הכירו את גישתו המרתקת של הפסיכיאטר ניצול השואה ויקטור פראנקל

סיפור חייו של ויקטור פראנקל

ויקטור פראנקל נולד כאמור בווינה בירת אוסטריה בשנת 1905, לזוג הורים יהודיים. כבר מגיל צעיר הוא התעניין בטבע החיים ובמחשבה האנושית, ושאף לעסוק ברפואה ובפסיכיאטריה. את מאמרו הראשון בנושא פרסם בהיותו בן 19, בעידודו של הפסיכואנליסט הנודע זיגמונד פרויד, וכבר אז הוא פיתח שני רעיונות בסיסיים מאוד בהגותו:

• הרעיון הראשון הוא שאנו, כבני אדם, חייביים לענות על שאלת החיים לגבי משמעותנו בעולם, מאחר ואנו אלו האחראיים על הישרדותנו בו.
• הרעיון השני הוא שהמשמעות הבסיסית, היסודית והעמוקה ביותר שלנו היא עדיין מעבר לתפיסתנו, והיא תיוותר שם. זהו משהו שאנחנו חייבים להבין, לקבל ולהאמין בו, בו בזמן שאנו ממשיכים לרדוף ולדלוק אחריו.

את התואר דוקטור ברפואה קיבל פראנקל ב-1930, בהיותו בן 25 בלבד ולאחר מכן שימש כפרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וינה. בשנת 1942, כשנה לאחר נישואיו, נשלח יחד עם אישתו והוריו למחנה הריכוז טרזין על ידי הנאצים. באוקטובר 1944 הועבר יחד עם רעייתו למחנה ההשמדה אושוויץ, משם הוצא לעבודות כפייה, ולבסוף הוצב כרופא במחנה שהיה מסונף למחנה הריכוז דכאו – עד שהמלחמה הסתיימה, המחנה שוחרר והוא יצא לחופשי.

רוב משפחתו של ויקטור פראנקל, כולל אשתו, נספו בשואה, והתלאות הקשות שעבר יחד עם מיליוני יהודים נוספים בתקופה הזו גרמו לו לפתח ולחדד את רעיונותיו לגבי משמעות האדם וחייו – רעיונות מרתקים שנציג בפניכם בהמשך. פראנקל הספיק לאחר המלחמה להשלים דוקטורט בפילוסופיה, להתחתן שנית, לכתוב לא פחות מ-32 ספרים, לפתוח קתדרה (פעילות הוראה או מחקר באוניברסיטה) מיוחדת שנועדה ללימודי לוגותרפיה, להרצות בפני אנשים רבים מכל רחבי העולם ולקבל תארי דוקטור לשם כבוד ממיטב האוניברסיטאות. הוא נפטר בגיל 92, כשמאחוריו חיים מלאי משמעות ללא ספק.

"האדם מחפש משמעות": עיקרי גישת הלוגותרפיה של פראנקל והדרך ליישמה

את "האדם מחפש משמעות" כתב כאמור פרנקאל על בסיס חווית הזוועה שעבר בתקופת השואה ובמחנות הריכוז וההשמדה שבהם שהה. בספר, שהפך לאחד מאבני הדרך בספרות הפסיכותרפית, מתאר פראנקל את ההתעללות והפגיעה שספגו אסירי המחנות, אך הוא גם דן ברוח האנושית שגילו האסירים בזמנים המחרידים האלו ועוסק ביכולת האנושית להתעלות על הזוועות שגורמים בני אדם אחרים ולמצוא משמעות אפילו בנסיבות האיומות ביותר.

הלוגותרפיה, אותה גישה פסיכותרפית שפיתח פרנקאל, היא נגזרת של רעיונות אלו, ומשמשת כשיטה להתגברות על עימותים ומצבים אנושיים הגורמים לסבל. הגישה הזו מסייעת לנו, כבני אדם, למצוא משמעות בזמנים קשים, כואבים ומאתגרים – לא רק בימי השואה, אלא גם בימינו אנו. המצבים הללו, כך טוען פרנאקל, מאפשרים לנו לצמוח ולפענח את פשר החיים וכך גם לחיות אותם במלואם. הלוגותרפיה מבוססת על 3 כללים ועקרונות מרכזיים, שכדאי להבין וליישם:

1. חירות הרצון

חופש הרצון, על פי פראנקל, הוא תפיסה אנושית מסוימת שמכונה גם "ריחוק עצמי"; זוהי למעשה היכולת לחזות בעצמנו מבחוץ, כפי שאנחנו, לקבל את מי שאנחנו, לווסת ולדמיין את עתידנו כפי שאנו מעוניינים בו. על פי פראנקל, היכולת הזו משחררת אותנו מ-3 מקורות השפעה מרכזיים: אינסטינקטים, תורשה וסביבה. כל אדם מחזיק ברשותו את שלושת הדברים האלו – אבל הם לא מוכרחים לשלוט בו.

גורלנו לא נקבע מראש ולא נשפטנו לחיים שלנו – אנחנו יכולים להיות חופשיים משלושת המשתנים האלו, ויש לכך סיבה. פרנקאל האמין כי כאן טמונה למעשה האחריות האישית: האדם חופשי להיות אחראי לגורלו, והוא אחראי מכיוון שהוא חופשי. מכאן גם נובע שאנו אחראים למימוש המשמעות והערכים שלנו, ועלינו לשאוף לעשות כך ולהביא את עצמנו לידי הגשמה.

2. השאיפה למשמעות

השאיפה למשמעות שעליה מדבר פראנקל והשאיפה להתעלות עצמית שמאפיינים את האדם, הן שתי תכונות קרובות מאוד. אנו תמיד שואפים קדימה, אל עבר אותה משמעות שאנו רוצים לגלות ואל עבר אותו מימוש עצמי שכה חשוב לנו להגשים. עם זאת השאיפות לכוח ולהנאות החיים, שגם הן מתכונותינו, ועליהם דיברו פסיכולוגים ידועים דוגמת פרויד ואדלר, הן הפוכות ומנוגדות לאותה התעלות עצמית שאליה אנו רוצים להגיע ועלולות להביא אותנו לכדי תסכול מקיומנו.

לפי נקודת המבט של הלוגותרפיה, כוח ותענוגות הם תוצאה של החיפוש המתמיד שלנו אחר מטרה סופית, אך הם לא המטרה הסופית בפני עצמה. זו היא גם הסיבה שמרבית האנשים שרק רודפים אחרי הדברים הללו נותרים כל כך מתוסכלים וחשים לבסוף כאילו הם נגררים לתוך ריק קיומי. השאיפה למשמעות, אם כך, היא לא חיפוש ורדיפה אחר כוח או תענוגות ואפילו לא אחר אושר. היא מתמקדת במציאת הטיעון – הסיבה הנכונה והמדויקת – להיות שמח ומאושר עם חייך.

3. משמעות החיים

שני העקרונות שצוינו קודם לכן מדברים על שאיפתו של אדם לקחת עמדה ולהשיג דברים שהם מעבר לנסיבות חייו המסוימות, כשהוא חופשי לחלוטין לעשות זאת ומתבסס על המשמעות שהוא מאמין כי יש לו. המשמעות הזו היא ייחודית לכל אחד מאיתנו, ומחובתנו כיצורים מודעים ואחראים לגורלם, לגלות את הגרסה הפרטית שלנו לאותה משמעות.

החיפוש המתמשך הזה, והצורך בגילוי המשמעות, יכולים להוביל אותנו ל-3 כיוונים עיקריים:

• לעיתים אנו יכולים לממש בעזרתו רעיונות וערכים יצירתיים שיש לנו.
• פעמים אחרות ישפיע עלינו החיפוש בהרגשת חוויה מסוימת – למשל התחושה שאנחנו מקבלים כשאנו צופים בשקיעה או כמישהו מחזיק לנו את היד.
• ישנם זמנים שהחיפוש יפגיש אותנו עם גבולות החיים עצמם – כמו במקרה של מוות, כאב או ייסורים.

כך או כך, הגישה הלוגותרפית שמה דגש על כך שהחיים תמיד טומנים בתוכם משמעות נסתרת עד סופם – וזוהי קריאת השכמה לכולנו מהדהדת, מרתקת ומתמשכת לקום, לגלות ולזהות זאת, גם בזמנים הקשים והמאתגרים מכל.