print header

"עם לבדד ישכון" - שיר מחאה

ופתאום עננה, איך הגענו הלום?

מבטחינו קרס, כמות יונה של שלום.

נתחים נתחים עד נשארנו עירום

רק ליבנו הלום והגנה אָין.

 

איך הצדק נרמס ברגליים גסות

הצודקים הם לפתע - סוררים באומות

וידי המרצחים מולבנים מצחור

ופתאום הוחזרנו שישים שנות אור

 

לקול "עוֹנייְנוּ וָאָבִיאֵנוּ" - פשטים צווארינו, שוב עצים

לנוכח המאכלת.

את שהכינונו בדם ועמל - חומה שתשמור

על עמינו הדל,

נופצה היא לפתע ללא קרב ומשמר,

מצו בית משפט של עולם כה אכזר.

שהקים היכלות ומשפט של שררה,

בה שולטים אוייבנו בשנאה איומה.

 

ואחד אחד מעמים חברים, עוברים הם לפלא

לצדד צוררים. התגלו בעירומם, כמשענת רצוצה,

לעם שייחל רק לבטחון ושלווה.

ונותרנו לבד בכוחינו הדל,

לשמור על *"הדָייֶק" מהגל שנפל.

* התייחסות לאגדה על הילד ההולנדי ששם את האצבע בחור שהיה בסכר גדול בהולנד, ובכך מנע את הצפתה של המדינה.

מקור: דורון סגל
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: שירה, גולשים כותבים
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.