print header

הקומה ה-80 - נקודה למחשבה על החיים..

היה היו פעם שני אחים שהתגוררו בבניין גבוה בקומה ה-80.
פעם, כשחזרו לביתם, גילו לאכזבתם שהמעלית בבניין לא פועלת, ושעליהם לטפס במדרגות לדירתם.
לאחר מאמץ רב, טיפסו והגיעו מתנשפים ועייפים עד לקומה ה-20. שם החליטו לנטוש את תיקיהם על מנת להקל את הטיפוס, ולחזור ולקחתם ביום המחרת. הם השאירו את התיקים והמשיכו בטיפוס.
לאחר מאמץ אדיר הגיעו לקומה ה-40. האח הקטן החל לקטר והאחים החלו לריב. הם המשיכו לטפס בגרם המדרגות, לטפס ולריב כל הדרך עד לקומה ה-60.
בהגיעם לקומה ה-60 הבינו האחים שנותרו להם רק עוד 20 קומות לטפס, והחליטו לחדול מלריב והמשיכו לטפס בשקט ובנועם עד שהגיעו לדירתם שבקומה ה-80.
האחים עמדו מול דלת ביתם, וכל אח חיכה שהשני יפתח את הדלת. אבל לרוע מזלם, הבינו ששכחו את המפתחות בתיקים שהשאירו בקומה ה-20...


הסיפור הזה הוא בבואה של חיינו:

רבים מאיתנו חיים בצעירותינו בנסיון לרצות את הורינו, מורינו וחברינו. לעיתים נדירות אני עושים את מה שאנחנו באמת אוהבים. אנו נמצאים כל הזמן תחת לחץ ומתח, שבהגיענו לגיל 20 אנו כבר עייפים. אז אנחנו מחליטים לשמוט את המעמסה הזו מעל כתפינו.

בהיותינו חופשיים מהמתח והלחץ, אנו עובדים בהתלהבות וחולמים חלומות שאפתניים. אבל בהגיענו לגיל 40, אנו מתחילים לאבד את החזון והחלומות שלנו, אנו מתחילים לחוש לא מרוצים, להתלונן ולבקר. חיינו הופכים חיי סבל.

בהגיענו לגיל 60, אנו מבחינים שנותר לנו מעט מאוד זמן להתלונן, ואז אנו מתחילים לצעוד את השלב האחרון של חיינו בשקט ובשלווה לקראת גיל 80. אנו חושבים שאין כבר דבר שיכול לאכזב אותנו, רק שאין לנו באמת שלווה, כי יש לנו חלום לא מוגשם, חלום שזנחנו לפני 60 שנה...

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.