כך תעזרו לילדיכם להתחבר לרגשות שלהם ולהבין אותם לאורך ילדותם

1. גילאי 4-7

בגילאים הללו, מצב הרוח של ילדכם יכול להשתנות באופן דרמטי מאוד. רגע אחד הוא יכול להיות נינוח מאוד ולשחק בחדווה עם חבר, ורגע אחרי הוא נהפך לעצבני, כעוס וחסר סבלנות. "הוא לקח את הצעצוע שלי!" הוא צורח ואז כשהחבר מחזיר את הצעצוע, שוב היפוך ברגשות – הזעם נעלם ברגע והילד חוזר להיות מלא שמחת חיים, מחויך ומסופק. הדרמה שילדים בגיל הזה יוצרים, יחד עם הצורך לזוז כל הזמן ותשומת הלב שמשתנה במהירות (בגלל חוסר היכולת שלהם להתמקד בדבר מסוים לאורך זמן) יכולים להתיש כל הורה או מחנך. עם זאת, זו עדיין תקופה חיובית ויצירתית בחייהם של הילדים, כשהם פתוחים ליצירת קשרים והתחברות עם ילדים אחרים, גילוי יכולות וכישרונות חדשים והיקשרות רגשית עמוקה ומשמעותית עמכם.

כיצד תסייעו לילדכם:

• טפחו את אוצר המילים הרגשי של ילדכם – ברור לכולנו כי לילדנו הרך אין עדיין את המילים לתאר את הסערות שמתחוללות בתוכו, בייחוד כשערב רב של רגשות מתקיים במקביל. לכן עליכם לנסות ולהציע לו שפה רגשית ברורה שתעזור לו להתמודד עם רגשותיו, ולנסות "לדובב" אותו כדי לבדוק האם אכן השפה והמונחים שאתם נותנים בידיו מתארים נכונה את תחושותיו; "אתה נראה עצבני, זה נכון?" שאלו אותו כך, והורו גם לשאר בני המשפחה לעזור לכם בדיבוב הרגשות הזה. הימנעו מלהיכנס למלכודות, כמו להורות לו "השתמש במילים שלך" כשהוא עצבני, כי זו ממש לא צפייה הגיונית מילדכם, שנמצא בשלבים מוקדמים של למידת הקישור בין הגוף והמחשבות עם אוצר המילים הרגשי.

• התאמנו עם ילדכם כיצד עליו לנהוג כשהוא עצבני וכעוס – בנו את יכולת ההכלה הרגשית של ילדכם באמצעות התאמנות על תרחישי זעם שונים וכיצד הוא יכול לנהוג בהם. העמידו ביחד פנים שהילד חווה אתגר רגשי כלשהו, בין אם זה תסכול, דאגה או כאב, ושאלו אותו "כיצד אנחנו יכולים לדעת איך אנחנו מרגישים?" שוחחו איתו על הדרך שבה הגוף מגיב למצבים האלו, כמו למשל בכי כאשר נפגעים או רעד כאשר מפוחדים. במהלך השיחה נסו לשאול את ילדכם גם: "מה יכול לעזור לנו להרגיש יותר טוב?". באופן הזה, ילדכם יכול ללמוד שביטוי רגשותיו בפני אחרים עשוי לעזור לו לקבל הבנה והכרה, וזהו צעד חיובי וחשוב מאוד.

2. גילאי 8-12

בגילאים האלו הילדים מעט יותר מתורגלים בכל מה שקשור לביטוי רגשותיהם, מכיוון שהם כבר הפנימו את הכללים המקובלים במסגרות חייהם השונות, בין אם זה בבית הספר או בחיק המשפחה, והם גם מעורבים בעיצוב הכללים ביניהם לבין חבריהם. הם נמצאים כעת בתחילתו של תהליך שינוי ומעבר מהחשיבה התמימה והקסומה שמאפיינת ילדים קטנים לחשיבה לוגית ובוגרת יותר. הוא חיובי, אך השינוי הזה עלול להפוך אותם גם לרגישים ולפגיעים יותר. בתקופה הזאת ילדינו יתחילו לדחוף את עצמם הרחק מאיתנו במידה מסוימת, ואפילו להתבייש או להיות מובכים כשאנו בסביבה כשהם עם חבריהם, מכיוון שהם מחפשים עצמאות. עם זאת, הם עדיין ירוצו במהירות לחיקנו כשהם עצבניים כדי למצוא בנו נחמה. זו עלולה להיות תקופה מבלבלת מאוד, ונוכל לעזור להם בכך שנצייד אותם בדרכי התמודדות עם רגשותיהם, בייחוד לזמנים שבהם אנחנו לא נמצאים שם כדי להדריך אותם ולהגן עליהם.

כיצד תסייעו לילדכם:

•  גרמו לילדיכם לדמיין עתיד טוב יותר לעצמם – בזמן שהתודעה העצמית של ילדיכם בתקופה שלפני גיל ההתבגרות הולכת ותופסת צורה, הם הופכים לכאלו המסוגלים, בפעם הראשונה בחייהם, לחזות לעצמם עתיד ולחשוב כיצד הם עתידים לחיות. בשלב זה עליכם לשבת עם ילדכם, לשוחח איתו על העתיד שהוא צופה לעצמו, לשים אצבע ולהאיר בפניו את תכונותיו החזקות, ולדון איתו כיצד הוא יכול לעשות כיום בחירות שישרתו את האני-העתידי הטוב ביותר שהוא רוצה להיות.
• צרו משמעות למונחים כמו אמפתיה וחמלה – ככל שהמודעות החברתית של ילדכם הולכת ומתפתחת, כך הוא הולך והופך מודע יותר לעצמו ולכך שחבריו שופטים אותו ורואים אותו בדרך כזו או אחרת. לעיתים, ילדים בגיל הזה יכולים לפרש בטעות את המבט שהם קיבלו מחבר או איזו הערה מעליבה שנזרקה לכיוונם כמתקפה ישירה עליהם, בזמן שבסך הכל עבר על האדם השני יום רע והוא לא באמת מתכוון לפגוע או להעליב. לכן חשוב שתציעו לילדכם דרכים חלופיות לפרש מצבים חברתיים מדאיגים או בעייתיים שהוא נתקל בהם, כדי לעזור לו ללמוד שיש יותר מדרך אחת לפרש את המצבים הללו וכדי לגרום לו למצוא בתוכו את היכולת לחוש אמפתיה וחמלה.

3. גילאי 13-17

בגילאי ההתבגרות יש אתגר לא קטן, בעוד שילדכם רוצה מצד אחד "להיות חלק מהעדר", לבלות כמה שיותר עם חבריו ולהיות חלק מתרבות נוער גדולה, הוא גם מעוניין לפתח קול עצמאי. חשוב לדעת ולהזכיר שזהו תהליך, לא אירוע שקורה ברגע אחד ובבת אחת. זה לוקח זמן, וילדכם ימשיך לחוש רגיש ופגיע עד שהוא ימצא את מקומו בעולם. ישנו מתח מתמיד ואף דיסוננס מסוים המאפיין את שנות ההתבגרות, בין המלחמה המתמדת של הילד על עצמאותו ובין התלות שלו בכם בשלל תחומים, וזאת על רקע ביסוס קשרים חברתיים וחיפוש אחר זוגיות בזמן שהוא חושש מדחייה. בגילאים האלו מתמקד ילדכם ברווח ובתועלת שהוא יכול להשיג מלקיחת סיכונים והתנסויות, בזמן שהוא נאבק במחשבה על ההשלכות של מעשיו ("מה יקרה אם אני אבחר לעשות את זה"?).

כיצד תסייעו לילדכם:

• הכירו לו את הקול הפנימי שלו – בשנות הנעורים, הביקורת העצמית הופכת לקול חזק יותר ויותר. בזמן שילדכם ידאג להתנהג בהתאם לביקורת הנוקבת שלו על עצמו, הוא לא בדיוק יהיה מודע לקיומה ולא יבין עד כמה באמת הקול הפנימי שלו משפיע עליו. לכן, שיחה שלכם עימו בנוגע לקול הפנימי שלו יכולה לעזור לו להבין זאת, ולדעת כיצד הוא יכול לנתב את עצמו, בעזרת הדיבור העצמי והאישי הזה, כדי להפוך לגרסה הטובה והנכונה ביותר של עצמו.
• מצאו יחד דרכי מפלט עבור תסכול וכעס – מצאו זמן שקט ורגוע, בין שלל הפעילויות שמאפיינות ילדים בגיל ההתבגרות, לשוחח עם ילדכם בנוגע לדברים שיכולים לעזור לו להרגיש טוב יותר כשהוא כועס, פגוע או עצוב. אילו כלים ואפשרויות הוא יכול לנסות כדי להתמודד עם הרגשות הגדולים שלו. אם למשל הוא אוהב לכתוב – אולי עריכת יומן או כתיבת סיפורים קצרים יכולה לעזור לו לפרוק את תחושותיו. אם הוא אוהב לשהות בחוץ, אז אולי הליכה קצרה בפארק או באזור שקט סמוך לבית יכולה לסייע לו להירגע ולחזור לעצמו. נער או נערה חובבי מוזיקה יכולים להקשיב לשיר או לאמן האהוב עליהם ברגע שהם חשים מתוסכלים, כדי לנשום לרווחה ולהרגיע את הרוח שסוערת בהם.
• ספרו להם על תוצאות בחירותיהם של אחרים – בין אם שמעתם על איזה עניין בחדשות הקשור לבני נוער ובין אם איזה שכן סיפר לכם על מקרה מסוים, שיחה עם ילדכם על מעשיהם של נערים אחרים, התוצאות של הדברים והאפשרויות האחרות שעמדו בפניהם, יכולה לספק לו תובנות רבות ערך בכל מה שקשור לכישורי קבלת ההחלטות שלו. אנחנו כמבוגרים יכולים למשל להבין שנער שעלה על ההגה לאחר ששתה כמה משקאות אלכוהוליים בהחלט מועד יותר לעשות תאונת דרכים קטלנית, אך ילדינו המתבגרים לא בהכרח רואים זאת ולא תמיד מודעים להשלכות מעשיהם הפזיזים. בני נוער מחפשים ורוצים להבין ולפענח דינמיקות חברתיות, ולכן כשאתם משוחחים על הדברים האלו איתם, פנו אל הסקרנות והפתיחות שלהם, ואל תנסו לאיים ולהפחיד אותם – לא בטוח שזה ישיג את התוצאה הרצויה.