרס היחידי שבו זכתה במהלך חייה, ובשנת 1991 היא הייתה לאישה הראשונה שהוכנסה להיכל התהילה הלאומי לממציאים של ארצות הברית. היא מעולם לא נישאה, ומצאה את סיפוקה במעבדות המחקר.
7. דן שכטמן (1941- , פרס נובל לכימיה בשנת 2011)
הנציגות הישראלית בכתבה הזו נולדה בשנת 1941 בתל אביב, ועברה דרך חתחתים במסלול אל ההכרה והפרס הנשחק. שכטמן היה בצעירותו ספורטאי באגודת הפועל פתח תקווה, והחל ללמוד בטכניון בשנת 1962, שם קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות, תואר שני בהנדסת חומרים ותואר דוקטור. את התמחותו בתחום הוא עשה בחיל האוויר האמריקני, ובהמשך דרכו הוזמן לעבוד במעבדות NBS באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבארצות הברית. בשנים 1981-1983 הוא ערך ניסויים בייצור חומרים מתכתיים על ידי התמצקות מהירה, ובמהלך עבודתו שם הוא גילה סימטריה בסגסוגת של מנגן ואלומיניום, בימים שבהם היה נהוג עיקרון השולל סימטריה שכזו בתחום הקריסטלוגרפיה שבו עסק.
בעקבות התגלית הזה הוא פיתח תיאוריה לפיה חומר מוצק מתארגן לעיתים בצורה אסימטרית כגביש קווטזי-מחזורי – ודבריו נתקלו בביקורת קשה וספקנות למשך שנים רבות. בנוסף לכך הוא סולק מקבוצת המחקר בה לקח חלק, בטענה שהוא מטיל עליה קלון, ומאמריו נדחו גם אחרי שהצליח לשחזר את התוצאות שהובילו אותו לתיאוריה שהגה. הוא זכה להכרה רק לאחר שהועלו מספר הצעות להסבר תיאורטי לתופעה שאותה גילה, ובעקבות כך שונתה ההגדרה המדעית של גביש, ונפתח תחום מחקר חדש. כתוצאה מהשינוי האדיר שאליו הוביל, הוא זכה בפרס ישראל לפיזיקה בשנת 1998, ובפרס נובל ב-2011.
8. אלברט איינשטיין (1897-1955, פרס נובל לפיזיקה בשנת 1921)
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: