11 שאלות של הורים שמעצבנות ילדים ושצריך להפסיק לשאול

1. "מתי תתבגר/י?"

לא מעט פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים שבהם אנו מצפים מילדינו להפגין אחריות ושיקול דעת – לעיתים הציפייה הזו בהחלט סבירה, אך באותה המידה סביר להניח גם שהם לא תמיד יעשו זאת. לכן שאלה קנטרנית כמו "מתי תתבגרי?" היא לא רק מעצבנת ומכעיסה, אלא גם מתסכלת ומעליבה, כי הילדים שלנו נוטים כבר מגיל קטן לרצות להיות גדולים – ואנחנו, במקום לסייע להם בכך, יכולים במחי שאלה אחת קטנה לבטל כל הישג ומאמץ שלהם.

לכן, השתדלו להימנע מן השאלה הזו, כי אין להם באמת איך להשיב לה. אם יש מצבים נקודתיים שבהם אתם רואים שילדיכם לא נוהגים בבגרות, העירו להם על כך והאירו את עיניהם מה יוכלו לעשות טוב ונכון יותר. סביר להניח שזה יקדם אתכם מהר יותר להשגת המטרה מאשר פשוט להפטיר "מתי תתבגר/י?", ולהשאיר אותם עם תחושה שלילית.

2. "למה את/ה צועק/ת?"

האירוניה כאן היא שלרוב נשאל את השאלה הזו תוך כדי ויכוח רגע אחרי שגם אנחנו צעקנו, וכך נהפוך את הצעקות של הילדים לבלתי מתקבלות בעוד ששלנו חייבות להיות מובנות, ברורות וצריכות להתקבל תמיד. ממש כמונו, גם ילדים מרימים לעיתים את קולם כדי להישמע טוב יותר או לפרוק תסכולים, וזה לא בהכרח מעיד על חוצפה או אי הערכה.

כל עוד השפה שבה הם משתמשים היא עדיין ברמה שמקובלת עליכם, והם לא נוקטים בדיבור פוגעני או משפיל, כדאי שנאזין לדברים שלהם ולא נתמקד בטון או עוצמת הדיבור. מלבד זאת, במצב זה כדאי שננהג כמבוגרים האחראיים ונציע לדבר אחר כך, כשהרוחות יירגעו, ואם זה לא עוזר אז לפחות נשתדל שלא להגיב גם אנחנו בצעקות. זכרו, מעבר לטון דיבור שקט, יכול לעזור להנמיך את גובה הלהבות ולהחזיר את השיחה לנתיב מוצלח יותר.

3. "מי הרשה לך?"

לא פעם קורה שילדינו עושים איזה מעשה ללא הסכמה שלנו שגורם לנו להיות בלחץ גדול מהרגיל, מצב שלעיתים קרובות מייצר את השאלה/נזיפה "מי הרשה לך בכלל לעשות את זה?". יותר מדי פעמים אנחנו מתעכבים על עניין הרשות, במקום להבין שהעניין שלנו הוא בכלל עם המעשה עצמו. הבעיה העיקרית בשאלה הזו היא שהיא מבטלת לחלוטין את האפשרות שלילדים שלנו יש שיקול דעת משל עצמם, וגם אם ברור לנו שאנו לא מתכוונים לכך – זה מה שמשתמע מהדברים עבורם.

לכן מומלץ שלא להתעסק יותר מדי במי נתן רשות למעשה לא יאה – סביר להניח שגם ככה אף אחד לא הרשה להם, והם עשו זאת על דעת עצמם – ובמקום זאת להתמקד במעשה עצמו ומדוע הוא אסור.

4. "למה רק אני עושה הכל בבית הזה?"

אתם לבטח מכירים את המצב הזה: אתם נכנסים לבית ועיניכם חושכות למראה הבלגן ששורר בו; אתם מתחילים לסדר את הדברים בעצבנות, תוך כדי שאתם פולטים לכל עבר את השאלה הזו. גם היא כמו רבות אחרות שהזכרנו ונזכיר בהמשך, משמשת יותר כתלונה ברורה ולא כהוראה מפורשת שתגרום לילדים להציע את עזרתם.

אם אנחנו באמת רוצים לגייס את הילדים לעזרתנו, כדאי שבמקום להתפרץ בטרוניות ובשאלות תלונה שכאלו, תוך כדי שאנחנו באמת עושים את הכל לבד ומתישים את עצמנו, פשוט ניקח רגע אוויר ונבקש באופן ברור: "בואו לעזור לי רגע", "תוכלו בבקשה להרים את הבגדים מהרצפה? תודה". הפיכתה של תלונה התלויה באוויר לבקשה מעשית, תוך כדי שמשתמשים במילים כמו בבקשה ותודה – זה כלי יעיל מאוד ביחסים בכלל ובהורות בפרט.

5. "למה את/ה עושה לי את זה?"

בדרך כלל השאלה הזו מגיעה ברגעי כעס, עצבים וחוסר אונים; אבל אם נעצור לרגע ונבחן מה אנחנו בעצם אומרים, נגלה שבמשפט שכזה "למה?" היא בכלל לא מילת שאלה - אנחנו הרי לא מצפים לתשובה אמיתית - מדובר במילת ביקורת ברורה, שתגרור מצד הילד שלכם תגובת התגוננות, כעס או התעלמות, ולא מענה הגיוני.

לפני ששואלים את השאלה הזו צריך להבין כי בדרך כלל ילדינו לא עושים לנו דווקא ולא מתכוונים לעצבן אותנו, אלא פשוט מחפשים את הדברים הבאים שמעניינים אותם ועושים אותם עבור עצמם, גם אם זה ממש לא מקובל עלינו.

6. "למה החברים שלך לומדים ואת/ה כל היום משחק/ת?"

השוואת ילדיכם עם בני גילם באמצעות שאלות אליהם כמו: "למה רון למד למבחן ואתה לא?" "למה נועה לא מדברת ככה להורים שלה?" וכדומה, גורמת לתוצאה ההפוכה כי היא מעליבה מאוד, גורמת להם להיסגר ולא מאפשרת להם למידה אמיתית.

בעקבות שאלות שכאלו ילדינו עלולים להרגיש שאנו מעדיפים את חבריהם על פניהם, ולכן אסור לנו להשוות אותם לאחרים אלא רק לעצמם. בהשוואה שכזאת, חשוב להתמקד בהצלחותיהם, אפילו בדברים הפשוטים ביותר, לדוגמה: "כל הכבוד שזכרת להביא לי את האישור לחתימה, אני גאה בך!"

7. "למה את/ה כזה/ו נודניק/ית כמו אבא/אמא שלך?"

השאלה הזו בדרך כלל נאמרת ברגעי כעס קשים, כשאנחנו קצת מאבדים את השליטה על עצמנו ומעזים להוציא מן הפה השוואה שכזו - שממנה גם הילד וגם ההורה השני נפגעים. אל לכם להשתמש בילדיכם כ"כלי נשק" במריבות ביניכם ובין בני זוגכם, זה פשוט עלול לגרום נזק רב לכל הצדדים, כולל כמובן גם לכם.

אם אתם רוצים להעיר לילדכם מכיוון שעשה משהו לא מקובל, עשו זאת בצורה שמכבדת אותו ואתכם, ושאינה מערבת את היחס והטינה שלכם כלפי בני זוגכם. אם אתם מתקשים להגיב לאירוע בצורה עניינית – כדאי שתלכו רגע לחדר השני, תנשמו אוויר, ורק אז תחזרו קצת יותר רגועים כדי להמשיך לטפל בנושא.  

8. "יש לך חבר/ה?"

השאלה הזאת תעצבן במיוחד ילדים בגיל ההתבגרות – התקופה שבה מבססים ילדיכם את עצמאותם הנפרדת מן המשפחה, כשחיי החברה שלהם תופסים מקום יותר מרכזי ומשמעותי בחייהם. כשאתם שואלים אותם אם הם בקשר רומנטי אתם למעשה פולשים למרחב שלהם וזה כבר בגדר מוקש עבורם. אם הם לא בזוגיות זו עלולה להיות נקודת חולשה שהם ממש לא מעוניינים שתלחצו עליה, ואם הם כן והם החליטו שלא לספר לכם – אז עליכם להבין שסיבותיהם עימם, וכשירגישו בנוח הם ישתפו אתכם בכך.

אם אתם בכל זאת רוצים להיות קצת בעניינים בשביל ילדיכם המתבגרים, כדאי שתדעו באופן כללי לאן הם הולכים, עם מי ועד מתי. לא במסגרת "תחקיר בטחוני" מעמיק שיטריד אותם, אלא רק כדי לוודא שתוכלו להיות זמינים עבורם אם יתעורר הצורך.

9. "רוצה תרד (או כל מאכל בריא אחר שילדים לא אוהבים)?"

כששאלות כאלו עולות בזמן הארוחה, הן נוטות לעצבן את הילדים בקביעות, כי הרי ידוע לכם שהם לא מחבבים את המאכל הזה שאתם מציעים להם, אז למה לשאול פעם אחר פעם? כי אתם יודעים שזה בריא? כי אתם מקווים שהתשובה שלהם תתחלף ב"כן" מהדהד? כולנו יודעים שבסופו של דבר, במציאות, ככל ששואלים ומטרידים יותר, כך הסיכוי שהילדים ישתפו פעולה קטן ומצטמצם.

אז איך כן אפשר לגרום לזה לקרות? פשוט השתדלו להגיש לילדים את המאכלים האלו בצורות הגשה שונות מהרגיל, או שתנסו את השיטות המקוריות הבאות שיכולות לסייע לכם באופן מוכח.

10. "למה את/ה לא נפגש/ת עם חברים/ות?"

זה ברור שהכוונה שלכם במקרים שכאלה היא חיובית – כהורים, אתם רוצים שלילדיכם יהיו קשרים קרובים, אבל כיצד ניתן לעשות זאת אם הם לא מרבים להיפגש עם חברים? מומלץ שתחשבו פעם נוספת לפני שאתם שואלים את השאלה הזו, כי יכול להיות שיש סיבה שאתם לא מודעים לה. יכול למשל להיות שהם פשוט זקוקים ליותר זמן עם עצמם והם נהנים מכך, או לחלופין שהם מתקשים לפתח קשרים ולא מוזמנים לחברים – ואז שאלה שכזו לוחצת להם על נקודה רגישה.

בנוסף, בניסוח ביקורתי כמו זה יש מרכיב ברור של האשמה כמו גם התרסה, לכן השתדלו לעשות זאת באופן אחר – התעניינו בילדיכם באמת, באופן אכפתי ופתוח, ואז הסבירות שתזכו לשיתוף פעולה שיביא ליצירת דיאלוג בריא ביניכם תעלה.