אין הרבה משוררים מוכשרים כיום כמו דוד אשל, שמצליח לזקק את החיים לאמיתות מתחרזות ומשעשעות בצורה כה מבריקה ונפלאה, שאנחנו פשוט נהנים לקרוא כל יצירה שלו. הפעם דוד אשל משתף אותנו עם גרסה חדשה לסיפור תיבת נח, שמתרחשת בעת הקורונה. לסיפור הזה יש גם מסר שחשוב לדוד להעביר על בורא העולם, כשלפי דבריו – יש לו שיטות שונות להוריד עלינו מבול ולהכניס אותנו לתוך תיבה, אך כזכור לכולם, בסופו של דבר מגיעה גם הקשת בענן.
לְשִׁיטָתוֹ – מאת דוד אשל
יֶשְׁנָן אָזְנַיִם שֶׁקּוֹלְטוֹת / שֶׁלַּבּוֹרֵא יֶשְׁנָן שִׁיטוֹת,
לְהוֹרִיד לָנוּ מַבּוּל / וְלֹא לָשִׂים לַמַּיִם גְּבוּל,
לְהַכְנִיס עוֹלָם לְתוֹךְ תֵּבָה / וְלִדְאֹג שֶׁלֹּא תִּטְבַּע.
לִפְעָמִים נוֹתֵן הוּא מְנָיָה / לְמִי שֶׁקְּצָת צַדִּיק הָיָה,
יָכֹל הָאֵ-ל גַּם לְהָקֵל / בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר קְלוֹקֵל,
לִפְעָמִים הָעֹנֶשׁ מַאֲמִיר / אִם הֶחְלִיט הוּא לְהַחְמִיר.
לוּ נֹחַ בְּיָמֵינוּ חַי / לְ"נוֹבֵּל" הוּא הָיָה זַכַּאי,
כִּי אוֹתוֹ צַדִּיק פָּשׁוּט / הִצִּיל אֶת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת,
הִכְנִיס עוֹלָם לְתוֹךְ תֵּבָה / עַד שֶׁיִּשְׁמַע מִלָּה טוֹבָה.
נֹחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב / שֶׁחָזַר לֹא מִתְרַבְרֵב:
"יוֹתֵר לְשָׁם לֹא אֶתְקָרֵב / כִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָרֵב"!
בָּחַר נֹחַ בַּיּוֹנָה / כַּחֲכָמָה וּנְבוֹנָה,
תָּמִיד הִיא בִּדְרִיכוּת / הִיא תֵּצֵא אֶל הַשְּׁלִיחוּת,
לֹא זְקוּקָה לָאֲדָמָה / רַק אֲוִיר לַנְּשִׁימָה,
בְּדִבּוּרָהּ הוֹמָה / הִיא מִכֻּלָּם הַמַּתְאִימָה.
נִפְרְדָה הַיּוֹנָה מֵחֲבֵרֶיהָ לַתָּא / וְיָצְאָה אֶל שְׁלִיחוּתָהּ,
הִגְבִּיהָה יָרְדָה, הִגְבִּיהָה יָרְדָה / וְלֹא עָלָה בְּיָדָהּ שׁוּם מֵידָע,
רַגְלָהּ לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ / וְדָאֲגָה, מָה תְּבַשֵּׂר הִיא לְנֹחַ?
לְפֶתַע פָּגְשָׁה בְּשָׁלִיחַ / וּפָתְחָה אִתּוֹ בְּשִׂיחַ,
הַשָּׁלִיחַ הֵבִין אֶת שְׂפָתָהּ / לַמְרוֹת הַשִּׁנּוּי בַּמִּבְטָא,
הִיא כֹּה שָׂמְחָה עַל הַשִּׂיחָה / עַד שֶׁאָמַר לָהּ: "עֲטִי מַסֵּכָה!
אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ עֲיֵפָה / אֲבָל פֹּה יֵשׁ מַגֵּפָה,
לֹא תּוּכְלִי לָנוּחַ, לִישֹׁן / כִּי הִגַּעְתָּ בְּדִיּוּק לַגַּל הָרִאשׁוֹן,
חִסְכִי מִמֵּךְ צָרָה / וְעוּפִי חֲזָרָה,
לִפְנֵי בּוֹאָם שֶׁל עוֹד גַּלִּים / וּמַסֵּכָה עֲשִׂי מִן הֶעָלִים".
חִפְּשָׂה הַיּוֹנָה וְטָרְחָה / לִמְצֹא עָלִים לַמַּסֵּכָה,
לְבַסּוֹף טָרְפָה עֲלֵה זַיִת / שֶׁעָטָה אֶת פִּיהָ עַד הַבַּיִת.
כְּבָר בְּהַגִּיעָהּ אֶל הַתֵּבָה / הִשְׁתּוֹקְקוּ חֲבֵרֶיהָ לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה,
אַךְ מִשֶּׁרָאוּ כִּי אָפַס כּוֹחָהּ / הִגִּישׁוּ לָהּ, מִיַּד אֲרוּחָה.
הַיּוֹנָה הֵחֵלָּה וְהוֹמָה / וְהֶאֱזִין לָהּ עוֹלָמָהּ :
"אֲנַחְנוּ פֶּה עוֹלָם שָׁלֵם / וְאֵין אֶחָד שֶׁמִּתְעַלֵּם,
כָּל אֶחָד נוֹתֵן תְּמִיכָה / וְאָנוּ כָּאן כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה.
שָׁם, אָסוּר לְהִתְרָאוֹת / אֵין כְּנִיסוֹת אוֹ יְצִיאוֹת,
הַרְבֵּה חוֹלִים לְלֹא כּוֹחוֹת / עֲטוּיִים כֻּלָּם בַּמַּסֵּכוֹת.
לַמְרוֹת שֶׁכָּאן צָפוּף / חַיִּים אֲנַחְנוּ בְּשִׁתּוּף,
גַּם אִם אָנוּ בּתָאִים / לֹא נִתְלוֹנֵן עַל הַתְּנָאִים,
יָצַרְנוּ פֹּה תַּבְנִית / כְּמוֹ הַמִּשְׁפָּחָה הַגַּרְעִינִית".
בְּתֹם שִׁבְעָה יָמִים / בִּקְּשׁוּ מִמֶּנָּה רַחֲמִים,
בַּקְּשׁוּ אֶת הַיּוֹנָה: / "צְאִי רְאִי מָה נִשְׁתַּנָּה".
יָצְאָה הִיא כִּשְׁלִיחַת מִצְוָה / אַךְ שָׁכְחָה אֶת הַחוֹבָה,
מִתּוֹךְ דְּרִיכוּת לְהַצְלָחָה / הִיא שָׁכְחָה הַמַּסֵּכָה.
שֵׁנִית פָּגְשָׁה הִיא בַּשָּׁלִיחַ / שֶׁשּׁוּב לִבּוֹ מִיַּד הִקְשִׁיחַ,
אָמְרָה: "שָׁלוֹם, זֹאת שׁוּב אֲנִי" / הֵשִׁיב: "הִגַּעְתְּ לַשִּׂיא שֶׁל גַּל שֵׁנִי.
עוּפִי מַהֵר! מִיָּד בִּרְחִי! / לֹא כְּדַאי שֶׁתִּסְתַּבְּכִי,
כִּי שׁוּב אֵינְךָ עִם מַסֵּכָה" / וְכָךְ סָגַר אֶת הַשִּׂיחָה.
דַּיָּרֵי הַתֵּבָה הֻכּוּ בַּתַּדְהֵמָה / כִּי מֵאָז, הַיּוֹנָה נֶעֶלְמָה,
מֵידָע הִתְקַבֵּל מִמַּטֵּה מִשְׁטָרָה / מַדּוּעַ הַיּוֹנָה לֹא חָזְרָה,
בַּתֵּבָה יָדְעוּ, שֶׁהִיא לֹא סְתָם נֶעֱלֶמֶת /
הוֹדִיעוּ לָהֶם: שֶׁהִיא נִקְנְסָה וּמֻנְשֶׁמֶת.
נֹחַ הוֹצִיא אֶת כֻּלָּם לְחָפְשִׁי
וְאָמַר: "מְקוֹמְכֶם שָׁמוּר לַגַּל הַשְּׁלִישִׁי",
נְקַוֶּה שֶׁלֹּא יַגִּיעַ
הַפַּעַם מֵרֹאשׁ, הוּא לִי לֹא הוֹדִיעַ.
יֶשְׁנָן אָזְנַיִם שֶׁקּוֹלְטוֹת
שֶׁלַּבּוֹּרֵא הֲמוֹן שִׁיטוֹת,
וּכְשֶׁרָצָה חִסּוּן נָתַן
כְּמוֹ הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: